ממלכת ז'ראל - מחוזות וערים
הדומנה המלכותית
| דוכסות מורינין
| דוכסות שבלייה
| דוכסות קורנין
מחוז ראכנהורף
| מדינות הלוויין:
קיראנד, נוסלה ורוואלס
תאורים מורחבים הקיימים באתר
|
|
הדומנה
המלכותית |
|
|
|
||
|
|
||
|
צפון ז'ראל |
||
|
|
||
|
|
||
|
מזרח ז'ראל |
||
|
דרום ז'ראל |
הדומנה המלכותית
הדומנה
המלכותית מצויה במה שהיה עד לפני 10 שנים לערך ליבה של ז'ראל, וכיום (לאחר מרד
רוואלס וניתוק דוכסות המערב מהממלכה) עומדת לאורך גבולה המערבי. מדובר באיזור של
מישורים, בעיקרו, הנחצים מדי פעם על-ידי גבעות. האיזור נחצה לשניים בידי נהר הפליזיול
העצום, החוצה את הדומנה מדרום לצפון.
מרבית הערים בדומנה הפכו זה מכבר לערים חופשיות, הנשלטות בידי הבורגנים בשיתוף עם
משפחות אצולה מקומיות ש"התברגנו" למדי אף הן. איזור זה נחשב לב המדינה,
והחלק המפותח ביותר שלה.
במרכז
הדומנה, מסביב לגדול אגם אולגונד הפסטורלי ועל אי גדול בתוכו יושבת עיר הבירה
הז'ראלית, איל-דה-לה-רוא (פירוש השם: אי המלך), עיר
בת 180,000 תושבים לערך, המהווה את העיר הגדולה ביותר בצפון יבשת אסטארנה (והשניה
בגודלה ביבשת כולה). עיר זו, כרך הומה של מסחר, הרפתקאות, מאבקים פוליטיים, פקידי ממשל
ואצילים, אנשי כנסיה ואקדמיה, מהווה את ליבה ותפארתה של ז'ראל כולה. אחד הדברים
בהם מפורסמת העיר, לאחרונה, כי היא מהווה מוקד לבני טיפוחיו של המלך, סוג חדש
יחסית של אצילים המכונה "אצילי חצר", הנמנים רובם על אצולת הגלימה,
להבדיל מאצולת החרב הפיאודלית, אם כי ביניהם מצויים גם מספר בנים למשפחות זוטרות
של אצולת החרב שעלו לגדולה בארמון. אצילים אלו, המכונים בלעג על-ידי הפיאודלים
"אצילי השעשוע", ורבים מהם אכן בטלנים מושבעים ונושאי משרות נפוחים
בארמון המלך, מהווים תחרות הולכת וגוברת לאצולת החרב, דבר המדאיג מאד את הדוכסים.
ערים חשובות אחרות במחוז:
1. לה-וינה: עיר בת 60,000
תושבים בערך בצפון המחוז, המהווה את מעוז כוחם של הבורגנים העשירים. נחשבת
כ"עיר התרבות והיין" של ז'ראל ומכונה בלשון ספרותית "הפנינה הזוהרת
בין הכרמים".
2. זירקוני: עיר מסחר בת 30,000 איש,
המהווה את "השער" לדרום ז'ראל. מפורסמת בשל אגם הסירלור המקודש הנמצא
בהרים מעליה, ומהווה את אחד המקומות הקדושים ביותר לדת הז'ראלית (שם לפי האגדה,
התגלה האל הזוהר לפני הראשונה בתלמידותיו, ואלארי המוארת וברך אותה). כמו כן, העיר
מפורסמת במאבקים פוליטיים בין דוכס הדרום, המעוניין להשתלט על העיר החשובה, לבין
בורגנים רבי עוצמה וחסרי מעצורים.
3. גלוריאנה: עיר גדולה, בת
40,000 איש בערך, שעלתה לגדולה כאשר השתלט עליה המצביא ההילאסיאני מילוס קראסוס,
והפך אותה לעיר מקלט להמוני פליטים הילאסיאנים שברחו מארצם המוכה והמושפלת.
