הקדמה | העידנים
הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה
הידרוסטית | המערכה | יצירת
דמות
מבוא לאי ההידרוסטי: אקלים, גיאוגרפיה והיסטוריה
4.6: מחוזות האי
ההידרוסטי
4.6.7: מחוזות ואלנסטון וריברהייז
"The
West Downs"
כללי:
"West Downs" הוא כינויים של שני מחוזות במערב הידרוסט, שכלואים
בין חופו הצפוני של אגם הדוכס בריאן (מדרום) לבין השלוחה המערבית של הרי השדרית
מצפון, ובעיקר איזור "פסגת הניצים" (Hawkwind) הנישאת והערפילית. מחוז ואלנסטון הצפוני ומחוז ריברהייז זכו
לכינוי West
Downs, בשל הנוף הטיפוסי של
רכסים נמוכים וערפיליים, שעולים בהדרגה מחופי האגם לעבר רגלי ההרים, רובם פתוחים
וסלעיים למדי, מנומרים רק פה ושם בחורשות עצי מחט.
נקודה נוספת, המייחדת את שני המחוזות הוא שעל אדמתם התרחשה לכאורה עלילת מחזור
האגדות העתיק של ממלכת Wulm;
ממלכה מקומית אגדית שנודעה באבירים-המכשפים שלה, שטוו את קסמיהם על-ידי שירה;
שעמדה בקשרים עם ממלכת הפיות המסתורית של קלסילדי; וחרבה בסופו של יום באסון
מזעזע, ששיקע את בירתה היפיפה Wellmut למעמקיו של אגם בריאן (או לפי חלק מהגרסאות, כך נוצר למעשה האגם
הענקי המשסע את מערב הידרוסט).
ערכי-משנה מפורטים ב-West Downs:
תאגיד
"מולי נכסים", תומכיו ויריביו | שושלת
קונינגטון | מפת
עיר המחוז ווסטמור | איזור
ה-Twin Willows | איזור
Estford's Bane | עמק
נורת'ווינד
המחט
של אופליה | מצולת
וואלדר | רמת
פאלסט | בני
קיץ
משטר
פיאודלי באורח רשמי
בלבד, זכר לימים בהם שלט בית הדוכסים ווסטמורשילד בכל אדמות המערב; כיום, שני
המחוזות מנוהלים באורח רופף בידי פקידי הוד-מלכותו היושבים בערי המחוז, בעיקר
בסטורמהייז, שהיא העיר המשמעותית היחידה בכל ה-West Downs. ראשי קהילות, ושרידי בתי אצולה בוחשים גם הם בקלחת; ואילו בשנים
האחרונות הולך וגובר כוחן של חברות כריה ותאגידים אחרים שנטלו השפעה הולכת וגורפת
על מערב הידרוסט; וראש וראשון להם "הידרוסטיק מילניום יונייטד רויאל אסטייטס
אנד פרופרטיס" הנשלטת בעיקרה בידי הפרקליט ואיל העסקים חצר המעצורים,
עו"ד אדווין מולנר; שזכה בין היתר בזכיונות ל"שיקום ויישוב"
אסירים. מעטים קוראים לחברה בשמה המלא והמסורבל, ובדרך היא מכונה בדרך קיצור
"מולי נכסים".
"מולי נכסים" יצרה קשרים רבים עם חלק מבעלי האדמות ורוב הפקידים
הבכירים, והיא מפעילה בין היתר שירותי ספנות וכן ארבע או חמש מחצבות ומכרות קטנים
למדי, אולם חלקם מצליחים לייצר זוהמה בכמות מפתיעה, באורח שהופך אותם לכתמים מכוערים
ומרעילים בנוף הירוק-אפרפר הקדום של ריברהייז וואלנסטון.
ישובים
מרכזיים
Stormhaze (50,000 איש): עיר המחוז של מחוז ריברהייז, יושבת
בתוך קניון מדורג שחצב אפיקו של נהר שוצף, שמהווה עורק תחבורה וסחר חשוב אל המכרות
בהרים.
Westmoor
(18,000 איש): עיר המחוז של מחוז ואלנסטון, עיר אבן היושבת על חופו של אגם בריאן,
נחשבת כשריד שמשמר מעט מהארכיטקטורה של ממלכת Wulm. האיזור הכפרי שנמצא מצפון-מערב לעיר, בין שתי גבעות עתיקות,
מכונה "The Twin Willows".
Cliffpaw (כ-12,000 איש): ישוב צפוף, מזוהם ומסוכן על שפת הים
בצפון-מערב ואלנסטון, נוצר ממיזוג של שלושה מחנות גדולים בהם ישבו "מולי
נכסים" ובעלי בריתה שכירי חרב ופועלים מאסקאריים שהביאו בדרך הים; המצב
הסתבך, כאשר חלק קטן (אולם איכותי) משכירי החרב בגדו באדוניהם, והפכו לכוח עצמאי
שכרת ברית עם דוכסי ווסטמורשילד.
Northwind
Cross (9,000 איש): עיירה
גדולה על צומת דרכים מרכזי, מפורסמת בעיקר בזכות המנזר העתיק נורת'גלייד, שנחשב
אחד המקומות הרומנטיים ביותר באי ההידרוסטי.
Watergrieve (5,000 איש): עיירה או אוסף כפרי דייגים שיוצרים מעין
עיירה, סביב טירתם הישנה של בני שושלת לייקבארו, על חצי-אי סלעי החודר אל תוך אגם
בריאן, והופך בעונות מסויימות לאוסף של איים לכל דבר ועניין, מוקפים מי אגם
בוגדניים ומסוכנים למדי. האגדה מייחסת לטירה, כמו גם לראשוני בני לייקבארו, קשר
כלשהו לכוכי הקברים של מלכי Wulm, שמיקומם המדוייק אבד עם השנים, ואולי נבלע בידי האגם עצמו.
Netherglen (5,000 איש): עיירה גדולה על מפגש נהרות, מוקפת אחוזות ונחשבת
כאיזור בילוי, ציד ושיט פופלרי עבור אצילים ואנשים אמידים. באיזור נערך, בין היתר,
הנשף החצי-שנתי המפואר שעורכת "מולי נכסים" עבור האצילים, הנכבדים ובעלי
האדמות שתומכים בה.
Dashwood
Heights (3,500 איש):
שמה של רמה מוגבהת בצפון מחוז ואלנסטון, שחולשת על הרכסים הנמוכים מגבוה, ולהבדיל
מרוב המחוז, היא מיוערת מאד וידועה באורנים המפוארים ועתיקי היומין שלה; מפורסמת
בין היתר בשל מגדל עתיק ועיירה ציורית הנושאים את אותו שם; כיום, המגדל מאכסן את
אלמנתו ובנותיו של אציל מקומי ידוע, שהמלעיזים מקשרים את מותו המוזר והאכזרי
להתנגדותו הנחרצת ל"מולי נכסים".
תוואי שטח
ונוף
מחוזות ריברהייז
וואלנסטון שונים מאד מהדימוי הפופולרי של "נוף מערבי מהוגן"; רוב
ההידרוסטים החושבים על חבל המערב, רואים לנגד עיניהם בעיקר את מחוז וואטרדייל
הענקי שממערב לאגם בריאן, על כרי הדשא השטוחים, העסיסיים והאינסופיים שלו, כולל
עיירות ציוריות ואדומות רעפים ושאר מחוזות בהם "חוכמת ההידרוסטי וחריצותו
אילפו זה מכבר את איתני הטבע, והפכו אותם צייתנים והגונים כדבעי".
