ממלכת האור הנסתר של מלרוסקוס (בשמה העתיק: מארשארבור)

משטר: ממלכה עם שלטון מרכזי רופף של מלך שעומד בראש מסדר אבירים, עם כוח רב לזקני הקהילות

שמות אחרים: עד לפני כ-700 שנים נקראה מארשארבור.

שליט: המלך מלרוסירן השישי "נוטר האור הנסתר" ו"אוחז מפתחות האיחוד המבורך"

כללי: עם שהוא איחוד של קהילות דתיות נוקשות שחי בארץ שרובה יערות סובטרופיים עם עצים עצומים, שמכסים כמעט כליל את פני השמש, ומותרים את הארץ ואת העיירות והכפרים שלה שרויים בעלטה. מכל העממים בדרום, בני מלרוסקוס היו אלו שהושפעו באורח העמוק ביותר בידי אורגי הערפל, אימצו גרסה מוזרה משלהם של פולחן אלת האור, ובמשך דורות על דורות שימשו כואסלים של ממלכת האור הנשגב ועושי רצונה בדרום. הדם הרע שהצטבר באיטיות בינם לבין אורגי הערפל, החל מכניעתם של האחרונים בפני האנ'מירים, ושרשרת מאורעות תמוהים בחצר המלכות שכללה השפלה-רבתי של יורש העצר של מורוסקוס דאז בידי מלך האור הנשגב, גרמה למלרוסקוס לשנות צד ולעבור לתמוך בעמים ושבטים שהיו אויביה במשך דורות על דורות, היה המהלך שפתח את המלחמה הגדולה, וגרם באורח ישיר לקריסת קווי ההגנה הדרומיים של אורגי הערפל, מסביב לאפיק "הנהר האסור".

מראה חיצוני טיפוסי: אנשי מלרוסקוס גבוהים ובעלי כתפיים צרות, בעלי עור בהיר עד בהיר-אדמדם; רבים מהם בעלי שיער חום מסולסל ושופע, ועיניים ירוקות, אפורות או חומות. השפה בהם הם משתמשים כיום היא תערובת בין שפתם העתיקה, שדומה למדי לפארלין, לבין שפת אורגי הערפל.

תרבות ודת: הקהילות השונות של מלרוסקוס חיו במשך דורות אינספור מתחת לצללי היער, וקיימו שלטון מרכזי רופף מאד, אם בכלל, שהושפע או היה צריך להתחשב מאד – תמיד – בזקני הקהילות. התרבות שלהם פטריארכלית למדי, למרות שלמדו מאורגי הערפל להלל נשים באורח פואטי ו"להעריץ את המידות שיש בנעלות שביניהן, שמחזירות את זוהרה של מלכת האור", ובעבר נראה שהיו פטריארכלים עוד יותר. העיירות והכפרים של מלרוסקוס התקיימו ברובן משילוב בין חקלאות יחודית (חלקה על-גבי גזעי ענק) – בעיקר של פטריות וגרגירים, ומרעיית זנים מקומיים של מעין-כבשים שוכנות יער.

הדת העתיקה שלהם סגדה לגרסה של 'האבא הגדול' שנקרא בפיהם 'הרועה הטוב', והם חיבבו מאז ומעולם דימויים שקשורים לכבשים ובעיקר לשה, שסימל מאז מעולם פריון, טוהר ותמימות. הם מתייחסים בחשדנות רבה לקסם, מלבד אסכולות מסוימות של קסמי טבע וקסם קדוש, ורואים ברוב הקוסמים משרתים של שדים שפלים ומסוכנים.

מאוחר יותר, בהשפעת אורגי הערפל, אנשי מלרוסקוס קיבלו את מלכת האור לתוך הפנתאון שלהם, ויצרו דת חדשה שהיא מעין תערובת בין האמונה הישנה שלהם לדת של אורגי הערפל (שהאחרונים כיבדו מהשפה ולחוץ, אבל רבים מהם בזו לה למעשה, בתור תערובת מגושמת שהיא ככל הנראה המירב שפראים מהיער מסוגלים לאמץ מאורה של המלכה הנשגבת), שבה הפכו הבורא הגדול או "הרועה הטוב" ומלכת האור לבעל ואישה, שמסרו את אורם הנסתר או את השתקפותו עלי אדמות לפקדון למלכים מאמינים ולאבירים שלהם.

תחת השפעת אורגי הערפל, המשטר שלהם הפך מלוכני וריכוזי מעט יותר; הטקסים האקסטטים הישנים שלהם התעדנו מאד, והם למדו את תורת האבירות, והקימו מתחת לכס המלכים שלהם מסדר 'מגיני השה הקדוש'; המלכים, בתורם, מילאו תפקיד גם כשופטים גדולים בחסד הזוג השמימי, בין היתר משום שלא נחשבו שייכים לאף קהילה מקומית.

