תאור
חיצוני:
רוגן הוא בן 40 בערך, גבר
כבד ומוצק, בעל פנים עגולות וסמוקות, המעוטרות ברעמת שער בלונדי-אדמוני ארוך, פרוע
ומדובלל, וזקן עצום, המגיע עד לחגורתו. עיניו של רוגאן ירוקות, קטנות ובעלות מבע
זועם לעיתים קרובות. יש לו כרס
קטנה, אולם הוא עודו שרירי מאד, ובעל כח פיזי עצום. גופו השעיר מדיף תמיד ריח חריף
מאד של זעה חמוצה, שכן כרבים מבני המחוז, הוא כמעט ואינו מתרחץ לעולם, ומאידך
מתעקש ללבוש תמיד, מלבד אולי בימים החמים ביותר של הקיץ, פרוות סמיכות של דוב.
הלבוש החביב עליו ביותר הוא פרווה עצומה, אפרפרה-כסופה של דוב סערה אדיר וקסום,
אותה קטל רוגאן כאשר היה בן 15 בלבד. רוגאן סבור כי פרווה זו מביאה מזל גדול, ולכן
עוטה אותה לעיתים קרובות בביתו, וכמעט תמיד הוא עוטה אותה כמעיל מעל שיריונו, כאשר
הוא נדרש לעטות שיריון. בקרב, הוא משלים את הופעתו במסכת מלחמה אדירה, המעוצבת אף
היא כפניו של דוב זועם.
כל מי שמכיר את רוגן, יודע
כי פרוות הדוב הולמות אותו מאד, משום שהוא עצמו מזכיר במידה רבה מאד דוב הרים
שעיר, מגודל וגמלוני, בעל ידיים עצומות וקול עבה ועילג. הילוכו מתנודד במקצת,
ומתנודד עד מאד כאשר הוא משתכר, דבר אשר קורה לעיתים קרובות מאד. אזי, הוא נוהג
להתנודד, לעיתים ללא מטרה, ברחבי טירת העץ הגסה שלו (המכוסה מניה וביה פרוות
וראשים מפוחלצים של חיות צייד), כשהוא שר בקולי קולות באכטולדית רועמת ועילגת.
אופי והתנהגות:
רוגן הוא ברברי ברמ"ח
אבריו. נרגן ומהיר לכעוס, כשם שהוא מהיר לצחוק, אין לו כמעט מושג בדבר מלבד מלחמה
וצייד. הוא אינו יודע לכתוב או לקרוא ולו מילה בודדת בשפה כלשהי, ואינו מסוגל אף
לאיית את שמו. התפילות שהוא נושא בחדר הכנסיה האפלולי והטחוב של טירתו (המשמש
למחצה גם כמחסן עורות), אינן שונות בהרבה מנהמות עילגות ומטופשות.
רוגן נהנה מאד משעשועים ברבריים, בעיקר צפיה בגברתניו נאבקים בידיים חשופות בחיות
(ספורט בו הוא עצמו משתתף לעיתים קרובות, ויש לו זירה מיוחדת לכך במרתף טירתו).
מנהג נוסף שלו הינו מרדף אחרי הנערות המגישות באולם האוכל, כאשר הוא שיכור כלוט,
בכדי להשכיבן מתחת לשולחן, אף לנגד עיניה של אשתו. נימוסי השולחן שלו, כך או כך,
מזכירים יותר טרול מאשר אציל ז'ראלי ממחוזות מתורבתים יותר, ומספרים כי הם גרועים
אף מאלו של דוכס הפרא, גי דה-מורינין הידוע לשמצה מצפון ז'ראל.
כלפי בני משפחתו ומקורביו, רוגן הוא הפכפך למדי; הוא קל לכעוס ולעשות מעשי אלימות,
כפי שהוא קל לצחוק. הוא אינו מסוגל להסוות את רגשותיו, ואינו טורח אף לנסות.
בניגוד לשכנתו, הברונטה האדוקה ריכילד דה-מטולרה, הוא מעולם לא טרח לרדת לחייהם של
משרתיו או להקפיד על משמעת כלשהי בטירתו, אולם כאשר הוא מתרגז, או חש כי לא מכבדים
אותו, הוא מתפרץ בזעם ולא פעם הרג בני אדם בהתפרצויות כאלו (ולא פעם התחרט מאד
לאחר מעשה. מספרים עליו כי הרג את אחד מידידיו הטובים בהתקף זעם כאשר היה בן 14,
ולאחר מכן כמעט ופרץ בבכי, אולי בפעם היחידה בחייו.