אלא, ששני המחוזות הצפוניים יותר של חבל המערב שונים מאד מוואטרדייל, הן במראה והן
בתוואי השטח. כלואים בין חופו הצפוני של האגם להרים הנישאים שסוגרים עליהם בצפון
במזרח, זכו שני המחוזות לשמם בשל תוואי הרכסים הנמוכים שלהם, ביניהם מסתתרים עמקים
קטנים ונחלים שוצפים. אם וואטרדייל נשלטת כמעט כליל בידי השילוב בין ירוק עמוק
לאדום רעפים, אזי צבעיהן של ריברהייז וואלנסטון הם אפור-ירקרק; מתלולים מתונים
ופתוחים של דשא, מנומר לא אחת בעדרי כבשים, ופה ושם בחלקה או חורשה קטנה של עצי
מחט, שהולכים ומתרבים ככל שממשיכים צפונה, לעבר רגלי ההרים. לעיתים, ניתן למצוא
מספר אורנים עתיקים גדלים במעגל מוזר, כאילו היו פטריות עצומות לגודל שיד ענקים
שתלה אי-אז, כאשר היו הגבעות צעירות ורכות.
מפורסמים עוד יותר הם הסלעים האפורים שמנמרים את הנוף כמעט בכל מקום, נראים לעיתים
כמו שיניים או בליטות גב, ולעיתים כמו שרידיהם של אובליסקים עתיקים שקבעה יד ענקים
במקומן, כאשר היו הגבעות צעירות. הקטנים מגיעים לגובה שניים או שלושה מטרים,
ולקוטר העולה בקושי על זה של אדם שמן במיוחד; ואילו הגדולים ביותר נישאים לגובה של
כמעט שלושים מטרים ועולים בקוטרם בהרבה על צריח טירה מלכותית. בשלושה או ארבעה
מקומות, לא רק אורנים גדלים במעגל: אלא, שמספר אבנים מוזרות על ראש גבעה ערפילית,
מסודרות במעגל גס, באורח שמזכיר אתר פולחן פרימיטיבי, ועשוי להצית דמיונות אפלים
גם במוחו של "המשעמם בבורגניו המהוגנים של הוד-מלכותו".
נקודה מעניינת נוספת ב-West Downs,
היא ריבוי של מעיינות חמים באיזורים מסויימים; במקומות מסויימים, עולים אדי קיטור
כבדים מתוך מערות או חרירים בקרקע הסלעית, ותורמים את חלקם לצעיפי הערפל המעובים
ששולטים גם כך באוויר האפרורי, הכבד; בכמה מקומות, גילפו קדמונים אבנים וסלעים
גדולים ופולטי קיטור, באורח שיזכירו פנים כבדות וגסות של אדם, חיה או שניהם; תופעה
זו, זכתה לכינוי "אבני דרקון"- מה שהפך למאפיין נוסף של האיזור.
המלומדים ההידרוסטים, ברובם, מזלזלים מאד באגדות על תילי פיות ושאר "הבלים
סנטימנטליים של רועים", ונוטים להניח כי מדובר בשרידיה של סופת מטאורים שספג
האיזור בעת "גשם הכוכבים הבוערים" (לפני כ-5,500 שנים), וחלקם נותרו
עדיין להעלות טחב וקיסוס על פני הרכסים לתוכם התנפצו אי-אז, כאשר רעדה האדמה, והים
זרם אל תוך הארצות העתיקות וקרע את מזרח העולם הידוע ממערבו.
נוף זה של רכסים
נמוכים ואבנים נמוכות, עם עדרי כבשים וצעיפי ערפל לבנוניים שגלשו מן ההרים, הוא
המאפיין המרכזי של רוב חלקי ה-West Downs; זאת, לצד הגאיות שיצרו הנהרות, שהופכים לעיתים לקניונים של ממש,
בעיקר בחלקים הצפוניים של המחוזות. ככל שעולים צפונה, כך הרכסים נעשים גבוהים
ותלולים מעט יותר, וכן מיוערים יותר; עצי המחט מסלקים לגמרי את העצים הנשירים מן
הנוף, והופכים צפופים, גבוהים ועתיקים יותר.
לעומת זאת, חלקם הדרומי של ה-West Downs גולש בעצלתיים לתוך אגם בריאן העצום, ויוצר איזורים מסוכנים של
אדמות בור מוצפות. חלק מאיזורים אלו בוגדניים מאד ומסוכנים לזרים, בעיקר כאלו
שטועים מרחוק בצמחיית הביצה וחושבים אותה למדשאות טובות במיוחד לרכיבה על סוסים,
טובלות בחלקות של ערבות בוכיות מוריקות; גם העובדה שתוואי החוף משתנה מאד בין
עונות השנה, אינה מועילה במיוחד לשלומם של נוסעים לא זהירים. מתוך המיים העומדים
למחצה, מזדקרים מפעם לפעם איים קטנים ומיוערים. זאת, כאשר לעיתים ניתן למצוא
חורבות עתיקות מבצבצות מתוך האצות והסחי, או בינות לעצי ולצוקי האיים: עמודים
וחרוטי-אבן מוזרים, מטים לנפול; שרידי קירות, ועוד כהנה וכהנה שאריות, שמלומדי
הידרוסט נוטים ליחס לתקופת הכיבוש הקיידרהרצי, או לכל המוקדם לתקופת מאתיים השנים
שקדמו לו (מאות 18 ו-19 לסה"א). אמנם, כמה מן החורבות, ובעיקר העיר העתיקה של
ווסטמור (ע"ע), שונים מאד בצורתם החרוטים מבניה קיידרהרצית, אולם אותם
מלומדים מיישבים זאת על-ידי הסתמכות על כמה מסורות, לפיהן חיל המצב האפל שחלש על
ה-West
Downs בתקופת הכיבוש של
"ליל האימים הארוך" לא היה ברובו קיידרהרצי, אלא הורכב מכוח קטן יחסית
של עריקים קאהרויאנים מאנשי מית'-מונטאר.
המקומיים, לעומת זאת, מתארכים את חלקם כמעט אלף שנים מוקדם יותר, ומקשרים את
השרידים למחזור האגדות של Wulm, ובעיקר לבירה האגדית Wellmut, שדרקון משתולל שיקע לפי האגדה אל קרקעית האגם. לפי תפישה זו,
היופי הקודר של מגדלי החרוטים ורציפי האבן הארוכים ומעוטרי הפנסים של ווסטמור,
אינם אלא שריד, אוד מוצל מאש (או ליתר דיוק ממים) מן הפאר וההדר של אותה ממלכה
אגדית, שדם פיות זרם בעורקי מלכיה ורבים מאביריה.
אמנם, מרבית הישובים במחוזות ריברהייז וואלנסטון אינם שונים במיוחד מערי שדה או
עיירות ספר הידרוסטיות אחרות בצורה ובמבנה; אולם כאמור, החריגים לכך הם העיר Westmoor וחלק קטן ממרכז Watergrieve, שבנויות ממבנים עתיקים של אבן כהה, שנשלטת בידי ארכיטקטורה
חרוטית מוזרה ומדורגת, שאכן ניתן למצוא דמיון מסויים, אם כי חלקי מאד, בינה לבין
הארכיטקטורה של העריקים הקאהרויאנים מקלאן הסערה; חלקים מזו עשויים להזכיר לעיין
רבת דמיון כמה מאבני התילים שפזורים צפונה משם, ברכסים הנמוכים שבלב מחוזות ה-West downs; לפי המסורת, אלו שרידים אחרונים לארכיטקטורה של Wulm עצמה, שרובה נהרסה או שקעה למצולות באותו חורבן מזעזע שמסיים את
מחזור האגדות המפורסם של האיזור.
