רמת קורדאראנג

מבוא | נוף וצמחיה | דרכי הגעה ועזיבה | ישובים מרכזיים | דמויות חשובות

נוף וצמחיה

רמת קורדראנג היא ברובה שטח מישורי גבוה, קר ומוכה רוחות; נעים יחסית בקיץ ומזרה אימים בחורף, שחוצץ בין הרכסים הצפון-מערביים הגבוהים של ת'אריל-עילית לבקעת מלהיירי הנמוכה, הממוזגת והפוריה יותר; המישורים האינסופיים וצבועי האדום-עכור של הרמה נקטעים פה ושם בידי גבעות נמוכות, תילי אבן מאיימים או בקעים רדודים שבליבם אגמים מעלי אד.

בחלקה הדרומי של הרמה, ועוד יותר מזה בחלקה הצפון-מערבי, מתחת למורת'ול - פסגה בודדה, אפורה-כהה ומוקפת ערפל בכל עונות השנה, הנוף הופך סלעי ומיוער יותר, שופע ערוצים מתפתלים, כוכים עתיקים וקרחות יער קשות לגישה.

דקלי הצדפה שהובאו לנסיכות האפורה לפני מספר דורות, והעושר הבוהק שהביאו והעבודה הקשה והמסוכנת של הטיפול בהם היו קשורים קשר הדוק לעושר ולעבודת העבדים במחוזות אחרים של רכס הת'ארילין, מעולם לא נקלטו כראוי באדמה של רמת קורדראנג, ורק מעטים מהם גדלו בה אי-פעם. תחת זאת, הנוף המקומי נשלט - אז והיום - בידי 'גביעי השקיעה'; קרוב-משפחה רחוק ופראי של דקל הצדפה, שנראה כמו גזע קשקשי דמוי-דקל בגדלים שונים, ש'נפתח' בחלקו העליון למעגל של עלי כותרת אדומים, שמזכירים לעיתים גביע מוזר ולעיתים סוג של לוע. חלק מהפרחים הללו הם קטנים כמו פטריות או עשבי שדה; אחרים בגודל של שיחים רחבים; ופה ושם, בעיקר באיזורים הגבוהים והנידחים יותר, נישאים 'ענקים' בגובה שיכול להתחרות בקלות במבנים של אחוזה גדולה וגבוהה, עם פיצולים בשרניים לצדדים, שגם הם פורחים באדום עז.

גביעי השקיעה של קורדראנג גדלים במרבדים עשירים, וצובעים איזורים רבים של הרמה בגוונים שונים של אדום ואדום-כהה, וביניהם מבצבצות אבנים אפורות ושחוקות, שחלקן עמדו כאן לפני שבני האדם הראשונים התיישבו באדמות הנסיכות האפורה; בחורף, העלים שלהם מלבינים כמעט לגמרי ונסגרים בצורה חרוטית; ובאביב הם שבים להפתח ולהאדים, כאילו המישורים הגבוהים בוערים בגוון של שקיעה נצחית.

חקלאות וכלכלה: גביעי השקיעה אינם צמח מועיל במיוחד עבור בני-אדם והצרכים שלהם; מכמה מחלקיהם של גביעי השקיעה אפשר לרקוח צבע אדום לא איכותי במיוחד; ואת הקליפות הבשרניות של חלקם ניתן לבשל בתוך מרק, כאשר מתחת לשורשיהם צומחות מפעם לפעם פטריות מאכל; אולם מעבר לכך, אין לצמחים האלו ערך רב עבור חקלאים או סוחרים; והמיץ שלהם הוא שמנוני, עכור ולא ראוי למאכל או בישול.

אם לא די בזה, הצמחים הללו הם חזקים מאד, ונוהגים להתפשט במהירות בחזרה אל תוך אדמות מהם בוראו; כך שבמידה רבה, המרבדים העצומים שלו מונעים מראש כל סיכוי לשדות או מטעים רחבי-ידיים, כך שרוב המקומיים נאלצים להסתפק בחוות קטנות יחסית עם אדמה חקלאית מצומצמת, או לחלופין להסתמך על רעיה של עיזים מקומיות.

החקלאים של רמת קורדראנג, בדרך-כלל, מגדלים שעורה הררית (דומה למדי לזו שצומחת בבקעת קיירן), תפוחים ופקעות מאכל; ואחרים רועים עדרים של עיזים מקומיות, חלקן בעלות פרווה חומה-אדמדמה שהולמת את הגוון של 'מרבדי השקיעה' - ויודעות ללחך ולעכל את הקליפות של הצמחים האלו טוב יותר מבני האדם.

באחוזות הגדולות יותר, אפשר היה למצוא מזקקות משקה ומטבחי תבלין מקומיים; מטעים קטנים של צמחים מיובאים; פה ושם ניתן לראות גם דקל צדפה בודד או שניים, מרשימים ופוריים פחות מאחיהם במחוזות אחרים; ולעיתים גם חוות צנועות של גידול סוסים הרריים (בהמות משא ורכיבה נוקשות, הגם שנפלו בערכן ויכולתן בקרב מהסוסים המפורסמים של מרכז הנסיכות האפורה) - כאשר הגדולה והידועה ביותר היתה החווה של לורד קורדראנג עצמו. כיום רוב החוות עומדות נטושות, ורבים מהסוסים ששרדו הוחרמו בידי אנשי המושל, או נלקחו למחוזות הספר.

חזרה אל דף השער של מלסטרה

---

כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.