מלסטרה_קאבר.png

 

 

אסטראת'ה (נול דאראת' ו-רויל דאראת')

 

 

 

ישובים מרכזיים ברויל-דאראת'

 

מבוא ותיאור כללי | היסטוריה של רויל-דאראת' מאז ההתנפצות הגדולה | ישובים ברויל-דאראת' | דמויות חשובות

 

 

אז'אנה (כ-25,000 איש)

עיר הנמל המרכזית והישוב הגדול ביותר ברויל-דאראת'; שמה לקוח מהמילה הראמג'ירית Ajan, שפירושה תורכיז, או מי-ים בגוון כחול-ירקרק. היא יושבת משני צדדיו של מפרץ קטן, שבמרכזו נהר רולז'ה (Rulja או רויל'נה באנ'מירין) נשפך אל תוך הים הדרומי, ועל כמה איים קטנים בפתחת המפרץ.

אז'אנה של היום היא עיר צפופה ואפלולית, קטנה בשטחה מהעיר שהתקיימה כאן בתקופה האנ'מירית (שחלקים ממנה שקעו לקרקעית המפרץ); זו עיר של סמטאות מתעקלות, בנויות מאבן אפורה-ירקרקה, לחה וטחובה, מלאה בגילופים דהויים ובפסלים שתוויהם נאכלו בידי אצות ודגי שבלול; חלקים ממנה עשויים להיות בוגדניים, אלימים ומסוכנים מאד – בעיקר בלילות (אם כי פחות מכפי שהיו עד לפני מספר שנים). מנגד, באז'אנה נמצא נמל המים העמוקים הטוב היחיד בכל רויל-דאראת', מה שהופך אותה ליעד עגינה לאוניות סוחר, ואת רציפיה לשוקקי חיים ותחנת מעבר חשובה לסחורות, הרבה יותר ממזחי העץ של נוק-מאלאר. בנמל אפשר עדיין, גם אם הרבה פחות מאשר לפני ההתנפצות, למצוא פונדקים ומסבאות, ולהתקל ביורדי ים – רובם ראמג'ירים, אבל חלקם ממקומות שונים ורבים.

חלקה הדרומי של העיר שקוע למחצה במים, והפך לרובע שבו תעלות החליפו את הרחובות, והתושבים משתמשים בסירות קטנות בכדי לנווט בהם; ואילו מעברה האחר של חלקת ים כהה שתוחם את העיר הדרומית, על אי מבוצר ששרד את ההתנפצות הגדולה, עומד עדיין 'ארמון האלמוגים' העתיק, בעל צורה מיוחדת שחלקה מזכירה קונכיה ספירלית, ושם שוכן האדמירל הגדול היז'אר קאז-לוז'ארין. מחור גדול בחומת הארמון, נמתחת שרשרת גדולה שמחוברת למצודה בצידו האחר של המפרץ, אותה ניתן למשוך בכדי להגן על הנמל מספינות אויב, הגם שלא עשו בה שימוש כבר שנים ארוכות.

 

מי שיתבונן היטב במימי חלקים מהמפרץ של אז'אנה וגם במים שמחוצה לו, יוכל לראות חורבות שקועות עמוק שנעלמות לאיטן בין האצות והאלמוגים (החד-גוניים ולא ססגוניים במיוחד שגדלים באיזור הזה), במקום בו חלקים מהעיר המערבית שקעו – מי במהירות ומי בהדרגה, אל תוך מי הים בעקבות ההתנפצות וגלי הצונאמי שבאו איתה; באחד המקומות העמוקים ביותר, ששורץ שרשראות אצה ענקיות וככל הנראה גם כרישים ודגים טורפים אחרים, שקוע מקדש ארבעת התרנים – עודו שלם כמעט לגמרי, בעומק גדול מתחת לפני המים, ולעיתים עוד מבליחים בעלטה אורות מוזרים, שהמלחים טוענים שהם נשמות הכוהנות ואנשים אחרים ששקעו ביחד עם המקדש; לפי שמועות אחרות, היכל הקודש הגדול של ההשתקפות הצהובה הפך למאורתה של מפלצת ים ענקית ורבת-עוצמה שנמשכה לכאן אחרי ההתנפצות, שעודה שומרת על אוצרות של אבני-חן נוצצות וחפצי פולחן ששקעו למעמקים ביחד עם המקדש.