תחבורה והגעה
אל תוך ומתוך ה-West Downs
מחוזות ריברהייז וואלנסטון נחשבים למחוזות ספר, באורח יחסי; וודאי יחסית למחוז
וואטרדייל המוריק והמיושב מאד. עם זאת, הדרכים הראשיות לפחות מתוחזקות באורח סביר,
וניתנות בהחלט למעבר של כרכרות ועגלות מסע, כאשר רוב חלקיהן בטוחים יחסית ברוב
עונות השנה.
דרך צילדן
(הידרקרון-ווסטמור): הדרך היבשתית הישירה אל הידרקרון היא דרך-מלך ישנה שמכונה
"דרך צילדן", משום שהיא עוברת בגבעות הבור של מחוז צילדן העני,
בטרם היא נכנסת אל פאתי ריברהייז מדרום, חוצה את נהר וולמפלאו ונכנסת לדרום
ואלנסטון בדרכה אל שערי עיר המחוז ווסטמור (בירתם הישנה של דוכסי המערב, וכיום
מקום המפלט אליו חזרו לאחר שירדו מנכסיהם). חלקיה האחרונים של הדרך, עוברים סמוך
מאד לשטחי הביצה שעל גבול אגם בריאן, מה שעלול להפוך את השימוש בה לסכנה בשיא עונת
הגשמים או בשנים הפכפכות וסוערות מאד; מנגד, חלקים אלו מאפשרים לנוסעים לצפות על
נוף מרהיב של ערבות בוכיות, מים ירוקים עמוקים ואיים מיוערים הבוקעים מתוכם,
מסתתרים ונחלצים חליפות מצעיפי הערפל. דרך צילדן נחשבת לבטוחה יותר מבין דרכי
היבשה, ומכל הדרכים אל ה-West downs, היא הנתונה פחות לעיניים צופיות לא רצויות; מנגד, היא גם הארוכה
והמסורבלת ביותר, והעלות של מרכבה, אפילו מרכבה ציבורית (ליתר דיוק, החלפת מספר
מרכבות ציבוריות) בדרך הארוכה מהידרקרון היא יקרה למדי, ובוודאי מחוץ להישג ידו של
אדם שהפרוטה לא בכיסו.
דרך הדוכס בריאן (וואטרוויל-נורת'ווינד קרוס): מסלול אחר, שנמצא בדורות
האחרונים בשימוש רב יותר היא "דרך הדוכס בריאן": נתיב מרכבות זה יוצא
מבירת חבל המערב וואטרוויל, חוצה את כרי הדשא והשדות העצומים של לב חבל המערב, עד
שהוא חוצה את נער קסוריל השוצף (לשם כך, יש צורך להעלות את הכרכרות והסוסים על
מעבורות נהר); משם, משתרע בפני הנושאים מחוז ואלנסטון במלוא תפארת הרכסים
הירוקים-אפרפרים שלו, ואבניו החרוטיות המעורפלות, שהדרך מקיפה בחצי מעגל כמה מן
הגדולות שבהן. בעבר, ובמידה מסויימת גם כיום, כמה מקטעי הדרך עשויים להחשב
למסוכנים, בעיקר בשעות החשיכה ובמצבים של ערפל מעובה, שעשויים לשמש מחסה לשודדים,
ובעבר הרחוק אפילו ליצורים לא אנושיים. סכנה אחרת, ציורית פחות אבל נפוצה יותר,
הינה טעות שיבצע הרכב בערפל, שעשויה להטות את המרכבה מן הדרך הראשית, ולעיתים
אפילו לגלגל אותה מאחד המתלולים- בעיקר בעת שגשם שוטף מצליף במלוא עוזו, והופך את
התוואי לבוגדני וחלקלק עוד יותר מהרגיל. אם תעלה הנסיעה יפה, תסתיים הדרך בצומת
הגדולה של נורת'ווינד קרוס, ותאפשר לנוסעים לראות את מנזר נורת'גלייד המפורסם,
שנחשב, ביחד עם האיזור סביבו, לאחד המקומות הרומנטיים ביותר באי ההידרוסטי (והיווה
במידה רבה את אחד ממקורות ההשראה לכמה מן הרומנים המתקתקים של מיס שריל
סוויפטקלאוד).
הפלגה (הידרקון-וואטארוויל-ווסטמור): בשני הדורות
הנוכחיים, הדרך המהירה ביותר להגיע מהידרקרון למחוזות מערב הידרוסט הינה ללא ספק
דרך הים; ספינות מהירות ובטוחות יחסית עשויות להקיף במהירות את חלקה הדרומי של
הידרוסט, דרך מיצרי קלאריליה, ואם העונה מתאימה והרוח טובה, לעגון בנמל וואטרוויל
(בירת חבל המערב) בתוך שבעה ימים. זאת, כאשר עבור נוסעים שהפרוטה בכיסם, יכולות
ההפלגות הללו לספק תנאים סבירים ביותר ההולמים בהחלט קנה מידה של ג'נטלמן; אנשים
פשוטים יותר, לעומת זאת, יאלצו להצטופף בתאים קטנים ולאכול מזון דל ותפל באוויר
הטחוב של בטן האוניה; ועם זאת, כרטיס כזה זול בהרבה ממרכבה, אפילו מרכבה ציבורית,
העושה את המסלול הארוך דרך המישורים המשמימים של דוכסות צלרהיים והגבעות העלובות
של מחוז צילדן.
אותן ספינות מורידות את הנוסעים אל הנמל שוקק החיים של וואטרוויל, שם מחכים
לג'נטלמנים לא מעט פונדקי יוקרה ודרכים אחרות להשבת הנפש; הרוצים להגיע ל-West Down יכולים להמשיך משם צפונה בדרך היבשה על דרך הדוכס בריאן- מסע של
ימים ספורים במרכבה מהירה, מלבד בעונות היותר קשות; לחלופין, ובאורח נוח, בטוח
ומהיר (אולם גם יקר) בהרבה, הן יכולים לשכור תא באחת מספינות הנהר החדישות והנוחות
שחוצות את נתיבי המים של חבל המערב אל תוך אגם בריאן העצום, ופונות משם צפונה, עד
שמתוך הערפל יבקעו רציפי האבן העתיקים של העיר ווסטמור (הגם שרוב מוחלט של הספינות
יעקפו אותם, ויעגנו בפאתי העיר, ליד מחנות הסחר ומחסני המחצבים של "מולי
נכסים" ובני בריתה). כיום, התחבורה בעורקי המים היא תדירה ונוחה בהרבה מאשר
בדורות הקודמים, וכמה מן הספינות המהודרות, כגון "Glimmerhyld" (על שם מגדלו האגדי של האל גלימרדון); Dancing Ivy, King
Boltor ו-Golden progress, הפכו לשם דבר, ונהוג להתפאר כי "הן מסוגלות לספק תנאים
הראויים למלך"; בתשלום הראוי, כמובן.
נקודה חשובה בעניין זה, הינה כי רוב גדול של ספינות הנהר הגדולות, שנחשבות בטוחות
ונוחות בסטנדרטים הידרוסטיים, שייכות במובהק ל"מולי נכסים", או לעוסקים
הקשורים איתה בקשר אמיץ. אי לכך, נוסעים הנראים 'בעייתיים' למנהלי השיט יסורבו או
יורדו מהסיפון בתקיפות רבה, ובלא גינוני טקס והסברים מיותרים. מאחר ואנשיו של
הפרקליט הידוע מולנר ושותפיו העסקיים מנהלים מאבק נחוש ביריביהם המקומיים ב-West Downs, ובראשם בית הדוכסים המוכה והמרושש ווסטמורשילד, אין להם כוונה
להקל על יריביהם ולאפשר להם תנועה נוחה פנימה והחוצה; וראוי שהרפתקנים המקורבים אל
"הצד הלא נכון של הקידמה" יקחו זאת מראש בחשבון.
