מחוזות האי ההידרסטי: ואלנסטון וריברהייז

(The West Downs)

4.6.7.1: המערכה ב-West Downs

שושלת קונינגטון (2377-2440)

בחזרה אל הדף הראשי של מחוזות ריברהייז וואלנסטון לחץ כאן

מילון מונחים קצר

שושלות

קונינגטון (Koningtone): השושלת שיצר סטיוארט הצעיר (לימים גנרל סטיוארט קונינגטון), בנו הצעיר של הבארון הוברט קונוולף שנודה לאחר שנישא בסתר וברח עם העלמה רג'ינלדה דארקרידג', אחיינית הסוכן הדוכסי של טירת ווסטמורשילד.בני קונינגטון שירתו, במשך שלושה דורות, בצבא ובצי של הוד-מלכותו, וזכו לתהילה רבה על כך. השושלת ספגה מכה קשה עקב מותו בלא עת של תומאס קונינגטון, בנו הבכור האהוב של גנראל סטיוארט, ובשל מאבק ופירוד בין סטיוארט לרעייתו, שהלך והחריף בזקנתם.
אלאריס קונינגטון היא בתו האמצעית של קפטן ריינאלד, בנו ויורשו של גנרל סטיוארט כראש המשפחה (לאחר מותו בלא עת של אחיו הבכור תומאס); מנישואיו הלא מאושרים לליידי קארוליין וולמהארן.

קוונוולף (Konwulf): השושלת העתיקה והמאד פרובינציאלית ממנה בא סטיוארט קונינגטון, וניצל את זכותו כבן אצולה המוכר בחוק ההידרוסטי להפוך את נידויו לפרישה רשמית מהשושלת ויצירת בית חדש. בני קוונוולף ישבו בצפון המחוז, בפאתי רמת דאשווד (Dashwood), ונחשבו כאנשים פראיים ומגודלים שחיו עדיין בעולם הישן שלא השתנה מאז נפילת ממלכת וולם. גורלם לא ברור, אולם שנים רבות לאחר נידויו, כאשר נסע סטיוארט כדי להתפייס עם אביו, מצא את אחוזתם ואת הכפר הסמוך ריקים מאדם מזה שנים; התעלומה לא נפתרה מעולם, ויש טענה שמעורב יותר משמץ של קסם אפל.

דארקרידג' (Darkridge): ענף צדדי ומרוחק של בית לייקבורו, שימשו במשך דורות רבים כאכונגרים (סוכנים) של הטירה הישנה של דוכסי ווסטמורשילד. בינם לבין בני קונינגטון שררה מערכת יחסית טעונה, תחילה בשל בריחתו של סטיוארט הצעיר עם אחייניתו של הסוכן הדוכסי, ליידי רג'ינלדה דארקרידג'; ודור אחד לאחר מכן, בשל הסכסוך בין בנו של סטיוארט לבין ריצ'ארד דארקרידג' הצעיר על ליבה של נערה, שהסתיים בדו קרב בו נפצע האחרון פציעה מכוערת.
האכונגר האחרון לבית דארקרידג', שקיבל את פני הדוכס הצעיר ששב לטירתו הישנה לאחר התרוששות בית ווסטמורשילד, נאלץ לגלות עם רוב משפחתו לאחר שהואשם בשותפות לקשר ה"ארג'נט קון"

אינגראם (Ingram): שושלת קרתנית למדי של בעלי אדמות כפריים שאחוזתם מצויה סמוך לעיר ווסטמור; רעייתו של האכונגר האחרון, אלפרד דארקרידג', היתה רולאנדה מבית אינגראם, דודתו של לורד אינגראם הנוכחי. היא רכשה את איבתו הנצחית של קפטן ריינאלד קונינגטון, כאשר (לדעתו) תחילה המריצה ועודדה אותו לחזר אחרי העלמה קרוליין וולמהארן, בכדי להרחיק אותה מבנה ריצ'ארד (כי נחשבה בעיניה שידוך לא ראוי), ולאחר הדו-קרב בו נפצע בנה התכחשה למעשיה, יצאה כנגד ריינאלד ודחקה בבעלה לרדוף אותו ולאלץ אותו לגלות מהמחוז. לורד אינגראם הנוכחי החליף צדדים, בגד באכונגר ובדודתו ועבר לתמוך בתאגיד "מולי נכסים", כאשר הבין שידו של האחרון גוברת; אחת מבנותיו היא ליידי קאליסטה אינגראם הצעירה, ידידתה-יריבתה של אלאריס קונינגטון מאז שהיו שתיהן נערות צעירות.

בתי אחוזה

וינטרווד (Winterwood): מעוזם הישן של בני קונוולף במרומי צלע הר מיוערת, מוסתרת למחצה בין אורנים עתיקים ועצומים לגודל, בני מאות שנים, ובתוך הערפל שצעיפיו זורמים תדיר מהרכס הגבוה הצופה על ה-West Down מצפון. כיום, הן האחוזה והן הכפר הסמוך שנשא שם דומה: Winterside, נטושים לגמרי, בלא סימנים ברורים לאלימות או מגפה, והטבע הפראי תובע אותם אט-אט לעצמו.
מעון טילדי: בית הקיץ הישן והצנוע יחסית שרכש גנראל סטיוארט קונינגטון בשנת 2390, כאשר הרהר על השתקעות מחדש במחוז הולדתו, ובסופו של דבר הגיע לפשרה עם רעייתו כי המשפחה תשהה שם רק במשך תקופה מסויימת בשנה. מעון טילדי יושב על צלע גבעה מוריקה וצופה על כפר פסטורלי, מיילים בודדים מצפון-מערב לעיר ווסטמור; הוא נודע בגן הקטן והנאה שלו, שבעלים קודמים ושכוחים קישטו אותו בפסל גדול ורב-הבעה של גמדי גינה, סמוך לקמרון הכניסה המעוגל. במעון טילדי, בילה גנרל סטיוארט את שנותיו האחרונות והמרות, ושם מת בשנת 2422. רעייתו רג'ינלדה, שהתרוששה מספר שנים לאחר מכן ונאלצה לעזוב את עיר הבירה, רתחה על הרעיון כי עליה לשהות שם, ולאחר מספר שנים רכש בנה ריינאלד בית אחוזה חדש וגדול בהרבה ברובע פורט-אלכסיס שפאתי העיר ווסטמור. כיום, מעון טילדי עודו שייך למשפחת קונינגטון, אולם מלבד קומץ משרתים מבוגרים, הוא ריק כמעט תמיד מיושבים ונראה ישן ובלוי למדי.

אחוזת קונינגטון: בית האחוזה החדש שרכש קפטן ריינאלד קונינגטון בסביבות שנת 2430, לאחר העלמותה המסתורית של רעייתו קרוליין; בית מידות מהודר עשוי אבן, הנישא לגובה שלוש קומות ומוקף גן גדול; הבית מצוי בפרבר החדש והיוקרתי של ווסטמור, פורט אלכסיס, שחולש מגבוה על העיר העתיקה והנמל, ונשלט באורח כמעט בלעדי בידי אנשי תאגיד 'מולי נכסים'. כיום (בשנת פתיחת המערכה), הבית שייך לקפטן ריינאלד קונינגטון, שמתגורר בו כאשר הוא נח מהפלגות ספינת הנהר הגדולה שלו, ואניטי; מתגורר בו גם אחיו הצעיר, ההולל והשקוע בחובות, טימות'י; בנותיו של ריינאלד, פיליפה ואלאריס (אחיהן הצעיר משרת בצבא הוד-מלכותו, וכמעט ואינו מזדמן למחוז בכלל, ולבית בפרט). כמו כן, מתגוררות בבית כיום זוגתו-פילגשו של טימות'י, היפיפיה אלכסנדרה רוס, ואחותה הלוחמנית והזעופה לאוקונדרה.

רוברט'ס גייט (Robert's Gate): שם הבית המפואר ברובע רוח-הערביים בהידרקרון, שרכש גנרל סטיוארט כאשר התעשר מן השירות הצבאי והעליה בדרגות. רוברט'ס גייט היה בית אחוזה עירוני לא גדול, אבל מפואר מאד ומקושט בסגנון מעודן ויקר מאד, ושם חייתה משפחת קונינגטון ברוב ימות השנה (למעט הביקור השנתי ושהיה של מספר שבועות במעון טילדי); שם חשה ליידי רג'ינלדה באמת ובתמים בבית, חייתה בקרב המעמד הגבוה של עיר הבירה וערכה מסיבות מפוארות. קפטן ריינאלד קונינגטון אילץ את אמו רג'ילנדה למכור את הבית בשנת 2428, לאחר שהגבירה המזדקנת שקעה בחובות כבדים, ומשאביה לא אפשרו לה להמשיך ולחיות כפי שחיה בימי זוהרו של בעלה המנוח. הן רג'ינלדה והן טימות'י נהגו להתייחס למקום בערגה כמעט כגן-עדן שאבד להם

אחוזת סילברגלן (Silverglen): שם מפואר לאחוזה כפרית גדולה, אבל מיושנת למדי באיזור הכפרי מצפון לווסטמור, לא הרחק ממעון טילדי, בליבם של כרי דשא מרהיבים ובצילו של תל עתיק; מזה חמישה דורות, זהו מעונה של משפחת אינגראם לדורותיה, ומפוארת הרבה פחות מכפי שהיו רוצים. לורד אינגראם הנוכחי, ועוד יותר מזה בנו הבטלן והיהיר, היו רוצים מאד מעון מודרני ומהודר בפורט אלכסיס, אבל לצערם הרב ידם אינה משגת אותה.

