רמת גאלאסורם

תיאור כללי: גָאלָאסוֺרְם הוא שמה של הרמה הנמוכה והפוריה שמשתרעת בין חלקו הדרומי של נמל ראלסורם לבין רכס הברקים התלול שתוחם את חצי האי של ראלסורם בצפון. זהו איזור שטוח ופורה מאד, שהיווה במשך דורות את 'אסם התבואה' של העיר הגדולה שמצפון, וגם זירה למאבק על השפעה בין כוחו ההולך ויורד של מסדר אבירי קלדוריל ובני בריתו אורגי הערפל לבין שושלות אנ'מיריות חדשות יותר שהגיעו ממעבר לים, ובשני הדורות האחרונים הוחלפו או התמזגו אל תוך המעמד העולה של סוחרים ובעלי אדמות שהתעשרו לאחר ההתנפצות האחרונה וחורבן ממלכת אורגי הערפל דור אחד לאחריה.

תוואי שטח ונוף: גאלאסורם משתרעת בין ההרים הקודרים שתוחמים אותה מדרום, ובמזרח שוקעים בהדרגה והופכים לרכס גבעות כהה ותלול שמפריד בין הרמה לבין הים. מצפון, היא גובלת בחומות המתפוררות למחצה של החלק הדרומי והעלוב של נמל ראלסורם, כולל 'עמק החזירים' הידוע לשמצה בצחנה ובטינופת שהוא מפיץ סביבו. ממזרח, הרמה יורדת בשורה של מצוקים אל הנוף המדכא של ביצת מי-פחם.

בעבר הרחוק, האיזור היה מיוער מאד, אבל רוב היערות בוראו עוד לפני הכיבוש האנ'מירי, ושרידים משמעותיים שלהם אפשר למצוא רק בכמה חלקים מסביב לגבעות המזרחיות, ובעיקר בדרום-מערב הרמה. כיום, חלקים רבים של האיזור הפכו ל'ים זהוב' של שיבולים גבוהות, ואחרים מוריקים ממטעים של עצי פרי, או זרועים בשדות פרחים ססגוניים, שמספקים חומרי גלם חשובים לסדנאות הצבעים וסוחרי הבשמים של נמל ראלסורם – צורך שהתגבר מאד בדור האחרון, מאז חורבן ממלכת אורגי הערפל על שדות הפרחים הקסומים למחצה שגדלו בה.

פה ושם, אפשר לראות פלטה סלעית או אוסף של סלעים מוזרים בוקעים מאדמה, או שרידים של עמודים עתיקים ומתפוררים שמבצבצים עדיין מתוך הצמחיה, ככל הנראה חלקים מחורבות מהתקופה האלארינית, מצולקים בצלקות של מלחמות שכמעט איש אינו זוכר, אבל יש להן שרידים או רמזים במעט מהפולקלור של הישובים המקומיים.

בדור האחרון, חלקים ממערב הרמה החלו לחלות ולנבול בהדרגה, כאשר את רוב הנזק ספגו מטעי התפוחים היפיפיים לשעבר של 'גבעת הפעמון'; יש הטוענים שמדובר בהשפעה של התרחבות הביצות, בעיקר אל תוך איזורים בעולם התחתי, עמוק מתחת לרמה, או של הזוהמה שזורמת מבתי המטבחיים העצומים של 'עמק החזירים'; ויש הטוענים לקשר עם חורבן ממלכת אורגי הערפל וכוחות אפלים שהחלו להתעצם מאז, וגרמו בין היתר לדעיכה הטראגית של הכוהנת האהובה של אלת האור שהיתה ראש הכפר של 'גבעת הפעמון', ולסדרה של מאורעות מוזרים שקרו באותה עת.

