הארצות של
העולמות המוכרים
רקע כללי | ארצות | מפלצות | אלים
ואמונה | דמויות | גזעים
בורות
הזפת ("נקבות הארורים")
נקבות הזפת, או בורות הארורים, יושבים על צלעה של גבעה מדכאת למראה,
מצפון לחורבות הטירה ומעל לאפיק השטורמוואסר. כלפי חוץ, נראה המקום כאוסף צריפים
וביתני עץ גדולים ומלוכלכים, ביניהם נקוות שלוליות שחורות המעלות אד ואלחה כבדים.
הצריפים, לצידם ניתן למצוא תמיד כלי עבודה ומכונות מסובכות שאינן מוכרות למקומיים
(הרואים בהן מעשה כשפים), יוצרים מעין צורת חצר סגורה משלושה עברים, במרכזה נמצא
אתר העבודה עצמו: שלושה בורות גדולים, אליהם יורדים סולמות ומשתשלות גלגלות גדולות
וחורקות. מסביב, מקיפה את האתר משוכת קוצים גדולה, מעובה ומסוכנת, שכח זה או אחר
(קדושה, לדעת אבירי סטפאן וחבריהם) הופכת אותה בלתי פגיעה לאש. מדי פעם, ניתן
למצוא, לצד המשוכה, את שרידיו של משיג גבול שנחנק וכורסם לחלוטין בשיניים נעלמות,
מכורבלים בצניפה כאילו ירק אותו אי-מי לאחר מעשה.
באתר בורות הזפת עובדים כ-150 פועלים נדכאים ומלוכלכים, רובם בני
ארלדארה. הגברים מורדים פנימה על-ידי הגלגלות, חוצבים ושואבים נוזל שחור וסמיך אל
תוך סירי מתכת מחלידים, והנשים ישובות לצד הצריפים, מסננות את הנוזל ומערבבות בו
חומרים עלומים לפי הוראותיו של מנהל העבודה. היחס קשה ביותר, בעיקר היות ומשגיחי
העבודה הינם ברובם "עוגים בעלי תשובה" ובריונים בשירות גוטפריד רונצר,
המעורב מאד בעסקי המקום, ובמיעוטם "אבירים" ממסדר סטפאן, הנחשבים
לאכזריים והמסוכנים שבהם.
מנהל העבודה של המקום, ברנש עוטה גלימות אפורות, מכונה בפי כל
"הנזיר פלאץ" או "האח פלאץ", אף כי לא ידוע בדיוק לאיזה מסדר
הוא משתייך. אף כי הוא נראה פרוע, מאובק ובלתי מגולח, כדרכם של נזירים בני המקום,
הרי אלו שזכו לגלגל איתו שיחה על מי מנוחות, גילו כי מדובר באדם משכיל מאד, נינוח
ושנון, בעל זוג עיניים אפורות זחוחות ומלאות בטחון עצמי, ואך מעט מאד יראת אלוהים
פרועה המאפיינת את מרבית חבריו לשבועת הנזירות. פלאץ, מכל מקום, הינו בעל הזכיון
למקום, לאחר שגוטפריד רונצר (אשר הכירו ככל הנראה מבעוד מועד) תיווך בינו לבין
הבארון בעד עמלה שמנה. לפי חוזה מסובך עליו החתים את הבארון, בלא שהאחרון הבין יתר
על המידה את מהותו, מלבד העובדה כי הוא מחכיר את האדמה וכל שמתחתיה לפלאץ ולאחיו
(שאיש לא ראה אותם מעולם), בתמורה למס שנתי גבוה, אשר העשיר מאד את קופתו הצנועה.
פלאץ הוא הבר-סמכא היחיד בענייני המכונות המשמשות לעבודה; הוא בלבד
יודע לתקנן, כאשר מתגלה תקלה, והוא בלבד מערבב את החומרים המסתוריים המשמשים להכנת
התוצרים. מאלו, רואים בני המקום אך מעטים בלבד: חומרים המשמשים כדשן שדות וחומרי
בערה, מספרים כי כמה חומרים אחרים, בצורת שיקויים ואבקות, מובאים אל מחסניו של
רונצר. אלא, שאיש אינו יודע מה גורלם של יתר המוצרים, באשר עובדים ידעו לספר על
גבישים מוזרים הבולעים את האור כליל מסביבם, אמפולות ושיקויים שחורים-אפורים
למאות, ועוד חפצים המאוכסנים בתוך הנקבות, וכל המתקרב אליהם מתחייב בנפשו; סיפור
אחד סיפר על מספר ברנשים מסתוריים ומעודנים שנראו בעבר, כולם עוטי אפור, מובילים
עגלה מלאה בחומרים מוזרים אל מתחת לקרקע כשהם משוחחים ביניהם בשפה זרה ובלתי
מוכרת.סיפור אחר טען שהרוכבים האפלים מרחרחים סביב המקום, ואחד מהם נראה מסתובב על
סוסו בחשכת ליל סביב הגדרות, בולש בעיניים חיוורות אחרי דבר-מה. פלאץ הגביר את
השמירה, אולם השמועות לא הוזמו.
