הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית
| המערכה | יצירת דמות
מחוזות
האי ההידרוסטי: ואלנסטון וריברהייז
(The
West Downs)
4.6.7.1: המערכה ב-West
Downs
בני
קיץ (Summer Spawns)
בחזרה אל הדף הראשי של מחוזות ריברהייז וואלנסטון לחץ
כאן
איזור
תפוצה:
העמק המקולל של וולגארד (Summergorge), ולאחרונה איזורים נוספים, בתוך רמת פאלסט ומחוצה לה.
גזע: אנושואידים מעוותים, לפי האגדה תוצרים של ריטואל שיצר מיזוג לא יציב
בין קסם קאהרויאני לקסם טבע כאוטי.
צורת ארגון: שבטים
שנמשלים בידי פרטים שהגיעו לצורת קיום מפותחת יותר בסולם ההתפתחות (השרצה ומיזוג),
לעיתים עם כוחות דרואידיים מעוותים; כל שבט מרוכז סביב צמח-התל המקודש שלו, ומנסה
להפיץ את הנבגים ושאר ההשפעות שלו.
דת ואמונה: סוגדים
לאדון דרדרי הקיץ המעוות ("הגוש הזולל") גרו'דא, כאביהם ובתור
"ההתמזגות העליונה".
|
מר ריברסטון שלח יד רועדת אל הבקבוק
ליד השולחן. "ושמה... הם היו עשרות, לא
מאות! נשפכים כמו נמלים מתוך הפה שלו. הפה של הקקטוס, כן! כולם קוציים כאלו,
מכים בפטישים וצווחים בקולות דקים ולחים כאלו, וכל הסביבה שלהם-" "ליד הרגליים של הקטטוס-פלא
שלך, ג'ים?" "כן, כן! כל הסביבה שלו, היתה
אדומה וכתומה וסגולה, פטריות, המון פטריות, וכל מיני דברים אחרים שהקוציים האלו
יצאו ונכנסו לתוכם-" "אני חושב ש'תה שתית יותר
ממספיק ללילה אחד, ג'ים. פשוט קח ת'פגר שלך וזרוק אותו למיטה. טוב?" |
בישובים
של רמת פאלסט הגבוהה והנידחת, ובקרב השייטים שחיו על אפיק נהר פרוסטמון וחלפו מפעם
לפעם בעיקול הנהר שממנו ניתן לראות את הערפל המקולל של בקעת הקיץ (Summergorge) מתמר ומכסה את האופק בדרום-מזרח, נפוצו מאז ומעולם אגדות על
יצורים מעוותים, עקומים וקוציים שחומקים בתוך הערפל המקולל וטובלים בבריכות הרעל
הלוהטות שמכסות את חורבות הבירה העתיקה של וולם.
צורתם
של היצורים השתנתה מסיפור לסיפור, כמו גם מקורם; לפי רבים מהסיפורים, דובר
בדמויי-אנוש מעוותים, מה שהפיץ את האמונה כי מדובר במי שאבות-אבותיהם היו בני-אדם
שהלכו אחרי הדרואיד המטורף של דרדרי הקיץ ואיבדו צלם אנוש; בסיפורים אחרים, דובר
בבהמות כמעט חסרות תבונה, שעורן נראה כהכלאה מוזרה בין סלע רטוב, איזוב ובשר (shardbeast), ואגדות אחרות דיברו על מבנים קוציים עצומים שהתמרו לגובה עצום
והפיצו פטריות וערפל רעיל.
אלא
שלאחר דורות ארוכים בהם דובר בלא יותר מעוד אחד מהמיתוסים העתיקים של וולם,
שהידרוסטים מיושבים בדעתם התייחסו אליו בבוז, ולכל היותר כתיאור מוגזם של גזע לא
תבוני דועך שמסתתר עמוק מתחת לבריכות הלוהטות של וולגארד (מקום שממילא אינו הולם
בני-תרבות), הרי שבשלהי שנת 2440 לסה"א, הערפל הולך ומתעבה מעל בקעת הקיץ,
הולך ומתרחב, הולך וקרב באיטיות לאפיק הפרוסטמון; הקשר עם מחנה חוטבי העצים של התאגיד
שמעבר לעיקול הפרוסטמון אבד... וחודשים ספורים לאחר מכן, הולכות ומתרבות השמועות
על יצורים מעוותים שבונים את קיניהם בחלקים שונים של רמת פאלסט, הרחק מעבר לגבולות
בקע הקיץ - אם כי עדיין בזהירות, הרחק מישובי הקבע של בני האדם ואפיק נהר
פרוסטמון, בחקלו המוכר שבין מפלי רינדן לבין נמל הבזלת של מורלאנד אבי.