הגעה ועזיבה: הדרך הראשית שחוצה את גאלאסורם מכונה 'המזלג הזהוב'. זו דרך כבושה ורחבה, מתאימה מאד לכרכרות ולעגלות מטען. היא בוקעת מהשערים של טירת קלדוריל, חוצה את עיירת האבן העתיקה סביבה ("המקום שהזמן קפא בו"), ויורדת אל תוך הים המרשרש של הירוק והזהוב, כשהיא חוצה אותו לכיוון צפון-מזרח.

לאחר יום של מסע ברכיבה איטית, הדרך מגיעה להתפצלות מתחת לגבעה של ראלזור, שם ישב פעם כלא לשבויי מלחמה ממאבק שכמעט נשכח כיום בין הכוהנות האדומות של נמל ראלסורם לסיעה של יורדי-ים אנ'מירים מורדים שהחלו לסגוד לאלת המלחמה של פיות האבק ושלחו את ידם בשוד-ים, וכיום משתרע מסביב ובין השרידים שלו ישוב שהקימו הצאצאים שלהם, שידוע במפחות ובחרשי המתכת שלו; וגם בכמה וכמה פונדקים ובתי אוכל משובח עבור מי שהפרוטה בכיסו.

שם, מתחת לבתים הציוריים ולעשן שעולה מהמפחות, הדרך מתפצלת לשניים: דרך אחת ממשיכה צפונה, עוברת ליד פונדק דרכים עתיק על סף אגם ביצתי קטן, ויורדת למטה, אל הצחנה המזעזעת של 'עמק החזירים', שאד כבד עומד מעליו ביום ובלילה, דרך שער מזוהם ומוזנח למדי בחומה של נמל ראלסורם, שקרוא באותו שם.

דרך אחרת עושה מעקף מדרום-מערב, עוברת דרך חלקיו המפוארים ביותר של 'ים השיבולים' וסמוך לבתיו המהודרים של גאלתרוס, הגדול והעשיר מבין כפרי האזור; משם היא פונה צפונה, משקיפה מרחוק על הנוף הנובל והמדכא של גבעת הפעמון, ומסתיימת בשער גאלאסורם שבחומות נמל ראלסורם, ממנו יורד רחוב מרוצף ועתיק אל נמל המעבורות הדרומי של העיר הגדולה.

המעבר בדרך נחשב בטוח למדי רוב הזמן (הגם שהתקפות שודדים עשויות להתרחש מפעם לפעם, וחלקים מסוימים של הדרך, בעיקר ליד גבעת הפעמון, הפכו לאחרונה מפחידים למדי, בעיקר בלילה ובזמן שבו ערפל מהביצות מתחיל להתפשט מזרחה), והיא בשימוש תדיר של שיירות של עגלות סחורה ומטען, ונוסעים רכובים ורגליים, שחלקם עושים את כל הדרך וחלקם מבקשים רק לעבור מכפר לכפר עם מרכולת או בכדי לבקר קרובי משפחה. פרש מהיר יכול לחצות את הדרך ביום בודד; להולך רגל שזמנו בידו, המסע מטירת קלדוריל עד לשערי העיר עשוי לקחת שלושה ולעיתים גם ארבעה ימים. הדרך עצמה חופשיה למעבר ואינה דורשת מכסים (הגם שמכס בהחלט יגבה ממי שנכנס לשערי נמל ראלסורם עם סחורות), אבל כמה מהישובים המקומיים בוחנים בעין זהירה, ולא תמיד יהיו ידידותיים לזרים 'מהסוג הלא מתאים'.

הישובים המרכזיים ברמת גאלאסורם

קלדוריל

אוכלוסיה: כ-6,000 איש.

