בקעת קיירן: ספר הבסיס של עולם המערכה מלסטרה

פרק 9: דרום-מערב הבקעה – שלוש טחנות (דלוסיה)

נוף, מקומות מרכזיים ודרכי הגעה ועזיבה

הנוף של דלוסיה כיום שימר מעט מאד ממה שהיה לפני ההתנפצות הגדולה. כיום אין כמעט זכר מהנוף הישן של מה שהיה מחוז של כרמים יפיפיים, מטעים פורחים ועיירות ציוריות שחיו הן מחקלאות והן מהמכרות העשירים בין שורשי הגבעות בדרום. המכרות הפיקו לא רק ברזל משובח, אלא גם אבנים יקרות -כולל דָארְנִידִים זהובים שנמצאו מפעם לפעם במעמקים.

מעבר לגדה הבוצית והערפילית של הקיירנה, שנגועה באגמים קטנים ומעופשים וחלקות שיחים דולפים ופטריות קטנות, צומח יער פטריות, שהולך והופך צפוף יותר ככל שמרחיקים דרומה; חלק מהפטריות העצומות בעומק מגיעות לגובה של מעל עשרה מטרים, לעיתים כמעט עשרים מטרים, ועל הגזעים המיובלים שלהם מתפתלים שרכים מבאישים וצמחים אחרים, ופה ושם גדל מעין 'לוע' ירוק שעשוי להפתח מפעם לפעם ולפלוט סילוני גז סמיך ורעיל. סביב כמה מהפטריות, או תלויים מהכובעים הבשרניים הענקיים שלהם, ניתן למצוא גושי דונג מטפטפים, שמשמשים לא פעם ככוורות לדבורים הרעילות שחיות במעמקי היער.

בין הפטריות העצומות, ניתן למצוא אגמים רעילים, רבים מהם מלאים בשרידי עצמות ושריונות מתפוררים מקרבות ישנים, כולל הקרב האחרון והמפורם בין חיילי של הנציב לוסטירן לבין הפור'ראטי. לחופם של כמה מהאגמים האלו, ולעיתים גם בתוך המים העכורים עצמם, אפשר למצוא מפעם לפעם שרידים של ישובים אנושיים, בתי מגורים ציוריים ובתי מלאכה, שקועים למחצה או לגמרי מתחת לפטריות, איזובים או מי-רעל. הגגות המרוסקים של רבים מהם מלאים במרבדים של איזוב ואצות רעילות, שכבות של פטריות אוזן שעירות, חלקן בעלות צורות מטרידות ומעין 'תווי פנים' גסים. פה ושם, אפשר למצוא שרידים של ציוד, מכונות שהיו שייכות פעם לסדנאות חרשים או כורמים, ושאר חפצים שהיו שייכים למקומיים שנספו או נמלטו כל עוד נפשם בם והשאירו את רוב רכושם מאחור.

האדים נעשים מעובים ומסוכנים במיוחד סביב רגלי הגבעות בחלק הדרומי והרחוק של המחוז, שם לפי האגדה עומדים עדיין שעריו של מגדל האדונית הצהובה, מוליכים אל 'חצר הגבירה' שם התרחשו המאורעות הקשים שקדמו להתנפצות הגדולה ולחורבן המחוז. באותם חלקים רחוקים, ניתן למצוא גם שרידים לקרוניות מחצבים ודרכים שהוליכו אל המכרות שבין שורשי הגבעות, שכיום לפי השמועות משמשים כמשכנם של שבטי הפור'ראטי, שהתרבו והתעצמו עם השנים.

הגעה ועזיבה

הנוסעים וההרפתקנים האמיצים (או השוטים) שרוצים להכנס למעמקי היער הנגוע, מתחילים את מסעם כמעט תמיד באחד משני כפרי הגורג המקומיים, שאחד מהם בנוי על תלוליות בגדה במזרח המחוז, ואחד מהם בנוי בעיקרו על אי בוצי ליד הגדה סמוך לחלקו המערבי של המחוז.

השהיה בכפרי הגורג בטוחה יחסית. המקומיים יודעים כיצד לארח הרפתקנים, וגם למכור להם סחורות מועילות בעד מחיר מפולפל. בין היתר, ניתן לרכוש אצל הגורג שיקויים שמקנים הגנה מסוימת מפני האדים הרעילים של יער הפטריות (אם כי מסוכן לסמוך עליה לאורך-זמן, בעיקר לא בחלקים העמוקים יותר של היער), שיקויים נגד פריחות נגועות ומחלות רקבון, וכלובים עם חרקים מכונפים שמשנים צבע בקרבת מבועים של גזים רעילים.

אפשר לקנות גם שלל מפות מקושקשות שמתיימרות לסמן את דרכי היער ואת המיקום המשוער של סדנאות ואוצרות עתיקים – כאשר לעיתים רחוקות, מה שמתואר בהן, או מובטח במילים נלהבות של המוכרים בכפרי הגורג, קרוב במידה מסויימת לאמת, או לזכרונות שסופרו בידי הגורג מדורות קודמים ועברו מפה לאוזן.