"אלאריס מעולם לא ראתה במו עיניה את אחוזת ווינטרווד העתיקה, אותה עזב סבה בלא שוב למעלה מארבעים שנה לפני הולדתה. למען האמת, מלבד סבה, הגנרל הישיש והחולה תמיד, שמת בחדר השינה הבלוי ב'מעון טילדי' בהיותה בת שלושה אביבים בלבד, לא פגשה מעודה אדם שראה במו עיניו את המבנה העתיק שעל צלע ההר, מוסתר למחצה בין אורנים ירוקים-אפורים קדומים ועצומים לגובה, וצורת מגדלו בוקעת אך במטושטש בין הערפילים הגולשים תדיר מהמדרונות התלולים מעליו. אלא, שהמקום רדף מפעם לפעם את חלומותיה; היכל העץ שלו נטוש ומוכסה אבק ועזובה, כפי שראה אותו סבה פעם אחת ויחידה, בעת מסע אחרון שערך אל מחוזות ילדותו; מסדרונותיו ריקים מנפש חיה, זולת הדים וקולות הציפורים המקננות על הגג; ורק מפעם לפעם, מהדהדות פסיעותיו חסרות הגוף של אבי-סבה, הבארון הוברט הענקי ופרוע הזקן; גבר עצום מימדים וכבד-לשון, מהסוג שהאומנת היתה מאיימת עליה בשחר ילדותה כי יבוא באישון לילה עם מגפיו הכבדים, יאחז בידה ויקח אותה אל תוך הערפל, אם לא תהיה ילדה טובה די הצורך"

בראשית הקיץ של שנת 2377 לסה"א, החרידה שערוריה רבתי את השלווה בטירת ווסטמור. מעוזו של האכונגר בחסד דוכס המערב, שבימים כתיקונם חי מרכילות פרובינציאלית וחיכה לספינה בודדת מוואטרוויל, שהיתה פוקדת את נמל הדייגים הקטן של ווסטמור אחת למספר שבועות, היה כמרקחה. סטיוארט קונוולף הצעיר, בן צעיר ולא נחשב של שושלת אצולה שכוחה למחצה מגבולו הצפוני של המחוז, נמלט באישון לילה ביחד עם העלמה רג'ינלדה דארקרידג' היפיפיה, אחייניתו הנערצת והנחשקת בעיני כל של האכונגר. אם לא די בכך, הרי בדיעבד התברר כי סטיוארט ורג'ינלדה נישאו בסתר, ככל הנראה לאחר שהחניך הנועז הכניס את העלמה דארקרידג' להריון, בהסכמתה המלאה. לשווא, ניסה האכונגר הזועם לשלוח את אנשיו בעקבות הזוג הנמלט – הלה שיטה ברודפים בעזרת זהות בדויה ותוכנית שהוכנה בקפידה מראש, והגיע בלא קושי להידרקרון. אביו של סטיוארט, הבארון הוברט קוונולף עצום המימדים והפראי, שממילא מעולם לא שררה בליבו אהבה לצעיר בניו, נידה אותו מן המשפחה ומן היורשה, והודיע כי אין הוא רואה בו עוד דם מדמו או אורח רצוי בביתו. אלא שעד מהרה התברר, כי מעז יצא מתוק; סטיוארט הצעיר והשאפתן, שהתגייס באותם ימים לצבא הוד-מלכותו (בשיאה של מלחמת הידרוסט-אמת'וריה, כאשר הצבא המלכותי שיווע למגוייסים, וודאי ממוצא אצילי ומאומנים כדבעי עבור קצונת השדה שלו), ניצל סעיף ישן בחוק המלכותי המאפשר לבן-אצולה בעל יחוס מוכח להקים, בתנאים מסויימים ותוך ניתוק משושלתו הישנה, בית אצולה חדש; כך, נולד בית קונינגטון, שסיפורו משתלב וארוג כחוט השני בתולדותיה של הידרוסט עצמה על פני שני דורות פרועים ורבי תהפוכות.
על בני קונוולף עצמם לא ידוע הרבה, מלבד היותם בית אצולה זוטר ולא נחשב במיוחד, שחיו רוב ימות השנה בבדידות יחסית באחוזת ווינטרווד הנידחת, בפאתי רמת דאשווד המיוערת, הרחק בצפון ה-West Downs. במקרים הנדירים שהללו עוררו עניין, או שבאו לביקור לא שכיח בעיר המחוז, הלך שמם לפניהם כגברתנים פראיים למדי המדברים בלהג מיושן (הוסיפו לכך את העובדה שהבארון הוברט היה כנראה כבד לשון). בני קונוולף, הרחק מלב הציביליזציה, חיו בעולם ספר אפלולי שלא השתנה הרבה באלף השנים האחרונות, ושמא מאז נפילת ממלכת Wulm האגדית; עולם של איתני טבע, חורפים קשים, חיות פרא ומפלצות היורדות לעיתים מן ההרים; עולם של ערפילים שהסיפורים הישנים על הפיות מעולם לא חדלו לחיות בו, לא כאגדות גרידא, אלא כחלק בלתי נפרד מהמציאות עצמה. לא ברור מדוע, אולם מכל בניו, הסתייג הבארון הוברט מבנו הצעיר – חרף העובדה כי סטיוארט היה גבר נמרץ ומוכשר, לוחם מעולה שהתגלה כעבור שנים גם כטקטיקן כריזמטי. בין אם אורח מחשבתו הרציונלי מדי לא נשא חן בעיני אביו; משיכתו לפיתויי עיר המחוז, או שמא, כפי שהתלוצצו הבריות, העובדה שלא הצליח לגדל זקן ארוך ומדובלל כאביו ואחיו. כך או כך, הבארון קונוולף נפטר מבנו הצעיר בדרך אופיינית למדי להלך מחשבתו – שליחתו לטירת האציל הבכיר של עיר המחוז, בכדי שישמש שם כחניך; מה שהעיד על חוסר החשיבות שהוא מייחס שלו, באשר בניו הבוגרים והאהובים יותר נותרו לצידו וסייעו לו בציד ובשאר העיסוקים שמילאו את ימיהם של בני ווינטרווד. מסיבה זו, לא התקשה כלל להודיע לאכונגר הזועם, כאשר הגיעו אליו התלונות על התנהגותו השערורייתית של בנו, כי הוא מנדה את סטיוארט מהמשפחה – אולם בכך, סיים את העניין מבחינתו ובוודאי שלא העלה את דעתו לצאת למסע להידרקרון בכדי להגיש התנגדות למהלך המשפטי שנקט בו סטיוארט, שהסתיים בחותם מלכותי על מסמכיו של בית האצולה החדש קונינגטון; אם הגיעו אי-פעם מסמכי בית הדין עד לאחוזת ווינטווד, ככל הנראה שהתקבלו בנהמת ביטול ומשיכת כתפיים עצומות; הא ותו-לא.
הגם שהבריות בטירת ווסטמור התקשו להבין, מה מצאה רג'ינלדה היפיפיה והמחוזרת בידי כל דווקא בבנו הצעיר והלא נחשב של בארון מזוקן מפאתי הספר, הרי שבדיעבד ניתן להניח בוודאות רבה, כי שניהם חלקו שאפתנות לא מרוסנת ושאיפה לפרוץ ממחוז הולדתם הכפרי, לראות עולם ו"לכבוש אותו"; שניהם היו מודעים, יותר מאחרים במחוז, למאורעות הכבירים בעיר הבירה ולמלחמה הגדולה כנגד האמת'ורים. סטיוארט חשק בעושר ותהילה, וכבש את ליבה של היפיפיה המשועממת בהבטחות לחלוק עימה בכל זאת, ולהפוך אותה לליידי מפורסת וזוהרת, שתהיה אורחת רצויה בטרקליניהם של שועי ארץ. ומלבד זאת, הרי שנטול-זקן ככל שיהיה, היה סטיוארט עלם נאה מאד, מעודן להפליא יחסית לאביו ואחיו; מה שוודאי לא הזיק לו אצל העלמה רג'ינלדה, כפי שנהגו הבריות להתלוצץ מאחורי גבו של דודה הזועם.

