מלסטרה_קאבר.png

 

 

אסטראת'ה (נול דאראת' ו-רויל דאראת')

 

 

משטר: אין שלטון כללי. כל ישוב נשלט בדרך-כלל בידי מנהיג משלו, כולל לפחות שלושה מנהיגים יריבים ששולטים על הישובים המרכזיים ברצועת החוף הראמג'ירית, ורק הפחד מהצללים של עיר המקדש ראדארין מונע מהם מלעוט זה על הגרון של זה.

 

שליטי הישובים המרכזיים:

סרן אנ'ליריס קורבאריון "עוצרת האמת של הורד האפור" או "הורד האמיתי" - שליטת קור'בארין.

גנרל קורג אור'מאראן - מפקד מצודת קורסארן לית.

הגבירה אנ'ריז'ין מל-סירליז - גבירת עיר הנמל אז'אנה

האדמירל הצעיר היז'אר מאלארין - שליט נוק-מאלאר

כוהן קוף הקיץ סוראן אז'-באהאן - שליט ראמאז'ון ארא

בורן השני - מנהיג העבדים הנמלטים מכפר המחסה טוטראב

 

אסטראת'ה, המחוז ששמר על דרך המלך האנ'מירית הישנה שמובילה דרומה ומזרחה, אל שעריה של דארנ'תאון ועיר המקדש הזהובה שחלשה עליהם מגבוה; ארץ של גבעות נמוכות, ירוקות-אדמדמות, מצודות מכס ומחצבות אבן, שדקלים ענקיים נישאים לגובה פה ושם מעליהן, עם פירות סגולים-כחולים שאוי למי שיטעם מהם בלא בישול מתאים!

באמצע המחוז, האדמה עצמה כאילו נקרעה והושלכה כלפי מעלה, יוצרת בקע עצום שעומקו מאות מטרים, ואורכו עשרות על עשרות קילומטרים. הים המאלז'ארי חודר שם עמוק אל תוך היבשה, והמים עצמם רותחים ובעלי צבע מוזר. רק שלושה מעברים חוצים את התופת מעלת האדים הזו, שמפרידה בין נול דאראת' הפתוחה ומוכת הרוחות לבין אחותה האפלה שבמזרח – רויל דאראת' על יערותיה הקדומים, והערפל העכור, הצהבהב, שמכסה תמיד את שמיה.

רויל' דאראת' האפלולית, שורצת המפלצות, שעמוק בליבה קבורים סודותיהם של הנאאז'לורג, חבויים מתחת למבועי רעל ומפלסים על מפלסים של מערות קטלניות, שהאגדה מספרת כי הם מלאות בצאצאיהם הנגועים, חסרי-הבינה.

 

 

מבוא

המחוז העצום של אסטראת'ה, על שני חלקיו: נול-דאראת' ורויל-דאראת', הוא הפינה הדרום-מזרחית של חצי האי טילמארן, הארץ שחלשה על דרך היבשה שהוליכה אל מחוזות הדרום של מלסטרה, לפני שההתנפצות הפכה אותם לתופת של יערות רעילים.

המחוז משתרע בין מימיו הירקרקים, המרהיבים והמסוכנים של אגם ג'אסירנארן (Jasirnarn) העצום במערב; ועד היערות האדירים והקטלניים של נאאז'לורג במזרח; ומשוליה הסלעיים של בקעת כנף-אודם בצפון, ועד חופי הים המאלז'ארי בדרום; ובקע עצום שחלקו מלא מים רותחים שזורמים אל הים חוצה אותו לשניים.

אסטראת'ה, ובעיקר החלק המזרחי והמיוער שלה, היתה ידועה תמיד כמחוז ספר מסוכן, מקור לאגדות שחלקן הקדימו בהרבה את האנ'מירים על גזע עתיק - בנים שכוחים של פאר-אגול שבגדו באביהם והחליפו את קסם היער הקדום שלו ביכולות אחרות, שבראו עבורם עיר תת-קרקעית מלאכת מחשבת שלא היתה כמוה, בעיקר במה שנוגע ל'פלאים' של הנדסה מחוכמת - עד שמעשה יאוש אחרון שנעשה כדי להדוף את הפולשים האנ'מירים המיט על העיר ותושביה חורבן נורא, שמוטט את 'פלא העולם' שלהם למעמקים ושינה אפילו את היערות מסביב ואת היצורים שחיו בהם.