 

 

נוק-מאלאר (כ-10,000 איש)

יריבתה של אז'אנה, כיום צל מצולק-מלחמה, שחלקים גדולים ממנה נותרו איי-חורבות שלא שוקמו מאז מלחמת שלושת האדמירלים. נוק-מאלאר (פירוש שמה "צוק השדונים"), נבנתה במקור על קו-חוף משופע, שעולה אל צוק אדיר ומוכה גלים; כאשר העיר עצמה החלה כנמל אספקה למגדלור גדול על אי סלעי סמוך – אתר שנבנה, בגלל השרטונים והסכנות הרבות שאורבות לספינות שמתקרבות אל החוף הסלעי בחשיכה, מה שגרם בעבר הרחוק לטביעה של ספינות רבות, ששרידי כמה מהן עדיין מעטרים את המצולה.

נוק-מאלאר של היום משתרעת בעיקר סביב איזור הנמל הישן ששוקם בחופזה, וצפונה ממנו, במעלה הגבעות שם שכנו חלקי העיר הגבוהים והמבוצרים יותר ששרדו את המצור ואימי כשפיו של רארון ז'אלוט; חלק אחר של האי בנוי בצפיפות על שולי האי הגדול שממול וממערב לצוקים, סביב גבעת המגדלור, שהוקף בינתיים בחומה, ונוספו לו אגפים שהפכו לארמונה של הגבירה הקוסמת אנריז'ין.

רוב-רובה של נוק-מאלאר של היום עשוי מבתי עץ שנבנו בחופזה, בני שתיים ושלוש קומות, עם גגות פשוטים ומשופעים, שמתחת להם מזחי עץ, מחסנים וחנויות קטנות; הספינות בנמל, שהוא רדוד יותר ואיכותי ובטוח פחות מזה של אז'אנה, הן רובן ספינות דייגים או ספינות חוף קטנות או לכל היותר בינוניות, אבל ניתן (כיום) למצוא שם ספינות שמפליגות דרומה לאז'אנה, או צפונה לעבר הבקע המבעבע, מאלז'ארון-יאר ונול-דאראת'.

רוב תושבי העיר של היום מתפרנסים מדייג, או מחקלאות מקומית פשוטה (כולל לא מעט טיפול בפירות ובקמח סוקסוק זול); אבל אפשר למצוא בה גם כמה וכמה בתי עיבוד עץ ששרדו מעבר, חלקן בבעלות משפחות בעלות נסיון של דורות במלאכה, מזקקות משקה, ועוד.

אנשים שהתמזל מזלם יותר, בעיקר מקרב שוכני האי, עוסקים בעניינים שקשורים בטיפול או אספקת טובין שדרושים לצמחים של הגבירה הקוסמת – מעיבוד דשנים, ועד טיפול בפירות או בחלקים שמוצאים החוצה לעיבוד; הכרעת פטריות בשר וטיפול בשרידים שלהן, ועוד; בחנויות של האי אפשר למצוא כמה וכמה אלכימאים, מהם יודעים לרקוח משקאות משובחים לצד שיקויים מועילים, ועוד.

