|
עוגים (אור'מאגור) תרבות
וחברה העוגים
היו בעבר (ובמידה מסוימת גם עד ימינו) חברה מאגכוקרטית; הקיסרים של אור-נאארום
הגדולה היו מכשפים אדירים; וגם כיום שבטים רבים מונהגים בידי עוגים בעלי כוח קסם גדול משל
האחרים. שבטים אחרים, שאין בהם מכשף גדול במובהק מהאחרים, יונהגו בדרך-כלל בידי
מועצת זקנים, שהלוחמים נותנים בפניהם דין וחשבון. שבט
עוגים שאין בו לא מכשף גדול
ולא זקנים חכמים בעלי בקיאות במסורת המאגית, נחשב שבט מדורדר שמועד להתנוון
לברבריות מוחלטת, ויזכה לבוז ולעג משבטים אחרים. מעטים
מהעוגים, מלבד המכשפים, יודעים לכתוב ולקרוא בכתב החרט העתיק של אור נאארום,
ובשל כך, חלקים גדולים מהמסורת והאפוסים הישנים על הקיסרים המכשפים ואלי הכישוף
הפראיים מועברים בעל-פה, לא פעם בהתפארויות ושירה בהיכל הגדול או 'היכל השאגה'
של השבט. העוגים
אינם מכירים בדרך-כלל בקשרי נישואין, וודאי שלא ארוכי טווח; נשים חסרות קסם
נלקחות בדרך-כלל בכוח או בהפגנת כוח, לעיתים בבקשת הסכמה מאחד מזקני השבט (או
מהורה – רק אם הוא קוסם); הזיווגים מחזיקים מעמד רק שנים מעטות, בדרך-כלל עד לאחר
שהילדים שנולדים נגמלים מחלב אם, וכל אחד מבני הזוג הולך לדרכו. הילדים עצמם
גדלים בתוך השבט, עם מעט מאד חשיבות לשאלה מי היו הוריהם הישירים. ממילא, הם
יצטרכו להוכיח את עצמם בהמשך, ולבנות את עצמם בשבט לפי הכוחות והכשרונות שלהם,
ולא של ההורים (חריגה מהנוהג הזה יהיה רק אצל צאצאים של עוגים בעלי יחוס גבוה מאד וקסם
חזק מאד). בכמה
שבטים, נהוגים מבחני חניכה, שבה עתידם של הנערים המתבגרים יקבע במידה רבה לפי
הכשרונות שגילו בהם, והאם עוג נכבד ומוערך בחר בהם בתור חניך או שוליה. יחס לגזעים
אחרים העוגים
הם גזע ברוטאלי שמעריך עוצמה – פיזית ועוד יותר מזה עוצמה מאגית. רובם בזים
לגזעים קטנים וחלשים יותר, ורואים בהם חיות קטנות ועלובות, יעד לגיטימי לפשיטות
שלל והרג, אלא אם כן ידעו כיצד להתרפס ולקנות את החסות של האור'מאגור האדירים,
הגזע רב-העוצמה והעתיק שהקים אימפריה אדירה במלסטרה כאשר גזעים אחרים היו לכל
היותר רועי כבשים גסים ומטומטמים. לעוגים
יש גאווה מפותחת מאד בתור עם עתיק, גדול וחזק, וכל מי שנושא ונותן איתם - אפילו
מול שבט עוגים מדורדר בביצות, כדאי
שיקח זאת בחשבון. חלק
מהעוגים עדיין נוהג לאכול בני גזעים אחרים – מסורת עתיקה שיש לה איזכורים בלא
מעט סיפורים ישנים; אם כי כיום, המנהג הזה רחוק מלהיות מקובל על רובם של העוגים (גם
אם רבים עדיין משתמשים בביטויים שמאזכרים את המנהג כמו "קטן ועלוב מדי,
אפילו בשביל הסיר"). העוגים,
ככלל, מתעבים את האנ'מירים שהשפילו אותם עד עפר, פלשו עד ללב ארצם וגזלו רבים
מהחפצים העתיקים והמקודשים שלהם. רוב העוגים בדעה, כי רק רמאות מנוולת אפשרה
ליצורים קטנים וחלשים כמו האנ'מירים להשפיל באורח כזה את בניה האדירים של
אור-נאארום; ומה אפשר לצפות מגזע נכלולי שאת כוחות הקסם שלו עצמו השיג משאיבת
כוחות של יהלומים תבוניים ומרושעים ממימד אחר? כך
או אחרת, כעת, כאשר האימפריה הרעה והמלאכותית של בני האדם החיוורים נפלה, הגיעה
העת לישב את החשבון, בדרך להחזיר את גדולתם הצודקת של העוגים על מכונה. לדעת
עוגים רבים, אותו קסם יהלומים
זר שהפר את האיזון של האנרגיות העתיקות, הוא גם זה שהביא בסופו של דבר להתנפצות
הגדולה, על כל הזוועות שקרו אחריה; כולל גם ההתעוררות של האויב העתיק –
הקור'סלאג האדירים והמרושעים, שמוזכרים בכמה מהאפוסים העוגיים העתיקים והחשוכים
ביותר. העוגים
ברובם רואים את עצמם כעליונים על הפאר'ליל, שעל ארצם נהגו לפשוט במשך מאות על
מאות שנים; אולם מוכנים מפעם לפעם לשאת ולתת איתם, ובמיוחד עם "הנביא
הגדול", שהם מעריכים בעל-כורחם את עוצמת הקסם הטבעי הקורנת ממנו. הגורג
הם חבורת עבדים שנבראו במיוחד כדי להיות קטנים ושפלים, אבל שכחו את מקומם וכיום
הם כל-כך עלובים וחסרי תועלת, עד שהם לא ראויים אפילו להתבשל בסיר (וממילא, הריח
והטעם שלהם גרועים להדהים). אורגי
הערפל הם חבורת נשים רכרוכיות ויבבניות – אבל מצד שני, עוגים רבים למדו להעריך את
האריגים הנפלאים שהם יודעים לטוות – סיבה טובה בעליל להשאיר אותם בחיים. העוגים
חושדים ואפילו יראים במידה מסוימת (הגם שרובם יכחישו זאת) מ'פיות האבק':
הראלג'קריל האפרפרים על עיניהם האדומות, ועריהם העצומות שמתחת להרי הגעש. עוגים רבים יעדיפים בדרך-כלל
לשמור מרחק של כבוד מהראלג'קריל, בין אם משום שהם מכבדים את עוצמת המתכת וקסם
האש שלהם, ובין אם משום שהם מתעבים את הראלג'קריל כי שמשהו בהם מריח לעוגים
זקנים וחמים דומה מדי לאויב הישן והרע – הקור'סלאג. מעבר לערכים על גזעים אחרים |
||||
|
הסבר מפורט על כל אחד מחמשת המשתנים
הבסיסיים של יצירת הדמות והשפעת הדירוג שלו |
||||
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.