הארצות של העולמות המוכרים
רקע כללי |  ארצות |  מפלצות |  אלים ואמונה |  דמויות |  גזעים

העיירה אדריאן (קראפהאולה) - נחלות הבארון רוגן וולפריך

אל אינדקס המערכה באדריאן	לתאור דמותו של הבארון רוגן

תאור כללי

דרך הגבעות הירוקות המרהיבה, היוצאת ממטולרה לכיוון דרום-מערב, מסתיימת במעבורת נחל שטורמוואסר, לרגלי גבעת שטורמהאוף הנמוכה. העובר על מעבורת העץ המוזנחת, ובא בצילו של מגדל המשמר הישן, המוזנח והטחוב המתנוסס מעליו, יכול לחוש מיד ענן כבד של צחנת פרות עזה ועומדת, הפרוש מעל העיירה הקטנה והפרימיטיבית, הנחשבת לאחד המקומות הנחשלים והאלימים ביותר במחוז ראכנהורף.

אדריאן, או בשמה העתיק קראפהאולה, נפרשת על מדרונותיה הדרום-מזרחיים, המתונים, של הגבעה, כאשר חלקה התחתון והעלוב יותר משתרע מדרום לה. בתיה של העיר העילית הינם בתים גסים, עשויים קורות עץ ובעלי גגות קש, אשר בדרך-כלל אינו מוחלף במשך חודשים, דבר ההופך אותו למפגע מצחין, שורץ פשפשים, יתושים וזבובים, בעיקר בקיץ הקשה, אשר הינו החם והלח ביותר בכל המחוז. העשירים ביותר גרים בבתי עץ גדולי מידות, המוקפים בגדר גסה, וגגותיהם עשויים קרשים גסים ולא מהוקצעים, צבועים ברישול.
המראה בעיר התחתית, או עיר היגון, כפי שהיא מכונה לעיתים, הוא קשה עוד יותר. העיר התחתית כולה אינה אלא אוסף צפוף ובלתי מסודר של צריפים, בקתות ובונגלות קש, חלקן בלא דלתות, מלבד מחצלת מטונפת ומוכתמת.

אדריאן היא אחד המקומות המוזנחים ביותר שניתן להעלות על הדעת; הריהוט בבתי תושביה, מלבד העשירים, הוא מועט מאד, והטינופת מרובה, ולא פעם נערמת ברחובות, עד שהיא שוקעת ומתפוררת לאיטה לתוך עשביית הפרא. בינתיים, היא הומה עכברושים, נבלנים ושאר מזיקים, אשר גורמים לא פעם למגפות. חיות בית ומרעה מטיילות כאוות נפשן בין הבתים ונכנסות באין מפריע לתוכם, מה גם שרבות מהן מאוכסנות שם בדרך קבע, בעיקר בקיץ - דבר אשר תורם למכת הפרעושים והקרציות ממנו סובל האיזור. בתוך הכפר כמעט ואין דרכים ראויות לשמן, דבר אשר מקשה מאד על עגלות להכנס לתוכו, מלבד אל הטירה עצמה. בדרך-כלל, יכולות עגלות ליסוע אך ורק על הדרך הראשית החוצה את העיר העילית, בלא כל סיכוי לחרוג ממנה.

הכפר כולו מוקף אך ורק בגדר קוצים גבוהה, אשר כנופיות הרצח של עקרב הירקן הוכיחו לא פעם כי הן מסוגלות לחצות אותה על נקלה.

את התמונה משלימה טירתו של אדון המחוז, הבארון רוגן וולפריך, העומדת על ראש הגבעה: מבנה פרימיטיבי, עגול וגדול, המוקף בחומת קורות חזקה, מרוחה ברישול בטיט נוגד בערה, ומוקפת רפתות, אסמים וצריפים עבור משרתים, רועים ושאר אנשים שעיסוקם מביא אותם אל צל קורתו של הבארון.

