שבטי המארזארו

משטר: קלאנים או קהילות חוואים עצמאיות, שמתאספות רב מפעם לפעם ל'מועצה גדולה'.

שמות אחרים: 'הרועים הרכובים' או 'הענקים האדומים'

שליט: אין

כללי: המארזארו הם שבטים עקשניים של רועים שחיים בערבות הצחיחות למחצה שמשתרעות בין הביצות שמדרום לנהר האסור, וגובלות בשולי היערות של מלרוסקוס במערב. הם ידועים כ'ענקים אדומים' קולניים, ש'חיים על גב סוס' (או ליתר דיוק, על גב אחת הבהמות הגדולות, שארי-בשר רחוקים ושעירים של הסוס שחיות בארצם) חברים נאמנים ואמיצים, אבל גם אכזריים מאד לאויביהם; דעתנים, עקשנים שמתעבים באורח קיצוני שלטון מרכזי, מסרבים בזעם כל רעיון לשלם מיסים או להתגייס לצבא מעבר ללרכב בעקבות אחד האלופים שלהם עצמם שהם סומכים עליו, ויורקים בתיעוב על עצם המונח של 'כתר' או 'מלוכה'.

מראה חיצוני טיפוסי: המארזארו מכונים לא בכדי 'ענקים אדומים'. הם גבוהים לא פחות מאנ'מירים, ורחבים הרבה יותר מהם, עם עור בהיר-אדמדם עד שזוף בהיר, רעמת שיער עצומה בגוון שנע מאדום-אש לגוון נחושת, ולעיתים רחוקות לחום-אדמדם או צהוב-אדמדם; עיניים ירוקות, אפורות או חומות כמו שארי-בשרם הרחוקים והשנואים מהיער, אנשי מלרוסקוס. באורח סטריאוטיפי, מסופר עליהם כי הם בעלי קול רועם; מהיר לצחוק ולכעוס. הם מפורסים בחיבה שלהם לרכיבה על גב של חיות גדולות שמזכירות סוס ענק ושעיר בעל שיניים טוחנות עצומות, מעל גבם הם נעים בעקבות עדרי בהמות המישורים השעירות לא פחות שלהם.

תרבות ודת: למרות שלפי האגדות העתיקות, היו עידנים בהם המארזארו ואנשי מלרוסקוס החשיבו את עצמם כענפים שונים של אותו עם קדום, שסגד לבורא הגדול והיו לו כוהנים וטקסים שאולי מזכירים קצת את אלו של הפארליל של היום, המארזארו פיתחו עם השנים רתיעה, ולעיתים אפילו תיעוב לכל צורה של דת וכהונה, שמשתלב עם הרתיעה והתיעוב הקיצוני שלהם לכל סוגי הקסמים.

מבחינתם של המארזארו, האלים הם יצורים הפכפכים ומסוכנים, ולעיתים מרושעים ממש; וכל מגע בינם לבין בני התמותה הוא מתכון לאסון ולחורבן, כמו שמלמדות האגדות העתיקות – כך שעדיף שכל אחד מהצדדים יעסוק בענייניו. גבר מבני המארזארו צריך לדעת לנהל את ענייניו ולמחוץ את אויביו בעצמו, בלא לעסוק בתפילות רכרוכיות – דבר שיאה לאורגי ערפל בוגדניים, רכרוכיים ויבבניים, או לקהילות המרושעות של מלרוסקוס, שתמיד מנסות לתחוב את האף בעניינים של אחרים ולגזול את הבהמות ואת האדמה של אחרים מאחורי כל מיני תירוצים מתחסדים.

המארזארו חיים בקבוצות קטנות וגדלות שמתאחדות ומתפצלות כמעט בכל דור; מתעקשים לבחור את המנהיגים שאחריהם הם רוכבים בעצמם, ונחשבים פטריארכליים מאד. הם מתעבים שריונות כבדים ואבירים (על הגינונים הטרחניים והעיטורים המצועצעים והמטופשים שלהם) ממש כמו שהם מתעבים קוסמים; הם מעדיפים שריונות עור שמותאמים לערבות שלהם, ויודעים לקלוע היטב מעל גב של בהמה דוהרת, להשתמש בכידונים ובגרזן (הגם שלא יבחלו בחרב אבירים, אם תיפול כזו לידיהם), ולא פעם גם בחבל ולולאה שהופכים בידיהם לנשק מתוחכם וקטלני.

