מלסטרה_קאבר.png

 

 

אסטראת'ה (נול דאראת' ו-רויל דאראת')

 

 

 

ההיסטוריה של רויל דאראת' מההתנפצות הגדולה ועד היום

 

(548-598 לספירה האנ'מירית)

 

מבוא ותיאור כללי | היסטוריה של רויל-דאראת' מאז ההתנפצות הגדולה | ישובים ברויל-דאראת' | דמויות חשובות

 

 

חוף רויל-דאראת' לפני ההתנפצות

עד ההתנפצות הגדולה, רויל-דאראת' נחשבה למחוז צדדי ולא חשוב במיוחד שיושב על הדרך מיער וארת'ארון והמחוזות שלידו אל עיר המקדש הזהובה ראדארין ומחוזות הדרום של מלסטרה שמעבר לה.  רוב האוכלוסיה האנושית המקומית (60%) היתה ראמג'ירית(ובמעמדות הגבוהים, ראמג'ירו-אנ'מירית), עם מיעוט אנ'מירי קטן יחסית (15-20%), והיתר ערב-רב של בני-אדם ודמויי אדם מסוגים רבים שונים. העיר התפרנסה מסחר, דייג ומלאכה (כולל גילדות מקומיות שפעלו לפי החוק האנ'מירי), ופעלו בה שווקים לתוצרת חקלאית מקומית, וגם שוק עבדים לא רשמי.

בעיר המרכזית של המחוז, אז'אנה, פעלו שלושה מקדשים גדולים, שהראשי מביניהם 'מקדש ארבעת התרנים', שימש גם את כוהנות ההשתקפות הצהובה, אבל גם פולחן עממי יותר, שעירב טקסים אנ'מירים עם טקסים ראמג'ירים שקשורים לפולחן הים והקיץ. העיר נשלטה בידי איזון-כוחות והבנות כתובות ולא כתובות בין הכוהנות האנ'מיריות (בעיקר הצהובות) לבין מסדרים, סוחרים ובעלי אוניות ראמג'ירים, שבראשם עמדו מספר בתי אצולה מקומיים, שהחשוב והחזק ביניהם היה השושלת האנמירו-ראמג'ירית מל-סירליז. זו החזיקה בנכסים בכל רויל-דאראת', שבראשם 'ארמון אלמוגים' על אי בפתח הנמל של אז'אנה – שם נולדה (521 לספירה האנמירית), גם הגבירה אנריז'ין שתשחק תפקיד חשוב בתולדות האיזור אחרי ההתנפצות.

 

 

ההתנפצות הגדולה ושנות הכאוס שאחריה

ההתנפצות הגדולה זעזעה את רויל-דאראת', תחילה במכה של גלי צונאמי, חלקם רעילים למחצה (גם אם בעוצמה פחותה מאלו שהכו בדרום האיזור של וארת'ארון, ובוודאי במחוזות של דרום מלסטרה), ושקיעה של חלקים מהערים – חלקה מהירה וקטלנית, וחלקה איטית יותר במהלך השנים שלאחר מכן – אל תוך מצולות הים.

זמן קצר לאחר, החלו לזרום לרויל דאראת' פליטים – בעיקר ראמג'ירים; רבים מהם בדרך הים, על-גבי כלי שייט גדולים וקטנים ששרדו את הנחשולים ששטפו רבים מהאיים הראמג'ירים המבוססים יותר בים הדרומי; עבדים (אבל גם סוחרים מפוקפקים וחבורות שודדים) שנמלטו מראדארין ומהמחוזות שמעבר לה, חלקם נושאים מחלות מוזרות וקטלניות; ועוד.