דרכי ההרים
העתיקות:
שתי דרכים פתלתלות ומסוכנות מאד, שכיום כמעט ואינן בשימוש כלשהו; שתיהן יוצאות
מסטורמהייז, אולם חלקים רבים שלהן הטשטשו, נחסמו או נעלמו עם השנים, כאשר הן חוצות
את הרכסים הגבוהים של הרי השדרית.
הדרך הלבנה: דרך זו מוליכה מזרחה, ועולה לגובה גבוה מאד כאשר היא מפלסת את
דרכה על כתפי הרי השדרית, בדרכה אל מחוז הלאנס שבעברם האחר. הדרך זכתה לשמה, בשל
הגובה הרב שלה, שגורם לה לעבור באיזורים שחלקם מושלגים חלק גדול מהשנה, והופכים
לגהינום לשמו בשיא החורף.
דרך הפיות: דרך סלולה עתיקה שפונה לכיוון צפון-מערב, חוצה כמה מן הגאיות
היותר ערפיליים וציוריים של מחוז ריברהייז, ומתאחדת עם דרך שכוחה שבאה מ-Dashwood
heights אי-שם במעבורת שכוחה
סמוך למקום בו נופל נהר הוק'ס בראף מן ההרים; משם, הדרך עוברת דרך מספר מנהרות
שעודן עומדות, עולה לגובה ומתפתלת בחצי מעגל סביב ברכיה ובמקום אחד על אחת מכתפיה
של פסגת הניצים (שם ישנו מצפה עתיק ויוצא דופן, שחלקים ממנו גולפו באבן בהירה
ונוצצת). הדרך זכתה לשמה החריג, בשל איזכורים שלה במחזור האגדות של ממלכת וולם,
כדרך שמובילה בכיוון ארץ הפיות. לכך מצטרפת גם העובדה כי הדרך נבנתה בידי בעלי
מקצוע קדומים מעולים, עד כדי כך כי רובה נותר כמעט בלא פגע במשך מאות על מאות
שנים; ופה ושם, היא מעוטרת בעמודים מוזרים או בפנסי-אבן מגולפים כראשי חיה, שחלקם-
במרומי ההרים- עדיין זוהרים באור עמום. חרף טיבה המעולה, הדרך מסוכנת מאד, חשופה
לאיתני הטבע המשתוללים, וחלקיה הגבוהים מצויים לעולם בסיכון של התקפה בידי חיות
פרא, כולל דובי הרים ענקיים וזאבים משחרים לטרף; הרריים פראיים, ועוד. זאת ועוד;
הדרך אובדת ומטשטשת דווקא לאחר ההרים, כאשר היא דועכת בהדרגה לתוך היערות הצפופים
של דרום מחוז הלגון.
דרך בלקפיין
(נורת'קרוס-בלאקטרי): בעבר, שימשה דרך שכוחה זו כדרך המלך והנתיב העיקרי אל
בירת מחוז הלגון המיוער; ועליה היו עוברות שיירות סוחרים שנשאו עימם עצים, משקאות
חריפים מן הצפון, פרוות ועוד; הדרך "התגלגלה" בין הרכסים הנמוכים
והגאיות, כשהיא עולה ויורדת, עוקפת את ההרים ובסופו של דבר נצמדת לחופים הסלעיים
של צפון-מערב הידרוסט ועולה צפונה לעבר העיר בלאקטרי הרחוקה, כשהיא מפלסת דרכה בין
המצוקים לשולי היערות האדירים של הלגון.
כיום, הדרך ירדה לחלוטין מגדולתה, משום שרוב מוחלט של התחבורה והסחר עם הלגון
וממנה נעשה בדרך הים, שהפכה נוחה ובטוחה בהרבה מאשר בדורות קודמים. אי לכך, חלקים
רבים ממנה נעשו מוזנחים, ואי לכך גם בטוחים פחות, בעיקר למרכבות גדולות וכבדות
יחסית. השימוש העיקרי בדרך כיום, הינה על-ידי אנשי "מולי נכסים" ובעיקר
שכירי החרב המאסקארים שייבא התאגיד לאיזור, באשר היא מגיעה סמוך מאד לבסיס האם
שלהם בעיר החדשה והמזוהמת Cliffpaw. חלקים מסויימים בדרך, בעיקר כאלו החולפים בצל הרמות היותר גבוהות
ומיוערות שבצפון-המערב הרחוק של מחוז ואלנסטון, הפכו לזירת התכתשות בין המאסקארים
לבין עצמם; קרי, בין אלו שסרים עדיין למרות 'מולי נכסים', לבין הקבוצה הקטנה יותר,
אולם המובחרת בהרבה, אשר צייתה להוראת הנסיך אלכסיי וכרתה ברית לא רשמית עם הדוכס
וולטר ווסטמורשילד.
קובץ האגדות
על ממלכת Wulm
מאפיין היחודי הידוע
ביותר של האיזור, אף יותר מהתוואי המוזר שלו, הוא קובץ אגדות על ממלכה עצמאית
עתיקה ששלטה כאן; וחרף העובדה, כי חלק גדול מהאגדות אינן מתיישבות עם הגרסאות
הרשמיות של ההיסטוריוגרפיה ההידרוסטית (ולכן נחשבות ברובן לאגדה שאנשים מתקדמים
אינם אמורים לקחת ברצינות), נראה שאפשר לתארך אותה לשלהי האלף הראשון לסה"א
וראשית האלף השני; קרי, מקביל פחות או יותר לשנים בהם שלטה בהידרוסט השושלת
ההרקאלית האגדית סרליסיס, ועד היכנשהו בימי התוהו ומלחמות האצילים שבאו לאחר מפלת
הטיראן השטני דה גלמיסיירט.
נראה, שסיפורי Wulm באים מתקופה שהיא קו-תפר בין העולם הקדום של השבטים, לבין ההתהוות
ההדרגתית של ממלכה ועם הידרוסטי. מלך הידרוסט אמנם מוזכר שם, כ"מלך
הידראו" וכמעין שליט בכיר שנוהגים בו כבוד, אולם בשום פנים ואופן לא כריבון
ממש.
הסיפורים על האבירים ובעיקר המינסטראלים בעלי העוצמה של וולם, עוסקים בממלכה
שסוגדת לאלי הטבע והאור במקביל, ואשר מנהלת סכסוך קטלני וארוך עם פראי-האדם האפלים
מההרים, ובעיקר עם שבט Hugecliff
הידוע לשמצה[1],
שבניו מוצגים כמפלצות צמאות דם ומחליפות צורה, לא אחת מזכירות סטריאוטיפים עתיקים
על אנשי-זאב; כאשר כמה מהסיפורים טוענים שהדרואידים האפלים שלהם מסוגלים לשלוט על
דרקונים (Drakes) מההרים ולרתום אותם למלאכת ההרג והחורבן שמנהלים הפראים כנגד
יושבי המישורים. נקודה מעניינת אחרת היא, כי אנשי Wulm חיים בדו-קיום מתוח עם מה שמתואר כ"ממלכת הפיות"; ממלכה
תת-קרקעית שנקראת קלסילדי. היכליהם המפוארים של בני עם הפיות שוכנים מתחת לשורשי
ההרים, הרבה צפונה מ-Wulm,
כנראה מתחת לכתפיה או ברכיה הצפוניות של פסגת הניצים; בני הפיות הם יצורים
דמוי-אנוש, חיוורים וגאים, לעיתים עויינים, אנוכיים ומסוכנים מאד, אבל בדרך-כלל,
הם חולקים עם בני Wulm את אותו אינטרס: יריבות לרשע הפראי של בני היוג'קליף.