עלייתו ונפילתו של הזוג קונינגטון

"על קיר העץ בטרקלין הישן והבלוי של מעון טילדי, היתה תלויה תמונת שמן דהויה קמעה שמשכה תמיד את עיניה של אלאריס, עוד בימים בהם לא היתה גבוהה יותר ממסעד כסא הנדנדה החורק של סבה. הזוג הצעיר והמושך שהחזיר למה מבט מתוך המסגרת, היה שונה כל-כך מהישיש החולה תמיד המרותק למיטתו, שמת זמן קצר לאחר שמלאו לה שלוש; שלא לדבר על הישישה הקטנה והקמוטה, רעת המזג והרוגזת תמיד, שנהגה להטיח באימה עלבונות מתחת לגבינים מכווצים ופנים חרושות קמטים. הגבר הצעיר עטה מדים אדומים בוהקים ואחז בחרב; העלמה היפיפיה עטתה לבן ואחזה זר פרחים. הוא גבה קומה וחיוור, בעל שפעת שיער שחור כעורב ופנים חלקות ונבונות; היא בשערה הזהוב-כהה, שנוצץ כשמש על כתפיה הצרות, מביטה נכחה ביהירות של יפיפיה נערצת מלידה.
קפטן קונינגטון נאנח חרישית, כאשר שאלה אותו אלאריס בת השבע, האם יתכן שסבה וסבתה הם-הם אותו זוג נאה ומופלא. 'הגורל מתעמר בכולנו, יקירתי, במוקדם או במאוחר' ענה לבסוף 'ובמוקדם, עבור מי ששוכח עצמו, ומשתטה ללכת שולל אחרי מראית עין' סתם ולא פירש".

למראית עין, היו הזוג קונינגטון זוג זוהר, דוגמא חיה להתגשמות החלום ההידרוסטי של התקופה. סטיוארט התגלה כבעל כשרונות שגרמו לו להמריא בסולם הדרגות ולזכות פעם אחר פעם באותות הצטיינות. הרג'ימנט שאל שורותיו הצטרף, “The wind serpents”, היה מעורב בכמה מקרבות ההכרעה הקשים ביותר מול האמת'ורים ובני-בריתם. רג'ינלדה ניהלה חיי זוהר של ליידי לדוגמא, הן בשנים בהם נסעה בעקבות בעלה והתגוררה עם נשות קצינים אחרות בתנאי פאר ברצועת האמתיסט; והן מאוחר יותר, כאשר הספיקו הכנסות בעלה לרכוש בית אחוזה עירוני קטן ומהודר, בן שלוש קומות מסוגננות וגן קטן ומהודר, באחד הרבעים היוקרתיים יותר של עיר הבירה. שם, החזיקה צוות משרתים גדול, אירחה ארועים חברתיים ושחתה כדג במים בין נשות המעמד הגבוה, ויש אומרים גם הפעילה את קסמיה בכדי לסייע לדרכו הצבאית והחברתית של בעלה.
אלא, שמתחת לחזות המושלמת, דומה שכבר באותם ימי זוהר החל להתפתח קרע בין בני הזוג; תחילה סמוי, ולאחר 2389, גלוי ויותר ויותר. עבור רג'ינלדה, היו מחוז הולדתה והזכרונות ממנו לא יותר מאשר כתם ישן ולא נוח, אותו רצתה לשכוח ככל היותר; והדבר האחרון שעלה על דעתה היה פיוס עם בני משפחתה, בהם ראתה חבורת אצילים פרובינציאליים חסרי טקט וטעם, שאין בקשר עימם אלא אי-נוחות ופוטנציאל למבוכה. סטיוארט, לעומת זאת, חש אחרת; ככל שעברו השנים, החל לחוש געגועים למחוז הולדתו, הגם שמלווים בתובנה שמדובר בעולם ישן ודועך. געגועים אלו היו מקבילים וקשורים מאד לספקות שהחלו מקננים בליבו יותר ויותר לגבי ממלכת הידרוסט והעתיד הצפוי לה, דווקא בשיא זוהרה וניצחונותיה. אלו התגברו מאד בשנת 2389, לאחר הטבח הנורא והאורח בו החריבו כוחות עזר הידרוסטים את 'עיר המקדשים' המפורסמת של אמת'וריה. סטיוארט, אז כבר קולונל בצבא הוד-מלכותו מפקד הרג'ימנט בשורותיו גדל ולחם, לא השתתף בהתקפה הרצחנית עצמה, אולם הזדמן לו לראות את תוצאותיה, שבועות מעטים לאחר מכן.
כבר בחודשים לאחר מכן, בחופשת מולדת ארוכה שזכה בה, ממש לאחר שילדה רעייתו את צעיר בניו (טימות'י), הביע באוזניה לראשונה את המחשבות העגומות שהתעוררו בו, וחלק עימה את הגעגועים שמציקים לו. מסופר, שרג'ינלדה הביטה בבעלה כאילו היה מטורף, וצחקה עליו באורח שנתפס בעיניו כגס ומעליב מאד; די הצורך, כדי שירצה לקצר את חופשתו ולשוב אל הרג'ימנט שלו; רעייתו נבהלה, ובסופו של דבר הגיעו לפשרה, ממנה יצאו שניהם לא מרוצים; הוסכם שרג'ינלדה תענה לנסיונות הגישוש והפיוס מצד בני משפחתה, דבר שעשתה בלב ובלב וביהירות רבה למדי; וכמו כן, כי המשפחה תרכוש בית קיץ סמוך לווסטמור, וילדיהם ילקחו לשם למספר שבועות כל שנה, בכדי להכיר את מחוז הולדתם של הוריהם; כך, נרכש בית הקיץ הכפרי הידוע כ"מעון טילדי"; שבו בילו ילדי המשפחה פרקים מסויימים משחר ימיהם, והיווה בין היתר כר פורה להשתובבות ולמשחקים ששיחקו שני האחים הבכורים, ג'יימס וריינאלד, ששהו כמעט תמיד זה בחברתו של זה (ע"ע)

הקריירה של סטיוארט כקצין קרבי תמה שתים-עשרה שנים לאחר מכן, כאשר פיקד על הרג'ימנט שלו בהתקפה העקובה מדם של ההידרוסטים על מעוזו הראשי של שבט גורת'אמבו (2401); באותו קרב, כזכור, הטילה האימפריה הצעירה את מלוא כובד משקלה ואת מיטב כוחותיה, בזה אחר זה, על ההגנות המכושפות שטווה המכשף אודונגה, ועל כוחות העילית המכושפים שלו, שנעזרו באלמתים שהועלו מהביצות, ובשאר יצורים שלא מהעולם הזה. הנצחון היה יקר מאד, הן עבור הידרוסט והן עבור סטיוארט באורח אישי; הוא נפצע פצעים קשים; יותר משליש ממצבת הכוחות של הרג'ימנט שלו נהרג, חלקם במיתות איומות ממש לנגד עיניו, ובינם כמה וכמה מחבריו הקרובים ביותר. והגם שלאחר הנצחון זכה לשבחים רבים על אומץ ליבו וזכה בדרגת גנרל, הרי שהוא מעולם לא התאושש לחלוטין מהפצעים שספג (שמא, נמהל בחלקם יותר משמץ של קסם שחור); ואף אם באורח רשמי שירת בצבא עד שנת 2409, הרי שבפועל תמה הקריירה הצבאית שלו, והוא נשא בתפקידי עורף בהידרקרון, שרוב-רובם רשמיים למדי.

