הקדמה | העידנים הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה הידרוסטית
| המערכה | יצירת דמות
מחוזות
האי ההידרסטי: ואלנסטון וריברהייז
(The
West Downs)
4.6.7.1: המערכה ב-West
Downs
עמק
נורת'ווינד (שטחי שלטונו של מיזלי הזקן)
בחזרה אל הדף הראשי של מחוזות ריברהייז וואלנסטון לחץ
כאן
. 
כללי: עמק נורת'ווינד יושב על הצטלבות הדרכים
הראשית של מחוז ואלנסטון, ונחשב לאחד המקומות הפוריים והמיושבים ביותר בפנים הווסט
דונס. העמק הוא ביתן של קהילות כפריות אדוקות ואמידות יחסית, הסרות למרותו הרוחנית
והכלכלית של מנזר נורת'ווינד; מקום אשר רבים מבניהם התחנכו בו בחינוך דתי וצבאי
כאחד בימי עלומיהם. העמק ניכר וידוע לתהילה בשדות מלבלבים, כרמים מפוארים הגולשים
משולי הגבעות בצדדיו; תחנות רוח וגגות רעפים פסטורליים למראה, ומעל הכל, המנזר
האדיר החולש על האיזור מגבוה, וניתן לראותו ממרחק מילים רבים.
המנזר הוא קומפלקס מבוצר שמסופר עליו כי הוא יכול להכיל כ-2,000 איש ולהזין אותם
במשך שנה (הגם שבשגרה, הוא מאכלס לא יותר מ-800 דיירים קבועים וקבועים למחצה, לא
כולל עולי רגל ונוסעים מזדמנים); הוא ניכר למרחוק בחומות הגבוהות, ובשלושת הצריחים
הבהירים שלו, שראשם מעוצב כדמויות של קדושים מזוקנים הנושאים מטות. מאחורי החומות
משתרע מבוך של חצרות פנימיות המחוברות בגרמי מדרגות עמוסי שיחים מלבלבים; ומעליהם
היכלות מפוארים, גם אם מיושנים למדי בסגנון. ואילו מתחת למנזר, נמצא הקבר הקדוש
המושך עולי רגל מכל רחבי המחוז ומחוצה לו: קברו של בונה המנזר, מכניע האלילים
וכובש העמק, מסטר אלפארד (Elfard)
מיזלי, או "מיזלי המייסד".
מנזרנורת'ווינד העשיר, מן הבחינה הפוליטית, שייך לכהונת קלאודור ונהנה ממעמד דומה
לזה של מסדר אבירי סנט-קלאודור בעיר הבירה; בפועל, הוא עצמאי לגמרי ואינו רואה את
עצמו ככפוף לאי-מי בכהונה הגבוהה של אל האור, ככל שהיא קיימת בכלל.למעשה, זהו איזור
ששמר על האוטונומיה שלו מול הסוכנים הדוכסיים (בית דארקרידג') בעבר, ומוסיף לעשות זאת בהצלחה מול תאגיד 'מולי נכסים' וסוכניו בהווה.
באורח רשמי, מדובר בקהילות חופשיות המנוהלות 'באדיקות ובאהבה תחת זקניהן'. בפועל,
מדובר במשטר דתי-קהילתי נוקשה מאד, שנשלט על-ידי שושלת מיזלי, ראשי המנזר ונכבדי
הקהילות המקומיות; הגם שכלפי משפחות מהוגנות הנמנות על תומכיו, הוא נדיב בהרבה
מהתאגיד ומרוב האצילים הפיאודליים מבחינה כלכלית, הרי שהעמק נודע לשמצה במשטר
מוסרני נוקשה, הלשנות ומשפטים בתוך הקהילות על מגוון עבירות, מהפרת כללי 'צניעות
יפה ומוסר אבות', ועד לאישומים בכשפים ואלילות. נראה שגם כיום, שלוש-מאות שנים
לאחר שמיזלי המייסד כבש את העמק, הכניע את השושלות העתיקות ועקר בכוח את שרידי הדת
הדרואידית הישנה, הרי שבית מיזלי, כמו גם הנכבדים והזקנים האדוקים הכפופים, עודם
חוששים מן הצללים העתיקים שמרחפים אי-כה בשולי העמק; מקום שהסגידה לשמות כמו
קאהל-ראמדור אדון הרעם, וקאהלן-אירגריד גבירת רוח החורף נטבעו עמוק באבניו ובליבות
שוכניו בשכבר הימים, שמא (כפי שגורסת הגרסה הרשמית של המנזר), בליווית קורבנות אדם
שנעקדו ונשרפו בכלובי נצרים במרומי הגבעות, לכבודו של אדון הרעם; או טקסי פריצות
שערכו המכשפות לכבודה של גבירת רוח-החורף.
