הארצות של העולמות המוכרים
רקע כללי |  ארצות |  מפלצות |  אלים ואמונה |  דמויות |  גזעים

האגדות על אודות הרוכבים האפלים

הערת המחבר: הרוכבים האפלים של ראכנהורף אינם קשורים לנאזגול של טולקין, אינם רוחות רפאים
ואינם קשורים לארדה, לעידן השלישי או לטבעות העוצמה.

אגדות מפחידות המסופרות בכל ראכנהורף, אולם נפוצות ומקבלות גוון מוחשי במיוחד באיזור אדריאן, מספרות על מסדר של רוכבי סוסים אפלים וקטלניים, השועטים בדרכים בשעות החשוכות של הלילה, עוסקים בשליחויות שהשתיקה יפה להן, ושולטים בכוחות מאגיים מרושעים רבי עוצמה.
הסיפורים וההשערות על הרוכבים האפלים רבים, כמסתבר, כמעט כיערות ראכנהורף עצמה; יש הסבורים כי מדובר באגודה עתיקה וקטלנית של עובדי אלילים שכוחים וחורשי רעה, ויש הסבורים כי מדובר בשדים שנמלטו מהגהינום. השליח הקדוש לשעבר אודו פיראס, לדוגמא, טען בעבר כי הרוכבים השחורים הינם רוחותיהם של אבירים ז'ראליים שחטאו בכך שריחמו על עובדי אלילים בקרב, השתמטו ממלחמות מצווה או עסקו בלימוד חוכמות אסורות – ואי לכך נענשו בחומרה בידי הזוהר.

המידע המוצק על הרוכבים האפלים הוא מועט ביותר; אף כי אחת השמועות לגביהם מקשרת אותן לחורבן קייר-זורהאדן, האגדות הראשונות עליהם הינם מן הדור שלאחר הכיבוש הז'ראלי, בשלהי המאה ה-18. אף כי האגדות על הרוכבים נפוצות בכל ראכנהורף, הרי באיזור אדריאן הן רבות במיוחד, ודומה כי יצורים אלו פעילים במיוחד בפאתי יער ברונוואלד, בואך הביצה האפורה הקטלנית שבמרכזו.

הסיפורים האפלים הראשונים על אותם רוכבים סובבים את האגדות השונות על אודות לודוויג הקדוש, הראשון בבני המחוז שזכה בחברות של כבוד במסדר אבירי הכוכב של ז'ראל. בהרפתקאותיו של לודוויג, כאשר חיפש את מטה העוצמה המיוחס לקדושים הז'ראלים הקדומים ואף לאחר שמצא אותו, תאר לא פעם כי נתקל ונלחם בפרשים אפלים. לודוויג הקדוש תאר אותם כבני אדם כהי-פנים, בעלי עיניים צהובות אשר הזכירו לו חיית טרף. לודוויג הזכיר לא פעם סמל של צמח מפלצתי שחור, דמוי לוען, אשר נחרט על שיריונותיהם, לצד עיטורים ורונות מוזרות שלא הבין. כוחם בקרב היה גדול, וכלל כשפים נוראיים ושימוש בכלי נשק מקוללים ומשחיתים, לרבות סכיני הטלה ההופכים לנחשים ארסיים על גופו של קורבנם. אליבא לדבריו של לודוויג, נפלו רבים מידידיו ובני ליוויתו מידיהם של אותם רוכבים. האגדה האחרונה על לודוויג מייחסת לאותם רוכבים, או לאחד ממנהיגיהם המכשפים חלק באובדנו המסתורי של החזק באבירי ראכנהורף.

הרוכבים האפלים מוזכרים פעמים נוספות באגדת האיימים על השתחתות הבארון האדוק היינצל רונהלם מטורמהואה, מאה שנים מאוחר יותר. לפי אחת האגדות, הבארון, בחמדנותו ובשאיפתו למצוא אוצרות קדומים (ככל הנראה גם את מטהו של לודוויג הקדוש), עשה עסקה עם שר הרוכבים האפלים, ובסופו של דבר השתלט עליו רצונו האפל של הלה, וגרם לו ולאנשיו להפוך למה שאכן הפכו בסוף ימיהם.

