??????? - ????

הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית | המערכה | יצירת דמות

vineline

 

מחוזות האי ההידרסטי: ואלנסטון וריברהייז

 

(The West Downs)

 

 

4.6.7.1: המערכה ב-West Downs

תאגיד "מולי נכסים" ופרשיית קשר ה-Argent Cone

 

 

בחזרה אל הדף הראשי של מחוזות ריברהייז וואלנסטון לחץ כאן



כללי

התאגיד רב-הזרועות והמשגשג שהקימו שני האחים לבית מולנר, נחשב בעיני רבים לאחד מגופי המופת שמייצגים את הקידמה והשגשוג של הדור האחרון; ואילו בעיני אחרים, הוא ושני האחים שבראשו הם מפלצות חמדניות וחסרות מעצורים, שפילסו את דרכם למעלה על גבי שובל של גופות, ומתכוונים לגרוע עוד יותר. כך או כך, אין ספק כי הצלחתם של שני האחים, שהחלו דרכם כבניו של לבלר זוטר שירדו עם אביהם למושבת פורט ג'יידבל, הינו מרתק ומסחרר. התאגיד, שהחל את דרכו כעסק צדדי וכדרך להשקיע את שכר-הטרחה השמן שגבה האח הבכור, עו"ד אדווין מולנר, מלקוחות עשירים, הפך לאחד הגופים שמזוהים עם קריסת האצולה האגררית הישנה ומדיניות ריכוז הקרקעות של הכתר; כמו גם עם שילוב אגרסיבי וחסר מעצורים של תביעות, עיקולים ושאר מהלכים משפטיים עם מדיניות עסקית זריזה, שעיקרה פשוט מאד: קנה (או אלץ את האחר למכור לך) בזול, ומכור או החכר ביוקר.
בעשר השנים האחרונות, מרכזים האחים מולנר את עיקר פעילותם העסקית בחבל המערב, שם יצאו למלחמת חורמה כנגד שושלת אדוני המערב הפיאודליים לשעבר, בית דוכסי ווסטמורשילד העתיק, והכו אותו שוק על ירך. כיום, כוחם של בני ווסטמורשילד בחלקים המרכזיים של מערב הידרוסט נותץ, נכסיהם אבדו וקשריהם החברתיים התפוררו ברובם; שרידי הבית נסוגו לטירתם הישנה ב-
West Downs, מכורתם העתיקה, כדי לנהל משם קרב מאסף; ורבים תוהים, האם זו הסיבה ש"מולי נכסים" נכנסו בכוח רב גם לכאן – האם המלחמה בין הצדדים חרגה מזמן משיקול כלכלי קר, והפכה לקרב אגו הרסני וחסר פשרות.
אלא, שדווקא כאן, ב-
West Downs, אימץ "מולי נכסים" דרכי התנהלות שונות לגמרי מאלו שאפיינו אותו במקומות אחרים. האח הבכור והבוס הכללי של התאגיד, עו"ד אדווין מולנר, כמעט ואינו מתערב בשלוחת התאגיד שלו באיזור זה, ואילו האח הצעיר, עו"ד פליקס מולנר, משקיע בה את כל-כולו, עד כדי כך שזנח את רוב חובותיו במקומות אחרים, כולל הופעות בבית המשפט של הידרקרון. גם כאן, היטיב התאגיד לנצל את חולשתם ואת חובותיהם של בעלי האחוזות; אולם ב-West Downs, במקום להביא אותם לפשיטת רגל, בוחר פליקס ברוב המקרים לשעבד אותם בכלים כלכליים וחברתיים, שהם תערובת של הלוואות נוחות לכאורה, עם מתנות וכיבודים שהוא מעטיר על תומכיו, בין היתר יבוא מסובסד של מותרות מעיר הבירה, והשתתפות באירועים נוצצים, שבראשם הנשף הדו-שנתי שמארגן התאגיד באחוזה הגדולה של Netherglen. סילוק ופשיטת רגל, היו אמצעים שנשמרו בעיקר לתומכיו האדוקים מדי של בית ווסטמורשילד; אלא שבית הדוכסים עצמו הצליח להנצל, לעת-עתה באמצעות הלוואה מלכותית.
עיקר פעילותו ורווחיו של התאגיד ב-
West Downs, באים משש או שבע מחצבות גדולות, כמו גם מהשליטה ההולכת והגוברת שלו על ההובלה בדרכי היבשה ובעיקר בדרכי הנהרות של המחוז; מן המחצבות מוסעות עופרות ברזל, בדיל, גבישי אקלריינט ועוד ספיחים אל הפרברים הדחוקים והחדשים שבנה התאגיד סביב העיר העתיק ווסטמור; שם הם ממויינים, מטופלים ומושטים בדרך האגם אל השווקים בוואטרוויל והידר קרון.
אלא, שאז וגם היום, היו שהרימו גבה וטענו, כי למרות הפעילות הענפה של המחצבות וספינות הנהר, הרי ש"מולי נכסים" משקיע כספים רבים לפחות כפי שהוא מרוויח מן המחוז, כולל בצבא הפרטי הגדול שלו, כולל שכירי חרב מאסקאריים; בישוב האסירים לשעבר מהידרקרון שהפכו לנאמניו הקנאים, כולל אחזקת מספר מוסדות, ביניהם בית ספר לילדי המתיישבים החדשים, שלא לדבר על הכספים הרבים המושקעים בשימון בעלי האדמות הרבים שהעבירו ל"מולי" את תמיכתם. שמועות אלו טוענות כי יתכן שלתאגיד ולראשיו מטרות נוספות, חשאיות או אפלוליות יותר במחוז, שמצדיקות השקעת כספים כה רבים.