עיירה עשויה אבן, עתיקה ומהודרת שבנויה על צלע הר אפור, מתחת לקומפלקס האדיר של טירת אבירי קלדוריל, ושייכת לשלטון האוטונומי כמעט לגמרי שניתן למסדר בתקופה האנ'מירית, לרבות אי-כפיפות למיסים ולחוקים אחרים שנקבעים בידי פרנסי נמל ראלסורם (שכולל סיבוך חוקי שהופך את האיזור, באורח רשמי ל'רכוש' של המלכים המתים של אורגי הערפל). רבים מתייחסים למקום, מהלהג והלבוש של תושביו ועד לחצרות האבירים שלו, למשטר ולניסים שמתנופפים על הבתים שלו – כולל ניסים של שושלות שונות של אורגי ערפל (או כאלו שנעשו בהשראתן), כ"מקום שהזמן קפא בו".

טירת קלדוריל היא קומפלקס של מגדלים, היכלות וחצרות אבן מעוטרות בעמודים מגולפים, שנראית כמו 'מקום שקפא בזמן' ונראה כמו שילוב מוזר בין מסורות אנ'מיריות, אלאריניות ומסורת של אורגי ערפל. מחוצה לה, משתרעים רחובות נקיים ומפותלים של עיירה הררית עתיקה, בנויים ברובם מאבן בהירה, עם חומות עתיקות ולפחות שני פונדקים עתיקים שפועלים כאן לפחות מאתיים שנה, ויש סיפורים רבים שמסופרים עליהם (ועל גני התבלין של אחד מהם), שקשורים לסיפורים עתיקים של אבירי המסדר, ואולי גם לסיפורים אלאריניים עתיקים יותר.

כיום, האוכלוסיה המקומית ובעיקר שורות האבירים הדלדלו מאד; רבים מהאבירים מבוגרים, שבני המשפחה הצעירים שלהם – אם יש כאלו – עזבו למקומות אחרים ולאורח חיים אחר; ולא ברור כמה הצמרת המדלדלת של המסדר תוכל להמשיך ולהחזיק לאורך זמן בנכסים ובמעמד שלה ושל הטירה והעיירה בכלל, גם בעזרת אורגי הערפל המעטים יחסית שבחרו להתיישב או להמשיך לחיות כאן.

העיירה סובלת מהזנחה הולכת וגוברת, ומהתמעטות אוכלוסיה; גם בגלל מכות צבאיות שהמסדר ספג בעבר ולא התאושש מהן לגמרי, וגם משום שצעירים לא מעטים עקרו לנסות את מזלם בנמל ראלסורם ובמקומות אחרים. בתים לא מעטים ריקים כיום, ורק שלטי אבן שחוקי-רוח מעידים על שמות של משפחות ושל אבירים שחיו כאן בעבר; ורבים מהאבירים של המסדר כיום מבוגרים למדי, מה שהפך להיות מקור ללא מעט בדיחות שמספרים עליהם בנמל ראלסורם.

העיירה מצאה מקור התאוששות זמני בכמה מאות פליטים אורגי ערפל, רבים מהם כאלו שהיו להם קשרי משפחה רחוקים באיזור, ומספר דומה של איכרים עקורים ממחוזות אחרים, נפגעי מדיניות גידור האדמות שהלכה וגברה בדור האחרון; אבל ההתאוששות הזו היא חלקית וזמנית, וגם יצרה מתחים בין המשפחות הותיקות לבין חלק מהעקורים שהתיישבו בשולי העיירה.

גאלתרוס

אוכלוסיה: כ-2,500 איש

הכפר האמיד ביותר באיזור, שחולש על מרכז 'ים השיבולים הזהוב' ואספקת התבואה לנמל ראלסורם, וחיות בו כמה משפחות של בעלי אדמות קטנים או בעלי מלאכה שהתעשרו מאד, וידועים לשמצה כקמצנים וחמדנים שהיחס שלהם לאריסים ולפועלים החקלאיים שלהם קשה ובלתי הוגן ("לא הרבה יותר מעבדים", כפי שנאמר, גם אם בהגזמה מסויימת).