התיאור
שיופיע בערך זה, הינו בלתי מדויק, ונסמך על תערובת בין האגדות הישנות של אדון
דרדרי הקיץ, השמועות החדשות, וכתביה של כוהנת שכוחה אחת בשם ליסיל (Lyseel), אשר לפני מאות שנים חירפה את נפשה ויצאה לחקור את האגדה על
ילדיו המעוותים של אדון דרדרי הקיץ.
האגדה על מפלת הדרואיד של הקיץ וילדיו המעוותים
במשך דורות על דורות,
יגע כמעט כל ילד במחוזות הספר של ה-West downs של הידרוסט את האגדה העתיקה על 'מלך הדרדרים': ג'וראד
וולגארן (Jorad Wulgern) דרואיד רב-עוצמה ששנאתו למלכה הדרואידית
קאהלן אירגריד ('גבירת רוח החורף'), העבירה אותו על דעתו, שיקעה אותו בקסמים אפלים
שניזונו מלהט השנאה שבער בתוכו והביעו את אהבת הנפש שלו לצמחים קוצניים.
בסופו של דבר, לאחר
תבוסה מצלצלת שנחלו ג'וראד והדרואידים שתמכו בו מידי גבירת רוח החורף (ולפי אחת
הגרסאות, מידי גבירת רוח החורף ואחותה, הפלדינית אנהילד ובני בריתה), שקע הדרואיד
הגדול המובס בטראנס של טירוף מאגי, שנועד לשאוב כוחות קסם חזקים ואפלים עוד יותר
מתוך העלטה חסרת השם, הרחק מעבר לגבולות הארץ העתיקה בה חי; והריטואל האחרון שלו,
בעוד כוחותיה של הגבירה הלבנה צרים על מעוזו שמעל וולגארד, הפכה אותו לישות
מפלצתית של להט רעבתני, שכונה גרודא (Gruu'da), או "הגוש הזולל".
תומכיו, הדרואידים של
דרדרי הקיץ, חלקו לפי האגדה את גורלו של אדונם והפכו למפלצות מעוותות ורבות-עוצמה;
שרצים קוצניים מרחפים ורבי קוצים וקנוקנות, בעלי גרסאות לוהטות ומעוותות של קסמי
הטבע בהם שלטו בהיותם בני-אנוש.
לפי האגדה, הגבירה
הלבנה של החורף ואחותה הביסו בסופו של דבר את אותה מפלצת עצומה של קיטור, קוצים
ומלתעות רעבתניות, ועימו נקטלו רוב משרתיו המעוותים; מסופר גם, שהקסם שיצר אותם
היה כאוטי ובלתי יציב ברמה כזו, שאמנם העצים את כוחם להשחית, אבל גם קירב את קיצם;
וגם אלו מהדרואידים המעוותים ששרדו את הקרב, לא האריכו ימים אחריו, אלא התפרקו או
התפוקקו – מי במהירות ומי באיטיות יחסית – בחזרה למרכיבים הטמאים שיצרו אותם[1].
אלא, שנצחונה של גבירת
רוח-החורף לא הציל את העיר העתיקה וולגארד, שהאדמה הסובבת אותה ספגה כמות גדולה
מדי של קסם אפל והתפוצצויות מעוותות; כפי שמסופר באגדות אחרות ומפורסמות יותר של
המחוז, גבירת רוח החורף הסתכסכה עם אחותה והרגה אותה בקרב, ושלטונה שלה עצמה שקע לטירוף
של יגון ולא האריך ימים; ובתוך דורות מספר, ניטשה העיר וולגארד והפכה בהדרגה לבקע
לוהט ומקולל, שורץ מפלצות ורווי כוחות קסם אפלים.
