אינדקס הארצות של קלדאריה
בית דה-ברינד (De-Brynd)
סמל: פיית לילה מפחידה ופרושת כנפיים בצבע סגול עמוק על רקע שחור.
מימרה: "אל תעמוד בין האדון לטרפו!"
שייכות פיאודלית: אדונים חופשיים, בעלי ברית בשבועה לבארון ז'אפורי.
ראש המשפחה: המרקיז ראוטרן (Rawtern)
דה-ברינד.
בית דה-ברינד עתיק היומין ידוע בחלקה המערבי של
בוואזי עוד מהתקופה הראשונה לעצמאות ז'ראל; ברינד, אז מנהיגי שבט גדול ופרוע של
עובדי אלילים הקימו ממלכה קטנה ונוקשה בחלקיה המזרחיים של רוזנות בוואזי, ומבצרם
הראשי שכן על סף יער הצבאים, ב-Khrewnd
שעל אפיק נהר קרנל; בני ברינד, אז קלאן בראהנדור (Brehndur), בזו לאמונת הזוהר ולחסידיהם של
אבות הכנסיה הקדומים, אף כי לא הצטרפו גם לבני התוהו של נאקרוב. בשיאה, השתרעה
ממלכה מכל עבריו של יער הצבאים, והקימה מבצרים באיזור לה-רולי, ז'אפורי ורושבוקיי;
הרוכבים האפלים של בני בראהנדור פשטו פעם אחר פעם על שכניהם, וחיו על החרב והציד
יותר מאשר על החקלאות. הבראהנדור, בדומה לז'ראלים המקוריים, הינם גבוהי-קומה וכהי
שער; אולם הם חיוורים אף יותר מהז'ראלים, והמראה הטיפוסי שלהם הינו בעל עור לבן
כמעט כחלב; באותה מידה, שערם כהה מאד, שחור בוהק ולעיתים בעל מעט נטיה לכחלחל-כהה.
העיניים הטיפוסיות לבני הקלאן הינן ירוקות בוהקות, לעיתים בעלות זהרורים כסופים
בתוכם; האגדות מספרות, כי עיניהם של המלכים העתיקים היו בוהקות בזוהר קלוש באור
הכוכבים - ממש כעיניו של פרש האבן השחור העומד על הגבעות ממערב לז'אפורי.
האמונה האלילית הקדומה של בראהנדור-ברינד טוענת, כי מקור בית המלוכה ובעקיפין מקור
הקלאן כולו הינו בדמותו המיתולוגית של אדון פרשי האימה; הלה פשט בארצות האלים
בראשות צבא של רוחות קדמוניות, וקרא עליהם תגר פעם אחר פעם; אלא שבאחד הקרבות נפצע
אנושות מפגיון מכושף, ונאלץ לפשוט את צורתו המוחשית; אלא שפיית הלילה, השוכנת בבית
הקינה העתיק מן הזמן שמעבר להרי החושך, זימנה את רוחו אליה וריפאה אותה מפציעה,
בכדי להפוך אותו לבן-זוגה ולסייע לה לשלוט בעולם הרוחות. מאוחר יותר, פתחו כשפיה
של פיית הלילה מחדש את השער שבין העולמות, ואפשרו לבניהם, האדונים הראשונים של
קלאן בראהנדור, ללבוש צורת בשר ודם ולצאת במסע כיבושים בארצות בני התמותה.
אמונתם הקדומה של בני בראהנדור טענה, כי
כוהנותיה של פיית הלילה, אשר זכו לכינוי המוזר "המקוננות", מתחזקות
בשירתן המאגית ובקורבנות האדם שהן מעלות את השערים בין העולמות פתוחים. ביום בו
יאזל כוחן, יתם כוח כשפיה של פיית הלילה בעולם הבשר והדם, ובניה יאלצו לפשוט את
צורתם המוחשית ולשוב אל עולם הרוחות. מאוחר יותר, כאשר התערערה ממלכתם העצמאית
והובסה, ומרבית מקדשיהם נשרפו בידי הז'ראלים, הופיעה גם אמונה הפוכה - כי חורבן
המקדשים הגיף את שערי הלילה, וכלא את בני ברינד בגוף הבשר-ודם שלהם, תוך ניתוקם
מאימם ואביהם הקדומים.
