|
ראלג'קריל ("פיות אבק") תרבות
וחברה הראלג'קריל
הם חברה נוקשה, מעודנת ומתוחכמת בהרבה מזו של העוגים, אולם אכזרית לא פחות; ויש
הרואים בה 'בבואה אפלה' לאורגי הערפל. לפי האגדות שלהם, היה להם בעבר מלך עליון
ששלט ביד ברזל בנסיכים ובבתי הלוחמים והחרשים, אולם כסאו התרוקן לפני אלפי שנים,
ככל הנראה לאחר מלחמה לא מוצלחת מול אורגי הערפל (או לשיטתם, מזימה בזויה של
אורגי הערפל), ומאז עומד כסאו בקאהרגראט ריק; כאשר העיר עצמה מנוהלת בידי מועצה
של שרים, כוהנים ורבי-חרשים, ואילו מחוצה לה, מושלים נסיכים או בתים תקיפים
אחרים, כשהם מנהלים זה כנגד זה מלחמות ארוכות ואכזריות, בשם איבות ונקמות שחלקן
בנות אלפי שנים. מושג
ה"בית" או השושלת, משחק תפקיד עליון בחברה של הראלג'קריל, באורח שעולה
אפילו על האנ'מירים ואורגי-הערפל; הבאת כבוד לבית היא ערך עליון; וגלות וגירוש
שמתבטא במחיקת השם, עשויים להיות לעיתים עונש גרוע יותר ממוות - עונש משפיל כזה
מלווה לא פעם באיסור מוחלט להתאבד, במטרה שהפרט שנענש ימשיך לחיות בגלות ולסבול
– בכדי שאחרים 'יראו וייראו'. אמנם, הדבר כרוך גם בסיכון מוחשי כי המנודה, מלא
בשנאה ומרירות, יתכן וינסה לבצע נקמה עקובה מדם ביום מן הימים, אולם מדובר בהחלט
בחלק מ'כללי המשחק' המקובלים על הכל. שהרי, בית שאינו מסוגל להתגונן מנקמה אינו
זכאי להקרא בית מכובד. הראלג'קריל
מעריכים צורה נאה, אם כי האומנות שלהם מינימליסטית וקודרת בהרבה משל אורגי
הערפל, ומבחינתם, יופי ויעילות הולכים יד ביד; הם מעריכים עוצמה ועורמה, אולם
רבים מהם רואים עצמם כפופים לקוד כזה או אחר של כבוד אפלולי; הם זוכרים היטב
מלחמות עתיקות לא רק כנגד אורגי הערפל, אלא גם כנגד יצורים בני-בלי שם עמוק מתחת
לשורשיהם הלוהטים של ההרים; ומצפים להתקל באכזריות חסרת רחמים (פי כמה מאכזריותם
שלהם) היה ויפסידו במערכה. כסף
ואבני-חן הם חשובים ונחוצים, אולם בעיקר ככלי להגיע לעוצמה ולהביא כבוד לבית
אליו הם שייכים. דת ואמונה לראלג'קריל
דת סודית שסוגדת לישות קדומה שמכונה בפיהם 'הצל הבוער'; לשיטתם, מדובר באחת
האלוהויות של האימפריה הקדומה של הקאהר'ריל; היא מתוארת כצל נשי מבעית ועצום,
מוקף בלהבות אדירות ומחזיק בכלי משחית שעצם מגעו יכול להתיך פלדה מחושלת. היא
גבירה של מלחמה, חורבן וסערת אש – אולם גם של יצירה וקסם עתיק שמבעבע מהאישים
הגדולות שבבסיס העולם. ברכתה מאפשרת לכוהניה לשעבד יצורים קדומים מעולמות האש,
ולרתום אותם לטובת לכבשנים האדירים שבתחתית ההר. ומסופר, כי האדירים בכוהניה
יכולים, בעת מלחמה או בעת שיא הפולחן, ללבוש את צורת הצל הבוער של גבירתם, לזמן
כלי נשק אדירים עשויים מלהבה חיה, ולמגר בעזרתם כל מי שיעז להתייצב מולם. יחסים מול
גזעים אחרים הראלג'קריל
מתעבים בכל ליבם את אורגי הערפל, בהם הם רואים עבדים רכרוכיים שמעזים להעמיד פני
אדונים ולנסות לגזול את מה ששיך לראלג'קריל בזכות. רוב
הראלג'קריל חשים שמחה לאיד על נפילת ממלכתם המסואבת והמקושטת להגעיל של אורגי
הערפל, ולועגים לאלת האור שאך מובן שלא ענתה לתפילותיהם הבכייניות של 'ילדיה'.
מנגד, לא מעטים מהראלג'קריל – בעיקר אלו שמסתובבים בעולם החיצון – סבורים כי בכך
גם נגמרה המלחמה העתיקה בין שני הגזעים: אורגי הערפל נופצו, אינם מהווים עוד
איום, ולכן ניתן להניח לשרידיהם לנפשם. כלפי
גזעים אחרים, הראלג'קריל חשים באורח מסורתי בוז משועשע – העוגים הם קופים גדולים
שנרגשים ממעט הקסם שעלה בידיהם להשיג; והאנ'מירים הם ילדים קטנים ויהירים
שמשחקים במלכים וכובשים. כל מה שיצרו, לא יוכל להתחרות בהדר הקדום שמתחת להרים
המלוהטים, ובוודאי לא לגדולה הקדומה שהראלג'קריל הם יורשיה היחידים. עם זאת,
אבני-החן המכושפות של האנ'מירים עניינו את הראלג'קריל מאז ומעולם – ומסופר כי
לאחר פשיטות הנפל האנ'מיריות על ההרים, הם לקחו כוהנות נוצצות וחרשים אנ'מירים
בשבי בכדי לנצל את כוחותיהם והידע שלהם, אולם רובם לא שרדו לאורך זמן באפלה
המלוהטת שמתחת להרים. לעומת
זאת, הראלג'קריל רוחשים 'כבוד' במובן של פחד ותיעוב עמוק כלפי הקור'סלאג, אותם
הם מכירים טוב יותר מגזעים אחרים. ככל הנראה, בין שני הגזעים הללו ישנה היכרות
עתיקה, בפרקים של ההיסטוריה שנשכחו או כמעט ואינם ידועים מחוץ לקאהרגראט – מה
שגורם לראלג'קריל, או למצער חלקם, לפחד מאד מהאותות על התחזקותם המחודשת של אותם
יצורי-אבן דמוניים למחצה, ואפילו לשאת ולתת עם יריבים ישנים או בריות פחותות מהם
כדי לקדם את פני הסכנה. מעבר לערכים על גזעים אחרים |
||||
|
הסבר מפורט על כל אחד מחמשת המשתנים
הבסיסיים של יצירת הדמות והשפעת הדירוג שלו |
||||
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.