ממלכת קאל-נאראז'

משטר: דספוטיזם דתי, באמצעות מלך שנחשב בעל מוצא אלוהי וחולק את כוחו עם הכוהנים הגדולים.

שמות אחרים: 'הנמל הזהוב', 'ממלכת דם הדרקון'.

שליט: המלך-האל סאראז'ון השלישי, בנה של השמש ושומר כס דם הדרקון.

כללי: הממלכה העתיקה ששוכנת לחוף הים האפור בדרום-מזרח נארלירדרי; על ארמונותיה הזהובים, פולחן דם הדרקון שלהם, שווקי העבדים הססגוניים והאכזריים וספינות המלחמה שלה, היתה מאז ומעולם אויב מר של אורגי הערפל, ביריבות עתיקה שיש אומרים שמקורה ביריבות נצחית בין האלים בכבודם ובעצמם. בעבר, שיחקה תפקיד מפתח בחורבן הממלכה הדרומית של אורגי הערפל; וכעת, הגם שנחלשה מאד מאז (ובין היתר, אין להם דרקונים להמטיר בעזרתם אש מהשמיים), שיחקה תפקיד חשוב גם בברית שהפילה את ממלכת האור הנשגב.

מראה חיצוני טיפוסי: בניגוד ליתר בני-האדם מהדרום שלחמו באורגי הערפל, הקאלאריז', בניה של קאל-נאראז', הם שארי-בשר מובהקים של הראמג'ירים, ולא של הפאר'ליל. הם חולקים עם הראמג'ירים את אותו מראה חיצוני – עור שזוף או שזוף-בהיר; עיניים ירוקות נוצצות באורח שמזכיר במקצת את אורגי הערפל עצמם (אלמנט שקיים אצלם, אפילו יותר מאשר אצל הראמג'ירים); שיער חום-זהוב, חום בהיר או זהוב-כהה, וגוף גמיש ואתלטי, נמוך יותר משל האנ'מירים וגבוה יותר משל הפאר'ליל. כמו הראמג'ירים, בני קאל-נאראז' מחבבים מלבושים צבעוניים, כאשר אדום, ארגמן וזהוב חביבים עליהם במיוחד, אולם האופנה שלהם נראית סבוכה, מעוטרת ונוצצת יותר מאשר של שארי בשרם מהים הדרומי.

תרבות ודת: אנשי קאל-נאראז' הם אולי שארי-בשרם של הראמג'ירים (וחולקים איתם בין היתר את סחר העבדים, שמעוגן עמוק בתוך התרבות), אבל הם רחוקים מלהתגאות בכך. למען האמת, רובם בזים לראמג'ירים בתוך חסרי ארגון, אנוכיים ו'חסרי אלים', מפזרים את נאמנותם בין קוסמים וקברניטים שונים, באורח שהופך אותם ללא טובים בהרבה מהמארזארו הגדולים והמטומטמים בערבות שבמערב. קאל-נאראז' היא חברה מאורגנת, צייתנית שבה כל אחד יודע היטב את מקומו; ובעלת חיבה לטקסים מורכבים שלא נופלת בהרבה (אבל עדיין לא הגיעה לאותה דרגת סיבוך) מאורגי הערפל שנואי נפשם.

קאל-נאראז', לעומת זאת, היא 'הפנינה העתיקה ביותר בעולם, שחושלה באש דרקונים'; משכנם של מקדשים יפיפיים וחביבת אל השמש ואלים רבים אחרים; כסאו של המלך המכובד בכל העולם, שדם אלים ודרקונים זורם בעורקיו, והממלכה שעמדה שוב ושוב נגד הכופרים החיוורים והיהירים והאלה הצדקנית והנתעבת שלהם, שניסתה לחמוס את כסאו של אל השמש ונכשלה, ממש כמו שנכשלו ילדיה לפני שנות דורו.

קאל-נאראז' ואורגי הערפל: קאל-נאראז' נלחמה באורגי הערפל מאז שאנשיה זוכרים את עצמם ולמדו לכתוב את ההיסטוריה שלהם בכוחות עצמם. יריבות הנצח בין הצדדים, מבחינת קאל-נאראז', היא המשך של מלחמה קדומה בין האלים עצמם; וחלק בלתי נפרד מהיהירות הצדקנית והבלתי נסבלת של מלכת האור, שניסתה להתנשא על אל השמש והאלים הזוטרים שכפופים לו, ממש כמו שילדיה החיוורים התנשאו וסירבו להתייחס בכבוד לקאל-נאראז' עצמה, והיו חצופים מספיק, בין היתר, לנסות לפגוע בסחר העבדים המשגשג של ילדי הדרקון.

