רמת קורדאראנג
|
מבוא | נוף וצמחיה | דרכי הגעה ועזיבה
| ישובים מרכזיים | דמויות חשובות מל'דור קאהר-סולמאראן ("המפקד
הנעלם") תיאור כללי: מל'דור ק.סולמאראן, שמכנה את עצמו
"המפקד הנעלם" (על שם דמות מסיפור שאהב פעם, שהוא בטוח שהוא אגדה
עתיקה מאירגורסיל), אמנם אינו נושא שום תפקיד רשמי בשלטון הצבאי של אנשי הנסיך
במחוזות המורדים לשעבר, אבל הדבר לא מפריע לו להתערב שוב ושוב בענייני המחוז –
ובעיקר, לנסות לאכוף בכוח את השקפתו, שיש לבצע 'חריש עמוק' ולעקור בכוח את כל
המסורות הישנות של הת'ארילין, שעמדו בבסיס של סחר העבדים מאירגורסיל ובסופו של
דבר גם המרד כנגד הנסיך. בין היתר, הוא מנסה לגבות מיסים משפילים מהאוכלוסיה
המקומית, להכריח אותה לחגוג את יום כניעת המורדים ואפילו את יום השנה ל"טבח
של יום הפנינה הזכה" כימי חג, לרדוף לוחמים לשעבר בצבא המרד – וגם לנסות
לגרור את הממשל הצבאי של הנסיך למסעות מלחמה כנגד מיקומו המשוער של גנרל
קור'בארן, או לפחות כנגד הישוב של שנואי-נפשו, הסרן קורסיריל ואנשיו, מעבר לבקע העמוק שבמזרח
אסטירן. הגם
שבעיני המושל הצבאי מטעם הנסיך, ואפילו בעיני חלק ניכר מ"מגלגלי
השטיחים" (המתעשרים החדשים שהתנחלו במחוזות המרד לשעבר, והפיקו רווחים
מרכוש נטוש וצווי מלחמה של כוחות הנסיך), המפקד הנעלם נתפס כטרדן תמהוני
ו"קוץ בישבן", הרי שהקשרים שלו עם משפחתו רבת-העוצמה של אביו המנוח,
שתופסת עמדות חשובות בנסיכות האפורה, ועם גורמים נוספים, הופכים אותו לחסין כמעט
לגמרי מסילוק בכוח מהאיזור, או מכל פעולה משמעותית מצד קציני חיל המצב המקומי–
ופעולותיו, כמו גם פעולות כמה מאנשיו, שלפחות אחת מהן קיצונית ומסוכנת עוד יותר
ממנו, מעלים עוד ועוד את המתח באיזור. רקע ותולדות חיים: גנרל אורסריל
קאהר-סולמאראן זכור לתהילה עד היום כאחד המצביאים האידיאליסטים והמוכשרים ביותר
ששירתו את הנסיך הרם במהלך מרד התארילין; המפקד הנחוש והמוכשר שהביס את גנרל
רל'בארט וארלי בקרב קורדאמאר-לית'; קצין בעל כבוד ועקרונות, שתיעב בכל ליבו את
סחר העבדים, ושחרר את העבדים בכל מקום אליו הגיע – בלי לחטוא באורגיה של שריפה
ורצח מהסוג שהפעיל הלגיון הכחול שתקף את ת'ארנה ושרף את המקדש של היירית'. אורסריל
זכור גם כגבר חסון ונאה מאד (שגם מנהגיו הרעים, שכללו שתיה לשוכרה ופה מטונף
מאד, לא העימו את הקסם שלו), שלא התבייש לנהל לא מעט רומנים במהלך הקריירה שלו.
