|
פאר'ליל התרבות
והדת של בני הפאר'ליל הפאר'ליל שחיו לפני
הכיבוש האנ'מירי (ולא מעטים מהפאר'ליל עד היום) חיו במשפחות כפריות מורחבות, תחת
שלטונו של אב או סב-משפחה תקיף וכל-יכול, שמילתו היא חוק, וסמכותו היא התגלמות
של סמכות האל בעל הקרניים עצמו. לאב המשפחה שלטון מוחלט על כל בני המשפחה,
ובעיקר על הנשים. קהילות גדולות יותר הורכבו משלטון משותף או מועצה רופפת של
מספר אבות משפחה מהמשפחות הגדולות והמכובדות יותר, בברכת אנשי דת מקומיים - אולם
האחרונים כמעט אף פעם לא הקימו מקדשים או כהונה מסודרת בנוסח האנ'מירי, מלבד
שמירה על כמה אתרים קדושים, ורבים מהאחרונים נהגו לנדוד ממקום למקום ומקהילה
לקהילה, ולשהות בכל מקום רק מספר חודשים, או לכל היותר שנה או שנתיים. בניגוד מוחלט לדת המדינה
האנ'מירית, דת "האבא" היא דת עם טקסים פשוטים ואקסטטיים, שפונים אל
הרגש ומעודדים התפרצות רגשות כדרך לקשר עם האל ועם הטבע. לא פעם, הטקסים מלווים בריקוד. ברבים מהטקסים,
המאמינים מגיעים לשלהוב חושים מוחלט, עד כדי צעקות ובכי, תוך פניה חוזרת ונשנית
לפאר-אגול ("אבא! אבא! אבא!!!"). דת הפאר'ליל היא דת פטריארכלית מאד,
שמדגישה את אבי המשפחה כמקור הסמכות והחוכמה, ורואה את הנשים כקלות דעת, נופלות
מהגברים ברוב התחומים ונוטות יותר לקלות דעת וחוסר נאמנות. ההתנגשות בין קהילות החוואים העצמאיות והפשוטות
של הפאר'ליל ודתם האקסטטית והפטריארכלית, לאנ'מיירי על דת-המדינה המטריארכלית
הטקסית, המורכבת והמאופקת שלהם, הייתה ככל הנראה כמעט בלתי נמנעת. זאת, לפחות
מרגע בו החלה האימפריה האנ'מירית להתפשט אל מחוץ למישורי סלנטיר. עבור רוב האנ'מירים, הפאר'ליל
נראו כלא יותר מחבורת ברברים גסים, מאמינים בדת שבעיניים אנ'מיריות נראית כתועבה
של ממש. לפני כ-450 שנים,
האימפריה האנ'מירי הנחיתה מתקפה רבתי על ארץ הרמות מוכות הרוח בצפון, בהנהגת
ההשתקפות האדומה בכבודה ובעצמה. החוואים הנוקשים לחמו באומץ, תוך שהם מנצלים את
שליטתם בתוואי השטח, ואת מלוא עוצמתם של כוהני "האבא" ששלטו בטבע;
אולם לא הצליחו לעמוד לאורך זמן בפני העליונות של הכוהנות והלגיונות האנ'מירים. על הקהילות של הפאר'ליל
ואבות המשפחה שלהם הוטל משטר נוקשה; ובעיקר נרדפו כוהני 'האבא הגדול' והחסידים
שלהם, שהוצאו להורג במאותיהם או נמכרו לעבדות. על דת הפא'ליל הוטלו הגבלות קשות
ומשפילות, הגם שאלו לא תמיד נאכפו בפועל. במשך מאות שנים, נאלצו
הפאר'ליל לחיות בתור מעמד נמוך ומבוזה ברחבי האימפריה. מנגד, החיים באימפריה האיצו
את ההתפזרות שלהם במחוזות שונים, הרחק מארצם המקורית, והתערבבות שלהם בעממים
מקומיים, רבים מהם שארי-בשר קדומים של הפאר'ליל שחלקו איתם לא מעט מהמשותף,
ברמות שונות. רוב הפאר'ליל נותרו איכרים
קטנים (ולעיתים קרובות אריסים), סוחרים קטנים ורוכלים, לעיתים בעלי מלאכה קטנים
ובינוניים, שלא נהנו מההוד-וההדר של רבי-האומנים האנ'מירים ורק לעיתים רחוקות התקבלו
