מחוז ואלקורטיל
ישובים מרכזיים, אתרים חשובים ואגדות
במחוז דרך
אחרת, צרה יותר אבל מתוחזקת היטב, יורדת מואלקורטיל דרומה, חוצה איזורים מיוערים
שהולכים והופכים לנוף וארת'ארי טיפוסי יותר של עצי חנית קוצניים, לעבר אגם יפיפה
מוקף ב'נווה פירות' מרהיב שנמצא בגבול הדרומי של המחוז, בערך יומיים מסע של
רכיבה לא מהירה מואלקורטיל עצמה. שם, על גדת האגם בעל המים הכחולים-ירקרקים,
יושבת אחוזת 'שחף הזהב', שהיא האחוזה העשירה והמרהיבה ביותר באיזור, מקום של
עושר, מותרות ונשפים, שרבים אומרים שהוא משמר משהו מהתפארת של שער-חורף ההרוסה
בכבודה ובעצמה. העיירה ואלקורטיל: הישוב
המרכזי של האיזור, הוא עיירה פסטורלית יחסית בעלת בתים דלילים יחסית שמשתרעת על
פני שטח רחב, מראשו של אחד המדרונות שיורד מרכס וירת' ועד עמק 'נווה הפירות'
הרחב והפורה שמתחתיו. העיירה, ובעיקר חלקה הדרומי שיושב במישור, היא מראה מלבב
של בתי חווה מהודרים ואדומי רעפים, מוקפים מטעים קטנים של עצי פרי וגינות
צבעוניות, שבחלק האחורי של הגדולות ביניהם עומד לא פעם בית מלאכה קטן לריבות
ודבשה, שמפיץ ריח מתקתק ונעים אל תוך האוויר. מצפון-מזרח לעיירה, רועמים מפלים
דקים ומרשימים בהם סילשה הלבן, יובל מים בהיר וסואן, נופל מגובה רבה אל תוך
המישור, ואז מקיף את העיירה ממזרח ומדרום, בדרכו להשפך אל תוך הקוט'רה, אי-שם
באיזור המיוער שמעבר לואלקורטיל. רק
מי שמתבונן היטב יכול לראות עדיין שרידים, טובעים למחצה בתוך משוכות ריחניות, של
חומות שבורות ומגדלים הרוסים ושרופים - רמז לקרבות הקשים שהתחוללו כאן לפני פחות
משני עשורים בין הגבירה המקומית ואנשיה לבין הדרואידים מכת השלג האדום. השרידים
העגומים הולכים ומתרבים ככל שעולים צפונה במעל הרכס, אל חלקה העתיק והגבוה יותר
של העיירה, שמעליו ניצבת עדיין טירה הרוסה, מגדליה נפולים למחצה, חורים עצומים
קרועים בקירותיה, ומה שנשאר מהגג שלה מלא קיסוסים ומטפסים אחרים, שהפכו אתר
קינון לעורבים ולציפורים אחרות. תושבי
החלק הגבוה של העיירה נחשבים עתיקים יותר, עגומים ואדוקים יותר (רובם המכריע,
סוגדים למלכת האור בגרסתה המית'ווארית), וכפי שנאמר - בבעלותם פחות כוורות והרבה
פחות עצי פרי, והרבה יותר סמלים עתיקים שהולכים ודוהים בתוך האבן. יער זארובו והכפר מאלסורין בגבול
המערבי של המחוז, מצפון לדרך המלך ומדרום לגבעות, משתרע שטח מיוער בצפיפות בעצי
חנית עתיקים ועצומים לגודל מסוגים שונים, מסוג שנראה כמו שאר-בשר קטן יחסית
ליערות האדירים והקטלניים שגדלים באיזור 'היער הגבוה' שבפינה הדרום-מערבית של
יער וארת'ארון; הגם שזארובו קטן בהרבה (וכנראה גם מסוכן פחות) מקרוביו הצפופים
הרחק בדרום, זהו איזור מאיים, שרק מעטים מעזים להרחיק לתוכו; והוא שורץ ביצורים
מסוכנים מן המיטב המפוקפק ביותר שיש לחבלים הפראיים של יער וארת'ארון להציע -
כולל קוטזוקי שברחו לכאן לאחר התבוסה בקרב קוטראקין; איילים אוכלי-בשר פראיים,
צרעות-ענק שגונן שחור כלילה ועוד. אחת
האגדות המאיימות ביותר על יער זארובו, מספרת על זוחל ענק שנקרא בשם הפשוט
והמאיים "הזקן" (The old one) - מפלצת עטויית קשקשים - אולי האחרונה מגזע מזרה אימים שכלה
מזמן מהיער - שיכולה לעבור מהליכה על ארבע להליכה על שתי רגליה האחוריות, ולכלות
בית-חווה על יושביו בתוך דקות, באמצעות שיני החרבות שלה, שגודל כל אחת מהן כגודל
ילד אנושי. הגם
ש'הזקן' לא נראה, לפחות לו באורח שחורג משמועה לא מבוססת, במשך כמה דורות, הרי
ששמועות אחרונות מדברות על סכנה חדשה שהתנחלה עמוק בין עצי הענק השחורים
והקוצניים: אורות מוזרים וצווחות צורמניות שעולים גבוה מעל פני האדמה, מרמזים
כנראה על שבט של אור-טרוגו שהגיע לכאן, ויצר לעצמו מושבה על ענפים וקוצים
גבוהים, תוך שהוא מביית כמה מדבורי הענק הפראיות או אפילו הצרעות של האיזור;
ולפי אחת הגרסאות, אותן אור-טרוגו מובלות בידי מנהיגה חכמה, יצירתית ומסוכנת
הרבה יותר מהרגיל אצל אותן דמויות-אדם מנוונות.