מאחד מאותם רומנים, יש אומרים עם אישה ממעמד נמוך מאד, נולד בן לא חוקי בשם
מל'דור. לא
ברור איך ומדוע, אורסריל החליט להכיר בבנו הלא החוקי ולגדל אותו סמוך לחצר שלו –
האם אותה אישה הצליחה לסחוט אותו, ואם כן איך; או שמא באמת תקף אותו התקף נדיר
של יסורי מצפון. כך
או אחרת גם כיום, שנים לאחר שאביו מת (קורבן להרגלי השתיה שלו, שנים מספר לאחר
שחסדו סר בחצר הנסיך הרם), מל'דור מחזיק בהון ובקשרים רבים; אחיו למחצה, בניו
החוקיים של אביו (אלו מהם שלא נאלצו לגלות לאחר סכסוכים מול המלומד העליון),
אמנם מעולם לא חיבבו אותו, אבל ממשיכים לתמוך בו בכספים ובקשרים – לפחות, כל עוד
אחיהם-למחצה הזעפן נמצא רחוק מאדמות המשפחה שבחלקה הדרומי של הנסיכות האפורה. מספרים
שמ'לדור ניסה כל חייו לחקות את אביו המפורסם, ונחל כשלון חרוץ; הוא מעולם לא
גילה כשרון אמיתי לחיי איש צבא; מרגיזה עוד יותר, לטעמו, היא העובדה שבעוד שהוא
מזכיר את המראה של אביו בצבעים ובחלק מתווי הפנים ועוד, הרי שבעוד גנרל אורסריל
היה גבר חסון ונאה, מל'דור הוא כחוש ומכוער, באורח שהפך לא מכבר מקור לבדיחות לא
מעטות. תיאור חיצוני: בניגוד לשיער השופע והארוך של אביו,
מל'דור אמנם ניחן באותו גוון שיער חום-בהיר, אבל כבר בגיל צעיר, הוא התקרח כמעט
לגמרי; ורק בצידי ראשו צומח עדיין שיער דליל כמו פלומה, כאשר רוב הקרקפת חשופה
לגמרי, וגם 'מועשרת' בכמה בהרות מטושטשות בגוון חום-בהיר; הוא מגדל שפם חום-בהיר
מטופח בנוסח דומה לזה של אביו, אבל כל נסיונותיו לגדל זקן שופע כמו של הגנרל
המפורסם נחלו כשלון חרוץ והסתיימו בזיפים דלילים בלבד. קולו צרוד ועכור, חסר כל
זכר לכריזמה הרועמת של גנרל אורסריל; ויש שמרכלים ש"את מה שהחסיר הראש,
לקחו הרגליים והישבן" – ומכאן הכינוי שהודבק לו עוד בנעוריו 'שעירגל',
שמעורר בו זעם איום כל פעם מחדש. השכלה ועמדות פוליטיות: כיום, מל'דור
משקיע רבות בביסוס טענתו שהוא 'מלומד דגול והוגה דעות'; הוא נהה למשך זמן-מה
אחרי תורת דם הגאבוטו של המלומד העליון ת'ירנפל, אבל חסדו אצל אנשי המלומד
העליון סר לגמרי, כאשר החל לדגול באותו ענף של 'התורה הגדולה' שנדחה בידי המלומד
העליון – אסכולה שאמנם מקבלת את הסיפור על דם קופי הגאבוטו השטניים שמנגע את
האנושות, אבל בניגוד מוחלט למלומד העליון, טוען שהגזע האנושי הנחות ביותר – זה
שמרכז את רוב הדם הטמא, הוא דווקא הגזע האנ'מירי; ומכאן "האלימות
הנוראה" שבה האנ'מירים דיכאו עמים אחרים ונעלים מהם; לכן, המלחמה בדם
הגאבוטו, דורשת חורבן של כל שרידי האימפריה והדת שלה, דיכוי והתרחקות מכל מה
שהוא אנ'מירי או חשוד ככזה. תומכי
ענף זה של 'התורה הגדולה' רואים את המאבק בעבדות בתארילין ואת ביטולה רק שלב
ראשון במאבק גדול בהרבה, שמטרתו לנתק את הנסיכות האפורה מהעבר שלה כחלק
מהציביליזציה האנ'מירית; ורואה את התרבות האירגורסית כנעלה וטהורה בהרבה (גם אם
לא לגמרי) מהדם השטני של הקופים. תומכיה, הרבה יותר מאשר תומכי המלומד העליון