אחד מעיסוקיו העיקריים של
רוגן הוא מלחמה, דבר שהינו חלק בלתי נפרד משגרת חייו, מאז ימי נעוריו. רוגאן לוחם
בגרזן קרב, ועושה זאת היטב, כאשר הוא שואג במלוא גרונו, ומסתחרר אל תוך קהל
אוייביו בחבטות נוראות, כשהוא זורע מוות על כל סביבותיו. הוא משקיע מאד, יחסית,
בהגנת המחוז, ומשתתף אישית בהדיפת מפלצות מהיער ובמסעות מצוד אחר כנופיות הרצח של
עקרב הירקן, שאת ראשיהם של כמה מהם ציווה להוקיע על חומות העץ של טירתו, בתור
קישוט מפחיד, או אות ומופת לחבריהם. מיומנותו, אומץ ליבו והנהגתו הקשוחה היו הדבר
היחיד אשר הציל את טירת העץ שלו מגורל דומה לשל אדונו הישן, דה-אדריאן, בעת פשיטת
הנקם הגדולה של עקרב הירקן. במשך יותר מעשרה ימים, הצליח רוגאן להחזיק מעמד אל מול
יחסי כוחות בלתי אפשריים, כאשר הוא חוסם בגופו לא פעם המון משתולל של תוקפים,
כשהוא אינו נרתע מהפציעות המרובות שפצעו אותו אלו, עורף את ראשיהם ומשליך אותם תוך
שאגות תיגר לעבר יתר אנשיו של עקרב הירקן. פעם אחת, הפיל את אחד הדרואידים ששימשו
כקפיטנים של ההתקפה, עקר את ליבו הפועם מחזהו במו ידיו, ונגס בו בהפגנתיות אל מול
שאר אנשיו של עקרב הירקן, שנאחזו בפניקה, טרם הסתער עליהם וגרם להם אבדות איומות.
בשל מעשיו אלו של רוגאן, למעשה, נותרו בחיים חלק גדול מניצולי ההתקפה, אשר הספיקו
להסתתר בטירתו עם בוא ההתקפה.
רוגן, באופן רשמי, מאמין
בדת הזוהר, וסבור כי הוא מאמין טוב
למדי, לפחות במושגים ראכנהורפיים; הוא פוקד את הכנסיה מדי פעם, בעיקר בחגים, תורם
את המעשר לאנשי הכמורה בלא כל בעיות. העובדה שאין הוא מבין דבר וחצי דבר, מלבד
מלמול מכני, עילג ואוטומטי של אי-אלו תפילות, אינו מפריע לו במיוחד. מאידך, לפני
שנים מספר השקיע סכום של מאה מטבעות זהב וחבילת פרוות משובחות בכדי לקנות תיבת
נחושת חבולה המכילה, לטענתו ולטענת הכמרים המקומיים, חלק מעצמות כף רגלו של אדואר
הקדוש. הרליקה הוצבה במקום של כבוד בטירתו, ומאז הקפיד רוגן מאד לכרוע ברך ולנשק
אותה בקפידה בחגים, ולפני כל מסע מלחמה שהוא עורך.
יחסו של רוגן לעובדי
האלילים אינו חד-משמעי; הוא עצמו מעולם לא ניסה יתר על המידה לרדוף את אנשי הארלדארה,
ואף ניסה, בלא הצלחה רבה, לרסן את חייליו ונתיניו, אשר מעולם לא הקפידו לשמור על
הוראותיו שלא לרדוף את בני האומה המובסת שלא לצורך. מספרים עליו כי בנעוריו, היה
מקיים מנהגים פגאניים בעצמו, ואף חמק לא פעם בליל אמצע הקיץ, אל ישוביהם של עובדי
אלילים שחיו אז בדרום המחוז בכדי להשתתף בחגיגות הבלטיין. דבר זה לא הפריע לו,
שנים מעטות לאחר מכן, מלקחת חלק ב"מלחמת המצווה" של ארז'ולי האכזר כנגד
הארלדארה, ולהשתתף (אם כי בתפקיד זוטר יחסית) במעשי הטבח הנוראים שנעשו בארלדארה.