יורשיו של אלפארדמיזלי הגדול, שנחלקו מאז לבני מיזלי-ברינגטון ובני מיזלי-קונינגטון
(זכר לארוע שבעמק מעדיפים שלא לדבר עליו, והיה כרוך לפי סיפורים ישנים במרחץ דמים
לא קטן), נשבעים להמשיך בדרכו של אביהם הקדמון, ולעמוד על המשמר בפני שובם של
הפולחנות האליליים הישנים והאפלים של מלכי העורב והדרואידים השכוחים; וכך הם
עושים; והגם שמזה מספר דורות, אין בתי הדין המקומיים מוסמכים לגזור מוות או עונשי
מאסר ארוכים מדי, הרי שהכלים של נידוי, השפלה פומבית, רמיסה רוחנית, קנסות ואובדן
זכיונות הוכיחו את עצמם כיעילים די צורכם.
גיאוגרפיה, דרכי הגעה ועזיבה: עמק נורת'ווינד יושב על מעין 'קו טפר'
אקלימי וטופוגרפי בין מרכז הווסט דונס לבין האיזורים הפראיים יותר שמצפון לו. בעוד
שנוף העמק עצמו הוא עדיין אותו נוף טיפוסי של גבעות לא גבוהות מדי בגוון ירוק-אפור
(בתוספת האדום המרהיב של הכרמים), הרי שמצפון לו, הופך הנוף לפראי ותלול יותר;
הקרקע עולה בחדות, בשורה של מדרונות מיוערים בצפיפות ביער מעורב של עצים נשירים
ועצי מחט, לעבר רמות גבוהות ופראיות בהרבה, השייכות לאיזורדאשווד.
נראה כי בימים עברו, שימשה פתחתו הצפונית של העמק כגבולה של ממלכת וולם העתיקה;
ומלכי העורב הקדומים בנו שני מבצרים החולשים על פתחת העמק מגבוה; Storm's End על פסגת רכס הגבעות
במערב, ו-Winterscloud
על צלע הגבעות התלולות יותר במזרח. שני המבצרים התפתחו בהדרגה לישובים, שנבנו
בחלקם לפי הארכיטקטורה העתיקה של וולם. לפי חלק מהאגדות, תושבי ערי המבצר הללו
התחרו אלו ואלו, ונתגלעו ביניהם גם הבדלים דתיים ואידיאולוגיים, הנובעים מהעדפה
לכוחות, רוחות טבע והליכה לפי דרכם של מלכי עורב אחרים. בין היתר, מסופר כי שררה
יריבות עזה בין מאמיניו האפלוליים של קאהל-ראמדור (אדון הרעם) לבין אלו של קאהלן-אירגריד
(גבירת רוח החורף; דמות עמומה ומסתורית למדי, שיתכן והינה הדוגמא האפשרית היחידה
ל'מלכת עורב').
בעוד שסטורמ'ס אנד מעולם לא ניטשה לגמרי, וכיום יושב על שרידיה המנזר הגדול (שנבנה
בתקופה מאוחרת בהרבה), הרי שוינטרסקלאוד נחרבה ונשרפה עד היסוד, לאחר שאתרע מזלה
המפוקפק להיות ככל הנראה זירת התקפתו הראשונה של הדרקון האדום העצום שהחריב את
וולם. העיר העתיקה והיפיפיה שעל צלע ההר מעולם לא נבנתה או יושבה מחדש (להוציא כפר
קטן או שניים ובית אחוזה אפלולי סמוך לשוליה), ויער האורנים שגדל מחדש תבע לתוכו
בהדרגה את השרידים המפוחמים. עם זאת, עד היום ניתן לראות כמה מן המגדלים ההרוסים
למחצה ושרידים נוספים, מבצבצים מפעם לפעם מבין האורנים המרשרשים שעל המתלולים
הגבוהים – זכר לצלקת החורבן שזכרו האפיל במשך דורות את חלומותיו של המחוז. מאות
רבות של שנים מאוחר יותר, שימשו המדרונות הקשים לגישה גם כמה מאויביו של בית
מיזלי, בנסיון הנפל שלהם לעצור את מיזלי המייסד מלהשתלט על האיזור.
