העיר זירקוני: בירת הבשר שליד האפור
תאור כללי | דמותו של ראש העיר | תאור מקוצר של הרבעים
תאור כללי של העיר
זירקוניי
יושבת על מדרגות ההרים הגובלים בדומנה המלכותית בדרום, בואך דוכסות קורנין, ובנויה
מעל חופו הדרומי של האגם האפור העתיק והיפיפה, הצופה על יערות אלונים עתיקים
ונישאים המטפסים על ברכי ההרים.
האגם האפור, ממנו נובע נהר הפליזיול העצום החוצה את ז'ראל, היה מקום משכן לישוב
אנושי עוד מהתקופות העתיקות מאד, אשר נשכחו זה מכבר. בתקופת שבעת השבטים ישב כאן
שבט סילקולור, שכנו הדרומי של שבט ז'ראל, אשר הוא אביהם הקדמון של מרבית הז'ראלים
של דרום הארץ. שבט זה סגד לאלים הדרואידים, ונמשך ליערות העתיקים ולאגם האפור,
שלפי האגדה טמונים בו כוחות עתיקים ורבי עוצמה של מאגיית טבע.
באיזור זה נולדה וגדלה ולרי המוארת, תלמידתו של הזוהר, ובאגם הסירלור הקטן השוכן
במרומי המצוקים (ומזין את אחד ממקורותיו של האגם האפור הנשפך אליו בסדרה של מפלים
מרהיבים) נגלה לה הזוהר בחזיון ששינה את חייה ואת גורל האומה הז'ראלית.
זירקוניי,
היושבת למרגלות ההרים ומעל האגם האפור העתיק והיפיפה, הינה עיר חופשית המכילה מעט
יותר מ-50,000 תושבים. האגם בעל המיים האפרוריים-נוצצים והנוף המדהים של יערות
אלונים גבוהים להדהים ועתיקים מאד נחשב כמקום קדוש למאמיני הדת הדרואידית, וממנו
נובע נהר הפליזיול הגדול, החוצה את ז'ראל. האגם ניזון הן מפלגים תת-קרקעיים והן ממבוע
של מיים טהורים הנופל מההרים, ומקורו באגם הסירלור הקטן והמפורסם המצוי בינות לשני
מצוקים, הרחק מעל העיר. עד היום, משמשת זירקוניי יעד חשוב לצליינים ועולי רגל
המבקשים לעלות אל הסירלור, דבר המשמש כמקור הכנסה חשוב למספר לא מבוטל מתושביה.
אולם
זירקוניי דהיום ממלאת גם ובעיקר תפקידים אחרים בחייה של הממלכה הז'ראלית. העיר
יושבת סמוך למעבר ההרים העיקרי המוליך אל דוכסות קורנין, וחולשת על מבואות הנהר
הראשי של ז'ראל. ככזו, הפכה למקום המפגש העיקרי בין דרום ז'ראל למרכזה, הן מבחינה
פוליטית ובעיקר מבחינה מסחרית. ביחוד, ידועה העיר בשל שוק הבקר העצום שלה: לכאן
מביאים סוחרים ורועים מקורנין את עדרי בקר עצומים המשמשים כאחד ממקורות הבשר
העיקריים של מרכז ז'ראל. תפקיד חשוב במיוחד תופסות "פרות האש" מנחלת
קורנין, הידועות בבשרן המשובח והמפולפל בטעמו. בזירקוניי, מחכים להן סוחרים ממרכז
הארץ, וכן עשרות ומאות ספינות נהר, המוליכות את הבשר ולעיתים גם עדרי פרות, גבינות
ומוצרים אחרים אל איל דה לה-רוא, לה-וינה ויעדים אחרים. לצד שוק הבקר, התפתחה
בזירקוניי תעשיה שלמה של קצביות ושאר עיסוקים הנוגעים לבשר, שימורו ועיבודו בצורות
שונות ומשונות. זירקוניי היא מרכז לכל תעשיית הבשר - מפשטידות עדינות, אנינות
ויקרות מאד ועד בירת הקצב המאושר הגסה והזולה, המיוצרת כאן בכמויות אדירות. בעיקר,
ידועה זירקוניי בנקניקים המשובחים שהיא מייצרת, שלפחות חמישה מהם ידועים כמאכל
תאווה בכל ז'ראל.
מלבד
ובכרוך בתפקידה הכלכלי, משמשת זירקוניי זירת מאבק פוליטי ער ונמרץ, הכורך את גדולי
הבורגנים של ז'ראל, את מסדר האבירים, את אנשיו של הדוכס קורנין וגורמים אחרים,
הנאבקים על שליטה בעיר המפתח הדרומית, גם כקרש קפיצה במשחק הפוליטי הכלל ארצי.
ראש העיר של זירקוניי: מיסייה תומאס
לגרון ("מיסייה חזרזיר"), אדם רגיל
תיאור חיצוני: מיסייה לגרון הוא אדם נמוך בשנות
החמישים המאוחרות שלו, שמן למדי, בעל עור בהיר ועיניים ירוקות בהירות. אפו פחוס,
ושערו הדליל והקצר לבן. לחייו סמוקות מאד משתיה ו"חיים טובים" שהוא מנהל
מזה עשרות שנים. לגרון מסתובב תמיד עם בגדי סוחרים מפוארים, אולם ידוע בכך שהוא
שונא לרכוס את הכפתור העליון, מה שגורם תמיד לחלק מחזהו העליון להשאר חשוף. קולו
רועם ומתגלגל, מתאים מאד לאופן דיבורו הבוטה.
תולדות חיים: לגרון נולד למשפחה עשירה וותיקה
בזירקוניי, אולם רבות משנות צעירותו עשה הרחק מכאן, באורז'רי, כשהוא מנהל סחר-ים
משגשג במשקאות חריפים בין דוכסות רוואלס לגאלנמאייר והילאסיאס. כאשר פרץ מרד
רוואלס, התלבט תחילה האם לא להשאר באורז'רי, אולם מתוך חוש נבואי כלשהו, חש
בהתעצמות אושגורה עוד לפני פרוץ המלחמה הגדולה שהפילה את הילאסיאס, והוא מכר את
עסקי הסחר שלו ברווח גדול ושב לעיר הולדתו. כאן, השתלב היטב בעסקי ספנות ההובלות,
הבשר והעצים, והצליח כמעט להכפיל את הונו. הוא היטיב לנצל את קשרי משפחתו בקרב
אצולת הממון המקומית, וכן את הכריזמה והעורמה האישית שלו, והצליח, כבר לפני כ7-
שנים, לכבוש את משרת ראש העיר, כשהוא גובר על יריביו, הן בתוך הבורגנות והן מחוצה
לה, ורוקם רשת של קשרים ובריתות שנועדה לשמור על מעמדו ולדחוק את יריביו. מאז,
שולט לגרון בזירקוניי ביד רמה, כשהוא הופך את תפקידו לקרש קפיצה להשגת השפעה הולכת
וגוברת גם במקומות אחרים.
