גאוגרפיה | גזעים | אלים ודתות | המערכה | אסופת מפלצות

 

נסיכות אורמ'תריל (Greyglint)

משטר: מונארכיה, נתונה במאבקים פנימיים.

שליטים: הנסיך קור'לאנט מית'-תארול (Cour'lant Myth-Therol), מושפע מאד בידי הקוסם-המיסטיקן לינס ת'ירנפל ("נביא השמש האפורה")

דגל: רונה אפורה (ת'אריול, רונת השמש והערפל) עם הילה זהובה חיוורת, וברקע מעגל של חמש פנימים בגוון דומה.

ישוב מרכזי: אורמ'תריל (50,000 תושבים)

ישובים נוספים: מיל'דוריל (25,000), מלרידג' (10,000 תושבים), מורגליין (שער-דם) (10,000) מצודת גאוב'מירד (3,500 תושבים), קוראדאנ'ס ריטריט (2,000), קוראדאנ'ס איי (6,500), אורגרל'ס פיסט (7,500), וארא'פל (3,000), אורג'ס אדג' (2500); אריל'גאר (מושבת עונשין למחצה - כ-5,000).

 

ערכי משנה מפורטים בנסיכות: מחוז מיל'דירלן, הבקעה המתה (ואלאנדרה).

 

 

 

       

כללי: אורמ'תריל, הנסיכות האפורה (או בשמה העממי "גריגלינט" (ניצוץ אפור)), מתגאה במסורת עתיקה שראשיתה בנסיכות מפוארת בשם קאהר'תריל, שתושביה החיוורים והעתיקי היומין, היו החרשים הטובים ביותר בכל מלסטרה, יצרו שכיות חמדה אגדיות, וגילו גרסה מוקדמת של הקסם הנובע מהיהלומים הנשגבים, מאות על מאות שנים לפני האנ'מירים. הארץ תוארה כגן-עדן ירוק מכושף למחצה, עם עצים ענקיים ורבי-עוצמה, שמטילי לחשים חכמים התבודדו ביערות שופעי העוצמה שלה בכדי להשיג הארה; ונסיכי-הסדן האדירים שלה יצקו עוצמה אדירה למתכת ואבני-חן. המקומיים מתגאים, כי גם כיום, לאחר אין ספור תהפוכות ואסונות, הדם העתיק שרד והופך אותם יורשים למשהו עתיק ומרומם (מכאן, נובעת גם המסורת או הטענה, שהנשים של אורמ'תריל הן היפות בכל מלסטרה, על חזותן החיוורת, שערן הכהה ועיניהן הכחולות-קפואות).

לפי המסורת המקומית (הגם שהיתה לא פעם לצנינים בעיני שליטי האימפריה האנ'מירית), הרי שההשתקפות האפורה בכבודה ובעצמה נולדה כאן, וינקה את חוכמתה, העולה על זו של כל ההשתקפויות הנעלות האחרות, מן המסורה העתיקה של קאהר'תאריל.

 

אלא שלפי המסופר, מלחמה עקובה מדם בין הנסיכים החרשים, שלאחריה פלישה גדולה של עוגים ויצירי-כפיהם השונים, ביניהם אנשי קוף פראיים ובעלי יכולות מיסטיות בשם גאבוטו (Gabutu), דרדרה את הנסיכות העתיקה מגדולתה; וכאשר פלשו לכאן האנ'מירים, מאות שנים לאחר מעשה, התקבלו פחות או יותר בברכה בידי העם והאצולה המקומית, ונחשבו במשך מאות שנים 'מחוז מועדף' באימפריה, בעל זכויות יתר לא מעטות יחסית לפרובינציות אחרות.