כיום, הדרך אל דרום מלסטרה קרסה בחלקה אל תוך הים, ועיר המקדש הזהובה ששכנה בגבול המחוז, ראדארין, הפכה לצל אפל וחרב למחצה, שכוחות קטלניים משוטטים או נאספים בו. מנגד, ישובי החוף הראמג'יריים שלאורך החוף, שעד ההתנפצות היו מושבות משניות בחשיבותן, או לכל היותר מקום לסחר מחצבים או עבדים מזדמן,התמלאו בניצולים מהאיים המפוארים והמאוכלסים בהרבה שההתנפצות שטפה בגלי ענק רעילים.

 

אסטראת'ה של היום, ארץ של נופים ססגוניים של ירוק עמוק, ירוק-אדמדם וסגול, חלקם רעילים למחצה; של בקע עמוק ורותח ויערות שורצי מפלצות, הפכה כיום לאיזור מחיה מרכזית של מה שנותר מהגזע של בני האדם הראמג'ירים; אולם הצללים של הדרום המקולל, ובעיקר של עיר המקדש ראדארין, חולשים עליה ומציבים אותה תחת סכנה הולכת וגוברת.

אם לא די בכך, שמועות על 'פלא העולם' של נאאז'לורג שההתנפצות הגדולה שבה והרימה את שרידיו נוטפי הרעל מהמעמקים, מושך אל אסטראת'ה כוחות שונים, שכל אחד מהם מעוניין 'לרחרח' ולהשיג לעצמו לפחות חלק מסודות היצירה העתיקים שנמחו מהאדמה לפני מאות שנים: מאצילים ראמג'ירים שאפתניים, שחולמים לתפוס את מקומו של אדמיראל מאלאז'אר האגדי; גנרל מוכשר וגס-רוח מהנסיכות האפורה ואנשיו; הפלג הקנאי יותר והמתפשר פחות מבין אנשיה של ורד אפור, שלא קיבל את החלטת העוצרת לוסרלין לחתום על הסכם שלום עם מאמיני ההשתקפות הכחולה; וגם קלאן גדול של באברו, שהוא וה"תאנגיצה" שלו ערמומיים ומפותחים בהרבה מבני-מינם שבגבול יער וארת'ארון, ובעלי טעם ומשיכה מוזרה לאומנות ההנדסה.

 

מקור השם

פירוש השם אסטראת'ה באנ'מירין הוא "הארץ השסועה" (הלחמה של המילה 'אסטרה' עם 'ראת'ה' (Rath = בקע או חריץ עמוק באדמה).

מכאן גם השמות של שני חלקי הארץ, שנושאים את השם Darath - כלומר, בקע צהוב, או בקע מכוסה בערפל צהבהב: החלק המערבי והפתוח יותר של הארץ הוא נול דאראת' (Nol=איזור פתוח, מוכה רוחות), והחלק המזרחי, שהוא איזור היערות הקדמוניים והצפופים שבליבם המכתחש העצום שם שכנה פעם הכניסה לנאאז'לור הוא רויל דאראת' (Ruil=ערפל סמיך או עשן סמיך ומחניק).

 

 

נוף ותוואי שטח

 

נול דאראת', או החלק המערבי של אסטראת'ה, הוא ארץ פתוחה של גבעות נמוכות ועשביה גבוהה בגוונים ירוק, ירוק-אדמדם וירוק-סגול, כאשר פה ושם, בעיקר בחלקיה הדרומיים, גדלים פה ושם דקלים עצומים לגודל, בעלי עלים סגולים-ירוקים עם שוליים מוזהבים וגזע בעל גוון תואם (אבל נוטה יותר לחום-זהבהב), ופירות מוזרים ורעילים - לפחות כל עוד לא בושלו בדרכים מתאימות.

במערב, הארץ גובלת בחופיו הארוכים של ג'אסירנארן; אגם עצום בעל גוון מרהיב של ירוק-פנינה, שמימיו מסוכנים מאד לשתיה ויכולים לגרום לחום ולהזיות; כאשר לצד האגם שוכנת גם מצודה אנ'מירית עתיקה שחולשת על דרך המלך שבאה ממעבר ג'אסירמר המיוער, ועוברת סביב גדתו הדרומית של האגם; המצודה הזו היא היום מעוזה של סרן אנ'ליריס קור'באריון - קצינה בשירות הורד האפור, שהיתה בעבר ידידתה הטובה וכיום היא יריבה המרה של העוצרת לוס'ראלין, שהעזה וחתמה על הסכם שלום רופף עם כוחותיה של היהלום הכחול.