 

 

התאגיד בדעת הקהל: מתנגדים ותומכים
בעיני חלק גדול מתושבי ה-West Downs, השם "מולי נכסים" שווה ערך כמעט לרוע המוחלט; מפלצת חמדנית, מושחתת וחסרת מעצורים ששמה לה למטרה להשחית את מחוז הולדתם העתיק, ולחלל ולהמית את מסורותיהם, כבודם ויכולת הקיום העצמי שלהם. אנשי התאגיד מפעילים מחצבות מצחינות ומזוהמות שפוצעות את הגבעות העתיקות (בפועל, קיימות שש או שבע כאלו בשני המחוזות); הם משחדים את בעלי האחוזות ומשעבדים את הפקידים העירוניים; הם צרים על העיר העתיקה ווסטמור והקימו סביבה פרברים בהם שוכנו חותכי גרונות ושאר חלאות אדם; ועוד כהנה וכהנה.

אלא, שתיאור דברים זה אינו אלא חלק אחד מתמונה מורכבת יותר; באשר בעבור אחרים- לא רק עו"ד פליקס מולנר ובעלי המניות הפועלים תחתיו, אלא גם עבור רבים אחרים, התמונה שונה, ולעיתים כמעט הפוכה.
בעיני תומכי התאגיד, לא רק שהם מביאים קידמה למחוז נידח ופרימטיבי, שילשו את סחר הנהרות והביאו עימם לא רק חשבונאים, אלא גם אומנים ובעלי מקצועות חופשיים, אלא שהם הטיבו את חייהם של אומללים רבים, שבלעדי חסדו של "מולי נכסים", היו נמקים בעוני וברעב בהידרקרון. יריביהם נתפסים בעיניהם כאוסף מוסת של דייגים צרי-אופקים; רועים פרימטיביים אשר "בטוחים כי זכותם לשבת ולנגן בקתרוס המטופש שלהם, בלא שאיש יחלוק עימם את הארץ בטווח עשרים מייל". מעל אלו, נמצאת חבורה מושחתת וערמומית של אצילים מנוונים, שלא רק שסירבו להצעות נדיבות מאד של התאגיד לשיתוף פעולה, והם נחושים להותיר את המחוז בבערות ועוני, אלא שחלקם מעורבים עד צוואר בפרשת "החרוט המוכסף" (The Argent Cone, ע"ע), ולמעשה עוסקים במזימות בגידה כנגד הוד-מלכותו בכבודו ובעצמו.

