הארצות של העולמות המוכרים
רקע כללי |  ארצות |  מפלצות |  אלים ואמונה |  דמויות |  גזעים

האגדה על העיר העתיקה קייר-זורהאדן

מסורתם העתיקה של בני הארלדארה, אשר חלקים ממנה הגיעו גם לאוזני האכטולדים, מספרת רבות על אודות עיר תת-קרקעית עתיקה ומפוארת של בני אדם מוזרים, אשר שמה היה קיי-זורהאדן (לעיתים מכונה גם קייר-זורהאלן), אשר שכנה אי-שם במעמקים, מתחת לדרום יער ברונהוף, ליד נהר תת-קרקעי קוצף ועמוק שנקרא נהר המית'לאריון.
לא ברור בדיוק איזה גזע אנושי שכן בעיר. מסורת הארלדארה מסתפקת בכך שבניה היו יפים וחכמים יותר מבני תמותה אחרים, וסיפרו כי באו במקורם מהרים גבוהים שכוחים ואפלים ביבשת דרומית רחוקה, לאחר מלחמה גדולה בסיומה נעקרו ממקומם. האגדה טוענת כי אותם הרים עתיקים היו כה גבוהים, עד כי פסגותיהם עלו מעל הכוכבים (אף כי, כמובן, המלומדים מתייחסים בפקפוק רב לעניין זה).

הארלדארה פגשו את אנשי קייר-זורהאלן שנים מספר לאחר שעלו צפונה אל מחוז ראכנהורף, והיו עדיין שבט צעיר לימים. הארלדארה מספרים כי דרקון מבעית והרסני במיוחד, בשם אנגרובאר הססגוני, הטריד את ראכנהורף באותם ימים, ומשל על שבטים אינספור של אנושואידים ופראים מעוותים שאיבדו כל צלם אנוש. אנשי כנסיה ז'ראליים, שהתוודעו לסיפור זה מאות רבות של שנים מאוחר יותר, העלו את הסברה ככי ככל הנראה דובר באחד מצאצאיו של נאקרוב עצמו.

כאשר נלחצו על-ידי אגנרובאר ומשרתיו, הגיעו שלוחי הארלדארה אל קייר-זורהאדן, והובאו לראיון בפני מלכה. הראסטהופים בני השבטים התפעמו עד עמקי נשמתם מהעיר, עד כי חשבו זמן רב כי היא ותושביה הינם אלוהיים למחצה. השלוחים ששבו סיפרו על מפלסים על מפלסים של אולמות, רחובות מוארים בקריסטלי-יהלום יקרי ערך ומרוצפים בפסיספים, ערמות של שכיות חמדה בל יתוארו, והמוני אבירים הדורי-מדים השומרים על ארמונות, חומות ומגדלים בוהקים. המלך והמלכה שכנו, לפי האגדה, באולם שכל תקרתו עשויה ספירים, וכס מלכותם היה עשוי כסף כוכבים טהור.

כך או כך, בני קייר-זורהאדן נחלצו לעזרת הארלדארה, ואחד מאלופיהם קטל את הדרקון הססגוני המעוות, ונגף את צבאותיו. במלחמה נגדעה קרנם של שבטי המפלצת, ואף כי הושמדו לחלוטין אך מאוחר יותר, במהלך המאה ה-8, פס האיום הקיומי שהיוו לגבי הארלדארה.
הארלדארה ובני קייר-זורהאדן הוסיפו לקיים קשרים הדוקים לזמן-מה. צעיריהם המובחרים של הארלדארה נהגו לשרת את אלופי העיר ואדוניה, וממה שלמדו שם, ככל הנראה, קיבל שבט הארלדארה את רוב מאפייניו היחודיים (כולל מסדר האבירים שלו), אשר עשו אותו כל-כך שונה משבטים ראסטהופיים אחרים.