 

רויל דאראת', או החלק המזרחי של אסטראת'ה, היא ארץ שונה לגמרי, מיוערת בצפיפות בעצים מעוקמים וצפופים, כיום רבים מהם פטרייתיים למחצה או לגמרי; רבים מהם בעלי עלווה זהבהבה-מלוכלכת, שהולכים והופכים צפופים יותר ויותר ככל שמתרחקים מזרחה; פטריות עצומות, גבוהות מעצים, צומחות יותר ויותר ככל שמעמיקים להתקדם, מסתירות את השמש בכובעים העצומים שלהן, ובקורי החזזיות שהן שולחות מסביבן אל העצים שמתחת להן, ופה ושם יוצרות התפרצויות וסערות של נבגים צהובים-עכורים, שמתמזגים או יוצרים את הערפל העכור שמכסה את השמיים.

עמוק ביער והרחק מזרחה, הערפילים מכסים את מקומו המשוער של מכתש עצום, מוצף בחלקו בנוזל ירוק-מבעבע ורעיל מאד; שם, מעבר או בתוך מעברים שמכוסים ומוצפים למחצה ברעל נוזלי ומבעבע, בין סיגי מתכת עתיקים שבוקעים מהקרקע, טמונה נאאז'לורג, הפלא ההנדסי ההרוס, מעשה ידיו של גזע עתיק - אולי סאטירים או רוחות יער שנטשו את האבא בעל הקרניים, אביהם מולידם (לפחות לפי הפאר'ליל), איבדו את הכוחות של היער והרוח, והחליפו אותם בסודות ערמומיים של גלגלים, קיטור וקפיצים, לעיתים עם קסם זר - אולי עוגי במקור ואולי עתיק, כאוטי ואפל עוד יותר, שהזרים לתוכם כוחות מוזרים.

היערות סביב רויל דאראת' הם מסוכנים במיוחד, ולא רק בגלל נבגים וסוגי רעל אחרם שנוטפים מרבים מהפטריות והצמחים; הם משכן ליצורים מסוגים רבים ושונים, רבים מהם אנושואידים פרימיטיביים ואכזריים - צאצאי כוחות טבע שהתעוותו במלחמות עתיקות, ו"האיזון של כל הדברים" שפעם בהם פעם התעקם והושחת באורח בלתי הפיך; ובתוך הרעל הנוזלי שורצים לפי האגדה שרידים עלובים של תושבי נאאז'לורג, שהרעל הפך לנושאי מגפה חסרי מוח (הגם שלא אלמתים, אלא יצורים נגועים שעודם חיים), שמשוטטים בין הריסות הביצורים וההמצאות של אבות-אבותיהם הקדומים.

 

הבקע הגדול: בין שני חלקי הארץ, מפריד בקע עצום, שתחילתו במפלים שנופלים במתלולים חדים של אבני מפולת, במקום בו שני נהרות גדולים נשפכים ונופלים דרומה ומטה; ככל שהבקע ממשיך דרומה, כך הוא הופך עמוק ורחב יותר, ומבועי מים רותחים שיצרה (אולי) ההתנפצות הגדולה מבעבעים בתוכו, ומעלים אדי קיטור שעולים למעלה ומעכירים את הדמיים.

בסופו של דבר, הבקע מתרחב והופך למפרץ של ממש, ששופך מי רותחין לתוך הים המאלז'ארי; מספרים, שבמעמקי המפרץ חיים דגים זוהרים ויצורים מוזרים עוד יותר, לצד שברים רבים של ספינות שמערבולות וזרמים סחפו לכאן - אולם מעטים מאד הצליחו לחדור לתוך מי הרותחין, ומעטים עוד יותר נחלצו מהם כדי לספר את הסיפור.