קראסוס, המשמש כמרשל בצבא הכתר, הוא אדם מוכשר, אבל שחצן מאד. הוא התפרסם בכך
שמרגע שרוב תושבי העיר המירו את דתם לדת הפנתאון ההילאסיאני, אסר את פעולתה של
הכנסיה הז'ראלית בעיר, כשהוא משתמש בקרדיט העצום שלו כמרשל ובכוחו הפיאודלי (שווה
לזה של רוזן) בכדי להמלט מפגע בשל כך.
4. מינולר: עיר המכרות
העשירה ביותר של ז'ראל, מכילה כ 35,000 איש, ונחשבת למעוז העיקרי של הפיאודלים
במרכז ז'ראל. הרוזן גיום דה-פליסטיל, שליט העיר, נאבק בבורגנים במרכז ז'ראל ומנסה
לצאת ל"מתקפת נגד" אשר תחזיר את הפיאודלים לגדולתם הישנה. מלבד זאת,
העיר רדופה במאבקים פנימיים בין קהילות מהגרים ומעמדות חברתיים שונים, וכן בצללים
עתיקים שמקורם ברוזן יד-נחושת הידוע לשמצה, אחד מאבות השושלת שהפך לנקרומנסר מבעית
ואדון לעבדי-צללים המאיימים תדיר על האיזור.
5. רודובוואה: הפינה העלובה
ביותר בדומנה. עיר נדכאת השוכנת על שפת ביצה טובענית, שנותרת כעיר חופשית משום שאף
פיאודל אינו מוכן לבוא ולהתיישב בתוך צחנתה. מהווה מקור בלתי-אכזב למגפות, פעילות
של מכשפי עיפוש, מכשפות מרושעות (שאחת מהן שולטת על חלק מהעיר) ומפלצות מגעילות
כגון אנשי יתוש, שכמה מהם השתלבו בסדר העירוני. שמה של העיר יצא ללעג ולבוז בכל
רחבי הדומנה המלכותית, והיא מקור בלתי אכזב לבדיחות ארסיות על אודות עליבות
תושביה.
נחלות הצפון - הדומנה של הדוכס דה-מורינין
נחלות הצפון הפרועות והאכזריות ידועות לשמצה כ"מערב הפרוע" של ז'ראל,
או החלק הנחשל, האלים והעלוב ביותר (מלבד ראכנהורף כמובן). נחלות הצפון נשלטות
מיומה הראשון של ז'ראל בידי שושלת הדוכסים דה-מורינין, משפחה עתיקה של לוחמים
ברבארים רבי עוצמה, שהיו ידועים תמיד כ"ילדים הרעים" של ז'ראל, בה זרעו
כאוס פעם אחר פעם במהלך השנים.
מדובר באיזור רחב ידיים, קר ואכזרי, המבותר בידי גבעות תלולות, יערות מעורבים
(נשירים ומחטניים), המשתרע מהפליזיול ומהיערות העבותים של מרכז ז'ראל עד להרי רוסלאן
התלולים, המהווים את גבולה הצפוני של המדינה. מזג האוויר קשה, והאוכלוסיה סובלת
תדיר ממפלצות הבאות מההרים ומהיערות, וכן מידם הקשה של פיאודלים שרבים מהם פראים
ואכזריים מאד, לפי רוחם של דוכסי הצפון ומשפחתם המורחבת, המכונה "קלאן
מורינין", שהם למעשה החלק היחיד בעם הז'ראלי ששמר למעשה על הזהות השבטית
הקדומה שלו ומתגאה בה. גם קרבתה של ממלכת נוסלה הזדונית, בה שולטים "ארבעת
האחים העקובים מדם", לשעבר ואסאלים של מורינין שהתמרדו, אינה תורמת בלשון
המעטה. פגע רע נוסף בה "התברך" במיוחד מחוז זה הם הגיגלרים, כנופיות
שודדים גדולות המתקרבות לדרגה של צבאות פרטיים, המטילים אימתם על מרבית מחוזותיה,
ומעסיקים תדיר את הדוכס.
