מבוא לנסיכות האפורה

משטר: מונארכיה, נתונה במאבקים פנימיים.

שליטים: הנסיך קור'לאנט מית'-ת'ארול, מושפע מאד בידי הקוסם-המיסטיקן לינס ת'ירנפל ("המלומד העליון")

עיר בירה: אורמטיריל (100,000 תושבים)

דגל: עוף סערה שזנבו מעוצב בתור רונת הערפל.

הציורים נעשו על-ידי האומנית לילך נצר, לפי סקיצה של כותב עולם המערכה

אורמ'תריל או "הנסיכות האפורה" יושבת מצפון-מזרח לרכס קאראנסיל, בין ביצות אור'גאקה במערב לביצות התבלין של סיראגור (וממלכת אירגורז'יל שמעבר להן) במזרח; בצפון, היא מסתיימת במצוקים שנופלים אל הים שהרחק בעברו האחר שוכנות ארצות העוגים של מאגאארון. תושבי הנסיכות דומים למדי במראה ובשפה לאנ'מירים, ויתכן מאד שאבות-אבותיהם הם קלאנים אנ'מירים שעזבו את מישורי סלנטיר ונדדו מערבה מאות שנים (ולפי חלק מהחישובים, קרוב לאלף שנים) לפני השתלטותו של אל העונג באבוס והמאורעות שהביאו להקמת האימפריה האנ'מירית.

היסטוריה קדומה - תור הזהב של קאהר'תריל ודעיכתו

תושבי אורמ'תריל מאמינים שהם צאצאיה רמי-היחס של נסיכות מפוארת ועתיקת יומין בשם קאהר'תריל, שתושביה החיוורים והעתיקי היומין, היו החרשים הטובים ביותר בכל מלסטרה, יצרו שכיות חמדה אגדיות, וגילו גרסה מוקדמת של הקסם הנובע מהיהלומים הנשגבים, מאות על מאות שנים לפני האנ'מירים. הארץ תוארה כגן-עדן ירוק מכושף למחצה, עם עצים ענקיים ורבי-עוצמה, שמטילי לחשים חכמים התבודדו ביערות שופעי העוצמה שלה בכדי להשיג הארה; ונסיכי-הסדן האדירים שלה יצקו עוצמה אדירה למתכת ואבני-חן. המקומיים מתגאים, כי גם כיום, לאחר אין ספור תהפוכות ואסונות, הדם העתיק שרד והופך אותם יורשים למשהו עתיק ומרומם (מכאן, נובעת גם המסורת או הטענה, שהנשים של אורמ'תריל הן היפות בכל מלסטרה, על חזותן החיוורת, שערן הכהה ועיניהן הכחולות-קפואות).

לפי מסורות מקומיות מאוחרות יותר (שהיו לא פעם לצנינים בעיני שליטי האימפריה האנ'מירית), הרי שההשתקפות האפורה בכבודה ובעצמה נולדה כאן, וינקה את חוכמתה, העולה על זו של כל ההשתקפויות הנעלות האחרות, מן המסורה העתיקה של קאהר'תאריל.

הנסיכות הקדומה או לפחות תור הזהב שלה, דעכו מאות שנים לפני שהלגיונות האנ'מירים צעדו מערבה והכפיפו את הארץ העתיקה לאימפריה ולהתשקפויות. לפי המסופר, מלחמה עקובה מדם בין הנסיכים החרשים, שלאחריה פלישה גדולה של עוגים ויצירי-כפיהם השונים, ביניהם אנשי קוף פראיים ובעלי יכולות מיסטיות בשם גאבוטו (Gabutu), דרדרה את הנסיכות העתיקה מגדולתה, ודרדרה אותה לפיצול, מלחמות פנימיות ופלישות מחוץ – בעיקר של העם הראמג'ירי שהפליג צפונה ויסד את ממלכת אירגוז'יל בעבר המזרחי של ביצות סיראגור, וסוחרי עבדים משם פשטו באופן תדיר על מחוזות הנסיכות האפורה. כאשר פלשו לכאן האנ'מירים, מאות שנים לאחר מעשה, התקבלו פחות או יותר בברכה בידי העם והאצולה המקומית; האנ'מירים עצמם התייחסו בכבוד לבני אורמת'ריל, שדמו להם במראה ובשפה, ורוב מוחלט של האחרונים קיבלו במרוצת השנים את האמונה האנ'מירית– אם כי בדרך-כלל בגרסה משל עצמם, שהעדיפה במובהק את ההשתקפות האפורה על-פני האחרות.