מרחק
קטן מאד מסף היער, שוכן הכפר מאלסורין - הישוב העני, האומלל והמדכא ביותר בכל
מחוז ואלקורטיל, מקום שנראה כמו גיבוב של בקתות ובתי עץ חד-קומתיים עלובים,
לעיתים עם גינות שנראות ספק מבוייתות וספק פראיות, ולולים נגועי פרעושים עם
עופות שנראים עלובים ומרוטים כמעט כמו האנשים שמחזיקים בהם. מאלסורין,
שהיה בעבר ישוב זעיר של יערנים, עובדי-עץ ומעט סוחרים מפוקפקים שניסו להפיק
סחורות או אוצרות מהיער האפל שבסמוך, ננטש ונשרף למחצה בזמן מלחמת השלג האדום,
ואז הוקם מחדש והורחב מאד - כאשר הגיעו לכאן פליטים משער חורף. הפליטים
שהגיעו למאלסורין הם תערובת מדכאת בין אנשים שבאו מראש מהמעמדות הנמוכים והעניים
יותר של שער חורף, לאנשים - חלקם שרידים ממעשי הטבח של הדרואידים מכת השלג האדום
- שאיש לא רצה לקבל אותם בואלקורטיל או בכל מקום אחר ומהוגן יותר; בין אם מחשש
כי חלקם פושעים למחצה, וביניהם נמצאים אנשים שהואשמו (ולו בשמועות ורכילות)
בשיתוף פעולה - בין אם מחשש לחייהם או מבצע כסף, עם כת השלג האדום ובני-בריתה. בשנים
האחרונות, הצטרפו אל הבליל הממורמר והעני של מאל'סורין גם משפחות שנאלצו לעזוב
את איזור המקדש של נאל'קורשי, אחרי שסר חינם בעיני הכוהנות החדשות שמנהלות בפועל
את אותו איזור. מאלסורין
הוא כפר חסר ארגון, עני, אומלל ואלים, ולא אחת גם מוכה מחלות ומגפות; שראש הכפר
שלו כמעט ואינו שולט בדבר, ולא רבים מכבדים את מילתו, אם וכאשר הוא פיכח מספיק
כדי לתת אותה. המקומיים מתפרנסים בדחק מלולים עלובים, ירקות ושורשים, קומץ
כוורות של דבש זול ועכור. מספרים, שכמה סוחרים אפלוליים ששוכנים בכפר או בחוות
מבודדות יותר בקרבתו, למדו לשאת ולתת ואולי אפילו לסחור במשהו עם שרידי הקוטזוקי
שנמלטו למעבה היער, והתבוסה בקרב קוטראקין לימדה אותם, לפחות זמנית, שעדיף לא
להתקיף את בני האדם המקומיים; או שמא, אותם סוחרים מסוגרים ואלימים יצרו קשרים עם
יצורים אחרים, מוזרים עוד יותר מקוטזוקי. מעבר
לכל אלו, ענף מחיה נוסף ומרכזי של רבים מבני מל'סורין הוא ליקוט והתססה של
קוצי-בוסר של אחד הזנים של עצי החנית, מהם מפיקים משקה עיסתי סמיך, ירקרק-עכור
ומשכר מאד; או מוכרים אותם למקומות אחרים, בהם אלכימאים יודעים להפיק מעסיס
הקוצים חומרים משכרים אחרים, עדינים ומסוכנים יותר, שיש אומרים שהם דומים
ל"יין צל החלומות" העתיק והידוע לשמצה, שהיה בשימוש המיסטיקנים האפלים
של יוטקארו בימים עברו. מקדש נאל'קורשי מרחק
יום הליכה מדרום-מערב לצומת הדרכים הגדולה, נמצא מקדש עתיק של רוח הדבורה
נאלרישה, קטן בגודלו יחסית למקדשים של עמק נאלרישין; אולם ידוע לתהילה בחלות
הדבש המשובחות ומרקחות אחרות שמופקות שם. במשך
שנים רבות, המקדש וסביבותיו היו ידועים כאיזור מסודר, מסביר פנים (לפחות למי שלא
הגיע לשם כדי לעשות צרות) ושקט; מוקף בידי חוות ובקתות של מקומיים שהתפרנסו
מהמקדש - מסחר בתוצרת וחטיבת עצים עבור הכוהנות, ועד הסעה ומתן שירותים לעוברי
הדרך שבאו לסחור עם המקדש. 'הסבתא',