הדוכס
דהיום הינו גי דה-מורינין הפרוע (לוחם 22), המכונה "חזיר הפרא" על שם נס
המלחמה שסיגל לעצמו. הוא העלה בזמנו חלק גדול מז'ראל בלהבות של כאוס במלחמה ארוכה
שניהל כנגד יריבו, דוכס המזרח לואי דה-שבלייה.
הרוזניות בדוכסות הצפון
1. רוזנות
מוליי: הרוזנות המערבית ביותר בדוכסות, העומדת ממש על גבול נוסלה. רבים מישוביה
נהרסו והפכו לערי רפאים עגומות בפשיטות הקצבים הרצחניים מהרי נוסלה שארעו בשנים
הראשונות לאחר המרד שלהם. ביחוד ידועה לה-גליול, לשעבר עיר מכרות משגשגת בת 15,000
איש, ש-90% מתושביה נטבחו בשנת 2419 לספירת הילאסיאס, והיתר נגררו כעבדים אל תוך
ממלכת נוסלה. הרוזנות מנוהלת בידי הרוזן דה-מוליי, לוחם מצויין וחבר מסדר האבירים,
אלא שקנאותו הדתית הפרימיטיבית במיוחד ואמונתו בקדושת הלכלוך והסרחון בשם האל
הופכות אותו למשל ושנינה בקרב האצילים. עירו של הרוזן הנקראת מוליי, על שם השושלת,
היא עיר צפופה ומטונפת במיוחד של מגדלי חזירים, הנחשבת אחד המקומות הדוחים ביותר
בכל ז'ראל.
2. רוזנות
סווא: רוזנות במרכז הדוכסות, המנוהלת בידי רוזן פילוסוף בשם פיליפ דה-סווא,
המסתגר בארמונו ליד ספריו, בעוד הכאוס חוגג במחוזו, הבארונים שלו מתכתשים בלא
הפסק, וכנופיות גיגלרים עושות שם ממש כחפצן. במרכז הרוזנות עומדת גם רמת אורנים
עתיקה וצפופה, הידועה כשמצה בתור מושב לאלמתים מסוגים קטלניים במיוחד, וכן לשבטים
של בני אדם עתיקים שהתעוותו ואיבדו צלם אנוש, אשר סוגדים לשטן הגדול של ז'ראל -
נאקרוב, הדרקון בכל צבעי הקשת. הדוכס דה-מורינין מתעב את סווא המשכיל והמנותק,
ומחפש תירוץ להדיחו ולהחליפו.
3. רוזנות בוואזי: החלק המזרחי, האמיד
והמטופח יותר של הדוכסות, הנשלטת בידי רוזנת-קוסמת שחצנית, קרה ורעת מזג בשם אן
דה-בוואזי, הבזה לאיכריה ומשפילה אותם - אולם יודעת שלא לפגוע בכלכלה ולהשאיר
לאיכרים די הצורך בכדי ש"יהיה להם מה להפסיד" ולכן הם אינם מתקוממים
נגדה (למרות הכל, החיים תחת שלטונה טובים הרבה יותר מאשר בשאר דוכסות הצפון).
המחוז סובל מכנופיות גיגלרים ושוכן סמוך לגבולה של ממלכת קרייסנאו, המושלגת, אשר
היוותה בעבר איום על גדול על המחוז, וכעת מקיימת עמו קשרי מסחר ענפים.
ידוע, כי לרוזנת דה-בוואזי יש שאיפות פוליטיות מרחיקות לכת, ונאמנותה למורינין
נתונה מאד במחלוקת. דבר זה גורם לדוכס לחשוש ולפקוח עיין, שמא היא מתכוונת, ביום
מהימים לערוק אל מחנה יריבו הותיק, דוכס המזרח לואי דה-שבלייה.