זאת ועוד; גם אם בין תומכי "מולי נכסים", ניתן למצוא כמה ברנשים קיצוניים ולא נעימים, שיתכן ונושאים על גבם קופת שרצים מסויימת, הרי ניתן למצוא ביניהם גם ג'נטלמנים מכובדים מאד, חלקם ממוצא אצילי, נשואי פנים ובעלי דעות מתונות למדי על השילוב הראוי בין קידמה למסורת; אם לא די בכך, הרי שלתאגיד תומכים מסורים ונחושים גם במעמדות הנמוכים- קרי, בקרב אותם מתיישבים חדשים שהובאו מרבעי העוני של הידרקרון ובתי הכלא שלה. אמנם, גם בכירים בתאגיד מודים, שלא לציטוט, שיש ביניהם כמה חותכי גרונות אלימים, שראוי להחזיק אותם "ברצועה קצרה ומהוגנת כדבעי" לבל ישובו לסורם; אולם לעומת זאת, רבים מהאסירים לשעבר אינם "ברנשים מושחתי מידות מעצם יסודם", אלא מיני אביונים שהסתבכו בחובות ונאלצו לפנות לפשע זעיר; יתומים שהחיים לא האירו להם פנים ונוצלו לרעה; פושטי-רגל שהושלכו לבית הכלא הגדול לחייבים, והתאגיד רכש ברוב אדיבותו את חובם והעניק להם הזדמנות שניה, כולל פריסה נוחה המנוקה משכרם החודשי; ועוד. אנשים אלו ובני משפחותיהם תלויים בתאגיד לחלוטין, ולא רק משום שאם "המדריך הראשי" (ע"ע) ימצא שהם לוקים ב"עשיית צרות" או "עצלנות יתר", הם עשויים להשלח כלעומת שבאו; מעבר לזה, אותם אנשים בטוחים במאת האחוזים, כי אם חלילה יקרסו עסקיו המקומיים של "מולי נכסים", הם יושלכו בחזרה, חסרי פרוטה, להנמק ברבעי העוני של הידרקרון; מה גם שיריביהם, התושבים הותיקים, אינם מסתירים את רצונם להשליך את "הארכי-הפרחי המזוהם של בטלנים, כייסים וסכינאים" בחזרה למקום ממנו באו, הרחק מן המחוז השליו שלהם. באילו מקומות אחרים, כך משננים לאותם אנשים השכם והערב, מטפחים וגומלים לתומכים על עבודה מסורה, ולפי כמות העבודה הקשה והכסף שהם מכניסים לתאגיד, בלא קשר (פחות או יותר) למוצא החברתי שלו? באיזה מקום אחר ישננו להם חזור ושנן ש"לא משנה מהיכן באת ומי היה אביך, הדבר היחיד החשוב הוא באיזו חריצות תעבוד, וכמה כסף תכניס ל"מולי נכסים", שהוא "כמעט כמו משפחה אחת גדולה"; והטובים, המסורים והחרוצים יתוגמלו ביד נדיבה ויועלו בדרגות; גם אם אביהם היה בן-בלי שם שיכור או בן-תערובת מן המושבות; ולראיה, המפקד הצבאי מזרה האימים לורקאסו, שהוא דרום-אמת'ורי למחצה.

כך או כך, תומכיו של התאגיד, בעיקר נשואי הפנים שביניהם, מרבים להזכיר נימוק זה; וכי מי, מלבד החברה הנדיבה שלהם, יתן לאומללים הללו הזדמנות שניה, ישלח להם מדריכים ויכשיר אותם, ויתחזק בית ספר (צפוף, מזוהם ובעייתי ככל שיהא) למען ילדיהם הרכים, מלבד עו"ד פליקס מולנר ובעלי המניות הנדיבים ששומעים בעצתו?

 

 

הנצחון הגדול של "מולי נכסים": מפלתו של הרוזן אלאריק מק'הילדן וחשיפת קשר ה-Argent Cone