עמק נורת'ווינד יושב על מה שנחשב בעבר לצומת הדרכים המרכזית של הווסט דונס: בעיירה
הראשית של העמק, מצטלבת דרך המלך שבאה מווסטמור (דרך בקעת אסטפורד) עם דרך היבשה
העתיקה המובילה אל עבר ליבם של מחוזות המערב, ועם הדרך המוליכה מזרחה, לעבר מחוז
ריברהייז; דרך עגלות משובשת בהרבה (נתיב האורנים השחורים, או בלאקפיין) מוליכה
לכיוון צפון-מערב, לעבר איזורי הספר שבצפון-מערב הווסט-דונס, ולעבר מחוז הלגון
הפראי שמצפון להם.
בשני הדורות האחרונים, עם עליית כוחה של הידרוסט וההתפתחות המטאורית של התעבורה
הימית, ירד קרנן של הדרך המערבית והדרך הצפונית, מאחר ורוב התעבורה בין
הווסט-דונס, ואטרווילוהלגון נעשית בדרך המים.
הדרך הדרומית, לעומת זאת, נותרה עורק חיים חיוני ושוקק נוסעים, מסוחרים ואיכרים
המעבירים תוצרת, אנשי התאגיד העוברים בדרך הזו לעבר מחצבות ומעוזים רחוקים, וכמות
גדולה של עולי רגל שנוהרים כדי לשאת תפילה על קברו של אלפארד הזקן שבתחתית המנזר
הגודל. הדרך עוזבת את בקעת אסטפורד מתחת לאחוזת לייטבורי הנישאת, על גניה המדורגים
ומדרגות הסלע האפורות-בהירות שהיא בנויה סביבם; ממשיכה סביב פאתיו של יער האות'ינג
העתיק והכהה, שעציו העצומים, המעוקמים ונוטפי החזזיות והערפל יוצרים מחזה מפחיד
למדי ובהחלט לא מזמין. בנקודה מסויימת, יכול עובר-האורח לחלוף ממש מתחת לשיפוליה
של אחוזה נטושה וצוננת- היכלה הנטוש של השושלת העתיקה של בני היער, האות'ינגהאל,
ששוכניה הלא אהובים נטשו אותה ו'דעכו אל תוך צללי היער' לאחר ששגו וכרכו את גורלם
בגורל הרוזן המורד אלאריק, חומקים כך ככל הנראה מפעולת תגמול אכזרית של התאגיד
ובני-בריתו. מאז, ניצבת האחוזה נטושה במשך שנים, תריסיה מוגפים, גגה הכהה והמתבלה
משכן לעורבים צווחים; ושרכי-יער מתפתלים סביב מגדלה הכהה, שהרוחות המיבבות שוחקות
אותו בהדרגה; ואדים מעובים עולים במקומות בו אחד הנחלים החמים של היער פרץ את
הגדרות ויצר בריכה מהבילה בחצרות השוממות, מאפיל את הנוף בקיטור שהוא פולט מתוך
מבועים רוחשים ומעלי ריח רע של גופרית.
יום אחד של מסע לאחר מכן, כאשר אחרוני העצים הקודרים ורעי-הניחוח מתרחקים ושוקעים
מדרום-מזרח לדרך, הופכת הדרך לפתוחה ומסבירת פנים בהרבה (לא כולל עמדת מכס שמידת
חביבותה שנויה במחלוקת מסויימת, שלא לדבר על 'האחים המבורכים' המאיישים את המחסום,
ולא יסבלו שום התחכמות חטאה), והנוף הופך לנוף של שדות מוריקים ומטופחים, גגות
אדומים ולהביהן של טחנות רוח המסתובבות במרץ; במערב, ניתן לראות את צורתם הרחוקה
של כרמים רחבי ידיים, המאדימה את המדרונות בגוון שמזכיר שקיעה זוהרת; ובסופו של דבר,
מתגלים לעיני הנוסע שעריה מעוטרי הפסלים של העיירה האמבלפייר, שכפי ששמה מרמז,
הינה עיירת היריד הגדול של העמק, וגם מיקומו של שוק יינות משגשג; ואילו גבוה
מעליה, מעל צורות בתי המידות המטושטשים של הכפר סטורמ'ס אנד, ניתן כעת לראות, מבעד
לערפילי הגבעות, את צורת חומותיו הגבוהות ומגדליו הבהירים של המנזר עצמו – יעדם
הסופי של רבים מהנוסעים.