ממלכת Wulm, לפי האגדות, היתה ממלכה אדירה שהקסם היה נפוץ בה בהרבה מאשר הוא
נפוץ היום, וחלק גדול ממנו הוטל – באורח לא טיפוסי – דרך שירה; אלו ששלטו באותו
קסם מוזר, זכו לכינוי Chanters,
או War
Chanters, ובמקרה שהיו גם אבירים,
אזי Gallants. השירה שימשה כשפי קרב ויוצרי שכיות חמדה כאחד; ריצתה את האלים
העתיקים ואפילו שמרה על המתים, שינוחו שלווים בקבריהם ולא יגיחו משם לחפש צרות, או
לכרות בריתות עם כמה מן הנבלים היותר מפחידים שהוגלו ממלכת הפיות, ותרו את ישובי
האדם בלילות ערפיליים בכדי לעולל עלילות זדון ערמומיות ולהטיל קללות. לפי כמה מן
המסורות, תפקידם הראשוני של אבות שושלת האצולה העתיקה לייקבורו (Lakebarrow), שראשה דהיום הוא מזכיר המושבות של הוד-מלכותו, אולם מקורה הקדום
הוא מה-West
Downs, היה Dark chanters שתפקידם המרכזי הוא לשמור על המתים; בעיקר המלכים המתים.
מבין השיטין ניתן להבין, כי הגם שלממלכה היה מלך; והשירים מפארים ומרוממים את
המושל החכם היושב במרומי "כס העורב", נראה ששלטונו היה רופף למדי,
והסתמך על רצונה הטוב של מועצת קלאנים שכונתה "The high council of
heroes" ("מועצת
הגיבורים"). לא מאוזכרים אצילים פיאודליים ממש, אלא מאגדות שעוסקות ממש בסוף
התקופה (וגם אז, בעיקר בהקשר של הממלכות הדרומיות נטולות הקסם); אולם נראה שמעמד
מיוחד נשמר למעמד של אבירים-מינסטראלים ששלטו בחרב ובנבל בעת ובעונה אחת, יצרו
מעין-שושלות, לעיתים מפוארות ולעיתים מאכזבות, שהתפארו בכך שבעורקיהם זורם
"דם של עם הפיות". ראוי להזכיר, שאחת האגדות היותר מאוחרות טוענת
שהגיבורה האגדית מירנדה אוקנריסט[2] , טרם הצטרפה אל שורות האלים,
היתה נצר מאוחר לאחת השושלות הללו – הגם שתקופתה של אוקנריסט מאוחרת לסוף תקופת Wulm ב-250 שנים לערך.
כל האגדות מתארות עיר
בירה יפיפיה, עשויה אבן מעוטרת ומגולפת, בעלת מגדלים חרוטיים מדהימים ביופיים: Wellmuth (וולמות') המעטירה, שמזימת בגידה, קסם אפל מזעזע ומפלצת אימתנית
שזומנה ויצאה משליטה הביאו בסופו של דבר לא רק לחורבן, אלא לכך כי רוב חלקיה שקעו
למצולות אגם בריאן.
תהא אשר תהא האמת לגבי
מלכי המינסטראלים או "מלכי כס העורב" והעוצמה האמיתית שעמדה לרשותם, הרי
המקומיים יכולים אכן להשבע כי גלי חורבות שקועות במים בין האיונים המיוערים של
צפון האגם הענקי, לרבות ובעיקר במקום בו חלק מקרקעית האגם גולשת בחדות לעומק עצום.
אלא שאותם איזורים ספציפיים, במקרה או שלא במקרה, נחשבים מסוכנים במיוחד; זרמים
מתעתעים שיוצרים שפל וגאות קטלנית העולה במהירות; על האיים הסמוכים מסופר, כי הם
נגועים בזאבים מפלצתיים שנחשבים לפי האגדה ליצורים אמפיביים, נבונים ומרושעים,
שקסם שזור ביללה שלהם; חזירי בר אמפיביים עצומים לגודל ותוקפניים במיוחד, ואפילו
תניני-בוץ; ואומרים שגרוע מזה מסתתר בעומק החורבות המוצפות; זכר למארג המזווע של
קסם אפל ופראי ששיקע את הבירה הישנה למצולות מלכתחילה. אלא שמעבר לסכנה שביצורים
כאלו או אחרים, טוענים כי עצם האוויר עצמו מסוכן וספוג שרידים של קסם אפל, וכי
שהות ממושכת באיזורים מסויימים בין האיונים המיוערים, יכולה לגרום לאנשים לאבד
בהדרגה את שפיות דעתם.
כך או כך, כאשר מדברים עם קסמים ואוצרות שמקורם בוולמות', הרי מעבר לאגדות על
קתרוסים ושאר כלי נגינה מכושפים, מדובר בעיקר על שני מחצבים: קורות עץ שנלקחו מ-Golden fairy
Sentinel (סנטינל זהוב או עץ
פיות); עץ ענק בעל עלווה זהובה-אדומה ופירות שנחשבו מכושפים, שכפי שמרמז שמו, בא
במקור ממלכת הפיות, ונראה כי נכחד כמעט כליל מעל פני הארץ; וכסף מכושף שזכה לשם
הקודר Barrow
Silver (כסף כוכים), שחושל
מעופרות מכושפות ו/או בדרכים מיוחדות שאבדו עם השנים. ממנו נוצקו בין היתר הן
כתריהם של מלכי וולם, והן הקסדות המכונפות של המינסטראלים האגדיים. לפי המסורת,
המתכת נראית כמו כסף מעט עכור, עם נטייה לכחול-ירקרק; הוא חזק פי כמה מכסף רגיל;
אינו משחיר, ויש לו ארנסל שלם של תכונות מכושפות. אלא שכיום, מלבד קומץ פריטים,
שרבים מהם הגיעו עם השנים לידי בית המלוכה ההידרוסטי; כמה חרבות משפחה עתיקות
וכיוצא באלו, כמעט ואין עוד בנמצא עפרות או מטילים של המתכת העתיקה – הגם שרבים
מאד, כולל לא מעט טיפוסים מפוקפקים, היו רוצים מאד להניח עליה את ידיהם. לא בכדי,
הרי שלמרות העובדה שבכירי "מולי נכסים" ומפקחי העבודה שלהם מזלזלים
בקולניות בכל מה שנוגע למסורות העתיקות של Wulm, הרי שמועות עקשניות טוענות כי כמה ממחפשי האוצרות והאסירים לשעבר
שהגיעו למחוז כדי "להשתקם", (ואולי לא רק הם) תרים אחרי עתיקות שכאלו,
ושמא, גם אחרי המיקום האגדי של כוכי הקבורה של מלכי Wulm, שהשמועה בין אותם ציידי אוצרות הינה כי נקברו עם חפצים מכושפים,
שכיות חמדה ובעיקר זהב וכסף-כוכים; והרבה מאלו. אלו המאמינים בכך טוענים, כי זו
הסיבה היחידה שעשויה להסביר, את המשאבים הרבים שמשקיע תאגיד הענק של מולנר באיזור,
שנראים חסרי פרופורציה לרווחים שניתן להפיק מכמה מחצבות ובעלות על קווי שייט.
