בקעת קיירן: ספר הבסיס של עולם המערכה מלסטרה

פרק 2: הגזעים של מלסטרה

עוגים (אור'מאגור)

גובה ממוצע: 2.3 מטרים (גברים), 2.2 מטרים (נשים).

תוחלת חיים: כ-60-70 שנים לעוגים שאינם קוסמים. קוסמים יכולים לחיות מאות שנים.

גזע לא נפוץ: הגזע הזה נדיר בבקעת קיירן, ובדרך-כלל הוא אינו מתאים לשחקנים חדשים במלסטרה.

אור'מאגור, או "עוגים" כפי שהם מכונים על-ידי בני האדם, הם דמויי-אדם גבוהים ורחבים יותר מאשר בני-האדם או שאר "גזעים פחותים" (כפי שהעוגים נוטים להתייחס אליהם).

העור של העוגים נוטה להיות בהיר, בגוונים שנעים מורוד-לבנבן ועד אפרפר-בהיר; הגוף רחב יותר משל אדם, הן בכתפיים והן לא פעם באזור הבטן, שנוטה לא אחת לפתח כרס, וגם חזה גדול יחסית אצל הנשים.

הראש מעוגל, מעט אליפטי, עם לסת חזקה ועצמות בולטות מעל המצח; האוזניים דומות לאוזני אדם; העיניים צרות וקטנות יחסית. הגוון הנפוץ ביותר, בעיקר אצל הגברים, הוא חום בגוונים שונים, אבל גוון העיניים יכול להיות כמעט כל גוון שקיים אצל בני-אדם. ישנם גם פרטים עם עיניים חומות-אדמדמות, או ירוקות-צהובות. הפה רחב, עם ניבים תחתונים מפותחים יותר משל בני-אדם, בעיקר אצל הגברים -באורח שגורם להם לבלוט מעל לשפה התחתונה.

שיער הראש גס ושופע, בגוונים שנעים מחום כהה, דרך גוונים שונים של חום, ועד לגוון נדיר של צהבהב-עכור.

לעוגים הגברים יש קרן קטנה, באורך של עד 10 ס"מ, שבוקעת ממרכז הגולגולת כלפי מעלה – ישרה או מעט מעוקלת, בגוונים של אפור או לבן עכור, לעיתים גם גוון של כחלחל או ירקרק חיוור.

לנשים אין קרן. במקום זאת, ישנה בליטה נוקשה באותה מקום, לעיתים קרובות מכוסה או מכוסה למחצה על-ידי שיער הראש.

עוגים ממעמד נמוך או שבט חסר אמצעים, בעיקר כאלו שהדרדרו לברבריות, ילבשו איזור חלציים גס, לפעמים בתוספת כיסוי גוף חלקי עשוי מפרווה, ויקשטו את עצמם ב'תכשיטים' עשויים מעצמות ומאבנים מגולפות באורח בסיסי.

לוחמים מיומנים מחבבים שריון מתכת כבד בעל צורה גסה, שמשלבת לעיתים דוקרנים מאיימים, ולפעמים גם מחרוזות מאבנים צבעוניות ועצמות מגולפות (לעיתים כאלו שנקלחו מאויבים מנוצחים). לוחמים עוגים להוטים אחרי תכשיטים קסומים, ככל שהם מצליחים להשיג כאלו.

מכשפים עוגים מחבבים לבוש מסורתי, שמשלב גלימות קסומות, עם טוניקה עוגית מסורתית שמכסה רק חלק מהגוף. לכך, הם מוספים לא פעם מגוון של תכשיטים קסומים, אבנים מכושפות שגולפו בתורה של סמלים רוניים, ועוד. חלקם מחבבים גם כתובות קעקע עם כוחות כשפים על עור הגוף עצמו. התכשיט המכובד והמוערך ביותר הוא נזר מעוטר עם חריטות רוניות מורכבות, שבמרכזו אבן טובה נדירה, מגולפת בצורת רונה או צורה מרומזת של אחד מאלי הכישוף הקדומים – למשל, נחשית מכונפת או חרפושית עשויה מברקים.

