הארצות של העולמות המוכרים
רקע כללי |  ארצות |  מפלצות |  אלים ואמונה |  דמויות |  גזעים


יער ברונהוף וצפונותיו

תאור כללי | הביצה האפורה | תעלומת וולהאן השואג | כפר הארלדארה הנסתר | הטירוף הקדוש וכת הצוחקים

תאור כללי של היער

יער ברונהוף, הינו אחד העתיקים והידועים לשמצה שביערות ראכנהורף, וללא ספק הינו המסוכן ביותר ביניהם, בין היתר בשל שלל מפלצותיו היחודיות, היותו סבוך ומטעה יותר מכל יער אחר, השימוש הרב שעושים בו אנשי עקרב הירקן ובעלי בריתם. מעל הכל, עומדת הביצה האפורה הקטלנית והבוגדנית החבויה במעמקיו, אשר יובליה המסתעפים, המצחינים וטובעניים משנים את מקומם חליפות, לפי עונות השנה, גשמים ואף בלא סיבה נראית לעין, דבר אשר הופך את מרכז היער למקום בלתי צפוי ומסוכן ביותר, באשר מטייל לא זהיר יכול למצוא עצמו בלא התרעה שוקע בתוך רפש טובעני שלא היה אמור כלל ועיקר להמצא סביבו.

האגדות האפלות על היער חוזרות הרחק-הרחק אל העבר הקדום, אל העידנים השכוחים שקדמו לעליית השבטים האכטולדים והארלדארים מראסטהוף צפונה, תקופה בה שרצה ראכנהורף יצורים קדומים וקטלניים מיוצאי חלציו של צ'אוגארוק (ראה ערך בתאור האלים של העולם הידוע). אחת המסורות מספרת כי נחילי המפלצות של צ'אוגארוק השמידו במקום זה סעיף של אחת התרבויות העתיקות, ככל הנראה של היוזיראקס. היער צמח במקום הקרב, או לפחות הושפע מהכוחות האלימים והאפלים שהופעלו שם, אשר עיצבו את מהותו ונותרו אף אלפי שנים לאחר מכן.
האגדות העתיקות ביותר של הארלדארה מספרות על שבטים של אנושואידים רבי עוצמה, מפותחים שכלית ומאגית לאינספור יותר מעוגים או ענקים, אשר שכנו ביער בעידנים העתיקים. הללו, שכל חזותם היתה מעוותת כצ'אוגארוק עצמו, יכלו לרצונם יכלו לשלוט בקסמי הטעיה ושינוי צורה. יצורים אלו קיימו את מקדשיהם ביער, והיו להוטים אחרי תינוקות אדם בכדי להעלותם קורבן בטקסים מסובכים אשר קיימו לאבותיהם הקדומים ולאלוהיהם. האגדה העתיקה, הקרויה "מגילת האש של לאורדייק", מגלגלת אפוס שלם על מלחמה ומעללי גבורה הכרוכים במאבקיהם של בני העיר השכוחה קייר-זורהאדן וגיבורים ארלדארים קדומים באותם יצורים, המכונים "עממי באהאדור". רק עותקים ספורים מספר זה השתמרו אי-כה, ורבים מאלו הושמדו עם חורבן תרבות הארלדארה בידי חייליו האכזריים של סטפאן דה-ארז'ולי.

בקרב האכטולדים, מכל מקום, אין אלא אגדות ספורות על עממי באהאדור, וככל הנראה, בעת שהגיעו הללו אל ראכנהורף, הדלדלו יצורי אימים אלו לדרגה של מפלצות משוטטות או קלאנים קטנים, כלים והולכים. מזה מאות רבות של שנים, לא היה כל ארוע מתועד ובדוק של התקלות ביצורים אלו. אלא שהיער עצמו, כמו שמר נאמנות ליושביו הקדומים, נותר מקום אפל ומזרה רעה, כולו שורץ מפלצות שטניות, מלכודות, צמחים מרושעים ותבוניים וכך הלאה. הרוע הטמון ביער חזק במיוחד בחלקו המערבי, איזור המצאה של הביצה האפורה. מספרים כי כעת, עם התפשטותם של צללים חשוכים בכל רחבי ראכנהורף, גדל הרוע והתפשט אל כל חלקיו של היער, מלבד אולי מספר איזורים סודיים, כגון מקום מחבואה של טירת הפיות של האלנשטייף, ואולי אתרים בודדים אחרים.