בקיץ 2438, הגיעה לכלל רתיחה פרשיה שהטרידה את חצר המלך מזה עשור שנים; אחרון האצילים הצפוניים המודים מהברית שנמחצה ב"מלחמת הממזר האדום", הרוזן אלאריק מק'הילדן, נסוג לאחר התבוסה לאיזורים קשים לגישה מעברו המרוחק של השלוחה המערבית של הרי השדרית, במקום בו היא מתמזגת עם היערות העצומים של דרום מחוז הלגון (ולפי מחזור האגדות של Wulm, סמוך לשעריה האגדיים של ממלכת הפיות קלסילדי). אלאריק, אציל ומפקד צבאי בעל כוחות דרואידיים מזרי אימה, נחשב מזה מספר עשורים לאגדה, ברנש מסתורי שבז לכתר ומשל ביד רמה באיתני הטבע, בעיקר בכוחותיו של הערפל, ופיקד על קלאנים של לוחמים הרריים אכזריים שצבעו את פניהם בירוק.
אמנם, בשנים שחלפו בין תום מלחמת הממזר האדום ועד ראשית 2437 לערך, לא נחשבו אותם מורדים לסכנה משמעותית; אולם דומה כי עצם קיומם הטריד כמה וכמה גורמים בכירים בחצר; לא ברור כיצד הצליחו אנשיו של אלאריק להסתבך עם "מולי נכסים"; יש המשערים שהמאבק החל מסכסוכים בין הלוחמים ההרריים לבין משלחות סיור של התאגיד שהגיעו לדרום מחוז הלגון, שמא באשמת מזגו החם והסוער של הבארון וודנריק, בן-דודו חסר הרסן של הרוזן הדרואיד; ויש הטוענים כי עו"ד פליקס מולנר או מי מטעמו, החלו לחשוד בקשרים החשאיים בין הרוזן מק'הילדן לבין מעגל האנשים המקיף את הדוכס ווסטמורשילד.

במהלך 2437, הדרדרו הדברים למאבק הולך ומחריף, כאשר ספג הרוזן השפלה שאין כדוגמתה בשל בגידת רעייתו, הליידי אמאנדה, שערקה ממחנהו וברחה אל חסותו של עו"ד מולנר, שארגן מהלך חוקי של ביטול נישואיה ואירוסה לאחד מבני חסותו. ההרריים הגיבו בהתקפות אל תוך הרמות המיוערות שבצפון ה-West downs, ונפוצו שמועות כאילו הם מנסים לשכנע קלאנים של רועים מקומיים ושאר אנשי חבל הספר להצטרף אליהם למרד כללי. אלא, שראשי "מולי נכסים" תכננו היטב את מהלכיהם; וסמוך לשלהי 2437 פעלו בחצר המרד בכדי להחכיר מהוד-מלכותו את הזכות לדכא את המרד – חוזה מלכותי שכלל רשות לגייס שכירי-חרב, וכן זכאות להשית קנסות וליטול את הרכוש שיוחרם מן המורדים.
הרוזן הדרואיד, שסמך על הגנות הערפל ועל השליטה של אנשיו בשטח, מצא את עצמו עומד מול צבא נוקשה ומיומן לא פחות משלו, וגדול בהרבה במספר; צבא, שלצד יחידות העילית של התאגיד בראשות הלוחם-קוסם האמת'ורי למחצה רג'י לורקאסו (ע"ע), הורכב משכירי חרב מיומנים ונוקשים שהובאו ממאסקארו. בראשות אלו ואלו, הנחיל לורקאסו להרריים מכה אחר מכה, רדף אחריהם; ואז- בדרך שטיבה לא הובהר לחלוטין עד היום- קרעו המומחים של התאגיד את מגן הערפל, והנחיתו את מכת המחץ על מבצרו של הרוזן הצפוני הסורר; שארית צבאו של מק'הילדן הושמדה, והוא עצמו נפל בקרב אחד על אחד מול לורקאסו (שלפי העדים, חיכה בכל מאודו לרגע מיוחל זה במשך תקופה ארוכה).
עד כאן, לכאורה, לא היה יותר מקוריוז מקומי; השמדה של כנופיית מורדים טורדנית, שגם אם יכלה להעביר קלאנים מקומיים לצידה, ספק אם היתה יכולה לאיים אי פעם על מעוזי התאגיד  בווסטמור, שלא לדבר על מרכז הידרוסט. אלא, שדווקא אז, לאחר שהרוזן הסורר נקטל ושרידי הפראים המצובעים שלו נפוצו לכל עבר, החלה ההיסטריה הציבורית; בידי אנשי "מולי נכסים" נפלה חליפת המכתבים הענפה שניהל הרוזן מק'הילדן, ועל אף כי באורח רשמי על הדברים הוטל חסיון מוחלט מטעם הכתר, הרי שהשמועות לא הפסיקו לטפטף, כל אחת מהן מפחידה יותר מהאחרת.