מעבר לשדות המרעה, ולשדות הבור השוממים, המסוכנים ומרבי המהמורות, מוקפת אדריאן משלושה עברים בידי יער ברונהוף העצום והעתיק, הנחשב למסוכן ביערות ראכנהורף, הן בשל הביצות הקטלניות שבמעמקיו, הן בשל היותו הסבוך והחשוך ביותר ביערות האיזור, והן בשל שפעת הקסמים האפלים והמפלצות שחבויים בינות לעציו הקודרים - עניינים אשר עולים בחיי אדם מדי שנה בשנה. לא מקלה על המצב גם העובדה כי כנופיות של עקרב הירקן מסתתרות בעמקי היער, ונעזרות לא פעם בצמחים תבוניים או תבוניים למחצה, הנשלטים בידי האנט העתיק והאכזר עב-ענף, בעל בריתו הקטלני של עקרב הירקן המסתתר אי-שם במעמקי היער.

מחוץ לקומפלקס העיירה העלוב, מתנשאים עוד מספר מבנים גדלי מידות, שיש להם חשיבות מרובה עבור העיירה ותושביה: האסם הגדול והעתיק במרכז השדות, אחד ממבני האבן הבודדים באדריאן, הינו מבנה תלת-קומתי ענק, טחוב ומטונף, בעל חלונות צרים הדומים לחרכי ירי, העומד במרכז חצר חולית גדולה, ומשקיף על שדות המרעה שם רועים עדרי פרות האש, עליהן מירב פרנסתה של העיירה. לאחר שנים רבות בו היה המקום משמש אך ורק לאכסון חציר, או לתצפית מזדמנת של זקיפים, הפך המקום למרכזה של המיליציה החדשה, האלימה והקנאית שהוקמה זה לא מכבר בעיירה 'האבירים הלבנים של סטפאן', אשר עיקר פעולתם היא בהשלטת טרור גס ואלים על אריסי הארלדארה הנדכאים, החיים בהמוניהם בעיר התחתית.

מעבר למעבורת, ממש על הדרך לאדריאן, יושבת האחוזה החדשה אשר בנה לעצמו הפונדאי המקומי, גוטפריד רונצר, אשר צבר הון רב לאחרונה (ראה בהמשך), וכעת הוא שואף למעמד של קסטלני. בריוניו של רונצר שומרים על הדרך, וגובים מס כבד מעגלות הסוחר הנוסעות בה. האחוזה עצמה היא מבנה אפל ומוזר, המעורר פחד רב בליבם של העוברים ושבים. גם נטייתו של רונצר לשכור לעצמו אנשי אגרוף, מהם מספר עוגים אשר "המירו דתם" בעזרת כומר נבער זה הוא אחר אינה מקלה את החששות שהוא מעורר.

לא הרחק מהאחוזה, עומד הפונדק הישן של אדריאן, אשר מצוי בבעלותו של רונצר, והוקם לו לאחרונה אגף חדש. אולם הפונדק החשוך והמצחין נראה לזר, לא פעם, יותר כמאורת פראים מאשר כפונדק תרבותי, ונחשב כמקום מסוכן ביותר (פרטים ראה בהמשך).

העיירה מתפרנסת בעיקר על עדרי פרות האש, אשר האקלים החם והלח של המקום מתאים במיוחד לגידולן. כמעט ואין אדם בעיירה אשר פרנסתו אינה קשורה, במישרין או בעקיפין, לבקר אדמדם ויחודי זה; החל ברועים הרבים, וכלה באלו העוסקים בעיבוד בשרן ועורן של הפרות. בין אדריאן לראכרדורף וז'וליי עצמה קיים קו עגלות קבוע למדי (עד כמה שדבר מה יכול להיות קבוע באיזורים אלו), המיצא את מוצרי הבקר, בעיקר בשר משומר חריף של פרות אש ומגילות קלף גסות הנעשים מעורות בקר, ומיבא אליה מוצרים אחרים, אשר קונים אמידי העיר, ואין להשיגם באדריאן, שלא מייצרת בעצמה, מלבד סחורות ספורות הקשורות בבקר, דבר מלבד הדרוש לקיום הבסיסי והפרימיטיבי ביותר.