את הבקע ניתן לעבור רק דרך שלושה מעברים: שני גשרים אנ'מיריים עתיקים - שרק אחד מהם שלם לגמרי, והאחרי בשלבי התמוטטות; מעבר עתיק שחצוב עמוק באבן שיורד בפיתולים כלפי מטה, אל מדף אבן עתיק על קו המים, שפעם שכנה בו עיירה של מפעילי מעבורות שידעו להשיט ספינות על מי הרותחין;מי שלא רוצה להסתכן באחד מאלו, חייב לבצע עיקוף ארוך צפונה, כדי לנסות ולחצות ממערב למזרח (או להיפך) קרוב יותר לפתחת בקעת כנף-אודם, במקום בו הבקע טרם התחיל, ובמקומו יש צורך בחציה של שני נהרות מהירי זרם ומסוכנים.

 

החוף הראמג'ירי: מדרום-מזרח לבקע הרותח ומדרום לקו היערות העצומים של רויל-דאראת', שוכן חוף שלפני ההתנפצות היה חוף מוזהב ויפיפה, שדרכו המשיכה דרך המלך האנ'מירית העתיקה בדרכה אל עבר שעריו של מחוז דארנאת'רון. מעל החולות הזהובים, ובין מטעים של דקלי מאכל (נמוכים יותר ומסוכנים פחות מהדקלים הגבוהים והססגוניים של נול-דאראת'), בנו סוחרים ראמג'ירים שורה של עמדות סחר (וגם שוקי עבדים), שבאו במגע עם כוחות הצבא והנוסעים האנ'מירים והאחרים שהשתמשו בדרך המלך, והתפחו ברבות הימים לישובים שבראשן שתי ערי נמל קטנות: אז'אנה ונוק-מאלאר.

ההתנפצות הגדולה שהחריבה כליל את המחוזות הסמוכים בדרום, וגם המיטה אסון על איי המולדת הראמג'ירים עצמם, שהוצפו בנחשולי ענק רעילים, שינתה ועיוותה חלקים רבים מהחוף, והפכה אותו למחורץ ומסוכן; כתמים אפלוליים של סחופת רעילה וצורות מוזרות וקטלניות 'שייטו' וחלקן התמקמו לא רחוק מפתחי הנמלים הראמג'ירים, אורבים לאוניות שלא למדו כיצד להזהר מהם.

אלא שהערים הראמג'יריות שרדו, גם אם בשן ועין; ויתרה מכך, בשנים שלאחר ההתנפצות הגדולה, הגיעו אליהן המוני פליטים ראמג'ירים ששרדו מהאיים הדרומיים ושאר ערי-נמל וישובים ראמג'ירים שההתנפצות החריבה או גזרה עליהם כליה; האוכלוסיה הכפילה את עצמה פי שלושה, והפכה עניה וחסרת-נחת בהרבה מעבר, ככל שהפיות להאכיל התרבו, הסחר הימי התמעט והפך מסוכן, והצללים של העצים המקוללים של רויל-דאראת' בצפון הלכו והתקרבו. גם מרד עבדים גדול וסכסוכי דמים בין האצילים והמנהיגים הראמג'ירים – מקומיים וזרים, לא תרמו למצב; כאשר הגרוע מכל עוד תלוי ועומד בעלטה של מיצרי דארנאת'רון וחורבות עיר המקדש הזהובה ראדארין, שרבים מהראמג'ירים בטוחים שיצור זדון אדיר-כוחות שוכן בה כיום, וכוחותיו הולכים ומתחזקים מאחורי הערפל הצהבהב-רעיל שמקיף את המיצרים מדרום-מזרח לרצועה הראמג'ירית שעל החוף. הישובים הראמג'ירים של היום הם עלובים וצפופים יותר מאי-פעם בעבר, עשויים ברובם עץ, ומפורסמים בנמלים בעלי איכות שנויה במחלוקת, פונדקים מפוקפקים, וגם במחזה העצוב של מלחים זקנים רבים שמשחקים בקוביה לאורך שולחנות שפונים לים, ומביטים לפעם לפעם בעצב בגלים ובערפל שתלוי באופק, לכיוון המשוער של המולדת האמיתית שאבדה בלא שוב; ומדי פעם מרכלים על האגדה שחלק מהמגדל המפורסם של אדמירל מאלאז'אר לא שקע לגמרי אל תוך מי הים, אלא עדיין מבצבץ מתוכו.