אופי והתנהגות: לגרון הוא אדם קולני ובוטה מאד,
שהנימוס המעודן זר לו ונראה לו צבוע. מקטרגיו טוענים כנגדו כי הוא פשוט נהנה
להשפיל את יריביו, ואינו מכבד שום דעה מלבד את זו שלו עצמו. הוא מחבב מאד המצאת
כינויי גנאי מצלצלים ליריביו השונים מבית ומחוץ, ונראה כאילו אינו מפחד מאף אדם,
אף לא מגדולי הממלכה.
לגרון הינו ערמומי ובעל יכולת מדהימה לתכנן תוכניות ולרקום קשרים, ביחוד ליד שולחן
עמוס מטעמים ויינות משובחים. קשה מאד לרמות אותו, ומסוכן לנסות, שכן הוא נוקם
ונוטר, ולעולם אי אפשר לדעת מתי יכה בחזרה. הכל יודעים כי לגרון מסוגל לפעול באופן
"מלוכלך" מאד כנגד יריבים שהרגיזו אותו, ואין לו מעצורים רבים במיוחד של
כבוד או כללי מאבק הוגן.
לגרון
הינו חילוני מובהק, ונחשב לאחד מאויביה הגדולים של הכנסיה, שאת מעמדה הוא מנסה
להחליש ככל היותר בזירקוניי ומחוצה לה. הוא אינו מרבה בהצהרות פומפוזיות כמו מנהיגי
האוניברסיטה, או במעשים סימבוליים קיצוניים כמו גלוריאנוס, ולכן מושך אליו, באופן
יחסי, פחות אש מאשר גורמים אלו. לכל ידוע כי לגרון מצפצף במופגן ובמובהק על ימי
הצום, ועורך משתאות הוללות דווקא במועדים אלו, ביחד עם ידידיו. הוא לא פקד את
הכנסיה לתפילה ולו פעם אחת מאז ימי נעוריו, ומתגאה בכך כי איש לו יגיד לו כיצד
לנהל את חייו.
מעבר
לשאר עיסוקיו הענפים, לגרון הינו אוהב מושבע של אוכל ושתיה, ונחשב לאחד האכלנים
ואניני הטעם הגדולים ביותר בז'ראל. ידוע לכל, כי הוא משמש מודל חיקוי, ומה שעולה
על שולחנו, נחשב כאילו קיבל תעודת "מצויין", ויעלה גם על שולחנות עשירים
רבים אחרים, כך שסוחרים שונים יוצאים מגדרם בכדי לעניין אותו בסוגי מאכל ומשקה -
אולם לגרון הוא בררן למדי, ויודע לבחור אך ורק את המובחר שבמובחר.
קשרים ופוליטיקה: לגרון ידוע כאחד ממנהיגי הבורגנים
המובילים בז'ראל, ומנהיג הקו היותר מיליטנטי שלהם, המוליך למאבק פוליטי נמשך כנגד
הכנסיה והאצולה, במטרה מוצהרת לצמצם את סמכויותיהם ככל הניתן - דבר שהביא עליו
יריבים רבים, כשהגדולים ביניהם הינם הנגיד, הדוכס דה-קורנין, הרואה בו חזיר שמן,
בוגדני ומסוכן, ומסדר האבירים. יריב מושבע אחר של לגרון הוא ראש העיר של איל דה
לה-רוא, מיסייה בולבו, עימו הוא נאבק הן אישית, על הנהגת המחנה הבורגני, והן
רעיונית, שכן בולבו נחשב כמייצג את הקו המתון בקרב אצולת הממון, הנכון לשיתוף
פעולה עם האצולה והכנסיה. היריבות בין השניים גלשה מזמן לתיעוב אישי, כאשר בולבו
מכנה את לגרון "מיסייה חזרזיר המאוס" ואילו לגרון מכנה את בולבו
"הבולבוס המתלקק וחדל האישים".
בעל בריתו העיקרי של לגרון הוא איב סופיל, איל ההון השנוי במחלוקת מלה-וינה, החולק
עימו את אותן השקפות (דבר שהפך אותו למעומת עם ראש הבורגנים של מינולר). בעל ברית
חשוב אחר של לגרון הוא המרשל מילוס גלוריאנוס, החולק עמו דעות דומות לעניין
הכנסיה, ומנצל את הברית דנן בכדי לקבל הספקת בשר משובח בזול לארמונו. גם שר הצבא
אטיין דה-אלוור נחשב כבעל ברית של לגרון, אם כי בצורה הרבה יותר עקיפה ומסוייגת.
בעל ברית חשוב אחר של לגרון הוא רקטור האוניברסיטה, פרופ' ניקולא דה-בלז'. שמועות
מספרות כי לגרון יודע הרבה על עניין "צבא התבונה", ואף מתווך עבור בלז'
במיני עסקאות סודיות להשגת נשק ורכיבים אחרים להם הוא זקוק לצרכיו אלו. הדיקן
האנטי-כנסייתי לתיאולוגיה, פרופ' ארוויניאן, תומך אף הוא בלגרון באופן רשמי, אבל
מסוייג הרבה יותר, משום שהוא אינו אוהב את השקפתו של לגרון, הכופר לא רק בממסד
הכנסייתי, אלא גם בזוהר עצמו, ומעיד על עצמו בגאווה רבה כי אלוהיו הם הכסף, האוכל
והשתיה.