אלא, שההיסטריה הציבורית החלה דווקא לאחר שהרוזן הפראי והמסוכן עצמו נמנה על המתים, וההרריים הפראים שלו הובסו, ושרידיהם ברחו לחלקים העמוקים ביותר של הלגון והרי וייטהאבן. אמנם, מטעמים של בטחון הכתר והמדינה הוטל חסיון על רבים מהפרטים המדוייקים (והמבישים עד מאד), אולם השמועות לא הפסיקו לטפטף, וגרמו לפחד גדול לא רק אצל תומכי התאגיד ב-West Downs, אלא גם בכל חבל המערב ואף בחצר המלך.
הסתבר, שהרוזן אלאריק ניהל, דרך תכתובות, חלקן מוצפנות ורובן נושאות אות מוזר בדמות קונוס מוכסף, רשת שלמה של אנשי-קשר ושותפים, שזממה מזימות בגידה מרחיקות לכת (על הטיב המדוייק הוטל חסיון, וניתן רק לשער עד כמה הדברים חמורים). המפתיע הוא, שרבים מהשותפים לאותה רשת שזכתה לכינוי "
The Argent Cone", לא היו פראים מהצפון, אלא בנים לשושלות עתיקות במרכז הידרוסט, שככל הנראה לא היו מרוצים מהכיוון הנוכחי אליו הולך המשטר; אליהם חברו קציני צבא בדימוס, בשם עוולות דמיוניות שלכאורה נעשו במושבות; ואפילו מספר שופטים במחוזות שונים של הידרוסט, בעיקר אך לא רק בחבל המערב.
נראה, שהפרשיה היתה כה חמורה, עד כי הוד-מלכותו מינה את הלורד מזכיר המושבות בכבודו ובעצמו, לורד אדמונד לייקבורו הידוע לתהילה, לטפל בעניין בדיסקרטיות. המינוי דנן נעשה לא בשל תפקידו הנוכחי של לורד לייקבורו, אלא משום שהעובדה שהוא מקובל מאד על המתעשרים החדשים מחד גיסא, אולם בן לשושלת עתיקה שמקורה ב-
West downs (ואפילו ב-Wulm) מאידך גיסא.

מרבית פעולותיו של הלורד הנכבד נשמרות בחשאיות, אולם כמה מאנשי התאגיד מרטנים שהוא נמנע, מטעמים ג'נטלמניים, לפעול בנוקשות מספקת. כך או כך, קומץ אנשים אכן נאסר, אולם רוב החשודים בתמיכה באותו "חרוט מוכסף", זכו לקנסות כספיים, ולעיתים אפילו אזהרה, כי הוד-מלכותו מודע למעשיהם, ומצפה שיחדלו מהם; במקרים אחרים, פקידים ושופטים הוצאו לפרישה מוקדמת או הועברו למחוזות ולתפקידים אחרים; הכל לפי "דרכו המתונה והג'נטלמנית של הוד-מלכותו"; אם כי, הציניקנים מציינים כי אך מקרה הוא, שרבים מהחשודים שהועברו מכהונה, ספגו קנסות או רוסק כוחם הפוליטי, היו יריבי "מולי נכסים" וחברות אחרות שהלורד מזכיר המושבות מקורב אליהם; כי בין היתר, נעצר (גם אם ב"מעצר של כבוד" בתנאים הולמים) הפרקליט האישי של בית דוכסי ווסטמורשילד, וכמוהו גם האכונגר שניהל את הטירה העתיקה שלהם ב-West Downs – האחרון נכלא ממש, ולאחר מכן הוגלה לאחת המושבות, בהאשמת שותפות בכירה בתככיו הבוגדניים של הרוזן מק'הילדן; וכי הפרשיה זירזה מאד את עליית כוחם של האחים מולנר ושותפיהם בבירת חבל המערב, ותרמה לריסוק כוחם של דוכסי ווסטמורשילד – אף כי הלורד מזכיר המושבות הבהיר היטב, ברוב אדיבותו כי "בית עתיק ומשובח זה נעלה בעיניו מכל חשד".

 

בעיני תומכי "מולי נכסים", הפרשיה נתפסת כנצחון מכריע, אולם לא מספק. השמועות במחוז טוענות, כי למרות המכות שספג ואובדן "ראש הנחש" וסוכניו הבכירים באצולה ובפקידות, הארג'נט קון עצמו עודו פעיל וחורש מזימות, וכי סוכנים שלו, מחופשים להרפתקנים, טרובדורים ואפילו ג'נטלמנים ממעמד נמוך, עדיין פעילים ומנסים להתסיס את הרוחות; ומפעם לפעם, אכן נעצר אחד מהם; לעיתים מגורש מהמחוז, ובמקרים אחרים וחשאיים יותר, כך מספרים, נעלם לאחד משני אתרי הכליאה הרשמיים למחצה שמנהלים אנשים 'מולי נכסים' – Ol’nick ו-Sluggy, שאיש אינו רוצה לראותם מבפנים.