במהלך שבע השנים שעברו מההתנפצות הגדולה ועד לפרוץ 'מלחמת שלושת האדמירלים' (548-555), הישובים הראמג'ירים הפכו לכאוס אלים, ולזירת שלל מאבקים של הכל בכל – ממשפחות מקומיות שביקשו לגדור את הנכסים שלהם ולשמור על הזכויות שלהם אל מול משפחות שבאו עם גלי הפליטים – חלקן חמושות היטב ובעלות שאיפות, שתודלקו על-ידי כך שכמה מהבאים מקרוב נחשבו ראמג'ירים ממקומות מבוססים וממעמד רם יותר משל הקלאנים המקומיים; רבים מהאנ'מירים נרצחו או נמלטו למחוזות אחרים, אגב מאבקים בין ראמג'ירים בעלי דם-אנ'מירי שחלקם ניסה לדבוק במנהגים מתקופת האימפריה, לבין יריבים שצצו להם כעת על כל צעד ושעל – מעבדים מורדים ועד קברניטים ובעלי-אגרוף שגילו אפס סנטימנטים לחוקים או כללים מתקופת האימפריה שנשברה.

הלורד-אדמירל יאז'אור מל-סירליז (Yajaor Mal-Sirliz), ראש השושלת הראמג'ירו-אנ'מירית שנחשבה למכובדת ביותר (די הצורך בכדי להוסיף לעצמם תואר אדמירל, שמאחוריו לא היה הרבה מזה כמה וכמה דורות), העשירה ביותר והמקורבת ביותר לשלטון האנ'מירי שנעלם, לא הצליח לייצב את השלטון או להשליט סדר; ויש אומרים שדווקא העובדה שהיה מעודן מדי ("אנ'מירי מדי"), וכבול לחוקי ומנהגי האימפריה שיחקה לרעתו; בוודאי לאחר התקוממויות עבדים גדולות, שחיטות, ובעיקר ההעלמות המוחלטת או הכמעט מוחלטת של בנות-בריתו, הכוהנות האנ'מיריות – שסיפקו למשפחתו מזה דורות הן תמיכה, ולא פעם גם דם משלהן בדמות תינוקות זכרים שנולדו ונמסרו החוצה משושלות הנשים שלהן.

בסופו של דבר, יאז'אור נבגד דווקא בידי קברניט צעיר וכריזמטי שקיבל תחת חסותו והתייחס אליו כבן-ברית, שלא לומר בן טיפוחים –אלאז'ון קאז'-לוז'ארין (Alajun Kaj-Lujerin), ואירח אותו ואת אנשיו, שבאו עם כוח ספינות שרובו שרד את ההתנפצות, בתקווה שיסייעו לו להשליט חוק וסדר ברויל-דאראת', או לפחות בעיר אז'אנה והנמל המוכה שלה. יש אומרים שאלאז'ון – ברנש כריזמטי ממשפחה שטענה, לא בהכרח באורח נעלה מספק – שהם צאצאים רחוקים של אדמירל מאלאז'אר האגדי – ניסה בתחילה לעזור למארחו באמת ובתמים, אבל התייאש ממנו לאחר מספר שנים; ויש אומרים שצילו של הקוסם האפל רארון ז'אלוט (Rarun Jalut) נפל ביניהם והרעיל את חילוקי הדעות ביניהם.

כך או אחרת, הבגידה והתקפת הפתע של אלאז'ון, שהכתיר את עצמו בתור האדמירל החדש של רויל-דאראת', תפסה את בית מאל-סירליז בהפתעה גמורה, ועלתה ליאז'אור בשניים מבניו (כולל אחד שדווקא היה מיודד מאד, לכאורה, עם הקברניט המורד ואנשיו). האציל הזקן נמלט בקושי רב, באמצעות ספנים נאמנים, מאז'אנה אל המגדלור הגדול והמבוצר ליד נוק-מאלאר; וכך נפתחה מלחמה בת שבע שנים בין הראמג'ירים לבין עצמם, שזכתה לשם "מלחמת שלושת האדמירלים" – מאבק עקוב מדם שמספרים שקטל אחד מכל עשרה אנשים, מי במלחמה עצמה, ומי ברעב, במחלות ובפשיטות של מפלצות ויצורים אחרים ממעמקי הארץ, שניצלו את הכאוס כדי לפשוט קרוב יותר ויותר לרצועת החוף.

