מלסטרה_קאבר.png

 

 

רבעים ואיזורים חשובים בעיר
מבוא | הגיה ושמות מקומיים | מפות | דמויות חשובות | רבעים ואיזורים חשובים בעיר | איזורים חשובים מחוץ לעיר | מקצועות חדשים

 

 

בחלק זה של האתר תוכלו למצוא תיאורים כלליים של אזורי מפתח ורבעים שונים בנמל ראלסורם

תיאורים מפורטים יותר יעלו לאתר בעתיד.

 

 

פתחת ראלסורם ומגדל רלינטור (Rellintor)

נמל ראלסורם אינו שוכן באורח ישיר לחוף הים הפתוח, אלא במפרץ עמוק שבינו לבין הים עומד רכס סלעי לא גבוה מאד, אבל תלול ברוב חלקיו. כדי להכנס אל הנמל, ספינות חייבות לעבור ב'פתחת ראלסורם': קרע ענקי בין שני מצוקים, ומוגן היטב בפני ספינות עויינות.

אחד המחזות הראשונים שרואים נוסעיה של ספינה שמתקרבת אל נמל ראלסורם, עוד לפני שהספינה עוברת במעבר בין המצוקים החיצוניים שמפרידים בין הנמל הגדול לים הפתוח. על ראש המתלול הצפוני והמתון יותר שחולש על פתחת הנמל, נישא מגדל צבאי אנ'מירי יפיפיה, גופו הבהיר טובל בצמחי קיר עתיקים שמשתרגים עליו ומצמיחים פריחה אדומה ענקית שמגיעה לשיאה בשעת הדמדומים, וראשו בנוי בצורה שמזכירה אבן קורליד כוכב ענקית.

בערפל מצפון, אפשר לראות לעיתים צורות מטושטשות של בתי מידות, שיורדים לעבר הים האפור שמצפון לפתחת הנמל, וגם בתים עתיקים וקטנים יותר שמקיפים אותם, במקום בו הבתים יורדים אל מזחים עתיקים וציוריים למראה, קטנים מדי וקרובים מדי לסלעים מכדי שספינות גדולות יוכלו לעגון שם.

מגדל רלינטור הוא המקום שחולש על המנגנון שמפעיל את מערכת ההגנה הראשונה של הנמל: שרשרת עצומה שיכולה להפרש במהירות מתחת לגלים, ולחסום בפני ספינות את המעבר בפתחת ראלסורם; והוא מהווה מזה שנים את המפקדה של הכוח שנקרא בעבר הלגיון האדום השני, שהפך ל"צבא הוד-מעלתה, המראה הגדולה של הזריחה והשקיעה".

הלגיון האדום השני, וכוחות ששרדו מלגיונות אנ'מיריים אחרים שסונפו אליו, הוא כיום אחד מחמשת הכוחות החמושים שמתחרים זה בזה בנמל ראל'סורם והאיזורים שלצידו (כאשר האחרים הם: מסדר אבירי קלדוריל; הלגיון הצהוב המפוקפק שהפך, בדרך שכללה לא מעט עורמה, לסוג של משמר עיר שעוטה עדיין חלקים צהובים במדים שלו, הצי של ראלסורם, שיסודו בלגיון אדום מתחרה, וכוח חמישי מוזר ואפלולי יותר).

כפר הדייגים ששוכן מצפון-מזרח למגדל, על המדרונות הסלעיים שיורדים אל מזחי עץ עתיקים ונאים מאד למראה (וכיום, יש האומרים גם מיופים מאד, חלקם באורח לא מאד פרקטי) קרוי כיום 'הכפר רלינטור', אבל עד לפני מספר דורות, נקרא בשם אחר שכבר נשכח. עד לפני ההתנפצות הגדולה, היה מדובר בכפר פשוט, שאנשיו חיו באיזור בו סלעים ושרטונים לא אפשרו עגינה של ספינות גדולות יותר מספינות הדייגים הצנועות שלהן, ופה ושם אפשר היה לראות בו בית גדול יותר, שהיה שייך לאיש צי או צבא אנ'מירי שפרש (ובדרך-כלל פרשה) בגיל מכובד מהשירות. בין השרטונים ובשולי הכפר, אפשר היה למצוא צלקות עתיקות בסלע, שברים וזכרונות עמומים אחרים לקרבות ישנים שנערכו כאן – זכר להתקפה עתיקה של פושטי הסקו (Sku) על איזור נמל ראלסורם – אולי לפני התקופה האנ'מירית.

