מחוז ואלקורטיל
מיקום: צפון יער וארת'ארון, ממערב
לדרך הראשית ולעיר ואריטרובסקה שליטים: הגבירה וארמירלין
("וארמי") קור-אלקורטיר ובעלה מית'ריס ישוב מרכזי: העיירה
ואלקורטיל (כ-3,000 איש בעיירה וסביבותיה) ישובים נוספים: הכפר
מאלסורין (כ-700 איש), מקדש נאלקורשי (כ-500 איש במנזר וסביבותיו), אחוזת שחף
הזהב (כ-300 איש באחוזה וסביבותיה), מחנה שומרי השער הגבוה (כ-150 איש), היכל
העץ השחור (כ-300 איש), המגדל של נארקירין (כ-50 איש) תיאור כללי של המחוז מחוז
ואלקורטיל נמצא בקצה הצפוני של יער וארת'ארון, במקום בו הוא גובל במדרונות
הדרומיים של גבעות וירת' שמפרידות בינו לבין בקעת קיירן. זו ארץ סלעית של
מדרונות מכוסים צמחיה, ביניהם קרועים גאיות מעלי אד, שמשתפלת מהגבעות אל תוך
הרמה העצומה והשטוחה יחסית של יער וארת'ארון עצמו. מבין שורשי הגבעות, נובע נהר
הקוט'רה כשהוא עובר דרך שורה של מערות ענקיות, שחלקן נראה כאילו סותת והורחב
בידי דיירים שנעלמו לפני דורות רבים, ונשפך אל תוך יער וארת'ארון כשהוא לוהט
ומעלה אדים לגובה רבה. מערות
הקוטרה (כולל המרכזית והמפורסמת ביניהן, שנקראית 'היכל העץ השחור') אינן המקום
היחיד באיזור שנראה כאילו היו לו דיירים עתיקים - לא ברור האם בני אדם, קוזטוקי
או יצורים אחרים שנעלמו ונשכחו מלב; חלקים מסויימים במדרונות הדרומיים של גבעות
וירת', בעיקר אלו שסובבים דרך עתיקה ומשובשת שהובילה פעם דרך מרומי הגבעות
לאיזור אנ'מירלור של היום, זרועים חורבות - משרידי מגדלים שנראים כבני מאה או
מאתיים שנה לכל היותר, ועד חלקים מעמודים ומפסלים שהציגו חיות מכונפות מוזרות -
שנראות כמו מכרסמים עתיקים (או חיות דומות) שהופלו מכניהם ונשברו לפני מאות על
מאות שנים - מעוקמי צורה עם קשקשים וכנפיים, מפוסלים בגסות, כולם שבורים ואכולי
רוח, גשם, פטריות ומטפסים. מאפיין
מרכזי שלח האיזור הוא 'המאבק' בין עצי הפרי ועצים נשירים אחרים שגדלים על החלקים
הנמוכים של גבעות וירת', ופחות ופחות כל שמדרימים מהן, לבין עצי החנית הקוצניים
של יער וארת'ארון עצמו; כאשר במקומות מסויימים, עצי הפרי יוצרים 'נווי פירות'
מסביב למאגר מים או לעץ עתיק וגדול מאחרים; ובמקומות אחרים עצי פרי ועצים נשירים
ממש מתערבבים בעצי החנית ויוצרים נוף מוזר וייחודי של חלקות חורש שמתוכן גדלות
החניתות או 'המחושים' הקוצניים המפותלים שאופייניים ליער וארת'ארון, כאשר
האחרונים לעיתים כמעט נכרכים על הראשונים, ומתלפפים סביב הגזעים שלהם. שלטון להלכה,
המחוז שייך לזוג מית'ריס סיל-ואלראלנה ו-וארמירלין (וארמי) קור-אל'קורטיר,