מוצא והיסטוריה

העוגים הם גזע עתיק וברוטאלי, עם קשר עמוק לקסם. המוצא של העוגים הוא מהיערות הצפופים והמנגרובים של מאאגארון שבצפון-מערב מלסטרה.

לפני אלפי שנים, העוגים שלטו באימפריה אדירה בשם אור-נאארום, שנשלטה באגרוף הברזל ובעוצמת מטה הקסמים של קיסרים-מכשפים.

אור-נאארום שקעה והתפוררה בסופו של דבר בגלל סכסוכים פנימיים, בתהליך שארך מאות רבות של שנים, דורות על דורות לפני הקמת האימפריה האנ'מירית. היא הותירה אחריה מבני אבן אדירים, גם אם גסים ולא מושכים לטעמם של בני אדם או אורגי ערפל; אפוסים יחודיים על אלי הכישוף הפראי של ימי קדם, ואגדות על מעלליהם של קיסרים-מכשפים ושאר מטילי לחשים רבי-עוצמה, שלעיתים היו מוכשרים ויהירים מספיק כדי לנסות לעשות עסקאות מסוכנות עם אלי הכישוף עצמם, או אפילו לקרוא תיגר על אחד האלים באורח ישיר.

אגדות אחרות מימי אור-נאארום מספרות על קונסטרוקטים רבי-עוצמה, ואפילו על גזעים שלמים של יצורים חיים שהמכשפים העוגים יצרו בתור משרתים.

במהלך הזמן, העוגים התפצלו למספר גדול של שבטים ששקעו במלחמות פנמיות. כמה מהגדולים ביניהם הונהגו בידי לורדים-מכשפים, שכוחם היה צל עלוב של עוצמת הקיסרים המכשפים של ימי קדם. שבטים אחרים הונהגו בידי מועצת זקנים או שרי-מלחמה מקומיים, בעוד אחרים הדרדרו לברבריות מוחלטת, והפכו ללא יותר מלהקות של בריונים ערומים למחצה שמנופפים באלות גסות.

בשיא הפילוג והחולש של העוגים, נחתה על מאאגרון פלישה אנ'מירית שהכתה את העוגים מכה ניצחת, והגיעה עד לב-ליבה של ארצם. האנ'מירים נסוגו רק לאחר שבזזו את שרידי הערים העתיקות, ולקחו עימם כשלל אוצרות מימי הגדולה של אור-נאארום – השפלה שהעוגים מעולם לא שכחו או סלחו עליה.

כיום, שני דורות לאחר ההתנפצות הגדולה והתרסקות האימפריה האנ'מירית, העוגים התאוששו והחלו יוצאים למסעות פשיטה וכיבוש בארצות שמעבר לגבולות מאאגארון – בעיקר במחוזות שלפי המסורת העוגית היו חלק, או לפחות בגבול האימפריה העתיקה של אור-נאארום. בעשורים האחרונים, נסיך-מכשף רב-עוצמה איחד תחת שרביטו שבטים רבים של עוגים, ופלש לביצות אור'גאקה, ממש מעבר לגבולה הצפוני של בקעת קיירן. הנסיך המכשף השתלט על חלקים רבים של ארץ הביצות, מחלק אותה בין השבטים הנאמנים לו, ומשעבד בקלות שבטים של אנשי-לטאה וגזעי אנושואודים מקומיים אחרים – ומסופר שכוחו הולך ומתחזק משנה לשנה. בעוד הנסיך המכשף ועוגים רבים אחרים נחושים ללכת בדרך של מלחמה ואש, עוגים אחרים – מעטים בהרבה – מאמינים שעל הגזע שלהם לשחק תפקיד אחר כדי להחזיר את ימי הגדולה המגיעים לו בזכות; ודרך זו קשורה יותר להחזרת הידע האבוד של ימי קדם מאשר בשבירת גולגלות של בני-אדם. העוגים האלו מודעים ככל הנראה לרוע שמאכל את מחוזות הדרום של מלסטרה וליצורים המעוותים שמתפשטים משם, וסבורים שהתפקיד האמיתי ליורשיה של אור-נאארום הוא לעמוד מולם ולהדוף אותם עם הקסם שלהם, וכך ליצור אפוסים חדשים שיורשו במאאגארון ומחוצה לה למשך דורות על דורות בעתיד.