היחסים בין בני הזוג הוסיפו להדרדר; סטיוארט השתנה והזדקן טרם זמנו, ומשהו בו הלך ודחה יותר ויותר את רעייתו, שהשקיעה את כל כולה בחיי החברה השוקקים והזוהרים שלה. אומרים שהושפע מאד, ולרעה, מן המשימה הפיקודית האחרונה שהוטלה עליו, ככיסוי כבוד להשבתו להידרוסט בעודו פצוע ואבל על חבריו שנהרגו. באורח רשמי, קיבל סטיוארט את הפיקוד על המשלחת את ליוותה את הנשים והילדים השבויים משבט גורת'אמבו לגלות בהידרוסט; ביניהם היתה אחת מבנותיו של אודונגה עצמו, ועימה בנה הצעיר, בעל השם הדומה מאד (אדונגו), אשר יוודע לימים בהידרקרון כ"מאסטר אדו" או "הג'נטלמן השחור". אותו אדו לא היה אז אלא נער צעיר מאד; אולם סטיוארט התרשם ובמידה מסויימת החל לחשוש מהפקחות והחוכמה יוצאי הדופן שלו (הגנרל הפצוע ונכדו של המכשף שהובס ונעלם הרבו מאד לשוחח שיחות ארוכות במהלך ההפלגה), ואי-כה, הדבר תדלק מאד את הפסימיות ההולכת וגוברת של הגנרל העיף והמוכה, ואת פחדו כי הידרוסט כורה לעצמה קבר בשתי ידיה שלה; וכי עתידה מעורפל ומבעית; ושמא שייך יותר לצאצאי-צאצאיהם של המנוצחים מאשר לאלו של המנצחים.
הגורל ההפכפך לא הפסיק להתעמר בסטיוארט. בשנת 2402, לאחר שהתאושש קמעה, או למצער חיצונית, מן הפציעות שספג, נטל לעצמו חופשה ארוכה נוספת, ולא די שהביא את משפחתו לשהות ארוכה ב-West Downs, בבית הקיץ הפשוט יחסית שרג'ינלדה תיעבה בכל ליבה, אלא שהמשיך משם צפונה בגפו, מלווה אך ורק בקומץ שומרי ראש מובחרים, במטרה להעפיל על רמות דאשווד ולמצוא את בית אביו; אלא, שקטעי הלחישות האפלים התאמתו במלואם, ולאימתו של סטיוארט, כאשר הגיע אל אחוזת קונוולף, מצא הן את האחוזה והן את הכפר הסמוך ריקים נפש חיה, מתפוררים באיטיות אל תוך הטבע המיוער והערפל שתבעו באיטיות את הקירות, החומות והגגות לעצמם. לכאורה, לא נמצאו סימני קרב אחרון או אלימות קשה מסוג אחר, או רמזים למגיפה שכילתה את כל התושבים בזמן קצר; אולם האנשים פשוט נעלמו כמו לא היו מעולם; הכפר המיושב הסמוך היה במרחק מיילים רבים, ואיש מתושביו לא יכול היה להסביר דבר, מלבד שהקשר עם אחוזת קונוולף פסק במהלך אחד החורפים הקשים, מספר שנים קודם. אבל מעבר לשברירי שמועות ואגדות על קסם פיות ושאר 'הבלים של כפריים חסרי מוח', כפי שהיתה רג'ינלדה מנסחת זאת, לא היה ולו רמז על גורל משפחת קונוולף, אנשיה והכפריים ששכנו לצידה; סטיוארט הוכה בהלם וחששות אפלים מ"העולם של אביו" אותם שכח במשך עשורים שבו אליו בבת אחת, ביחד עם רגשי אשם על שהיה רחוק כל-כך כאשר הדבר קרה; לשווא ניסתה רעייתו להטעים, שאביו הוא זה שהתכחש לו, וגם אם היה שוהה ב-West Downs באותו חורף מקולל, לא יכול היה לעשות דבר.

הקרע בין סטיוארט לרעייתו הפך סופי לאחר שפרש לגמרי מהשירות הצבאי בשנת 2409; בן חמישים ואחד בסך הכל, אבל נראה לרבים כבן שבעים לפחות. אזי, הביע את רצונו הבלתי מתפשר שלא לקבל כל תפקיד חדש בארמון או במקום אחר היאה לאיש צבא מעוטר ומהולל, אלא לשוב לחיי שלווה בכפר, ולבלות את שארית ימיו ב"מעון טילדי". עבור רג'ינלדה, נראה הדבר כגזר דין מוות איטי עבורה, ובסופו של דבר הפכו בני הזוג לפרודים דה-פקטו, כאשר סטיוארט פרש למעון טילדי, וממנו המעיט מאד לצאת עד למותו בשנת 2422; רג'ינלדה נותרה לחיות את חיי הפאר בעיר הבירה, ובשנים הראשונות טענה במתק שפתיים כי בעלה נמצא בכפר 'לשם בריאות', ויחזור העירה כאשר יתאושש. שני הבנים הגדולים של הזוג שירתו באותם שנים בצי המלכותי, ובחופשותיהם הנדירות ניסו לשווא לפשר; ואילו הבת גוונדולין ובן הזקונים טימות'י בחרו להשאר עם עמם בחיי הפאר, מותירים את אביהם בבדידותו.

לעומת זאת, הבת האחרת ונסה, תאומתה הלא זהה של גוונדולין, התנתקה כליל מהמשפחה ועקבותיה אבדו; מאז היותה נערה צעירה, הרתיחה את אימה בהבעת עמדות עקשניות (שחלקן דמו לעמדות שמשמיעים חוגים רדיקליים), השתכרות באורח לא מקובל, התרועעות עם גורמים מפוקפקים והסתבכות עם החוק; בשנת 2403, מעט לאחר יום הולדתה ה-19, נמלטה מהבית, ככל הנראה כתגובה על נסיון של אמה לארס אותה באל-כורחה, ועקבותיה אבדו בלא להותיר זכר (משערים בכל אופן שמצאה מוות חטוף, שמא אלים, באחד הרבעים המפוקפקים של עיר הבירה). סטיוארט, הגם שלא הזדהה עם עמדותיה של בתו, נטה להבין אותם יותר מאשר טרחה רעייתו לנסות, ורתח על הדרך בה ניהלה רג'ינלדה את הדברים, באורח אשר לדעתו טרם להקצנת התנהגותה של בתו ובסופו של דבר להעלמותה – וגם עניין זה העיב על יחסי הזוג שהיה פעם מאוהב וזוהר כל-כך.

האסון האחרון והכבד מכולם נפל על המשפחה בשנת 2415; תומאס קונינגטון, בכור בניהם של סטיוארט ורג'ינלדה (ובעיני רוב מכריהם, גם המוצלח בבניהם), מפקד ימי מבריק שהיה מיועד בעיני כל לגדולות, נפל למארב בוגדני של סוחרי עבדים אושרולוקים, בני ברית לשעבר של הידרוסט שרתחו מזעם על חוקי איסור העבדות שעברו באימפריה באותם ימים. בקרב הנואש שהתפתח, נפל תומאס בחרב, ולצידו רבים מאנשיו. הבשורה נפלה על סטיוארט כרעם, והאיצה את דעיכתו; לא פחות, נפגע מהחלטת בנו השני ריינאלד, שהיה הנפש הקרובה אליו ביותר, לחזור אל הדגל מפרישה ארוכה בת שנים, ולשוב להתגייס לצי המלכותי כאילו כדי "למלא את מקומו של אחיו". סטיוארט הזקין וחלה, מיעט יותר ויותר לצאת ממעון טילדי, ובשנים האחרונות אף ממערכת החדרים האישית שלו שבקומה התחתונה, ובסופו של דבר מת, בודד ושבור, בשנת 2422, בהיותו בן 64.
אלאריס עצמה, שנולדה שלוש שנים קודם לכן, זוכרת במעורפל את הטרקלין הישן בקומת הקרקע, שחלונותיו נפתחו אך לעיתים רחוקות, וכל אווירו ספוג בריח המחלה של "סבא סטיוארט", באוסף החפצים הישנים שלו (כולל חפציו של תומאס המנוח, אותם שמר בקנאות לידו); נראה, שאיש לא העז להשתמש בטרקלין מאז, והוא נותר עד היום כמעט בלא שינוי כפי שהיה באותו ערב לפני 18 שנים, בהם הלך סבה הדגול לעולמו, שמא להצטרף אל בנו האהוב, שממותו בטרם עת מעולם לא התאושש.

"סבתא רג'ינלדה, אותה ראתה אלאריס אך לעיתים נדירות בימי ילדותה המוקדמת, באה להתגורר במעון טילדי כאשר היתה אלאריס בת שישה אביבים. אלאריס זוכרת את דמותה של הגבירה הזקנה והמהודרת, יוצאת בשפתיים קפוצות וסנטר מורם בהתרסה מתוך המרכבה, מסרבת במפגיע לידו המושטת של אבא. דוד טימות'י, אז עודו צעיר וראשו מלא עדיין שיער, כשל מתוך הכרכרה בעקבותיה, פניו חפויות ונעלו המהודרת בוטשת בכעס בדשא.
"אז כאן, בקוטג' הזה אתה מצפה שאעביר את שארית ימי?" התיזה סבתא באביה של אלאריס, לא מזכה את רעייתו של קפטן קונינגטון ואת ילדיה ולו במבט; עיניה הכחולות רשפו, כאילו היא עומדת לסטור לו. אלא שאביה של אלאריס טרח אך בקושי להוציא את המקטרת הארוכה מפיו.
"הוא היה טוב מספיק עבור אבא" העיר ביובש, מתעלם מהמבט המתחנן ששלח בו דוד טימות'י.
"הא!" התיזה סבתא, ועברה על פניו בשצף-קצף. "אם כך, אני אנוסה לראות את פנים ה... מקום הזה, אני משערת. אתן, מה אתן עומדות כך? לכו והביאו את המזוודות שלי! מהרו!"
ליידי קארוליין וולמהארן, שעמדה כל העת מאחורי בעלה, שערה הארוך מתבדר ברוח שנשבה מבין התילים, פלטה צחוק קצר ויבש.
"בדבר אחד היא צודקת, אלאריס יקירתי" אמרה בקולה המהורהר, עודה ספק מחזיקה ספק מלטפת את ידה הקטנה של בתה "היא נטע זר. היא אינה שייכת לכאן".
"וחרף זאת, יקירתי" ענה קפטן קונינגטון לרעייתו באותו קול שליו, בלא לטרוח להסב את מבטו "היא עודנה אימי, ויהיה עליכן לנהוג בה בכבוד הראוי לה; גם אם לעיתים אני מודה-" הוסיף בהנמכת קול "כי הדבר עשוי לעורר מעט קשיים".