קאל-נאראז' אמנם נחלשה מאז חורבן הממלכה הדרומית של ילדי הערפל; עוצמת המגים והכוהנים שלה פחתה, וכבר דורות שאין להם דרקונים שכבולים לשירותם, באורח שהיה יאה כדי לכבד את הכס שנוצק בדמם הרותח של דרקונים (ישנה שמועה שנסיון אחרון, לפני שני דורות, להשתלט על דרקון אדום אי-שם באיי הדרום, כולל גביעי זהב וחפצי כשפים אחרים שנוצקו במיוחד לצורך המשימה, נחל כשלון מתסכל מסיבות שהכס הזהוב אינו נלהב לדון בהן). ועדיין, מרגע בו המלך הגדול הורה לאנשיו להצטרף לברית, חרף פחיתות הכבוד שבצורך להתדיין כשווים עם עבדים טפשים כבני מלרוסקוס, או פראים מטומטמים כמו בני מארזארו, שאינם טובים בהרבה מחיות, קאל-נאראז' לקחה בה חלק משמעותי, הן ביבשה ובעיקר בים- אנשיה סיפקו ליריביהם של אורגי הערפל ספינות, שהיו חסרות להם במיוחד, שתקפו שוב ושוב את איזורי החוף של ממלכת האור הנשגב; צדו ובזזו ספינות שהובילו ציוד וחיילים של יריביהם, ועוד. הכוהנים של קאל-נאראז' אמנם לא הביאו איתם דרקונים, אולם ידעו לשלוט בנחשים מכונפים זוטרים יותר, והגם שלא הם אלו שיצרו את לגיונות האנ'גורג, תרמו את חלקם להנחיה ושליטה בהם.

חייליו של מלך דם הדרקון מאולם לא היו רחומים במיוחד כלפי יריב כלשהו, בוודאי לא כלפי אורגי ערפל שנואים; אולם בדרך-כלל, לא נטו לטבח לשם טבח: זוהי טפשות ברברית שאין שני לה, לבזבז בדרך כזו עבדים רבי-ערך שאפשר לכבול ולגרור לשווקים שמתחת למקדש הזהוב ובמקומות אחרים. מלבד זאת, כוהני קאל-נאראז' פסקו, שחלק מאורגי הערפל חייבים להמשיך ולחיות, כדי לראות במו עיניהם את עומק המפלה שלהם ושל האלה שלהם, ואת תפארת המנצחים של קאל-נאראז' ואל השמש שנותן לה את חסדו.

לאחר שהמלחמה תמה, וחיילי קאל-נאראז' שבו לארצם עמוסים בשלל ובעבדים, המלך הגדול מהסס ולא שש להתערב במלחמות בין העממים האחרים, שנראות לו קטטות בין ברברים מזוהמים, בזמן שאנשיו זקוקים למנוחה, ולתעל את מרצם ואת חסדה של השמש לאפיקים אחרים, מועילים יותר. מנגד, יש כוהנים ואחרים בחצרו שמושכים לכיוון של סיוע למארזארו להביס את אנשי מלרוסקוס, ששומרים על שריד – עלוב ומגוחך – אולם עדיין שריד מהתרבות והמאוויים של אורגי ערפל; ורק עם חורבנם המוחלט יהיה נצחונו של אל השמש על מלכת האור שלם.

המלך סאראז'ון, לעומת זאת, שם את עיניו כעת על נמל ראלסורם, שנראה לו יגע, מושחת ומבודד; בשלב זה, הוא זהיר, ופועל בעיקר בדרכים דיפלומטיות, ללמוד את נמל ראלסורם, להעביר לצידו אנשים עשירים וחמדנים באותה ארץ, ולתבוע זכויות עבור ספינות הסוחר של הממלכה שלו, וגם זכויות נוספות שהיו שייכות פעם לאורגי הערפל.

חזרה לאינדקס ערכים מארצות שונות

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.