עמק נאלרישין
ישובים ואתרים חשובים מסביב לעמק
נאלרישין היער
הקוצני של עצי החנית סוגר על פאתי עמק נאלרישין משלושה כיוונים, והוא סבוך וגבוה
בעיקר בדרום, שם נישא רכס של גבעות קודרות שחולש על העמק מגבוה, ומפריד בינו
לבין אפיקו השוצף והעצום של נהר הוארוטקי, שזורם בין מחוז נאלרישין ליער הגבוה
הקדום שמדרום, בדרכו להשפך אל הים בדלתא של 'חוף הקופים'. הגבעות הדרומיות וכפרי-הצל: היער מדרום
הוא סבוך, אפל ובוגדני, מסתיר חורבות קדומות, שהגדולה והמפורסמת בהם נראית כמו
שרידים של זירה ענקית, שלפי האגדה היוותה מקום בו רוכבי לטאות ענקיות - לא ברור
מאיזה גזע - לחמו זה בזה עד מוות. הכפרים שחבויים מתחת לעצים - בולזורקה, פארבון
ויוטמישין - מכילים כמה מאות בני אדם כל-אחד, שחיים בבקתות עץ שבנויות בין שורשי
עצים ענקיים או מסביב לחורבות אבן עתיקות. הכפרים
הללו הם עצמאיים, פראיים ולא סרים למרות כוהנות רוח הדבורה. במקום זאת, מבריחים,
חוואים פראיים חניכות שכשלו והפכו מצולקות וממורמרות, וסוכנים של לפחות אחת
מגילדות המכשפים של יוטקארו מתערבבים ומתחרים זה בזה, לא פעם באלימות רבה; ועל כל
אלו שורה הצל של שבט וארתארי עתיק שחי (אולי) בפאתי היער הגבוה וסוגד לרוחו
הסוררת והלא צפויה של חתול הצל הגדול, מאית'ורקה. גם אם מאמיני חתול הצל לא
נוכחים באורח גלוי בכפרים, ניכר שעינם צופיה, והם יודעים היטב מה מתרחש שם, אילו
זרים הגיעו לאיזה כפר, ואילו מבריחי סחורה מתאכנסים היכן. כמה
מכוהנות הדבורה שהפכו יותר מיליטנטיות, מדברות בשנים האחרונות יותר ויותר על
פשיטה ש'תעשה סדר' בכפרים הסוררים ותנקה משם את המבריחים והפושעים; אלא שבינתיים
לא נראה שכוהנות העמק עושות צעדים ממשיים לארגון פשיטה כזו - אולי מתוך חשש להפר
איזשהו הסכם עתיק ולא כתוב מול השבט המסתורי של רוח חתול הצל. לעומת
זאת, הכפרים הדרומיים והדרכים שמוליכות אליהן מוטרדות מפעם לפעם בידי מפלצות,
חבורות סוררות של מאמינות של רוח-הצרעה זאקרישה, ובשנים האחרונות אפילו בידי
אור-טרוגו שהתנחלו באיזורים מיוערים יותר מדרום למעברות הנהר הגדול. העיירה נאלקו: על הצוקים
ממזרח לעמק, על מדף סלע שדחוק בין המתלולים שיורדים אל העמק לבין עצי החנית
ששבים לגדול במרחק-מה, דחוקה העיירה נאלקו; ישוב קודר, צפוף וברובו פשוט או עלוב
למדי, של בתי עץ ביניהן מתפתלות סמטאות חשוכות, שניכר בו שגדל מאד בתוך זמן קצר.