המצב השתנה אחרי ההתנפצות, כאשר האיזור הפשוט לשעבר הפך יעד מועדף לרכישה ובניה של אחוזות קיט עבור אנשי צבא בכירים לשעבר, שחלקם הפך עשיר יותר ובעל זמן פנוי רב יותר, בעיקר בגלל מאורעות שקשורים בחורבן ממלכת אורגי הערפל. רבים יותר מהם החליטו להתגורר באיזור בעודם משרתים ב'צבא הוד-מעלתה, המראה הגדולה של הזריחה והשקיעה", סמוך למגדל ולמבנים של הצבא שמקיפים אותו, שבינם לבין הרבעים בשולי העיר עצמה נסללה דרך חדשה ונוחה בהרבה (שיש החוששים שתהיה נוחה מאד גם עבור פושטים חדשים, אם יקום פולש שיצליח להתקיף ולכבוש את הכפר שבשולי מגדל רלינטור, בלי להתעכב על פתחת ראלסורם עצמה). הדייגים המקוריים של הכפר הדרדרו ברובם בגלל סיבות שונות, שחלקן קשורות בשינויים בים עצמו, ואחרים בתחרות עם קציני הצבא שהחלו להתיישב ברובע; חלקם נאלצו להגר למקומות אחרים – בין אם לרובעי הדחק של העיר הגדולה, ובין אם לכפרים נידחים יותר; אחרים, בעיקר צעירים יותר, התגייסו באורח חלקי או מלא לכוחות הצבאיים, והפכו לחיילים בדרגה נמוכה, או לספק חיילים וספק פועלים או משרתים של הקצינים נשואי הפנים שחיים בבתים המפוארים יותר שחולשים על הים.

 

 

ארמון המעיינות (קאראהל או-סאלאז')

המבנים העתיקים שלחוף אגם רדוד לא הרחק מהחומה הצפון-מזרחית של נמל ראלסורם ושער השוק הגדול שקרוע בה, היו עד לפני שני דורות אחוזה יפיפיה בנויה בנוסח אורגי ערפל, עם שלושה מגדלים גבוהים, שהיתה מוכרת בפי כל בשם 'אורוות הגריפונים' – למרות שמזה דורות ארוכים לא היו בה, או כמעט לא היו בה, גריפונים כלשהם שאינם מפוסלים באבן.

האחוזה הוקפה במבנים ציוריים ונמוכים יותר של אנשים שסיפקו לה שירותים; והיתה קרובה לאתר הישן בו נערכו בזמנו הירידים הגדולים שמחוץ לחומה, והפונדקים הלא מעטים שקמו לצידו.

בעלי האחוזה, במשך לפחות מאתיים שנה, היו שושלת של ספק בני-אדם וספק אורגי-ערפל, שהתגאו במורשת שלדעת אחרים לא היתה מקור גדול לגאווה – היות המייסד שלהם צאצא לא מתוכנן מרומן בין אחד הנסיכים משושלת המלוכה של אורגי הערפל לבין מפקדת לגיון אנ'מירית (שהוחלפה, בכמה בגרסאות היותר דמיוניות, בדרקונית רבת-עוצמה בצורתה האנושית – כנראה בגלל נס המשפחה, שהזכיר בצורתו דרקון ויש מי שהחליט שהוא חייב 'לרמז' על משהו). השושלת של 'אורוות הגריפונים' היתה מקורבת לאבירי קלדוריל, ומספרים שבניה אירחו את הנסיכה מית'ניטיר מארץ אורגי הערפל בשנותיה הראשונות בראלסורם, שימשו כפטרונים שלה וסייעו לה בצעדיה הראשונים בחברה הגבוהה.