הביצה האפורה וצפונותיה

בלב חלקו המערבי של היער, עומדת הביצה האפורה, מקום קטלני מהדרגה הראשונה, המורכב מעשרות מאגרי מיים בוציים ומצחינים, שגוונם אפור-חולני, אשר אך מעטים מהם (ובעיקר הגדולים ביותר) יוצרים קרחות יער, ורובם שזורים בינות לעצים העתיקים ושורשיהם המסוקסים, חבויים בתוך צמחיה גבוהה בצורה המקשה על גילוי הסכנה בזמן, ואף מקלה על מיני שוכני ביצה מפלצתיים המצויים בשפע באיזור זה, להפתיע אף את הסיירים והציידים המנוסים ביותר.

הסיפור הידוע והמצמרר ביותר על אודות הביצה, הינו על מבנה אבן מוזר וחרוטי, מוגן היטב בקסמים עתיקים, השוכן ממש בלב הביצה. לפי השמועות, מעוטרים הקירות העתיקים, הנראים עמידים לחלוטין לשיני הזמן, ברונות רבות עוצמה, אשר רבות מהן נושאות כשפים הרסניים כלפי פולשים. המבנה כולו מוקף אאורה של זוועה, והוא וסביבותיו מהווים משכן למאות רבות של אלמתים רקובים, ספק מומיות חנוטות בצורה גרועה, ספק זומבים נתעבים בעלי יכולת להגיע למהירות קרב מפתיעה. יצורים אלו, המסוגלים לנשוף ענני גאז רעיל בעת קרב, כושפו ככל הנראה להגן על המבנה מפני זרים, וכל הנופלים מידם מצטרפים אל שורותיהם.
איש לא יודע מי הקים את המבנה; יש המייחסים זאת לעממי הבאהאדור, ויש ההולכים יותר אחורה, ומייחסים אותו ליוזיראקס. סיפורים אחרים טוענים כי המבנה נחת כפי שהוא מן השמיים בתקופה מאוחרת יותר, ומקשרים אותו אל הרוכבים האפלים. כל הגרסאות מסכימות, כי פנימו של המבנה הוא כולו חידה מורכבת ועתיקה, המקושרת לתעלומות עתיקות, ואולי אף לעולמות אחרים. מחפשי אוצרות רבים ניסו למצוא את המקום, ורובם לא חזרו מעולם. מן המעטים ששרדו, לא הצליח איש להגיע לעומקו של המבנה, ואם הגיע, שמר את אשר גילה שם בסוד כמוס.

הביצה האפורה ושלוחותיה מהוות, בין היתר, מדגרה לפחות לעשרים סוגים של חרקים ענקיים מפלצתיים ומסוכנים במיוחד. הידוע לשמצה מכולם הוא סוג נתעב במיוחד של שרץ רעבתני; מפלצת דמויות תיקן ענק סגול המכונה זוראליסק. יצור זה, שרץ שכנפיו מאפשרות לו לעופף מרחקים קצרים ולקפוץ היטב, הינו בריה רעבנתית ותוקפנית, המוסיף הרבה מאד לסכנה שביער. הזוראליסק מסוגל, בעת קרב, לרחף לשניות אחדות בגובה נמוך, ואזי לירוק מפיו מקלחת אימים של להבות, המסוגלות לכסות שטח גדול. הזוראליסק, יותר מחרקי הביצה האחרים, מרחיק לא פעם נדוד ולא פעם אף מתגנב אל מחוץ ליער. בשרן המפולפל של פרות האש חביב עליו במיוחד, והוא אורב מדי פעם לעדריהם של תושבי אדריאן, כשהוא מסווה עצמו בחלקות עשב גבוה, ומגיח משם בזינוק מבעית, רושף אש. היצור מגיב באלימות רבה לכל נסיון של הרועים לגונן על הבקר מפני התקפתו, ומפיל מדי שנה מספר קורבנות מקרב הרועים.

אחד מ"אזרחיה" המפחידים של הביצה הינו נקרומנסר מפלצתי בשם "מיקאורוס פני איזוב", בריה נתעבת שכל פניה מלאות בשכבה שעירה ולחה של פטריות עובש וחזזיות מגודלות, הניגרות ממנו בחוטים דולפים ומחרידים למראה. מיקורוס, מלבד כשפי מוות וכשפי טבע אפלים, מסוגל לפי השמועות לנגע ולהדביק כל דבר בו הוא נוגע, ולהכות את קורבנותיו במחלה נוראה וחשוכת מרפא הקרויה "צרעת ירוקה": עורם של החולים במחלה זו מתחיל להעלות גידולי עובש ירקרקים, ואט-אט נאכל הקורבן מבפנים ומבחוץ בידי גידוליו הצמחיים התופחים, המכלים אותו לאט וביסורים, עד למותו, בתום 4-9 חודשים מעת ההדבקה. בשלב האחרון של המחלה, הופך כל עורו של החולה למארג של כיבים ירוקים פועמים, מהם בוקעים זחלים שחורים, שמנים ולחים.