ככל שהדרך מובילה אל לב העמק, כך מתרבים בתי התפילה, ובעיקר פסלי הקדושים
והשומרים, רבים מהם נושאים, במפורש או במרומז, את דמותו נשואת הפנים והזעופה כמעה
של מיזלי המייסד, על זקנו הארוך; לעיתים נשען על מטהו; לעיתים נושא ספר ומטיף;
ולעיתים נשען על מקבת המלחמה האדירה והמקודשת שלו, Ashscorn; לצידו, ניתן למצוא
בארות שתיה, שסלעיהן מגולפים בגסות כמגילה, ספר קדוש או אחד מאותות האור של
קלאודור (לעיתים גם הסלסלה של האל קורוונט).
קבלת הפנים הצפויה לנוסע, תלויה מאד בטיבו ובטיב ארנקו גם יחד: בעוד שנוסעים
מהוגנים שהפרוטה בכיסם, בעיקר עולי רגל, יזכו לקבלת פנים לבבית מאד, הרי שחיילים
של התאגיד יתקבלו בנימוס, אולם בצינה רבה בהרבה, ונראה שתמיד יהיה מי שיעקוב אחר
מעשיהם. ליחס גרוע עוד יותר, יזכו מי שנראים למקומיים כנוודים לא מהוגנים, בעיקר
כאלו שחשודים בפריצות, התנהגות שאינה הולמת 'חוקי אבות יפים' או בנטיה למסורות
אליליות עתיקות. נשים בלתי צנועות למראה (כולל נושאות נשק) הנוסעות לבדן או במה
שנראה כיחסי חטא עם גבר שאינו בעלן או בן-משפחה; מטילי לחשים שאינם כוהנים של
האור, וכיוצא באלו, יזכו ליחס העוין והחשדני ביותר; במקומות רבים, יסרבו למכור
ואפילו להלין אותם; ורק חוקי המלך שעודם חלים גם כאן, מונעים מהקנאים יותר שבקרב
המקומיים מלנקוט אמצעים עוד יותר דרסטיים, כגון חסימת דרך המלך עצמה בפני 'טיפוסים
מפוקפקים ומסוכנים' שכאלו. אלא, שגם מי שלא יסבול מעויינות ישירה, יכול להתרשם,
שמחוות הידידות להן הוא זוכה הן זהירות מאד, וכמעט תמיד מגברים בלבד; הנשים
מצניעות לכת, מרצון או מאונס, וממעטות מאד לדבר עם זרים, הרבה מעבר למה שנהוג
בקהילות הידרוסטיות אחרות.
מעבר להאמבלפייר, עולה דרך מתפתלת ומרהיבה בין שולי הכרמים המהודרים, לעבר הכפר
המהודר סטורמ'ס אנד והשערי המנזר עצמו; בדרכה, יכולים עולי הרגל ושאר באי הדרך,
להשקיף על הנוף המרהיב של "ערוץ סתיו הארגמן" (Crimson Fall) שנישא ממערב להם,
מקום גידולם של הכרמים המיוחדים והמשובחים ביותר בכל העמק, שגוונם, כמו גם ענביהם,
אדומים-זוהרים "כמו שקיעה של זהב ושל דם"; הלאה משם, נכנסת הדרך אל
סטורמ'ס אנד דרך שער אבן קשתי ושדרה מגולפת באבן – שורות-שורות של עמודים מגולפים
בדמות בני מיזלי חסודים, אדוקים וצדיקים שהלכו לעולמם; שורה של קשישי-אבן זועפים
שבוחנים את הבאים במבט זעוף; כך, עד לכיכר המהודרת, על פונדקיה המשובחים,
וחנויותיה 'הטהורות מרבב' , המשתרעות בחצי מעגל לפני שעריו העצומים של מנזר
נורת'ווינד עצמו.
הדרך המזרחית שיוצאת משערי האמבלפייר,
מוליכה אל שולי העמק, חולפת סמוך לגדרותיו המטופחות של הכפר הגדול רייטמיל (קיצור
לשם העתיק והמפורש יותר, Righteous
Mill), ומשם הלאה, סמוך לכמה מהכפרים החיצוניים והעניים
יותר שבפאתי העמק. כך, חולפת הדרך ומשקיפה מגבוה על אגם גרינווייל העמוק, המעורפל
והמוזר למראה שמשתרע מדרום ומתחת לסוללה המוגבהת של הנתיב, על אבניו המוצפות
למחצה, המזדקרות כמו שורות אובליסקים בלים ועוטי צעיפים מתנועעים מתוך המים
הירוקים-כהים – אתר לא אהוב במיוחד על בני מיזלי ותומכיהם, שכפר הדייגים העני
שלחופו שומר עדיין אגדות על מכשף עתיק שנולד כאן, לפני מאות שנים.