התושבים והכלכלה: במשך דורות רבים, היו רוב תושבי המחוז דייגים (בישובים על
חוף האגם) ורועי צאן, כאשר לצידם חוואים קטנים. בעלי מקצועות חופשיים היו נדירים
למדי, וישבו בעיקר בסטורמהייז ובווסטמור. התושבים, בעיקר בפנים המחוזות, היו
הומוגניים למדי, וראו את עצמם כצאצאים של "ממלכת Wulm" או "וולמארי", לא פחות מאשר כהידרוסטים; הגם
שבדלנות מקומית של ממש לא היתה נפוצה. לצד סחר בדגים ובצמר, עבר (ועדיין עובר)
במחוז נתיב סחר מקומי אחד, על גבי נהר פיינפורד; דוברות היו מוליכות עפרות ממכרה
הברזל הישן ברמת ברהולם, כמו גם חביות של שרף אורנים, צנוברים ועוד מחורשות המחט
הצפופות באיזור, משיטות אותם לעיר המחוז סטורמהייז, שם היו הסחורות עוברות מיון
ורכש בידי סוחרים מקומיים, ומושטות מנמל הנהר התחתון של העיר אל אגם בריאן, ומשם
אל שאר מחוזות המערב של הידרוסט.
בדור האחרון, עובר המחוז שינויים, שנראים כ"לווין" של השינויים הדרסטיים
שעברה ליבת חבל המערב של הידרוסט, ושיאם בהשפעה הדרסטית של "מולי נכסים"
ועושי-דברה; בעניין זה יש למנות בעיקר את המתיישבים החדשים שנהרו למחוז, והקימו
'פרברים' סביב ווסטמור, ובמידה מסויימת גם בסביבות וואטרגריף ואפילו נורת'ווינד
קרוס. הגרועים באלו הינם אסירים משוחררים (ומשפחותיהם) ש"משוקמים" בידי
התאגיד רב העוצמה, וחלקם הפכו למטרד מסוכן בכמה מקומות; אולם מלבד זאת משכה פעילות
"מולי נכסים" גם טיפוסים אחרים – מסבלי מעבורות ועד פקידים
ועושי-חשבונות; והדבר יצר מתיחות לא מעטה בין הבאים מקרוב לבין האוכלוסיה הותיקה,
בעיקר במקום בו החלו סכסוכי קרקעות, או החלו תלונות כי המחצבות החדשות שנפתחו
מזהמות את כרי המרעה של הכבשים, או פוגעות במים וכיוצא באלו. כמו כן, המאורעות
האחרונים גם העצימו מתח שהיה סמוי ו"על אש קטנה" קודם לכן, בין העירונים
של סטורמהייז לבין הרועים והכפריים בכלל, בעיקר נוכח העובדה כי רבים מבעלי האחוזות
המקומיים, שבדורות קודמים נטו לחיות בשלום פחות או יותר עם הרועים, הפכו לבני-ברית
של "מולי נכסים", וכמה מהם החלו לנהוג באורח מתנשא וחמדני בהרבה, כולל
גידור שטחים ודרישות לגביית מיסים על דרכים שהיו קודם לכן חופשיות לשימוש ומעבר.
כך או אחרת, רבות מהדרכים, שהיו קודם לכן בשימוש מועט, משמשות כיום למעבר מספר
גדול של עגלות מטען עמוסות מן המחצבות, מלוות תמיד בידי משמר חמוש, להרתיע מקומיים
זועמים או שודדים (מעבר לשמועה כי מקום בו שיירה תותקף סמוך לישוב קטן כזה או אחר,
עלולים 'כמה אנשים זועמים שפירשו לא נכון את ההוראות' לבצע פעולת תגמול אכזרית);
כמו כן, גם הפרוורים החדשים והמזוהמים סביב עיר החוף העתיקה נוטלים כיום חלק גדול
יותר ויותר מהפעילות הכלכלית באיזור, והחלו לצוץ בהן סדנאות מעלות עשן ובתי מלאכה,
שלא אחת מזרימים שפכים לתוך המים.
דמויות מפתח
סר ססיל מירקוואל (Mirkwall), נציב הוד מלכותו ומושל ריברהייז, שוכן באחוזה המלכותית
בעיר המחוז סטורמהייז.
סר ססיל, ברנש מקריח, גדול ומעט סמוק, נמצא כיום באמצע שנות ה-50 שלו. את
ה"קריירה" שלו החל דווקא על צד שמאל: בעל אחוזה כפרי כושל שרומה בידי
הנוכל המפורסם אדלווייס ואיבד את אחוזתו הישנה ורוב רכושו, בנה את עצמו מחדש בעמל
אפרורי במשרות פקידותיות שונות במושבות. שני עשורים לאחר מכן, כאשר התעייף וביקש
משרה נוחה יותר באיזור הכפרי, הופתע על-ידי הרחקתו למחוז הספר, למשרה שהיתה אולי
בעבר נוחה ולא כרוכה בעבודה רבה מדי, אולם כיום היא הופכת לכאב ראש גדל והולך בשל
המתחים המתעצמים במחוז.
מעבר לחזות של פקיד תקיף ושנון, סר ססיל עייף למדי, ונמצא במתח פנימי בין הבוז
העמוק ואפילו תיעוב שהוא רוחש לאחים מולנר ושאר המתעשרים החדשים ושיטות הפעולה
שלהם (הגם שהוא עצמו נאלץ במשך שנים לעבוד איתם בתור פקיד, דבר שהכאיב לו מאד),
לבין החשש המציק לו, שמא ימצא את עצמו שוב בצד הלא נכון של ההיסטוריה, ויהרוס כל
מה ששיקם בעבודה איטית ועיקשת. יוצא, שהוא מנסה ללכת בין הטיפות, להגביל את אנשי
"מולי נכסים" מצד אחד, בלא לשרוף את הגשרים אליהם מהצד האחר. ככזה, הוא
מופיע תמיד כאורח כבוד גם בנשף החצי שנתי שאנשי התאגיד עורכים לבעלי האדמות המקומיים
באחוזה הראשית של נאת'רגלן, כשהוא שופע מחמאות לאנשי התאגיד וישוב בגאון לצד
בכיריהם.
שמועה אפלולית אחת מספרת, כי יש לסר ססיל לפחות סוד אפל אחד, עוד מהימים בהם היה
בעצמו בעל אחוזה כפרי, והלה החל מטריד אותו שוב בשנים האחרונות; יש המדברים על בן
ממזר, שססיל נהג בו ובאמו בדרך לא הוגנת; ויש המדברים על דבר-מה אחר, הקשור באחיו
הצעיר המנוח. ישנם התוהים, האם אנשים מסויימים לא החלו כבר כעת לחקור בעניין;
ושמאל שלא בכדי.
ליידי אמילי מירקוואל, רעייתו של כבוד הנציב.