שבנישואיהם איחדו את שרידי השושלת המית'ווארית שהיתה הבעלים הרשמי של המחוז במשך
דורות, והשושלת הוארת'ארו-אנ'מירית הצבאית שחכרה את הטירה המקומית בדורות
האחרונים. בפועל, מאז מלחמת השחר האדום וביתר שאת לאחרונה (מאז שוארמי נקראה
בחזרה אל הלגיון השלישי, הרחק בדרום), אין למחוז שלטון מרכזי בכלל, מה שמאפשר
ל'עגלונים' בעלי-זרוע מואריטרובסקה, לשודדים של מורפיר שן-עקומה, וגם למפלצות
להתחזק יותר ויותר. למרות
זאת רבים מהמקומיים, בעיקר המבוגרים יותר, עדיין רואים בזוג ואר-אלקוטיר וארבע
הבנות שלהם כתובת מכובדת לפניה, שליחת תלונות וישוב סכסוכים. מסחר וכלכלה אנשי
האיזור של ואלקורטיל התפרנסו ועודם מתפרנסים הן ממטעי הפירות, ומשלל תוצרים
שמופקים מהם והמשובחים בהם נמכרים לעיר הגדולה ואריטרובסקה ולכל חלקי יער
וארת'ארון: מריבות ומגדנות ועד משקאות; והן מהענף הוארת'ארי הנפוץ יותר של גידול
כוורות ודבש. תושבים אחרים מתפרנסים ממתן שירותים לסוחרים ועוברי הדרך שעדיין
משתמשים בדרך המערבית כדי להגיע מואריטרובסקה אל עמק נאלרישין. בעבר,
פעלו באיזור גם לא מעט מנסרות, שעסקו ב'עצי אבן' או 'עצי פחם' - סוג של גזעים נוקשים וכמעט מאובנים שנכרו
מצמחי מערה מוזרים בתוך מנהרות הקוט'רה; אולם הענף הזה הדלדל מאד בדורות
האחרונים, והמנסרות שנותרו עברו לעסוק בחומרי גלם 'שגרתיים' יותר ומשובחים פחות
שמופקים מעצים מקומיים. מהמערות הלוהטות (ופחות מזה, מהגאיות שחצב אפיק הקוטרה
סמוך לבקיעתו, כשהוא עודו לוהט ומהביל), הופקו ועדיין מופקים גם עלי קיסוס מערה
ענקי, בשרניים ואפורים, שמותססים למשקה אלכוהולי זול וחזק, לעיתים מומתק בעסיס
פירות - אולם גם התוצרת הזו הפכה קשה להפקה בשנים האחרונות, כאשר חבורה גדולה של
שודדים ובריונים התיישבה ב"היכל העץ השחור" והשתלטה על רוב-רובן של
מערות הקוט'רה. הגעה ועזיבה מחוז
ואלקורטיל בנוי למעשה לאורכה של דרך מסחר עתיקה שיוצאת מהעיר הגדולה ואריטרובסקה
במזרח, חוצה את המחוז דרך ואלקורטיל עצמה, וממשיכה ממנו מערבה ומעט דרומה, בדרכה
אל המדרגות הסדוקות ואל גארת'ורי הנידחת שעל חוף הים (או ליתר דיוק 'מפרץ העוגן
המקונן'). קל מאד למצוא עגלה שיוצאת מואריטרובסקה אל ואלקורטיל, ותסכים לקחת
נוסע נוסף בעד חופן מטבעות נוחשת; או לחלופין אפשר לחצות את המרחק ברגל - משום
שהדרך עד ואלקורטיל מתוחזקת היטב ונחשבת בטוחה יחסית. קטע
הדרך מואריטרובסקה אל ואלקורטיל מתוחזק היטב יחסית, נמצא בשימוש רב ונחשב בטוח
רוב הזמן; הולכי רגל יכולים לעבור אותו במסע בן שלושה או ארבעה ימים; ועגלות -
במסע בן יומיים לערך. הקטעים
הבאים של הדרך, לעומת זאת, מזרחה מואלקורטיל, בטוחים פחות, וקשה יותר למצוא