שמועות
המוכחשות בתוקף מייחסות ללגרון גם בריתות נוספות - בין היתר, טוענים כי הוא מקורב
מאד בסתר לרוואלס, ואף מסייע לו בצנעה פה ושם במידע או בעצה ו/או מתווך בינו לבין
בורגנים עשירים אחרים. שמועה אחרת מספרת כי ללגרון קשרים חשאיים טובים מאד עם
מאמיני אל הסוס מראסטהוף (ולא רק עם אלו החיים בזירקוניי, שהם בעלי בריתו בגלוי
ובמוצהר), זאת בכדי להחליש ולאיים על יריבו הגדול והמסוכן ביותר, הדוכס דה-קורנין. מספרים כי מלך מאמיני הסוס,
ונצל "אדום הרעמה", הוא שהשיג עבור לגרון, כמחוות ידידות, את משמר
המינוטאורים המגן על ראש העיר ומסייע רבות באכיפת שלטונו.
הכנסיה
המרכזית מנסה מדי פעם להטיף נגד לגרון ולפעול להפיל את שלטונו, אולם זה יציב
ומבוסס מדי, והזרם המרכזי של הכנסיה (להבדיל מזרמים אחרים) חלש מאד בזירקוניי,
ואינו מהווה סכנה אמיתית לשלטונו של ראש העיר. בעלי ברית אחרים של הכנסיה, הנחשבים
מסוכנים יותר, הם משפחת דה-נווא העשירה, היושבת מזה דורות בזירקוניי וחולשת על נתח
נכבד משוק הבשר וכח לא מבוטל בקרב אצולת הממון. ראש המשפחה, פייר דה-נווא (אחיו של
הנציב דה-נווא), רוצה מאד לרשת את לגרון בתור ראש העיר, ומשתף פעולה עם אחיו במאבק
הפוליטי כנגד לגרון, אולם עד עתה בלא הצלחה. שמועות המתרוצצות בעיר מספרות כי
במסגרת מאמציו להחליש ולהשפיל את הכנסיה, תומך לגרון בסתר בנזירים הקבצנים ממסדר
ז'ואן הצדיק, מתוך מחשבה כי ככל שאלו יתחזקו, כך תחלש הכנסיה הממסדית יותר, ודת
הזוהר כולה תראה באור מגוחך ונלעג יותר, ומעמדה ילך וירד.
לגרון ניסה להשתלט, בין היתר, גם על אספקת הבשר לצבא, אולם שיחה שערכו האחים
דה-נווא עם האפסנאי הראשי של צבא ז'ראל, הגנראל גרהארד פון שולץ, שכללה מתנות נאות
והבטחות מהבטחות שונות, דרבנו את שולץ לטרפד נסיון זה באיבו, מה שגרם ליריבות מרה
בין השניים. לגרון ניסה להפעיל השפעה אצל שר הצבא בכדי לפגוע במעמדו של שולץ, דבר
שלא צלח, וחודש לאחר מכן, פשטו באורח פלא גורונים מהעולם התחתי על מחסן בשר גדול
של לגרון, שדדו אותו והרסו אותו כליל - דבר שגרר את לגרון להאשים את שולץ בהתקפה,
ולכנות אותו קבל עם ועדה "ארכי-פושע, אדם מנוול וקטן מאד, בעל מידות של גיגלר".
לרווחתו של שולץ, לגרון אינו ביחסים שפירים עם הארכי-אוייבת של גנרל ההספקה,
הגנראלית גראט פון שטיינברג, הנחשבת כמקורבת לדוכס קורנין, ובזאת ניצל שולץ מברית
מסוכנת מאד שהיתה עלולה להתהדק על צווארו בנסיבות אחרות.
יריבו
הגדול והמסוכן ביותר של לגרון הוא הדוכס לודוויג דה-קורנין, שאינו מסתיר את שאט
נפשו מלגרון וממידותיו, ומרצונו להחליף את "שלטון החזירות" כדבריו
בשלטון פיאודלי שיהיה כפוף לו - ולעניין זה הוא מהרהר, ככל הנראה, במינוי הרוזנת
האמיצה ז'אן דה מונפור. לקורנין תומכים רבים בעיר - הן מקרב המאמינים האדוקים, הן
של כנסיית האבירים והן של כנסיית הכפר הירוקה, המתעבים את לגרון, כל אחד מסיבותיו
(האחרונים בעיקר בשל בריתו עם מאמיני אל הסוס ויחס הזלזול המופגן שלו לטבע). כמו
כן, המגית העלפית של קורנין, ארווין, מפעילה סוכנים רבים בעיר המנסים להתחקות אחרי
עסקיו האפלים (אם יש כאלו) של לגרון, וביחוד אחרי קשרים שלו עם רוואלס ועם ונצל.
קורנין נמצא בקשרים גם עם בורגנים העויינים ללגרון, שכמה מהם מוכנים לקבל את
שלטונו בתמורה לזכויות והבטחות כאלו ואחרות, ובעיקר סילוקו של שנוא נפשם הרועם
והבוטה.
הבעיה
העיקרית של קורנין במסעו להשתלט על זירקוניי אינו דווקא הבורגנים הלא מאוחדים, אלא
ההתנגדות הנחרצת של מלך ז'ראל וחצרו לכל נסיון של דוכס הדרום להרחיב את שלטונו
לתחומי מרכז ז'ראל, דבר שנראה להם, ובצדק, כנוגס בדומנה המלכותית ומקרב את הדוכס
הצעיר (המחזר, כידוע, אחרי אחותו הצעירה של המלך) יתר על המידה אל כתר הממלכה.
עניין נוסף המקשה על קורנין הינו הסכסוך הפנימי בקרב תומכיו ממסדר אבירי הכוכב,
המפריע להם לסייע לו במאבקו דנן.
בין
קורנין ללגרון נטושה מלחמת עולם, רווית האשמות, פעולות אלימות ומלוכלכות של שני
הצדדים, השמצות (כולל האשמה פומבית כי המגית העלפית של הדוכס היא סוכנת של העלפים
המפוקפקים מאמיני וארין), מאבקים ותככים פוליטיים בזירקוניי ואיל דה לה-רוא,
בריתות ובריתות נגד. עד עתה הצליחו אנשיו של קורנין לצבור כח רב למדי בזירקוניי,
אולם עודם רחוקים מיכולת להשתלט עליה בפועל. לגרון נלחם בחירוק שיניים לשמור על
מעמדו כנגד הפיאודל רב העוצמה ותומכיו, ונעזר לשם כך בבעלי בריתו הרבים, ובעיקר
במאמיני אל הסוס, שקורנין לא הסתיר את כוונתו לגרשם מזירקוניי מיד כאשר ישתלט
עליה. כמו כן, מסייעת ללגרון העובדה כי קורנין אינו מעורה יתר על המידה בפוליטיקה
המתוחכמת של הדומנה המלכותית, ומעמדו בחצר המלך, כאמור, אינו מזהיר.