הסיפורים על מיקאורוס טוענים כי בין "תחביביו" העיקריים נמצאים טיפוח של ביצי שרצים, אותן הוא טומן פה ושם (בין היתר בפאתי מאהלי ציידים וחוות מבודדות ולעיתים אף סמוך למקומות של ישובי קבע). מיקאורוס מסוגל לשלוט ולראות דרך עיניו של כל יצור שבקע מביצים אלו, בעוד חלק מהביצים יוצרות נחילי תולעים מעפשות מזון ומפיצות זוהמה ומגפות, בעיקר מגפות מעיים קשות. תולעים אלו, אם הן מנגעות בקר, הן עשויות להפוך את בשרו לעיסה ירקרקה-אפרורית נגועה ובלתי ראויה למאכל, שאף הכלבים מתרחקים ממנה.
למזלם של תושבי אדריאן, מיקאורוס אינו מרבה לפעול מחוץ לתחומי הביצה, אם כי דווחו פעמים מספר בהן נראה בשולי היער, נובר באדמה או חומק בין העצים. פעם אחת לפחות דווח על מסע שערך ממש בפאתי אדריאן עצמה. חבורת הרפתקנים מקורנין, שיצאה לדרכה בשעה מוקדמת של טרם שחר, דיווחה כי ראתה את מיקאורוס רוכב במהירות מסחררת, אגב צרחות עונג מצמררות, על תולע ירוק (פרופוס) ענק, בעוד ענן עטלפי-ריר אלמתים חג ומסתחרר מעל ראשו.

איש אינו יודע את מוצאו של מיקאורוס, אולם חלק מהאגדות מספרות כי זחל ועלה מתוך מעמקי המבנה שבלב הביצה הירוקה. סיפור אחר טוען כי הוא היה בעבר אחד מאנשי קייר-זורהארדן, שהוחזק בשביים של מחריביה במשך עשרות ארוכות של שנים, בהם בוצעו בו ניסויים נתעבים שהקנו לו את צורתו הנוכחית. אגדה אחרת טוענת כי מוצאו של היצור מראסטהוף, שם היה שאמאן של אחד השבטים הדרואידיים, אשר התקלל כאשר ביצע ריטואל אסור והעלה על עצמו את זעמו של אחד מאלי הטבע.

תעלומת וולהאן השואג וחבורתו

בשלהי המאה הקודמת, התגוררה ביער ברונהוף חבורה אגדית של שודדים נועזים, שהטילה אימה נוראה על כפריים ואצילים כאחד, ואף העסיקה לא פעם את אביריו של הרוזן סנקלארד, שליט ראכנהורף דאז. חבורה זו, שקיבצה שכירי חרב מובחרים מראכנהורף, ז'ראל וראסטהוף כאחד, הונהגה בידי ברבארי ענק בשם וולהאן, לוחם-קוסם מטורף ופרוע בעל כוחות עצומים.
אימתם של וולהאן ושודדיו היתה כה גדולה, עד כי מרבית הקסטלני המקומיים העדיפו להעלות לו מס קבוע מרצונם, ובלבד שלא יסתכנו בזעמו ובפשיטותיו. אלא, שוולהאן לא היה רק שודד, אלא גם הרפתקן נועז במיוחד, וככל הנראה חוקר מקורי של תעלומות מיסטיות, שהטיב להכיר את היער, הביצה האפורה וככל הנראה גם את העולם התחתי. האגדה מספרת כי וולהאן הכיר נתיבי סתר בטוחים בתוך הביצה האפורה, בהם היה משתמש בכדי לעבור במהירות ממקום ולמקום ולהטעות את רודפיו, אשר רבים מהם סיימו את חייהם במדמנה הטובענית. איש לא יודע היכן בדיוק היה מאחז הסתרים של אנשי וולהאן: חלק מהשמועות מספרות כי שכן בפאתי הביצה האפורה, ואילו שמועות אחרות טוענות כי היה מתחת לאדמה, סמוך לחורבות קייר-זורהארדן, אשר ברשות וולהאן היו כמה וכמה חפצי ערך ושכיות חמדה מתוצרתה.