כך, הפכה אורמ'תריל לממלכת חסות שנשלטת בידי בית נסיכים מקומי (להבדיל מפרובינציה שנשלטת בידי נציב מטעם ההשתקפויות האנ'מיריות), ולארץ שנחשבת למועדפת ועומדת בחסות של ההשתקפות האפורה והכוהנות שלה, שבנו כאן מספר מקדשים, שהכשירו ושילבו בשורותיהם רבות מבנות האצולה המקומית.

המרד של קוראדאן האפור

150 שנים לפני ההתנפצות הגדולה לערך, פרץ באורמ'תריל, ובעיקר במחוז העתיק והגבוה שבצפון-מזרח הנסיכות –ת'אריל עילית, מרד גדול בידי האימפריה, שהובל בידי מצביא מקומי רב פעלים בשם קוראדאן, שאמרו שרוחם של הנסיכים-החרשים הקדומים שבה והתגלמה בו, והוא שאף להשיב את קאהר'תריל העתיקה לימי גדולתה, ובו-בעת תיעב את הרפיון ומה שנראה לו כשחיתות מידות ורוחות נתעבות שהחלו לנשב באימפריה.

מנגד, יש הטוענים כי מעבר לאידאלים, התגלם במרד זעם של האצולה של מחוזות ת'אריל (בעיקר), על נטיה של פקידים אנ'מירים להתערב בעניניהם יותר מבדורות קודמים, כולל בדרך בה רבים מבני ת'אריל עילית סגדו לא רק להשתקפות האפורה (וגם זאת, לא לגמרי בדרך האנ'מירית המסורתית), אלא גם לאל הסוס העתיק היירית'; וכעס רחב יותר באורמת'ריל על כך שהאנ'מירים לא ריסנו די הצורך, ואפילו נטו לצד ממלכת החסות היריבה אירגורז'ל, שגם תחת הכיבוש האנ'מירי נותרה יריב מר של הנסיכות האפורה (כאשר סוחרי עבדים משני הצדדים פושטים על האוכלוסיה של הצד האחר, חרף האיסור האנ'מירי הכולל על עבדות, שלעיתים רחוקות נאכף באופן שלם במחוזות האלו).

המרד של קוראדאן דוכא לאחר מספר שנים וכמה קרבות עקובים מדם; אולם באופן חריג (אולי בגלל התערבות ישירה של ההשתקפות האפורה עצמה), האימפריה האנ'מירית נהגה - באורח חריג למדי, נהגו בחסד ובאורח-רוח עם המנוצחים, הותירו על כנה את רוב האוטונומיה שלהם, ואפילו התירו למקומיים לכבד את גיבוריהם ההרוגים בפסלים ענקיים, בנוסח העת העתיקה - פסלים, שכיום עומדים במרכזה של מחלוקת פנימית מחריפה והולכת.

היסטוריה חדשה: אורמ'תריל לאחר ההתנפצות הגדולה

ההתנפצות הגדולה והתרסקות האימפריה (מה שהפך מחדש הן את אורמת'ריל והן את יריבתה העתיקה אירגורז'ל בלא התראה לממלכות עצמאיות) זעזעהאת אורמ'תריל; אם כי בתחילה נדמה היה שהנזק של הרעידות הגדולות הוא קטן יחסית.