רבעי העיר (תאור מקוצר)
נמל הפנסים: שוכן על מזחי עץ רחבים הפרושים
לאורך גדתו הדרומית של הנהר האפור. קיבל את שמו על שם הפנסים הקסומים העתיקים
שהותקנו שם בזמן המלכה ארלינד. איזור זה הוא מרכז הסחר שוקק החיים של זירקוניי,
ועשרות ספינות נכנסות ויוצאות ממנו מדי שבוע, בדרכן אל מרכז ז'ראל. הרובע הוא
דחוק, הומה והמוני, כדרכו של כל נמל גדול, ומכיל פונדקים ובתי עסק רבים.
רובע בוגי: השוליים המערביים של נמל הפנסים,
ליד שוק הבקר מאחסנים את כל העוני והאשפה של הנמל. זהו איזור של פשע, עשרות בתי
בושת ובתי מרזח, משכן למלחים שיכורים, ביריונים, נוודים, גובלינים ושאר טיפוסים
מסוגים אלו. הרובע קיבל את שמו בסוף תקופתה של ארלינד, על שם מעלליו של אלכימאי-מכשף מטורף בשם לוז'ה בוגיו
שהקים שם את מגדלו, והיה מתעלל בכל האיזור עם חוש ההומור המטורף והחולני שלו. בין
יתר המצאותיו מצויה התרכובת הכחולה הקרויה על שמו "הוגי בוגי" וגורמת
לכל השותה אותה להוציא בועות כחולות מפיו, אפו ואוזניו למשך דקות ארוכות. מספרים
כי גם עשרות רבות של שנים לאחר מותו (לפי הסיפורים, נהרג במהלך אחד מניסוייו
המטורפים), רודפים רוחו, יציריו ותעלוליו של בוגיו את הרובע. מגדלו הנטוש, המפוייח
והחרב למחצה עודו עומד במרכז הרובע, ונחשב למקום מקולל ומסוכן שכל שומר נפשו ירחק
ממנו - וכבר נעלמו שם לא מעט הרפתקנים פזיזים.
רובע השחף הכסוף: רובע של חווילות קטנות של בורגנים
קטנים ואמידים למדי - מקום מגורי המעמד הבינוני-גבוה של העיר. זהו רובע שקט הצופה
על מזרח הנמל מלמעלה ועל המפל התחתון של יובל הסירלור הנשפך אל האגם. זהו רובע שקט
וירוק, שאין עליו סיפורים רבים, מלבד על התנהגותן המוזרה של כמה משפחות חדשות שעברו
לגור בתוכו.
רובע גורוסא: איזור צפוף זה מחוץ לחומות הוא
הרובע של מאמיני אל הסוס, שעקרו לכאן לפני כמאה שנה מראסטהוף בשל סכסוך משפחתי
ונקמת דם. כיום, מכל מקום, המחלוקת בינם לבין אחיהם ברסטהוף יושבה מזמן, והם
מקיימים עימם מסחר וקשרי ידידות. הרובע הוא אלים מאד, זר ועויין למי שאינו רגיל
בתרבות ראסטהופית מחוספסת. הוא ידוע בקטטות האלימות הקשות הפורצות כאן מדי יום,
בשריין הסוס, הנחשב כשיא התועבה בעיני מאמינים אדוקים של הכנסייה, אולם מושך אליו
לא מעט מהאספסוף וביחוד נערי-שוליים מופקרים ואלימים, הנמשכים לפולחן הרועש
והברברי המתנהל בתוכו. האטרקציה הגדולה ביותר בשביל אנשי החוץ דנן היא הזירה
המלוכלכת והאלימה הנמצאת ליד המקדש, על גבול שוק הבקר, שם ניתן, בעד מחיר זול מאד,
לחזות בקרבות אלימים, לעיתים עד מוות ו/או מול מפלצות, תוך זלילה ושתיה לשוכרה.
האדם
החזק ביותר ברובע גורוסא, לצד הכוהנים, הינו איל ההון ומאמין הסוס רב העוצמה
אולבריכט ראנלישט, גברתן מרשים ומפחיד ולוחם רב עוצמה, שעשה הון רב הן מהרפתקאות
והן מסחר בשר וסוסים, והפך לאחד מעשירי העיר הגדולים ובעל בריתו הקרוב וההדוק של
לגרון. ראנלישט, שהונו לא הפך אותו לפחות ברבארי ולו כהו-זה, הינו מאמין הדוק של
אל הסוס גורוסא, ומקפיד להשתתף בכל החינגות הפרועות הנערכות במקדשו. הוא מנסה
להשתלט על כמה שיותר משוק הבשר ולדחוק את רגלי יריביו הגדולים, בני משפחת דה-נווא,
גם בעזרת קשריו המשוערים עם עולם הפשע ועם יצורים בעולם התחתי. הוא זה אשר השיג
עבור ראש העיר את משמר המינוטאורים שלו (יש אומרים מהמלך ונצל) וכל יריביו שאינם
חזקים די הצורך לעולם אינם בטוחים מידו האלימה של משמר זה.
רובע אור המערב: רובע שהקימו פליטים פוליטיים אשר
ברחו מרוואלס לאחר המרד שקרע אותם מז'ראל. כמעט כולם הינם בני הרוזנות הדרומית של
רוואלס, מונפור לה-נואל (כיום דיראס), אשר תמכו ברוזנת האמיצה ז'אן, הגדולה
ביריביו של פיליפ דה-רוואלס בנחלות המערב, אשר לחמה בו במשך שנים, תחילה לצד מלך
ז'ראל ולאחר מכן בכוחות עצמה, עד שהובסה ונאלצה להמלט לכאן בראש נאמניה. בשל
כשרונה הלא מבוטל של דה-מונפור, וכספים שהשיגה הן בהרפתקאותיה והן מידידים עשירים
ורבי עוצמה של בז'ראל, כולל הדוכס קורנין והגראנד מסטר דה-קראל, עלה הרובע בתוך
שנים מעטות מדרגת מאהל פליטים עלוב ונדכא לדרגת רובע מסודר, שאנשיו השתלבו בחיי
זירקוניי, ורבים מהם, שאומנו כלוחמיה של דה-מונפור, מאבטחים ועוסקים בהובלת שיירות
אל העולם התחתי, אשר יש להן חשיבות גדולה בסחר פנינים ענף המתנהל עם הסרינדין ושבט
הספיידרקיי המורד סאר-ספלייר. אלו ואלו נראות ברובע לעיתים קרובות, וקומץ מהן אף
מתגורר בו כמעט דרך קבע.
