המערכה ב'מגדל היקינטון' וסביבתו

שלטונה והשקפתה הדתית של הכוהנת אלרינסיה

אורגי הערפל של מגדל היקינטון

קהילת אורגי הערפל הזעירה של 'מגדל היקינטון' אינם פליטים מהמלחמה האחרונה, אלא צאצאיהם של אורגי ערפל שנטשו את ממלכת האור הנשגב לפני כ-200 שנים, בנסיבות שאורגי הערפל ממעטים לדבר עליהן, ומעט מאד מהן מובנות לבני האדם המקומיים. אולם לאותו קרע עתיק, גם אם מעטים יודו בפה מלא בקיומו, או יסוו אותו מאחורי חיוכים ודברי נימוס דו-משמעיים כמיטב המסורת של אורגי הערפל, יש כנראה תפקיד גם במדיניות ובגישות התאולוגיות שאלרינסיה אוכפת כיום ב"אגרוף פלדה מכוסה משי" במגדל היקינטון, וגם לחוסר החיבה הדדי בין אלרניסיה וסיעתה לבין אבירי קל'דוריל, ובעיקר אורגי הערפל הגולים שנספחו אליהם – בין אם צאצאי המשפחות שישבו בטירת קלדוריל מזה שנים ארוכות, ובין אם פליטים מחורבן ממלכת האור הנשגב.

מהמעט שידוע, לפני כ-200 שנים הגיע לשיאו משבר או סכסוך ששילב הן תאולוגיה והן מאבקי שליטה בקרב כהונת מלכת האור, שהחלו עוד קודם לכן, לאחר הכניעה של אורגי הערפל והפיכת הממלכה שלהם לואסאלית של האימפריה האנ'מירית. מסופר על סיעה מסוימת שביקשה לערוך שינויים מקיפים בכהונה, בטקסים ואולי גם בממלכה עצמה, והיו לה תומכים הן בין הכוהנים והכוהנות בעיר הבירה קלסילדי, והן בקרב משפחות עתיקות מסוימות.

יש מעט מאד מידע מה היו הדרישות או האני מאמין המקורי של אותה סיעה, מה גם שבהמשך היא התפצלה לשלושה זרמים שונים, מה שהקל על הדעיכה שלה והסילוק שלה – גם אם בדברי נימוס מעודנים וכמעט בלי שפיכות דמים. מבין השיטין של דברים שאלרינסיה עצמה (שנולדה רק לאחר שיא המאורע, ועזבה את ממלכת אורגי הערפל כאשר היתה ילדה קטנה) אמרה או רמזה, הרי שאותם 'מבקשי תיקון' חזו מראש את הרקבון בממלכת אורגי הערפל, ו"לו היו מאזינים להם, חסדה של האלה לא היה סר מאיתנו, ואולי בחסד האור, פרחי קלסידי היו ממשיכים לפרוח ולשיר את שבחי האור מתחת לשמיים תכולים'.

מנגד, קשה מאד להבין עד כמה עמדותיה של אלרינסיה כיום אכן מתאימות לטענות המקוריות של הפלג המרדני בכהונה, לפני שהתפצל ואז סולק; ועוד יותר קשה לדמיין כיצד היה ניתן להגן על הממלכה באמצעות עמדות שדוחות את עצם הרעיון של האבירות של מלכת האור, כפי שהגבירה מביעה כיום, בין היתר כחלק מהסכסוך ההולך ומחריף שלהם מול אבירי קל'דוריל.

התאולוגיה של אלרינסיה

העמדה בה דוגלת אלרינסיה כיום, טוענת כי חורבן ממלכת האור הנשגב, והדר בה מלכת האור הסירה את חסדה מ"בכורי האור" שלה (כלומר, אורגי הערפל) ואפשרה את החורבן והטבח, באה לא משום שעצלות ורפיון אחזו באבירים ובשאר הכוחות של הממלכה המוארת, שחלקם נראו כאילו העדיפו טקסים ומאות דקדוקים עדינים על פני יכולת קרבית או מבנה פיקודי מאורגן ויעיל. להיפך: ירידתם של אורגי הערפל מגדולתם, שתחילה הפילה אותם לחסות האנ'מירית, ולאחר מכן הביאה לחורבנם, באה דווקא משום שהם החזיקו במסדרי אבירים חמושים, וחישלו פלדה שנועדה להרג במקום לשיר את שבחי האור.