ראש וראשון לאותם עשירים חדשים, הוא האדון סָארְלָארְד אָנְמֶנֶל, טיפוס שנוי במחלוקת שהחל את דרכו כטוחן וסוחר דגנים קטן, שהצליח להפוך בדרך שיש האומרים שהיא "עסיסית מאד" שהשתיקה יפה לה לספק הקמח של האקדמיה של הקתרוס האדום.

כיום, מר אנמנל הוא עשיר כקורח, מחזיק אדמות רחבות ידיים, מחסנים וסחורות נוספות, ידיד קרוב של המפקח העירוני העליון (מעין 'ראש עיר' עם סמכויות מוגבלות) של נמל ראלסורם, ומנסה בו-זמנית לפלס את דרכו אל תוך 'מועצת התשעה', להכניס את משפחתו, בעיקר את בתו הבכורה, אל החברה הגבוהה, ולבצר את הקואליציה של משפחות עשירות ונכבדים מקומיים שהוא עומד בראשה באיזור גאלאסורם, תוך שהוא 'שולח ידיים' ומתערב בעניינים של רבים מהישובים באיזור.

גאלתרוס הוא ישוב מהודר, קרתני למדי, ומאד לא ידידותי למי שנראה שהפרוטה לא בכיסו ומסתובב בין הבתים המפוארים (להבדיל ממגורי האריסים העלובים שבתוך השדות) בלא סיבה טובה לעשות זאת.

מגדל היקינטון

אוכלוסיה: כ-2,000 איש.

כפר ציורי ויפיפיה שנמצא לא רחוק מהחוף הצפוני של אגם עמוק שנקרא בשם דומה ("מי יקינטון"), והמים שלו נחשבים כבעלי סגולות עתיקות וחזקות. הכפר שולט ברוב שדות הפרחים שמשמשמים לבשמים ולצבעים, ומחזיק גם כמה מתפרות עתיקות וידועות לתהילה.

הכפר נמצא מזה כמעט 150 שנים בשליטתה המוחלטת של אורגת ערפל יפיפיה וזהובת שיער בשם אלרינסיה, שהגם שהיא כפופה באופן רשמי למרות של אבירי קלדוריל, מנהלת מדיניות משל עצמה, ולא היססה מלפעול נגד המסדר העתיק והנחלש כאשר הדבר השתלם לה. היא נחשבת ככוהנת של אלת האור ומרפאה ידועה לתהילה (הגם שהדבר מלווה בשמועות מוזרות, שחלקם מפקפקות במקור של חלק מהכוחות שלה), אבל היא נוקטת – בעיקר מאז חורבן ממלכת אורגי הערפל – קו תאולוגי עצמאי שיכול להראות מוזר וחשוד למדי לאורגי ערפל שבאו משרידי ממלכת האור הנשגב; והיא נחשבה מזה שנים כיריבה של הכוהנת האומללה של גבעת הפעמון.

אלרינסיה מנהלת באופן רשמי 'קהילה מושלמת' שבה אנ'מירים מסורתיים, קומץ אורגי ערפל, מקומיים עתיקים עם אמונות אלאריניות ואפילו מעט פארליל שבאו מהיבשת המזרחית חיים בהרמוניה מושלמת – אבל שמועות עקשניות טוענות שאותה הרמוניה נשלטת ביד ברזל (גם אם מכוסה משי ואמרות שפר ענוגות) של הגבירה ובנותיה וכוהן אורג-ערפל נוסף שנשוי לאחת מהן, שמשהו בתוכו 'נקרע' בחורבן ממלכת האור הנשגב; ושמתחת לארוחות המשותפות, טקסי ההודיה לאור ולפרחים שנעשים בנוסח שחיברה אלרינסיה, והאושר הבלתי מופרע של הכפר העמיד, רוחשים צללים אפלים – חלק מהן קשורות לחורבות של אחוזה שהיתה בבעלות שושלת שכוחה של אבירים שהעלתה את זעמה של הגבירה לפני כמאה שנים, מסיבות שאף אחד בכפר ובסיבובותיו 'לא יודע כלום' עליהן.