לבני ברינד היו מספר חגים; האחד מהם, בליל
היפוך הלבנה של אמצע הסתיו, הינו חג מיסטי ששיחזר את ריפויו של האב הקדום, ובמהלכו
הוקרבו קורבנות אדם שדמם נועד לשמש מנחה לפיית הלילה ולתדלק את כוחותיה. חג אחר,
באמצע האביב, נועד לחוג את פתיחת השער שבין העולמות, והיה באופן מסורתי חגיגה
שפתחה את עונת מסעות המלחמה; חג החורף בא לציין את נפילתו של האדון הקדום, וצויין
אף הוא על-ידי קורבנות אדם, שתפקידם להעניק לחשיכה מנחות כפדיון לאב הקדמון; כמו
כן, היו המלכים ובניהם עולים לרכס התלול שממערב לז'אפורי להתבודד שם ולהתייחד עם
רוחות אבותיהם המתים.
ממלכת בראהנדור היתה בשיאה במאות 7-9
לסה"ה; אחרון המלכים הגדולים, רינהאון (Reanhawn), כרת ברית עם המלך הז'ראלי
הידוע לשמצה, לואי החיוור, וסייע לו במלחמות כנגד המרד שפרץ כנגדו. אלא, שחודשים
מספר לפני "קרב אלף הזאבים" המפורסם, נערך סמוך לרושבוקיי קרב גדול בין
רינהאון ועיקר חילו לבין כח גדול של בני מורינין, בראשות אוסראן הפרוע, אחיינו של
ראש קלאן החזיר הבוער. בני מורינין, שנעזרו בגשם זלעפות שהפך את שדה הקרב למדמנה
שהשקיעה את סוסיהם של הבארנדורים, טבחו את יריביהם; רינהאון ובניו נהרגו, ומצודת
רושבוקיי הקדומה נפלה והועלתה באש. לאחר מכן, החלה בקרב הקלאן מלחמת ירושה ארוכה,
שפילגה אותו והביאה לפילוג זמני של הממלכה הקטנה, ולשקיעה ממנה לא התאוששו בני
הקלאן הנוקשה, האחרונים בעובדי האלילים שנותרו בז'ראל הצפונית.
סופה של ממלכת בראהנדור הגיע בשלהי המאה ה-13,
לאחר מרד סו-רושל, והענקת איזור הספר הצפון-מזרחי לאנדרה דה-בוואזי; הלה ניהל
מלחמת חורמה בעובדי האלילים האכזריים, שהיו פושטים על כפרי הז'ראלים למטרות ביזה
וחטיפת אנשים לקורבן. ראשון רוזני בוואזי נחל נצחונות על עובדי האלילים, שהיו
מועטים מאנשיו במספר ובציוד, וכבש את מצודותיהם בלה-רולי ובז'אפורי. לאחר שש שנות
מלחמה, נפל מקדש קהארוואנד והועלה באש, ומרבית המקוננות נתפסו והועלו על המוקד.
שארית בני הקלאן הסתררו במרומי הגבעות ובעמקי יער הצבאים, וניהלו כנגד הז'ראלים
מלחמת גרילה אכזרית.