המארזארו ואורגי הערפל: בין המארזארו לאורגי הערפל שררה איבה במשך מאות על מאות שנים; אורגי הערפל התייחסו אל המארזארו כפראים עקשניים, שאינם טובים בהרבה מקופים גדולים שלמדו לרכב; יצורים אלימים ששכלם המועט אינו מסוגל לתפוס יופי, עדינות או כללים של חברת בני תרבות; והרוכבים שלהם מהירים לצאת למסעות שוד כשהם שהם מהירים לרכב בעקבות הבהמות השעירות והמצחינות שלהם.

המארזארו, מצידם, בזו ותיעבו את אורגי הערפל מאז ומעולם, הגם שמפעם לפעם התקיים מסחר מועט בין הצדדים מדרום לאפיק הנהר האסור; אורגי הערפל נראו למאראזארו "עם בלי גברים, להקה של נקבות פטפטניות, צבועות ופחדניות שמסתתרת מאחורי פלדה ועיטורים" וכאלו שחיים באורח הבזוי ביותר מתחת להיררכיה מסובכת עד יאוש, טקסים חסרי טעם וסגידה עבדותית לכוהנים ולאלה המטופשת שלהם – באורח שפשוט מזמין פשיטות שוד מפעם לפעם, בעיקר בשנים בהם המרעה והיבולים בדרום היו דלים.

גרוע מזה, המארזארו ידעו היטב שאורגי הערפל מאמנים ומחמשים בציוד מסוכן ולעיתים קסום את יריביהם השנואים, אנשי היער האדוקים של מלרוסקוס, אלו שהמארזארו האמינו מאז ומעולם שרוצים לכבוש את הערבות שלהם, לגנוב את החירות שלהם ולהטיל עליהם מיסים והשפלות אחרות. הברית השנואה הזו בין אורגי הערפל לאבירי היער, הפכה את יריבי המארזארו לנועזים יותר, למסוגלים להנחית לא פעם התקפות תגמול עמוקות וכואבות, ומאיימת עליהם באורח נצחי במלקחיים מצפון וממערב, שיביאו סוף ל"ערבות של הגברים החופשיים".

הגם שרבים מראשי המשפחות או הקהילות של המארזארו היססו בתחילה האם להצטרף להתקפה הגדולה על אורגי הערפל – בעיקר בגלל חשדנות עמוקה שלהם כלפי רוב העמים האחרים בברית, וחוסר רצון שלהם להתאגד בצבא גדול ולקבל פקודות, כאשר הם עשו זאת, הם לחמו 'מכל הלב' ונחשבו אכזריים וחסרי רחמים. התיעוב שלהם כלפי אורגי הערפל, הקל על רבים מהלוחמים שלהם לשרוף, לאנוס ולטבוח מכל הבא ליד, באורח לא מאורגן ולעולם לא יסודי מדי, אולם בלא שום רחמים. רבים מהם לא הסתירו שמבחינם, הם פוטרים את האדמה הטובה מגזע של מזיקים חיוורי פנים 'ששרצו וכיערו אותה עם המגדלים המגעילים, הורדים המכוערים והיבבות שלהם למשך יותר מדי דורות'.

זמן קצר לאחר הנצחון, העימות בין המארזארו למלרוסקוס פרץ שוב, ותרם מאד לחוסר היכולת של מחריבי ממלכת אורגי הערפל להתקדם צפונה ו'להשלים את העבודה'. המארזארו או לפחות רובם בטוחים שהכוונה של מלך מלרוסקוס היתה לשים על ראשו את הכתר של מלך האור השנוא, ולנצל את מה שבזז במלחמה, כולל אורגי ערפל שבויים, כדי להגשים את החלום העתיק שלו ושל כוהני היער הנתעבים שלו – להסתער על ארצם של בני החורין ולשעבד אותם; וכעת, כמה מראשי השבטים שלהם מביטים מזרחה ומחפשים בעלי ברית כנגד אבירי היער – אולי "המלך עם דם הדרקון" של קאל-נאראז'; שבטים אחרים מתנגדים, בטענה שהכוהנים של קאל-נאראז' אינם טובים בהרבה מאנשי היער.

חזרה לאינדקס ערכים מארצות שונות

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.