כמה מילין הלאה משם, יוצאת הדרך המזרחית מעמק נורת'ווינד, ליד הכפר הקטן פאארן (Faeren), ואחוזתם הקטנה,
העניה והמוזנחת של בני משפחה עתיקה בשם פארנווייל, שיושבת בין האלונים השחורים
שמעליו. כאן, מצפון לדרך, עולים שוליו של רכס הגבעות העצום שעולה לעבר רמות דאשווד
הגבוהות והפראיות; ולעיתים, כאשר מזג האוויר נאה והערפילים חלשים, ניתן לראות
ממרחק את שרידי מגדליה השוקעים של ווינטרסקלאוד (הגם שתצפית טובה בהרבה עליהם
נשקפת לעוברי הדרך הצפונית דווקא).
מיזלי המייסד והמשטר בעמק: פרטי חייו המדוייקים של אלפארד (Elfard) מיזלי, כמו גם
פרטים רבים לגבי פועלו, לוטים בערפל ושנויים במחלוקת חריפה. הגרסה הרשמית של
חסידיו וצאצאיו, מעטירה עליו תילי-תילים של ניסים, מעשי גבורה, צדקה וחסד; בעוד
גרסאות אחרות, כולל מסורות עמומות בעל-פה ששרדו בין הבתים העתיקים יותר של העמק,
מתארים תמונה בעייתית בהרבה.
קורות חייו של מסטר אלפארד, או 'המייסד הזקן', שזורות במאבקים הפנימיים, עלייתו
המטאורית ונפילתו המוחצת של מסדר סנט-קלאודור בחלק האחרון של המאה ה-21 ובתחילת
המאה ה-22, כאשר הגראנד מסטר הלודן הוביל את המסדר למלחמת קודש שנויה במחלוקת
בארכיפלגו הדרומי, הרחק מגבולות הידרוסט– מעין פרלוד מוקדם לשאיפות האימפריאליות
שיאחזו בהידרוסט 300 שנים מאוחר יותר.
עוד קודם לתבוסות ולשערוריות בהן הסתיים אותו 'מסע צלב' ביש-מזל (כולל חבירה של
כמה ממפקדי האבירים לפיראטים בים הדרומי, והטמעותם בשבטים שהפכו עם השנים
לאביה-מולידה של אומת האושורלוק המפוקפקת), מספר שושלות אבירים חשובות בהידרוסט
עצמה, יצאו נגד מסעות הכיבוש של הלודן וביקשו שלא לקחת בהן חלק. שמן של רוב
השושלות דלעיל דעך ונשכך מלבד, מלבד אולי בגנזכים של סנט-קלאודור ובפי יודעי מסורה
בודדים, אולם ככל הנראה, היתה שושלת מיזלי אחת החשובות שבהן. לצידה, נזכרו שמות
כגון ברינגטון וקונינגטון, שלאחר מכן נמהלו בשמותיהם של בני מיזלי; ולפי חלק
מהגרסאות, גם גרסה מוקדמת של בני ג'ורסווראק, לפני שהדרדרו עם השנים למעמד של שבט
רועים. נראה, שהמסדר בהידרקראון ביקש לפתור את המחלוקת בין הבתים הסוררים לבין
הלודן הקדוש בדרך של פשרה – אותן שושלות נודבו לעזוב את הידרקראון ולהקים עבור
המסדר מאחזים במחוז הספר המרוחק והפראי, שחלקים ממנו היו ידועים לשמצה כאיזורים
פרועים, נגועים בעבודת אלילים ובפולחנות מפוקפקים.
רבים מהפרטים אודות אותו מסע מלחמה לא ברורים (למצער, למי שאינו רוצה להסתמך על
סיפורי הניסים והנפלאות הבעייתיים למדי שבמסורת בני מיזלי), אולם נראה שתחילה,
פעלו האבירים כמצופה מהם והתיישבו בצפון הרחוק של הווסט דונס, באיזור בקעת
מונברוק; אולם אי-כה, נהדפו או החליטו לסגת משם לאחר דור או שניים, מלבד בני
ג'ורסווראק שנותרו שם, ובהדרגה הפכו מאבירים לרועים הררים פראיים ומסתגרים (עד
שנאלצו להמלט משם בדור האחרון, עם התגברות האפלה באיזורמונברוק).