כיום, הישובים הראמג'ירים מצויים בשלום שברירי זה עם זה, כאשר מספר כוחות – ביניהם בית-אצולה אנ'מירו-ראמג'ירי עתיק, גאה יותר מהרצוי לו; הרפתקן וקברניט נועז ואכזרי שטוען שהוא צאצא של אדמירל מאלאז'אר; וכוהן מוזר, פראי למחצה וגס-רוח שטוען שהוא מדבר בשמו של רוח הקוף הגדול של הקיץ, מתחרים זה בזה על הבכורה, כמו גם על אוצרות אפלוליים מרויל-דאראת', וגישה לסודות העתיקים שטמונים בבקע הרעיל שנמצא עמוק בליבה.

אולם, חרף התחרות, השנאה וחוסר האמון בין המושלים הראמג'ירים לבין עצמם, כולם מפחדים די הצורך מהצללים המתעבים של ראדארין ומסכנות אחרות (כולל השמועה על מפלצות דמויות תינוק ענק שחדרו לעצים של רויל דאראת' מצפון), בכדי להבין שמלחמה גלויה ביניהם – להבדיל מהטרדות  (ואולי אפילו שימוש במתנקשים פה ושם), היא מעשה מסוכן ומטופש מדי, לפחות כרגע.

 

שערי דארנת'ארון וחורבות עיר המקדש ראדארין: מעבר לחוף הראמג'ירי, במקום בו דרך המלך עברה פעם בין ים מרהיב, דקלים מוזהבים ואדמה חקלאית פוריה של שדות כותנה עשירים מצידה האחר, הים פרץ בחצי-תריסר מקומות, ויצר צורה של אצבעות עמוקות ורעילות שדרך המלך קרסה ונבלעה אל תוכן.

שם, מעבר למי-רעל שורצים במתים נפוחים, דגים מעוותים וצמחים יורקי רעל, עמוק בערפל צהבהב-עכור שהולך ומתעבה ככל ההשנים חולפות, עומדות החורבות של ראדארין; פעם עיר מקדש יפיפיה של ההשתקפות הצהובה, שנחשבה "השער לדרום" (וגם אחד משוקי העבדים הגדולים ביותר שנוהל בשיתוף בין סוחרים ראמג'ירים למראות מושחתות של ההשתקפות הצהובה), וכיום זוועה אימתנית ואפלה, שורצת יצורים מהסוגים הגרועים ביותר – ולפי השמועות שמסופרות בישובים הראמג'ירים, לגיונרים וקצינות קטולות של ההשתקפות הצהובה, אכולים בצמחים ארסיים, מתנודדים בעלטה, וסרים למרות כוח גדול ואיום עוד יותר מהם. רבים מהראמג'ירים חוששים מהיום שבו הערפל יפרוץ צפונה, ועימו יגיע צבא המתים הצהוב שימחה אותם בקלות מעל פניה האדמה, או 'יגייס' אותם לשורותיו ההולכות וגדלות.

לעיתים רחוקות, אפשר לראות משהו מהחורבות של ראדארין מבצבצות עמוק מתוך הערפל; צורות גבוהות של חומות שבורים ומגדלים נוטים הצידה; ריקים ושוממים לכאורה, אך לפי הראמג'ירים לפחות – הם אינם ריקים כלל וכלל; ורק הכשפים האפלים שארוגים שם יכולים להוציא אדם מדעתו ולגרום לו לרוץ אל האבדון שמחכה באפלה.

 

 

האגדה על נאאז'לורג

אגדות עתיקות של הפאר'ליל (שלפני בואם של האנ'מירים התייחסו לאסטראת'ה בתור 'ארץ אסורה', ולא ששו להתיישב בה גם תחת חסות האימפריה), מספרות על קרע פנימי ומלחמות שכוחות בעידן בו הסאטירים, ילדיו הבכורים של האבא בעל-הקרניים, עוד מילאו את העולם, ובני האדם נחשבו ללא יותר מגזע צעיר ופראי, ילדים צעירים שעוד צריכים לקבל חינוך ביד קשה מהבכורים, לפני שיחשבו למשרתים ראויים של האבא הגדול.

מסופר, כי כמה מרוחות הטבע המרו את פיו של פאר-אגול, ונענשו על כך בחומרה, כאשר הסאטירים לחמו אלו באלו, ונפגעו אגב כך פגיעה קשה. אחד הקלאנים המורדים של הסאטירים, נאאז'לורג, נס הרחק דרומה לאחר שאיבד את חסותו של האבא, ואת הגישה לכוחות הקסם של השמיים, האדמה, החי והצומח.