מי שארנקו מלא במיוחד יכול לשכור – במחיר של לא פחות מ-500 באן, מדריך מקומי שמכיר את השבילים הבוגדניים בתוך יער הפטריות, ואת המיקום של חלקות בוץ טובעני או של כוורות רעל מסוכנות במיוחד. אלא, שגם המדריכים הללו מסרבים להכנס אל חלקיו הדרומיים של יער הפטריות, או להעמיק אל בין החורבות השקועות לחופי האגמים הרעילים – במיוחד לא סמוך או לאחר לרדת החשיכה; ואף אחד מהגורג לא יסכים להתקרב אל המיקום המשוער של מגדל דלוסיה או פתחי המכרות: הגורג מכירים את הפור'ראטי שמשוטטים שם, ויראים מפניהם מאד.

במקומות שונים ביער, ניתן למצוא עדיין מספר דרכים בוגדניות שקישרו בעבר בין נמלי מעבורות ששקועים בבוץ שליד גדת הקיירנה לבין כמה מהישובים המרכזיים יותר: רָאדְ'נוֹרִיל, דֶלְ'מִירוֹן, דָרְלִינֶל ואָנְגְדוֹרִין. פה ושם אפשר למצוא שרידים ממרצפות דרכים מהודרות שעיטרו כמה מהן בעבר, או שרידים של פסלים מעוצבים בצורת שמש וחרב, או בדמות של כוהנת או גבירה אנ'מירית שכוחה. בניגוד למקומות אחרים, בדלוסיה כמעט ולא ניתן למצוא זכר לפסלים של גברים – כולל אבירים אנ'מיריים.

כיום, הדרכים חומקות ומתפתלות בין גזעיהן של פטריות ענק, אגמים רעילים ומבעבעים שעצמות אדם וחיות שקועים בתוך הבוץ הצמיג שלהן; רשתות סבוכות של חזזיות הופכות נפוצות וצפופות יותר ככל שמתקדמים לעומק המחוז, לעיתים חוסמות חלקים מהדרך או תלויות מעליה באיום; ושלל קולות של ריחוש, צקצוק וזמזום עולים מהערפילים בצידי הדרך, גם באור העכור של היום ועוד יותר מכך לאחר רדת החשיכה. בלא מדריך או גשש מעולה, קל מאד לטעות בדרך או להתקדם אל תוך התפצלות שמובילה הישר לבוץ טובעני אל תוך קיני דונג עצומים של דבורי ענק מעוותות.

המגדל של דלוסיה

מי שיצליח לחצות את יער הפטריות, יגיע בסופו של דבר אל שערי הענק המרוסקים של מגדל דלוסיה, ואל חצר הגבירה שמאחוריהן. מעטים מאד אכן זכו לראות את המקום הזה וחזרו בחיים כדי לספר על כך, אולם השמועות מספרות שטירוף קטלני שוכן שם, עומד כבד באוויר; שיקויי העמידות של הגורג אינם חזקים מספיק כדי לעמוד ברעל ששורה על המקום, וכי החצר והפטריות שסביבה מלאות בקקונים מעוותים, או צורות דמויות קקונים שדבוקות לאבן ולחזזיות, או תלויות מעל דפי הפטריות הגבוהות שמשתרגות ליד ומעל החומה הנטושה; ומעל הכל, גבוה מתוך הערפל, ניצב ראש המגדל ממנו לפי האגדה צרחה האדונית הצהובה את דברי הטירוף האחרונים שלה, ממש כאשר ההתנפצות הגדולה החלה להרעיד את האיזור ולגרום לקיתונות רעל לבקוע מתוך האדמה.

פתחי המכרות הדרומיים

דרכים אחרות, חבויות גם הם בין הפטריות הגדולות והרעילות ביותר, או שקועות בחלקן מתחת לאגמי רעל ששרידי בתי מלאכה גדולים עדיין מבצבצים מהם, מוליכים אל המנהרות יורקות האד בין רגלי הגבעות, שהיו פעם מכרות עשירים. אלו שמנסים להכנס לכאן, עושים זאת לא פעם בגלל הסיפורים הישנים על אבני דארניד יקרות וזהובות כמו השמש שהופקו פעם במעמקי המכרות הללו, ויתכן שכמה מהן עדיין זרוקות בתוך המנהרות ובין שרידי בתי המשמר הנשכחים שחלשו פעם על המרכות מבפנים ומבחוץ.

אלא, שגם אם הטירוף והרעל באוויר אינם חזקים כאן כמו מה שמשתרע מסביב למגדל של דלוסיה, הסכנה כאן אינה פתוחה בהרבה, והגורג – חמדנים ככל שיהיו – מסרבים להתקרב לכאן. הפור'ראטי, או חסרי צלם האנוש, שורצים ועלולים לארוב בכל חלקי יער הפטריות, אולם לפי השמועות, הם רבים ומסוכנים במיוחד בין רגלי הגבעות, ככל הנראה משום שהמכרות עצמם הפכו למגורים של השבטים שלהם.

בחזרה לאינדקס של הגרסה העברית של האתר

בחזרה אל האינדקס של חוברת הבסיס

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.