תרבות וחברה

החברה העוגית, מלבד שבטים שהדרדו לברבאריות מוחלטת, היא חברה מאגכוקרטית. ההנהגה והכוח שייכים קודם כל למי שמחזיק את כוח הקסם החזק ביותר. אם לשבט עוגים אין מג חזק מספיק שימשול בו, הוא יונהג בידי מועצת זקנים שינסו לשמר את הידע העתיק של השבט או מה שנותר ממנו.

מאחר ורוב מוחלט של העוגים חסרי הקסם לא מסוגלים לקרוא ולכתוב, בוודאי לא בכתב העתיק של אור-נאארום (שלא לדבר על הבנה של רונות), הרבה מהמסורות מועברות בעל-פה, לעיתים קרובות בשירים פרועים ובהתרברבות ב"היכל השאגות" של השבט.

החברה העוגית היא ברוטלית ולא פעם חסרת רחמים. אלימות וסכנות, הן מבחוץ והן מבפנים – נתפסות כחלק בלתי נפרד מהחיים.

עוגים אינם נוטים להקשר בנישואין ארוכי-טווח, ולא מייחסים חשיבות רבה לשושלת (מלבד אלו של הקיסרים המכשפים וקומץ קוסמים גדולים אחרים). נשים חסרות קסם נלקחות לא פעם בכוח, או בתשלום כזה או אחר לאחד מזקני השבט (או להורים – רק אם אחד מהם הוא קוסם). נישואין, גם אלו שנעשים מרצון חופשי בין שני מטילי לחשים, מחזיקים מעמד בדרך-כלל שנים ספורות, בדרך-כלל עד שהצאצאים גדלים במעט או לפחות נגמלים מחלב אם – ואז כל אחד מההורים הולך לדרכו.

הילדים עצמם גדלים 'בתוך ויחד עם כל השבט', עם חשיבות מעטה לשאלה מי היו ההורים שלהם, וברוב השבטים, הגורל שלהם יוכרע על-ידי הכשרונות שהם עצמם יגלו. בכמה מהשבטים נהוגים מבחני חניכה, לעיתים מסוכנים, שהעוגים הצעירים יאלצו לעבור בתור נערים – ועתידם יקבע במידה רבה לפי השאלה, האם עוג נכבד ומוערך יבחר בהם בתור חניך או שוליה.

יחס לגזעים אחרים

העוגים הם גזע שמעריך עוצמה – פיזית ועוד יותר מזה עוצמה מאגית. רובם בזים לגזעים קטנים וחלשים יותר, ורואים בהם חיות קטנות ועלובות, יעד לגיטימי לפשיטות שלל והרג, אלא אם כן ידעו כיצד להתרפס ולקנות את החסות של האור'מאגור האדירים, הגזע רב-העוצמה והעתיק שהקים אימפריה אדירה במלסטרה כאשר בני האדם היו לכל היותר רועי כבשים פראיים.

לרוב העוגים יש גאווה מפותחת מאד בכל מה שנוגע למסורת שלהם כגזע עתיק ורב-עוצמה, וכדאי מאד לכל מי שנושא ונותן עם עוגים – אפילו מול שבט עוגים מדורדר בביצות – לזכור זאת היטב.

ישנם עוגים שעדיין נוהגים לבשל ולאכול בני אדם ודמויי-אדם אחרים, הגם שרוב מוחלט של שבטי העוגים נטשו מזמן את המסורת הארכאית הזו (הגם שיש לה איזכורים בכמה וכמה מהאפוסים הישנים). למרות זאת, עוגים רבים עדיין משתמשים בביטויים שמאזכרים את המסורות הללו, כמו "קטן ועלוב מדי, אפילו בשביל הסיר").