כאשר הגיעו החדשות על חורבן בירת אורגי הערפל וחיסול שושלת המלוכה העתיקה שלהם, מסופר שהגיע ליל אימים שבו המשפחה כולה נספתה – אולי התאבדה – באופן מזעזע, שהותיר את ראש אחד משלושת המגדלים שחור ורוחש בצללים נסתרים. יש אומרים שהצער על החורבן הגדול גרם לראש המשפחה ולרעייתו להתשגע, ואולי לפנות אל האפלה או לעשות עסקה אפלה; יש האומרים ששעות ספורות לפני 'ליל הזעקות' ביקר אותם אי-מי, שהמשרתים ששרדו את האש היו מבועתים כל-כך שלא יכלו לזכור מיהו, אבל לפי השמועה, עזב לפני שהזוועה החלה; ויש מי שדוגלים בגרסה פשוטה וצינית בהרבה, לפיה המשפחה היתה שקועה בחובות עתק, וחורבן קשריה אצל אורגי הערפל חיסלה את הסיכוי האחרון שלהם להחזיר חובות באורח שימנע מהם להדרדר לעוני. היה מי שהוסיף, שהדבר קשור לנסיון של ראש המשפחה האחרון שהיה גם קוסם חובב, לבצע ריטואל מורכב מדי של קסמי בריאה שהתוצאה היתה מסייעת לו, אולי, להמנע מפשיטת הרגל הצפויה.

 

'אורוות הגריפונים' עמדו חרבות למחצה במשך שנים, כאשר המקום, ובעיקר 'המגדל השחור' עם הראש המפוחם, נחשבו מקוללים ורדופי רוחות. לאט-לאט, אנשים מהרבעים המאולתרים שנוצרו מחוץ לחומות העיר החלו להתיישב בקצוות של הקומפלקס, והחלו לקום שם חנויות קטנות ואפלוליות, כולל של אומנים מפוקפקים, קוראי עתידות ורוקחי שיקויים שנהנו מהמוניטין המפוקפק של האיזור ומקסם הצל שעדיין שורר בו לפי השמועה; וזמן קצר אחריהם הגיעו לשם גם סרסורים וזונות.

לפני מעט פחות מ-15 שנים, הקומלפקס כולו נרכש מגבירת העיר בעד הון עתק, בידי 'חבר אנשים הגונים' (כלומר, משקיעים מפוקפקים שמסתתרים מאחורי חוזים שמוחזקים בידי לבלרים ומשפטנים נשואי פנים מנמל ראלסורם, שפרנסתם על עסקי תיווך כאלו), שלפי השמועות עומדים מאחוריו כוהנים מקאל-נאראז' (ולפי גרסה אחרת, קוסם חשוב מבני הגאר-אנגול דווקא) שרוצים להגביר בהדרגה את השפעתם על נמל ראלסורם.

הסמטאות האפלוליות שנוצרו מסביב למבני האחוזה העתיקה, והמבנים החיצוניים שלה שופצו, בסגנון ססגוני ואקזוטי למדי במונחים של נמל ראלסורם; פסלים של דרקונים ושל עלמות מעורטלות החליפו את רוב הגריפונים המתפוררים; והאגם שהפך בינתיים למזבלה מעופשת, נוקה ונשתלו בכמה מחלקיו פרחים מבושמים ומוזרים.

