|
אנ'מירי התרבות
האנ'מירית התרבות האנ'מירית היא תרבות
מעמדית-עירונית מובהקת; האנ'מירים נחשבים מעודנים, בעלי חיבה לתבניות מורכבות,
טקסים ודיבור מרוחק ומעודן, שלא פעם מבליע מאד ומרסן את הרגשות. החברה האנ'מירית
מורכבת ממעמדות רבים, מבתי כהונה, אצולה ושושלות חרשים-אומנים של הגילדות
השונות; ולא אחת קובעת את יעודו של אדם כבר בשלב מוקדם מאד. בתקופת האימפריה,
האצולה האנ'מירית נשלטה ברובה על-ידי 'שושלות נשים': משפחות של גבירות בעלות
מעמד ועוצמה, רבות מהן (אבל בהחלט לא כולן) כוהנות של היהלומים הנשגבים. גבירות
כאלו היו זכאיות לדרוש מכל הכפופים להם לענג אותן ולהפרות אותן. הבנות הראויות
לכך היו הופכות ליורשות של השם והמעמד (ולעיתים גם של אבן החן הקסומה של המשפחה,
אם דובר במשפחת כוהנות), ואילו הבנים (וגם הבנות שלא נחשבו ראויות להיות יורשות),
היו נמסרים לגידול ולהפיכה לחלק ממעמד של האצולה הנמוכה יותר, שם נחשבו לא אחת
לשידוך מבוקש מאד. מוסד הנישואין נשמר
למעמד האצולה הנמוכה (בעיקר במחוזות) ולמעמד הסוחרים והאומנים של הגילדות השונות.
משפחות אלו כונו "שושלות גברים" - גם אם, כפי שקרה לא פעם, עמדה בראשן
אישה. כוהנת בכירה יכלה להעניש ולהשפיל "שושלת נשים" סוררת
ו"לצוות עליה להפוך לשושלת גברים" - כלומר, לשלול ממנה את המעמד הגבוה
ולהורידה לשורות האצולה הזוטרה. התרבות האנ'מירית
העריכה מאד עיסוק באומנויות ויצירה, ומעל כולן, אומנות ליטוש וכישוף אבני החן
והתכשיטים), אבל טיפחה מאד גם מסדרים צבאיים ודתיים. אמנם, אנ'מירים נאלצו
לעסוק גם במסחר ועבודת אדמה, הם ראו את המלאכות הללו - בעיקר את האחרונה - כנחותות
יותר. הנחותה מכל המלאכות הייתה הכריה, שנשמרה בדרך-כלל לעבדים. עבדות הייתה קיימת בתרבות האנ'מירית מקדמת דנא,
ברמות וצורות שונות; הגם שהחוק של היהלומים הנשגבים צמצם מאד, ולעיתים היה קרוב
לבטל לגמרי את התופעה ושם סוף לחטיפות העבדים השרירותיות של ימי באבוס (ובמידה
מסוימת גם לפניו), הרי שהעבדות - בעיקר של פושעים ושבויי מלחמה - מעולם לא נעלמה
לגמרי. במאה השנים שקדמו למרד
של הורד האפור וההתנפצות, עם הסתאבות האימפריה והכהונה שלה, העבדות שבה והתרחבה מאד.
במחוזות הדרום, בעיקר, "הועסקו" אלפים או רבבות של עבדים בתנאים קשים
ביותר. אחת ממטרותיו המוצהרות של מרד הורד האפור הייתה חיסול מוחלט או כמעט
מוחלט של העבדות, ולא בכדי המחנה שלה משך כמות גדולה מאד של עבדים בורחים מגזעים
שונים. יחסים עם
גזעים אחרים רבים מהאנ'מירי נטו,
במידה כזו או אחרת, לזלזל בגזעים אחרים, ובעיקר בשארי-בשרם הרחוקים, בני האדם
מגזע הפאר'ליל. האנ'מירי התרגלו לראות את עצמם כתרבות הדגולה, ואת האחרים -
בעיקר ברמה הדתית - כפראים חשוכים שזקוקים לדרבון כדי להתקדם, לעיתים גם באמצעות
השוט והחרב. מסיבה זו, הסובלנות הדתית באימפריה הייתה מוגבלת מאד, בעיקר במה שנוגע
למלחמת החורמה הארוכה שניהלה כנגד הדת הפטריארכלית והעתיקה של הפאר'ליל. הגורג נתפסו בעיני
האנ'מירים (ולא רק בעיניהם) כלא טובים בהרבה משרצים נלעגים, אולם רוב הזמן לא
זכו לתשומת לב והושארו לנהל את ענייניהם כרצונם; העוגים נתפסו כציביליזציה
ברוטאלית ונחותה - גם אם כמה מהישגיהם, בעיקר בתחום הקסם, זכו להערכה - ולו בתור
איום תמידי על האימפריה. אורגי הערפל היו, למעשה, הגזע הלא אנ'מירי היחיד
כמעט שזכה להערכה, ונחשב כמעט ושווה לאנ'מירים עצמם - ולא רק מפני שהאחרונים
נכנעו בקלות יחסית והכירו בעליונות הצבאית והמדינית של האימפריה האנ'מירית;
התרבות המעודנת, המתוחכמת ומעריצת-היופי של אורגי הערפל נתפסה כמכובדת, אם כי לא
פעם מלאכותית ורופסת מדי. הראלג'קריל, שרובם הסתגרו מחוץ לגבולות האימפריה,
בתוך מבצריהם התת-קרקעיים ועירם הבלתי חדירה שבמעמקי הר געש, היו עבור האנ'מירים
לא יותר מאגדה מאיימת, שהאנ'מירים למדו מאורגי הערפל לפחד ממנה ולראותה כשלילית
במקרה הטוב, ונגועה בדם שדים במקרה הטוב פחות (גם אם האנ'מירים מעולם לא הגיעו לאותה
דרגה של תיעוב לוהט שאורגי הערפל חשים כלפי שארי-בשרם הרחוקים והמוזרים). עם זאת, שכירי חרב,
ועוד יותר מכך חרשים אומנים מאותו גזע מוזר של 'פיות אבק' יכלו לא פעם לזכות
בסובלנות והערכה מסוימת במחוזות שונים של האימפריה,גם מהולה תמיד בחשש וחשד. מעבר לערכים על גזעים אחרים |
||||
|
הסבר מפורט על כל אחד מחמשת המשתנים
הבסיסיים של יצירת הדמות והשפעת הדירוג שלו |
||||
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.