(שרובם אדישים יחסית לעניין הת'ארילין), מתעבים את אצילי התארילין ואפילו את העם
הפשוט באותם מחוזות, ומסתייגים מאד מהסלחנות (לכאורה) שצווי הנסיך הרם נוהגים
בהם. דעות
אלו, הן המניע המרכזי מאחורי הפעילות של 'המפקד הנעלם' ותומכיו, ונסיונם להשפיל
עד כמה שניתן את האוכלוסיה המקומית, ולעקור – בכוח אם צריך – כל זכר למסורות של
הת'ארילין; אם כי, במקרה של "המפקד הנעלם" (או "המפקד
הנעלב" כפי שרבים מכנים אותו מאחורי גבו), ישנם גם מניעים אחרים, אישיים
בהרבה. מל'דור,
שעודו בטוח שהוא מלומד דגול, משקיע זמן רב בכתיבת כתבי-פלסתר, רובם גיבובים
ארכנים של פרטים וטענות מבולבלות, שהוא (והמעגל הקרוב לו מחזק אותו בכך) בטוח
שהם "פסגת ההבנה וההגיון", שאותם הוא שולח לאנשים שונים בנסיכות
האפורה, ומדי פעם אפילו למלומד העליון (שעד כה לא הראה שום סימן שהוא מתכוון
לענות). לעיתים, הוא גם מקריא אותם בארכנות בפני אנשיו או בפניו אורחים, ורק
מחכה לראות אם מישהו יעיז להסתייג או לגלגל עיניים. בין היתר, מוכרים היטב 'פרקי
החוכמה' שכתב בעניין: "מדוע אורמ'תריל איננה בכלל ארץ אנ'מירית";
ו-"על קוראדאן האמיתי ועולמו המשתנה". זאת,
כמובן, לצד שלל מכתבי תלונה ארוכים ודרישות לפעולה שהוא משגר אל המושל הצבאי
בואראקור-לית' ואל אחרים, אותם הוא מנסה לשכנע לצאת למסע מלחמה כנגד האיום הרחוק
של אורדורן, והברית האפלה שלדעתו נרקמת בה בין גנרל קור'בארן ומכשפים עוגים
מרושעים; ולא פחות מכך, הוא כתב לפחות חמישה-עשר מכתבים, תזכורות ועצומות כנגד
הסרן קור'סיריל ונאמניו שחיים ממערב לבקע, ולא מתביישים להניף שם את "נס
בעלי העבדים השנוא, המשוקץ, הארור, המפגר והנתעב של מורדי הת'ארילין" – שגם
אם איכשהו שגו והעניקו לו ולאנשיו חנינה לאחר המרד, הם הפרו את תנאיה ויש להתנפל
עליהם ולטבוח אותם, או לפחות לגרש אותם ולהחרים את כל רכושם. המצב כיום: שלל המכתבים, התזכורות, האזהרות
והעצומות של 'המפקד הנעלם' אינו נושא פרי, לפחות עד עתה; כמה מ'מגלגלי השטיחים'
חולקים לו כבוד או הבנה חלקית, מהשפה ולחוץ, ואילו המושל בואראקור לית' מתעלם
ממנו במופגן ומסרב לפגוש אותו – מה שמעלה את זעמו של מל'דור עוד יותר. עם זאת,
נראה שההתגרויות הבלתי פוסקות שלו באוכלוסיה המקומית, ובעיקר המתח בינו לבין
אנשיו של 'הסרן האפור' קורסיריל, כמו גם הבחישה הבלתי פוסקת שלו במאבקים בתור
רובע העבדים המשוחררים, מתחילות לשאת פרי, ותורמות למתח שהולך וגואה באסטירן. בין
לבין, "המפקד הנעלם" ממשיך לקבל תמיכה כספית ממשפחת אביו, להשקיע הון
רב במותרות, ובעיקר בתחביב שלו, שנוגע לגידול צמחים נדירים – בעיקר דקלים, בהם
הוא מאוהב ממש. העובדה, שרוב הנסיונות להביא זרעים מהדרום הרחוק ולגדל עצים
שאינם מתאימים לרמת קורדראנג נכשל, והדקל היחיד שצמח, לאחר לא מעט עזרה מכושפת,
יצא מוזר ומעוות לגמרי, אינם מרפים את ידיו. להיפך, הוא מבלה שעות רבות בכל שבוע