החוקים החדשים של הכוהנת הבכירה נארקי, שגירשו את רוב החוואים שחיו פעם בכפרים
'לא רשמיים' בתוך העמק עצמו, הכפילו את אוכלוסיית נאלקו בתוך שנים ספורות,
ו'הצמיחו' מאות בתים ובקתות עלובים בצדדיו. נאלקו מהווה כיום המקום היחיד שבו
זרים (וגברים בכלל, מלבד קומץ קטן של מורשים) רשאים להתאסף ולסחור עם הכוהנות של
נאלרישין - דבר שנעשה לפי כתבי זכויות שערכם גדול מאד, וגורמים שונים מיער
וארת'ארון, כולל ובעיקר אנשיו של 'מלך העגלונים' מואריטרובסקה מתחרים עליו, לא
פעם בלא לברור באמצעים. כמה
מכוהנות רוח הדבורה שמגיעות לנאלקו נוהגות לא פעם אדונות יהירה, מתייחסות מלמעלה
למעלה לאנשים שמצטופפים שם (שחלקם היו, עד לפני מספר שנים, תושבים של עמק
נאלרישין עצמו), אינן מהססות הרבה לפני שהן מוציאות הודעת דרישה לראש העיר לגרש
אדם שהעלה את חמתן או לא התייחס אליהן בכבוד מספיק (וכמובן, כל מי שחשוד בהברחה
או בנסיון לסחור בלא או מעבר למכסה מתאימה). טירת מאלסירפיר ו'עמק האבק': מצפון-מערב
לעמק, עולה גבעה סלעית כהה ודלילה יחסית בעצים, עליה נישאת טירה מית'ווארית
עתיקה, ומסביבה עיירה זועפת למראה של בתי אבן; זה מעוזו של הלורד מאלסירפיר -
לשעבר בן-ברית קרוב וראש שושלת שבעבר הצמיחה מתוכה לא מעט כוהנות של רוח הדבורה,
וכיום יריב מר של העמק והכוהנות שלו. הנוף
המדכא ביותר משתרע ממערב לעמק, ומדרום-מערב לטירת מאלסירפיר; קניון סלעי, תלול
וקירח שמוביל אל עמק שפעם נראה כמו גרסה מוקטנת (או שלוחה מערבית) של עמק
נאלרישין עצמו, כולל מקדשים קטנים עם חוות מסביבן, ומבנים או כוורות ענקיות
דמויות אלמוג. כיום, העמק כולו יבש ומת, מלבד שיחים שוטים ומצהיבים וקומץ עצי
חנית שהחלו לגדול כאן - מרחב של אבק כבד, סלעים עירומים וחורבות מתפוררות של
מבנים ושל 'אלמוגים' חומים, יבשים ומדיפי ריח רע; מקדש אבן, שנראה אולי בעבר כמו
חיקוי קטן של ערמון הענבר, מוקף בגנים וכוורות, עומד חרב ולא פעם עדיין מעלה עשן
- זירה של טבח גדול שביצעו אנשי כת השלג האדום, ששרידי הגבעולים של פרחי הענק
עדיין עומדים סביבו, יבשים, מתים ומעוקמים. העמק מסוכן מאד, ולא רק בגלל השמועות
על רוחות מעונות של דבורי ענק שנראות כאילו הן עשויות מאבק (או מאפר מתפורר
ומצחין), אלא בעיקר משום ששרידי הכוחות של כת השלג האדום, ובעיקר 'מיליציית
חוואים' שנקראה 'גדוד האחים'; ולעיתים גם 'אחים למשק', עדיין נאחזים במקום, כאשר
היריבות החדשה שצמחה בין כוהנות נאלרישין ללורד מאלסירפיר מקשה מאד על כל אפשרות
לפעול נגדם; ולפי השמועות, מספרם של 'האחים' הולך וגדל בהדרגה, ולשורותיהם
הצטרפו גם חיילים וקצינים לשעבר מכוחות שהגנו פעם על העמק וסביבותיו; שכירי חרב
ואפילו דמויי-אדם שעירים ומוזרים מ'חוף הקופים'. מנדולוב ("חור האחים"): מעוזם
של 'האחים' הוא ישוב תת-קרקעי שנקרא מנדולוב, סמוך מאד לחורבות המקדש הגדול של
העמק, ובין שרידיהם של מספר 'אלמוגים' מתים ענקיים. זהו ישוב מסתורי ומסוכן, שרובו
יושב מסביב לפיר תת-קרקעי שיורד למעמקים; השומרים של הישוב ומסביבו "יורים
קודם ושואלים שאלות אחר-כך" בזרים שנראים להם לא שייכים; הסמטאות
התת-קרקעיות שלו מחולקות בין משפחות וקבוצות שונות ששייכות ל"אחים",
כאשר לא תמיד הותיקים מסתדרים היטב עם החיילים מרי-הנפש שלחמו פעם נגדם לפני
ששינו צד; ומסופר שלא פעם, המקום מצחין מריח של גופות שלא הובאו לקבורה.
|
חזרה אל האינדקס של יער
וארת'ארון
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.