כל זאת, כאשר הוא אינו מפקפק ולו לרגע אחד בדבריו של איש הדת הקנאי אודו פיראס, כי
מדובר במלחמת המאמינים באנשי השטן.
תולדות חיים:
רוגן, בן לשושלת לוחמים
אכטולדית בת מספר דורות, נולד כבנו הרביעי של אביו איינוולק, ונודע כבריון הפכפך
מנעוריו. הוא הוליד לא מעט ממזרים (וכלל לא התבייש בכך), שניים מהם עוד לפני שמלאו
לו 16 שנים. כבר מנעוריו, נודע כלוחם וצייד מצויין, אשר הטיב להכיר את היערות
מסביב, וזכה לכבוד רב בסביבתו של אביו הקשוח. בטירת אדריאן, לעומת זאת, זכה להצלחה
מועטה יותר. שנת שירות במהלכה נשלח לטירת הפיאודל דאז בכדי שיקנה לו דעת, הסתיימה
בגירושו בחרפה, לאחר שהשכיב את אחת מבנות פמלייתה של הבארונטה לואיז, בלא לתת דעתו
יתר על המידה לרצונה, והכניסה להריון.
בכדי להציל את בנו מנקמה
וממשפט, וכן מהכרח להכיר בממזר, שילח אותו אביו למשך מספר שנים למחנה ציידים מרוחק
מדרום לאדריאן, אשר שכן סמוך מאד למאחזי הארלדארה, דבר אשר חישל את אופיו של רוגאן
עוד יותר, והפך אותו למומחה גדול במלחמת יערות (כמו גם אפשר לו להתחכך בעובדי
אלילים, שנים בהם הגיעה התנהגותו הפגאנית לשיאה, כמו גם מספר הממזרים שהעמיד).
רוגן שהה הרחק בעמקי היערות כאשר נפל הרוזן סנקלארד (ובמפלתו באותו קרב אומלל מול
עלפי הדראו נהרג אחד מאחיו הגדולים של רוגן). זמן מועט לאחר מכן, כאשר החריפו
היחסים בין האכטולדים לעובדי האלילים, פורק המחנה בו שהה רוגאן, והוא שב לטירת
אביו. עם פרוץ "מלחמת המצווה", מיהר להתגייס ביחד עם אחיו לצבא אדריאן שיצא
לעזרת סטפאן, בראשות אחד מבניו של הבארון דה-אדריאן, רישאר[1].
רוגן לחם בעשרות קרבות גדולים וקטנים, איבד שניים מאחיו אשר אחד מהם התפחם נגד
עיניו מלחש קריאה לברק שהטיל אחד הדרואידים של הארלדארה, ועשה מעשי אכזריות על
ימין ועל שמאל, אף כי לא התבלט מעולם כאחד האכזריים ביותר בצבאו של סטפאן - אולי
מלבד מעשה הטבח הנורא אותו הוביל כנקמה על מות אחיו. ידוע, כי רוגאן נהג ללכוד
בנות ארלדארה בכדי להחזיקן כשפחות, או למוכרן לסוחרי עבדים מהעולם התחתי בכדי לממן
לאנשיו סוסים וכלי נשק. מאידך, שמועה אחרת (אותה הכחיש בתוקף), טוענת כי בעצם ימי
המלחמה והאכזריות, ניהל רומן לוהט עם כוהנת ארלדארה אותה הסתיר בקפידה מעיניהם של
הרוזן סטפאן ואודו, אשר נשבעו להעלות כוהנות אלו על המוקד עד האחרונה שבהן. השמועה
אף הרחיקה וטענה כי כמנהגו, הוליד רוגאן ממזר נוסף אף ממנה. בכל מקרה, עקבותיהם של
אותה כוהנת וממזרה, אם היו קיימים בכלל, לא נודעו מעולם.
שנה לאחר המלחמה, כאשר מת
יוהאנס הנותר מבין אחיו הבכורים בקדחת-קיץ אכזרית, מצא עצמו רוגן כבכיר האחים
שנותר. מאחר ואביו הזקן של רוגאן, שהיה בלתי שפוי למחצה וחולה במחלה זיהומית קשה,
שרד חודשיים בלבד לאחר יוהאנס, מצא עצמו רוגאן כקסטלני ויורש אדמות המשפחה.