כיום, פועלים במקום עשרות פונדקים, בתי אוכל, מרחצאות (שאחד מהם נתן את שמו בדרך מוזרה לכל הקומפלקס), ובתי עינוגים, רבים מהם בהשראה מקורבת לתרבות של קאל-נאראז' ומקומות אקזוטיים אחרים, לפחות כפי שמדמיינים אותם בנמל ראלסורם; ורבים מהצעירים 'החופשיים' והעשירים של העיר הגדולה (ולפחות גם אחד או שניים מחברי המשפחה של המראה הגדולה בכבודה ובעצמה) מגיעים לכאן לעיתים קרובות כדי לבלות במקום שבו החוקים והמנהגים הרגילים אינם תקפים (גם אם באופן לא רשמי); כאשר בשוליים אפשר למצוא עדיין סמטאות אפלוליות ועניות יותר עם מקומות זולים יותר, ולעיתים גם מסוכנים יותר, בהם מתערבבים אומנים אפלוליים, גובי חובות ומשכונאים, קבצנים, זונות וקוסמי רחוב, או כאלו שטוענים שהם קוסמי רחוב, או אפילו 'מיסטיקנים מהדרום'.

רק המרכז של האחוזה הראשית, בחצרות מסביב למגדל השחור (להבדיל משני המגדלים האחרים ששינו צורה בינתיים) נראה כאילו הזמן קפא בו מלכת – והם נשארו חרבים למחצה, עם פסלי גריפונים מתפוררים באיטיות ומדרגות בלות שרוח מרה שורקת עליהן. לפי השמועות, הקסם האפל כאן, או אולי הפחד מרוחות רפאים נקמניות, חזקים מדי גם עבור 'חבר האנשים ההגונים' שמחזיק – דרך הלבלרים נשואי הפנים של ראלסורם, בבעלות ובזכות לגבות את דמי השכירות השמנים מכל הסוחרים והמכונים המקומיים, ולכאורה מחזיק גם בבעלות על 'המגדל השחור' – אולם נמנע לעת-עתה מלגעת בו.

 

 

קברה של רסיס הקרח

מקום כמכונה גם 'הגנים האנ'מיריים' או 'הפארק האנ'מירי'. פארק יפיפה שנמצא בצפון-מערב העיר, מעל הטיילת הציורית של עשירי נמל ראלסורם שחולשת על הנמל ועל פאתי המפרץ הפנימי מגבוהה; ולמעשה, אותה 'טיילת' מרוצפת היטב מסתיימת בעיקול חד שמוביל הישר אל השער הגדול של הפארק.

המקום קיבל את שמו בגלל מונומנט שבאורח רשמי קרוי 'קברה של רסיס קרח' שנמצא במרכזו, שפתחו נערכו לפני שלושה דורות טקסי אשכבה לאצילים והמפקדים האנ'מירים ואורגי הערפל שנפלו במסע המלחמה הכושל של רסיס הקרח נגד הקור'סלאג. מעטים מאמינים שגופתה של רסיס קרח עצמה קבורה כאן, משום שלפי כל הסיפורים היא נקברה הרחק בצפון, מתחת להתמוטטות של הר שהיא עצמה יצרה ברגעיה האחרונים, וקברה עימה רבים ממפקדי הקור'סלאג העתיקים שהקיפו אותה בקרב האחרון. אולם רבים, כולל המראה הגדולה של ראלסורם, טוענים שכמה מחפציה נקברו כאן, ו"משרים עוצמה וברכה על העיר כולה".

הפארק האנ'מירי הוא מקום יפיפה, שהמונומנטים שלו מעוצבים באורח חריג לארכיטקטורה של הרבעים העשירים של ראלסורם, ובאורח כללי, בהשראה ישירה מהסגנון הקודר והצבאי יותר של הבירה האנ'מירית סלנטיר, עם מעט מאד משלל הפרטים ה'מיופיפים' בנוסח אורגי הערפל; כאשר במרכז, ממש מעל הסלע המעוצב רק למחצה שמתחת לו נקברו כמה מהנופלים הבכירים יותר במלחמה, ניצב פסל עשוי סלע שחור של רסיס הקרח עצמה, ניצבת זקופה ושולפת את החרב שלה כשהלהב מופנה צפונה.