היהירות הזו, שלשיטתה של אלרינסיה גרמה לאורגי הערפל לחקות את הראלג'קריל האלימים והשנואים במקום להיבדל מהם, היא זו שגרמה למלכת האור להסיר בהדרגה את חסדה מהממלכה והביאה בסופו של דבר לחורבן; ועל אורגי הערפל שנותרו לנטוש את הדרכים הישנות והרעות, לחזור אל האור בכל ליבם ולטהר אותו מאלימות ומרוע. בין היתר, לשיטתה אין כל מקום בתארים הישנים ובמזכרות שחלק מהשושלות היריבות נאחזות בהן – שרידים ממסדרים עתיקים, עמדות ומורשת שלא הועילה בכלום; וממילא "המלחמה האמיתית בין הטוב לרע ניטשת בליבו של כל מאמין, בין אם הוא אדם פשוט וגס הליכות במעט, ובין אם הוא אורג ערפל מעודן השר את שבחי המלכה".

המבחן האמיתי של כל מאמין, גם בחיי היום-יום, הוא 'להיות כמו כלי שקוף המקרין מתוכו את אור הארמון הנשגב'; להרגיש מאושר בחסד שקיבל, ולהראות זאת קבל עם ועדה. מנגד, זעף, התגודדויות מרירות או אומללות הם עדות לחושך ששולט בנשמתו של מי שנוהג כך. זאת, כאשר הגרוע מכל הוא לנטור לאלה או לפקפק בחסדה בגלל החורבן, במקום לקבל זאת ולקבל את הדין באהבה.

מכאן, שהגרסה לאמונה במלכת האור, כפי שהושלטה בידי אלרינסיה ביד ברזל במגדל היקינטון, מייחסת חשיבות רבה לאושר ולחיי קהילה מושלמים, שמאפשרים לכל המשתתפים בהם 'להקרין אור כמו כלי קיבול מושלם'. לא רק זעף או אבל על העבר, אלא גם בדידות נחשבות כשורש כל רע, ומכאן ההקפדה הרבה על סעודות משותפות, השתתפות בטקסים רבים ושונים גם בחיי היומיום, ו"האכפתיות" של הקהילה ושל כוהני באורח אישי על מה שמתחולל בליבו של כל אחד ואחד מהפרטים – כולל בדיקה, האם חלק מכלי הקיבול 'לא נשברו מעל ליכולת תיקון' ומסכנים את האחרים במרירות ובאפלה שהם צוברים, גם אם בדממה ובינם לבינם.

במגדל היקינטון, כך אומרים, 'אין פושעים ואין שנאות' מלבד כאלו שנעשו בגלל שהחושך השתלט על נפשו של אדם, וגרם לו לפשוע – תחילה בליבו - נגד מלכת האור עצמה; ופושעים מסוג זה מטופל בחומרה.

הכוהנת אלרינסיה, מקורביה ורוב התושבים של הכפר, בוודאי הנכבדים יותר, דבקים באמונה זו גם נוכח השמועות העקשניות על דברים אפלים שהתרחשו בכפר, כולל על פעולה של רוצח מטורף ואכזרי במיוחד שהכה לפחות פעמיים, ונוהג להשמיע קול מזעזע כאשר הוא סוגר על טרפו – עצם הפצת שמועות כאלו, כולל ובעיקר על אותו רוצח מסתורי, עשוי להביא ל'אי שביעות רצון' מטעמה של הכוהנת, די והותר בכדי להשתיק את רוב הלשונות הפטפטניות.