 

 

מלחמת שלושת האדמירלים

עיקר המלחמה התחולל בין הבתים קאז-לוז'ארין ומל-סירליז; ובמהלכה הראשונים צרו פעמיים על נוק-מאלאר, כאשר בפעם השניה הם מצליחים לכבוש את מרבית העיר, ולכתר את שרידי היריבים שלהם על אי המגדלור ומספר מעוזים מבודדים בעיר העילית – כאשר העיר התחתונה נמסרה לחסדיו של בן-בריתו של האדמירל אלאז'ון – קוסם הצל האכזרי רארון ז'אלוט (שיש אומרים שחרחר את המלחמה ותמרן את בני בריתו במהלך כל העת, ככל הנראה כדי להפטר גם מהם בבוא העת, ולהפוך את עצמו לאדמירל-מכשף עליון שיחזיק את כל רויל דאראת תחת שרביטו חסר הרחמים). מספרים, שהקוסם האפל עשה שם זוועות, כולל ניסויים מכושפים נוראים על שבויי מלחמה, עבדים וסתם תושבים של העיר שנפלו לידיו.

בסופו של דבר, הגלגל התהפך, כאשר בית קאז'-לוז'רין נאלץ להסב כוחות מנוק-מאלאר בכדי להתמודד עם "האדמירל השלישי" – בורן "הראשון לשמו", פרא-אדם עצום שהכתיר את עצמו בתור 'מלך' של עבדים משוחררים ובורחים, ויש אומרים שהכיר יותר מדי דברים אפלים שחמקו מהצללים של עיר המקדש ראדארין, וכבל אותם (לכאורה) לשירותו. בו-בעת, הנחיתה בתו הקוסמת של יאז'אור, אנריז'ין מל-סירליז, מהלומה מכוונת היטב – היא עצמה, בראש חבורה של קברניטים צעירים (ביניהם גם קאראז'ון "העוגן השחור", שכיום הוא אדון העיירה מאלז'ארון-יאר) והרפתקנים, חדרה אל מעוז האימים של רב-המכשפים האפל רארון ז'אלוט, אל לב המאפליה שם הוא היה עורך את הניסויים שלו – והפילה אותו חלל אחרי קרב כשפים קשה.

לאחר מותו של הרב-מג האפל, כוחותיו של בית קאז'-לוז'רין היו מוכים ומפולגים, נשברו עד מהרה ונמלטו מנוק-מאלאר דרומה, מותירים אחריהם את העיר התחתית ונמל הדייגים העתיק בתור איי חורבות (560); וחרף זאת, המלחמה השתוללה במשך שנתיים נוספות– והסתיימה רק לאחר שאלאז'ון גייס בעלי-ברית ושכירי חרב מקרב שרידי האנ'מירים (וגם אחרים), והצליח, לא רחוק מראמאז'ון-ארא של היום, לאגף את את העבדים המורדים של 'המלך בורן הראשון לשמו', בקרב בו האחרון נפל חלל (ויש האומרים, שרעל של מתנקש ראמג'ירי מגילדה ששמה נלחש רק בצללים סייע בכך). מה שנותר מכוחותיו של בורן נמלט ליערות (וחלקם, כך אומרים, גם לעלטה שבאיזור ראדארין), ושרידיהם מצאו מקלט בישוב הקשה לגישה טוטראב, עמוק בצל היערות המסוכנים של פנים הארץ.

כך למעשה, נוצרה חלוקת כוחות חדשים בין המושלים הראמג'ירים, שקיימת במידה רבה עד היום:

בית קאז'-לוז'רין שמר על תואר 'האדמירל הגדול', לאחר שיאז'אור המוכה נאלץ לוותר עליו, וקיבל את אז'אנה ודרום רויל-דאראת' תחת שלטונו; ובית מל-סירליז נותר בנוק-מאלאר, ואף שויתר על התואר הבכיר, שמר על עצמאות, מה שרוקן הלכה למעשה את התואר מתוכן.

המלחמה העקובה מדם נגמרה; וחרף החשבונות הלא סגורים והשנאה שנותרה בין הצדדים השונים שלחמו בה, הרי שהשלום השברירי שהושג מחזיק, למרות משברים ופרצי אלימות מקומיים, עד עצם היום הזה.