מרבית הבקר רועה, בשדות המרעה הנרחבים והדשנים המשתרעים ממרגלותיה הדרום-מזרחיות של גבעת שטורמהאוף ועד לנהר שטורמוואסר. מרבית הרועים הפשוטים הינם בני ארלדארה, שהפכו לצמיתים חסרי זכויות. המקום מגודר בגדרות עץ גבוהות, וחלק ניכר מחיילי הבארון עוסקים בשמירתו מפני מפלצות טורפות היוצאות מברונהוף, וכן מפני אנשי עקרב הירקן, אשר שחיטת בקר הינו מעשה חביב עליהם במיוחד.

במרחב הצר שבין מדרונה הצפוני, התלול יחסית, של גבעת שטורמהאוף לבין אפיקו של נחל האדנגרוט, משתרע עמק שטורמהאוף: מקום מעוצה יחסית, מלא עצי בוקיצה עתיקים וענקיים, הידוע במרעה הדשן במיוחד הצומח בו, אך גם בהיותו מקום מסוכן מאד, המושך חרקים מפלצתיים ושאר מרעין-בישין מתוך היער. במקום זה, רועות לא פעם פרותיו של הבארון עצמו, המוחזקות ברפת ענקית ומצחינה ליד טירתו, ונשמרות בידי הקשוחים באנשיו. גם בתו פורקת העול של הבארון, קארול (ראה ערך), מתרוצצת שם לא מעט, לזעמו הרב של אביה.

מאדריאן יורד דרומה נתיב עתיק, משובש ונגוע בעשביית בר עבותת ורבת שנים, המכונה נתיב זורהאדן, או פשוט "הנתיב העתיק", המוליך אל תוך יער ברונהוף, במקום בו עצי היער דלילים יותר, דרך כרי דשא מרהיבים. הנתיב אינו בשימוש כיום, מלבד של קומץ ציידים והרפתקנים, אולם האגדות עליו רבות, החל מכך שהוא מוליך אי-כה לאיזור כפר הסתרים של הארלדארה העתיקים, וכלה בסיפורים ישנים (רבים מהם מהתקופה שקדמה להמרת הדת של האכטולדים עצמם) על פיות ויצורים מוזרים אחרים. כמו כן, שמו של הנתיב הישן נכרך גם באגדות על קייר-זורהאדן, העיר התת-קרקעית העתיקה שנהרסה לפני עידן ועידנים, כאשר הארלדארה עצמם היו שבט צעיר וחדש באיזור זה. שמועות הכרוכות בנתיב זה מספרות שלעיתים נדירות, עוברים בו סוחרים מוזרים בעלי מרכולת מסתורית, והאמרה "הרי זה מוזר כמו סחורות הבאות מן הנתיב הישן" נשתמרה בקרב המקומיים (עוד לעניין הנתיב העתיק וזורהאדן - ראה באגדות).