כך או אחרת, מסטר אלפארדמיזלי, ראש בית מיזלי (ולפי אחת הגרסאות, דווקא מצטרף
מאוחר אל הווסט-דונס, שהספיק לבלות כמה שנים דווקא עם הלודן בדרום הרחוק), היה זה
שהנהיג את האבירים או את עיקרם במסע או בנסיגה מבקעת מונברוק אל עמק נורתווינד,
ומצא אותו אפלולי, שורץ פולחנותדרואידיים מפוקפקים, כולל העלאת קורבנות אדם לרוחו
של אדון הרעם. לא זאת בלבד, אלא מסופר ש'בשנים האפלות' (כנראה לפני בואו של אלפארד
עצמו מהדרום), העלטה קנתה אחיזה גם בכמה וכמה מהאבירים עצמם, וגרמה לכמה מהם לנהות
אחר פולחנות אסורים.
מסופר, כי מיזלי טיהר את החטא ואת האפלה ביד קשה מאד, לחם במאמיניו של אדון הרעם
ו'טיהר אותם מהעמק', לאחר שהרג בעצמו את כוהני הזדון, בעזרתה האדיבה של המקבת
המכושפת והמקודשת שלו, אשסקורן. כך, הפך את העמק מאתר של ערפל, פריצות וחטא, למקום
של קדושה, משכן לקהילות אדוקות שברכת אלי-האור שורה עליהן; וכאות ואנדרטה לנצחונו,
הקים את המנזר העצום מעל סטורמ'ס אנד; המנזר, מתחתיו נקבר הוא עצמו בטקס מפואר,
לאחר שהאל קלאודור לקח את נשמתו הטובה אליו.
לעומת זאת, שרידיהן של גרסאות אחרות, מציגות את מיזלי הזקן כטיפוס אכזר ושנוי
במחלוקת בהרבה, שאכן עקר את הפולחנות העתיקים מהעמק ומקרב אנשיו שלו, ולא נרתע
מדרכי עורמה ואכזריות, כולל כלפי אנשיו שלו; בין היתר, מיוחס לו טבח של אבירים
סוררים (לפי גרסה אחת, תוך הפרה נוראה של חובת הכנסת האורחים), ונטילה בכוח של
נשותיהם ובנותיהם עבור צאצאיו; מלחמה אכזרית ועיקשת כנגד בתי האצולה והקלאנים
העתיקים של העמק – ביניהם פארנווייל, וולמהארן, ת'ורנהיל ואחרים, וחיסול בכוח של
כוהניהם, מנהגיהם העתיקים והפולחנות שלהם, תוך שהוא מאלץ אותם להכנע בפניו באורח
משפיל, ולשלוח את בניהם הרכים ל'סעודות מצווה' טקסיות שמהותן השפלתם והפיכתם
למשרתים של חניכיו (שריד למנהג הזה נהוג עד היום, באורח סמלי ומעודן יותר), ועוד.
נראה, שבני השושלות העתיקות התמרדו לפחות פעמיים, בין היתר בעזרה פנימית של אבירי
סנט-קלאודור אחרים ששטמו את מיזלי הזקן; אולם עלה בידו להביסם ולהכותם מכה מוחצת,
עד שכרעו בפניו וקיבלו את תכתיביו ואת אלוהיו במלואם, נותרים אך ורק עם גאווה
עתיקה ומנופצת ועם התמרמרות כבושה (ושמא, גם חלום רחוק שבבוא היום, יתעורר הרעם
בשנית וילמד את קנאיו הזרים והחצופים של קלאודור לקח שלא ישכחו).
נראה שעד היום, החשש מפני אותם פולחנות עתיקים עודו קיים, ומהווה מניע חשוב מאחורי
צורת המשטר של יורשיו של המייסד האגדי.