רעייתו הראשונה של סר ססיל, כמוה כבנו הצעיר, לא שרדו את ההלם בפשיטת הרגל של
האחוזה, ואת החום והתנאים הקשים יחסית במושבות, ומתו בזה אחר זה כשנתיים לאחר שעזב
את הידרוסט והחל מועסק כפקיד של הכתר בעיר הנמל הדרומית ג'יידבל; באותו 'נמל
פנינים' אקזוטי, פגש ססיל לאחר חמש שנים את אמילי, הצעירה ממנו ב-15 שנים; בתו
היפיפיה של הרפתקן וצייד אוצרות שמת מוות מסתורי ואלים אי-שם בחורבות מקדש עלום
בג'ונגלים של קראובנפוגו. כעת, למעלה מעשור שנים לאחר מעשה, אמילי היא ליידי חסרת
מנוח ומשועממת, שמגלה במאוחר כמה וכמה תכונות שמזכירות את אביה המנוח, ואולי גם
מהרהרת בשנית על שבועתה החגיגית (על המצבה שהוקמה לזכרו בג'יידבל) לזנוח כל דבר
שקשור לעיסוקו המסוכן והמפוקפק. נראה, כי רעיית הנציב מתגעגעת לעיר הטרופית התוססת
על המוזרויות שלה, ומתעבת בכל ליבה את ה-Countryside ההידרוסטי. מחד גיסא, אין בליבה הרבה סימפטיה ל"חיים
המהוגנים", ושיטות הפעולה של המתעשרים החדשים לא זרות לה (מה גם, ש"מולי
נכסים" כבר פייסו אותה בכמה וכמה מתנות יקרות מאיי הדרום); מצד שני, היא
מסתירה בליבה כמה וכמה יסורי מצפון- ולו מתוך ידיעה, מה היה חושב אביה המנוח, אותו
העריצה כל-כך בנעוריה, על 'חברים' כדוגמת מולנר ומלחכי הפנכה שלו; אולם בדרך-כלל,
היא מצליחה לכבוש את יסורי המצפון עמוק בפנים, ולתפקד כאשת נציב ארוגנטית, תובענית
המוקפת וחביבה על חוג מכרים התומכים ברובם ב"רוחות הקידמה".
הדוכס וולטר
השלישי לבית ווסטמורשילד; היורש הצעיר של בית דוכסי המערב המרוששים,
שוכן בטירה העתיקה של ווסטמור.
וולטר, כיום בראשית
שנות השלושים שלו, נודע תמיד כגבר נאה מאד; הגם שמתלוצצים שמשהו בהופעתו מזכיר
יותר קצין פרשים מאסקארי מאשר ג'נטלמן הידרוסטי חיוור ומעודן. אלא, שמעבר לזה טענו
כי וולטר הוא אישיות בינונית בעיקרה, בלא שמץ הבנה בחשבונות ובכלכלה- וכעת, הושלך
בלא רחם אל המים העמוקים, לאחר שחובות המשפחה גרמו לאביו הזקן, הדוכס סטיוארט,
לשלוח יד בנפשו; זמן לא רב לאחר מכן, איבדה המשפחה- שפעם משלה בכל חבל המערב-
באורח סופי את ארמונה העצום והעתיק בוואטרוויל, ואת רוב-רובם של נכסיה האחרים.
רבים מיועצי המשפחה ומלוויה התפטרו ונעלמו (הגם שרבים תוהים מה היה חלקם של כמה
מהם בקריסה), מותירים את וולטר עם קומץ משרתים ועם אחות צעירה שידועה כיפיפיה,
אולם שוטה חסרת תקנה, שוולטר חש "חובה ג'נטלמנית" להמשיך ולממן את חיי
הפאר שלה בעיר הבירה.
בפחי נפש, עקר היורש של השושלת הדוכסית אל הטירה הישנה של המשפחה, מעל רציפי האבן
של נמל ווסטמור, כשהוא משעשע במחשבה שיוכל לחיות חיים אלמוניים וחסרי דאגות פחות
או יותר של אציל מקומי; אולם מסתבר שנושיו, ובעיקר "מולי נכסים" רודפים
אותו ככלבי צייד. ההבנה האכזרית, כי עו"ד מולנר לא יסתפק בפחות מחיסול כלכלי
מוחלט של בית ווסטמורשילד (יש האומרים, שמדובר גם בנקמה על משהו שקרה כמה שנים
לפני הולדתו של וולטר עצמו), והתלונות הרבות שהחל מקבל מפשוטי עם מקומיים, שראו
אותו – שמא בטעות – כיורש של אדוני המחוז העתיקים והמפוארים, שיכול להקשיב למצוקתם
ולסייע להם במקום בו פקידי המלך אטומים ומתרועעים עם בעלי אדמות מרושעים, הביאו
אותו לאט-לאט להחלטה שאין מנוס מלהחזיר מלחמה, ושאולי האלים הם אלו ששלחו את
משפחתו חזרה למכורתה העתיקה, בכדי להגשים בה תכלית נעלה. אלא, שוולטר- עד כמה
שאינו טיפש מטופש כאחותו- רחוק מלהיות בהיר וערמומי כיריביו; והאנשים שגייס- כולל
קומץ הרפתקנים- רחוקים מלהוות משקל נגד ל"מולי נכסים"; הגם שהמאורעות
האחרונים, כולל הברית המפתיעה שהציע לו נסיך גולה (מרצון) מבית המלוכה המאסקארי,
עשויים בכל-זאת להוות אתגר שאנשי "מולי נכסים" לא ציפו לעמוד מולו.
לעת-עתה, ניצל וולטר מפשיטת רגל מוחלטת בעזרת הלוואה בתנאים נוחים שקיבל מחצר המלך
(למרות שהיו גם היו בעלי השפעה שניסו לטרפד או להשהות אותה בכל מיני תואנות); אולם
הסכנה של קריסה רק התרחקה והותירה לו עוד זמן; ומעולם לא נעלמה כליל.
ליידי קסנדרה ("קוקי") ווסטמורשילד: אחותו של הדוכס וולטר; נחשבת
יפיפיה וטפשה מטופשת, מבלה רוב העת בהידרקרון וסרה למחוז רק לעיתים.
קסנדרה, בגזרתה הדקיקה הגבוהה, ומחלפותיה הבהירות המזכירות פלטינה נוצצת, נראית
לרבים בעלת יופי שלא היה מבייש את הולקיריות האגדיות של העת הקדומה- עד לרגע בו
היא פותחת את פיה או מרעיפה חיוכים ומחוות יד אידיוטיות למהדרין.
אומרים, ש"קוקי" היא שוטה חייכנית, שכשרונה היחיד הינו רכילות ובזבוז
כספים; שרק שם בית האצולה שלה מנע מהפנימיה היוקרתית בה למדה כנערה, וכיום
מהאוניברסיטה המלכותית, מלהשליך אותה לכל הרוחות; וכי לא פעם נפלה קורבן ונוצלה
בידי אחוות מפוקפקות של תלמידות או גורמים אחרים, שמנצלים את העובדה שהיא
"בעלת אבחנה דקה כשל תרנגולת". כיום, היא גרה בדירת גן מפוארת שנשכרה
ליד האוניברסיטה המלכותית, ומנהלת משם את חיי החברה השוקקים שלה, תוך שהיא ממשיכה
לבזבז כספים על ימין ועל שמאל, ולאחיה האומלל "אין לב" להתחיל לסרב לה
ו"להפוך את חיוכה המאושר לדמעות".
עו"ד פליקס מולנר: אחיו הצעיר ואיש-סודו של עו"ד אדווין מולנר,
נמצא באמצע שנות ה-40 שלו; פליקס יושב בנמל "ווסטמור החדשה" ומנהל את
פעילות התאגיד בכל ה-West Downs.
פליקס חולק עם אחיו את אותו מבנה גוף כבד, לסת מרובעת ופנים סמוקות; אולם בניגוד
לשער החום-מאפיר הדליל של אחיו, הוא ניחן בגוון בהיר יותר שיורד בתלתלים אופנתיים
ושטניים על לחייו, ואסוף מאחור בצמה אופנתית.
