נוודי הגאר-אנגול

משטר: מגכוקרטיה רופפת

שמות אחרים: 'חסרי האדמה', 'הארורים'.

שליטים: 15 חברי מועצה לא רשמית של מטילי לחשים. ה'מג הבכור' שלה (כיום סא-מארזור) נחשב לראשון בין שווים.

כללי: "ארורה האדמה לכם, וארורים אתם לה". לפי האגדות מהדרום, הבורא הגדול עצמו או אחת הרוחות הקדומות ששירתה אותו, הענישו בחומרה חבורה של מטילי לחשים, שהרצון שלהם בידע וכוח הוביל אותם למחוזות אסורים, ולפי חלק מהגרסאות לעסקים עם שדים. אותם מטילי לחשים וצאצאיהם נדונו לחיי נדודים נצחיים[1], הם ואחרים מאמינים, שאין בכוחם לחזור לעבד את הקרקע, ואם ינסו גורלם יהיה מר; ובמרוצת הדורות, הם עצמם החלו לבוז לעובדי אדמה ויושבי קבע. הגם באורח רשמי, המכשפים של הגאר-אנגול נשכרו בידי מלך קאל-נאראז' למלחמה נגד אורגי הערפל, ישנן שמועות שהם-הם אלו שתכננו בקפידה את המלחמה, ברשת מזימות שהחלה להתגלגל עוד שנים לפני שפרצה בפועל – אולי מאז ההתנפצות הגדולה, אם לא עוד קודם לכן.

מראה חיצוני טיפוסי: הגאר-אנגול דומים במראה החיצוני לשחורי הרגל, ויתכן שהם שארי בשר עתיקים שלהם, שבמקום להתיישב מצפון לנהר האסור, נדדו בכל דרום ומרכז נארלירדי. הגאר-אנגול נוטים להיות רזים, בעלי שיער כהה, עם פאות לחיים מסולסלות לנשים וזקנים שופעים לגברים; עורם בהיר, לא חיוור, עם נטיה לצהבהב; עיניהם חומות או חומות-ירוקות, ולעיתים – בעיקר אצל חלק ממטילי הלחשים – שחורות מבריקות. להבדיל מהלבוש הטיפוסי הצנוע או העלוב של שחורי הרגל, הגאר אנגול מתלבשים באורח ססגוני, ומחבבים תכשיטים וקמעות, בעיקר כאלו שמפיצים בוהק קלוש; הם אוהבים כובעים גבוהים בעלי צורה מוזרה ורקמות מסולסלות, ורבים מהם, בעיקר הגברים, מקעקעים את גופם עם עיטורים מסולסלים עשויים היטב, באורח אומנותי מאד.

תרבות ודת: הגאר אנגול הם נוודים שנעים בשיירות, לא פעם רתומות לזוחלים ענקיים מהסוג שניתן למצוא בחלק הדרומי של נארלירדרי; הם בזים בכל ליבם לעבודת אדמה או לישובי קבע, הגם שהם יכולים בהחלט להתארח אצל אחרים, בעיקר כאלו שמחזיקים מגורים מפוארים עם ספריות וצרכי כישוף. הם אינם מכירים או מכבדים את המוסדות של נישואין ומשפחה, ונוהגים באורח חופשי ביותר, כאשר הם מעריכים עורמה ובעיקר כוחות קסמים (יש מי שהשווה אותם בעניין זה לעוגים), הם מאמינים שידע הוא כוח; ויריביהם טוענים שהם בעלי נטיה מולדת לאסכולות אפלוליות של קסם.

הדת של הגאר-אנגול היא לא מאד ממוסדת, וסודית לגמרי, ונראה שלא כל הצאצאים שלהם משתתפים בפולחן, מעשה שנחשב אצל הגאר-אנגול לא לחובה אלא לזכות וכבוד שיש להאבק עליו. הם זוכרים יפה את האגדה על הדרך בה הבורא הגדול קילל אותם, ולפי הגרסה שלהם, הם הצד החיובי בסיפור, שנרדף בידי רוחות טבע דועכות וקטנוניות שקינאו בקסם המתפתח שלהם ובחוכמה ההולכת ונצברת שלהם, ורצו להכריח אותם לחזור להיות עובדי אדמה תמימים וקהי-מוח. בפועל, הקללה הפכה לברכה, כאשר היא שחררה את הגאר-אנגול סופית מחיים עלובים של איכרים, ואפשרה להם לראות את העולם ולפתח את האומנויות הנעלות שלהם.