ובעוד ממלכת וולם עצמה
מעתיקה בהדרגה את מרכזה דרומה, לעבר מה שנקרא כיום אגם בריאן, וקובעת את בירתה
החדשה בעיר ווסטמור[2], נשכחה
וולגארד המקוללת, או בשמה החדש – תהום הקיץ (Summergorge), והפכה לעמק נסתר
ומוקף ביצות לוהטות, גייזרים וערפל רעיל.
במהלך הדורות, ידעו תושבי וולם לספר, כי מהדרואידים המטורפים של הקיץ, שהתפרקו
לרכיביהם המתועבים בעשורים שלאחר חיסול גופו הגשמי של אדונם, נשארו שרידים ששקעו
לתוך האדמה, וכמה מהם התאחדו או עיוותו חיות וצמחים, והפכו אותם לגזע נתעב (או
למספר גזעים נתעבים) של שוכני חום וחשיכה, זכר עלוב ונחות למטילי הלחשים האדירים
שלחמו כנגד גבירת החורף – צורתם מעוותת, תבונתם לא עולה בהרבה על תבונה של חיה,
אולם כמה מהם שמרו לפי האגדות על גרסאות פחותות של כוחות הקסם של המקור הקדמון
שאותו שיקפו; וכולם נגועים ברעב לוהט, ובעיקר בשנאה עמומה, אבל חסרת פשרות
לדרואידים ולאבירים של וולם.
הסיפורים הישנים סיפרו
על יצורים קוצניים הדומים אך בדוחק לצורת אנוש, שהטילו ביציהם בתוך קקטוסים
תת-קרקעיים ענקיים או קינים תפוחים ופועמים; על בהמות שנראו כתערובת בין אבן לחה,
רקבובית צמחית ובשר חיה (Shard beasts), בעלות יכולת לגרוס אבנים ולירוק רעל; ומפעם לפעם,
גם על דרואידים מושחתים, שנמשכו אל הטומאה הלוהטת וניסו לשלוט בה ולנצל את כוחותיה
כרצונם, בדרך-כלל כדי להצטרף אליה בסופו של דבר.
יורשיו של המלך
קאהל-ראמדור ('אדון הרעם') האפלולי, האחרון במלכים הדרואידים הגדולים של וולם,
ביצרו את האי עליו יושבת כיום מורלאנד'ס אבי, ואתרים נוספים לאורך אפיק נהר
פרוסטמון, בין השאר כדי להגן על גבולה של וולם מפני אותם יצורים; אולם בפועל,
בעיקר לחמו זה בזה, עד שהתחזק השלטון ההידרוסטי החדש וריסן אותם.
מאז, הפכו 'צאצאיו'
השונים של גרודא לסיפורים עתיקים, הולכים ונשכחים בהדרגה ביחד עם יתרת המסורת
הישנה של וולם, ההולכת ונדחקת מפני האמונה החדשה שהביאו ההידרוסטים, ובעיקר כוחם
הקנאי של הנזירים של נורת'קרוס.
אמנם, איש לא הכחיש
שהבקע הישן והמקולל, הרחק מדרום-מזרח לאפיק הפרוסטמון, שורץ יצורים מסוכנים ורק
שוטה יתקרב אליו; וכי בשנים מסויימות, עלול הערפל החם של אמצע הקיץ להביא עימו
קדחת ומחלות אחרות. אולם המסורות הישנות המספרות ביציהם של ילדי הקיץ, הגדלות
במחשכים, ועל רסיסי הנשמות המתועבות של משרתי גרודא שהפרו אותם, הלכו והפכו
לאגדה... סיפורי ליד האח של זקנות נבערות, שנועדו להפחיד ילדים.
עד עכשיו...
בקיץ של שנת 2440
לספירה, ערפילים לוהטים מסאמרגורג' מכסים שוב את אפיק הפרוסטמון, הולכים וזוחלים
לעבר חומותיה הישנות של מורלאנדס אבי; הקשר עם חוטבי העצים ששלח התאגיד במעלה הנהר
אבד, והשמועות הולכות ומתרבות... שמועות על המוני יצורים, בכמות ובעוצמה שרמת
פאלסט לא ידעה מזה מאות על מאות שנים, שורצים בעלטה, חופרים את דרכם לאיזורים
חדשים, להקים בהם תילים מוזרים וגבוהים- ספק תל אדמה וספק קקטוס עצום ופועם
חלושות, שמגדל קוצי אבן לחים (thorn shards), שמקרינים על סביבתם באור אדום חולני.