 

 

צפון החוף הראמג'ירי לאחר המלחמה - שלטונה של הגבירה אנריז'ין

שני ראשי הבתים שעמדו בראש המאבק, יצאו מהמלחמה בשן ועיין ושילמו מחיר אישי כבד, כל אחד בדרכו. יאז'אור נותר אדם קשיש ושבור, סובל מדכאון אפל וצללים – כולל של בניו המתים – שרדפו אחריו גם בשנתו; ושלוש שנים לאחר המלחמה הלך לעולמו, חלש ושבור. את מקומו ירשה, כמעט באל-כורחה, בתו הקוסמת אנריז'ין, שקברה בצער רב – והפעם באורח סופי – את חלומה הישן-נושן לעזוב את רויל דאראת' והכאוס ו"הברדק הראמג'ירי" שלה, ולעבור לחיות באיזור אנ'מירי יותר, כפי שחלמה מאז נעוריה, בעת ששימשה קוסמת-קרב צעירה בכוחות ההשתקפות הצהובה.

אנריז'ין, הגם שבאורח רשמי 'שחררה' את נכבדי נוק-מאלאר ואמרה להם לנהל את ענייניהם בעצמם, מושלת בפועל מארמונה שעל אי המגדלור – מרוחקת, יהירה ולא מסתירה את הבוז שלה כלפי נתיניה, ואת העדפתה לבלות את רוב זמנה בקריאת מגילות ובטיפוח הצמחים המוזרים והמכושפים שלה, כולל ורדי הענק שעליהם גאוותה; עם זאת, נראה שהיא יודעת לנהל דברים, גם אם לכאורה ממרחק– מארגון כוחות חמושים ועד טיפול בפטריות בשר גדולות, שמספקות לאנשיה אוכל מזין.

כמה שנים לאחר המלחמה, אנריז'ין שלחה את בן-בריתה הישן, הקברניט קאראז'ון ("העוגן השחור"), לתפוס את השליטה ליד שרידי 'קולוסוס' (פסל ענק, כנראה לא אנושי), בין דרך המלך שעולה אל גשרי הבקע הגדול לבין אדמות ביצה מיוערות, ולטהר משם שודדים ועושי-צרות שתפסו את המקום בזמן המלחמה הגדולה ועשו בו כרצונם. כך, נולדה מחדש העיירה מאלז'ארון-יאר, ששומרת עד היום על ידידות עם נוק-מאלאר והשליטה בפועל שלה, ומאבטחת את דרך המלך שמוליכה אל נול-דאראת', אורמ'תריל ויער וארת'ארון.

 

 

אז'אנה אחרי מלחמת שלושת האדמירלים

המצב באז'אנה לא היה טוב יותר, הגם שבניגוד לנוק-מאלאר, העיר שרדה את המלחמה בלא שצבא אויב הצליח לפרוץ לתוכה או לשרוף אותה.

האדמירל הגדול אלאז'ון נותר בכסאו למשך כמעט שלושה עשורים; אבל מלוחם נמרץ וחם-מזג, הדרדר בהדרגה לצל של עצמו – מושל רגזן, חששן ותככן – ששלט באז'אנה ובתושביה, ובעיקר הנכבדים ביניהם, על דרך של "הפרד ומשול" תוך שהוא מלבה מתחים וסכסוכים פנימיים, כדי שלא יהיה בין נתיניו איש שיהיה חזק מספיק כדי להפיל אותו. עם הזמן, אז'אנה האפילה והלכה, קורבן למלחמות פנימיות בין משפחות מורחבות שונות, גילדות, קברניטים ופקידים שהלכו והפכו מושחתים וחצופים יותר מעשור לעשור (ואל כל אלו הצטרפו פילגשים ולאחר מכן גם בנים ובנות של האדמירל)– עד ש"קשה היה להבחין בין מוכס למבריח, ובין קצין משמר לשודד"; כמה מהמשפחות החזקות ואנשי החצר הלכו ואימצו בהדרגה מנהגים אפלים, בעודם מתחנפים לאדמירל המזדקן והזועף ומשמנים אותו במתנות יקרות ודברי הלל ריקים מתוכן.