מלחמות גדולות מחודשות מול היריבה אירגורז'יל, שהובלו בידי האצילים הנוקשים מת'אריל עילית (או לפחות כך הם טענו), הסתיימו בנצחון, ואפשרו לאצילי ת'אריל ללכוד עשרות אלפי עבדים עבור מטעי התבלין והאחוזות שלהם – בקנה מידה חסר תקדים יחסית לעבר, באורח שבהדרגה הפך לצנינים בעיני חצר הנסיך הרם וחוגים רחבים במחוזות אחרים של הנסיכות האפורה. נראה, שמעבר למחלוקות בדבר העבדים מאירגורז'ל, חצר הנסיך ואצילים מחלקיה האחרים של אורמ'תריל החלו לפחד מהתעצמות גדולה מדי של האצילים ובעלי האדמות מת'אריל, שהפכו לעשירים ובעלי השפעה יותר מאי-פעם, ולא היססו לתת פומבי לעמדתם, שהם אלו שניצחו במלחמות, והם הנוקשים, המיוחסים והראויים ביותר מכל בני אורמ'תריל, וראוי כי הנסיך הרם יתחשב קודם כל בעמדתם בניהול המדינה.

הרעת היחסים בין הצדדים, הוחשה בידי פעולות של מטיפים ואידיאליסטים קיצונים מיריבי ת'אריל - לרבות מקרה אחד של טבח מזעזע באמצע חתונה של אחד מבתי האצולה, שהמוח המתכנן מאחוריה, אציל צעיר ואידיאליסט מעיר הבירה, לא הוצא להורג אלא הוכרז כמטורף – ובעיני רבים מחוץ לת'אריל עילית הפך כמעט לקדוש.

מרד הת'ארילין: בסופו של דבר, הדברים התגלגלו למרד כללי של ת'אריל עילית, שהכריזה על עצמה כממלכה עצמאית, וסחפה אחריה כמה מחוזות הרריים נוספים בצפון הנסיכות; בין המורדים לכוחות הנסיך הרם התנהלה מלחמה בת כעשר שנים; היא הוכרעה לרעת המורדים לאחר שהנסיך גייס לצידו שני לגיונות אנ'מירים מארצות סמוכות, כאשר מפקדו של אחד מהם נודע באכזריות חסרת גבולות, ובין היתר, עלה בידו לפלוש לעומק ת'אריל עילית ולעלות כמה מהישובים והאחוזות המפוארות ביותר שלה באש, כולל המקדש האדיר והעתיק של היירית', שנחשב בעיני כל ל'פלא עולם'.

בשנת 581 לספירה האנ'מירית (17 שנים לפני פתית המערכה), המורדים נכנעו באופן סופי, לאחר הבטחה לחנינה כללית מידי הנסיך הרם, שנראה שלא תמיד קוימה לגמרי; העבדים שוחררו, והצו האנ'מירי העתיק שאוסר על עבדות באורח גורף הוחזר אל מכונו. רוב בני אירגורז'יל המשוחררים שבו למולדתם (שבה, להבדיל, נראה שהשימוש בעבדים מעולם לא הופסק, אלא הורחב), אבל קהילות מסויימות של בני אירגורז'יל, בעיקר כאלו שבעת השעבוד המירו את דתם לדת של אלת האור, ידעו שלא יתקבלו בברכה במולדת הישנה ובחרו להשארבאורמ'תריל, כשהם מתפשטים בהדרגה לרבעים משלהם בערים רבות של הנסיכות.

מות האדמה: עוד לפני מרד הת'ארילין ובמהלכו, אבל בעיקר מיד לאחריו, החל משהו נורא להתרחש באדמה של מחוזות רבים בנסיכות – כאשר בגלל המאבקים הפנימיים, ניתנה לו בתחילה מעט תשומת לב, עד שהשעה התאחרה.