כמה מהאתרים המאיימים והמפחידים יותר של האיזור מצויים במזרח, מעבר לשדות המרעה ולנהר שטורמוואסר. שם נמצאות, בין היתר, חורבותיה של טירת האבן הישנה של הבארון דה-אדריאן, הנחשבות למקום רדוף רוחות, אשר הכמרים טוענים כי הוא מביא מזל רע, ושם מתייסרות נשמות חוטאות השוטמות "מאמינים תמים ורכים של הזוהר". בין היתר, מאשימה הכנסיה את אורח חייה החילוני והתרבותי של שושלת דה-אדריאן (אך לא את אכזריותו הבהמית של הרוזן סטפאן דה-ארז'ולי) באסון שהתרחש באיזור עם פשיטת הנקם של עקרב הירקן. שמועות על קללתה של הבארונטה המכשפה מוסיפות לאימה הנוראה שמעוררות החורבות.
החורבות עצמן הן אכן מקום עצוב ועגום, גם אם לא נטול יופי מושך משל עצמן: בצל הקירות הקודרים, שסימני החריכה נותרו בהן, וערמות אבני המפולת השוקעות בהדרגה אל תוך הדשא, גדלו ועלו שיחים מרהיבים, בעלי עלים הנוטים לגוון כסוף, ופרחים גדולים ויפייפיים, הקרויים בפי המקומיים "אגרטלי נשמה", אשר גוונם כגוון הלילך העמוק, הזוהר קלות לאור הירח.
במרכז החורבות, נקווה מעיין מוזר, אשר יצר בריכה קטנה בגוון ספיר עמוק, הנשפכת בפלג דק ועגמומי אל השטורמוואסר. בריכה זו, המכונה בריכת דמעות הספיר, הינה מקור לשמועות רבות ומוזרות באדריאן, ומקובל לחשוב כי שתיה ממימיה מביאה לתופעות מוזרות, לא רצויות ומלאות במזל רע; בין היתר, חשיפה לעיניהן של פיות רעות ורוחות רפאים, תאווה לחטאים (וחלק מהכמרים מוסיפים גם - ללימוד חוכמות אסורות), טירוף ומחלות. על הארלדארה נאסר לעלות לשם, בשל טענה כל אנשי המשמר, כי שם מתוועדים צעיריהם עם אנשי עקרב הירקן וזוממים מזימות כיצד להרע לאדוניהם האכטולדים.

המקום המפחיד ביותר נמצא, בלא ספק, מעט מצפון לחורבות: מערכת בורות עמוקה, שחלקה מלאה בנוזל שחור וצמיג, דמוי זפת. כמה מבעלי הכח בעיירה רכשו את הקרקע, ומעסיקים צמיתים בעבודת פרך בשאיבת הנוזל הזה, הנמכר לאחר מכן מחוץ לאדריאן, או משמש כדשן לפרות. בורות הזפת, או "נקבות הארורים", הוא קומפלקס עמוק מאד, שהפועלים מכירים רק את חלקיו העליונים, וטוענים כי מדובר במקום בוגדני ואפל, סבוך ומסוכן מאד, שמפלצות מטיילות בחלקיו התחתונים. אחד היצורים הללו, המכונה "ענק הזפת" יצר קשרים עם תושבי העיירה, ומספרים כי המיר את דתו לדת הזוהר (על כך בהרחבה – בהמשך).

אוכלוסיית אדריאן

תושביה המקוריים של אדריאן, השייכים בעיקר לארבע משפחות גדולות (פאוגה, ווטנהורסט, רונצר, נורגאו), הינם ברובם קרובים רחוקים של קלאן קרוגה הידוע לשמצה מראכרדורף, ולפי המסורות העתיקות, מדובר בחלק מבני אותו קלאן (או שבט), אשר ירד דרומה עם עדרי פרותיו לפני מאות רבות של שנים, עוד בטרם תקופתה של מלכת הקייץ, והתנחל באיזור שנקרא אז קראפהאולה בשל המרעה העשיר והדשן. סגנון הדיבור והלבוש באדריאן מזכירים, לא במעט, את בני קרוגה: מרבית הבגדים עשויים פרוות גסות ועור, והגברים מגדלים שפמים וזקנים עבותים, ברובם בלתי מסודרים לחלוטין. גם העגה שלהם מזכירה, לא במעט, את בני קרוגה, אף כי השנים הרבות עשו את שלהן, וניתן לדבר כיום על ניב אדריאני נבדל.
האוכלסיה המקומית המחוספסת, שגם מאתיים שנים של שלטון בית האצולה הפיאודלי המעודן יחסית דה-אדריאן שבא מז'ראל (ושינה את שם המחוז בהתאם) עשו מעט מאד בכדי לעדן את נימוסיהם והליכותיהם, קוצצה באכזריות בזמן פשיטתו הגדולה של עקרב הירקן. נחילי התוקפים, שהגיחו מיער ברונהוף, עשו שמות בעיירה, וטבחו למעלה ממחצית תושביה. שכירי חרב ראסטהופים בוגדניים ששירתו את דה-אדריאן, פתחו בפני התוקפים באישון לילה את שערי הטירה, הביאו לנפילתה המהירה בידי אנשיו של עקרב הירקן, ולטבח אכזרי של כל בני השושלת. באדריאן נפוצו שמועות כי הבארונטה לואיז דה-אדריאן, אשר נחשבה תמיד כמכשפה בעיני המקומיים, הטילה במותה קללה נוראה בתוקפים ובמחוז כאחד (ראה ערך בסיפורים אפלים). מספרים, כי רבים מהתוקפים נאחזו בפאניקה, עם בשל הקללה ועם בשל סיבה אחרת, ונסוגו מהעיירה הבוערת, ואך בשל כך ניצלו שארית התושבים מהטבח. באותו חודש איום, הצליחו אנשיו של עקרב הירקן להפיל את כל טירות העץ הפרימיטיביות של הקסטלני המקומיים, ולטבוח אותם עד האחרון - כולם מלבד את רוגאן וולפריך, הפרוע והמחוספס שחבורה, אשר הצליח להחזיק בטירתו הישנה, העלובה למראה, במשך שבועיים שלמים עד שנסוגו התוקפים, כאשר רק אנשים מעטים עימו. לאחר מאורע זה, ראו הכל אך כטבעי את העובדה כי רוגאן הפך לבארון ולאדונה העליון של אדריאן המוכה.