כמו כן מסופר, שאלרינסיה, מתחת למתק השפתיים בביקוריה בטירת קלדוריל, בגדה מזמן בכוח הדועך של המסדר, ולמעשה מהדקת יותר ויותר ברית לא מוכרזת עם מר אנמנל (ורעייתו השאפתנית כמותו, אבל מחוכמת הרבה פחות ממנו).

לתיאור מפורט יותר של המערכה באיזור ושל פונדק מבוצר שמתאים לפתיחה של מערכה, לחץ כאן.

ראלזור

אוכלוסיה: כ-1500 איש

ראלזור הוא כפר ציורי, לא עשיר במיוחד, שניכר מרחוק במפחות ובמפוחים הרבים שלו, אבל ידוע גם בפונדקים עם אוכל ביתי ומקלט בטוח ונעים לעוברי אורח שהפרוטה בכיסם, עם מעט מאד מהחשדנות המתנשאת של גלתרוס ופונדק היוקרה הבודד שלו.

ראלזור בנוי סביב ובתוך חורבות של מבצר מתפורר, ששימש פעם כלא, בו נכלאו שבויי מלחמה שנגררו לכאן לאחר מלחמה שכיום מעטים זוכרים אותה, אבל נמשכה לסירוגין כ-35 שנים, בין האימפריה האנ'מירית (והכוהנות האדומות של ראלסורם במיוחד), לבין יורדי-ים אנ'מירים עריקים, שהפכו לשודדי ים שסוגדים לגרסה משלהם של אלת המלחמה של פיות האבק.

המורד הראשי, אדמירל טלסור, היה יורד-ים ומצביא ימי שעלה בעשר אצבעות מהתחתית, ועלה ממלח פשוט ועד למפקד צי, שתחת הדגל האנ'מירי זכה לנצחונות גדולים על הכוחות הפושטים של האנואושידים המפלצתיים מגזע הסקו; אבל לאחר מכן, מרד באימפריה – יש אומרים מזעם וגאווה פגועה, על כך שאת הקידום או הפרסים שהוא סבר שמגיעים לו, קיבלה יורשת מפונקת ומעוטת מעללים משושלת נשים בכירה שקשורה בכוהנות האדומות של ראלסורם.

כך או אחרת, טלסור ואנשיו הקימו נמל עצמאי בצפון, שהפך למשך מספר שנים ל'נסיכות פיראטים' שהשפילו את הצי האנ'מירי ואת אורגי הערפל פעם אחר פעם, אבל בסופו של דבר, בעיקר לאחר מותו בלא עת של המייסד, התפלגו, נחלשו ובסופו של דבר בוערו במבצע מתוכנן היטב של אחד הלגיונות האנ'מירים.

רבים מהשבויים שהאנ'מירים חסו על חייהם, נכלאו על גבעת ראלזור; ולאחר שנים, כאשר התחלפה המראה הגדולה, והפיראטים של אלת המלחמה הפכו לזכרון רחוק שלא היווה איום (ומנגד, האיום של הסקו, והצל של הקור'סלאג שנמצא אולי מאחוריהם הלכו והתחזקו), השבויים שנותרו זכו לחנינה; כמה מהם גויסו בפועל לצי, ולקחו חלק בסדרת מאורעות שהסלימה מאוחר יותר למלחמה הגדולה שהובילה 'רסיס הקרח' כנגד הקור'סלאג, והיתר קיבלו את הזכות להתיישב כאנשים חופשיים במקום בו עמד פעם הכלא שלהם, שהוזנח והחל להתפורר בינתיים.