האדמה החלה להתעפש ולמות, בעיקר במחוזות המישוריים שבין עיר הבירה בדרום לרכס ת'אריל מצפון, הופכת במהירות מאדמת מישור ירוקה ופוריה (כר גידול לסוסים המשובחים ביותר באימפריה האנ'מירית) לארץ טרשים מתה, שרק פטריות עצומות ומבאישות גדלות בה, ומעלות אד אדמדם נתעב שמאפיל את השמיים, ולצידן צמחים בשרניים נתעבים אחרים, לצד שלוליות של מי-גופרית אדומים כמו דם. במקומות אחרים, נבקעו בהדרגה חריצים שהפכו לתהומות בעומק עצום.

הכוהנות האפורות ששרדו בנסיכות עשו – ועושות – מאמצים רבים לעצור את התפשטות התרעלה, ובין היתר העמידו שורה של גבישי ענק נוצצים בגבול המחוזות שנותרו ירוקים עדיין; הדברים נחלו הצלחה, אולם ככל הנראה לא מלאה – שכן גם מחוזות שלא הורעלו לגמרי, הפכו בחלקם, בהדרגה, לדלים יותר ופוריים פחות, מה שהגביר מאד את המתחים בין האצילים ובין הקבוצות השונות באוכלוסיה.

בעוד בני האדם המקומיים נמלטו ברובם בחיים והפכו לעניים, גורל גרוע יותר נפל בחלקם של רוב-רובם של הסוסים האדירים שחיו במישורים הירוקים; עד היום, באדמת הטרשים המתה ובין שרידי החוות המתפוררות שנטועות בה פה ושם, אפשר לראות עצמות מתגוללות וגולגולות של החיות האדירות שמתו ברעב, מחלות וייסורים. דבר זה שימש מקור לשלל סיפורים מצמררים - גם על אלמתים מחרידים שקשוריםלרוחות מעונות של סוסים אצילים, ועוד כהנה וכהנה.

עלייתם של המלומד ת'ירנפל ו"התורה הגדולה": בעשור האחרון, החל הנסיך הרם לנהות אחרי מכשף ומיסטיקן מוזר בשם ת'ירנפל, שכתב סדרה של ספרים שהחיו בפרטי-פרטים את האגדה העתיקה על הגאבוטו–אותם אנשי קוף שעירים ופראיים שלחמו לצד העוגים אלף שנים קודם לכן, והפך אותה לתורה מיסטית מסועפת של ממש, שהקנתה לאותם יצורים שכוחים לא סתם יכולות דמויות לחש, אלא כוחות אשליינות שטנית הקשורים ככל הנראה לאל באבוס, וטענה כי הנפילה העתיקה וגם האסונות שלאחר מכן, באו משום שדמם של הגאבוטו נמהל בדם העתיק והטהור של קאהר'תריל בפרט, והאימפריה האנ'מירית בכלל; ולמעשה כל בני-האדם (מלבד אולי בית הנסיכים הרם) נגוע בדם הזה, ודורש תהליכים ארוכים של דילול טומאה והחלשתה מדור לדור.

תורת הגאבוטו, או "התורה הגדולה", שרק מספר שנים קודם לכן נחשבה כדבר נלעג, שהולמת לכל היותר כת של שוטים ופתיים, הפכה בהדרגה לכוח החזק ביותר באורמת'ריל. בעקבות הנסיך, חלק גדול יותר ויותר מהחצר שלו, האצולה והמלומדים (ואפילו חלק מהכוהנות האפורות!), מי מרצון ומי מאונס, הכריזו על עצמם כמאמינים ב"תורה הגדולה" והחלו לקרוא ולשנן את הספרים הרבים שלה, על התיאוריות והחישובים הסבוכים שלהם; במהלך השנים האחרונות, הקימו תומכי המלומד מסדרים חמושים, שאפילו האצילים יראים מהם, שהחלו לחפש 'אנשים שנושאים כמות גדולה מדי של דם טמא' ולרדוף את כל מי שנחשד בזלזול או התנגדות למלומד העליון, כמו גם לקו המדיני התקיף מאד שעלה בידו להביא את הנסיך לאמץ.