הרוכבים האפלים שבים ומוזכרים פעם אחר פעם בסיפורים ואגדות שונות במהלך המאות הראשונות לשלטון הז'ראלי בראכנהורף. המסורה מייחסת להם חלק מסויים, אם כי שולי יחסית, בחורבנה הנורא של ממלכת ווילסטראש הסמוכה והפיכתה לארץ רפאים. כך או כך, ידוע כי המלכה הקוסמת ארלינד דה-אולגונד, כאשר הגיעה למחוז לטפל באיומי האלמתים של ווילסטראש, ניהלה עם הרוכבים קרבות לא מעטים, ויש הטוענים כי הכתה אותם מכה אנושה. לאחר תקופת שהייתה במחוז, כמעט ולא מוזכרים עוד הרוכבים במשך מאות שנים, עד שובם המפתיע בתקופה הנוכחית.

הרוכבים האפלים שבו למחוז בימי ראשית שלטונו של סטפאן דה-ארז'ולי, לאחר מפלת סנקלארד. יריביו של סטפאן טענו כי הוא אחראי לשובם, בדרך זו או אחרת הקשורה לתאוותו לתהילה אכזרית דרך מלחמות קודש עקובות מדם. הגרסה הנגדית טוענת כי הארלדארה קראו לעזרתם, כדי להגן על אליליהם, ומכרו להם בתמורה נשמות מובחרות מקרב הכהונה שלהם. בין אם אחת הגרסאות נכונה ובין אם שתיהן שגויות, הרי שהרוכבים האפלים מעולם לא לקחו חלק במלחמת "הקודש" האכזרית כנגד הארלדארה, ולא לחמו באף אחד מהצדדים. כמו כן, מעולם לא נמסרו עדויות על קשר בינם לבין כנופיות הרצח של עקרב הירקן (אין ולו סיפור אחד על התקפה רבתי שלהם על מקום ישוב). מאידך, מסופר כי כוחם גדול הרחק ממקומות ישוב, בחסות החשיכה, שם הם עוסקים בעיניניהם האפלים וחורשים מזימות. עם זאת, פעילותם הלכה וגברה ככל שעברו השנים, ויותר ויותר אנשים דיווחו כי ראו אי-אלו מהם שועטים בדרכי היער או בפאתי הישובים לאחר רדת החשיכה. פעמים מספר דווח עליהם דוהרים כרוח סערה אף לאורו העכור של יום סגריר מעונן, מהסוג שהלך ונעשה נפוץ יותר ויותר בראכנהורף שלאחר ימי ארז'ולי.

הסיפור הידוע ביותר היה על כך כי קבוצה מהללו הגיעה סמוך לז'וליי עצמה בשעה של טרם-שחר, דוהרת כרוח סערה אל עבר מנזר הערפילים העצובים (ראה ערך בנפרד). אלא, שעל אחד הגשרים בלמה אותם הגבירה המסתורית אלכסנדרין, ועימה מספר אנשים שזופים ומסתוריים, עוטים ברדסים תכולים. בין הצדדים התרחש קרב גדול וקשה, בשיאו נאבקה אלכנסדרין בלוחמת אפלה, שעל שריונה זוהרות מאתיים רונות אדומות ארסיות. יריבתה של אלכסנדרין לחמה בעזרת שוט שטני, שכל הצלפה ממנו זימנה נחש או עקרב ארסיים. אלא שהקרב נקטע כאשר תקעו הקרנות, מבשרות על בואם של האכונגר ומאה מאביריו של הרוזן דה-ז'וליי. למשמע הקול, פסקו שני הצדדים מלהלחם, נעלמים כל אחד כלעומת שבא.

סיפור אחר על הרוכבים האפלים טען כי שניים מהם נראו בחברת הסוחר חסר הנשמה (ראה ערך בנפרד), מוכרים לו מיני חומרים מוזרים לצרכיו המפוקפקים. במהלך השנים האחרונות, כאמור, נפוצו עשרות סיפורים שונים על אודות הפרשים הללו, מחציתם בערך באיזור אדריאן.