נחלות המזרח - דוכסות שבלייה
חלק מטופח יחסית זה של ז'ראל שוכן על מכרות עשירים, רמות פוריות ועשירות
במרעה, וכן דרכי מסחר משגשגות. אדון המחוז, הדוכס לואי דה-שבלייה, אציל ותיק ואדם
נאה מאד, מנומס וערמומי. הוא נחשב די אהוב על האיכרים והעירונים שלו (בהם החדיר
מאז ומעולם את הפחד שאם יפול הוא, הם עשויים להזרק אל עריצותו הברבארית של מורינין
מהצפון). שבלייה הוא פוליטיקאי מצויין, היכול להיות אכזרי מאד בעת הצורך (מספרים
כי ניסה להרעיל את מורינין לפחות פעמיים). הוא זוכה למעמד מכובד מאד בחצר המלך, שם
יש לו קשרים רבים. כמו כן, הוא ידוע באהבתו לחיות ומפלצות נדירות, ובכך שהקים
"גן חיות" עצום בעיר הבירה שלו, המהווה את האטרקציה הגדולה ביותר בנחלות
המזרח.
נחלות שבליה סמוכות לגבעות ולהרים הגבוהים של בארוגו ארץ הענקים, הגובלת בהן
במזרח. הדוכס, שהיה הרפתקן נודע בצעירותו, ומכיר את ארץ הענקים ואת אציליה ככף
ידו, כרת בריתות עם חלק מהם בכדי להעצים את כוחו, כך שהמסחר עם הענקים מעולם לא
שגשג במזרח כפי שהוא כיום. כמו כן, זכה הדוכס לבעלי ברית חזקים, אשר העניקו לו,
בין היתר, יחידות ענקים המשרתות בצבאותיו.
הרוזנויות של נחלות המזרח
1. רוזנות
לה-מונפורסה: אלו הן נחלותיה של איזבל דה לה-מונפורסה, הרפתקנית, מדינאית וגיבורת
מלחמה הידועה בכל ז'ראל בפמיניזם המוצהר שלה ובצורה בה היא אוהבת להתגרות בחוגי
כנסיה שמרניים ובאצילים מנופחים הנראים לה חסרי ערך. לה-מונפורסה משמשת כנאמנה
העיקרית של הדוכס (ויש אומרים שגם מנהלת רומאן סוער איתו), וצבאותיה, הכוללים
גדודים מאומנים היטב של אמזונות, שימשו לעיתים קרובות כחוד-החנית בקרבות כנגד
הפיאודלים של מורינין. כרגע, לה-מונפורסה מנהלת מאבק פוליטי ברבים מהבארונים שלה,
השונאים את דרכיה ומנסים לחתור תחתיה, בעוד היא מחפשת את הדרך והסיבה הנכונה לסלק
אותם בחרפה או לחסלם. כמו כן, הרוזנת פוקחת עיין זהירה וחוששת על שכנה המרושע
מדרום, אשר כוחו המתעצם מעסיק אותה מאד.
2. רוזנות
קורטזאר: זוהי הפינה האפלה של המזרח, הנשלטת בידי רוזן מרושע ורב עוצמה ממוצא
ויילסטרישי, שאין גבול לשאפתנותו ולתאוות הכח שלו. המעסיק נקרומנסרים ושכירי חרב
מרושעים בחצרו. כך או כך, הוא מדכא את האוכלוסיה עד עפר, ולא פעם הופך מורדים
לזומבים או ליצורים דומים, למען יראו ויראו. אומרים, כי הרוזן עסוק בגיוס שכירי
חרב זרים, וכן מספר גדול של מינוטאורים, ומחכה להזדמנות להתמרד כנגד אדונו
הפיאודלי, אולי בעזרתו של גי דה-מורינין מהצפון.
נחלות
הדרום - דוכסות קורנין
הדרום המיוער והחמים נחשב תמיד כיחידת שטח נפרדת למדי מיתר ז'ראל - הן
באקלימו ובעולם החי והצומח שלו, והן במנטליות המיוחדת של תושביו, הניכרים במבטאם
במיוחד והאופייני. מדובר למעשה בשטח שהיה שייך פעם לאומת השבטים הראסטהופית (אשר
אמונת רובם היא דרואידית), אשר האבירים והכמרים הז'ראליים השתלטו עליו בהדרגה
במהלך האלף השני לספירה ההילאסיאנית. עד היום, לדרואידים וכן לזרמים כנסייתים אשר
מקורבים אליהם ("כנסיית הכפר הירוקה") יש כח רב מאד במחוז.