הגלגלות יורדות מרחק גדול אל תוך האדמה (הרחק-הרחק מתחת והרחק מאפיק
הנהר) אל תוך רצף ענק של נקבות תת-קרקעיות, מלאות כולן מאגרים ומפלים של נוזל
מגעיל וחם, בצבע שחור. שם מתייגעים הפועלים על חציבה, ולא מעטים מהם נופלים חלל
למחלות, תאונות ויחס רע מצד הממונים. מקום זה, שמספרים כי יש לו מפלסים רבים, היה
ידוע לשמצה מזה מאות שנים; ולא מעטים מתושבי האיזור הנידו ראש בדאגה כאשר שמעו כי
בני אדם החלו לנבור ולכרות חומרים מתוכו.
הארלדארה כינו את המקום מזה דורות בשם The Earthwound, ויחסו לו
אגדות רבות על רשע עתיק שזחל מראסטהוף בראשית הימים; בדורות עברו, היו זוחלים
בנקבות מיני יצורים כגון נדלים שחורים וארסיים, עכבישים יורקי זפת רותחת, ואנשי
תייש מוזרים אשר היו חומקים לעיתים למעלה, אל עבר ישובי האדם. כיום, התופעה נפסקה
כמעט כליל, אף כי מדי פעם ישנם התקלויות בין כורים ומשגיחים לבין מיני יצורים
המסתננים מנקבות נמוכות יותר, עליהם טרם השתלט הנזיר פלאץ. הוא עצמו מתגורר בכנסיה
תת-קרקעית שחצבו עבורו אנשים עלומים, אשר חלקה משמש כאולם תפילה למשגיחים האדוקים
מקרב אנשי סטפאן, ואילו חלקה, הסגור ונעול מפני כניסת זרים, משמש כקתדרה פרטית
וכמגורים לפלאץ עצמו. בסמוך, מצויים אף אי-אלו מחסני סחורות עלומים, שקשה מאד לגשת
אליהם, והם שמורים היטב.
המפלסים, לפי האגדה, יורדים לעומק, הרחק מתחת למערות העבודה. הפועלים מספרים על
דמות שחורה ענקית המטיילת בנקבות למטה, וניתן לשמוע את האדמה רועדת קלות ואת
נשימותיו הכבדות כאשר הוא מתקרב וחולף מתחת לנקבות. היצור, שהסיפורים מכנים אותו
ענק הזפת, מעורר אימה רבה, אולם עד כה הוא מעולם לא הגיח למעלה ותקף את הכורים.
נהפוך הוא; לעיתים, כאשר היצור מסתובב למטה, נשמע רעם חזק ואל תוך הבריכות
מתרוממים גושי סלע עשירים במחצבים בחומרים הדרושים לפלאץ, אשר הכורים נדרשים
לשולפן החוצה ולפרקן באזמליהן. פלאץ עצמו, כמסתבר, נשא ונתן לא פעם עם היצור. הוא
סח לאנשיו, כי עסקינן בנשמתו של רוזן חוטא שנדון לחיי סבל בתוך הנקבות בשל חילול
שם הזוהר ורדיפה אחרי נשים קלות דעת. פלאץ סיפר, כי הוא עמל על החזרת הנשמה
בתשובה, ולשם כך ביקש ממנה לסייע לו למצוא את שרידיו של קדוש ידוע הטמונים אי-כה
למטה.
האלדארה, לעומת זאת, רואים את העניין בעין אחרת: סיפור אפי של
הארלדארה, אשר הושר עוד בימי המלכה הדגולה ארלינדה, מספר על עורקי הרשע המוליכים
אל ה-Hall of
the Tainted Heart, המוצג כארמון שחור
שכולו פועם, ומנקז את דמו השחור של אבי השאול דרך דלתות הטומאה הגדולות. פלאץ רגז
מאד על הסיפור הזה, והורה כי כל ארלדארה שיספר את אותה "עלילה נבזה של כפירה
ולזות שפתיים", יזכה בחמישים מלקות שוט - הוראה אשר המשגיחים ממלאים אותה
בחפץ לב, לא פעם מעל ומעבר לצורך.
·
חזרה
לדף האינדקס של מדור מדינות בעולם הידוע
·
חזרה
לדף המבוא של ממלכת ז'ראל
·
חזרה
לדף המבוא של מחוז ראכנהורף
·
חזרה
לדף המבוא של העיירה אדריאן
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.