תומכיו הקנאיים יותר של התאגיד, בראשם רג'י לורקאסו עצמו, משוכנעים כי הסכנה עדיין אורבת, בעיקר ב-West Downs, וכי הלורד מזכיר המושבות טעה כאשר ניקה את בית ווסטמורשילד מחשד; והזמן יוכיח זאת.


כך או כך, הנצחון הגדול הפך לגאוותם של תומכי התאגיד, כולל ובעיקר האסירים המשוחררים ושאר בני המעמדות הנמוכים שקשרו את גורלם ב"מולי נכסים".
הללו מתאגדים
בכך, ש"מולי שלהם", או ליתר דיוק, המפקד הצבאי עטור הגבורה של יחידת העילית שלו, הוא זה שחשד ראשון במזימת הבגידה שטווה אציל צפוני גולה שהתמקם מצפון-מערב ל-West Downs, ביערות ההרריים והקשים לגישה של דרום מחוז הלגון; "מולי שלהם", הוא מי שפעל נמרצות, ואף החכיר מהוד-מלכותו את הזכות לדכא את המרד ולגבות את שכרו מן הקנסות והרכוש שיוחרם מהמורדים והבוגדים; "מולי שלהם", הוא ששכר את המלומדים ששברו את הגנת הכשפים של הרוזן-הדרואיד מטיל האימה, ואת החיילים המאסקארים הנוקשים שמחצו את התנגדות פראי-היערות ששירתו אותו, ואיימו לפשוט אל תוך "הארצות המתורבתות"; ומי, מלבד אנשי התאגיד והחוקרים ששכר, יכול היה לעלות בדרך כה יעילה על תכתובת הבגידה שניהל אותו ארכי-מורד ערמומי, ואשר לפי השמועות טווה רשת של בוגדים ועושי-צרות שכללה אצילים, אנשי צבא לשעבר ואפילו כמה שופטים בערי מחוז?

 

 

המבנה וההיררכיה ב"מולי נכסים":
הבוס הבלתי מעורער של התאגיד ב-West Downs, הינו עו"ד פליקס מולנר, המחזיק הן בתואר המנהל הכללי, והן בלמעלה משליש מן המניות; מעבר לזה, הוא המוח המתכנן והרוח החיה, שלפי ישק דבר; גם במקום בו, פורמלית או לא פורמלית, הוא מעניק שיקול דעת רחב לכפופים לו.
מתחתיו בסדר ההיררכי דה-יורה, נמצאים אלו הנקראים "הארבעה"; למעשה, אלו ארבעת בעלי המניות הגדולים האחרים של השלוחה הצפונית של "מולי נכסים", או נציגים/מיופי כוח ששלחו ליצג את האינטרסים שלהם במחוז. ג'רמיר בור (
Jermyr Boar), ברנארד פילסבי, תומאס מידלטון הצעיר, ונורמן בלק. 
לכאורה, מדובר בבעלי התפקידים הבכירים ביותר בתאגיד, מתחת לבוס; אולם בפועל, חרף העובדה כי פליקס מולנר מקפיד לכנס את אספת בעלי המניות כל שישה חודשים ולכאורה מתייעץ בהם, הרי שרוב בעלי התפקידים המבצעיים מדווחים לו, ולו אישית; ועיקר הכוחות של כל אחד מן "הארבעה", מעבר לפרסטיז'ה וליכולתם לפגוש ולמצוא אוזן קשבת אצל מולנר, הינו פחות או יותר התפקיד הסציפי שקיבלו אחדים מהם; כך למשל, נורמן בלק הממושקף, החיוור ובעל הקול השקט והמפחיד, ממונה על אתרי הכליאה של התאגיד ועל אלו מן "המדריכים" שתפקידם יותר ענישה מאשר חינוך; ואילו מר מידלטון הצעיר, שאינו אלא בנו של בעל מניות זקן המבקש להקנות לבנו ויורשו כישורי ניהול, ממונה פחות או יותר על כלום, "פרס" על מה שמולנר מחשיב כחוסר בבטחון עצמי (שלא לדבר על אכזריות בעת הצורך), ופחות או יותר 'מתלבט בין הרגליים' של הפקידות הבכירה בפרברי ווסטמור.