דה-מונפור, אצילה נאה ומרשימה בת 35, הינה בכירת תומכיו של קורנין, ונחשבת המועמדת
מטעמו להפוך לרוזנת העיר, מה שהפך אותה לשנואת נפשו של לגרון, שניסה לגרשה מהעיר,
ויש אומרים כי אף לארגן התנקשויות בחייה. תחת חסותם של לגרון וראנלישט, קיבלו
מאמיני הסוס "אור ירוק" להתנפל על רובע אור המערב ולהציק ליושביו. הללו,
בהנהגת הרוזנת וקציניה, ארגנו מיליציית משמר מקומית המגנה על הרובע ויוצאת להתקפות
נגד על רובע גורוסא - כך שהמהומות בין שני הרבעים דנן אינן נפסקות כמעט אף פעם.
שוק הבקר הגדול ועיר האוהלים:
מחוץ לשער הגדול של העיר, ולאורך הגדה המערבית של האגם האפור עומד שוק הבקר הגדול
- מבוך אינסופי של אוהלים, גדרות, רחבות מטונפות, בורות גללים ודוכנים, שכולו הומה
כל יום בסוחרים ורועים, המובילים עדרים, מתמקחים ומתקוטטים בקולי קולות. זהו מקום
רעשני, מצחין כולו מריח פרות, שורץ כייסים וקבצנים, ומסוכן מאד בלילה. בשוק
משוטטים, בין היתר, אנשי צבוע שבאו מהעולם התחתי, העובדים כפועלים מלוכלכים בשוק
ובקצביות, וידועים כגנבים, טרדנים ופגע-רע ומאוס בכל דרך אפשרית. הם פחדנים מאד,
אולם הם מסוגלים להיות מסוכנים מאד כאשר הם תוקפים בקבוצה גדולה. הם שפלים ושקרנים
מושבעים, ומסוכן מאד לבטוח בהם, עד שנשתרש בעיר הביטוי "בהן צדקו של צבוע
פעוט" כביטוי גנאי ציני לתיאור דברי שקר חסרי בושה.
כמו כן, גם מאמיני הסוס עושים לא מעט צרות בשוק: כנופיות שלהם משוטטות בו,
מתקוטטות, גובות דמי חסות מסוחרים שאינם בני השבט או תומכיו של ראש העיר וראנלישט,
גונבים סוסים וסוחרים בסחורות גנובות ולעיתים אף בנערות עניות שנפלו ברשתם האלימה
- כל זאת תוך שיתוף פעולה, לעיתים גלוי ואלים, מצד משמר המינוטאורים של ראש העיר.
בצידו המערבי של שוק הבקר, על מורד גבעה נמוכה, שוכנת "עיר האוהלים"
מקום מבולגן ומטונף, עליו עומדות מאות בקתות, צריפונים, אוהלים וסככות המשמשות
כמגורי ארעי לנוודים, סוחרים קטנים ורועים שאין להם כסף או שלא מצאו מקומות
בפונדקים השונים (חזיון נפרץ מאד, בעיקר בעת ירידי הבקר הגדולים). זהו מבוך בוגדני
ואלים, מלא הפתעות וסכנות, אף יותר מהשוק עצמו. לא פעם, הוא מושך אליו גם מפלצות
היורדות מההרים ומהיער, הנמשכות אל הבשר ואל האנשים הרבים הישנים כאן כשהם כמעט
חסרי הגנה, ולא פעם מתחוללים מעשי טריפה, טבח ואסון בשל אורחים לא קרואים אלו.
על גבול שוק הבקר הגדול ועיר האוהלים, שוכנת כנסיית אבן ישנה ומטונפת בשם
"פלאי ז'ואן", המשמשת כבסיס למסדר הנזירים הקבצנים, שהינם פעילים מאד
בשוק ובעיר התחתית - ואלו מטרידים, מקבצים נדבות, מוכרים ברכות וסגולות לסוחרי בקר
אדוקים, ועוד כהנה וכהנה. משמר המינוטאורים וכן שומרים אנושיים פוקחים עיין על
המקום, ושומרים על הכנסיה מכל רע - ככל הנראה חלק מהסכמה בלתי כתובה בין ראש העיר
לנזירים הקבצנים, ששניהם עויינים מאד את הכנסיה הממסדית. מנהיגם של הנזירים
הקבצנים בזירקוניי, האב פטריס, המכונה גם "המטאטא המפורעש", על שם זקנו
המטונף והעצום, המגיע כמעט עד הקרקע, הינו טיפוס דביק, בור מושבע ובלתי נסבל, הידוע
מאד בשוק, ויש באמתחתו תמיד עשר אבקות ברכה וסגולה למכור, אגב הטפה צדקנית של שעה,
בין אם היא רצויה או לא. הוא שונא במיוחד את האבירים, נגד "שצחנותם ורהבתנותם
של אנשי החרב החטאים הללו, ירחם הזוהר המתוק" הוא מטיף בכל הזדמנות. גם
עימותים בינו ובין נזיריו לבין מאמיני אל הסוס, הרוגזים כאשר הללו מנסים להטיף להם
לחדול מאלימותם ולהמיר את דתם, הם עניין של יום-יום, אולם ראש העיר וראנלישט
מקפידים לרסן את שני הצדדים, ולשמור על "מודוס ויונדי" מסויים.