מסביב למונומנטים הקודרים, הפארק האנ'מירי הוא מלאכת מחשבת של שבילים מרוצפים בין חלקות עצים עתיקים, רבים מהם יובאו לכאן ממקומות אחרים, שביניהם אבנים מעוצבות, חרוטות בסמלי משפחה עתיקים שקשורים ברובם לנופלים במלחמה מול הקורסלאג, ומקצתם חדשים יותר, ומוקדשים לכאלו שנפלו כאשר נלחמו לצד אורגי הערפל במלחמה האחרונה על ממלכת האור הנשגב. הפארק הוא אפלולי מאד בגלל העצים הגבוהים והמונומנטים הגבוהים במרכז; קריר באורח מוזר, ומלא בפינות נסתרות.

בשנים האחרונות, הפארק עומד במרכז של מחלוקת פוליטית מחריפה והולכת. מזה שנים, הוא נחשב מקום להתבודדות ולפגישות שקטות, בעיקר של אלו שהמסורות העתיקות קרובות לליבם, והוא מוערך מאד בקרב הסיעה הנחלשת של תומכי אורגי הערפל ואבירי קלדוריל. כיום, ישנם בעלי השפעה שקרובים יותר לסיעות יריבות, כולל לפחות שניים מ'מועצת התשעה' של העיר, ש'מודאגים מהאופן בו המקום הפך למקום מפגש לבעלי דעות מיושנות וקיצוניות, שעלולות לסכן את השלום, האחווה ויחסי המסחר של הנמל הגדול שלנו'; לא ברור מה בדיוק הם מבקשים לעשות, אבל ישנן שמועות שחלקם חושב על 'תיקונים וחידושים', בין היתר 'לייצג' במקום גם מנהגים או אולי אפילו נופלים מבני העמים בדרום; או אולי להשכיר חלקים ממנו עבור בתי עסק כאלו ואחרים, באורח שיהפוך חלק מהמקום לשטח פרטי של הרוכשים, על כל המשתמע מכך.

 

 

כיכר רוח הערביים ("לב הזריחה והשקיעה")

הכיכר המפורסמת ביותר בחלק הצפוני של העיר, וכנראה אחד המקומות המפוארים ביותר בנמל ראלסורם.

הכיכר היפיפיה הזו היא צומת דרכים ששוכנת ממש מתחת לארמון המראה הגדולה; כאשר מהצד השני היא קרובה לשערי 'בית האומנויות היפות' הגדול של נמל ראלסורם ולאחת האקדמיות המפורסמות שלו, שאפשר לראות את המבנים הציוריים שלה היטב מהכיכר.

הכיכר מפורסמת במונומנט העצום שלה, של ספינת מלחמה בגודל מעט טבעי עשויה משיש ומצופה בחומר קסום (כנראה) אדמדם, שקולט את הבוהק של השמש – בעיקר בזריחה ובשקיעה, כשהיא אדומה, וגורם למפרשים ולחלקים אחרים של הספינה להתנוצץ באורח שיוצר דבר-מה שדומה לאשליה חלשה, שמקנה להם חזות כאילו הם חיים או ארוגים באור השמש עצמה. סביב הספינה, משתרעת בריכה עמוקה יפיפיה, מוקפת בפסלים של חיות מכונפות ושל כוהנות עתיקות, שעשויות מאותו חומר אדום ומתנוצץ. ישנם סיפורים רבים על הקסם של המונומנט הזה, וגם על קשר מוזר בינו לבין מקום אפלולי בהרבה – הקטקומבות הסודיות בהן קבורות כוהנות אנ'מיריות רבות עוצמה מהעבר.

הכיכר ידועה בהיותה משכן לפונדקים המפוארים והיקרים ביותר בכל נמל ראלסורם, בהם לעיתים אפשר למצוא אורחים שנמצאים בדרכם לארמון או מצפים לראיון בארמון, וגם חדרים פרטיים של אנשים מהארמון, שמחזיקים בהם בנוסף למגורים שלהם בתוכו, ומשתמשים בהם ל'אירוח פרטי' שמסיבות שונות לא ראוי או לא רוצים לקיים אותו בארמון המראה הגדולה; בתי האוכל המפוארים והיקרים ביותר בנמל ראלסורם, וכמה בתים רשמיים שנרכשו בידי מתעשרים חדשים, שרצו לתקוע יתד במקום המפורסם והמפואר ביותר.