מיזלי הזקן, נחשב בצדק כאביו-מייסדו של
המשטר היחודי ששורר בעמק וסביבותיו, והצליח עד כה לשמר את עצמו – תחילה על אפם
וחמתם של דוכסי ווסטמורשילד, וכיום על אפו וחמתו של התאגיד, שנאלץ להכנע ולנקוט
מול בני מיזלי והקהילות האדוקות שסרות למרותם בגישה פרגמטית בהרבה מכפי שמר מולנר
ובעלי המניות שלו רצו בתחילה. בפי רבים מהתושבים (וודאי וודאי המקורבים לצלחת),
מיזלי הזקן נחשב כקדוש, שרוחו האדוקה עודה שורה על העמק ופוקחת עין זועמת על העלטה
והאלילות, לבל תשוב; ומכוח קדושתו ומורשתו, נותרו יוצאי חלציו – הגם שלכאורה אין
למעמדם כל שיריון רשמי, בעלי המילה והשליטים דה-פקטו של רוב העמק. משני בניו של
מיזלי הזקן, נוסדו שני-ענפיו של בית מיזלי: בני מיזלי-ברינגטון (כיום מהווים את
רוב המיזלים ושאריהם בעמק), ובני מיזלי-קונינגטון (שרובם עקרו בהדרגה להידרקראון,
אולם יש להם עדיין נציגות גם כאן).
לפי הגרסה הרשמית, בצורתה המאד-רשמית ומאד מתממת, אין כל מקום לדבר על
"משטר" בעמק נורתוו'ינד; אלא מדובר אך ורק באוסף של קהילות אדוקות
ויראות-אלים, החיות תחת נכבדיהן וזקניהן האהובים; ככאלו, הן חולקות בתנובת האדמה
וברכתה, ונותנות כבוד רב למנזר ולראשיו. זאת, כאשר לאב המנזר הראשי דהיום, אבוט
אנדרו מיזלי-ברינגטון, אין אלא את תואר הכבוד The Elder of Elders, הא ותו-לא.
האמת הרשמית-פחות, לעומת זאת, היא שונה מאד. ההסדר המשפטי המתקיים בעמק מזה כמעט
שלוש-מאות שנה, הופך את כל שדותיו, כרמיו, וכמעט כל רכוש אגררי וחקלאי בעל ערך
אחר, לקניינו של מנזר נורת'ווינד, בשיתוף עמום של שש קהילות מקומיות המוגדרות כסוג
ארכאי למדי של ישויות משפטיות. הרכוש מופעל, מחולק וממוסה לפי שיטה סבוכה למדי של
זכיונות חכירה ארוכים, שמחולקים למפעילים ולמעבדי-האדמות, חלקם במישרין בידי
המנזר, וחלקם באמצעות זקני הקהילות שסובבות אותו. מזה דורות רבים, שיטת החלוקה
וצורת הטיפול בזכיונות כוללת לא רק תשלומי-מס מקובלים, העברת זכויות בירושה וכיוצא
באלו, אלא גם 'דרגה מוסרית', שמציינת את מידת השייכות לקהילות המובילות והדבקות
בערכים שמכתיב המנזר.
התוצאה היא, שמי שאינו חביב על הנהלת המנזר, כולל אך לא רק "הזקן
שבזקנים" (שהוא ראש שושלת מיזלי-ברינגטון) וזקני הקהילות, כמעט ואינו יכול
להיות בעל אדמה או רכוש משמעותי בעמק, והוא נדחק במהירות לשוליים. זהו למעשה כלל
הבסיס של משטר קהילתי-דתי-מוסרני יחודי למדי, שיראה זר ומוזר אפילו לבעלי אמונות
דומות במקור ממסדר סנט-קלאודור או כהונת קלאודור ממקומות אחרים. כוחם של זקני
הקהילות ומקורביהם הוא עצום, ומי שמעלה את חמתם מסתכן בנידוי ואובדן רכוש כמעט
וודאי. גם מידת ההתערבות וכפיה של כללי מוסר וצניעות הוא חסר-תקדים, במונחים
הידרוסטיים לפחות. אחת התוצאות הינה, שמעמדן של הנשים המקומיות הוא ירוד מאד,
במונחים הידרוסטיים רגילים. עיסוקים הכוללים אחזקת נשק (כולל לצרכי ספורט, כמו
תחרויות קשתות), נחשבים מגונים מוסרית, וידרדרו את מעמדה של כל משפחה שהניחה
לבנותיה לעסוק בכך; נישואין בכפיה נפוצים למדי, בגילאים צעירים יותר מהמקובל
במקומות אחרים באי ההידרוסטי; ומאחר ובני-מיזלי ומקורביהם שטמו וחששו מאז ומעולם
מכוחות דרואידיים ישנים, שבחלקם היה לנשים מעמד מפתח, נפוצים למדי גם משפטים קשים
מאד בהאשמות כישוף. אמנם, לזקני העמק אין רשות לדון למוות או למאסרים ארוכים, בלא
אישור מווסטמור (סמכות שנתונה כיום לשופט הראשי מטעם התאגיד, שאינו מתלהב מהאשמות
כישוף פרימיטיביות למיניהן), די לזקני העמק במה שהם יכולים אף יכולים לעשות –
קנסות, נידווים, עונשי תשובה רוחניים, ולעיתים גם מאסרים קצרים והצלפות שוט, כדי
להשליט, בלא עדינות יתרה, את סוג המשטר הרצוי והראוי בעיניהם.