אמנם, כ-150 שנים לפני ההתנפצות הגדולה, פרץ באורמ'תריל מרד גדול בידי האימפריה, שהובל בידי מצביא מקומי רב פעלים בשם קוראדאן, שאמרו שרוחם של הנסיכים-החרשים הקדומים שבה והתגלמה בו, והוא שאף להשיב את קאהר'תריל העתיקה לימי גדולתה; שלצידו פעל גנרל ידוע לתהילה שהיה בעברו מקורב מאד להשתקפות האפורה. המרד דוכא לאחר כעשור, בסדרה של קרבות ידועים ועקובים מדם - אלא שההשתקפויות הנעלות, באורח חריג למדי, נהגו בחסד ובאורח-רוח עם המנוצחים, הותירו על כנה את רוב האוטונומיה שלהם, ואפילו התירו למקומיים לכבד את גיבוריהם ההרוגים בפסלים ענקיים, בנוסח העת העתיקה - פסלים, שכיום עומדים במרכזה של מחלוקת פנימית מחריפה והולכת.

 

ההתנפצות הגדולה הכתה באורח קשה מאד באורמ'תריל; וזאת מעבר לעובדה שרבים מהאצילים המקומיים, ששירתו בצבא האנ'מירי במקומות אחרים, נעלמו ואך בודדים מהם שבו אל ביתם. האדמה רעדה ונבקעה במקומות רבים, יוצרת חריצים עצומים באדמה; חלקים מהעולם התחתי נהדפו כלפי מעלה, מעלים עימם מי גופרתית רותחת וקיטור. ערים וכפרים סבלו חורבן ואבדות קשות - אולם הגרוע ביותר רק החל; לוחשים, שהרוחות העתיקות של האדמה בכבודן ובעצמן נשברו והתעוותו, ועימן השתנתה הארץ עצמה, הופכת במקומות רבים למדבר צונן של אבנים סדוקות, מנומרות פה ושם בצמחי ענק מוזרים מסוגים מפחידים ולא ידועים. היערות העתיקים כמשו, או הפכו לצל חום ועבש של עצמם, מוצלף בלא הפסקה ברוחות קרות ויבשות.

רק באיזורים מעטים, נותרה הארץ ירוקה ופוריה כמו שהיתה - בין היתר, במקום בו שרידי הכוהנות של ההשתקפות האפורה הציבו גבישי הגנה זוהרים מבעוד-מועד; איזורים אלו, כצפוי, הפכו לזירת התכתשות בין האצילים ופשוטי העם כאחד; ואילו באיזורים אחרים, נאלצו בני-האדם - הן אלו שנותרו בכפריהם, והן אלו שנאלצו להפוך לנוודים - לשנות לגמרי את אורחות חייהם, ולהתאים עצמם לצמחיה ודברי מאכל מוזרים למדי.

 

גורל מר מגורל בני האדם, נפל בחלקם של הסוסים המפוארים שהיו בעבר גאוות הנסיכות; ורק מעטים מהם שרדו את הכמישה של כרי הדשא הדשנים, כאשר רובם גוססים ומתים ביסורים - ועימם התנפץ חלק גדול מגאוותם של האצילים, שהתפארו במשך דורות באבירים הרכובים ההדורים שלהם. מנגד, הארץ מלאה סיפורים עצובים על סופן של החיות הגאות, וכן אגדות מצמררות על מפלצות אלמתות שמקורן ברוחות מעונות של סוסים אצילים, ועוד כהנה וכהנה.

 

במשך שני דורות, היתה אורמ'תריל זירה של מאבקים ותהפוכות פנימיות בין פלגים שונים במה שנותר מהנסיכות, שבליבה מחלוקת בין כוחות שרצו שסגדו לזכר הנסיכות העתיקה של קאהר'תריל ורצו להשתמש במצב שנוצר כדי "להקים אותה מתוך האפר", לבין הפלג של תומכי האימפריה, שהחורבן הגדול והעלמותן של ההשתקפויות רק הפך אותם לקנאים יותר ויותר.