רוב ההעוגים מתעבים את האנ'מירים – בני האדם שבזזו את מאאגארון וגנבו רבים מהאוצרות הקסומים המקודשים שלהם. עוגים רבים סבורים, שהאנ'מירים היו חייבים להעזר בסוג של רמאות בזויה, כדי להשפיל באופן כזה את בניה האדירים של אור-נאארום. למה עוד אפשר לצפות מגזע נכלולי שהשיג את הקסם שלו משאיבת כוחם של יהלומים תבוניים ומרושעים ממימד אחר? כך או אחרת, כעת, כאשר האימפריה של הננסים החיוורים האלו נפלה, הגיע הזמן ליישב את החשבון, ולהחזיר את גדולתם וכבודם האבוד של העוגים בדרך הזו.

גרוע מכך, ישנם עוגים שמאמינים כי אותו קסם זר ומרושע של יהלומים הוא זה שערער את האיזון של האנרגיות המאגיות באופן שגרם בסופו של דבר להתנפצות הגדולה.

עוגים מעטים בלבד יסכימו, למרות הכל, לשתף פעולה עם אנ'מירים מסוימים, כולל אצילים או מכשפים אנ'מירים כנגד אויבים וסכנות משותפות.

רוב העוגים רואים את עצמם כעליונים בכל קנה מידה שהוא על הפאר'ליל – בני האדם שעל ארצם נהגו לפשוט בעבר הרחוק, אבל לעיתיםפ גם נשאו ונתנו או אפילו סחר איתם. כיום, ישנם שבטי עוגים שמוכנים לשאת ולתת או אפילו לכרות ברית זמנים עם 'הנביא הגדול' – לאחר שחשו את עוצמת קסם הטבע שקורנת ממנו.

אל הגורג, העוגים מתייחסים כעבדים שנבראו (או 'הושרצו') כדי לשרת ולהיות קטנים ושפלים, אבל רבים מדי מהם שכחו את מקומם הנכון עם השנים, וכיום הם כל-כך עלובים ובזויים, שהם לא ראויים אפילו להתבשל בסיר (וממילא, הטעם שלהם מבחיל, והריח גרוע עוד יותר מהטעם) – כך שאין הרבה מה לעשות איתם, מלבד לדרוך עליהם כל פעם שהם עומדים בדרכם של העוגים.

אורגי הערפל נתפסים כלא יותר מחבורה של נשים רכרוכיות ויבבניות ("מה, יש זכרים בגזע ההוא?"), עם קסם דועך, ואלה פתטית שראויה ללא יותר משאגות של צחוק. מנגד, עוגים רבים למדו להעריך את האריגים הנפלאים שהגזע הרכרוכי ההוא יודע לטוות (מה שהעניק להם את הכינוי "תולעי משי") – שהוא סיבה טובה להשאיר אותם בחיים.

קיים שבט עוגים חריג אחד בשם נאל-מית'ראאר, שאימץ את האמונה במלכת האור, והושפע עמוקות מתרבות אורגי הערפל (מה שהופך אותם לאורגים טובים ולעבדים מבוקשים אצל שבטי עוגים יריבים).

העוגים חושדים ואפילו יראים במידה מסוימת (הגם שרובם יכחישו זאת) מהראלג'קריל. הגזע ההוא, עם העיניים הבוערות באדום והערים האגדיות שמתחת להרי הגעש. עוגים רבים חושדים שקסם האש של 'פיות האבק' דומה מדי לזה של האויב העתיק – הגזע הדמוני של הקור'סלאג. כך או אחרת, רוב העוגים מעדיפים מאד לשמור על מרחק של כבוד מהראלג'קריל.

שפה

שפת האם של העוגים נקראית מָאגָארוּ. לצידה, קיימת שפה נוספת, עתיקה וסודית בשם אוּר וָאגְדָאאר, שדוברה רק בחצר של הקיסרים המכשפים של אור-נאארום, ובה נכתבו הלחשים העתיקים והחזקים ביותר.

כיום, אפילו מכשפים עוגים מתקשים לקרוא את החריטות המסובכות של שפת אור ואגדאאר, שלא לדבר על שליטה מספקת כדי לללמוד או להטיל כשפים שנכתבו בה.