המחוז עבר מלחמות ותהפוכות רבות מאד, כאשר שושלות קמות ונופלות בתוכו, ושבטים
פרועים מראסטהוף פושטים לתוכו כל העת. במיוחד ידוע לשמצה שבט גדול של פראים מאמיני
אל הסוס, שמלכם הנורא ונצל המכונה גם "אדום הרעמה", נשבע לכבוש את כל
דרום ז'ראל יום אחד.
השליט כיום הוא הדוכס הצעיר, האידיאליסט והאדוק לודוויג דה-קורנין (פלדין 18), בנו
של יונקר והרפתקן קריינליכטי בשם היינריך פון קריינזרט, אשר השתלט בכח הזרוע על
הדרום בתקופת הכאוס של ז'ראל. אביו של לודוויג, שהחליט להטמע באוכלוסיה המקומית,
שינה את שם השושלת והמיר את דתו לדת הז'ראלית. לודוויג, בניגוד לאביו, הוא מאמין
אדוק, חבר של כבוד במסדר האבירים, הידוע בהתלהבותו ובאומץ ליבו הנאיווי.
קורנין
הוא שליט בעל כוונות טובות, אולם הוא סובל ממספר בעיות (מלבד הנאיוויות המסוכנת
שלו):
·
קורנין הוא אידיאליסט חסר תקנה שאינו מסוגל להתפשר,
וכאשר הוא רוצה משהו הנראה לו חשוב, הוא מסוגל לעשות הכל ולהסתבך בצרות צרורות. כך
למשל, התאהב באנט דה-אולגונד, אחותו הצעירה של המלך (Life mage בעצמה, בעלת אופי
לא רחוק משלו), והחליט כי היא אהובתו האחת והיחידה וטעם חייו. המלך, מצידו, סרב
בכל תוקף לשידוך, אשר יהפוך את קורנין להיות קרוב מאד למעמד של יורש הכתר. מספרים
כי יועציו של קורנין וראש הכנסיה בדרום היו צריכים לשכנע את הדוכס הצעיר במשך ימים
שלא לחטוף את אנט מהארמון ו"לברוח איתה לעבר השקיעה" כשהוא מפקיר מאחור
את כל נחלותיו ורכושו (כולל טירה מפוארת שבנה הדוכס בשביל כלתו המיועדת).
·
קורנין הוא מעריץ קנאי של מבצעים ארכיטקטוניים
מושלמים ומדהימים, ונוטה להוציא כל כל חסכונותיו בפזרנות בל תאמן על בניית טירות,
קתדרלות ושאר מבנים אשר ינציחו את שמו ויפארו את הדומניון שלו. עד עתה, יש לו ארבע
טירות, שכל אחת מהן מדהימה יותר מקודמתה. כאשר אזלו חסכונותיו, והוא לא רצה
להתאכזר לאיכריו ולהעלות את המיסים, עשה טעות קטלנית והלווה סכום עתק מ-Merchant
Klan של עלפים אפלים (Drow) מהעולם התחתי, כשהוא סמוך ובטוח כי לאחר שיצא למסע
הרפתקאות יחזור עם סכום גדול פי כמה ויוכל לשלם את חובותיו.
אלא שמסע ההרפתקאות לא העלה בידי קורנין יותר מרבע מהדרוש, וכאשר באו הדראו לדרוש
את שלהם (כולל ריבית קצוצה), איימו כי אם לא יקבלו את הכספים לאלתר יציתו באש את
כל נחלות הדרום, ויגבו את חובם בעבדים שיחטפו מקרב אנשיו של קורנין. דבר זה אילץ
את קורנין למכור את מחוז ראכנהורף כולו למלך (ראה היסטוריה של ראכנהורף לפרטים
נוספים). גם לאחר פרשה זו, מוסיף קורנין להיות פזרן מאד (אם כי מעט פחות מבעבר)
ולא פעם צריך לצאת למסעות ארוכים של חיפושי אוצרות והרפתקאות בכדי לשלם את
חובותיו.