בסופו של דבר, ובאורח מפתיע למדי, הסתיים המאבק (בינתיים) בנצחון מוחץ לזרם השני, שהוכרע בעיקר בשל נהייתו ההולכת וגוברת של השליט החדש והצעיר אחרי מכשף ומיסטיקן מוזר, שנטל את האגדה העתיקה על בני הגאבוטו - אותם אנשי קוף שעירים ופראיים שלחמו לצד העוגים אלף שנים קודם לכן, והפך אותה לתורה מיסטית מסועפת של ממש, שהקנתה לאותם יצורים שכוחים לא סתם יכולות דמויות לחש, אלא כוחות אשליינות שטנית הקשורים ככל הנראה לאל באבוס, וטענה כי הנפילה העתיקה וגם האסונות שלאחר מכן, באו משום שדמם של הגאבוטו נמהל בדם העתיק והטהור של קאהר'תריל בפרט, והאימפריה האנ'מירית בכלל. המיסטיקן ת'ירנפל ומסדר האבירים החדש שהקים, המכנים את עצמם ילדיה של השמש האפורה, הצליחו להלהיב את דמיונו של השליט הצעיר, להשתלט כמעט כליל על עיר הבירה ולגרש את יריביהם מרובן המוחלט של עמדות הכוח.

כעת, לצד הטקסים האובססיביים שנועדו להתחיל בתהליך הארוך של טיהור דם בני-הקופים מאורמת'ריל, רדיפת המתנגדים, שרבים מהם נמלטו למחוזות הספר או לארץ הגבעות הקודרת שמצפון לדוכסות, וחקר אובססיבי שעורך הנסיך עצמו במטרה למצוא חפצים מקודשים שיסייעו לו להקים את האימפריה מחדש, הרי שהמסדר החדש ואדונו המיסטיקן, סימן לעצמו 'אויב טמא וקדום' חדש בדמות המורדים של קוראדאן וממשיכי דרכם (לא בכדי, שהרי רבים מיריביו הפוליטים סגדו וראו עצמם כממשיכים של קוראדאן והגנרל הנערץ שלו), וכעת מעוניינים להפיל את כל הפסלים האדירים שנישאים בחלקים שונים של הנסיכות, ואשר מהללים את זכרם של המורדים האפורים הישנים.

אמנם, הנסיך השליט עצמו מהסס, בין היתר בשל טענה של חלק מהכוהנות האנ'מיריות, שהמעשה יביא להשלכות מרחיקות לכת ויכול להביא מדבר הטרשים המוצלף להתפשט ולפגוע בחלקים הירוקים האחרונים שעוד נותצרו בארץ; אולם מורו ורבו המיסטיקן לוחץ על כך שוב ושוב, ולא ברור כמה זמן יוכל הנסיך הצעיר לעמוד בפניו.

 

מעבר לכך, בהשראתו של המיסטיקן ת'ירנפל, נוקט הנסיך מדיניות של עויינות קיצונית כלפי המורדות שנותרו ממחנה הורד השחור, שבעיני המיסטיקן מייצגות את שיא הטומאה, ואחראיות ישירות הן לנפילת האימפריה והן לגלי הרעל והחורבן שבאו בעקבותיה. לטענת המיסטיקן, הורד השחור מכרה את נשמתה לאבות הקדמונים של הגאבוטו, ובנה - שהמורדות מעזות לטעון כי הוא מעין השתקפות בעצמו - אינו אלא פרי של אותו זיווג נתעב; ולא בכדי, לשיטת המיסטיקן הגדול, העוצרת המתועבת של המורדות מסתירה אותו רוב הזמן בארמון - במטרה שלא להראות בציבור את תווי הפנים הקופיים שלו (עד שתוכל לגייס קסם מספיק כדי לטשטש אותם, כמובן).

בשל השקפה זו, נקטה הנסיכות עמדה קיצונית ובלתי מתפשרת, ולא רק שסירבה להצטרף לאמנת השלום ושיתוף הפעולה הרופף בין המורדות והעוצרת שלהן לבין מאמיני ההשתקפות הכחולה מקאראנסיל, אלא שהנסיך - בהשראת ת'ירנפל וכוהנות אפורות קנאיות - הכריז על כל המשלימים עם הסכם השלום כבוגדים, ושלוחיו מנסים לערער את הסכם השלום בכל דרך אפשרית.

 

 

 

 


 

??????? - ????

חזרה אל האינדקס של קלדאריה


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.