 

 

רובע השמש השמחה

שם גרוטסקי לאחד המקומות העלובים, המדכאים והמסוכנים ביותר בנמל ראלסורם, אם לא העלוב והמסוכן ביותר. עד לפני ההתנפצות הגדולה, האיזור הזה שמדרום למפרץ היה רובע פשוט ונוקשה ברובו, עם חלק אחד מפואר ועשיר יותר, ששימש את מאמיני ההשתקפות הצהובה.

המקדש הצהוב והבתים סביבו, הפכו למאכולת של טירוף ומוות כאשר הכוהנות שישבו כאן הוכו במחלה הנוראה שהיתה מנת חלקן של רבות מהכוהנות האנ'מיריות אחרי ההתנפצות (ובאורח מוזר, נגעה מעט מאד בחלקים אחרים של נמל ראלסורם, ורק בחלק מהכוהנות של ההשתקפות האדומה). מספרים, שמתחת לצללים של המקדש, התרחשו שחיטות מזעזעות; ולפי אחת הגרסאות, גם נערכו טקסים מזעזעים לאל אפל שאפילו שמו לא ברור. יש הטוענים ששד צל עתיק נמשך לכאן, ינק והתעצם מהמוות, הצער והטירוף שהשחית גוף ונפש.

בדור שאחרי ההתנפצות, שלטונות הנמל ניסו לשקם חלק מהאזור, ולהקים כמה 'מוסדות חסד' שבראשם בית מחסה לחולים בנפשם ולאלו ש'נפשם ובינתם הסתתרה בצללים'; אלא שהנסיון הזה הסתיים באורח מזעזע לא פחות – כאשר התברר כי המרפאים שנשלחו לשם השתגעו בעצמם או התמכרו לאופל, והפכו לכת רצחנית שהקריבה את האומללים (בעיקר כאלו שאיש לא חשב עליהם או חש בחסרונם) בטקסים מזעזעים 'שרק תיאור שלהם יכול לגרום לאדם הגון ללקות בליבו'. לאחר שהרופאים הרוצחים סיימו את חייהם על חבל התליה, הרובע העגום ננטש לגמרי בידי השלטונות, והפך למקום שמשמר העיר אינו מתקרב אליו; הוא מושך לתוכו אומללים שאיבדו הכל, ואין להם אף מקום אחר לשהות בו (גם נוכח 'חוקי הסדר' העירוניים שנאכפים במקומות אחרים נגד חסרי פרוטה).

'רובע השמש השמחה' הוא מקום מקולל, שחלקו צבר של בקתות דולפות ומצחינות על סף של אגמי בוץ מבאישים, פסולת וחורבות; קולות מבעיתים עולים בלילות מכמה מהחורבות הגדולות יותר, כולל מ'בית המרפא לנפשות התשושות'; בשוליו פועלים עדיין כמה בתי תמחוי עלובים ואלימים במיוחד, בית הקברות הידוע לשמצה לאביונים (שמי שמשתמש בו נוהג בדרך-כלל להכנס מהשער השני, שאינו דורש כניסה ל'רובע' עצמו), שהוא מקום שורץ סיפורים מצמררים משל עצמו; ובית חולים לאביונים, שמספרים עליו שאינו שונה בהרבה מבית מטבחיים.

מספרים, שממש בתוך החורבות של המקדש במרכז, עומד עדיין פסל שלם של ההשתקפות הצהובה, נישא במרומי עמוד – אחד המעטים ששרדו בכל רחבי האימפריה האנ'מירית, וסביבו מעגל של עצי פרי חולניים שמצמיחים פירות מוזרים, שאפילו האביונים המורעבים אינם מעזים לקטוף או לגעת בהם.

 

 

 

חזרה לאינדקס ערכים מארצות שונות

 


כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.