אלא, שבשלהי העשור הראשון למאה הנוכחית, נעלמו וולהאן ואנשיו מראכנהורף, ואיש לא יודע מה עלה בגורלם - האם נספו או עקרו למקום אחר (אם כי ישנה שמועה מוזרה המספרת כי אמו של עקרב הירקן הידוע לשמצה באה מחבורה זו, או לפחות שהתה בחברת וולהאן שנים מספר). עד עתה, לא נמצאה אף מאורתם של השודדים, ונותרו אך ורק שמועות על אוצרות שנותרו מאחוריהם, הכוללים חפצים מקייר-זורהארדן, ואף ארטיפקט עלום ורב עוצמה אשר האגדה מייחסת אותו למקום המסתורי המכונה באגדות הארלדארה "ההרים השכוחים".

כפר הארלדארה הסודי

סיפור אחר, חדש יותר ושונה במעט על היער, טוען כי אי-שם במעמקיו, ככל הנראה בחלקו הדרום-מזרחי הרחוק מן הביצה, שוכן כפר גדול וסודי של בני האלרדארה. כפר זה, בין אם מדובר בישוב עתיק שהסווה עצמו כדי להמלט מגורלם של יתר ישובי הארלדארה בעת "מלחמת הקודש" של דה-ארז'ולי, ובין אם הוקם בידי פליטים מאותו מלחמה, שמר על עצמאותו, ותושביו נותרו מאמינים באלדאריה. לא זאת, אלא אף זאת; תושבי אותו כפר מסוגר מתעבים את האכטולדים ועוד יותר מכך את האל הזוהר והאמונה הז'ראלית, עליה הם משקיפים כדת של רבי-טבחים וכמקור כל הרוע באיזור.

הכפר המסתורי מוגן, ככל הנראה, בידי קסמי טשטוש חזקים, ויושביו מתרחקים משאר ברואי העולם, ואף מאחיהם הנדכאים, להם הם בזים ככל הנראה משום שהמירו את דתם לדת הז'ראלית-אכטולדית. תושבי הכפר, המונהגים בידי דרואידת סערה רבת עוצמה (ככל הנראה אחת ממניין הכהונה הבכירה של עמק הברקים אשר שרדה את חורבנו), רואים עצמם כממשיכים היחידים של תרבות הארלאדרה, וככל הנראה הנצר האחרון שלהם על פני העולם הידוע. תפיסה זו גורמת להם להתנהג בצורה עויינת ביותר כלפי זרים, המסתכנים בנפשם כאשר הם קרבים לכפר יתר על המידה.

קשתי השבט, המסוגלים להסתוות בין העצים באופן מדהים, מסוגלים לשגר חיצי ברק רבי-עוצמה מקשתותיהם הארוכות, ולנקב בעזרתם ככברה כל זר שיתפס כמנסה לרגל אחריהם. לפי האגדה, אלו שנופלים חיים בידיהם מסתכנים בגורל גרוע אף יותר; הבאה למשפטה של הדרואידית הגדולה, המרירה וחסרת הרחמים, אשר עשויה להעלות את שבוייה קורבן לאלת הסערה. זאת, על-ידי כבילת הקורבן בכלוב נצרים במרכז מקדש מעגל האבנים של הכפר, שם הוא מחושמל למוות בעת סערה רבת עוצמה, המסמלת את כוחה של האלה. בין אם שמועה זו נכונה או לא, הרי בני הכפר אכזריים הרבה יותר מאשר היו בני הארלדארה לפנים. מאידך, מספרים כי בני הכפר אינם בעלי בריתו של עקרב הירקן, אינם נותנים מחסה לכנופיות הרצח שלו ואינם משתפים עמן פעולה. בני הכפר סבורים כי עקרב הירקן אינו ומעולם לא היה ידיד אמיתי לארלדארה, היות ולא נקף אצבע בעת המלחמה בה נטבחו הללו, אלא אך בא "לנקום" את הטבח בדיעבד, למען מטרותיו האישיות.

עם זאת, שמועות עקשניות ידעו לספר כי היו זרים מעטים, לא כולם צמיתי ארלאדרה בורחים דווקא, אשר הצליחו למצוא את הכפר ולקנות את אמונם של תושביו. אלו, בדרך-כלל, מושבעים בשבועה שלא לגלות את אשר ראו. לא ברור מיהם אותם מעטים, אולם יש המשערים כי כמה משומרי הנתיב הישן (ולפי אחת השמועות, גם הקוסמת לינדה פאלקנר) מצויים ביניהם. קונריך שטורמבלייז ("הצפע שתום העין") ואנשיו ניסו רבות לחפש את הכפר, כאשר מנהיגם בטוח כי הוא, הרואה עצמו כראש מורדי הארלדארה, זכאי לבריתה ולעזרתה של הדרואידה המושלת בו, אלא שעד עתה, לזעמו, העלו מאמציו חרס.