 

 

ראמאז'ון-ארא (כ-7,000 איש, מפוזרים על פני שטח גדול יחסית)

ראמז'ון ארא, יותר מאשר היא נראית כמו עיר, נראית כמספר קומלפקסים או מחנות שונים, שמפוזרים בלא סדר במישורי הבוץ הקודרים בדרום רויל-דאראת', מוקפים שדות בוץ מלאים גידולים מתאימים, אגמים קטנים ועכורים, ופה ושם גם שרידי עצמות של מפלצות – מהן שנקטלו בקרבות כנגד הכוחות של ראדארין ונשארו לשקוע ולהתמוסס באיטיות בתוך הבוץ. שרידים של מבני אבן הם נדירים, ואם הם בוקעים פה ושם מהאדמה, הם עתיקים מאד, וחלקם בעלי צורה לא אנושית – אולי זכר לאנושואידים הכחולים והרזים מהסיפורים של תושבי רויל-דאראת'.

ראמאז'ון ארא נעדרת כמעט כל זכר להדר של לפני ההתנפצות – בין אם אנ'מירי או ראמג'ירי מהסוג המסוגנן יותר; ותחת זאת, היא זרועה בקתות עץ, טיט וקש גדולות וקטנות, כאשר בלב כל מחנה אפשר למצוא מבנה מבוצר מעט יותר, מוקף חומץ עץ וחפיר; ופה ושם תקועים ראשי טוטם עצומים פוערי לוע בצורה מעין-קופית, ולצידם סמלים אחרים, גסים ופשוטים למראה. את התמונה משלימה אפלולית ששוררת, במידות שונות, למשך רוב היום, בעיקר בגלל הערפילים שבוקעים מעיר המקדש ראדארין שחולשת על מישורי הבוץ מדרום.

ראמאז'ון ארא, בניגוד מוחלט לערים האחרות, כמו גם לנוהג הראמג'ירי של מאות השנים האחרונות שמעולם לא סירב לארח זרים ולסחור איתם, היא עיר מסוגרת ועויינת מאד למי שאינו ראמג'ירי; וגם ראמג'ירים מערים אחרות שאינם מחסידי הזרם של סוראן אז'-באהין יתקבלו בחשדנות ולא תמיד יזכו למבטים ידידותיים. אנשי העיר הם תערובת של שרידי החקלאים שגרו כאן קודם, עבדים נמלטים או משוחררים מאנשיו של 'המלך בורן' (גם הראשון וגם השני), בניהם של פליטים אפלוליים מראדארין, וסתם ראמג'ירים ממעמד נמוך (ברובם) שנהו אחרי סוראן אז'-באהין והגיעו איתו לכאן; ולזר הם יראו פראיים, עלובים וחלקם גם כהים יותר מתושבי אז'אנה או נוק מאלאר.

לעיתים קרובות, התופים הולמים באחד המתחמים, וזר שיעיז להתקרב יוכל לחזות בטקסים אקסטטים מוזרים, דומים רק במקצת ובפועל פראיים בהרבה מאלו של הפארליל, שנועדו לאפשר למאמינים לשרות ברוחו הטהורה, הפראית ורבת-העוצמה של הקוף הגדול של אמצע הקיץ; יש הטוענים, כי בחלק מהטקסים, בעיקר אלו של סוראן עצמו, משתחררות אכן רוחות 'קיץ' מוזרות, ונכנסות ממש אל תוך נשמות הרוקדים, באורח שגורם לעיניהם להבהיק ולדברים מוזרים לאפוף אותם בזמן הריקוד.

יותר מבכל מקום אחר, הצללים של ראדארין מורגשים במישורי הבוץ שסביב ראמאז'ון-ארא; הסתננות של מפלצות, בהמות נגועות ומעוותות או אפילו מתים מהלכים היא עניין נפוץ למדי, מה שהופך את החיים לפראיים, אלימים ומסוכנים (ולא אחת גם קצרים) יותר מאשר במקומות אחרים.

 

 

מאלזארון-יאר (כ-2000 תושבים)

אפלולית כמעט כמו ראמאז'ון-ארא, אבל קטנה ידידותית וביתית בהרבה, מאלזארון-יאר יושבת בין שולי דרך המלך העתיק שחולשת על הבקע המבעבע מצפון, לבין אדמת ביצות מיוערת מדרום, ושמיה מכוסים לא אחת באד.