אם לא די בכך, הרי שהצללים של ראדארין בדרום הלכו והאפילו, וכפי שהסתבר, היו קשורים לא רק למפלצות מעוותות שחמקו מהעלטה של 'שערי דארנאת'ון' אל תוך רויל דאראת'.

בשנת 583, אבדו רוב המעוזים והחוות במישורים הבוציים של ראמאז'ון, ולפחות אחד מהם נפל ופתח את שעריו בגלל פעולה של בוגדים – אנשי כת ראמג'ירים שהשתעבדו לצללים של ראדארין ולישות המסתורית שחולשת עליהם; בכדי לבלום את הצללים, אלאז'ון נאלץ לשחרר את אחרוני האסירים-עבדים שהחזיק, לשלוח מתנות לבנו של מנהיג העבדים המורדים מטוטראב ("בורן השני לשמו"), ולהעזר בכוהנים של 'הקוף הגדול', שקודם לא התבייש לבוז להם בפומבי – בעזרת כל אלו, הוא הצליח לכבוש מחדש את מישורי הבוץ, רק בכדי לאבד אותם למעשה לכוהן סוראן אז'-באהין, ברנש המוני בעל שאיפות מרחיקות לכת בכל מה שנוגע לעיצוב מחדש של התרבות הראמג'ירית ו"החזרת עטרה ליושנה" (או "החזרת בננה ליושנה", כפי שמלגלגים היריבים שלו), לימים רחוקים לפני השינויים הגדולים שעשה אדמירל מאלאז'אר, שאיחד את הקלאנים הראמג'ירים לאומה של ספנים.

סוראן א-באהין, נצר למעמד הנמוך ביותר ואדם שידוע לשמצה הן בפנים מכוערות והן בהמוניות מופגנת, שומר על נאמנות לכאורית לאדמירל הגדול, אבל למעשה לקח את השלטון על מישורי ראמאז'ון ארא ועושה בהם כל שהוא רוצה, בדרך שנראית לרבים אפלולית ופראית; אולם נראה שהוא וכוהני רוח-הקוף 'נגועי הטירוף הקדוש של אמצע הקיץ' שלו, מצליחים להחזיק מעמד ולהדוף את הצללים של ראדארין – וממילא, לאדמירל הזקן והממורמר ולכוחות נגועי הריבים והשחיתות שלו, לא היה די כוח בכדי לאיים על הכוהן הפראי והחסידים שלו, שבלעדיהם לא היו מצליחים ממילא להחזיק מעמד במישורי הבוץ בדרום. האדמירל הזקן אולי הרבה להתבדח ולהתנשא, ולהבטיח שיום אחד הוא יעמיד את 'בן-העבדים המכוער כמו חיה' במקום שלו, אבל בפועל לא עשה הרבה, ואפילו המשיך לשלוח לסוראן אז'-באהין מתנות, כדי להבטיח סחר בתוצרת חקלאית ממישורי הבוץ, מהסוג שהיה ועודנו נחוץ מאד לעיר אז'אנה.

 

הכוחות האפלים של ראדארין, שהובסו לעת-עתה בשדה הקרב, לא הפסיקו לפעול, ועד מהרה הסתבר שמצאו דרכים חלופיות, ושלחו אצבעות ארוכות ומשחיתות אל לב-ליבה של אז'אנה, כולל 'ארמון האלמוגים' האדמירל 'ניכס' מבעליו הקודמים והפך אותו למקום מושבו.

 

 

קשר אפל וחילופי שלטון

בשנת 592, פרצה שערוריה רבתי שתפסה את האדמירל הזקן במלוא קלונו, ולא היתה רחוקה מלהפוך לאסון גדול בהרבה. טעות ברת-מזל חשפה קשר אפל, שבראשו עמד כוהן אפל, שהיה כנראה אחד מצאציו של רארון ז'אלוט – אולם חברו אליו שניים מבניו של האדמירל עצמו, ועוד כמה וכמה אנשים ונשים בחצר של 'ארמון האלמוגים', ותמכה בו משפחת ז'אר מל-ראהון, אחת המשפחות העשירות והמשפיעות באז'אנה, שהחזיקה בבעלות על חלקים בנמל ונכסים חשובים אחרים.