או הכוהנת הראשית של המקדש, נודעה במשך דורות כאישה נדיבה ומכובדת, שגם אנ'מירים
או מית'ווארי שלכאורה זלזלו בדת הוארת'ארית העתיקה נהגו בה כבוד ולעיתים ביקשו
את עצותיה, או אפילו - גם אם לא באורח רשמי - ביקשו ממנה ומ'הבנות' שלה לערוך
טקסי טבע שנועדו לתת ברכה והגנה לעצי הפרי ולכוורות. אפילו הגבירה וארמירלין
ובעלה מית'ריס - הכוהן האדוק והמרבה להטיף של מלכת האור - לא נמנעו מלסור לביקור
נימוסין אצל 'הזקנה' ולקחת אליה את בנותיהן לקבל ברכה לא רשמית, כאשר האחרונות
היו צעירות יותר. אלא,
שהצללים שנפלו בדור האחרון על עמק נאלרישין, והפכו רבות מכוהנות רוח-הדבורה
למוזרות, מסתגרות ואפילו אלימות יותר, לא פסחו גם על המקדש המקומי הזה; וכיום
הוא מסוגר ועוין הרבה יותר מבעבר, עד כדי כך שרבים מהמקומיים שנתנו לו שירותים
או התפרנסו ממנו בעבר, נאלצו לעקור למקומות אחרים. 'הזקנה', כך מספרים, לא
החלימה לגמרי לעולם מפציעות שספגה כאשר השתתפה בקרב קוטראקין, וכיום היא חולה,
חלשה ומסוגרת יותר מתמיד, וקשה מאד או כמעט בלתי אפשרי לקבל ראיון עימה; ואת
מקומה תפסו כמה כוהנות צעירות, נוקשות וזעופות יותר שבאו מעמק נאלרישין עצמו.
נקודות ציון נוספות במחוז הטחנה של מאקרה: אי עשוי
סלעים ואדמה כהה באמצע אפיק נהר קוט'רה, בערך במחצית הדרך ממבועי הנהר לגשר
הגדול; המים סביב האי רדודים יחסית, ונחשבים כאחד המקומות המעטים בהם אפשר לחצות
את הנהר בקלות יחסית (לפחות ברוב עונות השנה) בלא להשתמש בגשר הגדול. על
האי עומדת מנסרה עתיקת יומין, שסביבה פעלו בזמנו כמה בתי מלאכה מפורסמים לעיבוד
של 'עצי אבן' שחורים שהושטו לכאן על דוברות ממבועי הקוט'רה. כיום, המקום הרוס למחצה,
ורק חלקו תפוס בידי אחד ה'בחורים הותיקים' מהכנופיה של מורפיר שן-עקומה, שהקים
כאן מזקקה זולה שעובדת גם עם עיסה משכרת מקוצי עצי חנית מיער זארובו, וגם עם
קיסוסי מערות שנקטפים בידי אנשיה של מורפיר ב'היכלות העץ השחור' (כלומר, במערות
הלוהטות שמתוכן בוקע נהר קוט'רה). הבריונים
של מורפיר שיושבים כאן, מעסיקים כמה אלכימאים מפוקפקים מאד, שיש אומרים שאחד מהם
לא אנושי לגמרי. מעבר לזה, הם הכריזו על המקום כ'שטח פרטי', חוסמים את חציית
הנהר בפני מי שאינו קשור בהם, או משלם להם 'מס מעבר'; ופה ושם יוצאים מכאן
ל'ביקורים' במאלסורין ובחוות הסמוכות לו. האצבעות הלוחשות: מקום בחלק
הצפוני של אפיק הקוט'רה, מרחק לא גדול מהמקום בו הוא בוקע מתוך המערות, שבו אפיק
הנהר התחפר עמוק בין סלעים תלולים וכמעט אנכיים, והתפצל למספר שלוחות דקות
ולוהטות, שמעלות אד לגובה עצום; המים שעוברים כאן משמיעים לעיתים קולות דמויי
לחישה מצמררת. במקום
הזה, אפשר לקטוף פטריות נדירות ורבות-ערך וצמחים אחרים שהם חומר גלם מצויין
לאלכימאים; ולא פעם גם למצוא מציאות אחרות בתוך המים הלוהטים - עבור מי שמסוגל
כמובן לרדת אל תוך מה שהמקומיים מכנים ביראה כ'שערי התופת' ולהתמודד עם עטלפים
ענקיים וצפרדעי ענק ארסיות ששורצות שם. עינו של אלדה: כינוי למדף