מלרוסקוס ואורגי הערפל: מלרוסקוס והאבירים האדוקים שלה שימשו במשך דורות על דורות ואסלים של אורגי הערפל, ועושי רצונם בדרום. את האימונים והנשק שקיבלו מממלכת האור הנשגב, ניצלו בין היתר כדי להלחם ביריבים המושבעים, הרועים הרכובים משבטי המארזארו בערבות שממזרח ליער הגדול שלהם.

אלא, שלאט-לאט החל דם רע לבעבע בין אורגי הערפל לואסלים שלהם – ולא רק משום שהאחרונים הבינו בהדרגה שאורגי הערפל מתבוננים בהם ובאמונה שלהם מלמעלה למטה, מתחת למסכת הנימוסין הקפדניים שלהם ורוב-המלל שלהם על ידידות נצח. סדק גדול נפער ביראה שחשו במלרוסקוס כלפי ממלכת האור הנשגב, כאשר האחרונה כרעה ברך – באורח שנראה במלרוסקוס פחדני מאד, בפני הלגיונות האנ'מירים. מלרוסקוס סירבה להכיר באורח רשמי באדונות האנ'מירית, והסתפקה באמירה שהם מכירים אך ורק בשבועת האמונים שלהם לממלכת האור הנשגב; האנ'מירים, מצידם, הסתפקו בזה, בעיקר בגלל חוסר עניין במחוזות הדרום הפראיים שמעבר לאפיק 'הנהר האסור' – בעיקר לאחר שהקיזו דם רב מדי במלחמות נגד פיות האבק במערב, ופקחו עין על היצורים האפלים ששרצו בצפון.

בתקופה זו, החלה להתפתח במלרוסקוס דעה, שאורגי הערפל נעשו רפים וטפשים, ואיבדו או מאבדים בהדרגה את חסדה של אלת האור; וזה עבר למעשה למלכים שלהם עצמם, שומרי האור הנסתר. עם תחילת המלחמה הגדולה, לאחר שמלך מלרוסקוס דאז שמע על השפלת בנו ויורשו ו'קרע לגזרים' את שבועת האמונים שלו למלך העליון של אורגי הערפל, הדבר הפך באורח רשמי לאחד מעיקרי האמונה הקדושים של הממלכה כולה.

במהלך המלחמה עצמה, אביריה של מלרוסקוס אכן הוכיחו מספר פעמים, שהם אינם נופלים ולעיתים גם עולים בשדה הקרב על 'מוריהם' לשעבר, האבירים משלל המסדרים העתיקים ורבי-התארים של אורגי הערפל.

אנשי מלרוסקוס אמנם שלחו את ידם בביזה בעת נפילת ממלכת האור הנשגב, וכמה מהגדודים שלהם ביצעו מעשי אכזריות, אולם באורח כללי נחשבו לרחומים ביותר מכל יריביהם של אורגי הערפל; האבירים שלהם עצרו לא פעם מעשי טבח וזוועה, ולפחות חלקם שמרו אמונים למה שמצווה על מי שסוגד למלכת האור. מנגד, לאנשי מלרוסקוס היה מנהג מגונה ללכוד ילדים או נערים ונערות של אורגי הערפל, ולקחת אותם אל ממלכת היער שלהם, שם נמסרו לגידול בתנאים קשים במקדשים של 'האור הנסתר', בכדי ש'ילמדו על העוון הכבד של אבותיהם ויכפרו עליו', תוך שהם מכים על חטאי אורגי הערפל כנגד מלכת האור, ו'מתפללים ומתחננים לסליחתה'. התנאים היו קשים, כולל עונשים גופניים ולעיתים רעב עבור מי ש'לא הפגין ענווה', ולא כל הנערים והנערות האומללים שרדו. כך או כך, הרעיון בו השתעשע מלך מלרוסקוס (אשר לאחר מכן נרצח בנסיבות שלא התבררו עד תום והוחלף באחד מבניו, שהוא השליט הנוכחי) ליצור לעצמו כוח אבירים (או פלדינים) מקרב אורגי הערפל הצעירים שנשברו וזכו לחינוך 'נכון', הניבה עד כה פירות מועטים בלבד.

בינתיים, המלחמה שבה ומאיימת על מלרוסקוס; עוינות והתכתשויות חמושות שבו ופרצו בין אנשי היער לבין יריביהם העתיקים משבטי המארזארו, ויש שמועות שכוחות נוספים מקרב אלו שהחריבו את ממלכת האור הנשגב זוממים כעת כנגד 'היורשת האחת והיחידה שלה', ממלכת האור הנסתר.

חזרה לאינדקס ערכים מארצות שונות

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.