הקשר התגלה במועד והוא וראשיו חוסלו – לרבות הכוהן האפל שעמד בראשו, וככל הנראה פעל בהשראתה או לפי צו רצונה של הישות האפלה של ראדארין; ושרידי משפחת ז'אר מל-ראהון איבדו את כל רכושם והוגלו מאז'אנה; אלא שהרוחות סערו – והפעם האדמירל הישיש לא הצליח לעמוד בפרץ; הוא עצמו נחלש ובוזה, לא רק בשל העובדה ששניים מבניו עבדו את הכוח האפל והוא נאלץ להורות על תליה של האחד ושילוח של האחר (בתור 'מטורף') למאסר על אי רחוק מקו החוף; אלא גם נוכח העובדה כי חודשים ספורים קודם, הוא הדיח מתפקידו ולמעשה גרם למותו האלים של יועץ נאמן שחשד בקשר והזהיר את האדמירל.

בסופו של דבר, האדמירל הישיש פרש מכסאו, ומאז ועד היום הוא מסתגר באגף מיוחד ששמר לעצמו בפאתי 'ארמון האלמוגים'; את מקומו ותאריו ירש בנו הצעיר היראג' (Hiraj), ששנים קודם סולק בגסות מהארמון בגלל התככים של אחיו, והפך לקברניט והרפתקן מפורסם שהוביל ספינות סוחר בהצלחה לנמלים רחוקים, באורח שהיו שאמרו שדווקא בו התגלם משהו מרוחו המפוארת של אדמירל מאלאז'אר.

היז'אר לקח את השלטון כשהוא מלא בכוונות טובות, הן לבער את השחיתות והרוע מהעיר שלו ("כדי שנהיה חזקים באמת") להפחית את העוינות מול הגבירה של נוק-מאלאר, ובאורח כללי, לנסות – כפי שחובתו לעשות בתור 'האדמירל הגדול' – לאחד את כל הראמג'ירים נגד האויב האמיתי – הצל האפל של ראדארין והישות הנוראה שעומדת מאחוריו.

אלא, שהצלחתו של האדמירל הצעיר בשש השנים שעברו מאז תפס את הכס של אז'אנה, היא חלקית בלבד. אמנם, הוא הצליח להפטר מכמה פקידים ואנשי משמר מושחתים, ולהחליף אותם באנשים מוכשרים יותר, ואפילו להפגש עם הגבירה הקוסמת של נוק-מאלאר ועם הכוהן סוראן אז'-באהין ולשכנע אותם, לפחות מהשפה ולחוץ, שחובה להקים כוח משמר שאינו מעורב במאבקים בין המושלים, בכדי לתגבר את ההגנה על רויל-דאראת' ובעיקר הגבול הדרומי שלה; אלא, שהדברים מתקדמים באיטיות רבה – וחרף כל מאמציו של היז'אר הצעיר, צללים ושנאות מהעבר, כמו גם אינטרסים על אינטרסים סבוכים של משפחות עשירות ובעלי כוח אחרים, מאטים ומסבכים את הדברים כל הזמן; מה גם שהסתבר שהאדמירל הצעיר היה יעיל ומוכשר בהרבה כמפקד כוח ספינות מאשר כמושל.

ישנה שמועה שטוענת, שנערך משא ומתן בסתר, שנועד לנסות לפייס בין בית קאז'-לוז'ארין לבין בית מל-סירליז, אולי על-ידי ארגון נישואין בין האדמירל היז'אר לבין אחת מבנותיה של הקוסמת אנריז'ין (שהמשיכה לאורך השנים להתנהג כאילו היא עומדת בראש 'שושלת נשים' אנ'מירית, סירבה להנשא ובמקום זאת פקדה על אנשים בחצרה לענג אותה או לסייע לה להעמיד צאצאים, בהתאם למסורת מימי האימפריה) – אולם גם אם הדבר נכון, נראה שרבים משני הצדדים מתנגדים ונחושים בדעתם להכשיל כל מהלך כזה, מסיבות שונות.

 

 

 

חזרה לאינדקס ערכים מארצות שונות

 


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.