מחוז מונפורליי - רוזנות מוסה ורוזנות דיראס
החלק הדרומי של נחלת קורנין הינו חלק ממחוז עתיק בשם מונפורליי, בו נערך במשך אלף
שנים המאבק בין הכנסיה לדרואידים באמצעים שונים. הדבר הידוע ביותר על מחוז זה הינו
כי במשך כמה מאות שנים באלף השני לספירה היה מדינה עצמאית, שנשלטה בידי אבירים,
תוך יחסי שלום בין שתי הדתות. בני המחוז זוכרים בערגה עד היום את אותו "תור
זהב" רחוק, שמהווה מושא למרבית אגדותיהם (למרות כי כמעט אלף שנים עברו מאז
נפלה ממלכת מונפורליי העצמאית). המחוז הדרומי דהיום הוא איזור פרוע, מוקד לפשיטות
ברבארים מראסטהוף הדרומית. המחוז נשלט בידי רוזן חם-מזג ומכוער בשם מוסה, שהינו
חצי-אורק במוצאו, היה שודד דרכים בנעוריו ואינו אהוב כלל ועיקר על האוכלוסיה. הצרה
הגדולה ביותר שנפלה על מונפורליי בדור האחרון היה מרד דוכס המערב, פיליפ
דה-רוואלס, אשר בסופו של דבר קרע את המחוז העתיק בין שתי מדינות עויינות, כאשר
החלק המערבי שלו הופך למשיסה בידי הדוכס דיראס השאפתן, איש חסותו של רוואלס. בין
היתר, הודחה בדרך זו ויצאה לגלות הרוזנת ז'אן דה-מונפור, נצר אחרון לבית המלוכה
העתיק של מונפורליי, אשר היתה נערצת על המקומיים. דבר זה יוצר התמרמרות רבה מצד האוכלוסיה
כלפי הכתר, שמסיבות פוליטיות נתן למערב המחוז ליפול בידי דיראס, ואף מנע כמעט בכח
מהדוכס קורנין מלצאת לעזרתה של דה-מונפור.
מחוז
ראכנהורף - המחוז הבודד בפאתי ז'ראל
דבר
מהמאורעות הסוערים בז'ראל עצמה לא ניכר במיוחד במחוז ראכנהורף הקטן והמסוגר, הנמצא
אי-שם בפאתי הממלכה הז'ראלית, ולמעשה נעזב כמעט תמיד לנפשו (מלבד תקופות קצרות),
לנהל את חייו היחודיים. ראכנהורף, מחוז מיוער בפינה הדרום מזרחית של ז'ראל, נמצא
על גבולה של ארץ הרפאים המתה, ווילסטראש, המשתרעת ממזרח לו, ועל גבול יערות
ראסטהוף הפרועים, על מדינות השבטים (הדרואידיים ברובם) מדרום לו. המחוז מוקף למעשה
במרחבים קטלניים ולא עבירים משלושה כיוונים, וגבולו המערבי, הפונה לעבר דרום
ז'ראל, נגוע רובו ככולו בביצות קטלניות ויערות מסוכנים, שרק דרך ראויה להליכה אחת
חוצה אותם.
בכך למעשה, מנותק המחוז עד מאד מז'ראל, ושומר על אופי יחודי, עם מעורבות מעטה
יחסית בפוליטיקה "הגדולה" של הארץ. לכך מצטרפת העובדה כי תושביו של
המחוז אינם ז'ראלים במוצאם, אלא אכטולדים (ראסטהופים שהמירו דתם לדת הז'ראלית לפני
מאות שנים). אורח חייהם פרימיטיבי באופן ניכר לעומת הז'ראלים, מה שמזכה אותם
לעיתים קרובות בבוז ניכר מצד אצילי הממלכה. מנגד, שפע המפלצות, התעלומות האפלות,
האגדות העתיקות והמסתוריות, וכן מלחמת הגבולות ומאבקים הפוליטיים הפנימיים
המתמשכים בתוכו, הופכים אותו לכר-פעילות פורה להרפתקנים המכירים את המחוז.