חטא ועונש במגדל היקינטון

אלרינסיה שוללת כמובן אלימות, מלבד המינימום שנדרש כדי לשמור על גבולות הרובע ועל סדרי החיים שבתוכו, ועל-פניו, גם העונשים לחברי קהילה סוררים מתרחקים מאלימות מכל הסוגים – החל מהצלפות ובוודאי עונש מוות. אמנם, יש הטוענים שבאורח לא רשמי, יש לאלרינסיה מי שמסוגלים בהחלט להפעיל אלימות באופן פחות רשמי, אם הדבר ידרש לה; וכפי שאכן כבר נדרש לה בימים בהם נאבקה עדיין להקים את שלטונה במגדל היקינטון. כמו כן, יש מי שמרים ידיים במקרים 'המעטים, הנדירים מאד' בהם אלרינסיה נאלצת להתלונן ולקרוא לעזרה של המשמר העירוני של נמל ראלסורם או כוחות אחרים – וגם אז, היא מקפידה לשלוח מכתב מבושם ורהוט בה היא מביעה את 'רצונה ותפילתה כי ינהגו עם האומלל הזה במידת הרחמים'.

כך, גם במקרים הנדירים בהם אלרינסיה נאלצת להיעזר בהרפתקנים – למשל, כדי לסלק איום של מפלצת מסוכנת, היא לעולם לא תודה להם בפומבי או תתייחס אליהם כגיבורים, ואת התשלום על מעשיהם הם יקבלו מחוץ לרובע, בחשכת הליל; ולעולם לא יערך לכבודם, כמעט אף פעם, טקס הוקרה רשמי, בוודאי שלא בכיכר המרכזית של הכפר.

העונש הקשה ביותר שאפשר לקבל במגדל היקינטון, הוא דרישה מנומסת לעזוב' (להבדיל מהשלב היותר מוקדם ופחות חמור של 'בקשה מנומסת') שפירושה גירוש ונידוי מוחלט מהקהילה, באופן כזה שמביא את אלרינסיה או מי מהמעגל הקרוב אליה לבצע מעין טקס שבו שמו של העבריין המנודה 'נמחק' מכל הרישומים של מגדל היקינטון, וחל איסור לא רשמי, אבל חזק מאד, להזכיר את שמו בכל דרך שהיא מכאן והלאה, משל עצם קיומו של אותו אדם 'בוטל' והוא לא היה קיים מעולם.

יש הטוענים שמדובר ביותר מנידוי סתם, אלא שמשהו שכרוך בקסם של ממש – עד כדי כך, שכעבור זמן-מה, רוב אנשי מגדל היקינטון, ובסופו של דבר אפילו בני משפחה של הנדון, אכן שוכחים אותו; בהתחלה דמותו מטשטשת ומאבדת פרטים, ולאחר זמן נשכחת ממש. כאשר עצם הנסיון להזכיר אותה או לשאול שאלות שאי אפשר להתחמק מהם, עשוי לגרום לנשאלים לאי נוחות של ממש, לעיתים עד לסף כאב (וכמובן, מהר מאד יהפכו את השואל עצמו לאדם לא רצוי).

ישנה גם שמועה אחרת, שאלו מהנידונים שלא מקבלים את הדין ולא מתרחקים די הצורך ממגדל היקינטון, ובעיקר מתעקשים להשאר בסביבתו הקרובה, חווים תופעות קשות שמזכירות לעיתים כאבי גמילה של שיכור מהסוג הגרוע ביותר, שכוללים לא רק כאבים ורעידות, אלא גם יגון קשה שעשוי לגרום להם להכניס את עצמם לסכנות – באורח שיאפשר לאלרינסיה להעיר כי "אוחזי חרב, בחרב יאבדו; הנאחזים ביגון, ביגון יכלו".

חזרה אל דף האינדקס של המערכה של מגדל היקינטון

חזרה אל דף האינדקס של רמת גאלאסורם

חזרה לאינדקס ערכים מארצות שונות

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.