השלד המסחרי האמיתי של התאגיד, עובר דרך ששת מנהלי המחצבות, שלכל אחד משמר משל עצמו; הפושע הידוע לשמצה וחותך הגרונות לשעבר, פרדריק שיל ("בוס שולקה"), מפקד על יחידות שתפקידן לאבטח את נתיבי העגלות, ולהגיב בכוח במקרה של התקפות ומארבים בידי יריבי "מולי נכסים"; לצד אלו, פועלים הכלכלים ואחראי המחסנים של ווסטמור החדשה, מר ג'ורג' ריסבי, שמרכז בידו את המגעים והתשלומים מול הקברניטים; שלושה בעלי תפקיד חשובים אחרים, נושאים בתור "מדריכים ראשיים", ומחלקים ביניהם, לא בלי חיכוכים, את האחריות על המדריכים (האמיתיים, לא אלו שעיסוקם כליאה ופעילות דומה), ההכשרות המקצועיות, סינון וטיפול באוכלוסיית הפושעים המשוקמים שהפכו לפועלי התאגיד בווסטמור, וכמובן גם בית הספר שהקים התאגיד באותו מקום.
רג'י לורקאסו: אלא, שרב-הרושם והמפחיד מכל נושאי המשרה של "מולי", הוא האמת'ורי למחצה לורקאסו; גבר נאה וכהה, שמתפאר בכך כי אביו בא מהרמות הסלעיות שמדרום לאמת'וריה, ונושא בחובו דם עתיק של איפריית אכדאר האבודה; ואילו על אימו ההידרוסטית אין הוא מדבר לעולם. לורקאסו נחשב לאחראי-העל על כל הכוחות החמושים של התאגיד, משומרי המחצבות ועד לשכירים המאסקארים; הוא אחראי בפני פליקס מולנר אישית, ובפניו בלבד; ובדרך-כלל, מילתו היא חוק בתאגיד, ואיש לא יעז לסרב או למוסס אותה. הגם שבדרך-כלל הוא מתנהג כג'נטלמן, גם אם קודר ולא ידידותי במיוחד, מסופר כי הקסם האדום שזורם בדמו עשוי להביא אותו לעיתים להתקפי זעם; ואז עדיף מאד לא להמצא בצד הלא נכון; מה גם שכשרון הלחימה וכשפי האש שמיוחסים לו הם אדירים בעוצמתם; כפי שלמד הרוזן אלאריק בדרך הקשה; שנאתו של לורקאסו לאחרון לא ידעה גבולות, ואומרים כי הוא פילל וחיכה במשך חודשים ארוכים לרגע בו יתמודד מולו, אחד לאחד, ויהפוך אותו למאכולת ברזל ואש; ישנם הטוענים כי יש ללורקאסו השגות על הדרך הפרשנית בה הורה עו"ד מולנר לנהוג בבתו היחידה של הרוזן ההרוג, שנמסרה בחזרה לידי אמה – לה חב התאגיד כנראה חוב מסויים. לשיטת לורקאסו, כלא אפל, או שמא להב בחזה היה דרך נכונה ובטוחה יותר לנהוג ב"זרעו של הצפע השחצן"; אולם כתמיד, קיבל בסופו של דבר את מרותו של פליקס, והשלים עם ההחלטה, גם אם בזעף ובחוסר חשק.
 
לורקאסו, שמסר מזמן את נאמנותו המוחלטת ואת חייו לתאגיד (הוא אכן לוקח ברצינות את המדיניות יוצאת הדופן, שכל אתה מביא רווח, אין זה משנה מי אתה, מאיזה מוצא ובאיזה גוון), נשוי לאישה בשם קאינה, שאף היא בת-תערובת כמותו, אף כי מוצאה המדוייק לא ברור: אומרים שהיא קיידרהרצית למחצה וקאהנדברישית למחצה, אף כי הגוונים הכהים מאד שלה מרמזים על כך שמשפחתה הגיעה לקאנדבריש מקראבנפוגו, ומכאן גם המעמד הנמוך ממנו באה. ללורקאסו יש בן אחד בשם פיט (פיטי), שהוא מדריך צעיר בשירות התאגיד.

 

 

 

בחזרה אל הדף הראשי של מחוזות ריברהייז וואלנסטון לחץ כאן

 


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.