בתפקידים זוטרים לגילדות עתיקות היומין שלהם. צורת הגוף הנמוכה והעגלגלה של רבים
מהפאר'ליל, צליל השפה שלהם והמבטא שלהם כאשר נאלצו לדבר באנ'מירית נפוצה, היו
בעיני רבים מהאנ'מירי מושא ללעג ונראו כהתגלמות של כיעור, עילגות ושכל רפה. למרות זאת, במרוצת הזמן
חלק מהפאר'ליל השתלבו באימפריה והפכו לחלק בלתי נפרד ממחוזות שונים, בעיקר בתחום
המסחר (וכמו כן, כרגיל אצל בני אדם, הופיעו אנשים בעלי מוצא מעורב של פאר'ליל ואנ'מירי), הרי שרבים מצאצאי העם הזה - וגם בני
עממים שארי-בשר שהתערבבו עימם במחוזות רבים בצפון ומערב מלסטרה - זכרו היטב את
הסיפורים הישנים. גם לאחר שרוב הכוהנים
העתיקים הוצאו להורג או נמכרו לעבדות, המסורות הועברו בעל-פה מאב לבן, על התקופה
בהם חיו כחוואים גאים ועצמאיים, התקיימו בהרמוניה מול הטבע הראשוני והטהור של
ארצות הולדתם; ועל כך כי יום יבוא, והאבא יתגלה בשנית, יושיע את בניו האהובים
ויחזיר עטרה ליושנה, וינקום נקמה אכזרית באימפריה ובניה הגבוהים והחיוורים, אשר
מתחת למעטה המפואר שלהם, אינם אלא בריות אכזריות וריקניות. ההתנפצות הגדולה שקרעה את האימפריה לגזרים, פגעה גם בפאר'ליל ולא "הפלתה" בינם
לבין האנ'מירים בקורבנות בנפש, ברעב ובמחלות. למרות זאת, היא נראית לקנאים שבין
הפאר'ליל כהוכחה בדוקה לכך שהחטאים המתועבים של האנ'מירי, האימפריה שלהם והכוהנות המופקרות והאכזריות
שלהם, הביאו לכך כי האלים - ובעיקר האבא הדגול - המיטו על העולם עונש נורא כדי
לטהר אותו, ולהכין אותו לשיבת הדת הישנה.ע לעומת זאת, רוב
הפאר'ליל רחוקים ממחשבות על גאולת עולם וחזרה לארצם המקורית בצפון, אלא פשוטו
כמשמעו, נאבקים להמשיך ולהתקיים בעולם המוזר, המסוכן והאכזרי שנוצר לאחר
ההתנפצות הגדולה; חלק מהם אף נהנים מההזדמנויות שהחלו להיקרות בפניהם בעולם
שהסדר המעמדי הנוקשה של האימפריה התערער ודעך בו. קהילות פאר'ליל רבות קרועות
בין אלו שמעדיפים להשלים עם הקיים ולשמר חלק מהמנהגים האנ'מירים שסיגלו רבים מהם,
לבין אותם פאר'ליל אשר בטוחים ש"הגיעה עת הגאולה"
ו"השבת העטרה ליושנה" - וכחלק מכך, חיסול החשבון עם שרידי האימפריה,
בלא לבחול באמצעים. לא אחת, גם נשים בנות פאר'ליל שנוהגות באורח משוחרר
ו'אדנותי' מדי נראות לאנשים כאלו כחלק מהרקבון האנ'מירי. את הקו הנוקשה וחסר
הפשרות ביותר מוביל עבד נמלט לשעבר, שהפך או הכתיר את עצמו כנביא הגדול שבא לבשר
על שובו של "האבא" ועל ראשיתו של עידן חדש של חזרה לשורשים הפשוטים
והטהורים. אותו אדם, שידוע כיום בתור "הנביא" גאלארד פרון, הקים מדינה
עצמאית בצפון, כשהוא מחסל כל שריד וזכר לאימפריה באותם מחוזות. אולם ההשתלטות על ארצם
הישנה של הפאר'ליל אינה מספיקה לנביא הגדול. סוכניו, רבים מהם טוענים שהם כוהנים
חדשים של הדת הישנה, מהלכים ברחבי
העולם, עוברים מארץ לארץ כדי
"להעיר את ילדיו האהובים של האבא" בכל מחוז ומחוז, ולהמריץ אותם לקבל
עליהם את מרות הנביא ולהרים נשק כנגד שרידיה המוכים של האימפריה. בבקעת קיירן (אזור