העיירה עצמה בנויה ממש ליד שרידיו הנפולים של קולוסוס – פסל ענק בעל חזות לא אנושית (אם אפשר ללמוד משרידיו), שקשור אולי בסודות של נאאזלורג והיצורים שחיו בה בעבר. היא בנויה בתור שני מעגלים מבוצרים, החיצוני בחומת עץ, והפנימי מחומת אבן; וכל בתי עשויים עץ, מלבד מבצר פשוט ועגול מאבן שנמצא במרכז.

מה שהיה עד לפני כמה עשרות שנים חור אלים וחסר חוק של שודדים, מבריחים והרפתקנים מפוקפקים, הוא כיום עיר מחוספסת ומסודרת שנשלטת בידי קברניט לשעבר (ידידה של הגבירה אנריז'ין שלחם לצידה במכשף האפל רוראן ז'אלוט), משפחתו, אנשי הצוות שלו לשעבר ובני משפחותיהם; העיר מתפרנסת הן מדרך המלך שעוברת לידה, והן מהביצות ומהיערות שלצידה – באשר יותר מכל הישובים המרכזיים האחרים ברויל-דאראת', היא שוכנת סמוך לצילם של יערות נאאזלורג.

כריתה, עיבוד וסחר בעצים (שמובלים מכאן אל נוק-מאלאר), חקלאות או איסוף פירות ביצה (כולל פלפלי קאארול), וגם ציד – כולל של בהמות פאז' – מהווים חלק חשוב מהחיים ומהפרנסה של העיירה, ומפרנסים בתי מלאכה, כולל נפחיות קטנות, שעוסקות ביצור כלי נשק; עובדי עור ופרוות, ועוד.

 

 

האי סורז'יל (כ-10,000 איש)

אי יפיפיה עם נמל מים עמוקים, חופי דקלים ואדמות פוריות במרחק של כארבעה ימים עד שבוע של הפלגה מרויל-דאראת' (תלוי בספינה, נמל המוצא שלה ובעוצמת הרוח), שנחשב לאחד האיים המעטים ששרדו את ההתנפצות הגדולה (או ליתר דיוק, התאוששו מהחורבן שגרמה להן). כל הספנים הראמג'ירים מרויל-דאראת' מכירים היטב את הנמל הזה ואת המזחים ושווקי המסחר שמאחוריו, שבין היתר מספקים כותנה ראמג'ירית משובחת, באיכות שקשה להשיג בעידן שאחרי ההתנפצות הגדולה... וכשם שהם מכירים אותו, ולא פעם מזדמנים, בין אם כתחנת עצירה בדרך ליעדים רחוקים יותר, או לשם מסחר - כך הם מפחדים מפניו ומפני השליט רב-העוצמה שיושב במגדל הגדול והמאיים שנישא גבוה מעל הנמל.

הקוסם דאז'אל מל-קאז'רוט (Dajal Mel-Kajrut) שהוא אדונו הכל יכול של האי ושל כל מה ומי שבתוכו, נראה במבט ראשון כקשיש נשוא פנים ולא מזיק, ואפילו חייכן ורחום. גבר ממוצע קומה, בעל עור שחום, פנים עגולות וזקן לבן וארוך שמגיע עד חגורתו; עטוי בדרך-כלל בלבן או זהוב בהיר, או שילוב בין השניים, בעל קול רך, לחיים אדומות וחיוך שנראה במבט ראשון שילוב בין אב רחמן לילד תמים - שני הדברים שהם כמעט ההיפוך הגמור לאופיו האמיתי.