הגם שבעבר נודע פליקס כהולל פרוע, לקוח קבוע של זונות ומועדנים מפוקפקים, הרי
שבעשר השנים האחרונות הוא "אסף את עצמו כיאות", נישא לליידי ממעמד גבוה
בשם דוריס פלקונאייר (Flaconeyre),
בנישואין יעילים, אם כי לא מאושרים (רעייתו מבקרת במחוז לעיתים רחוקות, ואת רוב
חייה מבלה, עם שני ילדיה, בבית אחותה בהידרקרון). פליקס, בדומה לאחיו הוא ברנש גס,
בעל כמה גינונים המוניים שמוסווים מאחורי שכבה ג'נלטמנית דקה, בעל אבחנה דקה מאד,
וכשרון עילאי בתחום הפיננסי. יש התוהים, האם בתקופת ההוללות הפרועה שלו לא צבר
קשרים במקומות מפוקפקים בהיידרקרון, אותם הוא מנצל כעת עד תום- באשר, הוא מכיר
היטב את הקודים והמנטליות של אנשי העולם התחתון, ויודע יפה כיצד לתמרן אותם
לטובתו. שמועה אחרת, מספרת כי בסתר ליבו הוא חמד את קסנדרה ווסטמורשילד היפיפיה,
והציע לאחיה כי ירפה את אחיזת החנק של "מולי נכסים" מן המשפחה אם יסכים
"לעשות עסק" בעניין (כאשר עולה תמיהה, מה בדבר רעייתו הנוכחית של הפרקליט
חסר המעצורים); אלא שוולטר הצעיר נגעל מעצם הרעיון, ושילח אותו בזעם, דבר שגרם
לפליקס להשבע כי ילמד אותו לקח כואב כל-כך, שיהיה אות ומופת לכל מי שיעז לעלוב בו
ובמשפחת מולנר מכאן ולהבא.
פרדריק שיל ("השולק"): ברנש עצום, קרח לחלוטין (מלבד צמה
חומה-ערמונית ארוכה מחלק ראשו האחורי), ומקועקע כדבעי; בעברו, חותך-גרונות לשעבר
ואסיר עולם, שהיה מקושר היטב בעולם הפשע של הידרקרון; משמש כעת הבוס הבלתי מוכרז
של האסירים ה"משוקמים" שסרים למרות חברת "מולי נכסים"; יושב
עקרונית במחצבת נורת'סטון, סמוך לנורת'ווינד קרוס, שיש לו אחוז גדול מהבעלות עליה;
אולם לעיתים קרובות מסתובב בכל המחוז במסגרת עיסוקיו השונים. מכונה בעיתים בכינוי
החיבה "בוס שולקה" בידי מכרים מ"הימים הישנים ההם". בין היתר,
מספרים ש"בוס שולקה" מייבא פרוצות מהידרקרון אל פרברי ווסטמור; יודע
להפעיל ילדים גנבים ומודיעים, בהם הוא שולט ביד ברזל אכזרית; ועוד.
ליידי אן וולמווינד (Welmwind) ובנותיה: אלמנתו של הבארון פרנסיס וולמווינד, שמותו
הפתאומי בתאונה אכזרית הכה הדים במחוז, והמעליזים מייחסים אותו להתנגדותו החריפה
ל"מולי נכסים" ובעיקר ל"שולק"; ליידי אן, אישה ענוגה ורחוקה
מהלוחמנות של בעלה, נסוגה לנחלת המשפחה העתיקה במרומי רמת האורנים הצפופה Dashwood
heights, ביחד עם שתי בנותיה,
סטפאני וגוונדולין.
ליידי אן היא גבירה מעודנת, שנאמר עליה שהיא ההיפך הגמור מהאקטיביות והדם החם של
בעלה; וכי היא מעדיפה להרבות בתפילה ובבקשת רחמים מן האלים על העוול שנעשה לה
ולבנותיה, על-פני פעולות אקטיביות על פני האדמה בכדי לקדם את מבקשי רעתה; הגם שהיא
מאמינה שבמקום הנידח אליו נסוגה, לא יטרחו הללו לנסות ולפגוע במשפחתה פעם נוספת.
בתה הבכורה, נחשבת בעיני כל כ"בובה ענוגה", אהובה מאד על המקומיים,
ויורשת של המזג הפסיבי והענוג של אמה; בתה הצעירה, לעומת זאת, נותרה במשך שנים בצל
יופיה של אחותה הבכורה, ונחשבה כטיפוס שקט, שחבויה כמעט תמיד מאחורי ספר כזה או
אחר (ולאו דווקא הרומנים הרומנטיים החביבים על אחותה הבכורה; ומנגד, נאמר
שגוונדולין הצעירה מחבבת מאד את מחרוזת האגדות של ממלכת Wulm, ויודעת להקריא קטעים שלמים משם באורח דרמטי מאד). עם זאת, נראה
שמות אביה השפיע עליה עמוקות ולרעה, וחשף פנים אגרסיביים יותר ויציבים פחות
באופיה; גוונדולין הצעירה הפכה חסרת מנוח, והיא מפחידה מאד את אימה במנהגים שפיתחה
לה, להסתלק לימים מהמגדל המוגן ולהסתובב עם רועים וחוטבי עצים כאלו ואחרים; ולא
אחת, אמה חוששת מאד כי אחד מ"חברים חדשים" ובלתי ראויים אלו עשוי לחלל
את בתה ולהרוס כליל את שמה ואת מה שנותר משם המשפחה.
סר ריצ'רד
גליטרווייב (Glitterwave), נציב טירת וואטרגריף
סר ריצ'רד, אביר סנט-קלאודור
לשעבר, שפרש ב"טריקת דלת" עקב סכסוך עם כמה ממנהיגיו הקשישים של המסדר,
שייך לענף משני ונחשב פחות של בית לייקבורו עתיק היומין; ענף, שקיבל למשמרתו את
הטירה הישנה של המשפחה על הכף הסלעי שבצפון אגם בריאן. ריצ'רד, אדם מחמיר ומתבודד,
מעולם לא הסתיר את בוזו למתעשרים החדשים (לצד מרירות על ה"הקבר" שהוא
תקוע עימו לכל חייו), אולם החל לאחרונה לשתף פעולה, באורח הדוק יותר ויותר עם
אנשיו של מולנר, וגם פיטר משרתים ובעלי תפקיד ותיקים בטירה שלו עצמו כמעט בלא
סיבה, מה שגרם למתח לגאות בינו לבין משפחות הדייגים שבעבר התגאו בהיותם נתיניה של
טירת וואטרגריף.
מעבר לתהיה, האם ריצ'רד לא מפיק הנאה נזעמת מחורבן הערכים הישנים מהם נכווה בהיותו
בסנט-קלאודור, ישנן שמועות שהוא מושפע לרעה מאחיינו הג'ינג'י וגדל המידות תומאס
(ידוע גם בכינוי נעוריו הבלתי מחמיא 'שמנתול'): פוחז חמדן ששהה במשך שנים במזרח
חוף העשן, תחילה כחניך ולאחר מכן כרע חסר-תועלת על שולחנו של הרוזן השחצן אלפרד
פון ציצוביץ, עד שהלה ירד מגדולתו ונס מנחלותיו כפליט פוליטי, ולא יכול היה לספק
עוד עינוגים, צייד ואוכל כיד המלך לקהל הבטלנים החנפים שהסתובב סביב שולחנו. הלה,
הגיע אל דודו המחמיר בבקשה למשרה והכנסה, אולם לא ברורה מערכת היחסים המדוייקת
ביניהם; וכיצד "מולי נכסים" משתלבים בתוכה, אם בכלל.
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.