במשך שנים עלה בידי הגבירה רג'ינלדה להעמיד פנים, כי בעלה מחלים בכפר ועתיד לשוב, ושמא לתפוס משרה ראויה בארמון המלך, בעודה ממשיכה לנהל את החיים שאהבה. אלא שאט-אט, החל גם מזלה פונה לה עורף, ולא רק משום שהזקנה החלה קמעה קמעה אוחזת בפניה היפים ומשחיתה אותם, חרף כל המאמצים הרבים והכספים שהשקיעה בכדי לנהל נגדה קרב מאסף.
נראה שהדרגה, החלו לחלחל בציבור שמועות על טיבם האמיתי של יחסיה עם בעלה, והדבר החל פוגע בשמה הטוב. זאת, באשר רבים בחברה הגבוהה ראו בעין עקומה את האורח בו היא מותירה את בעלה החולה בגפו בכפר, בעודה חוגגת וחיה מהכנסתו ונכסיו בעיר הבירה. אמנם, היתה זו הגזמה מרושעת לטעון כי מות בנה הבכור של רג'ינלדה לא נגע לליבה וציער אותה עד עמקי נשמתה; אולם היא שכנעה את עצמה כי לא תהא כל תועלת בכך שחייה ימותו ביחד איתו; והדבר פגע עוד יותר בשמה הטוב; רבים מחבריה החלו מתרחקים ממנה, והדבר עורר בה מרירות רבה – היא, שבניגוד לבעלה נותרה מאמינה אדוקה בגדולתה של האימפריה; שגידלה שני בנים לתפארת (ובן שלישי הולל ובטלן, שרג'ינלדה היתה עיוורת או לפחות עיוורת למחצה לטיבו, משום שידע יפה כיצד להתחנף אליה), וחשה געגועים אמיתיים לאהובה כפי שהיה פעם – צעיר נועז ורומנטי, שרצה "לכבוש את העולם בסערה" ולחלק את זכיותיו עם אהובת ליבו היפיפיה, שהגיל והגורל חברו כדי להכות בה באכזריות.

בסופו של דבר, החלו גם מקורותיה הכספיים של רג'ינלדה לכלות, באשר היא ובנה הצעיר, למצער (ובמידה מסויימת גם בתה גוונדולין) ניהלו אורח חיים פזרני מאד, שהתעלם מכך כי המפרנס הראשי של המשפחה פרש לגמלאות וחי בכפר, מקורות ישנים החלו נשחקים עד דק, וחדשים לא נמצאו עוד. אם לא די היה בהוצאות הכבדות של משק הבית, הרי שטימות'י הצעיר הסתבך שוב ושוב בחובות הימורים, שהאיצו את התרוששותה של אימו, שלא היו לה עוד ההמלצות והקשרים שיכולים היו לכסות על כך.
בשנת 2425 התערב קפטן ריינאלד קונינגטון, שלקח על עצמו בלא חשק רב את תפקיד ראש המשפחה; הלה סייע לאימו לכסות את חובותיה, בין היתר בכך שאילץ אותה, כמעט בכוח, למכור את אחוזת רוברט'ס גייט ולעקור בחזרה של ה-West Downs, לחיים צנועים בהרבה.

עבור רג'ינלדה, היתה זו התאכזרות וסטירה כואבת; אולם מאחר ולא היו לה כל דרכים אחרות להמנע מפשיטת רגל, ואיש מחבריה לשעבר לא אבה לסייע לה, נכנעה בכעס, מתוך תחושה כי גזרו עליה מוות איטי; מאז ועד יום מותה, ארבע-עשרה שנים מאוחר יותר, האמינה כי הדרך בה אילצו אותה להשתכן במעון טילדי הישן והעלוב כל-כך לעומת אחוזתה האהובה בבירה, היתה בין היתר גם נקמה מתוקה מצד בנה על האורח בו נהגה או התעלמה מבעלה, שמת באותו בית-כפר ישן שלוש שנים קודם לכן. לא פחות מכך, ביכה גם טימות'י את מר גורלו, שאילץ אותו להתנתק מ"מרום הציביליזציה" אל מחוז כפרי מפגר – חרף העובדה כי גם כאן מצא עד מהרה שותפים לקלפנות, וצבר חובות חדשים, לתסכולו הרב של אחיו. אחותו גוונדולין, לעומת זאת, נראתה כמי שהבינה את המצב והשלימה, גם אם לא ברצון, עם צרכי השעה; ובסופו של דבר מצאה לעצמה שידוך מכובד במונחי המחוז (ע"ע); וכיום היא ליידי ידועה למדי בקרב החברה הגבוהה הקשורה בהנהלת 'מולי נכסים'.

רג'ינלדה חייתה עד שנת 2439, דועכת באיטיות במרירותה וזעמה, וכולו מלאת תיעוב על "הנוסטלגיה המטופשת" של בעלה, ולדעתה גם של בנה, שממרו את חייה. עם בני משפחתה המקורית היתה בנתק מוחלט, לא רק מסיבותיה שלה, אלא גם משום שהפיוס עימם התפוצץ עוד שנים רבות קודם לכן, הפעם בשל מריבה קשה בין ריינאלד קונינגטון לסר ווילפרד דארקרידג' הצעיר, שהיה בעבר חברו הקרוב ביותר (ע"ע).
במיוחד, שנאה רג'ינלדה את כלתו של בנה ריינאלד, ליידי קארוליין וולמהארן, שהיתה בעיניה התגלמות כל מה שתיעבה; חולמניות מטופשת, דבקות במסורות 'שאינן טובות בהרבה משל הילידים שראיתי בדרום אמ'תוריה', עצלות וחינוך לקוי של בנה ובנותיה (ומעבר לזה, קרוליין היתה עדיין צעירה ויפה, ואף זאת חטא בל יכופר בעיני רג'ינלדה, אף שמעולם לא הודתה בכך במפורש). המריבות בין שתיהן הפכו את החיים במעון טילדי לסיוט, בעיקר כאשר ריינאלד עצמו שהה בהפלגות ארוכות על ספינת הנהר שלו (ע"ע) ולא היה בכדי לפשר או להטיל את מרותו.
אומרים, שלרג'ינלדה היה תפקיד מפתח בהרעלת היחסים בין קפטן קונינגטון לרעייתו, ובסופו של דבר לטירוף שאחז בקרוליין והעלמותה המסתורית והשערורייתית; לא בריחה לעיר הגדולה ולקידמה, כפי שעשתה רג'ינלדה עצמה בשעתה, אלא העלמות מסתורית ואפלה, כאילו בלע אותה הערפל היורד מתילי האבן; זאת, באורח שהמשרתים הקשישים יותר לחשו, שיותר ממזכיר את השמועות האפלות על העלמות הבארון קונוולף ובני-ביתו, בשעתם; אולם רוב האנשים לא הרחיקו לכת להשוואה כזו, אלא הסתפקו בכך כי דעתה של ליידי קארוליין התבלעה עליה, ובנסותה לברוח "אל ממלכת הפיות", עליה הזתה, ככל הנראה טבעה בנהר או מצאה את קיצה בדרך דומה. ריינאלד רתח מזעם והשפלה, שלא לומר צער וגעגועים לרעייה אותה בזמנו אהב כל-כך, וככל הנראה האמין גם האמין בחלקה של אימו בפרשה. נקמתו לא איחרה להגיע: כאשר צבר כספים רבים די הצורך ורכש בית אבן חדש ומהודר במרומי רובע פורט-אלכסיס שמעל ווסטמור, לא לקח את אימו איתו, אלא אילץ אותה, במתק שפתיים מנומס לכאורה, לבלות את שארית ימיה במעון טילדי; ואת טימות'י (גם הוא מאלו שבזו לליידי קארוליין והרבו ללעוג לה) הכריח, במשך שנים, להשאר לידה ולטפל בה. רק במאוחר מאד ובתחנונים רבים, עלה בידי טימות'י לשכנע את אחיו לשנות את דעתו.