לאחר מותו של אנדרה בידי האלמתים הקפואים
מקרייסנאו, בשנת 1289, השתנו פני הדברים; בנו המפורסם רולאן החל נדבר עם בני השבט
ששרדו, בכדי לפנות את כל כוחו להתמודדות עם נקרומנסר השלגים ז'וזה דה-לורגו. בסופו
של דבר, בשנת 1304, נחתם בין הצדדים הסכם, אשר השיב לידי בני בראהנדור חלק
מנחלותיהם, לרבות הטירה העתיקה והקודרת מעל ז'אפורי, והקנה למנהיגם את תואר המרקיז
דה-ברינד; בתמורה, הכירו בני ברינד ואנשיהם במרותו הפאודלית של הרוזן דה-בוואזי,
והתחייבו להעמיד לפיקודו את הרוכבים השחורים שלהם; דבר זה הביא לו עד-מהרה עזרה
רבה במלחמותיו כנגד עובדי-האופל והאלמתים מקרייסנאו. חרף העובדה, כי באופן רשמי
קיבלו הבראנהדור את אמונת הזוהר, הרי הסכם שבשתיקה קבע, כי ינהגו בינם לבין עצמם
כרצונם, כל עוד לא ישובו להקריב קורבנות אדם.
במאות השנים שחלפו מאז, ישבו בני בראהנדור
במערב ז'אפורי ובשולי יער הצבאים, מתערבבים אך מעט באוכלוסיה הז'ראלית; הם שמרו
בקנאות את "טוהר-דמם" וסירבו להנשא לז'ראלים, מלבד במקרים ספורים של
נישואין פוליטיים; חרף העובדה כי קיבלו את אמונת הזוהר, כמעט ולא השתמשו בשירותי
הכנסיה, והוסיפו להעזר ב"זקנות חכמות", שהיו למעשה שרידיהן של המקוננות.
המרקיז, שבפי אנשיו כונה עדיין "האדון הרוכב", הוסיף להעביר בירושה את
כתרו השחור, בעל האמתיסט המכונף המייצג את פיית הליל, ואומרים כי בשושלת עוברים אף
חפצים אחרים, עתיקים לא פחות ומפחידים אף יותר.
למעשה, במרוצת השנים, התפתחו בקרב הבראנהדור
ושושלת דה-ברינד שתי אסכולות מנוגדות: האחת דבקה במנהגים הישנים, וחיכתה לרגע בו
תחלש ז'ראל די הצורך, בכדי לשוב לאמונות הישנות במלואן; המקוננות שנותרו היו חלק
חשוב מזרם זה, וטענו כי דלת הלילה עודה פתוחה, ולו כדי סדק, וכאשר תסגר לגמרי
יאלצו הבראהנדור כולם לנטוש את העולם. הזרם האחר טען, כי הדלת נסגרה, וילדיה של
פיית הלילה נותקו עד אחרית הימים מאמם הקדומה; חרף העובדה, כי הוסיפו להתגאות בדם
הלילה העתיק הזורם בעורקיהם, ולראות עצמם נעלים מהז'ראלים, לקחו ביתר רצינות את
שבועותיהם לבית בוואזי ולכנסיה; מאוחר יותר, אימצו חלק ממרקיזי ברינד את תאוריית
"הנבחרים והארורים", שהציגו חסידי גברוש הקנאי במלאכים ואחרים - ואף
שיתפו עימם פעולה. שיאו של שיתוף הפעולה היה בעת הפלישה הגדולה של קנאי זורדי
למחוז, כאשר המרקיז זאהדרין דה-ברינד שיתף עמם פעולה; בקרב הז'ראלים נפוץ בדורות הבאים
סיפור, כי אנשי סנט-זורדי הבטיחו למרקיז דה-ברינד את כתרם של אבותיו העתיקים, אם
יסייע לו למגר את מגיני ז'אפורי ולטבוח את "קיריית הכופרים"; אולם מפקח
המכרות המפורסם ז'אפייה[1]
סיכל את התוכנית, כאשר הבריח את תושבי העיר למחסה דרך "נתיב הנמלים".
מכאן היה גם מקורו של התעוב העז שרחשו בני ברינד ובני ז'אפייה זה לזה במשך דורות.