לעומת זאת, חייהם של רבים מהאנשים הפשוטים
הינם משופרים למדי מבחינה חומרית, בעיקר אם הם מקורבים למשפחות המכובדות והמקובלות
בקהילות הרשמיות. חלוקת הזכיונות, למרות הכל, היא הוגנת ורחבה בהרבה מכפי שנהוג
באיזורים בהם שולט התאגיד, שלא לדבר על מחוזות אחרים בהם התבצע גידור אדמות; האדמה
פוריה ושופעת מאד, והמסחר והתנועה בדרכים ערים ומכניסים מאד (כולל התופעה הנרחבת
של עליה לרגל אל המנזר עצמו והקבר המקודש שבתוכו). במיוחד, ידועים לתהילה הכרמים
המקומיים, שתוצרתם מניבה הכנסות נאות ביותר – בעיקר, אך בשום פנים ואופן לא רק למנזר
ולראשי הקהילות. בני הקהילות של העמק, נוטים להרים את אפם ביחס לשכניהם מעמק
אסטפורד'ס באן ומקומות אחרים, ולראות את עצמם מוסריים, שורשיים, מצליחים ומבורכים
יותר בכל קנה מידה שהוא. בין היתר, החינוך הדתי המוקפד הנפוץ בעמק, הפך חלק ניכר
של בני המקום ליודעי קרוא-וכתוב; דבר שהוא רחוק מלהיות מובן מאליו במקומות אחרים.
אלא, שחיים נוחים אלו, נשמרים כאמור לקהילות המקורבות לצלחת; כאשר תושבי כפרים
עניים יותר, בשולי הקהילות המבוססות, נהנים הרבה פחות. באורח רשמי, הזכאות
לשלושה-רבעים מהזכיונות המכניסים נשמרת למשפחות שהקימו 'אחים מבורכים' – גברים
(בלבד) שבצעירותם נמסרו לשירות המסדר, שירתו כמה שנים כחניכים שלו (עניין הכולל
הכשרה דתית וחצי-צבאית כאחד), ולאחר מכן השתחררו מן השירות כשהם משתייכים לאותו
מעמד מועדף; ממנו נהנים מטבע הדברים בני משפחתם הקרובים.
מטיבם של דברים, עניין הקבלה לחניכות הוא עניין שכרוך בלא מעט פוליטיקה ותככים,
מעבר כמובן לבני מיזלי, שאריהם הקרובים ובני מספר משפחות נכבדות אחרות, שמעמד
בניהם במנזר מובטח. המאבקים על קבלת נערים לחניכות, יכולים לא פעם לגלוש לפסים
מכוערים למדי, כולל חיטוטים והלשנות בין שכנים, ועוד כהנה וכהנה; מאחר ומשפחה
ש'חשודה כמדורדרת מוסרית' (למשל, גידלה 'בת לא צנועה' שנתפסה עוסקת בקשתות או
סייף, או גרוע יותר, נחשדת בקרבה לפולחנות ואמונות עתיקות ומגונות), תשלל ממנה
סביר להניח הזכות לשלוח חניכים למנזר; קרי, גם אם בשלב זה לא בוטלו הזכיונות בהן אוחזת
המשפחה, הרי הסיכוי להעבירם לדור הבא כמעט והתאפס.
אם לא די בכך, מבנה הזכיונות הנהוג הופך חניך לשעבר במנזר כמעט לרודן כל-יכול בתוך
משפחתו פנימה, מאחר ושאריו הקרובים שאינם 'אחים מבורכים' בעצמם, תלויים בו כמעט
לחלוטין, וכוחו לנשל אותם הינו עצום – ולא רק בגין 'כתמי מוסר' נטענים כאלו
ואחרים.
בחזרה אל הדף הראשי של מחוזות
ריברהייז וואלנסטון לחץ כאן
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.