אלא שאותם יצורים, שהניתוק מהאבא עיוות את דמותם (לפי חלק מהאגדות, הקרניים שלהם נשרו כמעט כליל, קומתם התכווצה, והם עברו שינויים נוספים, כאשר הסיפורים השונים סותרים זה את זה), לא רק מצאו מקום מחסה, אלא גילו ולמדו להשתמש בכוחות חדשים, כפיצוי על הכוחות הישנים שנשללו מהם – ובעיקר, הם פיתחו את האומנות המוזרה הל של ההנדסה; היכולת לשלב גלגלים, עשן לוהט קפיצים וצינורות, ולעיתים גם להעצים אותם בגבישים לוהטים באנרגיה פראית – מלאכה שלמדו אולי מקוסמים עוגים, ואולי דווקא ממקורות אחרים, אפלים עוד יותר.

עירם החדשה של בני נאאזלורג (ששמה נשכח, והיא קרויה כיום באותו שם – נאאז'לורג)\ נחפרה עמוק אל תוך האדמה, בנויה מעל מבועי מים עמוקים ולוהטים; היא נחשבה לפלא עולם, מלאה בהמצאות מוזרות, כולל בליסטראות שנעו בכוחות עצמן ויכלו להמטיר קליעים בוערים על היריבים; קונסטרוקטים שבליבם גביש בוער, ועוד.

הנאאז'לורג הצליחו, עוד בראשית ימיהם, להדוף ולהנחיל תבוסה מוחצת לשבטי סאטירים יריבים שרדפו אחריהם, ביחד עם רוחות טבע של האבא, אנושואידים קדומים וגם בני-אדם פראיים שהצטרפו להתקפה; והפאר'ליל ידעו לספר, כי במהלך הקרב הזה, נוצר הבקע הגדול שקרע את הארץ לשניים; וכי רבות מרוחות הטבע המובסות התערערו לאחר מה שספגו בקרב, והתעוותו בעצמן ליצורים אכזריים, קרועים מ'הסדר בין כל הדברים' ומהאבא עצמו, ואלו שוטטו ביערות, מזכרת לנצחונם של הנאאז'לורג ולשנאתם לאביהם הקדום ולשארי-בשרם שנותרו נאמנים לו.

לפי אחת הגרסאות, אחד מיצירי-כפיו וילדיו האדירים והאהובים ביותר של האבא נפצע פצעים קשים בקרב, חזר מובס ליער שלו ומעולם לא חזר לאיתנו.

 

לאחר מאות על מאות שנים בהם הנאאז'לורג הסתגרו בפלא העולם שלהם מאחורי היערות המקוללים, וכמעט לא באו במגע עם רוב בני הגזעים האחרים (הגם שמסופר שהיו סוחרים ראמג'ירים שידעו כיצד לסחור עימם, לפחות מדי פעם), הגיעו פולשים חדשים לאסטראת'ה – והפעם מזלם של הנאאז'לורג לא שיחק להם כמו בפעם הקודמת.

למרות העוצמה האגדית של הסאטירים לשעבר, החוכמה העתיקה והמכונות שלהם, הרי שלפי האגדה, האנ'מירים הכו אותם שוק על ירך; בעיקר לאחר שהחלו להפעיל בקרב גם אבירי קרח, נושאי זכרון מכוח קדום שאפילו צילו הטיל על הנאאז'לורג אימה חשכה.

בסופו של דבר, לאחר שהיצורים נהדפו אל תוך עירם העתיקה, שהושמה במצור והותקפה בידי הלגיונות האנ'מירים ובעלי-בריתם, מלכם האחרון של הנאאז'לורג הפעיל מהלך אחרון של יאוש, ששחרר את המים הלוהטים והמורעלים שמתחת לעיר. בכאוס שהתחולל, האנ'מירים אכן ספגו אבדות איומות ונאלצו להמלט – אולם מי הרעל הירוקים-מבעבעים הציפו אגב כך את העיר עצמה, קטלו את תושביה, או הפכו אותם ליצורים נגועים וחסרי-מוח; ובסופו של דבר, פרצה סערה של נפץ מהדהד שהרעיד את האדמה, וגרם לפלא העולם העתיק, או לפחות לרובו המכריע, לקרוס עמוק אל תוך לב האדמה.