הגם, שלעת-עתה אותם
יצורים טרם תקפו ישירות את מורלאנד'ס אבי המבוצרת היטב, או את אחד הישובים הגדולים
האחרים לאורך נהר פרוסטמון, הרי שהסיפורים הולכים ומתרבים- ואי-מי שלף מחקר
ישן-נושן של כוהנת שכוחה בשם ריסיל (Lyseel), לפיו, הפוריות של הביצים ושבבי האבן הנגועה,
מושפעת בדרך כזו או אחרת ממאזן האנרגיות המאגיות.
במילים אחרות – התחזקות
של כוחות אפלים, אולי הרחק מעבר לגבולות הידרוסט, משנה את המאזן המאגי, ועשויה
להפוך את ביצי הקיץ לפוריות ומסוכנות בהרבה, ולאפשר לשבבי-קיץ נרפשים להתאחד
ולתפוח, כפי שלא יכלו לעשות מזה למעלה מאלף שנים.
ובעוד הקיץ של 2440
מתקרב לסופו, החל אד מהביל להתמר מעל הגנים החרבים והמקוללים של טירת אול'רין, ממש
מעל תחנת הסחר של רינדן עילית; קולות לחים ושמנוניים שמצקצקים מתוך העלטה...
וטענות של חוואים מבועתים, על צורה גבוהה ודקה שראו נישאת לגובה מעל אחד הצוקים,
זוהרת כולה באור אדום חולני.
צורות קיום של
"בני קיץ"
לפיה כתביה של הכוהנת
ליסיל, שכמה חלקים מהם השתמרו בגנזכים של מורלאנד אבי ושל מנזר נורת'ווינד,
בני-הקיץ שונים מגזע אנושואידי במלוא מובן המילה, באשר לפי מה שהבינה (ולא ברור
האם הצליחה לשוחח עימם או לחקור אותם בדרך אחרת), הם אינם רואים בעצמם פרטים
נבדלים, אלא חלק ממכלול, שמתגלם קודם כל בתל הפועם של השבט - אותה צורה ענקית
דמויית קקטוס, שחיי היצורים סובבים מסביבה.
התל הוא זה שמפרה את
הגידולים הקוציים מהם בוקעים היצורים ומעבה אותם; הוא זה שהיצורים מעלים לו
קורבנות - כולל יצורים חיים מזנים אחרים, שמשופדים עליו או מועלים לו מנחה בדרכים
אחרות, בבריכות הלוהטות שאמורות להמצא מתחת לתל; והוא זה שבסופו של דבר בולע את
היצורים ו'מאחד' אותם אל תוכו, כדי לנסות ולחברת את "רסיס החיים" (Shard of life) שלהם לצורות קיום חזקות
יותר.
לפי ליסיל, כל מחזור החיים והאמונות של
היצורים, נובעים מהמעגל החוזר לעולם שבין איחוד לפירוק; הם שואפים לעולם להתאחד,
וכך כנראה (גם אם לא במודע) לשחזר את הצורות רבות העוצמה מן העבר - אולי תלמידיו העוצמתיים
יותר של ג'וראד-גרודא; אבל הטבע הכאוטי וחסר ההרמוניה שלהם, שיתכן ונובע מההתמזגות
הלא יציבה בין קסם קאהרויאני עתיק לקסם טבע לוהט ופראי, מקשה על המשימה ודוחף אותם
להתפרק פעם נוספת, וחוזר חלילה; כאשר כל מעגל חיים - ככל שהוא מוצלח ולא מסוכל
בידי גזעים או יצורים יריבים, מרחיב את מעגל החומרים שהתל מתיך ויורק מחדש אל תוך
שקי-הדגירה או הנבגים הקוציים שלו.