אמונתם של בני זורהאדן לא הובררה מעולם. הארלדארה טוענים כי דמו להם עצמם; למרות היותם בני עיר תת-קרקעית, סגדו לאל רקיע מסוג זה או אחר. מהותו של אל זה לא הובררה, ולא ברור האם דמות הנשר, אשר הופיעה פעמים רבות על חפצים שנשתמרו משם היא דיוקנו. כך או כך, הסמל של נשר אדיר, אדום-זהוב היה נפוץ מאד בכל האמור בתוצרתה של העיר התת-קרקעית. לא פעם, צוייר הנשר האדיר כשהוא עומד על פסגת הר צחורה, פורש כנפיים ומוקף מעגל של הילת ברקים.

גורלה של העיר נותר עלום. ככל הנראה, פרחה ושגשגה קייר-זורהאדן בין 500 לפני ספירת הילאסיאס, ועד 600 לספירה בערך. בסביבות 650 לספירה, פחות או יותר, סגרה את שעריה העיליים באופן פתאומי ומפתיע, והקשר בינה לבין הארלדארה נותק. שמועות אפלות סיפרו על מלחמת ירושה בתוך העיר, שהדרדרה לעימותים עקובים מדם בין מחנות עויינים.
כך או כך, מה שוודאי הוא שאי-כה בתחילת המאה השמינית, נחרבה העיר כליל ואוכלוסייתה נטבחה או נפוצה לכל עבר. אגדות הארלדארה סיפרו על רעידות אדמה עזות, גייזרים אדמדמים ומפחידים שבקעו מהאדמה באותם איזורים, מפולות ושטפונות עכורים שפרצו מדי פעם מבטן האדמה, סוחפים עימן שארי גופות של אנשים ומפלצות, שאריות ציוד ושברי כלים. לקראת סוף חציה הראשון של המאה השמינית, שנים ספורות לפני הקמת ראכרדורף, הכתה רעידת אדמה אדירה בעוצמתה בכל האיזור, אשר אחת מתוצאותיה היתה, בין היתר, יצירתה או לפחות הרחבתה הניכרת מאד של הביצה האפורה הידועה לשמצה במערב יער ברונהוף. הגבעות שבדרום היער רעדו, והשערים הנעולים נפרצו וקרסו, כאשר יצא מהם שטפון אדיר של מיים מזוהמים, חומים-אדומים ומלוהטים, ביחד עם קיתונות של קיטור. אות זה מסמן, בעיני חכמי המסורה, את מותה של קייר-זורהאדן.

סיבת החורבן הנורא נותרה לא ידועה. אחת האגדות סיפרה על "האחים" או "הדודנים הישנים" שבאו מן ההרים השכוחים 'לסגור חשבון' עם קרוביהם, אולי לאחר שאחד הצדדים במלחמת הירושה נישא לכרות עמם ברית. אגדה אחרת קושרת בין חורבנה של העיר לרוכבים האפלים - למרות שאלו הופיעו ונזכרים לראשונה באגדות האכטולדים לפחות אלף שנים מאוחר יותר (האגדות העתיקות ביותר על אודותיהם קשורות ללודוויג הקדוש ולבארון 'האדוק' היינצל רונהלם, משלהי המאה ה-18 והמאה ה-19 לספירה). כך או כך, מסופר כי בחורבן העיר לקחו חלק המוני נחשי-ענק מעוותים וארסיים, רבים מהם בעלי יכולת כשפים נוראה, בנים לזן אשר אינו ידוע כלל ועיקר בראכנהורף, ראסטהוף או ז'ראל. גופותיהם של אלו התגלו לעיתים קרובות באותם ימים בתוך השטפונות, וההרפתקנים הבודדים שחקרו את הקומפלקס הקטלני מתחת לעיר ויצאו בחיים סיפרו על התקלויות רבות ביצורים אלו באיזור העיר החרבה. אחד מאדירי הנחשים, אשר הגיח אל היערות במאה ה-12 ונקטל (לפי האגדה) בידי ארלינדרה, הגדולה במלכות הארלדארה, פוחלצה וניצבה בחורשת הסערה הקדושה - עד אשר אבד פוחלץ נדיר זה בחורבנה הברברי של בירת הארלדארה בידי אנשיו של סטפאן דה ארז'ולי. אודו פיראס, אשר טען כי מדובר ב'אליל לו הקריבו עובדי האלילים המשוקצים ילדים' ציווה לכותשו לאבק, וכך היה.