שיירות שעוברות בהן - הגם שמפעם לפעם, אפשר למצוא שיירה שעדיין מקיימת קשרים עם
כוהנות רוח הדבורה ועושה דרכה מואלקורטיל אל עמק נאלרישין; שיירות אל גארת'ורי,
לעומת זאת, הן נדירות מאד, והמסע ארוך ומסוכן בהרבה. הצומת הגדולה: לאחר שהדרך
עוברת את ואלקורטיל ושוק המגדנות העתיק שלה, ואז חוצה את האפיק העמוק והמהביל של
הקוט'רה על גבי גשר אבן עתיק שנבנה בידי המית'ווארי של שער חורף לפני מאות שנים
רבות, ואז תוקן וחוזק על-ידי האימפריה האנ'מירית, הדרך מגיעה אל צומת דרכים מפורסמת
ועתיקת-יומין, שהמית'ווארי שסללו אותה הציבו בה אנדרטה אופיינית בדמות פסל של
מלך אורג-ערפל עשוי לגובה, יושב על כס וצופה על העגלות שחולפות למרגלותיו, כאשר
קיסוסי ענק 'אורגים לו גלימה ונזר'. הפסל העתיק הוכה והושחת במכוון במהלך המלחמה
שהתחוללה כאן לפני שני עשורים, כאשר משרתי כת השלג האדום השתמשו בקסם טבע חזק
מספיק כדי לאכל את הצוואר העצום ולהתיז את ראשו של הפסל, ולהציב במקומו אבן
מפוסלת בגסות בדמות שמזכירה דוב מפלצתי וחושף שיניים - וזו עדיין ניצבת שם,
לועגת ומאיימת מגבוה על האנשים ששבו לעבור בדרך לאחר המלחמה. בצומת
הדרכים הזו, הדרך שבאה מואלקורטיל ונמשכת מזרחה מצטלבת עם דרך שעולה מהעמק הפורה
של נארלישין שבדרום, וממשיכה צפונה, עד שהיא משתבשת ואובדת מעל ברכי גבעות
וירת', סמוך למגדל מסתורי וקודר שעדיין נשמר בידי יחידה צבאית ששייכת (רשמית)
ללגיון האנ'מירי הזהוב השלישי. מסופר,
שבעבר הדרך הזו נמשכה עמוק אל תוך הגבעות, הקשיתה את עצמה לכיוון צפון-מזרח,
והסתיימה בסופו של דבר סמוך לאנ'מירלור של היום; וכי את חלקיה העתיקים חצבו
ידיים מסתוריות, לא אנושיות לגמרי; אולם קטעי הדרך הזו, ברובם, התמוטטו וטושטשו
לגמרי, וההליכה בה מתאימה יותר להרפתקנים ושאר נוסעים רגלים נועזים שיכולים לנוע
בשטח משובש ומסוכן, ובוודאי לא לסוחרים ועגלות סחורה. דרך
אחרת, צרה יותר אבל מתוחזקת היטב, יורדת מואלקורטיל דרומה, חוצה איזורים מיוערים
שהולכים והופכים לנוף וארת'ארי טיפוסי יותר של עצי חנית קוצניים, לעבר אגם יפיפה
מוקף ב'נווה פירות' מרהיב שנמצא בגבול הדרומי של המחוז, בערך יומיים מסע של
רכיבה לא מהירה מואלקורטיל עצמה. שם, על גדת האגם בעל המים הכחולים-ירקרקים,
יושבת אחוזת 'שחף הזהב', שהיא האחוזה העשירה והמרהיבה ביותר באיזור, מקום של
עושר, מותרות ונשפים, שרבים אומרים שהוא משמר משהו מהתפארת של שער-חורף ההרוסה
בכבודה ובעצמה.
|
חזרה אל האינדקס של יער
וארת'ארון
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.