רובע הדרקון המגרגר: זהו מרכז העיר, שם שוכנים
המחסנים, הקצביות, הפונדקים ובתי העסק הרבים של זירקוניי- מעין "סיטי"
רוחשת ושוקקת חיים. רמת החיים היא ממוצעת, פחות או יותר, למרות הרחובות ההומים
והמלוכלכים. רובע זה קרוי על שם פונדק עתיק יומין, הידוע במאכלי הבשר המשובחים
שלו. הפונדק עודו קיים ומשגשג, וידוע בפסל הדרקון השמן, המשרבב לשון שבעה ומלטף את
בטנו העומד בכניסה. הפונדק נמצא בבעלות משפחת דה-נווא, ומנוהל בידי תרז קריו, אם
מנזר שסרחה והועפה מהכנסיה, אולם ידידה הותיק, הנציב דה-נווא, מצא לה עד מהרה
עבודה אחרת. תרז היא אשה נאה ופקחית, יודעת הרבה מאד, ומרבה לשוחח ולפלרטט עם האורחים,
כאשר לעיתים קרובות היא תרה אחרי הרפתקנים בשם משפחת דה-נווא.
פונדק
"הדרקון המגרגר" הוא הידוע ביותר מבין פונדקי העיר, וחולש על הסוד
המשפחתי הישן-נושן של שושלת דה-נווא, והוא הכנת נקניק הדבש הידוע לתהילה
"מאדאם לה-ברונט", שיש בו מזיגה מופלאה של מתיקות קרמית וניחוח מעושן
אנין. המאדאם לה-ברונט מהווה חלק גדול מאד מהכנסותיה של משפחת דה-נווא, והוא אחד
הנקניקים העיקריים העולים על שולחן המלך עצמו. בנוסף לסגולותיו האחרות, הוא ידוע
בכך כי הוא שומר על טריותו תקופה ארוכה, ועמיד מאד לעיפוש ועובש.
הרובע
הוא זירת מאבק איתנים בין משפחת דה-נווא בראשות הסוחר העשיר פייר דה-נווא ואביר
השושנה סר דה-לוסטיגו (המעורב בעקיפין בעסקי הנקניקיות) לבין ראנלישט ולגרון - כך
שתככים, התקפות ומלחמת כנופיות הם עניין של יום ביומו. כמו כן, ברובע קיימות גם
בעיות של צואנים הנמשכים לבשר, שמועות על קניבלים ראסטהופים משבט
ה"הירשן שנאף", וכן שמועות על דילו שר הזבובים - קוסם עיפוש רב
עוצמה וכפוף, הנהנה להפיץ מגפות ומגדל זנים של זבובי-ענק נבונים המשרתים אותו, כמה
מהם אף מסוגלים להטיל לחשים.
ראנלישט,
מצידו, השתלט כמעט כליל על ענף חשוב אחד ברובע - יצור בירת הקצב המאושר הבשרית
והזולה, הנחשבת אהובה מאד בקרב חלק נכבד מהאוכלוסיה קשת היום של הערים, בעיקר בעלי
מלאכה, קצבים, פועלים וכ"ו. "מבשלות הקצב המאושר" העומדות בקצה
הרובע הם בסיס תמידי של ראנלישט ובריוני שבט הסוס, וגם משמר העיר, ביחוד יחידת המינוטאורים,
מסתובבת שם תמיד בכח גדול. שמועות טוענות כי ראנלישט מסתיר במרתפים רחבי הידיים
הרבה יותר מאשר רק בירה ובשר.
רובע אור ולרי: רובע השוכן במזרח העיר, וחולש על שער ולרי, המוליך
אל מדרגות החצובות בהר, המוליכות אל עולי הרגל והצליינים המבקשים בכך אל אגם
הסירלור (מדובר ביום שלם של הליכה לא קלה בכלל). חלק ניכר מפרנסת הרובע היא על
עולי הרגל, והוא נחשב הרובע הדתי והאדוק ביותר בעיר. לרובע אין כניסה למשמר העיר,
ביחוד לא למינוטאורים, והוא מאובטח ונשלט, באופן מסורתי, בידי מסדר אבירי הכוכב,
המחזיקים שם קצין בכיר בדרגת אביר שושנה מזה מאות שנים בכדי לפקד על ה-Outpost העומדת בשולי הרובע ותפקידה להגן על
הסירלור ועל עולי הרגל ממפלצות ואנשי זדון, המסתתרים לעיתים בנקיקים ובמערות שעל
מדרונות ההרים.
ברובע זה נמצאת גם הקתדרלה הגדולה של העיר, היכל הורד הלבן, הנשלטת כולה בידי
"כנסיית האבירים" ומצייתת לרוחו ודרכו של הנציב דה-לסקורי. מסיבה זו,
בין היתר, ראש העיר עויין מאד לכנסיה זו ולרובע, ומנסה תמיד להתנכל להם, עד אשר
מתערב מסדר אבירי הכוכב בתקיפות, ומאלץ אותו להרתע לאחור. בפעם האחרונה, לפני
כשנה, ניסה ראש העיר, בתירוץ מוניציפלי דחוק, להטות את זרימת הביוב אל מתחת לרובע
זה, ולבנות מזבלה גדולה בפאתיו, לא רחוק מדי מהכנסיה - דבר שהגיע עד המלך, שכן
מסדר האבירים איים שיתקוף את אחוזתו של ראש העיר אם לא יסוג מכוונתו, וקורנין
העמיד את אנשיו במצב הכן, בתקווה לתירוץ שיתן לו לכבוש את העיר ולצרף אותה לדומיניון
שלו.
היכל הורד הלבן הוא מבנה מפואר, שגגו מצופה קריסטלים הבוהקים בלילות בהירים. באופן
חלקי, הוא בנוי במתכונת הקתדרלה הגדולה של אי האבירים, אולם הוא מפואר הרבה פחות.
הכוהן הגדול של ההיכל הינו השליח הקדוש סטפאן דה-לודין, אחיו של המסטר ז'ורז'
דה-לודין. סטפאן הוא אדם מרשים, תומך רשמי וחסר פשרות של לסקורי וקורנין, ומטיף
למענם בכנסייתו כל העת, דבר שמעלה תדיר את חמת העיריה. הוא ידיד אישי של הרוזנת
דה-מונפור, ושמועות מתרוצצות מספרות על רומאן ביניהם. דה-לודין לא מרוצה במיוחד
מהתנהגותו של אביר השושנה אנגראן דה-לוסטיגו, ומטיף לו מוסר כל העת, מה שאינו
משפיע במיוחד. עד עתה, הצליחו השניים לשמור על הסכסוך ביניהם, פחות או יותר,
ביניהם פנימה.