אותם סיפורים, בין אם נכונים או לא, הזינו את החשש והמשטמה שרחשו הז'ראלים לבני
ברינד מניה וביה - הביטוי "הרי זה אפל כליבו של ברינד" השתרש לעומק בקרב
האוכלוסיה המקומית.
לאחר שני דורות בהם הסתגרו בני ברינד בטירותיהם
ובישוביהם ביער, מנודים וכמעט במצור, שב מעמדם ועלה בתקופת שלטונו של הרוזן אסטיין
דה-בוואזי; הלה, אדם גאה וכעסן, הסתכסך קשות עם בני שושלת ז'אפייה, בהם ראה קבצנים
שעלו לגדולה, ואוחזים באחד האיזורים העשירים ביותר בנחלתו; אי לכך, החליט להשיב את
חסדו ולטפח את בני דה-ברינד, על נוקשותם ודמם העתיק; מכאן, נוצר איזון כוחות עדין
בז'אפורי, החצויה בין מזרח למערב, ובין ז'אפייה לברינד; זאת, כאשר שושלת האבירים
הנוקשה של דה-טריסטין ניצבת בין שני המחנות - ומכאן, נבע גם כוחה שאפשר לה לאחוז
במשך מרבית המאות האחרונות בבארונות של ז'אפורי; מאוחר יותר, נוספה למאזן הכוחות
צלע רביעית - שושלת דה-קנייר, אשר אף כי נחשבו בעלי ברית זוטרים של ז'אפייה, נזהרו
שלא 'לשבור את הכלים' עם הצדדים האחרים, וסחרו למעשה עם כולם.
מסיבה זו, שינוי הכוחות המהיר שחל בז'אפורי בעת
האחרונה, ועימו ההתקרבות המפתיעה בין המרקיז ראוטרן דה-ברינד לבארון הילד פרלנד
דה-ז'אפייה (וכפועל יוצא, ירידתו המהירה של בית דה-טריסטין), הפתיעה רבים מאד; בית
טריסטין, כאמור, התרסק לחלוטין ונותר כמעט חסר כח, ואילו בית קנייר חש עצמו נפחד
ומאויים, כסרח עודף שהבארון היחד יכול להפטר ממנו בכל רגע; אי לכך, הם מנסים
להתחנף אליו בכל דרך, ולהעזר בשליח הקדוש של המחוז, שבא משורותיהם (אנגרן
דה-קנייר), בכדי להגן עליהם מרע. הברית המפתיעה העביר רבות מעמדות הכח ומנכסיהם של
בני טריסיטין לידי המרקיז דה-ברינד, והעצימה מאד את כוחו; טוענים, כי ראוטרן הינו
החזק ב"אדונים הרוכבים" מזה מאות ארוכות של שנים; הבארון הילד הרוויח
מהברית שכרת חיילים רבי עוצמה, שהפכו אחד מעמודי התווך של שלטונו (לצד המכשף
האלבריני ושכירי החרב שהביא עמו מערבות הקרח האלבריניות)[2].
מנגד, הביאה הברית להרמת גבות נזעמת (ושמא מפוחדת) של הרוזנת אן דה-בוואזי,
שהבארון הילד הפך מזמן לצנינים מעיניה; לעת-עתה, הסתפקה הרוזנת בפרישת חסותה
הרשמית על שרידיהם של בני טריסטין, כשהיא חותמת אישית על צ'רטר שמעמיד את חייהם
ושארית נכסיהם תחת חסותה הישירה; אולם שמועות לוחשות, כי היא מתכננת תוכניות
נוספות, וכי מרגלים משלה מסתתרים בצריח ז'אפייה העתיק שבלב הביצות, ופוקחים עיין
על ז'אפורי ואדוניה.
חזרה אל דף האינדקס של ממלכת ז'ראל
חזרה אל דף האינדקס של מחוזות ז'ראל
חזרה אל דף המבוא של מחוז בוואזי
כתב וערך: גדעון אורבך, .
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה 2003מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת
שימוש פרטי שלא בתשלום.