מסופר, כי היערות עצמם, בטווח עצום מנאאז'לורג, השתנו והתעוותו, ופטריות עצומות החלו לגדול שם (יש המדמים זאת למהדורה קטנה יותר וקטלנית פחות של ההתנפצות הגדולה עצמה); היצורים שוכני היער הפכו אכזריים ומעוותים עוד יותר מקודם; וכך, היערות המקוללים והמכתש המעשן העצום בליבם נותרו במשך דורות על דורות, כאשר האנ'מירים שומרים על מרחק של כבוד, ומבססים את שלטונם בנול-דאראת' ובחוף הראמג'ירי שמעבר לה, לאורך דרך המלך שיורדת אל הדרום.

 

אולם כעת, לאחר ששההתנפצות הגדולה טלטלה את המחוז כולו וזרעה בו רעל וכאוס נוסף, שמועות עקשניות מספרות כי חורבותיה של נאאז'לורג כאילו נלפתו ביד ענקית והושלכו שוב כלפי מעלה, על מבועי הרעל המזעזעים שלהם, שחלקם זורמים כעת לתוך היערות ומשם לעבר הבקע הגדול.

השמועות הללו, כמו גם הסיכוי לגלות סודות עתיקים, כולל חפצי קסם אגדיים ומתכונים עתיקים ושכוחים של אומנות ההנדסה, החלו למשוך הרפתקנים, ציידי אוצרות, ואפילו שליטים – הגם שעד כה, נמצאו מעט מאד סודות והרבה מאד אובדן ומוות. ולמרות זאת, אצילים ראמג'ירים, שכירי חרב וחיילים הרפקנים שגלו מאורמת'ריל; סרן קור'באריון ואחרים, מתעניינים מאד באגדות ובכוחות של נאאזלורג, ושולחים מפעם לפעם משלחות שמתכתשות זו עם זו, ולא כולן חזרו בריאות ושלמות מהצללים של רויל דאראת' – לכמה מהן, יש מחנות במרחק בטוח מהיער, כאשר כפר מוזנח שהקימו עבדים שנמלטו מהראמג'ירים שני דורות קודם, הפך לבסיס אלים ושוקק חיים של ציידי אוצרות מפוקפקים (וגם סתם פושעים ונוכלים).

מספרים, שלא רק בני-אדם מגזעים שונים שמעו את השמועה של הסודות של נאאז'לורג; אלא גם קלאן ערמומי של באברו בראשות יצור שמכנה את עצמו "תאנגיצה יאיו" – יצורים פקחיים בהרבה משארי-בשרם המוכרים ממזרח יער וארת'ארון וג'אסימר; בעלי חיבה ומיומנות גדולה בתורות ההנדסה, מעוניינים בסודות של נאאז'לורג, ועושים תוכניות משלהם לגבי התיישבות ביערות המקוללים וחיפוש אחרי מעברים ללב החורבות המורעלות שבלב רויל דאראת'.

 

הערה: אם השה"ם רוצה ללכת בכיוון הזה, נאאזלורג היא בהחלט מקום 'לצוד' בו מתכונים ברמות 3 ו-4 (ואולי אפילו 5) לדמויות שחקן שהתמחו בכשרון יצירה של הנדסה.

 

אבן הבן האובד (או "אבן היוצר"): החפץ האגדי ביותר עליו מספרות האגדות, הוא חפץ דמוי אבן זוהרת או אולי חותם שנשא עליו מלך נאאז'לורג, שצופן בתוכו ידע וכוחות גדולים, ובין היתר את היכולת 'לברך' מכונות מסויימות בתבונה חלקית, ולהקנות להן כוחות אדירים.

האבן או החותם הזה, נחשב ליקר ולחזק באוצרות נאאז'לורג, והמבוקש ביותר מביניהם. אולם מסופר כי הסכנה שכרוכה באבן חורגת אך ורק ממקום מנוחתה עמוק מתחת לחורבות 'פלא העולם', ולאגדות כי היא עדיין חגורה לגופה של המלך העתיק, שהתנפח ועוות לגמרי ברעלים שהוא עצמו שחרר.