![]()
מדינות הלווין של ז'ראל
ממלכת המכשפים של קיראנד
המלכה
הקוסמת ארלינד דה-אולגונד משלה בז'ראל כמעט 200 שנים, הופכת את המדינה למעין
מגכוקרטיה, ונעזרת במועצת מכשפים תקיפה לנהל את ענייני הארץ. לפני כ-80 שנים, מתה ארלינד
כמכשפה זקנה מרירה וקמוטה, לאחר שדרכה אל האלמוות נכשלה כשלון חרוץ, וקסמיה דעכו
בהדרגה. מותה וכשלונה של ארלינד הפך למערכת של האשמות בין בכירי המדינה. בסופו של
דבר, עמדה ז'ראל על סף מלחמת אזרחים בין מסדר האבירים בראשות קרובה הרחוק של
ארלינד, פרנסואה דה-אולגונד (לעתיד פרנסואה ה-III), אשר נתמך בידי מיעוט ממועצת
המכשפים עצמה, ובין הרוב במועצת המכשפים בראשות סגנה של ארלינד וראש המועצה,
הרב-מג ז'ראר דה-קיראנד.
בסופו של דבר, השתלטו האבירים על מרבית ז'ראל בנקל. מלבד מחוז אחד במערב, בו
התבצרו המכשפים והקימו מגכוקרטיה קטנה, שהחלה לשגשג יותר ויותר ככל שעבר הזמן (ראה
פרק תשיעי בהיסטוריה של ז'ראל). ממלכת קיראנד הקטנה, שלאחר זמן הושג שלום בינה
לבין ז'ראל, היא ארץ של מכשפים, המתנהלת בידי מועצת המכשפים העליונה, המכילה שמונה
רבי-מכשפים מסוגים שונים, שכולם בדרגה 18 לפחות. ז'ראר דה-קיראנד הינו עודה שליטה
המוחלט של המדינה, ולצידו עומדים בת דודתה של ארלינד, קוסמת הרוח היפיפיה הערמומית
קארולין דה-אולגונד ולוסיוס סלפנטיס המסתורי וקפוא הפנים, לשעבר רב המכשפים של
האימפריה ההילאסיאנית שנפלה.
העיר הגדולה היחידה במדינה היא עיר הבירה מיסטיר, שהפכה מעיירה שכוחת אל של רוזן
לעיר מוזרה ומסקרנת של כשפים וקוסמים, מלאה במסתורין, יצורים מוזרים, חפצים קסומים
וכ"ו. מיסטיר מושכת אליה חלק ניכר מספינות הסוחר המפליגות באוקיאנוס המערבי,
ובדרך זו תרמה להדרדרות נחלות המערב.
ממלכת קיראנד מנסה לשמור על איזון פוליטי ערמומי בין ז'ראל ליריבותיה, כך שאף צד
לא יתחזק יתר על המידה ולא יוכל לסכן אותה עצמה. מדינאים ומכשפים קיראנדים לוקחים
חלק חשוב בפוליטיקה של ארמון המלך וגדולי המדינה של איל דה לה-רוא.
נוסלה, ממלכת ארבעת האחים העקובים מדם
נוסלה
ההררית, דומיניון קצה מערבי נידח של נחלת מורינין, התמרדה בשנת 2419-2420 תחת
מגלבם של ארבעה אחים רצחניים, המכונים "ארבעת האחים העקובים מדם". אלו,
שחיסלו באכזריות קודם לכן את השושלת העתיקה ששלטה במחוז, הפתיעו והביסו את גי
דה-מורינין, ומנצלים את ההרים הגבוהים שלהם (וכן סיוע גדול מצד האורקים האושגורים)
בכדי למנוע את כיבושם מחדש בידי ז'ראל. נוסלה היא מדינת זדון לשמה, אשר עריה הם
מרכז לפיראטים, סוחרי עבדים, כוהני זדון, סוכנים אושגורים ועוד כהנה וכהנה. החוק
היחיד הוא רצונם של ארבעת האחים, ושל ה-Henchmen האפלים שהם מחזיקים בשפע (המפחיד
בין אלו הוא המג הצנום ושחור הגלימות גרונדיר, נקרומנסר מבעית וציני שמטיל את
אימתו למרחקים, ונחשב בעיני רבים כשלוח מטעם נאקרוב עצמו).