עד מהרה, עמדו מנהיגותו
וקשיחותו במבחן אכזרי, כאשר נאלץ להגן על טירת העץ הפשוטה שלו מול גלי התוקפים
חסרי הרחמים של עקרב הירקן. רוגאן עשה זאת בהצלחה רבה (ראה למעלה), והי ה היחיד
מבין אצילי המחוז שנותר בחיים לאחר אותו חודש נורא. למרות שעברו שנתיים נוספות עד
אשר זכה באופן רשמי בבארונות המחוז, הפך עד-מהרה למנהלו בפועל. הכפריים הנותרים,
המומים ודואבים, היו זקוקים למישהו שיעשה סדר במחוז המפוייח והמצולק, ורוגן היה
האיש לכך. הוא השקיע, יותר משנה במאבק במפלצות משוטטות ובכנופיות שודדים אשר ניצלו
את התוהו לעשות כרצונן במחוז. בשודדים, טיפל רוגאן באכזריות רבה, כשהוא מצווה
להשליך כל אחד מהם שנתפס הישר לכלוב העורבים בלא משפט. עד מהרה, עשתה השמועה על
אכזריותו ויעילותו כנפיים, והשודדים הנותרים נטשו ברובם את המחוז למקומות בטוחים
יותר, או הצניעו לכת.
כאשר עלה גונתאר דה-ז'וליי
לשלטון במחוז, החל מארגן את המחוז לפי רוחו, כשהוא ממנה מושלים לאזורי הספר. הרוזן
החדש, אשר מעולם לא ראה בברבריות מגרעה גדולה מדי, מצא ברוגן הקשוח את המועמד
הטבעי ביותר לבארונות המחוז, וכך היה. רוגאן, שהיו לו זכרונות רעים מטירת אדריאן
הישנה, ואף סבר כי טירת העץ הפשוטה שלו הביאה לו ברכה ומזל, מעולם לא ניסה לקומם
את הריסות טירת האבן של הפיאודל הקודם, ונותר לשבת בטירתו שלו, בלא שטרח אף לשפצה
או להרחיבה לאחר קידומו.
רוגאן נישא, עוד בשנת 2423
לספירה, לגונהילד ווטהאל, ביתו של קסטלני מקומי אחר (אשר הוא וכל בני משפחתו,
מלבדה, נספו במהלך פשיטת עקרב הירקן ב 2434). בנישואין אלו לא היה ולו שמץ של
אהבה, אלא בעיקר הכרח - אם משום שרוגן הכניס את גונהילד להריון, ממנו לא ניתן היה
להתעלם עקב מעמדה, אם משום נסיון ליצור קשרים בין שתי משפחות הקסטלני, ואם משילוב
של שתי הסיבות גם יחד.
גונהילד ילדה לרוגאן שבעה
צאצאים, חמישה בנים ושתי בנות, מהן נותרו כיום בחיים ארבעה:
התאומים רנדולף ובראנדורג (17), הבת קארול (16), ובן נוסף, צעיר יותר בשם אקהארט
(12). האחרים נספו, רובם במחלות ואחד מידו של מרצח מקרב אנשי עקרב הירקן, דבר אשר
הוביל את רוגן לפעולם נקם איומה בעומק שטח האויב, בסופה ניקר את עיניו יריבו ושלושת אחיו ומשפד אותם על כלוסנאות.
קשרים
ופוליטיקה:
רוגן, כעקרון, אינו מתעניין
במיוחד בדברים הקורים מחוץ למחוזו, ומנהל את אדריאן בדיוק כפי שניהל את טירת
הקסטלני הקטנה שלו טרם הפך לבארון. הוא פעיל מאד, במיוחד בכל מה שקשור להגנה על
הגבולות, וכך זוכה להערכה רבה של נתיניו (האכטולדים, כמובן), ושל הרוזן, אשר מעריך
את השירות שהוא מקבל מרוגן בחלקת ספר בעייתית זו, דבר אשר מונע ממנו הכרח להציב שם
כוחות רבים משל עצמו. הרוזן גם מעריך את טקטיקת מעשי התגמול והחדירה לעומק של
רוגן, שדומים מאד לשיטות הקרב בהן הוא עצמו מאמין. רוגן מזכה את ז'וליי בנאמנות
קשוחה, זוכה להערכה קרה וקשוחה לא פחות בתמורה, ומעולם לא נזקק ליותר מזה.