כאשר אחד היצורים מחוסל, רוב הגוף שלו
(שנראה ממילא כשילוב בעייתי בין בשר, אבן לחה וחלקים צמחיים) מתמוסס במהירות,
ומותיר פיסה גדולה ונוקשה (Shard), שנחשבת פחות או
יותר ללב המאובן של היצור; כאשר מדובר על הצורות הנחותות והלא-תבוניות, כגון Shard beasts, הרסיס שלהן לא שונה
בהרבה מבוץ מוקשה עם פיסות טחב, ומתפורר במהירות לאבקות חסרות ערך (אם כי בעלות
השפעה לרעה על המקום בו הן שוקעות לאדמה);
כאשר מדובר בדרגה התבונית יותר של
"רסיסים" (שמתאימה לתיאור רוב היצורים שנתקלו בהם, שנראים כמו
אנושואידים מעוותים), רסיס הליבה הוא עמיד יותר, ונראה כמו צורה גסה משחם מוקשה או
אבן דומה, עם נגיעות של צבעים ונקודות מחומרים אחרים. לפי הרמיזות של ליסיל, צורות
קיום חזקות יותר, ישאירו אחריהן רסיס ליבה חזק עוד יותר, שיתכן שיש בו חומרים
נדירים ויקרים יותר.
בכתביה של ליסיל, הוענקו לסוגי יצורים
שונים השמות או הדרגות של "אבקה" (dust), "רסיס" (shard), "פיסה" (chunk), ו"גוש" (lump), כאשר מעל לכל אלו
קיימים התל (mound), ושאיפה לצורת
קיום עליונה יותר שליסיל סברה כי היא אינה אפשרית עוד. ליסיל טענה, כי יש קשר בין
פוריות נבגי הקיץ ומה שיצא מהן לבין מאזן כללי יותר של אנרגיות מאגיות באיזור
ומעבר לו; ובעוד היא עצמה מתארת יצורים תבוניים (למצער למחצה, בדרגה של
"רסיס"), ושמועות על יצורים חזקים יותר, אם כי נדירים מאד, הרי שיתכן
שבמאות השנים שלאחר מכן, שינוי האנרגיות לא היטיב עם שקי הנבגים של היצורים, גרם
לתילים עצמם להתמזער או להתפרק, ודרדר אותם, למצער מחוץ לנקבות העמוקות ביותר מתחת
לבקע הקיץ, לדרגה הנחותה ביותר של "אבקה", שמסוגלת להשריץ אך ורק צורות
קיום נחותות, שאינן תבוניות בהרבה (או בכלל) מחיות.
Shard beasts ("אבקה"):
יצור מעוות זה, בעל תבונה שאינה עולה
תבונת חיה, מוכר במחוז פאלסט מזה דורות ארוכים, כמפלצת ששורצת במערות עמוקות
ולחות.
זוהי בהמה בעלת שש רגליים, שגודלה החל
מגודל כלב גדול ועד לגודל של סוס, בעלת עור נוקשה מאד שנראה כסלע שחם כהה ולח, שפה
ושם מנמרים אותו 'עורקים' של איזוב; הגב משוריין והבטן בשרנית ורכה יותר, וממנה
בוקעים מעין 'חבלי שרך' פועמים חלושות, שנגררים על הרצפה כאשר היצור הולך,
ומתחפרים לתוכה כאשר הוא רובץ.
הגב קרני וגבשושי מאד, ובוקעים מתוכו
חודים זוהרים באור קלוש, שיכול לנוע בין סגלגל חולני, אדמדם וירקרק; הראש פחוס וסלעי,
בעל מלתעות עטורות שיניים ירוקות-סגלגלות, שמזכירות קוצים צמחיים גמישים וחדים
כתער, ועין אחת אדומה או סגולה; משני צידי הראש, סמוך לצוואר, בוקעות שתי קנוקנות
ארוכות וחזקות, בעלות כפתורי הצמדה וסדרה של חודים אכזריים, שנועדו כנראה לתפיסת
טרף, וסיוע למלתעות העצומות של היצור לגרוס אותו.