סלע ערפילי שניצב גבוה במרומי רכס וירת', הרחק מצפון מערב לואלקורטיל ומצפון
לצומת הדרכים הגדול של האיזור. במקום הזה, שבו מסתיימת למעשה הדרך שבוקעת צפונה
מהצומת, ניצב מגדל עתיק יומין, שבדרך-כלל קשה מאד לראותו מבעד לערפל, ומסופר
שהכותר שלו הוא מלאכת מחשבת קודרת של חריטות דמויות אבני חן, שהקווים שלהם
זוהרים באור קלוש (ולפי האגדה, אור הירח יכול לחשוף גם רונות סתרים מוזרות
שחרוטות ביניהן - עבור מי שיודע איך להביט ומה לחפש). המקומיים טוענים שהמגדל
הזה הוא השריד השלם האחרון מתקופת המכשף האגדי, גאת'רו עין-אדומה, ומתחתיו
טמונים אוצרות וסכנות קטלניות; וכי עצם הערפל סביבו אינו טבעי, וקשור בכשפים
רבי-עוצמה שמגינים עליו ומבודדים אותו מהעולם החיצון. ממש
בפאתי מדף הסלע, במקום בו הדרך העתיקה עולה אליו בפיתולים מרשימים, שוכן ספק כפר
וספק מחנה צבאי אנ'מירי, שמאוייש בידי יחידה של הלגיון השלישי, ששמה 'מגיני השער
הגבוה'; ואשר מסופר שהוצבה שם כדי להוות מגן חיצוני על המגדל, וחלק מהשמירה על
אסירים רמי מעלה ששוכנו בו בעבר. עד
כה, 'מגיני השער הגבוה' מצליחים למנוע מהשודדים של מורפיר ומכוחות לא רצויים
אחרים להתקרב למגדל; אולם כיום נראה שהם מעטים ומבודדים יותר מתמיד, בין היתר גם
בגלל הריב והנתק שנוצר בינם לבין מית'ריס ויתר נכבדי ואלקורטיל; וגם אם ידם
עדיין מונעת ממורפיר והבריונים שלה מלהתקרב למגדל ולחפור שם בחיפוש אחרי אוצרות
ותכשיטים מימי 'העין האדומה', אנשים לוחשים שכיום גם עיניים אחרות, חשאיות
ומסוכנות יותר מאלו של מורפיר והשודדים שלה, צופות במגדל מרחוק; וכי דברים אלים
מתקבצים באיטיות מתחת למתלולים, בחסות עצי החנית העצומים של יער זארובו. המעגל של וירת'קורוב חורבות
מוזרות עם צורה מעגלית, שיושבות גבוה על אחת הכתפיים הדרומיות של רכס וירת',
מצפון-מזרח לואלקורטיל, וקרוב מאד לאחד העיקולים של הדרך השכוחה שקישרה פעם בין
ואלקורטיל לאנ'מירלור. החורבות
הללו נראות כמו שיני אבן מצופות בקיסוסים לחים ובשיחי דמדמניות-רוח, שהרגליים של
חלקם טובלים באגם הררי זעיר עם מים ירוקים עמוקים; ופה ושם, עומדים כנים שחוקים,
בני מאות על מאות שנים, עם שרידי פסלים שנראים כמו ספק דמויי-אדם וספק מכרסמים
מכונפים, כמה מהם נושאים או מפוסלים קרוב לתגליפים של פנסי אבן. המקומיים
יודעים לספר שהעלמה רוסילפליר, הבת השניה, העצמאית והפרועה יותר מארבע הבנות של
וארמירלין ומית'ריס, הרבתה לטפס לכאן בשנים עברו, כשהיא משתמשת בשביל עיזים הררי
ומפותל שמעפיל לשם מהאיזור שסמוך לביתה שמעל ואלקורטיל; וכי היא אהבה מאד
להתבודד שם, להגות ברעיונות משל עצמה, ולעיתים לקטוף דמדמניות משובחות, או אפילו
למצוא מטבעות עתיקים מתחת לשיני האבן - אולם בזמן האחרון, בין אם משום שאביה
מנסה לרסן אותה, ובין אם משום שהמקום נעשה מסוכן יותר, היא ממעטת מאד להגיע
לכאן.
|
חזרה אל האינדקס של יער
וארת'ארון
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש
מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי
שלא בתשלום.