בקעת קיירן: ספר הבסיס של עולם המערכה מלסטרה

פרק 9: דרום-מערב הבקעה – שלוש טחנות (דלוסיה)

אוכלוסיית המחוז

בני האדם שחיו בדלוסיה לפני החורבן (ככל הנראה כמה אלפים), היו ברובם המוחלט אנ'מירים, חלקם טהורי יחוס, ואחרים משפחות ממוצא מעורב שראו את עצמן והתנהגו באורח אנ'מירי 'טהור' ככל האפשר. היחס לפאר'ליל בדלוסיה היה ככל הנראה הגרוע ביותר בכל בקעת קיירן, נאכפו עליהם חוקים משפילים, ובמשך רוב הזמן חל עליהם איסור לבנות בתים או להחשב כתושבי קבע של הישובים העשירים שבתוך המחוז, מלבד אולי נמלי המעבורות שליד נהר קיירנה; נאסר עליהם לעסוק בעיסוקים ומלאכות שנשמרו לאנ'מירים, ועוד.

האנ'מירים של דלוסיה היו ברובם המכריע מאמינים של ההשתקפות הצהובה, ונחשבו ברובם הגדול כשייכים למעמד הביניים של בעלי מלאכה מומחים, איכרים עשירים ובעלי מקצועות דומים. עד היום, מרבית הפליטים וצאצאיהם ניכרים בשמות אנ'מיריים בעלי שתי הברות, עם תחילים שם 'צהובה' כגון דָאר, דֶאר, רָאד, דִיר, יָאר וכדומה (למשל: רָאדְ'רוֺן, רָאדְ'לִינְד, דֶארְ'לוֺס, דָארְ'לִין, יָארְ'נוֺל, יִרְ'נִיל ועוד).

אנשי דלוסיה מצאו פרנסה בשפע מהכרמים והמטעים, מהם הופקו גם בשמים ורכיבים לשיקויים, וגם ובעיקר יינות משובחים שנעשו מזן הענבים המיוחד שגדל בדלוסיה, ושכיום לא ניתן להשיגם בשום מקום, מלבד אולי בקבוקים בודדים שנמכרו לאצילים במחוזות אחרים והתיישנו במרתפי היין שלהם. אחרים התמחו בעבודת מתכת ובעיקר בחישול נשק (שתמיד נדרש בחצר האדונית הצהובה, שתגמלה ביד נדיבה את החשלים שהשביעו את רצונה). רבי-החרשים של המחוז התמחו ביצירה של 'פלדה דארנידית', לתוכה נוצקו רסיסים של אבנים צהובות מכושפות, וכמה מכלי הנשק שיצרו יכלו להתחרות במלאכתן של החרשיות משושלת ואר-נארתול.

בני האדם שהצליחו להמלט מדלוסיה לפני שהתופת הרעילה בלעה אותה, התפזרו בבקעת קיירן. רבים מהם התיישבו באדמות הפוריות סביב 'הארמון השוקע', ובעיקר בכפרים העשירים והמוקפים בכרמים שממערב לו, באיזור 'גבעות השחר המוזהב', שם התפתחה מערכת יחסים מורכבת, ולא תמיד ידידותית, בינם לבין המקומיים, שחלקם התחרו עם היינאים של דלוסיה לפני ההתנפצות הגדולה, ולא חיבבו אותם במיוחד.

פליטים אחרים מדלוסיה, רבים מהם נפחים וחרשי נשק, הגיעו אל אנ'מירלור, ובניגוד לפליטים רבים אחרים, זכו להתיישב בתוך העיר עצמה, רובם סביב רחוב שנקרא כיום על שמם – סמטת הדלוסים. באיזור זה, פועלים עד היום חרשי נשק, חלקם בעלי שם, ולא כולם להוטים לקבל את מרותה של גילדת החרשים המקומית.

הגורג של דלוסיה

הגורג שחיים בפאתי 'שלוש טחנות' ומחולקים כיום לשני קלאנים נפרדים (ובמידה מסוימת גם יריבים) בשם בּוּמְז ויוּק, הם במקורם צאצאים של קלאן גדול אחד בשם בְּרִים. קלאן ברים לא חי במקור על שפת הקיירנה, אלא במחנה גדול על אי בתוך אגם צלול שהשתרע פעם במרכז דלוסיה, והתפשט משם לשלל מבנים נוספים, סדנאות ובתי אלכימאים שנפרשו על הגדה.

לפי המסורת, החיים בדלוסיה גרמו לכך, שהעור של חלק מהגורג של קלאן ברים נטה לגוון ירוק-זהוב, או למצער כתמים זהובים על חלקים מהגוף; ושכמה מבני הקלאן התהדרו, באורח חריג יחסית לגורג, גם במחלפות ראש בגוון שנוטה לזהב כהה. עוד מסופר שבימים שלפני ההתנפצות, רבים מהגורג של קלאן ברים חיבבו וגילו כשרון לאומנויות היפות, מעבר למקובל אצל רוב הגורג כיום.

כיום שרידיו של קלאן ברים מחולקים לשני קלאנים יריבים, שחיים בפאתי יער הפטריות. הם נשלטים בידי שתי אמהות ביצים גדולות שהן אחיות: בומזיר ויוקיוק: הריב ביניהם הוא שפיצל את קלאן ברים, וגרם לכל אחד מחלקיו להתיישב במקום אחר.

הקלאן של בומזיר (או "מחנה בומז") שוכן על חצי אי לאורך אפיק הקיירנה, לא הרחק מהאזור הרדוד והמסוכן יחסית שמפריד בין שלוש טחנות לחורבות של העיירה הנטושה לוסטירן, נחשב למוצלח והעשיר יותר שבין שני הקלאנים המתחרים.

אם הביצים גרו ברים-בומזיר, שומרת על הקלאן שלה עצמאי פחות או יותר, ורבים מאנשיה נחשבים סיירים טובים, שמכירים לפחות את החלקים החיצוניים של שלוש טחנות. המקומיים יודעים הן להוציא כסף מהרפתקנים שרוצים לשוטט במחוז המקולל, והן למצוא עשבים מיוחדים ונדירים עבור המרקחות של הקלאן, שנמכרות – בעיקר אך לא רק לאנשי בית אנזאריון – במחיר מפולפל. אנשיה של בומזיר גם מתמחים בחילוץ סירות ודוברות שנקלעו למצוקה ליד 'האבנים הבולטות' של מעברות הנהר, ולא פעם הצילו שייטים שהתהפכו מלטאות טורפות ודבורי ענק מורעלות שעטו עליהם במים הרדודים.

הקלאן של גרו-ברים-יוקיוק ("מחנה יוק"), חי על אי בוצי מצפון-מערב לשלוש תחנות, ונחשב עני יותר. עם זאת, הקלאן הזה נהנה במידה מסוימת מחסותה של הגבירה האדומה של הארמון השוקע – הליידי קרניליאן לבית רילארן. בני "מחנה יוק" נחשבים לוחמים טובים פחות מאחיהם מ"מחנה בומז", ועוסקים בעיקר בדייג, כולל של רכיכות וסרטנים, וכן במעט חקלאות של גידול עשבים, ועיצוב דברי אומנות זולים מקונכיות וחפצים אחרים שמביא אליהם הנהר. כמה מהגורג של מחנה יוק נאלצו, בין היתר בשל חסרון כיס, לעקור לפנים היבשה מצפון לנהר, ולשרת בתפקידים שונים באדמותיה של הליידי רלארן, או להפוך לשייטי דוברות.

בחזרה לאינדקס של הגרסה העברית של האתר

בחזרה אל האינדקס של חוברת הבסיס

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.