במשך דורות על דורות, הגאר-אנגול נחשבו מנודים למחצה בקרב עמים אחרים. רוב בני האדם ודמויי האדם האחרים חשדו בהם והסתייגו מהם, הגם שרק אנשי מלרוסקוס סירבו במפגיע, באיום של עונש מוות, לתת לשיירות של הגאר-אנגול לעבור ביערות שלהם. היחס החופשי מאד שלהם למין, אהבה ומשפחה, והשמועות על נטיה לקסמים אפלים וקשר אפשרי עם שדים, גרמו לעמים אחרים לפחד מהם – אולם בדרך-כלל, לשמור מולם על איזון עדין ולחשוב פעמיים לפני שרדפו אותם או תקפו את השיירות שלהם (הגם שדברים כאלו קרו מפעם לפעם) – אחרי הכל, להסתבך עם מכשפים בעלי ידע עשיר בקללות אינו דבר מומלץ; מה גם, שרבים חמדו את הסחורות שהגאר-אנגול ידעו לספק, מקמעות, מגילות ושיקויים, ועד חפצים מורכבים יותר, עצות, חזיונות וראיה אל תוך העתיד.

קאל-נאראז' ואורגי הערפל: הגאר-אנגול ואורגי הערפל היו אויבים מאז ומעולם, ואורגי הערפל סירבו בדרך-כלל לכל מגע איתם, קל וחומר לתת להם לנדוד בחופשיות מצפון לנהר האסור. אורגי הערפל ראו בגאר-אנגול עם מרושע של מכשפים שסוגים לשדים, אנשים שאימצו בחדווה את הרוע, ומלאים באומנויות שהם תועבה ועלבון למלכת האור. הגאר-אנגול מצידם, ראו באורגי הערפל גזע מתנוון ושוקע, שקיבל מתנות אדירות בראשית הימים ובזבז אותן ברפיון, עצלות וצדקנות; ושהמילים הגבוהות והטקסים שלו מכסים על חדלון אישים הולך וגובר, שהופך אותם לא ראויים לכל הטוב שהופקד בידיהם.

השמועות מספרות שהגאר-אנגול לא הצטרפו למלחמה כאשר נקראו אליה בידי מלך קאל-נאראז' כמו שטוענת הגרסה שלהם עצמם, אלא תכננו אותם בקפידה במשך שנים, כאשר המגים הנודדים שלהם סייעו מאד לקשר בין ראשי העממים והשבטים השונים, לסייע להם לגבור על האיבה וחילוקי הדעות שלהם ולרתום אותם למשימה הגדולה.

הגם שהגאר-אנגול השתתפו בקרבות לא פעם בתור מטילי לחשים, התרומה הגדולה שלהם למערכה היו לגיונות האנ'גורג, שהורבעו, אומנו ונשלטו ברובם בידי המגים שלהם, גם אם לעיתים תוך עזרה מהכוהנים של קאל-נאראז' ואחרים. האכזריות של מכשפי הגאר-אנגול במהלך המלחמה והנפילה של ערי אורגי הערפל היתה רבה – אולם שונה משל האחרים. בעוד שפשוטי עם מקרב אורגי הערפל לא עניינו אותם כלל (הגם שהם הרגו בהם בלא רחם אם עמדו בדרכם), הגאר-אנגול רדפו 'כמו כלבי תופת' אחרי שמות מסוימים מקרב האצולה, המלומדים והכהונה של אורגי הערפל, שאותם ואת הפרטים עליהם ידעו מראש; ויותר מכל, חיפשו לשים את ידם על כמה שיותר מהידע העתיק וחפצי הקסם של אורגי הערפל – כאשר חלק מהחפצים הושמדו על-ידם, לעיתים בריטואל מאגי יסודי מורכב, ואחרים נלקחו לשלל.

מספרים שכעת הגאר-אנגול לא שבו לגמרי לחייהם שלפני המלחמה, וכי המגים שלהם מנסים לחדור ולהשפיע על נמל ראלסורם, גם אם לא תמיד באורח רשמי; שמועה אחרת אומרת שהעין שלהם, לאחר שהתעצמו והתחזקו מחפצים וידע של אורגי הערפל שנפלו בידם – אולי גם מכמה ספרים או חפצים עתיקים שמכילים ידע על האימפריה הקדומה של הקאהריל, עינם נסובה כעת אל מלרוסקוס, ומאחורי מסווה הם מתכננים רעות עבור ממלכת היער, האבירים שלה והקהילות האדוקות שלה, שמחשיבים את עצמם בגלוי ליורשים בזכות של ממלכת אורגי הערפל.

חזרה לאינדקס ערכים מארצות שונות

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.

[1] להבדיל משבטים כמו המארזארו, שנודדים חלק מהשנה על גבי קרקע שהם מחשיבים לשלהם.