מצודת
האבירים חולשת על שערי הסירלור, ומכילה שני צריחים מבוצרים רבי עוצמה, שניתן
להשקיף מגגם למרחקים, על הנוף המרהיב של האגם האפור והיערות. הכניסה למצודה היא
לאבירים ומקורביהם בלבד (בדיוק כמו לאי האבירים), אולם ליד המצודה שוכנת גילדת
ההרפתקנים המקומית בתוך פונדק הקרוי "נוצת הקריסטל". זהו מקום מכובד
ומיוחס למדי, אולם בשל האווירה המאד מהוגנת, מסודרת ואדוקה השוררת בו, אין הוא
מתאים להרפתקנים היותר פרועים והפחות אוהדים לממסד האבירות והכנסיה, ואלו צריכים
לחפש להם מקומות בילוי אחרים.
האדם
החשוב של הרובע הוא אביר השושנה סר אנגראן דה-לוסטיגו, מפקד ה-Outpost, הנושא בתואר הרם "מפקד משמר
הסירלור" או "אביר הסירלור". בניגוד לתדמית המובהקת של התפקיד,
אנגראן הינו אמנם לוחם מעולה ומארגן מוכשר וערמומי, אולם הבעיה היא כי הוא טיפוס
שנוי במחלוקת, המקדיש את מרבית עיתותיו פחות להרפתקאות מפוארות ושירות האידיאלים
של האבירות, ויותר לעסקיו הפרטיים שלו ושל בעלי בריתו ממשפחת דה-נווא. אנגראן עוקף
בלא היסוס את האיסור המוטל על אבירים לעסוק במסחר ובעסקים, ובבעלותו, בין היתר,
מטעי אפרסקים, עדרי חזירים גדולים, ומספר עסקים, שהגדול ביניהם הוא בית מלאכה
המייצר בשר טחון ונקניקיות אותן הוא מוכר לפונדקים שונים ולסוחרים, זאת תחת השם
"נקניקיות התהילה" - עסק הנמצא, כביכול, בהנהלת אשתו ואחיו הקטן, אולם
הכל יודעים מיהו הבוס האמיתי אשר על פיו ישק דבר בעסק.
עיסוקיו אלו של סר אנגראן, שערבו עוד עד צוואר במלחמות הבורגנים בעיר, והקנו לו את
הכינוי הלא מחמיא "מפקד משמר הנקניקיות" יצרו תרעומת רבה ביותר כלפיו הן
אצל הכוהן דה-לודין, והן בהנהגת מסדר האבירים. המסטר הקנאי דה-לקלר דרש מזמן למצות
עם "סוחר הנקניקיות הבזוי הלז" את הדין, להדיחו ולגרשו מהמסדר. המועצה
הזהובה יצאה את ידי חובתה (לאחר עבודה נמרצת של מקורבי דה-לוסטיגו) במחאה בלבד,
והעניין הסתיים בהכחשה הצדקנית הרגילה של אביר הסירלור הידוע לטוב. בעיר נפוצים
פזמונים לעשרות על אביר הנקניקיות הנאצל, רבים מהם חיקויים ציניים של שיר ההתגלות
הידוע של ולרי - לפיהם מתגלה הזוהר לסר אנגרן כשהוא חגור סינר טבחים מוכתם ובידו
מחבת קדושה, והוא מלמד אותו כיצד לבשל בסיר הסירלור נקניקיות מוארות ואדוקות.
אולם אנגרן עודו בשלו, והוא ידוע כאדם האוהב מאד חיים טובים, שתיית יין משובח
ושיחות סעודה נינוחות, בעיקר עם ידידיו ובעלי בריתו ממשפחת דה-נווא. מספרים כי בכל
פעם שהנציב דה-נווא מגיע לזירקוני, הוא ואחיו הולכים לארוחת ערב דשנה אצל סר
אנגרן, ודנים על ענייני היום אגב שתיית דאר-פריינווארט צונן ומשחק קלפים. אנגרן
ידוע מאד בעיר כסוחר ממולח, הבקיא מאד בכל הנוגע למחירי הבשר ועסקאות בבקר ובצאן
בכל רחבי דרום ז'ראל. הוא בעל מזג עליז, ואוהב לצחוק ולספר בדיחות. יש אומרים כי
הוא אף נהנה לשמוע בסתר את הפזמונים המחוברים על אודותיו, ותמיד מבקש ממשרתיו
להביא לו עותק מכל יצירת אומנות חדשה המופיעה בעיר.
אנגראן, למרות תמיכתו הרשמית בקורנין ויחס העויינות המובהק שלו ללגרון, שנוי
במחלוקת בתמיכתו בהפיכת העיר לפיאודלית - ויש האומרים כי נוח לו המצב הנוכחי, ודי
יהיה לו בדחיקת ראש העיר והחלפתו באחר, ולכן תמיכתו בקורנין אינה כה מוחלטת כמו
שהוא טוען בפומבי. כך או כך, המחלוקות והתהיות שיוצר אנגרא הינן אחד המכשולים
העומדים בפני דוכס הדרום בדרכו להשתלט על העיר.
רובע לה-זירקון: הרובע על שמו קרויה העיר כולה.
זהו רובע סגור ומבוצר בחומה פנימית, המכיל את אחוזותיהם של עשירי העיר השונים -
ביניהם של גרון ודה-נווא. הרובע בנוי מסביב לשוק פנינים עתיק-יומין הקיים כמעט
1000 שנים, וידוע בסמטאות מוצלות ומהודרות עם עמודים גותיים קודרים, ופינות
מוצללות המשרות עליו מסתורין ומהוות כר פורה לשמועות - החל ממקום מפגש בין נשים
נשואות למאהבים, המשך בעסקאות בלתי חוקיות של מבריחים, וכלה בסיפורים מצמררים על
שדים סוחרי נשמות ורוחות רפאיים. בסיפור המפחיד ביותר הוא על אנגון ניצוץ-קור,
רוצח מטורף שאיננו מזדקן (אולי עלף?), המתחזה לסוחר תכשיטים ומפתה נשים לפינה
אפלה, שם הוא חונק או מרדים אותן בכח אפל הקורן ממנו, ואזי גורר אותן, מתות או
ישנות לעד, לתוך מאורתו הסודית, שם הוא מעטר את גופן הערום בתכשיטים, ועורך סביבן
ריטואל של טירוף ואופל. מעטים ראו אותו, אבל כמה מקרי העלמות, כולל שתי נשים
ידועות מהחברה הגבוהה לפני 10 שנים, מקושרות בדעת הקהל לשמו.