מקומן המשוער של חורבות זורהאדן התת-קרקעיות הינו אי-שם בדרום יער ברוונוואלד, באיזור בו מטשטש הנתיב הישן ואובד למחצה בתוך הצמחיה העגמומית, הרחק מהביצות האפורות. האגדות מספרות כי הכניסה היא דרך נקבות, סמוך למקומה של סדרת מפלים מרהיבה, אולם מערות אלו חסומות למחצה, אם לא התמוטטו כליל, ורבים מהמעברים, ככל הנראה, הוצפו חלקית או באופן מוחלט במיים. הרפתקנים בודדים, אשר הצליחו אי-אז לחדור אל החורבות עצמן, ידעו לספר על מפלסים על מפלסים של חורבות מוזרות, שורצות מלכודות, קסמים עתיקים ויצורים מוזרים, אשר במרכזן מצוי מקדש מסתורי ומוגן היטב, שם התחולל שיא החורבן, ואליו לא הצליח איש לחדור. אולם, כאמור, אך הרפתקנים בודדים הצליחו לחדור לחורבות העיר, קל וחומר לצאת מהן בחיים, ומרבית החורבות נותרו, כנראה, חבויות בחשכה העגומה, באין פולש ומפריע.

חפצי-ערך ומלאכת-מחשבת יפיפיים מקייר-זורהאדן נשמרו בידי הארלדארה, או חולצו מהחורבות פה ושם בידי אי-אלו הרפתקנים עתיקים ושכוחים, וכמה מהם נשמרו בראכנהורף תקופות זמן ארוכות. בין היתר, ידועות לתהילה החרבות הקסומות הקטלניות, העשויות בשיטת חישול מיוחדת, אשר אינה מובנת כיום אפילו לגמדאים. אחת השמועות מספרת כי אקיאנור, חרבו של הרוזן, הינה אחת מאותן חרבות אשר היו שייכות לאבירי העיר (או שמא, לפי שמועה אחרת, למחריביה).

אוצר גדול של חפצים כאלו, אשר התגלה אי-שם בראכנהורף נשמר זמן-מה בידי הנציבים-הקוסמים של המלכה ארלינד, ולאחריהם התפצל בין מגדל המכשף של לה-סינדי ואוצרו של הרוזן סנקלארד. אלו מהחפצים שלא הואבדו בתקופת דה-ארז'ולי או בחורבן טירת בנו בידי עקרב הירקן, נקנו (הן מהעיירה ז'וליי והן מלה-סינדי) בהון תועפות בידי הדוכס לודוויג דה-קורנין, אדון הדומנה הדרומית של ז'ראל, אשר עיטר בהם את טירתו החדשה והמדהימה "טירת הנשר הלבן". חפץ אחר, בצורת תיבה קטנה מאד, מסוגננת ומדהימה ביופיה נפל, למרבה הבושה, בידי קלאן קרוגה, שסבור כי התיבה הזהובה המוזרה, בעלת העיטורים המסתוריים והאבקה המוזרה עוד יותר שבתוכה הינה שריד מעצמות קדוש מעונה, ולכן מביא מזל טוב.

אוכלוסיית קייר-זורהאדן הושמדה כמעט לחלוטין, ככל הנראה, כאשר חרבה העיר, ושאריותיה התערבבו כנראה בקרב הארלדארה ונטמעו בקרבם כליל. עם זאת, שמועות ואגדות מספרות על קשר כלשהו בין "שומרי הנתיב הישן" (ראה ערך) לבין קייר-זורהאדן, אם כי האגדות על אודות אנשים אלו החלו רק מאות רבות מאד של שנים לאחר חורבן העיר, מה שמקשה על הסברה כי מדובר בקשר ישיר.

· חזרה לדף האינדקס של מדור מדינות בעולם הידוע

· חזרה לדף המבוא של ממלכת ז'ראל

· חזרה לדף המבוא של מחוז ראכנהורף

· חזרה לדף המבוא של העיירה אדריאן

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.