תחילת המערכה), כוחו של הנביא אינו מורגש עדיין - לפחות לא מעל לפני השטח;
והפאר'ליל חיים לכאורה בשלום לצד האנ'מירים, תחת שלטון רופף של מועצת הנכבדים
המקומיים, שאחד הבולטים בחבריה הוא בן
פאר'ליל שעלה לגדולה ונישא בנישואי תערובת לכוהנת
אנ'מירית לשעבר. החשש מהתפשטות כוחם של
העוגים מהביצות בצפון, או גרוע מכך, של היצורים המעוותים שהולכים ומתרבים מעבר
לגבול הדרומי, מעסיקים גם את הפאר'ליל וגם את האנ'מיירי המקומיים יותר מאשר
הנביא ומלחמת הדתות, שטרם הגיעה למחוזם. אולם יתכן כי לא לעולם חוסן, וכבר כעת
צעירים לא מעטים מבני פאר'ליל החלו "להתחזק באמונה" ולהתארגן
ב"מעגלי עופרים אדוקים" - וישנם מי שמתלחשים ותוהים האם לא מתקרב הזמן
לבוא חשבון עם בתי האצולה האנ'מירים המקומיים. יחסים עם
גזעים אחרים מעבר למתח התמידי
ולעיתים עוינות גלויה בין הפאר'ליל לאנ'מיירי, גם במקומות בהם שני הגזעים חיו
ביחד באותם ערים ולעיתים אפילו התערבבו מעט זה בזה, הפאר'ליל היו ונותרו חשדניים
כלפי גזעים אחרים. חרף זאת, פאר'ליל רבים
נוקטים כיום בגישה פרקטית יותר, ולא רק
הם חשים שניתן להפיק רווח מקשר או שותפות עם בני גזע אחר בלא להסתכן יתר על
המידה. רוב הפאר'ליל מסתייגים וחלקם
מתעבים או בזים עמוקות לאורגי הערפל, על התרבות העילית המעודנת מדי, שנראית
לפארליל מלאכותית להגעיל; גם הגישה המצועצעת של רבים מאורגי הערפל לטבע אינה
נראית לפאר'ליל, בעיקר לשמרנים ביניהם שעודם חיים קרוב לטבע הפראי, שאינו מיועד
להוות 'ממתק עיניים לעלמות ריקניות'. מנגד, רוב הפאר'ליל
מפחדים מיריביהם העתיקים ואדומי-העיניים של אורגי הערפל, הראלג'קריל, וסבורים כי
הם גזע מרושע ומסוכן שדם דמוני זורם העורקים שלו, באורח שניתק אותו מזמן מכל
יכולת אמיתית לחוש את הטבע ולזכות בחסדו של "האבא". הפאר'ליל ברובם בזים
לגורג ורואים בהם שרצים בעלי ידיים מהירות מדי שאינם יותר מגנבים ירקרקים שראוי
לחבוט בהם בכל פעם שהם מתקרבים אל בית החווה או החנות המשפחתית; מנגד, כמה
סוחרים מבני פאר'ליל למדו שניתן להפיק רווחים מחלק מהגורג, אם
יודעים כיצד לנהוג בהם ולשמור על הגב. בעבר הרחוק, שררה איבה
מרה ועמוקה בין הפאר'ליל שישבו ברמות הצפוניות לבין העוגים, שלא פעם פשטו לתוך הרמות
הצפוניות בחיפוש אחר שלל, עבדים וקורבנות לשלוח למגים האכזריים שלהם. גם הפארליל
שחיים כיום בבקעת קיירן מפחדים מאד מהשמועות על עוגים שהתיישבו לא הרחק מהבקעה,
ועשויים יום אחד לפלוש אליה. מנגד, ישנן שמועות כי
אי-שם במחוזות רחוקים החלה להרקם הבנה מסוימת בין הפאר'ליל הקנאים שמשרתים את
הנביא, לכמה מהאצילים-מכשפים של העוגים, מתוך אינטרס משותף לריסוק השרידים של
האימפריה האנ'מירית. מעבר לערכים על גזעים אחרים |
||||
|
הסבר מפורט על כל אחד מחמשת המשתנים
הבסיסיים של יצירת הדמות והשפעת הדירוג שלו |
||||
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.