בישיבה מתחת לדקל המוזר כדי 'לקבל השראה', ואפילו כבר קיבל מתנה יקרה מאחד
מהיותר ידידותיים ב'מגלגלי השטיחים' – נזר ראש יפיפה שעל פיסת המצח שלו מרוקעת
צורה של דקל ירוק וכסוף, שעל גזעו צורה שמזכירה עין עצומה למחצה. בכמה
וכמה מהשירים ש'המפקד הנעלם' דרש שיחברו לכבודו, הוא מתואר, ולא בכדי בתור
"החכם שמתחת עץ הדקל" או "הגיבור שמתחת עץ הדקל". משבר הגבירה אינריז': הגם
שלמפקד הנעלם מעולם לא חסרו סיבות לתעב את בני קורסיריל שמעבר לבקע בגדול במזרח,
הרי בשנה האחרונה הוא ספג השפלה מוחצת שהפכה אותו ל'מפקד נעלב' יותר מאי-פעם. אינריז',
הפלדינית המוזרה מאירגורסיל, שלמרות מוצאה היא נראית כמו נטע זר אצל העבדים
המשוחררים, הזדמנה לאסטירן, ולאחר ש"המפקד הנעלם" הזדרז והציע לה
אירוח, כולל הסברים ארוכים על המסות של, ועל מלחמות הצדק שהוא מנהל, אינריז'
נגעלה לגמרי ממה שראתה במצודה שלו, והסתלקה משם לאחר פחות מיום. אם
בכך לא די, הרי שהפלדינית מאירגרוסיל בחרה ללכת דווקא אל שנוא נפשו, הסרן השיכור
שמנהיג את בני קורסיריל, ולשהות ("הייתם מאמינים לזוועה המבישה?!")
דווקא אצל חיילים לשעבר בצבא המורדים, שדגל התארילין עדיין מתנופף מעל הבתים
שלהם; מה שהפך את 'המפקד הנעלם' - שיש מרכלים כי למעשה חשק בפלדינית הנאה עם עור
הזית הבהיר שלה ושיערה האדום הארוך - לזועם, מריר ושואף נקם יותר מאי-פעם; עד
כדי כך שהצהיר בפני אנשיו כי נמאס לו לגמרי מהכתף הקרה שהמושל והקצינים שלו
מפנים כלפי מלחמת הצדק שלו, ומשהו חייב להעשות - אם כי הוא לא נקב בפרטים לגבי
ה"משהו", ולא בטוח שהוא עצמו יודע בדיוק מה הוא אמור להיות. בני לוויה חשובים של 'המפקד הנעלם' מור'לוס אורין: מור'לוס, גבר מבוגר ויליד
הת'ארילין, בעל שיער כסוף פרוע במקצת, וחיבה לחליפות בגדים הדורות, נראה כאדם
האחרון שאפשר היה לנחש שיסיים את דרכו בשירותו של "המפקד הנעלם". במשך
כמעט שני עשורים, מור'לוס היה אחד המוסיקאים ובעיקר המלחינים הידועים ביותר
בת'ארלין; הוא הרוויח כסף רב מהלחנת נעימות עבור האצילים המקומיים, כולל ובעיקר
אלו שניהלו את המרד, ובהמשך אפילו עבור צבא המורדים עצמו, והגם שכנראה לא החזיק
עבדים באופן אישי ("אולי שניים או שלושה, רק כי הייתי חייב"), בוודאי
לא עבור טיפול באחוזות של דקלי פנינה, ספק גדול אם "ליבו המה על גדותיו
מרוב תיעוב לעבדות, אותו בקושי הצליח להסתיר" כפי שהוא טוען כיום - בוודאי
אם תשאל עבדי בית ממעמד גבוה שהיו צריכים לטפל בו ובקפריזות שלו כאשר התארח באחת
האחוזות לצורך הלחנה או הופעה. מור'לוס,
כשם שהיה כשרוני, כך נודע לשמצה במשך כאדם קפריזי, תובעני ולא נעים; וגם בעל
נטיה להימורים ובזבוז מהיר של הכספים שהרוויח, דבר שהכניס אותו פעם אחר פעם
לחובות, ולצורך למצוא אציל חזק די הצורך שיחלץ אותו מהן; והעובדה שהאופי שלו
הותיר לו יריבים בכל מקום, לא סייע אף פעם, אולם לפחות עד מרד התארלין, הכשרון
שלו חילץ אותו בכל פעם מחדש מהמיצר, גם אם בקושי הולך וגובר. לאחר