כיום, מונים התושבים המקוריים כ 400 איש בלבד, מעט פחות משליש מתושבי אדריאן. את מקום המתים הרבים מספור, אשר חסרו עד מהרה בשדות המרעה של העיירה, תפסו המוני בני ארלדארה, אשר באו לכאן בשיירות נדכאות וחסרות כל מישוביהם ההרוסים שבאיזור 'עמק המתים', והפכו עד מהרה לקולונה (אריסים משועבדים) של הבארון ושל עשירי העיירה. מכאן ואילך, נפלגה האוכלוסיה לשני מעמדות נפרדים ועויינים מאד זה לזה: התושבים האכטולדים המקוריים, שברשותם כל הקרקעות ועדרי הבקר (כמעט), וצמיתי הארלדארה, שהפכו לפועלים, אריסים ורועים חסרי זכויות, אשר מנוצלים לעבודת פרך בשכר זעום, וזוכים לרדיפות והתעללויות בלתי פוסקות. עושק, לעג, מכות ונישול הינם עניינים של יום-יום. לא פעם, נאנסו נשות ארלדארה בידי בריונים אכטולדים, בעוד רובם של חיילי הבארון לא רק שאינו עוצר את הפורעים, אלא מעודד אותם. מאידך, כל ניסיון של המדוכאים להשיב מלחמה נענש באופן חריף וברברי. לא פעם, מועללים על אנשים כאלו שקרים כאילו שיתפו פעולה עם אנשי עקרב הירקן, על כל המשתמע מכך. רוב האכטולדים מצדיקים בלא היסוס את המעשים הללו, וטוענים הוא כי כך מוצדק "וכך רצון הזוהר" כי האכטולדים יקחו נקם בראסטהופים על רצח שאריהם בפשיטתו הנוראה של עקרב הירקן.

המערכה באדריאן

מפת העיירה אדריאן

תאור מקוצר של דמויות חשובות באדריאן

מאבקים ועניינים פוליטיים חשובים באיזור אדריאן

· נוטרי הנתיב הישן והאבירים הלבנים של סטפאן

· עלייתו לגדולה של גוטפריד רונצר ומשקה המלך הגדול

· עקרב הירקן, עב-ענף ומשרתיהם.

אתרים חשובים וסיפורים אפלים באיזור אדריאן

· שושלת דה-אדריאן וחורבות הטירה הישנה

· האגדות והשמועות על הרוכבים האפלים

· בורות הזפת

· יער ברונהוף וצפונותיו

· טירת הפיות של האלנשטייף

· האגדה על קייר-זורהאדן

· חזרה לדף האינדקס של מדור מדינות בעולם הידוע

· חזרה לדף המבוא של ממלכת ז'ראל

· חזרה לדף המבוא של מחוז ראכנהורף

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.