במשפחתו פנימה, רוגן מבהיר
היטב מי הבוס (ומי שלא מבין רמזים, יבין דרך התפרצות זעם אלימה ומשתוללת), אף כי
הוא אינו נוטר טינה, ואינו רואה בחומרה את העובדה כי אשתו (הגסה והאלימה כמוהו),
מעולם לא התירה לו להכותה בלא שתחבוט בו בחזרה. כאשר לא מעוררים את חמתו, רוגן הוא
נוח יחסית. הוא מצפה מבניו הזכרים שימשיכו את דרכו, ואינו מוכן להשלים, בשום פנים
ואופן, עם התנהגות שנראית לו פחדנית ורכרוכית. כלפי בנותיו (כיום נותרה אחת), הוא
מחמיר הרבה יותר, משום שראה בהן, פשוטו כמשמעו, רכוש הנתון לבעלותו, ולא הבין כיצד
מסוגלת בת להמרות את פי אביה. כאשר המרתה בתו קארול את פיו, וסרבה להתחתן עם הגבר
שיעד לה (הקסטלני האכזר והידוע לשמצה אכנהורסט מז'וליי), הכה אותה מכות נמרצות,
כלא אותה והרעיב אותה. כאשר לאחר מכן, הצליחה קארול להמלט בדרך לחתונה, כשהיא
תופסת גרזן קרב בשאגות חימה שלא היו מביישות אותו עצמו, וקטלה כמה משומריו ומאנשי
חתנה המיועד, נאחז רוגאן בחימה כזו, עד שהרג בטעות את אחד ממשרתיו, וניפץ כמעט כל
דבר מסביבו, כשהוא מסרב להרגע למשך דקות ארוכות. רוגאן נשבע ללמד את ביתו הסוררת
לקח מר, אולם לאחר שנרגע, לא עשה כל מאמץ רציני כדי לתופסה - לפחות כל עוד היא
אינה מתקרבת לאדמותיו.
תחת מרותו של רוגן מצוי
מספר גדול מאד של בני ארלדארה, המהווים למעשה כשני שליש מאוכלוסיית מחוז אדריאן,
והפכו להמון עלוב ומעורר רחמים של קולונה (צמיתים) נדכאים וחסרי זכויות. רוגן
עצמו, שמעולם לא אהב לפשפש במעשיהם של נתיניו, הורה לאנשיו שלא להציק להם מעבר
להכרחי, ולא לנסות ולאכוף עליהם חוקי דת. עבור רוגן, אחת הוא אם סוגדים הצמיתים
לזוהר, לאלדאריה או לכל אל באשר הוא, כל עוד הם מקבלים את מרותו. מדי פעם העניש
הבארון אחד מחייליו שהגזים במעלליו, אלא שמעבר לכך, לא היה לאל ידו בכדי לבלום את
ההשפלה היומיומית והאכזרית, בה לוקחים חלק, במידה זו או אחרת, כמעט כל האכטולדים
במחוז.
מאידך, רוגאן עצמו מחמיר מאד בכל הנוגע לנאמנות, ופסק עונשים ברבריים ונוראים
במיוחד לכל מי מהארלדארה שנחשד בסיוע לכנופיות הרצח של עקרב הירקן. אנשים אלו
נענשו בכריתת ידיהם וניקור עיניהם. מיד לאחר מכן, הורצו הקורבנות הגוססים למחצה אל
תוך היער, כדי שיגוועו שם באיטיות, אלא אם סיימו חיות הטרף את המלאכה תחילה. כמו
כן, הורה רוגן כי בתיהם של עבריינים אלו ישרפו, רכושם יוחרם ומשפחותיהם ימכרו
לעבדות. למרות כל זאת, מעולם לא פסו מקרב הארלדארה סוכנים ומודיעים של עקרב הירקן,
בעיקר מקרב הצעירים נטולי המשפחות, כאשר ההתעמרות שמתמערים האכטולדים בהם ובעמם אך
מלבה את זעמם ואת יצר הנקמה שלהם.
כמו כן, ידוע רוגן במנהגו לגייס נערות יפות מקרב הארלדארה (שבט ידוע מקדמת דנא
במראה הנאה של אנשיו, ובעיקר עלמותיו הצעירות) לשרת כמשרתות בטירתו, בלא לשאול
אותן או את משפחותיהן בדבר, ולו כמלוא הנימה. מנהג זה של הברון, כמו גם השמועות כי
לא פעם הוא משכיב את משרתותיו מתחת לשולחן לאחר ששתה יתר על המידה, מרגיזים מאד את
הצמיתים, אולם הם חלושים ומפוחדים יתר על המידה מכדי לעשות דבר-מה בנידון.