דיכוי המרד, מור'לוס מצא את עצמו בלא פטרוניו הישנים, ובלא דרך לממן לעצמו ולו
חלק מרמת החיים שהורגל אליה; כאשר רבים מקציני צבא הנסיך חושדים בו ומצרים את
צעדיו; לאחר נסיון שלא עלה יפה (בלשון המעטה) להתחבר ליורשת האחרונה משושלת
קורדראנג, הוא שם פעמיו לאסטירן ועבד, בתנאים פחותים בהרבה ממה שרצה, באחוזתו של
אחד מ'מגלגלי השטיחים' העשירים - אולם 'תסבוכת' או 'אי הבנה' מצערת (מאד!) בינו
לבין בתו של הלה שלמדה אצלו פייטנות, הביא אותו לברוח משם כל עוד נפשו בו - ובצר
לו, הציע ל'מפקד הנעלם' לכתוב עבורו שירי הלל בעבור תשלום; ומאז נותר תחת חסותו
של הלה. מור'לוס
טוען כיום, בפני כל מי שמעוניין לשמוע, שהוא כולו בושה בעברו ו"אם רק
יכולתי, הייתי שורף את כל השירים הישנים שכתבתי לפני שעיני נפקחו"; אבל
אומרים שהוא ממורמר מאד; ביצועיו ורמת היצירות שלו ("הלל למפקדנו, הנעלם,
הו נעלם, הגיבור שמתחת עץ הדקל!") הם צל עלוב של מה שהלחין בימים טובים
יותר, והוא יודע זאת היטב. אול'דורליר
("אולו החכם"): צעיר מתוסבך ומלומד (כולל בתורת הגאבוטו) בעיני עצמו, בן של כורך
ספרים שהפך לשוליה של מכשף, ולאחר מכן עוזר של אחד משני מלומדי הגאבוטו מרובע
'התפוח הבשל' שהסתכסך עם האדון שלו וחיפוש פטרון חדש.כיום הוא חבר קרוב ויועץ של
האדון מל'דור, ומסייע לו עם 'לימודי התורה הגדולה' וניסוח המסות שלו. לוחשים עליו, שהוא
מכוער להפליא, בעל פנים רחבות שמזכירות פקעת מאכל ענקית ושיניים רחבות, באורח
ש"נותן רמז להיכן התנקז לא מעט דם גאבוטו" - אבל רצוי מאד לעשות זאת
מחוץ לטווח השמיעה שלו ושל אנשי 'המפקד הנעלם' בכלל. ואר'מירדה
האדומה ("וארי של השיר הבוער"): בת מנושלת לבית אצולה אורמתרילי-אנ'מירי, שנמלטה
מביתה בתור נערה צעירה כדי להשתתף במלחמה 'כנגד בעלי העבדים', ובכך הכשילה את
הפיכתה לכוהנת מתלמדת במקדש של אחת ההשתקפויות. במקום זאת, היא המירה את דתה לדת
האור, לחמה בתור אבירה צעירה ונלהבת, שהעריצה את התרבות של העבדים האירגרוסטים,
בעיקר אלו מהם שקיבלו את האמונה באור. מספרים עלה כי היא תמכה בקנאות בעבדים
המורדים של מל'היירי, ואולי גם השתתפה בכמה ממעשי הטבח של המרד - מה שכנראה המיר
אותה ל'נוקמת בוערת'. כיום היא מלווה או
לפחות נמצאת בחסותו של האדון מל'דור. וארי היא אישה מפחידה, שלעיתים אפשר
לדמות את עיניה ממש בוערות בקנאות. אם אמירות כגון 'כל מה שנוצר על-ידי העבדות
צריך להשרף' נזרקות על-ידי אחרים בתור אמירה או איום, וארי מתכוונת בכל ליבה לכל
מילה במה שהיא אומרת, ורק מחכה לרגע שבו יותר לה להתנפל על שרידיהם של נאמני
הת'ארילין ו"למרק את הטומאה באש, באש המתוקה של הנקמה והצדק" - רבים
חוששים מהיום שבו אדונה הנוכחי לא יצליח לשלוט בה, וממה שעלול לקרות אז. חזרה
אל הדף הכללי של דמויות חשובות ברמת קורדאראנג | חזרה
אל העיירה אסטירן |
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.