בקעת קיירן: ספר הבסיס של עולם המערכה מלסטרה

פרק 6: מרכז הבקעה – נחלותיו של לורד אנזאריון

ארגונים חשובים במרכז הבקעה

שיבולי הזהב ("העגלות")

התארגנות חצי-רשמית שהוקמה בזמנו בידי אמראנד אנזארט הצעיר ביחד עם סוחרים אחרים, פארילים ואנ'מירים, רבים מהם כאלו ששירתו בלגיונות האימפריה או בכוחות חמושים אחרים לפני ההתנפצות. מה שהחל כארגון של שיירות חמושות שהתמודדו עם הדרכים המסוכנות של השנים אחרי ההתנפצות, והמשיך בארגון וטיפול בתנאים שזוכה בהם השיירה והסחורה שלה – לרבות מיסים מקומיים, אירוח בפונדקים, החלפת בהמות מטען ועוד, הפך כיום לכוח מאורגן ששולט ברוב מוחלט של המסחר במרכז הבקעה, ומשפיע מאד גם מחוץ לנחלותיו של לורד אנזאריון.

"שיבולי הזהב", שנקראו כך במקור על שם סמל של שלוש שיבולים מצולבות שנחרט על העגלות שהצטרפו לשיירות שלהם, מורכבים מסוחרים הכפופים בדרגות שונות לאגראנד בן אמראנד, ולמעשה מעבירים לו את רווחיהם, בניכוי אחוז מוסכם מראש שנקבע גם לפי המעמד והותק של מנהל כל שיירה. אף אחד מהאצילים המקומיים אינו יכול לגעת בשיירות של "השיבולים", או לגבות מהם ולו באן שחוק מעבר למה שחוקי הלורד מתירים לו; פונדקים מקצים להם את האוכל והחדרים הטובים ביותר, ולא פעם מסרבים לארח את המתחרים שלהם, ועוד. רבים מבעלי האדמות ששוכנים כיום במרכז הבקעה, היו בעברם חברים ב"עגלות" – חלקם פרשו או נאלצו לפרוש, וכמה מהם עדיין בקשרים איתם, וזכאים לתשלום מסוים מידו הקפוצה של האדון אגראנד. עבור אנשים ממעמד נמוך יותר, עבודה ב"עגלות" –תחילה בתפקיד של עוזר-סוחר או שומר זוטר - היא לא פעם דרך מצויינת לראות עולם ולהתקדם.

כיום, "שיבולי הזהב" הוא ארגון מסודר וממושמע בהרבה מאשר היה לפני כמה שנים; ובנוסף לשיירות עצמן ועבודת הסחר, יש לו 'זרוע חמושה' שנקראת לעיתים "משמר שיבולי הזהב", שמשמשת ככוח עילית שיכול להתערב במקרים בהם אחת השיירות נמצאת בסכנה, או כאשר יש צורך לטפל ביריבים מסוכנים במיוחד. לפי השמועה, האדון אגראנד משתמש בכוח הזה גם למשימות נוספות, חשאיות או מלוכלכות יותר, שאינן קשורות בהכרח להגנה על שיירות הסחר.

ראש "שיבולי הזהב" הוא באורח רשמי אדם בשם רָאלְ'בּוֺרִיוֺן, שמוכר בפי כל בכינוי "רָאלְבּוֺ הגדול" (ראה תיאור בתת-פרק הדמויות), בנו של סוחר אנ'מירי שהיה מחבריו הותיקים ביותר של לורד אנזאריון בצעירותו, והיה אחד מראשוני החברים בארגון. אגראנד נטל משני בניו כמעט את כל הכוח והזכויות שהיו לאביהן, ובתור מעין פיצוי מינה את ראלבוריון לתפקידו הנוכחי. בפועל, הוא כמעט חסר סמכויות, והמנהיג והמחליט האמיתי הינו האדון אגראנד, וקומץ קצינים ומנהלי שיירות שהוא מעריך ואשר נאמנים לו באופן אישי.

מעגלי עופרים אדוקים

התארגנויות חצי-רשמיות ולא מסודרות של צעירים פארילים, שרוצים "להתחזק" בדת העתיקה וללמוד אותה לעומק, רבים מהם נוהים או כרוכים בעקבות זאגליט או מטיף פארילי כריזמטי, ואחרים פועלים באורח עצמאי יותר, ומזדמנים 'ללגום מים חיים של אבינו הדגול' מפי זאגליט רק מדי פעם, כאשר מזדמן להם.

מעגל עופרים טיפוסי הוא חבורה של גברים צעירים, רובם המוחלט ממוצא פארילי, שחיים ביחד, לומדים ביחד, ומבצעים טקסים דתיים אקסטטיים ביחד. לעיתים הן חיים במקום אחד (כמו בפאתי אתר פארילי קדוש), ובין אם בדרך של נדודים ממקום למקום, לעיתים אבל לא תמיד בעקבות מטיף נודד שהם משמשים כשומרים והמשרתים שלו, כקהל נלהב בדרשות שלו, ולא פעם גם כאגרוף מול יריבים אנ'מיריים ופאריליים – מכנופיות שודדים ועד כפריים עוינים שלא ששים לקבל מטיף או לאמץ מנהגים חדשים-ישנים של הדת העתיקה.