מעבר
לשוק העתיק, עומד הרובע עצמו: עתיק וגאה, מורכב מבתי מידות עשויים אבן קשה ושייש
כהה. משפחות עתיקות של בורגנים עשירים ואצילים חיות כאן, מתכתשות זה עם זה
בסכסוכים מוזרים, אשר אך חלקן ידועים בעיר. היו תקופות, בהן הסכסוכים הביאו למגפת
התקפות ורציחות בידי אנשים חמושים, אולם בשני העשורים האחרונים חלה רגיעה יחסית,
כאשר סכסוכים חדשים, בעיקר בין לגרון לקורנין, השתלטו על העיר ועל שועיה המפוצלים.
כעת,
מפחידה שמועה אחרת את הרובע העשיר: שמועות על כת המכנה עצמה "סיעת הצריח
השחור", המורכבת ברובה, לפי השמועה, מאנשים עשירים, וכן מעלפים מסתוריים.
בעוד שרוב האנשים סבורים כי אין זו אלא אגדה, הרי בעיר נסובות שמועות על פגישות
במקומות מסתור, בהם מתאספים אנשים עוטי ברדסים ומדברים בלחישות סביב ספרים אפלים
כתובים לשון עתיקה וצוננת. אחד הברנשים החשודים בפעילות זו היא המג סיריול
דה-מוראנול, ברנש עוטה גלימות שחורות המכסות את פניו, החי בעיר מזה שני דורות,
והקים מגדל בתוך רובע לה-זירקון. שמועות רבות מסופרות על המג המסתורי; החל ביללות
זאבים הבוקעות ממגדלו, ועד מערות מלאות בסודות אפלים שנחצבו מתחתיו, גן של עצים
נבולים ומוזרים המקיף את מקום משכנו, ואוכלי פגרים מבשרי רעה המקרקרים מעליו,
פגישות עם ברנשים אפלים, כגון אדון מגדל לואי החיוור מאיל דה-לה-רוא, שארל
דה-לורגו, וסיפור כי דה-מוראנול זימן לרשותו בהמת זדון מכונפת, עליה נראה ממריא
ממגדלו בליל חשוך, בלא ירח וכוכבים.
אלא,
שמעבר לסיפורים דנן, המג האפל אינו מטריד את התושבים; נהפוך הוא. המג פתח חנות
מחוץ למגדלו, ובה הוא מוכר שיקויים ותכשיטים מעשה ידיו, שהפכו ללהיט בקרב התושבים
העשירים. מדי פעם, נודע על תכשיטים מכושפים וחרבות אדירות, אשר נמכרו להרפתקנים
ולקציני העיר בעד הון תועפות. בעבר, שררו יחסי עסקים בינו אף לבין מסדר האבירים,
אולם מספרים כי ליידי ארוון, המגית של קורנין, שכנעה את אדונה הדוכס ואת הנציב
דה-לסקורי להוציא צו האוסר על מאמינים אדוקים, ועל אבירים בפרט, מלהזקק לשירותיו.
מספרים כי זהו אך ביטוי אחד לאיבה מסתורית בין המגית האצילית והעגומה של דה-קורנין
לבין דה-מוראנול, וכי מאבק רציני ושקט ניטש ביניהם בסתרי הצללים.
"רובע" הבלוט הזקן: איזור
זה, הנמצא בתוך יער האלונים במרחק מספר קילומטרים מהעיר, הינו יותר כפר עצמאי מאשר
רובע, ושייכותו לעיר היא סמלית בלבד, גם לאור טיב אוכלוסייתו: רובע זה מאכסן גזע
מוזר של ננסים שחומי עור, בעלי אף גדול ושער אפור ארוך, הידועים ביכולת דרואידית
מובהקת ורבת עוצמה. גזע זה, הנראה גרוסטקי ומכוער למדי בעיני בני אדם, הינו שריד
לעם עתיק, שלפי האגדות חי באיזורים אלו עוד עידנים בטרם בא נאקרוב לז'ראל והשליט
עליה אפלה.
הננסים חשדניים מאד כלפי זרים, שאינם מתקבלים בברכה, ולעיתים קרובות יתעלמו מהם
במופגן. קשה מאד להשיג את ידידותם - אולם דבר זה משתלם מאד. הרובע עשוי סוכות
העומדות על עצי האלון, במקום בו הם גבוהים ועתיקים במיוחד. מרכז הכפר הוא מעגל
אבנים מוזר וגדול, ששימש לפולחן הדרואידי עוד מהעידנים העתיקים מאד. במרכז הכפר
צומח עץ עתיק ואדיר, בעל עלים כסופים ופריחה זהובה, ככל הנראה זן של מלורן, שהאגדה
מספרת כי העלפים הראשונים שהגיעו לארץ זו העניקו אותו לננסים בתור מתנת ידידות.
העץ נחשב קדוש, ואוי לזר שינסה לפגוע בו. בכפר חיות, בנוסף לננסים, גם קומץ
דריאדות. רוב בני האדם חושדים בננסים, והאצולה בזה להם בתור חיות פרא מכוערות.
היחידים המקיימים עימם קשרים הם כמה ממאמיני כנסיית הכפר הירוקה, וכן קומץ
הרפתקנים, רבים מהם קשורים אף הם לקסם דרואידי. שמועות מסויימות טוענות כי יש קשר בין
הננסים למגית של קורנין, העלפית ארווין, דבר הגורם ללגרון לחשוד בהם ולהרים גבה
(מה גם שהם בכל מקרה לא משלמים מסים לעיריה), אולם עד עתה, הוא מהסס מלנקוט נגדם
צעדים ישירים. שמועה אחרת מספרת על אגודה מסתורית של בני אדם עוטי ברדסים
ומסכות-אפורות ירקרקות, ככל הנראה אבירים-דרואידים מסוג זה או אחרת, המכנים עצמם
"אחוות העלים הנושרים", המצויים בברית עם הננסים, ויגיבו בחומרה על כל
פגיעה בהם.
חזרה אל דף המבוא לארצות העולם הידוע
חזרה
אל דף המבוא של ממלכת ז'ראל
חזרה אל דף המפתח של מחוזות ז'ראל
כתב וערך: גדעון
אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום