אדומי העיניים

משטר: משטר שבטי

שמות אחרים: "המית'ווארי של פיות האבק", "חרשי הדם".

שליטים: ראלטרה השמינית לשמה, החרשית הגדולה שמתחת לגבעות וראשת מועצת המלחמה.

כללי: שבטים של שוכני-מערות שחיו במשך דורות בארץ הגבעות הוולקניות שוחצצת בין היערות של מלרוסקוס במזרח לרגלי ההרים של פיות האבק ממערב. צאצאים ככל הנראה לזיווגים, לא פעם שלא מרצון, בין פיות אבק לבני אדם מדרום נארלירדי, שהפכו עם השנים לשבטים נוקשים ומוזרים של כורים, ש'האיזמל והמתכת זורמים בדמם'; וקיבלו את שם משום שלרובם יש גוון עיניים אדום או אדמדם – מורשת מדם פיות האבק שזורם בהם.

מראה חיצוני טיפוסי: אדומי העיניים הם אנשים גבוהים בעלי נטיה למבנה גוף חזק, עור בגוונים שונים של אפרפר-בהיר, תווי פנים נוקשים (אם וכאשר רואים אותם בבירור מתחת לפסים הכהים שבהם רבים מהמבוגרים צובעים על הפנים שלהם); בעלי רעמת שיער שאינה נופלת מזו של המארזארו, ונעה בין גוונים שונים של אדמדם, או אפור-אדמדם ולעיתים רחוקות לבן-אדמדם. לגברים יש זקנים ארוכים ומטופחים (עד כמה שהם מסוגלים לטפח אותם בתוך הטינופת והפיח הלוהט של המערות ושל הכבשנים שלהם). בתוך המערות שלהם, הם נעים עם לבוש מינימלי יחסית, בעיקר כזה שמתאים לעבודת הכבשן, כולל סוג מיוחד של ערדליים שמותאמים לקרקע עויינת של מערות; וכ'פיצוי' רבים מהם – גברים ונשים כאחד, מכסים את הגוף שלהם בשלל קעקועים. במלחמה, לעומת זאת, הם יודעים היטב להשתמש בשריונות מתכת כבדים ומשובחים שהם חישלו בעצמם, כמו גם במגינים, גרזינים, חרבות ורובי-קשת. הם מתעבים בהמות רכיבה, נעים ונלחמים כמעט תמיד ברגל, ומחבבים תנועה ופעולה בשעות החשיכה.

תרבות ודת: אדומי העיניים הם אנשים שלמרות (ואולי דווקא בגלל) הבוז של אחרים כלפיהם, הסתגרו רוב הזמן במעמקי הארצות שלהם, כשהם גאים בכך שהם מוצאים את מחייתם ובשפע בארצות שנראות לאחרים ארורות ובלתי ניתנות לישוב; עבודה חקלאית – כולל איסוף וטיפול בפטריות ובירקות מעמקים מוזרים שגדלים על סף מעיינות וולקניים, נחשבת העבודה הבזויה ביותר בחברה שלהם; כאשר גאוותו של כל שבט הינה – בסדר יורד - על המכרה שלו, על החרשים שלו, על אבות המשפחה המהוללים והמעשים הגדולים שלהם, בעיקר נגד מפלצות מהמעמקים, ורק לאחר מכן על הכסף והעושר שצבר ממכירת חפצים לאחרים, לרבות לזרים, שחרף הבוז שלהם לשבטים הפראיים עם הפנים המטונפות, רבים מהם חושקים בנשק, בשריון ובסחורות אחרות של החרשים אדומי-העיניים.

החברה של אדומי-העיניים רחוקה מלהיות מסודרת, או לפתח תרבות עילית; ויש מי שרואה בהם גרסה פרימיטיבית ופרועה של התרבות של נסיכי המלחמה של פיות האבק. הם אוהבים להלחם ממש כפי שהם אוהבים לכרות ולעצב מתכות, והשבטים שלהם התכתשו ביניהם מאות פעמים, לא פעם באלימות רבה, על הבעלות במכרות ובעורקים של מתכת – אם כי נראה שיש לאדומי העיניים קוד מסוים של כבוד לא רשמי; ובדרך-כלל מכים בשבט מובס רק עד נקודה מסויימת, ונמנעים מלהכחיד אותו לגמרי או להתקרב לזה.

הדת של שבטי אדומי העיניים לא ברורה וסודית למחצה, אבל נראה שהיא אקסטטית מאד וכוללת עבודת קורבנות, כאשר האלה שלהם היא גרסה מקומית של 'מלחמה' – האלה המבעיתה והידועה לשמצה של פיות האבק. במלרוסקוס השכנה עלו טענות שמפעם לפעם – גם אם לא לעיתים קרובות מדי – השבטים התת-קרקעיים מעלים לה קורבן אדם; בעיקר כאשר הם מבקשים את חסדה לפני יציאה למלחמה או קרב גדול. לצד אלת המלחמה הגדולה, סוגדים במקדשים שלהם גם לרוחות קדומות מהעולם התחתי, לעיתים תוך ערבוב שלהן עם רוחות של אלופים ואבות-משפחה גדולים מהעבר.

אדומי העיניים נהגו מאז ומעולם להיות חשדניים כלפי זרים; למרות פשיטות מזדמנות של שוד או נקמה, רוב השבטים לא אוהבים להתרחק מהמערות והמכרות החמימים שלהם. הראלזארק (פיות האבק) בזו להם מאז ומעולם בתור בני-כלאיים נחותים, והיחסים איתם נעו מהתעלמות, לפשיטות ללכידת עבדים, ומנגד פה ושם ברית זהירה עם אחד מ'נסיכי הקיטור' כנגד היריבים שלו, שבתמורה זכו כמה מהחרשים המוכשרים של 'אדומי העיניים' לכבוד הגדול של להתלמד בכבשנים התת-קרקעיים של אותו נסיך; אנשי מלרוסקוס שטמו אותם בתור פראים חשוכים שדם לא טבעי של המעמקים זורם בעורקיהם, אבל רוב הזמן התקשו להתאפק ולהמנע מרכישת נשק וסחורות אחרים מהחרשים שלהם – גם אם בצנעה ולא פעם דרך מתווכים.

באורח מפתיע, דווקא לאחר המלחמה הגדולה, מתהדקת ידידות מוזרה ולא צפויה בין מלך מלרוסקוס ורבים מהאבירים שלו לבין המלכה של אדומי-העיניים, שמסופר שהצילה את חייו באחד הקרבות, ובעקבותיה אנשי השבט שלה וכמה שבטים אחרים, לכעסם של גורמים נוקשים יותר משני הצדדים.

אדומי העיניים ואורגי הערפל: הגם שהמגע הישיר בין אורגי הערפל לבין אדומי העיניים היה רוב הזמן מצומצם מאד, היחסים בין הצדדים היו מאז ומעולם רעים. אורגי הערפל ראו באדומי העיניים בני כלאיים עם לב אפל, שהדם המעוות של האויב העתיק – הראלזארק, זורם בעורקיהם, ואסרו עליהם להכנס לארצות שלהם, ובאורח רשמי, אסרו על כל מגע איתם ועם 'היצירות הטמאות' שלהם; הגם שבמחוזות לא מעטים בממלכת האור הנשגב היה 'שוק שחור' לכלי נשק ויצירות אחרות שהגיעו ממתחת לגבעות השחורות.

חרשים אורגי-ערפל שהגיעו לדרום, בעיקר למלרוסקוס, היו בתחרות מתמידה עם החרשים של אדומי-העיניים, ולא פעם שני הצדדים נהגו זה בזה באורח נבזי מאד. כמה פעמים במהלך ההיסטוריה, מצביאים אורגי ערפל, לעיתים בסיוע אנ'מירי, הובילו מסעות מלחמה אל ארצם של אדומי העיניים – לכאורה בכדי 'למצוא את הרוע ולטהר אותו', ובפועל כדי למצוא ולבזוז מחצבים וסחורות יקרות-ערך, שהיה להן ביקוש גדול גם באימפריה האנ'מירית שמעבר לממלכת אורגי הערפל. הגם שמבחינת אורגי הערפל, מדובר היה בתקריות בודדות, מעשה ידי 'מצביאים סוררים' בארצות הספר שלא אהבו לדבר עליהן במקומות תרבותיים ומרכזיים יותר, הרי שאדומי העיניים זכרו היטב מי פגע בהם ופשט עליהם – וכדרכם, הנקמה בוא-תבוא, גם אם תתעכב במשך דורות.

אדומי העיניים השתתפו במלחמה נגד אורגי הערפל כחרשים ושכירי חרב, שקיבלו תשלום ממלרוסקוס או מקאל-נאראז' על שירותם, וכך הם מבינים את התפקיד שמילאו: הנקמה הפכה את המעשה למהנה יותר, מעבר להנאה הגדולה שבעצם ההשתתפות במעשה מלחמה, שהעשיר אותם לא רק בשלל ארצי, אלא גם במעללים בהם יכלו האלופים שלהם להתפאר במקדשי אלת המלחמה. אדומי העיניים נהגו באלימות ובזזו מכל הבא ליד, בעיקר חפצי ערך שניתן להתיך, ומזכרות יקרות לנצחונות שלהם מרכוש האלופים המובסים של האויב – אבל נראה שלא פעלו באורח מתוכנן, ולא הרחיקו הרבה מעבר לכך.

חזרה לאינדקס ערכים מארצות שונות

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.