כך, נוסד הכפר ראלזור כפי שהוא קיים עד היום; משכן לנפחים וחרשי מתכת, שלפחות שלושה מהם בעלי שם שיצא אל מחוץ לגבולות גאלאסורם. הכפר משמר, פחות או יותר, את הדת המוזרה של אבותיו, שלקחו פולחנות מפיות האבק, והסבו אותן לגרסה משלהם של האלה ראהל, שנחשבת להתגשמות של המלחמה – הגם שנראה שחלקם שקעו בהדרגה לגדר מסורת מקומית, אם כי מתח מסויים בין מאמיניה של ראהל לאורגי הערפל היה ונותר עד היום.

באורח רשמי, הכפר מסרב לקחת עמדה במאבקים שבין גאלתרוס והפטרונים העשירים שלה לבין אבירי קלדוריל, אבל נראה שהסוגיה - ועוד עניינים שקשורים למאבקים בנמל ראלסורם וסביבותיו בשנים האחרונות, מתחילים לפלג או לפחות ליצור סיעות יריבות בתוך הכפר.

קלרולירן (לשעבר פרולט)

אוכלוסיה: כ-1500 איש

כפר של איכרים עניים על צלעות הגבעות, סביב חורבות אלאראניות עתיקות ושרידים של עץ ענק נבול כמעט לגמרי שעומד בראשן. לאחר מספר שנים שבו הכפר השתעבד לבעלי האדמות העשירים מגאלתרוס, ששכרו בין היתר כנופיות פושעים לרדות במקומיים ולגבות תשלומים שונים, הכפר השתחרר במרד אלים שהוביל מפקד צעיר ונמרץ ממסדר אבירי קלדוריל, שהפר אגב כך את ההוראות המרסנות והזהירות של ראשי המסדר שלו עצמו.

הכפר המשוחרר מונהג כיום בידי המשחרר שלו, וחבורת האבירים ואורגי הערפל שלחמו לצידו, מתאושש בהדרגה, אבל גם מסובך בהליכים שיריביו נוקטים נגדו בנמל ראלסורם, ובסכסוכי גבול עם אנשיו של מר אנמנל שנחוש בדעתו לנקום ו"להחזיר את כל ממה ששייך לו, עד המטבע האחרון". מר אנמנל נעזר לצורך כך במפקח הראשי של הנמל, שאחד מקרוביו הסוררים היה חלק מהכנופיה שרדתה בכפר, ונהרג במהלך המרד.

מספרים שלמפקד או ראש הכפר החדש, יש שאיפות מרחיקות לכת יותר ממה שנראה; הוא מאמן כוחות משל עצמו, חרף הנזיפות החוזרות ונשנות מהנהגת המסדר, והוא, או אולי כוהן מוזר שבא ביחד איתו, עושה מאמצים לשקם את העץ העתיק – יש אומרים שבהצלחה מסוימת.

זאראתול

אוכלוסיה: כ-1000 איש

כפר עתיק מאד, יש אומרים העתיק בישובי גאלאסורם (מלבד אולי טירת קלדוריל), בנוי באבן כהה על סף היער העבות בדרום-מערב הרמה, ומכיל לא מעט ציידים ופרוונים, וגם בעלי מלאכה שהתמחו בעישון בשר ויצירת נקניקים משובחים, רובם ממשפחות שעוסקות בכך דורות רבים.

הכפר נשלט כביכול על-ידי בית אצולה אלאריני עתיק שהמגדל שלו נמצא בסמוך לו, אבל האדון במגדל ממעט להתערב, והוא מנוהל למעשה בידי מספר משפחות מקומיות, "עם אגרוף חזק ועורף אדום ועבה", שלפחות אחת מהן עשתה מעצמה צחוק בנסיון כושל להעפיל לחברה הגדולה ולהפוך ל'פטרונים של תרבות'.