פרשת "הטירוף הקדוש" וכת הצוחקים

צרה חדשה זו, אשר קורותיה החלו בעת "מלחמת הקודש", נסבה על אודות הכומר מורה הדרך הרגהיים, אחד מעוזריו של אודו, אשר הוביל חבורה של לוחמים אכזריים ושוליות כמורה ביער סמוך לשלהי המלחמה, במרדף אכזרי אחרי קבוצה גדולה של פליטי אלדארה בורחים.
הידיעה היחידה אשר מספרת על מה שהתרחש הגיעה מצידו של אחד מבני חבורה זו, אשר הצליח להגיע, פצוע נוראות, אל מחנהו של סטפאן דה-ארז'ולי. החבורה הגיעה אל פתח מערה, אי-שם באחד מחלקיו החבויים והקשים ביותר לגישה של היער, ממנה זרמו מיים סגולים זוהרים, בגון האמתיסט, ומסביבה גדלו פירות מוזרים ועגולים, בגוון דומה.
כאשר קרב מורה הדרך הרגהיים אל המיים, נגלתה בפני החבורה דמות זוהרת, אשר קראה לעצמה הקדוש יוהאן, וציוותה עליהם, בשם שרידיו המקודשים הקבורים מתחת למערה, לשתות מן המיים ולאכול מהפטריות. הרגהיים ועוזריו, אשר עשו כן, נאחזו בטירוף מוזר, אשר גרם להם לצחוק בלתי נגמר ובלתי אנושי, בעוד עיניהם בוערות בסגול. הם הזילו ריר, וצעקו דברים בלתי מובנים, מהם הצליח הניצול להבין משהו על "הקדושה שבטירוף". ברגע בא, שלפו את נשקם, ואגב תנועות מוזרות, תקפו והרגו את המעטים מבני חבורתם לשעבר שסרבו לשתות מהמיים.

מאז, במהלך השנים, החלו שמועות מפחידות לספר על "כת הצוחקים", התוקפות ורוצחת אנשים שהרחיקו לנדוד אל תוך היער, וזאת אגב ריקודים מוזרים ופרועים, אשר נועדו, לפי מה שעולה ממלמוליהם וצווחותיהם, להביא את הגאולה ולהשיב את הזוהר אל הארץ. הרפתקנים נתקלו, מדי פעם, במאורות של בני הכת, שנשמרו בידי מיקונידים (אנשי פטריה) שחורים וקרומיים, ככל הנראה יצורים שהוקמו מגופם המנוגע של קורבנות קודמים. מאורות אלו הצמיחו קיסוסים סגולים ופירות רעילים. המכשף דה לה-סינדי חקר את הפרשה, ואסף לעצמו חומרים ופירות שנמצאו במאחזים של כת זו שנחשפו, אולם איש לא יודע מה בדיוק עלה בידו לגלות.
בינתיים, התגלה כי אנשי הכת מסוגלים לנגע אחרים ב"מחלת הצחוק הסגול", כפי שנתכנה עד מהרה אותו טירוף ממאיר. לא ברור כיצד עוברת המחלה, שמא במגע של אחד מאנשי הכת, קסם או הרעלה הנעשית על-ידי הפירות הסגולים, אולם הכת ומאחזיה התפשטו, עד כי כיום משערים שיש עשרות מהם ברחבי יער ברונהוף, וכמה מהם הופיעו אף סמוך לדרך הגבעות הירוקות. במאחז גדול אחד, אשר הושמד בידי הרפתקנים ז'ראליים לפני מספר שנים, נמצאו חפצי אמתיסט מוזרים ביותר, ביניהם פסלים של יצורים דמוי הרפיה, פילים מעופפים, ויצורים אחרים הנראים כהכלאה בין חסידה (או מרבו) להיפופוטם, שצורה של כוכב מוזר חרוטה להם על מצחם. איש לא הצליח להבין מה פשרם של חפצים אלו, ומה משמעות הסדר המסובך בה נמצאו מסודרים בתוך אותה מערה.

· חזרה לדף האינדקס של מדור מדינות בעולם הידוע

· חזרה לדף המבוא של ממלכת ז'ראל

· חזרה לדף המבוא של מחוז ראכנהורף

· חזרה לדף המבוא של העיירה אדריאן

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום