בקעת
קיירן: ספר הבסיס של עולם המערכה מלסטרה
פרק 6: מרכז הבקעה – נחלותיו של לורד אנזאריון
פרולוג
| נוף,
דרכי הגעה ועזיבה ומקומות חשובים | אוכלוסיה | היסטוריה
ומערכה | דמויות
חשובות | ארגונים
| מוצא
לדמויות שחקן
|
מקור ומוצא אפשרי לדמויות שחקן משפחה מקומית פשוטה
מאדמות בית אנזאריון הדמות גדלה בקרב מי שמהווים כיום את רוב תושבי מרכז הבקעה: איכרים
קטנים, בעלי מלאכה או ספקי שירותים (מטחינת קמח ועד ליווי חמוש של עגלות) של אחת
האחוזות של בני אנזאריון או שארי-בשרם. המשפחה של הדמות, ככל הנראה פארילית או
ממוצא מעורב, חיה במרכז הבקעה במשך דורות, והזקנים עודם זוכרים את תקופת המלחמות
שלפני ההתנפצות הגדולה והאצילים האנ'מירים היהירים
שמשלו פעם באיזור, ועוד יותר ממנה את תקופת הכאוס
המדמם שאחריה, כאשר המסחר נפסק ו"לא היה אף מקום בטוח". רוב התושבים (אם כי לא בהכרח דמות השחקן) מכירים תודה במידת מה למר
אנזארט, שלא רק ש"במקור הוא אחד משלנו",
אלא החזיר את המסחר, הבטחון והסדר - - גם אם במחיר השתלטות שלו ושל בני משפחתו
על רוב האדמות. המשפחה, גם אם מעמדה פשוט מאד, נהנית מהעובדה שהדרכים במרכז
הבקעה בטוחות, וגם אם העבודה קשה והכסף אינו מצוי בשפע, רעב ממש הפך לנחלת העבר.
'העגלות' (שיבולי הזהב) ואנשיו מוכרים היטב אצל המקומיים, והצטרפות אליהם – גם
בתפקיד זוטר של שומר שיירות או עוזר-סוחר – משמעה סיכוי לראות עולם ולהתקדמות
בחיים; כאשר לעומת זאת, אנשים ממעמד כזה אינם בכירים מספיק כדי לחוש היטב את
השינויים והיד החזקה של אגראנד ששינתה את פניהן של
"העגלות". כיום, הדמות ומשפחתה עדות לשינויים שעובר האיזור,
ובראש ובראשונה התלקחות מחדש של המתח בין אנ'מירים לפארליל, ואת ההתעוררות הדתית של מעגלי העופרים האדוקים
שיתכן (אבל לא חובה!) שהדמות או מישהו מבני משפחתה הקרובים נוטל בה חלק. קרובים רחוקים של בית אנזאריון דמות שמתחילה ממעמד גבוה יותר, יכולה להיות שייכת למשפחה שמחשיבה
את עצמה כקרובים רחוקים של בית אנזאריון, או אחת
המושלים הפארילים האחריים
שקשורים אליו בקרבת דם מדרגה שניה, שלישית או רביעית (כמו האדון ראמזיג מתל זאגליל). בעוד שרק דמות שדירגה את המעמד החברתי באופן גבוה מאד
("ב" לפחות), יכולה להיות ממעמד של בעל אחוזה או קרבת דם אמיתית
למשפחת הלורד, הרי שמשפחות פאריליות (ולפעמים גם פאריליות למחצה) רבות מודדות את עצמן כיום לפי טענות
לקרבת-דם אל דודנים ושארי-בשר כאלו ואחרים מבין העשרות שמקיפות את משפחת אנזאריון עצמה. דמות כזו גדלה ברמת חיים גבוהה יחסית בתוך אחת האחוזות הקטנות או
בשולי אחת האחוזות הגדולות יותר ברחבי מרכז הבקעה, וזכתה אולי להתלוות אל אבי
המשפחה שהוזמן, ככל שהוזמן, לביקורים נדירים באחוזת זאג-אמאר
או בר-אנזורל. יתכן מאד כי המשפחה מעורבת במאבקי כוח
בין הדודנים ושארי-הבשר הרבים של בית אנזאריון, או
שמישהו במשפחה קשור ב"עגלות", אולי צבר הון דרך הפעילות שלהן בימים
עברו, ומושפע כעת, לרעה או לטובה, מהשינויים שהאדון אגראנד
עורך שם. עניין "ההתחזקות" והחזרה לדת העתיקה תופס כיום מקום רב
בחייהם של משפחות רבות מהמעמד הזה, נדון בחגים וארועים
משפחתיים, ויוצר קרע גדול יותר ויותר בין תומכים למתנגדים. קבוצות לימוד, בין אם
מעגלי עופרים אדוקים ממש או לא, קמו כמעט בכל אחוזה; ישנם גם מי שלוחצים על
צאצאיהם להצטרף לקבוצות הללו, בתקווה שיוכלו לקשור שם קשרים מועילים, בעיקר עם
'עופרים' שבאו ממעגלים קרובים יותר למשפחת אנזאריון. אצולה עתיקה שירדה
מגדולתה או אחד מפליטי לוסטירן הדמות באה ממשפחה אנ'מירית שהיתה מיוחסת ואמידה בעבר, ואולי החזיקה באחוזה או (אם
מדובר במעמד גבוה), היתה חלק מאחת משושלות הגברים
שטענו לייחוס שמגיע משושלת הנשים החרשיות ואר-נארתול. אפשרות אחרת, לדמויות ממעמד פשוט יותר, היא שמשפחת
הדמות היתה, עד לפני כארבעים וחמש שנין, משפחה של
חרשים-אומנים, חשלי נשק, בעלי מלאכה או אפילו שומרים ואנשי צבא ששירתו את הנציב
המנוח לוסטירן וחיו בעיירה המשגשגת שמסביב למצודה
שלו. כך או אחרת, שינוי הזמנים וחורבנה של לוסטירן
הורידו את המשפחה מגדולתה; ואם אבותיה של הדמות היו בעלי אחוזשה
או אדמות, הן איבדו אותן לטובת בית אנזאריון
ושארי-בשרו הרבים, בדרך-כלל לאחר שנקלעו לחובות כבדים בתקופת הכאוס שאחרי
ההתנפצות, ולא הצליחו להתאושש מהן. בני משפחה של הדמות (אם כי לא בהכרח הדמות
עצמה) עשויים להאמין כי ירדו מנכסיהם וממעמדם בגלל נכלי בית אנזאריון
ושאר הפארליל הגסים וחסרי הכבוד שעלו לגדולה. משפחה כזו עשויה לגור כיום באיזור החצר
הכחולה, ולהתגאות בכך שחרף מצבה הרעוע, היא עודה נאמנה לכוהנות של טילארניס, ולהתפרנס ממשלח יד שקשור לחצר הכחולה. אם מזלה של
המשפחה שפר עליה, יש לה בת שהפכה לחניכה, כאשר המשפחה מתפללת כי תגלה בעתיד
כוחות מאימים ותהפוך לכוהנת כחולה צעירה. חלק מאותן משפחתות
מנסות לנהל סחר (בין אם כחלק מ'האגס
האפור' או שלא), או להחזיק עדיין אדמות קטנות ודלות באיזור
החצר הכחולה. משפחות אחרות ממעמד דומה מסתופפות באחוזת 'מרום מערב' וסביבה, תחת
חסותו של מל'היריון היהיר. רבים מהאנשים האלו מתגאים
עדיין במוצא האנ'מירי שלהם; חוששים ושוטמים את
'ההתחזקות' של העופרים האדוקים, וכמה מהם נושאים עיניהם אל לורד אבאריל מדרום או אל בתו פרח הכהונה, כדי שביום מהימים
יושיעו אותם, ויחזירו להם את מה ששלהם בזכות.
כפריים מהישובים הקטנים
בצפון המחוז הדמות גדלה במשפחה באחד הכפרים הנידחים יותר בצפון המחוז, שם חיים
בעיקר פארליל כפריים, שמנהגיהם השתנו בקושי במשך מאות
שנים, ולמעשה רבים מהם שונים מחוקי "הדת העתיקה" ששמה נישא כיום בפי
העופרים האדוקים. כפריים כאלו שקועים בדרך-כלל בעניניהם,
מתקשים באנ'מירין מדוברת, אינם מכירים אופנות אנ'מיריות או פאריליות חדשות,
מכירים בקושי את לורד אנזאריון, ומתקשים להבדיל בינו
לבין האצילים האנ'מירים שהיו כאן לפניו; ולעיתים, הם
מתנהגים בעיקשות ובסרבנות גם כלפי נסיונות של עופרים
אדוקים ומטיפים חדשים לשנות את הדרכים והמנהגים המקומיים שלהם – מצורת תפילה
אחרת, ועד מנהגן של נשים מקומיות לרקוד ב"מעגלי הודיה" ולסגוד במעורפל
לרוחות טבע נשיות יותר, גם אם קשורות אי-כה לאבא הגדול בעל הקרניים. הטבע עבור אנשים כאלו הוא קרוב ומאיים יותר; סכנת הרעב מוחשית
יותר, ועוד יותר ממנה, חשש משודדים או ממפלצות שמגיעות מגבעות דרארון; הם אינם מתעניינים או לוקחים חלק בענייני
"העגלות", שלא פעם פוסחות על האיזור המיוער
יותר עם הדרכים הבוציות בו הם חיים; ועשויים לשתף פעולה בלא תהיות עם מבריחים או
סוחרים לא רשמיים – בין אם הם אנ'מירים, אנשים משבטי
הגבעות או גורג, כל עוד הללו נוהגים בהם בכבוד
ומשלמים על השירותים או העזרה שהם מקבלים. |
כתב
וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.