מעטות העדויות על חפצים אשר הורדו מן הרוכבים האפלים, ביחוד על אלו מהם שאתרע מזלם להקטל בקרב. מרבית הסיפורים טוענים כי חפצים אלו, עשויים מלאכת מחשבת שטנית, כלו והתפוגגו לאיין במהירות עם אור בוקר ראשון. מאידך, סיפורים אחרים טוענים כי הרוכבים מסרו אי-אלו חפצים משלהם בסתר לטיפוסים מפוקפקים במחוז עצמו. אלו, ככל הנראה, שורדים זמן רב יותר.
הסיפור הידוע ביותר על חפצים אשר שרדו מאותם רוכבים קשור אף הוא בלודוויג הקדוש; מספרים כי קטל שלושה מבכיריהם בקרב עז שניהל נגדם אי-שם באיזור עמק קראפהאולה (היום אדריאן), ונטל את שריון הלוחות שלהם. השריונות, לפי המסורה, היו מלאכת מחשבת יפיפיה של זהוב, כחול ושחור, מעיצוב זר לחלוטין לז'ראלים או לאכטולדים. על החזה הוטבע באבני חן שחורות סמל הלוען השחור, עם כתובת המדברת אי כה על "המלך הגדול" או "מלך המלכים האפל אשר לא היה כמותו ולא יהיה כמותו". לפי המסורת, הפקיד לודוויג הקדוש את אחד השיריונות בידי הכומר של טירתו, אחד שלח כמתנה למלך ז'ראל, ואיש אינו יודע מה קרה לשיריון השלישי. השריון הראשון הוחזק במשך מאות שנים בידי הכנסיה, כמזכרת מן היריב המנוצח, ומספרים כי מספר העתקים מהרונות והתרשימים שהיו עליו שרדו בחלק הסודי והאסור לגישה של ספריית המנזר של ראכרדורף. בכל מקרה, השיריון עצמו הותך במצוותו של אודו פיראס, אשר דעתו לא היה נוחה "משיקוץ זה של כפירה המזהם את ארצו הקדושה של הזוהר". השיריון השני הוצב בבית הגנזים הישן של מלכי ז'ראל, ואבד להם יחד איתו כאשר הרים המכשף דה-קיראנד את הארמון המלכותי באוויר, הטיסו מערבה והפך אותו לארמון ממלכתו החדשה (ראה תאור מפורט בתאור ההסטוריה הז'ראלית). אותו שיריון נותר, ככל הנראה, אי-שם בארמונו של קיראנד, עד עצם היום הזה. לגבי השיריון השלישי, איש אינו יודע היכן הוטמן, אם כי היו שהצביעו על המערות העתיקות מתחת למגדל של מטולרה, ואחרים על אי-שם סמוך למנזר הערפילים העצובים.

סיפור אחר, חדש יותר, על חפץ הקשור לרוכבים האפלים מקושר לקרב הגדול שהתרחש בינם לבין אלכנסדרין ומלוויה ליד מנזר הערפילים העצובים. אי-מי סיפר כי אחת הנזירות מצאה, סמוך למקום הקרב, מיניאטורה מוזרה והחביאה אותה אי-שם. אם המנזר האלימה והנבערת, אמיליה קרוגה, השתוללה וחיפשה את החפץ כדי להתיכו, אולם כל הנזירות הכחישו מעורבות, ואותה מיניאטורה קסומה, אם אמנם היתה קיימת אי-פעם, לא נמצאה עוד מעולם.