כעת, לצד הטקסים האובססיביים שנועדו להתחיל בתהליך הארוך של טיהור דם בני-הקופים מאורמת'ריל, רדיפת המתנגדים, שרבים מהם נמלטו למחוזות הספר או לארץ הגבעות הקודרת שמצפון לדוכסות, וחקר אובססיבי שעורך הנסיך עצמו במטרה למצוא חפצים מקודשים שיסייעו לו להקים את האימפריה מחדש, הרי שהמסדר החדש ואדונו המיסטיקן, מכרסם יותר ויותר בחנינה שניתנה למורדים מת'אריל עילית, ומתחיל בהדרגה לרדוף אותם ואת הצאצאים שלהם; ואפילו זכרו של קוראדאן האפור עצמו הפך שנוי במחלוקת ומבוזה יותר ויותר.

כעת, ת'ירנפל מעוניין בין היתר לפגוע במורשת של ת'אריל עילית וקוראדאן האפור כאחד, וכחלק מכך גם מנסה לשכנע את הנסיך להורות על הפלת כל הפסלים האדירים שנישאים בחלקים שונים של הנסיכות, ואשר מהללים את זכרם של המורדים האפורים הישנים (ובעקיפין אולי גם את אלו של החדשים יותר).

אמנם, הנסיך השליט עצמו מהסס, בין היתר בשל טענה של חלק מהכוהנות האנ'מיריות, שהמעשה יביא להשלכות מרחיקות לכת ויכול להביא מדבר הטרשים המוצלף להתפשט ולפגוע בחלקים הירוקים האחרונים שעוד נותרו בארץ; אולם מורו ורבו המיסטיקן לוחץ על כך שוב ושוב, ולא ברור כמה זמן יוכל הנסיך הצעיר לעמוד בפניו.

מעבר לכך, בהשראתו של המיסטיקן ת'ירנפל, נוקט הנסיך מדיניות של עויינות קיצונית כלפי המורדות שנותרו ממחנה הורד האפור, שבעיני המיסטיקן מייצגות את שיא הטומאה, ואחראיות ישירות הן לנפילת האימפריה והן לגלי הרעל והחורבן שבאו בעקבותיה. לטענת המיסטיקן, הורד האפור מכרה את נשמתה לאבות הקדמונים של הגאבוטו, ובנה - שהמורדות מעזות לטעון כי הוא מעין השתקפות בעצמו - אינו אלא פרי של אותו זיווג נתעב; ולא בכדי, לשיטת המיסטיקן הגדול, העוצרת המתועבת של המורדות מסתירה אותו רוב הזמן בארמון - במטרה שלא להראות בציבור את תווי הפנים הקופיים שלו (עד שתוכל לגייס קסם מספיק כדי לטשטש אותם, כמובן).

בשל השקפה זו, נקטה הנסיכות עמדה קיצונית ובלתי מתפשרת, ולא רק שסירבה להצטרף לאמנת השלום ושיתוף הפעולה הרופף בין המורדות והעוצרת שלהן לבין מאמיני ההשתקפות הכחולה מקאראנסיל, אלא שהנסיך - בהשראת ת'ירנפל וכוהנות אפורות קנאיות –הרע מאד את היחסים עם מאמיני ההשתקפות החכולה על רכס קאראנסיל; ואורמת'ריל מפעילה את השפעתה בכל הארצות הסמוכות, כולל בבקעת קיירן, לא רק בכדי לשלוח מלומדים שנושאים את ספרי 'התורה הגדולה', אלא גם כדי לחתור נגד אמנת השלום בין עוצרת הורד האפור לבין נאמני האימפריה.

חזרה אל דף השער של מלסטרה

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.