לאלאריס עצמה, אין מסבתה אלא זכרונות רעים; שלא לדבר על כך כי חרף היחס המתנשא והרע שזכתה לו מסבתה (שראתה בה, ולא בכדי, ממשיכה של אמה השנואה), נאלצה לנהוג בה בכבוד ובנימוס, וכאשר לא עמדה בכך כמו שנדרש, זכתה להטפות מוסר מרגיזות, לא רק מאביה אלא גם מאחותה הגדולה פיליפה (ע"ע). בשנת חייה האחרונה, התחברה רג'ינלדה באורח מפתיע, או שמא לא מפתיע כל-כך, עם אחותה הצעירה והקנאית של בת-זוגו החדשה של טימות'י. העלמה לאוקונדרה רוס, שלא זכתה למאום מיופיה של אחותה הגדולה, היתה נערה כעורה, זועמת תדיר ובעלת קנאות בלתי נדלית לנושא הקידמה ונצחון התאגידים על 'מסורות ההבל' המקומיות וכיוצא באלו; ונראה כי בדמדומי גוויעתה, חשה כלפי רג'ינלדה קרבה כזו, עד שכמעט ובלבלה או ראתה אותה במודע כבתה ובשר מבשרה. סביב מעון טילדי היו שמועות, כי הקשישה הגוועת רצתה להוריש ללאוקונדרה ממון נאה; והדבר יצר משבר משפחתי שהפעם טופל באיבו בידי קפטן קונינגטון, בחשאיות ובתקיפות; אלאריס לא יודעת מה בדיוק התרחש שם, אולם נראה שהן לאוקונדרה והן טימות'י יצאו ממורמרים למדי מהסיפור. אלא שטימות'י, השקוע כרגיל בחובות הימורים, ותלוי לגמרי באחיו בכדי לא להמצא את עצמו נזרק לבית כלא לחייבים, לא היה האיש שיעמוד בפני נחישותו השקטה של ריינאלד.

רג'ינלדה נפטרה בשלהי הסתיו של שנת 2439, לאחר ליל שימורים ארוך של דמדומים ובכי, ומסופר כי בשעותיה האחרונות קראה שוב ושוב לבעלה המנוח, דרשה מהמשרתות ומבני המשפחה כי יקראו לו לבוא ולראות אותה; לעיתים גידפה אותו ולעיתים בכתה כי היא אוהבת אותו, וכי היה הגבר היחיד שאהבה אי-פעם; התווכחה עימו כשהדמעות נושרות ומרטיבות את הכותונת והכרית שלה; בת שמונים שנים היתה במותה.

ריינאלד קונינגטון ואחיו: בניו של גנראל סטיוארט
רג'ינאלדה דארקרידג' ילדה לבעלה חמישה ילדים, שלושה בנים ושתי בנות; תומאס (2379-2415); ריינאלד (2381-); התאומות הלא זהות גוונדולין (נולדו 2384, ונסה נעלמה בשנת 2403 ועקבותיה לא נודעו, אולם משערים שנהרגה זמן קצר לאחר מכן); ובן הזקונים טימות'י (2389-).

שני הבנים הגדולים, תומאס וריינאלד, היו ביחד כמעט מרגע בו עמדו לראשונה על דעתם; חברים נצחיים למשחק, ללימודים ולאחר מכן גם בשירות בצי המלכותי. תומאס היה מההתחלה ילד ולאחר מכן נער וגבר מפותח ובעל נוכחות "שלא ניתן להתעלם ממנה", פעלתן ושאפתן לא פחות מאמו, וחלם מגיל מוקדם להיות "קברניט גיבור בשירות הוד-מלכותו, ואחר-כך אדמיראל גדול שינצח בכל הקרבות". ריינאלד, לעומת זאת, זכור כילד שקט ומאופק בהרבה, שנגרר בדרך-כלל בעקבות אחיו; אולם יודעי דבר טענו כי כבר מגיל מוקדם, היה מיושב בהרבה בדעתו, בעל יכולת התבוננות ואבחנה מרשימה, ובעיקר עין מעולה לתפוס פרטים קטנים. רבים טענו, שנים רבות לאחר מכן, כי לו היה ריינאלד נלווה לאחיו בהפלגה האחרונה, יתכן והיה מונע מתומאס ליפול למארב הבוגדני שטמנו לו סוחרי העבדים, ובכך מציל את חייו. אלא שריינאלד היה רחוק משם, באשר שנים מספר קודם לכן, החליט לנטוש את הצי ולחיות חיים שלווים של ג'נטלמן כפרי; רק לאחר הידיעה המרה (ויש הטוענים כי בליבו פנימה האשים את עצמו, אכן, על פרישתו ועל כך כי לא עמד לצד אחיו), חזר בו ושב לשרת בצי לשמונה שנים נוספות.

היו שאמרו שבמשך שנים ארוכות, היה ריינאלד כמעט צילו של תומאס; אפילו במשחקיהם בעודם ילדים, היה תומאס תמיד הקברניט הגיבור שמשקיע את צי האויב וזוכה בידה של הנסיכה, ואילו ריינאלד המשנה או החובל הנאמן שלו. עם זאת, בבגרותם החלו להתגלות ביניהם הבדלי טעם, שהובילו בסופו של דבר לפרישתו הזמנית של ריינאלד מהשירות – שמא, גם משום שמאס בקריירה נצחית של קצין שני תחת פיקודו של אחיו. נראה גם שריינאלד, שבשנים מאוחרות יותר הפך לנפש הקרובה יותר לאביו המזדקן, היה זה שהבין יותר מכל אחד אחר את לבטיו של גנרל סטיוארט, את צערו ואת האורח בו הוא קרוע בין שני עולמות – לבטים שעתידים ללוות גם את ריינאלד עצמו. תומאס, לעומת זאת, היה אהוב מאד על אביו אבל בפועל שמר מרחק; ולא היה דבר רחוק ממנו יותר מאשר געגועים או נוסטלגיה לאיזור כפרי "משעמם עד מוות, שהספינות היחידות שעוגנות בו הן ספינות נהר וספינות דייגים"; ובעוד תומאס משתעמם למדי בחופשות הקיץ של המשפחה במעון טילדי, וסופר את החודשים עד שיהיה בוגר מספיק בכדי להתחיל אימון לקראת גיוס לצי (מעמדו הבטיח לו מראש, כמעט בוודאות, קריירה של קצין), הרי שריינאלד היה קרוע יותר בנפשו פנימה, ובמידה רבה דווקא אהב את הנופים הירוקים-אפורים של ה-West downs ואת הנוף השליו של האגם. ריינאלד היה גם היחיד מבניו של בניו של סטיוארט, אשר ניצל את הפיוס של אביו עם בני דארקרידג' כדי לקשור קשרי ידידות בחצר הסוכן הדוכסי – סר אלפרד דארקרידג', שהחליף בינתיים את אביו הישיש (שהיה המושל ממנו ברחו סטיוארט ורג'ינלדה בזמנו). עוד משנות ילדותו (בית טילדי נרכש כאשר היה ריינאלד בן 9, ואחיו תומאס בן 11), קשר קשרי ידידות עם בנו של האכונגר הדוכסי, ווילפריד דארקרידג' הצעיר, והשניים נהגו לא אחת לשוטט ולדוג ביחד.

בגיל 16, התגייס ריינאלד כחניך צעיר של הצי (2397), שירת 12 שנים והגיע לדרגת סרן וקצין-שני, כאשר במשך רוב אותו הזמן שירת, ממש כמו במשחקי הילדות, כמשנה של אחיו תומאס. האחים קונינגטון הפליגו ברוב ימיו הדרומיים של העולם הידוע, השתתפו בקרבות ים לא מעטים, כולל כנגד הצי הקייסרי של קיידרהרץ, אולם לאכזבתם לא עלה בידם להשתתף בקרב ראגאמות' עצמו, וודאי שלא בכוח המובחר שטיבע בפועל את "הנסיך דאראזור". לאחר ראגאמות', ואולי גם בעקבות פרישתו של אביו מהצבא והשתקעותו במחוז הולדתו, הלך ריינאלד אחרי אביו, ובין השנים 2409-2415 אכן חי כג'נטלמן כפרי שליו, מעורב פה ושם – בין אם בעצה או בסיוע – בכמה מעסקיו הנחלשים של בית דארקרידג'. הוא השיב על כנה את הידידות ההדוקה עם ווילפרד דארקרידג' הצעיר, וליווה אותו לא אחת בפעילויותיו כיורש עתידי של טירת ווסטמור, והיה מקובל ואהוב מאד על רוב-רובם של באי הטירה; כולל אימו הארוגנטית של ווילפרד, ליידי מליסה דארקרידג' (במקור מליסה אינגראם, דודתו של מר ג'ון אינגראם הנוכחי מאחוזת סילברגלן, ואי לכך, דודה-רבה של בתו, ידידתה-יריבתה של אלאריס, קאליסטה); ליידי מליסה, שהתרשמה מאד מרצינותו של ריינאלד, מראייתו החדה ומן התבונה שלו, קירבה אותו אליה והתייעצה בו לא אחת.

קרוליין וולמהארן והקרע השני בין בני קונינגטון לדארקרידג':
אלא שדווקא כאשר נראה היה שמריבות העבר נשכחו, פרץ בלא התראה משבר חדש וגרוע לא פחות (ושמא, בזו הפעם סופי) בין בני קונינגטון לבני דארקרידג', כאשר במרכזו עמד דווקא ריינאלד, שהתקרב כל-כך אל בני דארקרידג' והיה בן-בית בטירתם; גם הפעם, ושמא לא במפתיע, היתה הסיבה העיקרית לקרע רומנטית: תחרות על ליבה של יתומה יפיפיה (ומוזרה) שהגיעה בשלהי 2413 להתחנך אצל הסוכן הדוכסי.
קרוליין וולמהארן, אחד הנצרים האחרונים לבית אצולה עתיק יומין, שהתפאר בעץ יוחסין שמגיע עד לימי ממלכת וולם. אלא שמזלם לא האיר להם, בלשון המעטה, בדורות האחרונים, והפך אותם לבית חוואים שוקע; לכך התווסף סכסוך אלים לפרקים בין שני ענפים של המשפחה, וגם מיני שמועות אפלות על כמה בני משפחה בעייתיים בעיסוקיהם במקרה הרע פחות (יש שהרחיקו לכת עד עיסוק בקסם אפל), ולא יציבים בנפשם במקרה הרע יותר. כך או כך, קרוליין היתה יתומה מאב ואם, והעבירה את רוב ילדותה בביתה של סבתה, שלמרות מוצאה האצילי התפרנסה מעיסוק בעשבי מרפא; כאשר חשה הסבתא שקיצה מתקרב, הפעילה קשרים ישנים ו"חובות של כבוד" שהביאו את נכדתה אל טירת דארקרידג', בתור חניכה צעירה של הגבירה מליסה; וזו לא חיבבה אותה במיוחד, מהרגע הראשון בו נפגשו.
אלא שקרוליין היתה לא רק יפיפיה (יש אומרים, שעלתה אפילו על רג'ינלדה, דור אחד לפניה), אלא גם נבונה מאד, אם כי יש שאמרו באורח מוזר. היא אהבה שירה עתיקה ויכלה להקריא אותה בקול מרתק, שנתן לשומעיו כמעט לחוש את קסמיהם העתיקים של בני הפיות; השכלתה היתה רחבה מאד, יחסית לאורח הפרובינציאלי בו גדלה, ובאורח כללי – היא סחררה ראשים רבים מאד בטירה, לרבות את ראשו של היורש הצעיר, סר ווילפרד, שהתאהב בה אהבה נואשת מעל לכל הגיון, שככל הנראה מעולם לא היתה הדדית; וכפי שהתברר בדיעבד, סחררה גם ראשו של ריינאלד, שקול ושקט ככל שיהיה. היו שלחשו שבחזותה ובקולה היא הזכירה לו נשכחות- רומאן חטוף ומריר שניהל בימי הצי שלו עם רוכבת-אוויר שבויה, קאהרויאנית מקאראן-וול; ושקרוליין עצמה כישפה אותו בשירתה, ועוררה בו כיסופים נסתרים לתקופות עתיקות. אלא, שסר ווילפרד הצעיר, באהבתו הבוערת (ושמא גם האנוכית) היה עיוור לכל זאת, וחיזר אחרי קרוליין בלהט שגבל בטירוף.
לא ברור, האם ריינאלד השלים עם המצב באל-כורחו, אם לאו; אולם אין ספק כי הגבירה מליסה, אמו של סר ווילפריד, רתחה מזעם ומדאגה על הדרך בה נקשר בנה למי שנראתה לה שידוך בלתי ראוי בעליל, שלא לומר יתומה חסרת פרוטה. תחילה, ניסתה למרר את חייה של קרוליין ולגרום לסילוקה מהטירה, אולם הגברים במשפחת דארקרידג' התנגדו בכל תוקף, כולל האכונגר עצמו, שנטה לחבב את הנערה, גם אם לא התלהב אף הוא מהאורח בו בנו כרוך אחריה. בסופו של דבר, חיבלה מליסה תחבולה בעזרת קרוביהם הרחוקים והמוצלים של בני דארקרידג' – בני לייקבורו העשירים כקורח והמצליחים מהידרקרון; קשריהם של בני לייקבורו זימנו את ווילפרד הצעיר לחצר המלך, והחזיקו בו שם, בכיבודים ובתואנות כאלו ואחרות (שאיש לא יהין לסרב להן, כשבחצר הוד-מלכותו מדובר) למשך כשנה; וכאשר חזר, כבר התבשר על כך כי קארוליין וחברו הטוב ביותר ריינאלד הפכו לזוג לכל דבר ועניין, והם מתעתדים להתארס, בברכתה של הגבירה אימו.
חמתו של ווילפרד הצעיר גאתה בו עד כדי טירוף, והוא רדף אחריהם בחרב שלופה, ויש אומרים כי ביאושו שקל לדקור את אהובתו ולהתאבד בעצמו; אולם ריינאלד, שהיה חמוש בחרב גם הוא, בלם אותו מלהתקרב אל קארוליין, ובסופו של דבר הגיעו שני הידידים הקרובים לידי דו-קרב חרבות מלא תיעוב, האשמות וזעם, בעיקר מצידו של בן האכונגר המטורף למחצה. אלא שריינאלד, שמאחוריו שירות ארוך בצי, היה מיומן בהרבה, שלא לומר שקול בהרבה מיריבו; אמנם, הוא נמנע בכל כוחו מלהנחית על ווילפרד מכה קטלנית, אולם פצע אותו שוב ושוב, כולל פציעות מכוערות ומבישות למדי, עד שווילפרד המשתולל מזעם שמט את חרבו ונכנע סוף-סוף.
הגלגל התהפך על ריינאלד במהירות; כאשר הגבירה מליסה ראתה את בנה הפצוע, בגדיו מקורעים, גופו שותת דם ו"הוא כולו מיבב כתינוק", מיהרה להאשים את ריינאלד במה שארע לבנה האהוב, כשהיא מתכחשת במהירות לחלקה שלה במאורעות, ולכך כי היא היתה זו אשר, לכל אורך הדרך, עודדה את ריינאלד לחזר אחרי קארוליין (והמעט שאמר ריינאלד עלה, כי היא גם טענה בפניו, שוב ושוב, כי בנה יקבל את המצב בסופו של דבר ובסופו של דבר ימחל לו; בעיקר כאשר יפול בחלקו שידוך טוב בהרבה).

זעקותיה של ליידי מליסה ומראה בנו המדמם העלו את זעמו של האכונגר (סר אלפרד דארקרידג') עד להשחית, והציפו מיד גם את "הסיבוב הקודם" שבו הושפל דודו המנוח עד עפר מהדרך בה נטל סטיוארט קונינגטון (אז קונוולף) את רג'ינלדה ונמלט. ריינאלד וארוסתו זכו לטיפול משפיל מאד, והובהר להם כי אינם רצויים עוד בטירת דארקרידג', ולו היו בידי האכונגר את הסמכויות שהיו לאבות-אבותיו, היה מורה לתלות את שניהם. נראה שאותו טיפול משפיל, שמלווה במלל מנופח אודות הערכים הישנים שהופרו, ובעיקר התנהגותה של מליסה, פגעה בריינאלד קשות – גם אם לא הראה זאת כלפי חוץ; ויתכן מאד כי היתה אחת הסיבות שהביאו אותו, ברבות הימים, להפוך לתומך, גם אם מתון, של תאגיד "מולי נכסים" שהשתלט על רוב איזור ווסטמור ודחק את בני דארקרידג' ובני חסותם יותר ויותר.
שנים רבות לאחר מכן, עתיד קפטן קונינגטון להתבונן בחיוך נזעם באורח בו נחרץ גורלם של בני דארקרידג', כאשר סר אלפרד ורעייתו מליסה, שזה לא מכבר קיבלו את הדוכס הצעיר ווסטמורשילד לנס לכאן, לאחר שכל נכסי משפחתו בחבל המערב אבדו לו. כנגד סר אלפרד נמצאו, כך מסופר, ראיות למעורבותו בקשר ה"ארג'נט קון", ביחד עם כמה קציני צבא לשעבר ושני שופטי מחוז; והוא נאלץ למכור את שארית נכסיו בזול, ולצאת לגלות עם רעייתו השבורה, שלא על מנת לחזור. כתוספת להשפלה, הרי שמשפחת אינגראם (ראש המשפחה אז, וגם היום הוא מר ג'ון אינגראם, אחיינה של מליסה) התכחשה למליסה והוקיעה בחריפות את "בגידתה הנוראה", ככל הנראה במטרה להציל את עורם הם, ולהוכיח לתאגיד כי הם נאמנים ומצדדים בו; והדבר שבר את ליבה של הגבירה הזקנה לחלוטין, הופך אותה ל"צל נאנח וחסר צורה, אשר התרחק עם הרוח והתפוגג כלא היה מעולם".

לשווא ניסה אביו הזקן של ריינאלד לנסות לפשר בין הצדדים; בני דארקרידג', שהמקרה הציף בליבם את זכרון התנהגותו הוא, לא רצו אף לראותו או להכניסו לחצרם. חודשים מספר לאחר מכן, הגיעה הידיעה הנוראה על נפילתו של תומאס קונינגטון, וריינאלד החליט במפגיע, ולמורת רוחו של רעייתו, לחזור ולהתגייס לצי, כדי למלא את מקומו של אחיו.
(באותו זמן, נפוצו בין הבריות שמועות על 'עניין לא סגור' שהותיר תומאס, ושריינאלד נאלץ לסגור בשקט. סופר על תומאס, שמעולם לא הפגין עניין רציני מדי בנשים, מעבר לכמה אהבהבים חולפים, ו"היה נשוי לצי המלכותי". אולם השמועה סיפרה על כך כי בשנים שלאחר שאחיו ריינאלד נטש את הצי, החזיק תומאס בחניכה צעירה- נערה בת-בלי שם שהציל מהתעללות קשה בידי אביה השיכור, ושהיו לה יכולות כאלו ואחרות שהרשימו את הקצין המבריק; היא ליוותה את תומאס בים, למרות שהדבר מנוגד למסורת הצי ועורר התנגדות בקרב אנשיו, שלמדו בסופו של דבר להשלים עם כך; והיתה אחת הניצולים הבודדים מאותו מארב שבו נספה תומאס עצמו. לא ברור אילו עניינים בדיוק סגר ריינאלד בעקבות מות אחיו, ועד כמה הם קשורים אל אותה אישה צעירה מסתורית – שמא ענייני ירושה, ענייני כבוד או משהו אחר; אולם נאמר כי אין ספק, כי כדרכו סגר את העניין בהגינות ובדיסקרטיות).

כך או אחרת, קרוליין זעמה על בעלה; לא בגלל פרשת הנערה המסתורית דווקא, אלא בשל עזיבתו את ה-West Downs, שם חיזר אחריה, ושם הבטיח שיבנו את ביתם, בינות לגבעות המוריקות ולתילי האבן עוטי הערפל אותם אהבה כל-כך. קרוליין תיעבה את החיים בהידרקרון, עיר צפופה, מטונפת להדהים שאווירה מצחין וחסר כל קסם; ושאציליה וגבירותיה מביטים בה מלמעלה למטה ולועגים למבטא וולם המתנגן שלה. עוד יותר מכך, תיעבה את העובדה שהיא נאלצת לחיות לבדה, ולחכות לבעלה במשך חודשים ארוכים בעודו מפליג בים. אומרים כי בצר לה ביקשה להתלוות אליו, כשם שאותה נערה עלומה נלוותה אל תומאס; אולם ריינאלד סרב בכל תוקף. בסופו של דבר, שבה קארוליין ל-West Downs, בודדה ומתוסכלת (2419), כשהיא נושאת ברחמה את בתה השניה, אותה היא עתידה ללדת במעון טילדי, כאשר בעלה נמצא הרחק משם, ורק אביו הזקן והחולה מארח לה לחברה ומתאמץ להקריא לה מספר בלדות עתיקות, כדי להקל את כאבי הלידה שלה; ולקרוא לה, כמו במעין התרסה, או במעין נסיון לקבל את ברכת הפיות, בשם העתיק אלאריס; להבדיל מבתה הבכורה פיליפה, שנולדה בהידרקרון; ומבנה הצעיר בריאן, שעתיד היה להיוולד שנה לאחר מכן (פרי חופשה קצרה של קפטן קונינגטון, שהגיעה לטעמה של קרוליין מאוחר מדי).

שמועות נוספות, שלא אומתו מעולם, ידעו לספר שווילפרד דארקרידג', שלא החלים לגמרי מהטירוף שלו, ניסה לשוב ולרדוף אחרי קרוליין, ובהעדרו של בעלה איים עליה והפחיד אותה, ואילו היא השיבה לו בקללה עתיקה ומצמררת, אולם המפגש הזה, ושמא המשך האיומים, ערערו את עצביה ותרמו לכך כי תשקע יותר ויותר לעולמות דמיון, עד שהטירוף יאחז בה לגמרי, מעט פחות מעשור מאוחר יותר; מותו של סטיוארט הזקן (אותו חיבבה מאד) בשנת 2422 אך הרע את מצבה, ובמכתביה התחננה בפני בעלה לחזור, בטרם תאבד בריאותה כליל והיא תמות (בחלק מהניסוחים, מדובר על 'היא תלך אל הערפילים ולא תחזור', כמעין נבואה קודרת למה שארע מאוחר יותר). ריינאלד אכן השתכנע, בסופו של דבר, ובשנת 2423 פרש באורח סופי מהצי ושב להשתקע ב-West Downs, בין אם כדי להגשים את רצונו האחרון של אביו המנוח; ובין אם מתוך הנחה שכוחם הנחלש של בני דארקרידג' לא יכול עוד לסכן אותו; ומנגד, נוכחותו תמנע מידידו לשעבר, ווילפריד המטורף, מלשוב ולהיטפל אל אשתו.

אלא, שריינאלד איחר את השעה לשקם את יחסיו עם קרוליין, והיא נותרה מרוחקת, קרה ולא מנוחמת, שקועה רוב הזמן בספריה, בטיוליה ובעולם העתיק שלה; מזניחה במידה רבה את בתה הבכורה ואת בנה הצעיר, ומשקיעה את תשומת ליבה כמעט אך ורק בבתה האמצעית, אותה ראתה כמעין יורשת שלה, שקיבלה ממנה את הדם העתיק של וולם; מטיילת עימה בערפל שבמורדות הגבעות והתילים, שרה לה בלדות עתיקות ומספרת לה אגדות על הימים בהם היו בני האדם בקשרים עם עם הפיות; ועוד כהנה וכהנה. אומרים, כי לדברים הללו היתה השפעה רבה על הדרך בה גדלו שתי האחיות: פיליפה – כעלמה צדקנית וזעופה, מתעבת דמיונות ועסוקה בקריאת ספרי מליצה ומוסר; ואלאריס כעלמה צעירה, מוכשרת ומשכילה במסורה העתיקה, אולם גם מפונקת וקפריזית לגמרי.

הגעתה של אמו של ריינאלד, רג'ינלדה, אל מעון טילדי, היתה "הקש ששבר את גבה" של קרוליין סופית. קרוליין, החולמנית והעדינה, לא יכלה לשאת את הליידי הזקנה, על האשמותיה, חטטנותה וקנאותה, והמריבות הנצחיות ביניהן; וכעסה על בעלה, שעיסוקו החדש כקברניט של ספינת נהר מצליחה גרם לכך כי פעם נוספת לא יהיה נוכח רוב העת, ולא עלה בידו, או לדעת קרוליין גם לא ממש התאמץ בכדי להגן עליה מפני "השדה הזקנה עם ניבי הערפד שלה". אט-אט, נראה ששפיותה החלה מתעמעמת, והיא החלה מתקשה להבדיל בין דמיון למציאות; בסופו של דבר, בראשית החורף של שלהי 2428, אכן "נעלמה אל תוך הערפל"; כאשר בתחילה נאמר לאלאריס כי אמה הלכה לבקר קרוב רחוק בכפר; אולם במהרה התברר, כי נעלמה כמו בלעה אותה האדמה, ואיש לא ראה אותו שוב, חיה או מתה.

אם אכן נשבר ליבו של קפטן קונינגטון, הרי שהדבר נשאר עמוק בפנים ולא ניכר בחזותו השלווה לכאורה, שרק הפכה מעט יותר מסוגרת ומרוחקת, בעודו ממשיך להפליג בספינתו בין ווסטמור לווארטרוויל; רק מפעם לפעם, מצאה אותו אלאריס מתהלך במקומות בהן טייל עם אמה, בעודו מחזר אחריה ומבטיח לה הבטחות שלא עלה בידו לקיים; ויושב על סלע עתיק במרומי אחד התילים, ידו מלטפת את האבן האפורה, והוא כולו אפוף שתיקה, ערפל ועשן מקטרת.

בחזרה אל הדף הראשי של מחוזות ריברהייז וואלנסטון לחץ כאן

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.