היחסים בין רוגן לשכנתו
ריכילד מעולם לא היו שפירים במיוחד, אף כי גם לעימות של ממש מעולם לא הגיעו. רוגן
בז לריכילד כאשה חלושה ופתטית, עליה הוא אומר בגלוי ובלא בושה כי מה שהיא צריכה,
ומזמן לא קיבלה, הוא גבר שעיר וחסון אשר ישכיב אותה. ריכילד, מצידה, לא טרחה מעולם
להסתיר את בוזה הקר לרוגן כפרא אדם, הנבדל אך במעט מאד מחיה שיצאה מבין עצי
היער. מלה-סינדי ואשתו, מאידך גיסא,
מקפיד רוגן לשמור על מרחק של כבוד: הוא לא בוטח במכשפים, ומקפיד שלא להסתכסך עימם.
רוגן מכבד את השליח הקדוש
פטריציוס בתור סמכות דתית עליונה, בעיקר משום שהוא לא מפקפק בכך שמרגע שהושם בידו
מטה השליח הקדוש, הופכים אותו "לצינור הקדוש" המסוגל להעניק מחילת
עוונות למאמינים או לשלול אותה, הרי שבידיו מופקדים מפתחות גן העדן (בדיוק כפי
שהיו מופקדים בידי אודו לפניו, עד שהודח). אי לכך עדיף לרצותו - כל עוד אין הוא
יורד לחייו של רוגן עצמו, דבר שפטריציוס מעולם לא ניסה לעשות. השליח הקדוש עצמו
מאלץ עצמו לסבול את חברתו של רוגן, אף כי ההילסיאני התרבותי נדחה מאד ממנהגיו
(וביחוד מנימוסי השולחן של רוגן). בתמורתה לסבלנותו, מקבל השליח הקדוש מדי פעם
מהברון גורי זאבים אותם מגדל איש הכנסייה ככלבי ציד, פרווה משובחת עבור אחת
מפילגשיו, ועוד כהנה וכהנה.
בין רוגן לאכונגר
דה-סיבלאר, לצד הערכה הדדית לא מועטה, קיימים יחסים של "כבדהו וחשדהו".
האכונגר, שחלק עיקרי מתפקידו הוא לפקח על הגנת הגבולות, בא במגע רב יחסית עם רוגן,
ומזדמן לנחלותיו לפחות פעמיים בשנה. רוגן
מעריך אמנם מאד את כשרון הלחימה של פיליפ, כמו גם את שכירי החרב הזרים
המיומנים הנתונים לפיקודו, אולם אי-כה, גורמים לו חושי הצייד המחודדים שלו להזהר,
ולא לבטוח בו או להתידד עימו מעבר להכרחי במסגרת מילוי חובות פיאודליות שבין וסאל
למחליפו של הסניור. האכונגר, מצידו, נדחה מאד ממנהגיו הגסים של רוגן, אולם שומר על
דעותיו לעצמו, משום שהוא מעוניין לשמור עמו על יחסים תקינים, מה גם שהוא יודע
להעריך פיאודל קשוח העושה את עבודתו נאמנה ולא מטריד את הרוזן ומחליפו כל העת
בתלונות וקריאות לעזרה.
הברון והאכונגר יוצאים, מדי פעם, למסעות ציד ומלחמה משותפים, בסיומם עורך הבארון
משתה גס בטירתו לכבוד האורח, אשר משתדל לחייך ולהתעלם ממנהגיהם של מארחו ורעייתו,
המעלים בו תמיד בחילה. מאידך, לא פעם מקבל האכונגר מרוגן נערת ארלדארה זו או אחרת
לשעשועיו, ממש כפי שמקבלים סוסה או חבילת סחורה, מנהג אכטולדי לגביו לא מצא
האכונגר המעודן כל סיבה להתאונן.
·
חזרה
לדף האינדקס של מדור מדינות בעולם הידוע
·
חזרה
לדף המבוא של ממלכת ז'ראל
·
חזרה
לדף המבוא של מחוז ראכנהורף
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001
בניית האתר : The
Pundak
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.
[1] הבארון עצמו, תומך של סנקלארד שתיעב את
סטפאן דה-ארז'ולי, דאג להתחלות בכדי להשתמט מאותו מסע מלחמה.