הכפר גובל בחורבות עתיקות, חלקן בעלות מראה מפחיד מאד, עם פסלים מוזרים שאינם נראים אלארינים, ולפי חלק מהאגדות נבנו בידי שבט שכוח של אנשים קטני קומה, עם פולחן שנראה כמו גרסה אפלולית, 'מיוערת' ופראית של הדת הפארילית מיבשת מלסטרה; לא ברור מה קרה לשבט הזה, והאם ברח, הושמד, איבד את צלם האדם והפך לחיות למחצה, או פשוט התערבב ונטמע עם הדורות בתושבים האחרים של גאלאסורם. סיפורים אחרים בכפר, מספרים על תקופה חשוכה שהכפר נשלט או הושפע בידי ערפדים (השם העממי לסוג מסוים של שדי צל, שיש להם אחיזה לא מעטה בסיפורים האפלים של נמל ראלסורם וסביבתו), ושהללו הותירו מזכרות וכוחות אפלים שעשויים להתעורר – בעיקר אם החסות והצל של היער יתרחק ויפסיק להגן על הכפר (או כך לפחות מאמינים המקומיים).

גבעת הפעמון

אוכלוסיה: כ-1500 איש

גבעת הפעמון היתה עד לא מזמן עיירה משגשגת שחייתה ממטעי תפוחים ופירות נוספים, והכילה כמה אלפי אנשים, ממשפחות שרבות מהן היו תערובת בין צאצאי לגיונרים אנ'מירים שהתיישבו או יושבו כאן אחרי ששרדו את מתקפות הנפל של האנ'מירים על ההרים של פיות האבק לבין תושבים מהתקופה האלארינית.

העיירה נשלטה, באורח מסורתי, על-ידי מועצת נכבדים שבראשה עמדו כוהן או כוהנת של מלכת האור, שבאורח מסורתי הקפידה לכבד גם את המנהגים האנ'מיריים והאלאריניים שהתערבבו ביחד אצל בעלי המטעים.

הכוהנת האחרונה של הרובע לא התאוששה מהידיעות על מותה האלים של בתה הבכורה, שנלחמה בראש כוח קטן שיצא מהעיירה לעזרת ממלכת אורגי הערפל (מהם חזרו רק שלושה אל הכפר, פצועים, יגעים ומצולקים מהמלחמה וממראות החורבן). מסופר שהיא שקעה למחלה מוזרה שכילתה אותה מבפנים, שיש האומרים שהיא קשורה לחזיון או נבואה שהכוהנת כילתה את עצמה כדי להשיג, ולפי גרסה אחרת – לנסיון אסור ומסוכן ליצור קשר עם הנשמה של בתה המתה.

בו-בעת, האדמה של הרובע עצמו החלה להשתנות; מטעי הפרי חלו ורובם נבלו, והרובע הדרדר במהירות. את החולשה ניצלו גם בעלי האדמות של גאלתרוס, שהחלו מעבידים רבים משכניהם האמידים לשעבר בפרך בתור פועלי דגן, גם פושעים מהעיר שחלקם התנחלו כאן, וגם גורמים אחרים, חלקם לפי השמועות אפלים עוד יותר.

גבעת הפעמון של היום מכילה פחות מחצי מהתושבים שחיו בה לפני שנות דור; הפכה עלובה ונדכאת, עם הגגות הסדוקים והמחוררים בחלקם של הבתים שלה, שנישאים מעל לצמרות של העצים המתים, בערפל שעולה מהביצה שהפכה קרובה ונוכחת מאי-פעם; חלק מהתושבים משועבדים לפושעים שהשתלטו בין היתר על בית יתומים גדול שעמד כאן פעם והפכו אותו לבית בושת ידוע לשמצה; אחרים מסתגרים ביניהם לבין עצמם, מתנהגים בעוינות רבה כלפי זרים ובאורח כללי, הפכו מוזרים מאד.