לפי ליסיל, יצורים כאלו שימשו לא פעם
כבהמות מאולפות או לפעמים גם חיות רכיבה בשירות זנים תבוניים יותר של בני-קיץ;
אולם באורח טבעי (או למצער כפי שנתקלו בהם הרפתקנים הידרוסטים בזמנים מאוחרים
יותר), היצורים חיים בלהקות קטנות, באיזורים אפלים ועמוקים, או מכוסים באדים צמחיים
רעילים, שנראים כאילו הם גורמים להם להרגיש בנוח, או מזינים אותם; הקן שלהם, נראה
כמו תפיחה פועמת באיטיות, חסרת צורה (יש אומרים, כמו שק לח וקרוע), שמוצמדת לקיר
מערה, בדרך-כלל מעל בריכה לוהטת או איזור אחר, חם מאד וקשה לגישה; הביצים, במידה
שיש כאלו, נראות כמו אליפסות סגלגלות-ירוקות גבשושיות, שמתוכן בוקעים זיפים קרניים
רכים וגמישים; כמו כל יתר הנבגים של יצורי הקיץ, הביצים רעילות מאד לבני אדם ורוב
החיות הרגילות, ומסוגלות לנגע אותן במגפות קשות, ואפילו לגרום להן להתעוות בדרכים
מבעיתות.
Spawns of summer (Gruu'kach)
("רסיסים")
הצורה המפורסמת ביותר לפי הסיפורים
הישנים של בני-קיץ, הם אנושואידים מעוותים אשר חיים בשבטים, בדרך-כלל סביב תל משל
עצמם, שמשתנה בגודל ובצורה לפי העוצמה של השבט- החל מגוש מפעפע שאינו שונה בהרבה
מזה של בהמות רסיס, מלבד העובדה שהוא גדול, ססגוני ומסועף יותר, ועד לצורת אימים
דמויות קקטוס ענק ונוקשה, שקוציו הם שברי אבן או חומר אחר שזוהר באדום חולני,
בעיקר בחשיכה.
לגרו'קאץ' צורה כללית של אדם, למרות כל
הנגעים והעיוותים; הגובה קטן במעט מבן-אנוש ממוצע, ועומד על 1.5-1.55 מטרים; לא
ברור אם הם מחולקים לזכרים ונקבות, וגם אם כן, קשה מאד לראות הבדלים חיצוניים
משמעותיים; העור הוא בגוונים שונים של חום וירוק, מאד בלתי אחיד, כאשר יש בתוכו
חלקים בולטים ואבניים יותר, וחלקים בשרניים יותר ושקועים יותר, ארוגים ב'עורקים'
צמחיים למראה שאחראים על רוב הגוונים הירוקים; הגב תמיד נוקשה יותר מהבטן, מצמיח
שלל קוצים ובליטות, לעיתים גמישות וצמחיות יותר, ולעיתים נראות כמו גוש אבן - אשר
לעיתים נדירות זוהר באור עמום (הגם שמצב כזה עשוי בדרך-כלל להתאים לצורת קיום
מתקדמת יותר).
הראש פחוס ומאורך, נראה לעיתים קרובות
חסר פרופורציות ומשתנה באורח קיצוני מפרט לפרט; העיניים צהובות, או אדומות-סגולות
עכורות, צורתן נעה בין אליפסה שטוחה וצרה, לבין עיגול כמעט משוכלל; מספרן נע
בדרך-כלל בין אחת לשלוש; האוזניים קטנות ומשוטחות, לא פעם עם ציצות צמחיות
משתלשלות מהן כלפי מטה, כמו הכלאה בין פיאות לחות ודוחות לאניצי שרך. הידיים
דמויות אנוש, מלבד העובדה שהן גבשושיות והאצבעות ארוכות וחזקות יותר; אם הם טורחים
ללבוש בגדים, מדובר באיזור חלציים גס, ולפעמים כמה רצועות שיריון מוצלבות ופשוטות,
עשויות מעור מעובד למחצה של חיה; הם מסוגלים למינים פשוטים של מלאכה, ליצירת נשק
גס או כלי עבודה, וגם קישוטים אופייניים מעצם או קרניים של יצורים אחרים; ולפי כמה
מהסיפורים, לעיתים הם מתקינים כלים מוזרים שנראים כמו גלגלי אבן גדולים וחלולים,
אותם ניתן להניע בקסם מוזר, שמופעל בידי מספר יצורים שמתפתלים בתוכם ודוחפים אותם,
או את מוטות הניווט (או קוצי הניווט) המוזרים שלהם; אם כי קיומם של גלגלי אבן
משוכללים עשוי לרמז על צורת חיים מתקדמת יותר בקן, שמנצחת על העבודות ומסוגלת
להשתמש בקסם כדי להפעיל אותן.