הרוכבים האפלים באיזור אדריאן

פעילותם של הרוכבים האפלים באיזור קראפהאולה היתה מאז ומעולם מרובה. באיזור זה התגלו לראשונה, ומאיזור זה באו מרבית השמועות על אודותיהם. פעם אחר פעם, שוטטו בעיירה שמועות על אודות קרבות שהתנהלו בין הרוכבים האפלים לבין העלף טילגלאר ושומרי הנתיב הישן. פעם אחת, ארבו שניים מהם אף לקוסמת לינדה פאלקנר סמוך לביתה, וזו הצליחה להמלט מהם אך בקושי רב. כמו כן, סופר כי הרוכבים האפלים היו מותירים את סוסיהם במסתור, וחומקים ברגל לא פעם לאיזור בורות הזפת הידוע לשמצה. סיפורים אחרים יחסו להם חיפוש אובסיסיבי של פרטים הקשורים לקייר-זורהארדן, לשם מטרות עלומות אלו ואחרות.
עם זאת, מספרים כי יריבם הגדול ביותר של הרוכבים האפלים באיזור אדריאן הוא אדונה האגדי של "טירת הפיות" האלנשטייף, החבוי אי-כה מדרום לאדריאן. מספרים, כי הרוכבים האפלים ספגו בעבר השפלה כלשהי מידו (ויש האומרים, גניבת חפץ או חבלה באחת מתוכניותיהם), ונשבעו למחות את טירתו מפני האדמה ולטבוח את כל מה שימצאו שם. דומה כי עד היום כשלו כל מאמציהם לעניין זה. אמנם, המידע המידע על טירת האלנשטייף עצמה הינו מועט ביותר, אבל האכטולדים מניחים כי היא עודה ניצבת על תילה ומהווה מוקד ליצורים מוזרים, כבעבר.

באיזור אדריאן, מכל מקום, רבו במיוחד בשנים האחרונות השמועות על כך כי הרוכבים האפלים עושים עסקים עם אי-אלו מאנשי העיירה, ומציעים להם מיני תגמולים בעבור משימות מוזרות או ריגול בעבור מטרותיהם. לעיתים, מדובר בשירותים קטנים וחסרי ערך לכאורה, אולם על בעל העסקה לשמור אותם, כמו גם את הגמול שקיבל, בסוד כמוס, פן יבולע לו. בקרב הארלדארה, לפחות, נפוצו שמועות על כך כי אי-מי מבכירי מסדר סטפאן קנה כלי נשק קטלניים מהרוכבים האפלים, לשם "מלחמת קודש עתידית", וכי קיים שיתוף פעולה הדוק בין הצדדים למאבק באויבים משותפים, כגון שומרי הנתיב הישן ואולי גם בעליה המסתורי של טירת הפיות האלנשטייף. אבירי סטפאן מכחישים זאת בבוז, וטוענים כי אין הם זקוקים לעזרה כלשהי בכדי להאבק בעובדי האלילים, אולם כך או כך, כמות כלי הנשק הקסומים שהופיעה בידי בכיריהם עוררה תמיהות והרמות גבה אף מצד אכטולדים לא מעטים באיזור אדריאן.

עיקר השמועות בעניין זה, נסבות על עסקה גדולה בין גוטפריד רונצר (ראה ערך בדמויות), לבין הרוכבים האפלים, אשר במסגרתה קיבל הלה את המתכון להכנת המשקה "נקטר המלך הגדול", משקה אשר גרם לתוצאות מצערות ביותר, כמסופר תחת תאור דמותו של רונצר. יש המרחיקים לכת ומספרים כי כל עלייתו של רונצר לגדולה לא נבעה אלא מהעסקה בינו לבין הרוכבים האפלים - סיפור הגורם לרונצר להסמיק ולהכחיש הכל בזעם כשמועות שווא המופצות בידי הארלדארה. צמיתים ומשרתים ידעו לספר, מכל מקום, על דמויות אפלות החומקות לתוך אחוזת רונצר בשעות שלאחר חצות, ועל אורות מוזרים הדולקים מדי פעם במרתפים, כאשר מתועדים רונצר ואמו עם אורחיהם האפלים. היו שסיפרו על ענק מקורנן וירוק, שהתלווה על הרוכבים ונכנס אל אחוזת רונצר מן השער האחורי, כשהוא עמוס חבילות מוזרות וסיר ענק ומבעבע לפות בזרועותיו השעירות. גם הצורה בה שומר רונצר על מתכון "נקטר המלך הגדול" בסוד כמוס, וגם העניין ההולך וגובר של רונצר בבורות הזפת מקושר, אי-כה, לעניינם של הרוכבים האפלים.

· חזרה לדף האינדקס של מדור מדינות בעולם הידוע

· חזרה לדף המבוא של ממלכת ז'ראל

· חזרה לדף המבוא של מחוז ראכנהורף

· חזרה לדף המבוא של העיירה אדריאן

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.