מקומות מיוחדים ועניינים שקשורים למערכה המקומית

כס הסערות: מקום אגדי שנמצא על פסגת אחד ההרים התלולים ביותר בקצה הדרום-מזרחי של חצי האי ראלסורם, ומשקיף מגבוה על הים. מספרים, שהראות במקום ההוא מקודשת וברורה במיוחד, ומי שיושב על הכס ביום בהיר יכול להשקיף הרחק דרומה, אל החופים של אורגי הערפל והכפרים השרופים שיושבים עליהם, עד למפרץ כוכב הדמדומים ועיר הנמל טילמאלרה (או בשמה כיום טאהן-נאראז').

רק שביל אחד מוליך לשם מטירת קלדוריל, והוא תלול וקשה מאד למעבר, כאשר מאז חורבן ממלכת אורגי הערפל, מנהיגי מסדר האבירים ממעטים מאד לתת זכות מעבר, גם בעד תשלום גבוה, ולא ברור האם מי מהם משתמש בדרך בעצמו – נראה שהיא נעשתה באורח שמקשה מאד על מי שאין ברשותו גריפון או בהמה מכונפת אחרת להגיע אל הכס.

הכס נחשב מקודש למלכת האור ולמסדר האבירים של קלדוריל, אבל לפי השמועה הוא עתיק מהם, ונעשה לכבודם של אלים עתיקים ושכוחים של הרקיע והים, ושהוא נוצר עבור חזיונות קדושים, ואולי אפילו לשם טקסים שכוחים של בקשה לראיון עם האלים עצמם. יש הטוענים שמי שיושב על הכס ויש לו כוח רצון חזק, יכול ממש לאלץ את הכוחות הנשגבים לתת לו חזיונות או אפילו לגלות לו את העתיד; אולם הדבר גם כרוך בסכנה גדולה, וחושף את בן התמותה היהיר לעינם הזועמת והקטלנית של כוחות עתיקים ולא ידידותיים.

סיפור אחר טוען, שהכס קשור לחורבות שכוחות של מגדלים של מכשפים שנבנו מסביב לקרע במארג של המימד והזמן, והכילו שער לארצות רחוקות או למימד אחר; ושהכוחות והלחשים של בעליו הקדומים, או לפחות רמז להם, חרוט ברונות מסובכות על הכס עצמו.

שחורי הרגל של ביצת מי-פחם: שמועות הולכות ורבות מספרות על שבט או חלק משבט של שחורי-רגל, שהופיעו בביצות מי-פחם ממזרח לראלאסורם, והחלו ליצור קשרים עם כמה מהגורמים המקומיים – בעיקר יריביו של מסדר קלדוריל ושל אורגי הערפל שקיבלו את חסותו.

אבירי קלדוריל מודאגים, וחלק מהם, בעיקר הצעירים והנמרצים יותר, וכן אורגי ערפל גולים, מהרהרים או מנסים לתכנן מכת מנע ש'תבער את הפראים הרוצחים' לפני שיתחזקו ויפרשו את הרשת שלהם על פני גאלאסורם (והשמועות על מכשף מסתורי, אולי גאר-אנגול, שנמצא עימם וערך טקסים לזמן או להשיג משהו מרוחות עתיקות של הביצה, הפכו את החשש לכבד עוד יותר).

לעומת זאת, מר אנמנל ועוד יותר ממנו שתי משפחות אמידות שנמצאות בברית עימו, כבר קשרו קשרי ידידות עם "האורחים החדשים והחביבים, שצופנים הזדמנויות רבות לסחר, עושר ורווחה לכולם" – ואלו, דרך הקשרים שלהם בנמל ראלסורם, מוחים מרה כנגד אבירי קלדוריל ש"קודם השלימו עם התוקפנות האלימה שלהם על גבעת פרולט, ועכשיו הם זוממים התקפה ורצח של שבט שלם ושוחר שלום".

כך או כך, סחורות שקשורות לאותו שבט כבר החלו עושות את דרכן לשוק של גאלתרוס ואפילו לנמל ראלסורם, והמתח הולך ועולה, באיטיות אבל בהתמדה.

חזרה לאינדקס ערכים מארצות שונות

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.