מאז שדאז'אל מל-קאז'רוט הגיע לסורז'יל, וסילק משם גזע מגעיל של אנושואידים מימיים דמויי סרטן שהתעללו בבני האדם ששרדו שם לאחר ההתנפצות, כמו גם פיראטים שישבו שם והקריבו להם קורבנות אדם, הוא הכריז את עצמו לאדון האי וכל אשר בו (לפי אחד הסיפורים, לאחר שהנכבדים המקומיים לא שילמו לו את התמורה שהובטחה לו בגין עזרתו), וכל התושבים שנותרו במקום (גם אלו שאינם עבדים באורח רשמי) הפכו במידה רבה לנתינים שתלוים לחלוטין בחסדו, וחייהם יכולים להלקח מהם ברגע אחד של כעס או חשד שיעוררו ("הם חבים לי הכל, ילדי הפעוטים").

בסורז'יל, רצונו של הקוסם הגדול - כמו גם רצון מקורביו והחרבות להשכיר שהוא מעסיק הוא החוק; מסופר, שהקוסם הגדול מסוגל לראות דרך עיניהם של קופים שמטפסים וקופצים בין הדקלים ושאר העצים באי; נחשים ואפילו ציפורים, דרכן הוא בוחן את נתיניו בשבע עיניים, ומקפיד שיעבדו קשה "לאות תודה על חסדו" - כאשר הגורל הרע ביותר נופל בחלקם של העבדים (רבים מהם תושבי האי לשעבר שעוררו את חמתו או 'אכזבתו' של דאז'אל), ומעבדים בין היתר את שדות הכותנה ואת מטעי הדקלים - חלקם מיוחדים ומכושפים - של הקוסם הגדול, או נאלצים לטפל בפטריות הבשר הדשנות שהוא מגדל במקומות חשוכים יותר.

דאלאז' אינו שוטה ואינו מטורף (לפחות לא לגמרי), ומעוניין מאד במסחר ובאוניות שיעגנו במזחים שלו - ולכן, החוק שקבע מפריד באורח ברור בין נתיניו לבין זרים, שכל עוד לא יפרו את החוק או ימרידו את המקומיים, חופשיים להסתובב בנמל וסביבתו ולסחור שם, גם אם הם מרגישים היטב את הפנים הקפואות ואת השלשלאות הלא נראות אבל נוכחות שכופתות את המקומיים שבאים עימם במגע - מהסוחרים ועד לנערות הפונדקים.

המקומיים, לעומת זאת, הם נתינים שחל עליהם איסור לעזוב את האי בלא אישורו של הקוסם הגדול; משפחות של דייגים או אנשים אחרים שמורשים להפליג אל הים, למשל, חייבות בכל עת להותיר בן משפחה ב'חסות' אנשיו של הקוסם הגדול, לעיתים קרובות אישה או ילד צעיר - וגורלו של זה יהיה רע ומר אם ימלטו או לא יחזרו במועד, כאשר במקרה הטוב, הוא יהפוך לעבד וישלח לשדות הכותנה בתנאים הגרועים ביותר; ובמקרה הרע, יגרר למרתפיו של המכשף הגדול, כדי לשמש כמאכל - לפי מיטב המסורת המפחידה ביותר - לצמחים המכושפים שגדלים במרתפים, או בכדי "להעניק את דמו כפיצוי על העלבון הגדול", לאחד השיקויים או הניסויים חסרי השם שדאז'אל ותלמידיו עורכים לפי השמועה.

 

למרות שמועות עקשניות, נראה שדאז'אל לא היה מקורב לקוסם האפל רארון ז'אלוט, ועוד פחות מזה לכת שנותרה אחרי האחרון, שבסופו של דבר השתעבדה לראדארין; דאז'אל שומר על עצמו עצמאי ונייטרלי לחלוטין במאבקים בין המושלים של רויל-דאראת', כשהוא צופה מהצד וככל הנראה משחק במשחק משל עצמו - אולי מול גורמים אחרים, מוכרים פחות.

 

 

 

חזרה לאינדקס ערכים מארצות שונות

 


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.