הדבר
המפורסם ביותר שעשו האחים נוסלה הוא לאסור את פולחן הכנסיה בעונש מוות. את דתם
המירו האחים לסגידה לשד גוגולוס אדון המלתעות (או בשמו השיראזי – באבוס), הנחשב
לאדון התאוות והחשקים האפלים. רבים מצעירי המחוז הפכו למאמיניו האלימים של
גוגולוס. אלו ניכרים, בין היתר, בכך שהם מגלחים את ראשם כליל ומקעקעים רונה מכוערת
על מצחם. הכנסיה מנסה להפעיל שליחים נסתרים בנוסלה בכדי להלחם בכוהני גוגולוס –
ורבים מהם כבר סיימו את חיהם בעינויי תופת אכזריים בצינוקי נוסלה (או גרוע מכך,
במעבדתו של גרונדיר).
רוואלס, ממלכת המערב השוקעת
דוכסות
המערב העתיקה היתה תמיד חלק אינטגרלי ומרכזי של ז'ראל. עיר הבירה של דוכס המערב,
אורז'רי שלחוף הים, נחשבה כנמל המסחר הראשון במעלה של הממלכה, והעיר השניה
בחשיבותה אחרי איל דה לה-רוא. בשנת 2429, התמרד הדוכס הערמומי והשאפתן של המחוז,
פיליפ דה-רוואלס, כנגד הכתר, כשהוא טוען כי שליטי המדינה אינם ראויים לשלוט, והוא
אינו מוכן לשהות במדינה אחת ביחד עם פראים אכזריים כגון הדוכס מורינין ואנז'ולרה
דה-ארז'ולי.
בשל תקלות ותאונות מוזרות, נכשל הצבא הז'ראלי הגדול שבא לדכא את המרד ונסוג, למרות
שעמד כבר בשערי אורז'רי, ומאז לא היו מלחמות גדולות בין הצדדים, על אף שאף אחד מהם
אינו מכיר במשנהו. רוואלס שכר לעצמו שכירי חרב, ביצר את שלטונו על-ידי מינוי
מקורביו לפיאודלים, ואף קיבל סיוע וחסות מקיראנד, אשר שמחה על כך שז'ראל נחלשה
בצורה שלא תוכל עוד לסכן אותה.
המעשה
רב המשמעות ביותר שעשה רוואלס בכדי לבצר את שלטונו היה יצירה מכוונת של פילוג
בכנסיה. בניגוד לאחים נוסלה, רוואלס מתנהג כמאמין אדוק מאד – אלא שהוא טען כי
הכנסיה המרכזית מלאה שחיתות, עצלות ואנשים לא מוכשרים, ומינה את מקורבו, הנציב
דה-בובארי, לראש כנסיית המערב. יתר על כן, הצמד הכריזו, זמן קצר לאחר מכן, על
פלדינית וגיבורה ז'ראלית עתיקה בשם סו רושל (אשר נולדה במערב) כקדושה הראשית של
הכנסיה המערבית. הם הקימו "עיר קדושה" בשם סנט-רושל באיזור בו שכן כפר
הולדתה, וכך מנסים ליצור שוני בפולחנות, דבר אשר ימנע כל סיכוי כי אוכלוסיית
רוואלס תשמע לצווים הדתיים מטעם נגיד הכנסיה היושב באיל דה לה-רוא.
אלא שלמרות הצלחותיו של רוואלס, הולך הדומיניון שלו ומדרדר בהדרגה. תמוטתה של
האימפריה ההילאסיאנית מידי האורקים האושגורים מוטט חלק גדול מהסחר הימי המשגשג
עליו התבססה אורז'רי, וניתוק דרכי היבשה לז'ראל הרע את המצב עוד יותר. מחוז המערב,
שנחשב בזמנו לחלק המפותח ביותר של המדינה, הדרדר והפך עני ודחוק – כך שנחלות המזרח,
המרכז ואף חלק מנחלות הדרום עולות עליו הרבה כיום. למעשה, מצליח רוואלס להתקיים
כיום אך ורק בשל הסיוע שהוא מקבל ממכשפי קיראנד.
חזרה אל דף המבוא לארצות העולם
הידוע
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי
ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום
והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום