עמק נאלרישין
מיקום: מערב יער וארת'ארון, מדרום-מערב למחוז
ואלקורטיל ומצפון ליער הגבוה וחוף הקופים. שליטה רשמית: הכוהנת הגדולה של רוח הדבורה, נאסניר
תאר ואריקין. שליטה למעשה: הכוהנת הבכירה נאיקיר 'אצבע הפלדה'
ראשירין; עומדת בראש 'מועצת הארבע-עשר' ושלוש כוהנות לוחמות שמכונות 'פרחי
הלילה' שסרות למרותה האישית. ישוב מרכזי: העיירה נאלקו (כ-5,000 איש); ועוד
כ-2,000 איש חיים בעמק עצמו ובמקדשים שלו. ישובים נוספים: תארן מאלשורי ('עין האבן') והטירה מעליו
(כ-1000 איש); הכפרים הדרומיים בולזורקה, פארבון ויוטמישין, עם כמה מאות בני אדם
בכל אחד מהם, כאשר יוטמישין נחשב לגדול מבין השלושה. מספר לא ברור (כ-1000 או יותר) של
שודדים, שכירי-חרב ונספחים[1]
במנדולו ('חור האחים') במערב האיזור. דמויות חשובות
נוספות: הלורד קארדורון (קארדה) קור-מאלסירפיר
ורעייתו המית'ווארית טירלורסה, האדון והגבירה של תארן מאלשורי. ראש העיר של נאלקו, 'האדון הצעיר' נאידו
תאר-נאלקורין ראש גילדת העגלונים החדשה של נאלקו,
ראידו 'זבוב הזהב'. ראש השבט המסתורי והסורר של מאמיני רוח
חתול הצל, מאיגה תאר מאיגורו[2] השליחה של גילדת 'עין הינשוף', הקוסמת
וארדירין. ראש 'גדוד האחים' של מנדולו, יאטקה ת'א
מאנבוסקה ("יא"). תיאור
כללי של המחוז העמק הגדול במערב יער וארת'ארון נחשב
כ'נווה הפירות' הגדול ביותר ביער, ואחד האיזורים הקדומים ביותר בהם חיה אוכלוסיה
של בני-אדם, עוד מהימים בהם הקוטזוקי ואולי יצורים קדומים עוד יותר שלטו ברוב
הארץ המיוערת. ככזה, יתכן והוא צופן רמזים אודות התקופה הקדומה ביותר של הקיום
האנושי במערב מלסטרה. הנוף של עמק נאלרישין נחשב כאחד היפים
ביותר ביער וארת'ארון, ואולי בכל מערב מלסטרה - עמק ירוק-עמוק, גדוש באגמים
קטנים ומרהיבים, ביניהם צומחים עצים נדירים בעלי גזע בהיר ועלים זהובים-כהים,
לצד פרחי ענק בגוונים עמוקים של אדום, סגול, זהוב וכתום, שחלקם מגיעים לגובה של
עשרה או אפילו שנים-עשר מטרים, ומסביבם אפשר לא פעם לראות אלפי דבורים בגדלים
שונים, כאשר בעת השקיעה והזריחה חלקן נראות כזוהרות בזהוב עמום בעצמן. פה ושם, מפוזרות בעמק צורות שנראות
כדבר-מה בין כוורת ואלמוג מוח, שהגדולים בהם משמשים בתור מבנים ומקדשים קטנים
עבור רוח הדבורה. העמק כולו זרוע בעשרות מקדשים זעירים, קטנים ובינוניים, חלקם
בצורה אלמוגית וחלקם בעלי צורה שגרתית יותר, בדרך-כלל עם גג מחודד שמצופה בסוג
של לכה או דונג שגורם לו לזהור באור עמום. המראה המפורסם ביותר של עמק נאלרישין
מצוי סמוך למרכז - מקדש גדול עם שלושה צריחים מחודדים שמשמשים ככוורות ענקיות,
כולו חום-זהוב כאילו נוצק כולו מדונג מכושף; כאשר לפני מספר שנים נוסף לו פרח
ענק עצום, אפילו יחסית לפרחי הענק של נאלרישין, שעלי הכותרת הסגולים-כהים שלו
מגיעים לגובה של חמישים מטרים לפחות מעל פני האדמה, וחלק מהקנוקנות שלו משתרגות על
שניים ממגדליו של ארמון הענבר עצמו ומלפפות אותו בעשרות פרחים קטנים יותר מהפרח
הראשי. ארמון הענבר, שכיום הוא סגור ומסוגר בפני
כל, מלבד קומץ כוהנות בכירות, ומסופר שבליבו נמה הכוהנת הגדולה הפצועה של העמק,
שרויה בחלום מכושף של רוח הדבורה, דרכו היא מפרה את העמק ומרפאת אותו מהפצעים
העמוקים שהותיר בו כיבוש אכזרי של כמה חודשים בידי קנאי כת השלג האדום, בעיצומה
של המלחמה הגדולה שניטשה ביער וארת'ארון לפני שנות דור. מערכה ושלטון במשך דורות רבים, שלטון הכוהנות בעמק
נאלרישין היה מתון מאד ולא מאורגן, לעיתים מורגש בקושי. חוקים עתיקים, שתחמו
איזורי מגורים ואסרו על גברים להתקרב למרכז העמק, לא נאכפו, וסביב המקדשים כמו
כפרים קטנים וחוות משפחתיות; ההיררכיה של הכוהנות לא היתה ברורה, וההקפדה על
כללים ישנים של 'מעמדות בכוורות' והכשרות, חלקן אכזריות למדי, הלכה והתרופפה.
כוהנות נאלרישין, הרבה יותר מסוגי כהונה אחרים, לא הקפידו במיוחד על הבדל בין
כוהנות 'אמיתיות' בעלות כוחות קסם מובהקים, לכוהנות למחצה ששולטות בטקסים, הכנת
עשבי מרפא ויכולות 'לשרות עם האם הדבורה ברוח' -וככאלו, הן יכולות לנהל 'מעגלי
הודיה' של נשים מכל הסוגים, שיוצאות ליער כדי לסגוד לרוח העתיקה של העמק שהיא
גבירה של שגשוג, פריון ומרפא, וחסדה מרכך את האכזריות של חילופי העונות ואיתני
טבע סוררים. המסורה האפלולית יותר, לפיה לנאלרישה - כמו לכוחות אחרים שקשורים
בטבע - יש גם צדדים וגלגולים אחרים, אכזריים ומסוכנים יותר, נותרה חבויה ומעלה
אבק בספרי מסורה עתיקים. במשך מאות שנים, שרר מתח בין כוהנות
נאלרישה לבין כוהני מלכת האור (ואחריהם 'המטיפים המוארים') שהגיעו ליער
וארת'ארון ביחד עם אורגי הערפל והמית'ווארי; המאבק בין האמונות והכהונה שלהן היה
רוב הזמן נטול אלימות, וממותן בידי כבוד הדדי, והנטיה לראות את הצד השני - גם אם
הוא טועה וכופר בעיקר או בחלק מהעיר, כמשרת של הכוחות המוארים ובן-ברית אפשרי
במאבק נגד הכוחות האפלים של יער וארת'ארון - כולל גילדות מכשפים מפוקפקות
ביוטקארו ומאמיני השד השחור, כאשר אחרי ההתנפצות הצטרפו לאלו גם הדרואידים
הקנאים של 'כת השלג האדום'. עם זאת, החשדות וחוסר החיבה ההדדי גברו
עם הזמן, והיו אחת הסיבות בגללה רוב רובן של כוהנות נאלרישה נסוגו בהדרגה ממרחבי
יער וארת'ארון והצטופפו בעמק הקדוש שלהן, שם נאסרה כניסת 'מטיפים מוארים' ולאלה
הבוהקת מהיבשת המערבית ומאמיניה לא היתה דריסת רגל. רק מעט מהן נותרו במקדשים
מחוץ לעמק, או חיות לפי המנהג העתיק של נדודים בין הכפרים והחוות, בעיקר במקומות
בהן הכפריים ראו אותן כ'נשים חכמות וקדושות' שמרפאות מחלות, ומבטיחות ברכה
ופריון. על עמק נאלרישין עברו ימים קשים בתקופת
מלחמת השלג האדום, ששיאם בכיבוש עקוב מדם בן כמה חודשים של רוב העמק, ומצור על
המעוזים האחרונים שהמשיכו להתגונן - בעיקר ארמון הענבר וטירת מאלסירפין. משני
הצורה של השלג האדום ובני-בריתם, כחלק מהמסע שלהם להרוס את העולם הישן כדי לבנות
במקומו עולם חדש וצודק, פגעו ולעיתים הרסו מקדשים, ואת אלו שלא הרסו הפכו
ל'מטבחי אחים', ולעיתים לאורוות ודירים[3];
גם רבים מהעצים והפרחים הענקיים נפגעו, ולעיתים נכרתו לגמרי או נשרפו. משום-מה,
שיא החורבן היה בעמק המערבי, אולי משום ששם נעדר לגמרי איפוק יחסי (מאד) שאנשי
השלג האדום נהגו במרכז עמק נאלרישין - אולי בשל אמונה טפלה וחשש להצית את זעמה
של נאלרישה עצמה. בעמק המערבי, נשרף לגמרי המקדש הראשי; ולא הרחק מהחורבות מעלות
העשן שלו, נבנה מקדש או מעוז עבור 'האח האדום הבכור' של העמק, שנחשב כמשנה המקבל
הוראות מטורוסקא האדום בכבודו ובעצמו. מתחת לו, נחפרו מנהרות כלא וחדרי עינויים
מזעזעים. אנשי השלג האדום גורשו בסופו של דבר מעמק
נאלרישין, אבל רבות מהכוהנות נהרגו, ואחרות - כולל הכוהנת הגדולה -נפגעו בגוף
ובנפש; העמק ששוחרר היה צל עלוב לעמק היפיפה, ורבים חששו שיעברו דורות רבים עד
שישתקם, אם בכלל. לפי הגרסה הרשמית של כוהנות נאלרישה, הכוהנת הגדולה והאהובה,
שלא התאוששה מפצעים שספגה ומעינויים שעברה בשבועות בהן היתה במאסר (מספרים שאנשי
השלג האדום רצו לאלץ אותה לרשום 'הודאה' מבישה בפשעים מפשעים שונים שייחסו לה,
שבסופה הכרזה שרוח הדבורה תומכת ב'מסע השלג האדום'), שקעה בהדרגה בשינה מכושפת
בחדרים בין שורשיו של ארמון הענבר, ובשנתה זו נכנסה לחלום מכושף וקדוש שבו רוח
הרצון שלה מברך את העמק הפצוע ומסייע לו לקום לחיים וללבלב מחדש. על-פניו, שנתה
המכושפת של הכוהנת הגדולה אכן הוכיחה את עצמה - הפרחים והעצים התאוששו ברובם,
והשתקמו תוך שנים ספורות - הגם שצלקות מכוערות מהמלחמה ומעשי אנשי השלג האדום
עדיין פזורים פה ושם בעמק; ומעל הכל, חלומותיה המכושפים של הכוהנת הגדולה -
בסיוע טקסים שביצעו הכוהנות שנותרו בעמק - הצמיחה פרח ענקי באורח חסר תקדים,
שנישא ליד ארמון הענבר וליפף את עצמו על חלקים במבנה עצמו שנפגעו, הושחרו או
נסדקו בעת המצור עליו. הפרח העצום הזה נחשב גולת הכותרת של שיקום העמק, וכל
נסיון לטעון שיש בו פגמים או שהכישוף המוזר שהצמיח אותו במהירות כזו כולל גם
מחיר (למשל, קשר לשמועות שחלק מהדבורים הפכו אלימות ובלתי צפויות בהרבה יחסית
לימים עברו), נחשב לעלבון לרוח הדבורה ומטופל בנוקשות רבה - לעיתים בגירוש
מהעמק. את מקומה של הכוהנת הגדולה הנמה, תפסה -
לא בלי מאבק קצר והחלטי - אחת הכוהנות הבכירות, כוהנת ולוחמת מצולקת ולמודת
קרבות בשם נארקי 'אצבע הפלדה' (דרך מקובלת להתייחס למעשה לעוקץ קטלני). נארקי, שנחשבה אחת הגיבורות של שחרור
העמק, הרג אנשי השלג האדום ולאחר מכן ביצעה מעללי גבורה גם בקרב קוטראקין בו
הובסה כת השלג האדום ונהדפה מרוב חלקי יער ואתר'ארון, החלה לארגן מחדש את השלטון
בעמק, ובהדרגה, הפכה אותו נוקשה יותר ויותר, כשהיא מקימה לחיים חוקים עתיקים
שכמעט ונשכחו. תחת שלטונה של נארקי, כל הגברים גורשו
ממרכז העמק, כולל החוואים, הכוורנים ובעלי המלאכה שחיו שם עם המשפחות שלהם; ורק
בודדים רשאים לחזור ולהכנס לאיזורים מסויימים שלו מפעם לפעם, בעיקר בעונת האביב;
והעיבוד של רבות מהאדמות, ובעיקר הטיפול בכוורות, הוטל על המעמד הנמוך של כוהנות
ונשים שהן ספק-כוהנות, שהחוקים החדשים חזרו להקפיד על הפער בינן לבין הכוהנות
'האמיתיות' או חניכות שיש סיכוי שיהפכו לכאלו. התוצאה היתה זרם של איכרים עקורים
שנאלצו לעבור לחיי דחק בעיירה נאלקו או בכפרים הדרומיים, ואליהם הצטרפו גם
לוחמים וחיילים ממורמרים, שרבים מהם סבורים שכוהנות רוח הדבורה ירקו בפניהן,
אחרי שסיכנו את חייהם, נפצעו ואיבדו חברים בקרבות מול כת השלג האדום. חלק מאלו
הרחיקו לכת, וחברו לאויב לשעבר - חברי 'גדוד האחים' שהוסיפו להאחז בבקע המת
והמקולל שממערב לעמק נאלרישין ובמערות שמתחתיו. נארקי לא בחלה בפתיחת חזית והשפלה מרה גם
ללורד מאלסירפין, בן לשושלת שבעבר הורשתה להכנס אפילו לארמון הענבר עצמו,
כ'הודיה' על כך ששושלתו העמידה בדורות קודמים לא מעט כוהנות של נאלרישה. לאחר
סכסוך, שאומרים שתרמה לו גם הגישה המתנשאת של רעייתו השניה של הלורד -
מית'ווארית קרירה ויהירה שאיבדה את כל משפחתה הקודמת בחורבן שער-חורף, נשללו כל
הזכויות של בני השושלת, והם נחשבים "זרים ככל הזרים וגברים ככל
הגברים"; לורד מאלסירפין הזועם - שלא רק הושפל אלא גם איבד נכסים רבים בעמק
- נסוג לטירה שלו, מעל עיירת האבן שנותרה נאמנה לו, ומתכנן את נקמתו בבנות-בריתו
לשעבר. השינויים העמוקים שהכניסה הכוהנת הגדולה
בעמק נאלרישין לא הסתכמו רק בהרחקת הגברים ממרכז העמק. נארקי, שבטוחה שהתקפה
חדשה של אויבי האלה - כת השלג האדום ואולי גם יצורים גרועים יותר - היא רק עניין
של זמן, עושה הרבה כדי לגדל תוך זמן קצר דור חדש של כוהנות-חיילות ממושמעות
וחזקות. כוהנות העמק 'גייסו' - לא פעם לגמרי מרצון, המון של נערות וילדות
מנאלקו, ולעיתים גם ממקומות רחוקים יותר, ואלו עוברות אימונים קשים
ואינטנסיביים, שמסופר שלא כולן שורדות אותן. בין היתר, הוחזרו מבחנים אכזריים
שחלקם לא היו מביישים את הקאראנ'סירי, כגון שלב בו הכוהנת הצעירה חייבת להכנס
לתוך ענן של דבורים זועמות כדי להפגין את השליטה שלה ביצורים האלו; ומבחן מאוחר
יותר, שבו הכוהנת הצעירה נחנטת לשינה מכושפת בתוך שעווה של דבורי ענק מכושפות. מלבד החניכות שמוצאות את מותן באימונים
או במבחנים שנכשלו (שלמרות השמועות, אינן רבות מאד), מסופר שאחרות נכשלות
ונותרות בחיים, באורח שמותיר אותן מצולקות בגוף ובנפש, לאחר שעברו שינויים או
תהליכים שלא מאפשרים להם לחזור למשפחות ולחיים הקודמים שלהן - אלו מצטופפות
במקומות מסויימים בפאתי העמק, ורבות מהן יצאו לתרבות רעה, והפכו אלימות
ומסוכנות; לפי חלק מהשמועות, חלקן התגלגלו או החלו לסגוד לזאקרישה - רוח הצרעה
הרוצחת שנחשבת לפי מסורות מסויימות לגלגול אפל של נאלרישה עצמה; ואולי הדברים
קשור להופעה הולכת וגוברת של חבורות אלימות של מאמינות זאקרישה, שהחלו לתקוף
חוות וכפרים או לערוך טקסים אפלים במקומות שונים ביער וארת'ארון, ואולי גם בבקעת
קיירן. למרות כל השינויים, ולמרות שמועות נוספות
לפיהן בחלקים מהעמק נצפו תופעות אפלות - כולל דבורי ענק שהפכו אלימות ומסוכנות
ואפילו צמחים שעשויים ללחוש לחישות אפלות ולתקוף אנשים באמצע הלילה, עמק
נאלרישין מוסיף לסחור ולהחשב כחלק מהברית ששולטת ביער וארת'ארון כיום, אליה
קשורים גם הלגיון הזהוב השלישי, אצילים וארת'ארים, סוחרים עשירים ואפילו חלק
מהקוסמים של יוטקארו. עמק נאלרישין מוסיף לסחור עם שאר חלקי היער ולספק דבש,
דגנים וסחורות יקרות ערך, ועוד; והכוהנת הגדולה או הכפופות לה מזדמנות מדי פעם
לואריטרובסקה או יוטקארו, ומנהלות שם מגעים עם 'מלך העגלונים' וגורמים אחרים. כמו כן, תחת שלטונה של נארקי, שאוכף על
הכוהנות ביתר תקיפות סדר-זמנים וחובות שקשורות בגלגל העונות, הוגברו מאד מסעות
של כוהנות מתאימות לכפרים ולחוות בחלקים רבים של יער וארת'ארון ואולי גם מעבר
לו, לא רק בכדי להפיץ את דבר האלה ואת תורת 'מעגלי ההודיה', אלא גם ללמד ילדי חוואים
קרוא וכתוב, לספק עשבי מרפא לכפרים שונים ולעקוב אחרי מהלך של מגפות או פגעים,
לייעץ לנשים מקומיות וללמד אותן את תורת העשבים, ועוד. חרף העוינות שלה כלפי
הלגיון הזהוב השלישי בריל'פרנול, נארקי לוקחת ברצינות את האיומים מהערבות
המורעלות בדרום שאנשי הלגיון מדווחים עליהם, ונראה כי כוהנות נאלרישה מספקות
עשבי מרפא ושיקויים ללגיון בדרום, הגם שהמחיר שהן גובות הוא גבוה - לפחות לפי
התלונות של מפקדת הלגיון הקשישה, שלא מסתירה את הבוז שלה כלפי נארקי
("האיכרה המצולקת ההיא עם הפרצוף של כלב שמירה"). כלכלה וסחר למרות כל הבעיות והמשטר הנוקשה ששורר שם
כיום, עמק נאלרישין נחשב עדיין כ"סל התבואה" של יער וארת'ארון, והמקום
שאחראי על יותר ממחצית הדבש, הדגנים וחומרי גלם למאכל שמשמשות לסחר (קרי, להבדיל
מיבול מקומי שמשמש חוואים וארת'ארים לצריכה עצמית ולסחר זעיר בכפר שלהם),
וכארבע-חמישיות מהסחורות המשובחות שמתאימות לעלות על שולחנם של אצילים וסוחרים
עשירים. הדבש של עמק נאלרישין הוא בעל גוון כהה יותר, מרקם וטעם עמוק יחודי,
שניתן להבדיל מכל תוצרת אחרת מרחבי יער ואר'תארון, ונחשב כמרכיב חובה בתפריט של
בני המעמדות הגבוהים (בין אם בעצמו, ובעיקר דרך עוגות ומוצרים אחרים שהופקו
ממנו). לצד אלו, העמק סוחר גם בכדים מעוטרים וחפצי אומנות נוספים, כולל אריגים
יקרים, שמופקים בידי כוהנות הדבורה או בעלות מלאכה (ובנאלקו גם בעלי מלאכה)
שכפופים להן. לזכיונות לסחור עם העמק, סחר שמתקיים
כיום בעיקר בתחנות המסחר של העיירה נאלקו, יש ערך עצום, מה שמושך לנאלקו בין
היתר את אנשיו של 'מלך העגלונים' מואריטרובסקה, שהקימו בנאלקו 'גילדת עגלונים'
מקומית, בה חברים לא רק סוחרים ומובילי שיירות, אלא גם לא מעט 'בחורים קשוחים'
שלא נוהגים חביבות רבה במתחרים, ולא פעם מתקוטטים אפילו עם הסוחרים שנאמנים
ללגיון הזהוב השלישי - מה שהופך את נאלקו למקום מחוספס, ולעיתים גם מסוכן. כל מי שמנסה לסחור או לשים יד על סחורות
בלא זכיון, נחשב כמבריח, והגורל שצפוי לו אם יתפס עשוי להיות הלקאה בשוט, ואז
גירוש מיידי מתחומי העמק, כולל נאלקו, באיום כי בפעם הבאה גורלו יהיה גרוע יותר;
הכוהנות הלוחמות הבכירות שתחת נארקי אוכפות את החוקים האלו בלא רחמים וכמעט אי
אפשר לשחד או לשכנע אותן לנהוג אחרת. למרות זאת, מבריחים מיומנים מצטופפים
בצללים של הכפרים הדרומיים, ולחלקם קשרים לגילדות קוסמים מפוקפקות מיוטקארו -
בעיקר גילדת 'עין הינשוף', שלפי השמועה שלחה לכאן קוסמת ערמומית ומוכשרת כדי
'לדאוג לעסקים', ואולי לא רק לענייני הברחות; לרבים מהמבריחים האלו יש עדיין -
למרות מאמציה של נארקי - קשרים לכוהנות או לנשים אחרות בעמק, ולאחרים יש מהלכים
גם אצל השבט הוארת'ארי המסתורי שחי ביערות הצפופים בדרום - מאמיני הרוח הגדולה
של חתול הצל, שמסופר שחלקם שולטים באומנות שינוי הצורה. עמק נאלרישין, בתורו, רוכש מחצבים, כלי
מתכת וכלי נשק,, שמעטים מאד מסוגלים לייצר אותם באיכות סבירה בתוך העמק עצמו;
המבריחים (ובמידה מסויימת אולי הסוחרים החוקיים), לא רק מוציאים סחורות מהעמק,
אלא גם מכניסים לתוכו טובין שחסרים בו, כולל כאלו שאסורים בשימוש - בין אם בכלל
או על הכוהנות והמתלמדות הצעירות, בין היתר מרקחות עשבים של מאמיני חתול הצל,
משקאות משכרים ופרטי מותרות מית'ווארים; ונראה שלמרות כל מאמציה של נארקי, יש לסחורות
האלו דורשות רבות בתוך העמק, כולל אולי בחוגים שקרובים אליה אישית. הגעה ועזיבה הדרך הראשית אל עמק נאלרישין וממנו מכונה
'הדרך הזהובה': זו דרך עגלות רחבה ונוחה יחסית עבור שיירות, בצורה כללית של
'קשת' שמתחילה בצומת הדרכים הגדולה ממזרח לואלקורטיל, יורדת ממנה דרומה ומערבה
אל עמק נאלרישין, וממנו היא מתעקלת דרומה ומזרחה לעבר יוטקארו וההר השחור. הדרך
הזו בטוחה יחסית, בוודאי לשיירה גדולה ומלווה בשומרים, וניתן למצוא שיירות רבות
שעושות את דרכן - בעיקר בחלק הדרומי של הקשת, בין נאלקו ליוטקארו, אבל גם בין
ואלקטוריל אל עמק נאלרישין. בעבר, הנוסעים על 'הדרך הזהובה' מצפון
לדרום, יכלו להכנס איתה אל תוך העמק עצמו; הנתיב היה מגיע עד למצוקים שמצפון
לנאלרישין, עובר בין שני פסלים גדולים ובלים מזוקן של דמויות נשיות עגולות מאד
וספק-אנושיות שספק ניצבות ספק קורסות על גבן משני עברי הנתיב, ומשם היו העגלות
יורדות אל הנוף היפיפה של אגמים קטנים, עצים מלבלבים ופרחי ענק, ועוברות בין
פונדקים בצידי הכפרים הקטנים, שהיו מציעים בין היתר עוגות ושיכר דבש משובח וחריף
מאד. הדרך היתה מתעקלת ועוברת בטווח ראיה של ארמון הענבר, לפני שהתעקלה מזרחה
והחלה לטפס בחזרה לעבר שעריה של העיירה נאלקו שמחוץ לעמק. כיום כפי שאומרים 'הקשת נגדמה', והכניסה
אל העמק אסורה לרובן המוחלט של העגלות (וכמעט לכל הזרים, בעיקר אך לא רק הגברים).
אלו שמנסים לעבור דרך השער הצפוני נתקלים בשומרות קצרות רוח, חלקן מלוות בידי
דבורים ענקיות עם חוש ריח מפותח מאד, שאינן צריכות הרבה כדי לעוט על פולשים.
חריגה מהכלל אפשרית רק באישור מפורש של הכוהנת הראשית או אחת העוזרות הקרובות
שלה. במקום להכנס אל העמק, העגלות מופנות אל דרך צדדית ומשובשת בהרבה שמתפתלת
בין המצוקים של מזרח העמק לבין עצי החנית. זו תוליך אותן דרומה, עד לשעריה של
העיירה הצפופה נאלקו, שהפכה לתחנה היחידה שמותרת לסחר עם עמק נאלרישין. דרכים רשמיות פחות, צרות ובוגדניות
מוליכות משוליו הדרומיים של העמק אל הגבעות הסלעיות והמיוערות בצפיפות שנישאות
מעליו באיזור הזה, ואל שלושת הכפרים הדרומיים שחבויים במעמקי היער הזה; הדרכים
האלו אסורות בהחלט על הכוהנות וכל יתר שוכני עמק נאלרישין, ומשמשות בעיקר
מבריחים או מגעים 'לא רשמיים' ואסורים עם מי מבאות העמק. כך או כך, ולמרות כל
מאמצי הכוהנת הראשית, בכפרים הדרומיים אפשר למצוא סחורות רבות של עמק נאלרישין,
ולעיתים גם כוהנות צעירות ופזיזות שמחפשות הרפתקאות, צרות או רומן (שלא במסגרת
הטקסית ויש אומרים מלאכותית ומוזרה של 'בתי הפריון' שנפתחים באביב בשולי העמק). הלאה משם, הדרך חוצה את הגבעות המיוערות
ויורדת אל מעברות נהר וארוטקי, שהוא נהר רחב ושוצף שמסוכן מאד לחצות אותו
בנקודות אחרות; בדרך, הן עוברות ליד חורבות עתיקות חבויות בעלווה העבותה, ומפעם
לפעם ניתן לראות מבעד לעלווה ולערפל את אחת הפסגות המקומיות, שעליה חורבות של מה
שנראה כזירה עתיקה - מבנה מעוגל עצום, מוקף בעמודים שהתגליפים עליהם עשויים
בצורות מוזרות, ורובם דהו או התפוררו כמעט לגמרי. על כמה מהתבליטים והסימנים על
אותם עמודים ומשקופים עצומים ששרדו, מצויירים סימנים שרומזים לכאורה שאי-פעם
בעבר, התנהלו במקום הזה קרבות אכזריים מאד של לטאות ענק, חלקן כאלו שהלכו על שתי
רגליים אחוריות, וחלקן בעלות מעטה קוצים מפחיד, שעליהן רכבו רוכבים מוזרים - לא
ברור האם בני אדם או בני גזע עתיק שנעלם ונשכח. האפיק הענק והמסוכן של נהר וארוטקי חוצץ
בין פאתי מחוז נאלרישין לבין החלק הקדומני והפראי ביותר של יער וארת'ארון,
שמכונה 'היער הגבוה' ומהווה משכן לכמה מהיצורים הנדירים והמסוכנים ביותר באיזור;
את המחזה הזה ניתן לראות ממרחק, כמעט מכל מקום במרומי הרכס שמדרום לעמק - צללים
רחוקים של עצים עצומים לגובה, סבוכים כל-כך עד כי אור השמש כמעט ואינו מצליח
להדחק ביניהם. הדרך האחרונה שיוצאת מעמק נאלרישין פונה
מערבה ועוברת מתחת לגבעה הקירחת יחסית שעליה יושבת הטירה הקודרת של הלורד
מאלסירפין, עם בתי האבן של העיירה שמקיפה אותה כמו טבעת; וכיום חוסם אותה שער
מבוצר של אנשי הלורד, שפוקחים עין על שוכנות עמק נאלרישין ואינם מתירים להן
להעפיל צפונה לעבר הטירה והעיירה (ולהיפך) - מה שגדע את הסחר בין הצדדים, והעביר
את רוב מה שנותר ממנו לידי מבריחים. הלאה משם, הדרך נכנסת אל תוך קניון גבוה
והולך, שכולו אבנים ערומות, אבק וסחי של אצות ופחם, כאשר הצמחיה מדלדלת ונעלמת
כמעט לגמרי ככל שממשיכים לתוכו; לאחר יום צעידה, הקניון נפתח אל הנוף המדכא של
עמק האבק על 'אלמוגי הכוורת' החומים והמתים שלו, החורבות המפוחמות והעצים
הגדומים או המתים. הגם שהנוף נראה ריק, בעיקר ביום, עיניים צופיות על הדרך הזו,
והמעבר בה מסוכן מאד - לא פעם אפשר להתקל כאן בסיירים ושודדים של 'גדוד האחים'
אורבים לעוברי-אורח, שנתפסים בעיניהם כמרגלים, וירו בהם חיצים על-מנת להרוג (או
גרוע לא פחות, להטיל מום ולגרור את הקורבן המדמם לחקירה אכזרית במערות שמתחת
לחורבות, בסיומה יוצא כמעט תמיד להורג); הם עצמם ישתמשו בדרך הזו לא פעם, בעיקר
בחסות החשיכה, כדי להתגנב קרוב לגבעה של מאלסירפין או אפילו לפאתי עמק נאלרישין
עצמו, כחלק ממזימות שלהם או כדי ללמוד את השטח לקראת התקפה, או לארוב למקומיים
לא זהירים שהרחיקו מדי מהדרך, או אחרו לחזור למקום מוגן יותר לפני שירדה החשיכה. שמועות אחרות, מפחידות עוד יותר, מדברות
על דבורים מעונות עשויות מאבק מצחין - אולי גלגול של רוחות טבע מעונות או של
דבורים ענקיות מכושפות שנרצחו בתקופת הכיבוש של השלג האדום; ומערבה יותר, גם של
קופים פראיים וערמומיים, שלא נופלים בהרבה בתחכום שלהם מבני-אדם, וחלקם שולטים
אפילו בכשפים פשוטים. נוסעים שיצליחו לעבור את העמק החרב, יוכל
להגיע אל ארץ חשופה וסלעית שנופלת ממנו מערבה, לעבר החופים הרחוקים של יער
וארת'ארון - איזורים בלתי מיושבים ועניים בצמחיה, שמשתרעים מדרום לגארתורי
ומצפון לדלתא של חוף הקופים.
|
חזרה אל האינדקס של יער
וארת'ארון
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.