שמות של עוגים

שמות פרטיים של עוגים בנויים משתי הבהרות: תחילית, שאחריה באה ליבת השם.

תחיליות יהיו בדרך-כלל הברה סגורה של שלוש אותיות (לפעמים ארבע, עם עיצור כפול בסוף).

באמצע התחילית יש תמיד תנועה: וּ לגברים, ומנגד אָ או אוֺ לנשים. לדוגמא:

גברים: קוּר, קוּג, רוּמ, דוּם, בּוּר, בּוּג.

נשים: קָאר, קוֺר, רוֹם, רָאם, דוֹם, בָּאר, בּוֹג.

ליבת השם

ליבת השם היא בדרך-כלל הבהרה בת ארבע אותיות, עם תנועה כפולה באמצע. לעיתים רחוקות, ליבה תהיה מורכבת מתנועה רגילה שאריה שני עיצורים (למשל: רוּמְבּ).

ליבות השם בדרך-כלל זהות לנשים וגברים.

דוגמאות: טָאאמ, גוּום, מוּוב, גָאאר, קוּום.

שמות גברים טיפוסיים: רוּמְ'גָאאר, בוּרְ'קוּום, קוּגְ'טָאאר, קוּרְ'רוּום.

שמות נשים טיפוסיים: רָאמְ'גָאאר, בּוֹרְקוום, קָאגְ'טאאר, קָארְ'רוּום.

שמות משפחה

לעוגים רגילים אין שמות משפחה. אם רוצים פניה מכובדת מאד אליהם, היא תעשה מהשם ומיד לאחר המילית "קוּ" (זכר) או "קוֹ" (נקבה) ואחריה שם השבט שלהם, למשל:

רוּמְגָאאר קוּ שָאג-גומְרָאאם משבט שאג-גומגראם, שבט ציידים ופושטים ידוע (לשמצה) מדרום מאאגארון.

סָאגְ'גוום קוֹ זָאג-אָשְרָאאן, בת לשבט שומרי המשואות המקודשות מקו החוף של מזרח מאאגארון.

תארי כבוד

לפני שמם הפרטי של עוגים מכובדים, רבי עוצמה או אגדיים יבוא אחד מתארי הכבוד הבאים:

קיסר-מכשף או אציל מכשף רב עוצמה	אוּר (זכר) נוֹר (נקבה)
מצביא או שר מלחמה	רוּר (זכר) רָאר (נקבה)
נכבד, זקן שבט או לוחם דגול	רוּג (זכר) רָאג (נקבה)
קוסם (שאינו מושל, מצביא או ראש שבט)	נוּט (זכר) נוֹל (נקבה)

שם התואר הנעלה ביותר הוא סוּר, שפירושו אלוהי (נכתב זהה עבור זכרים ונקבות). אלא שזה תואר ששייך לאלי הכישוף; אף עוג אינו זכאי לו באמת, ושימוש בו נחשב למגלומניה מסוכנת.

"ההיפוך האצילי" בשם של עוג ממעמד גבוה

בשמות עוגים נכבדים בעלי תואר, מבצעים "היפוך" בין שני חלקי השם הפרטי, כך שהחלק עם התנועה הארוכה יותר בא קודם, והחלק עם התנועה הקצרה סוגר את השם.

כך למשל:

דוּם'קאאר שהפך לאור-קאאר'דוּם הוא שמו של הקיסר המכשף העתיק שסירב להוריש את תאריו לבתו, ששמה המקורי היה דוּרְנ'קָאאר, ונוכח מעמדה הפך לנוֹר-קָאאר'דוּרְן.

בּוּגְ'דָאאר היה שכיר חרב והרפתקן בן-בלי שם. לאחר שצבר עוצמה והפך לשר מלחמה מטיל אימה – שמו השתנה מבּוּגְ'דאאר לרוּר-דָאאר'בּוּג.

בחזרה לאינדקס של הגרסה העברית של האתר

בחזרה אל האינדקס של חוברת הבסיס

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.