במעגל עופרים טיפוסי אין דרגות או חוקים כתובים ומסודרים, אבל יש לו בהחלט הירככיה שנקבעת גם לפי "הדבקות" (קרי, מסירות הנפש והנכונות של כל עופר לצלול אל תוך הדת העתיקה והשירות שלה, כאשר קיומם של כוחות מאגיים ראשוניים, אם ישנם, תורם מאד לעניין), וגם לפי הותק, הכריזמה והמעמד החברתי – בעיקר של העופרים הותיקים יותר. כמה משארי הבשר הצעירים והאדוקים יותר במשפחתו המורחבת של לורד אנזאריון מנהיגים, או לפחות בעלי עמדות בכירות, בכמה מעגלים גדולים יחסית שמסתובבים במרכז הבקעה, כולל אחד שלא מפסיק לחפש 'צרות' מול החניכות של החצר הכחולה; ויש כמה וכמה נערים שהצטרפו ל'מעגל' כזה או אחר גם בכדי לנסות להכיר וליצור קשרים עם אותם שארי-בשר רחוקים של הלורד או של בעלי אדמות אחרים, למשל "האדון האדוק ממעבר-יער", שליט אחוזת מאג-פורמיז.

רוב החברים ב'מעגל עופרים אדוק', בעיקר כאלו שאינם מגלים פוטנציאל של קסם זאגליטי, נותרים בו באורח טיפוסי מספר שנים, ואז חוזרים למשפחתם כדי למצוא עבודה שתאפשר להם להתחתן ולבנות בית – גם אם הם חוזרים אדוקים וקנאים בהרבה מאשר היו קודם.

ישנם בעלי אדמות שמקבלים בברכה מעגלי עופרים אדוקים שנודדים אל תוך השטח שלהם, נעזרים בהם ואפילו מתפללים ביחד איתם; עבור אצילים אחרים, בוודאי כאלו שקשורים יותר לתרבות אנ'מירית, מדובר במטרד אלים ומציק שעלול לגרום קטטות וצרות, ולעיתים גם להסית או להסתסכך עם הכפריים – הגם שידוע שמסוכן מאד עבור בעל אדמות לצאת בגלוי נגד מעגל עופרים חזק, קל וחומר לפעול נגדו באלימות.

"האגס האפור"

במרכז הבקעה חלוקים האם 'האגס האפור' אכן קיים, והאם מדובר בארגון 'עגלות' שמתחרה ב'שיבולי הזהב', מבריחים אלימים או סתם בדיחה ש'קיבלה רגליים משל עצמה'.

תחילת הסיפור הוא ללא ספק בבדיחה מרירה שהגו שני אנשים: סוחר אנ'מירי בשם לִינְ'קוֺרִיוֺל, קצין לגיון בנעוריו שסולק מ'שיבולי הזהב' לאחר שנים רבות, וסייר גדולה מהנסיכות האפורה בשם אוֺרְ'מִירְל, שנטלו מגן ישן שנח ליד הכניסה לחנות שניהל אחד מהם ליד אחוזת 'מרום מערב', שעליו התנוסס ציור של אגס אפור, ולאחר ששתו לא מעט, החליטו להפוך אותו לסמל מתחרה או להלצה על הניסים של שיבולי הזהב.

כך או אחרת, נראה שמאותו ערב שתיה ומגן ישן, נוצרה אכן התארגנות חצי-רשמית שבראשה קומץ סוחרים שסולקו מ"שיבולי הזהב" ורצו לחזור לעסקים, סיירים ואחרים (רובם כנראה אנ'מירים או אנ'מירים למחצה, ולא במקרה), שאכן החלו לסחור בכוחות עצמם, ולארגן שיירות שאינן תחת החסות של בית אנזאריון והכפופים לו.

המלאכה הזו קשה ומסוכנת בהרבה מכפי שנראה באורח רשמי, וישנן שמועות כי האדון אגראנד, הגם שבאורח רשמי הגיב במשיכת כתפיים ובאיחול "בהצלחה" צונן לשותפים לשעבר שהפכו למתחרים, דואג לנסות ולמרר את חיי יריביו בכל דרך – מפונדקים שמסרבים לארח אותם; מיסים גבוהים שבעלי אדמות מנסים לגבות מהעגלות המתחרות, לעיתים גם מעבר למה שהחוק הרשמי מתיר להם; שומרים שנוטים לעצור, לחפש ולהחרים סחורות בחשד להברחה, וגרוע יותר.

מסיבות אלו, בין היתר, נראה שהפעילות של "האגס האפור", אם היא עדיין קיימת באופן סדיר, נעשית בעיקר באיזורים בהם כוחו של לורד אנזאריון חלש יותר – שבראשם אחוזת 'מרום מערב' עם אדונה האנ'מירי ששוטם את 'בעלי הבית' החדשים, ובעיקר את האדון ראמזיג מתל זאגליל; החצר הכחולה, שם לינטוריאל והכוהנות הכפופות לה מסרבות לאכוף את 'חוקי העגלות' – מה שתורם עוד יותר למתח בין הגבירה לבין משפחת בעלה, ובעיקר האדון אגראנד; ואיזורים פראיים יותר בצפון האיזור. צורת פעילות זו מגבירה עוד יותר את החשדות כי אנשי "האגס האפור" עוסקים בהברחות, או חוזר חלילה. עם זאת, מסופר שכמה וכמה מבעלי האדמות, כולל שארי בשר מסויימים של הלורד, נוטים להם חיבה או לפחות מוכנים להעלים עין מהפעילות שלהם – גם משום שלא פעם אנשי 'האגס' משיגים סחורות טובות וזולות יותר משל "שיבולי הזהב", בעיקר כאלו שמגיעות מנחלות לורד אבאריל או עמק טולו; וגם משום שדרך ההתנהגות של אמראנד ומקורביו, כולל המחירים שהם גובים שעלו בשנים האחרונות, הצליחה להכעיס גם בעלי אדמות פארילים לא מעטים.

בחזרה לאינדקס של הגרסה העברית של האתר

בחזרה אל האינדקס של חוברת הבסיס

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.