כוהנת ראמג'ירית שהיתה ידועה מאד, לפני שבחרה להמלט מהמחוז, לכפור בקוף הגדול ולהפוך את עצמה לכוהנת של אלת האור, זכתה לפי המסופר בהתגלות, במהלכה הזהירה כי האבן מקוללת, ותמיט חורבן על כל מי שיאחז בה וכל הסובבים אותו; אולם ספק אם השליטים הראגמ'ירים ומחפשי האוצרות והידע האחרים התרשמו במיוחד מהנבואה הזו. 

 

 

דרכי הגעה ועזיבה

הדרך הראשית שחצתה פעם את נול דאראת', והיתה גם זירה לכמה קרבות הקשים בין כוחות הורד האפור ללגיון הצהוב השלישי, מגיעה משוליו המזרחיים של יער וארת'ארון, ועוברת דרך המעבר הססגוני והמסוכן של ג'אסירמר, לצד זרמי מים רעילים למחצה מכוסים בצמחיה מוזרה, שיוצרים מפלים בגווני ירוק-פנימה וסגול, עד שהם מגיעים לחופיו המרהיבים והמסוכנים של האגם הירקרק גאס'ירנארן, שם שוכנת המצודה שנתפסה כיום בידי תומכיה הקנאיים יותר של הורד האפור, בראשותה של סרן אנ'ליריס קור'באריון.

משם, דרך המלך העתיקה מתקדמת לאורך המשעולים המוזרים של נול-דאראת', חוצה את הבקע הרותח (שמבעבע מאות מטרים מתחתיה, בדרכו להשפך אל הים) על גשר אבן אנ'מירי עתיק שעומד עדיין על מכונו, ועושה את דרכה אל החוף הראמג'ירי והערים אז'אנה, ראמאז'ון-ארא ונוק-מאלאר; הלאה משם, הדרך ממשיכה דרומה ומזרחה, עד שהיא אובדת לסירוגין בצללים המעובים ובין המפולות שחרץ הים בדרך שמוליכה אל עיר המקדש הארורה ראדארין, השער אל ארצות הדרום - והזדון המבעית שהולך ומתאסף שם.

 

דרך שניה ומשובשת, נכנסת אל נול דאראת' מצפון, משוליה של בקעת כנף-אודם, עוברת ליד עיירה ומספר משלטים בהם מושל גנרל אור'מאראן מהנסיכות האפורה, עם החיילים, ההרפתקנים והכורים שסרים למרותו. משם, הדרך ממשיכה דרומה כשהיא מתפתלת קרוב לחלק המזרחי של הבקע הגדול, ובסופו של דבר מתחברת עם דרך המלך הישנה לא הרחק מהגשר העצום שחוצה את הבקע, ממש לפני שהוא מתרחב ושופך את מי הרותחין שלו אל הים.

 

אל הערים הראמג'יריות, בעיקר אז'אנה ונוק-מאלאר, אפשר להגיע גם בדרך הים; עד כמה שהנמלים שלהן רעועים, נראים כצל עלוב של הנמלים הראמג'ירים במולדת האיים האבודה, והסכנה לעולם לא רחוקה מהם - עדיין אפשר לתפוס משם ספינה שמפליגה מערבה, אל קומץ איים רחוקים ששרדו את ההתנפצות הגדולה, הרחק מערבה וצפון-מערבה מאסטראת'ה, ובסופו של דבר גם אל נמל טיל'מירלן.

מסע דרך הים אפשרי רק בעונות מסויימות, אורך שבועות ארוכים (או למעלה מזה), והוא מסוכן גם אם הצוות יודע לשמור על מרחק של כבוד מהחופים המקוללים של ראדארין בדרום, או של דרום יער וארת'ארון בצפון-מערב (כולל עיר הנמל רור'פורל שהפכה למשרצה של אלמתים ומפלצות ים, כולל יצורים מרושעים ומטילי לחשים בעלי צורה שדומה לאלמוג ענק), שלא לדבר על אי הררי מוכה קסם אפל ומשכן לספנים אל-מתים ששוכן הלאה משם, קרוב מדי אל מיצרי הים שמוליכים צפונה ומערבה לעבר נמל טיל'מירלן; ובכל זאת - ישנן ספינות - ראמג'יריות ואחרות, שמכירות את דרכי הים ומפליגות בין אסטראת'ה לטיל'מירלן וליעדים אחרים, כולל איים מיושבים בלב הים; והן מעבירות איתן נוסעים וסחורות גם יחד.

 

 

 

חזרה לאינדקס ערכים מארצות שונות

 


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.