העור של היצורים לח וחמים; וחם עוד
יותר הוא הריר שלהם, שהוא חום, צמיג ובוצי ולעיתים מתפתל על הרצפה במשך דקות
ארוכות, כאילו יש בתוכו שבבי חיים משל עצמו; הקול דק, לח ושמנוני, ולעין אנושי
ישמע כמו ציוצים מאוסים וחסרי פשר - הגם שחדי אוזן יוכלו לשמוע הברות חוזרות
שיוצרות מילים פשוטות.
ביצי היצורים מעוגלות יותר מביצי בהמות
הרסיס, ובדרך-כלל אפשר למצוא אותן בתוך הקן, מוצמדות מתחת למים רדודים ולוהטים כמו
אשכולות, שנראים לעיתים כמו ענבים ענקיים ומעוותים בצבע אדום-נופך כהה, מהם בוקעים
שלל קוצים; הגם שלא ברור, האם מדובר בביצים או בדבר-מה טמא אחר, באשר לפיה כתביה
של ליסיל, היצורים עוסקים בהבאה ועיבוד של 'מנחות' ללב הפועם במים הרותחים מתחת
לקן שלהם, שבסופו של דבר מושך ובולע אותם עצמם, במעין 'איחוד' שנועד להפריש נבגים
או ביצים גדולות ויקרות-ערך יותר.
צורות חיים מתקדמות יותר
צורות חיים מתקדמות יותר, הן נדירות
מאד (או למצער, היו נדירות יותר), ומייצגות שיאים במלאכת היצירה והאיחוד-מחדש של
בני-הקיץ; בכתביה של ריסיל, ישנם איזכורים קצרים ועמומים למגוון צורות- החל
מגרסאות מגודלות, חזקות וקוציות יותר של היצורים הרגילים, עם זוג ידיים עצום
שמסוגל למחוץ אבנים, ושובל של קנוקנות שמשתרך מצידי הגוף; המשך בתילים חיים קטנים
עטורים בשיריון סבוך של קוצים, שמרחפים באיטיות מעל הקרקע, בלא רגליים נראות
לעין;והמשך ביצורים אנושיים יותר, בעלי פנים כהות מאד ומאורכות שנראות כמו מסכה,
שיער מתפתל שנראה כמו קנוקנות חיות, ועיניים בוערות, בעלי יכולת מאגית ניכרת, כולל
יכולת לדבר בשפות בני-אדם (הגם שקיימת מחלוקת, האם ליסיל תיארה כאן בני קיץ
אמיתיים, או דרואידים אנושיים מטורפים שניסו להגיע למקורות הכוח הקדום של גרו'דא,
והתעוותו עד לבלתי היכר).
כך או אחרת - במקום בו אכן קיימת צורת חיים
מתקדמת יותר (או "איחוד נעלה" כפי שהיצורים עצמם מתייחסים לזה), נראה
שניתן יהיה להתקל ברמזים, בדמות יצורים מאורגנים יותר, עם תוכניות פעולה מתוחכמות
יותר; הגם שתמיד, בסופו של דבר, הדברים יהיו קשורים במטרת העל שרודפת את אותם יצורים
מאז בריאתם - התאחדות סופית וחזקה של היצורים עצמם, בתוספת שלל מלחמה ושרידי
השבויים שלהם, באורח שישחזר את צורות החיים או האיחוד המקורי הגדול... אלא אם כן,
הם עצמם מתומרנים למטרות אחרות ביד אחרת, נסתרת וערמומית יותר, אשר מנצלת את
הדחפים של בני הקיץ והרעבתנות שלהם למטרות אחרות לגמרי...
בחזרה אל הדף הראשי של
מחוזות ריברהייז וואלנסטון לחץ כאן
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.