רמת קורדאראנג
|
מבוא | נוף וצמחיה | דרכי הגעה ועזיבה
| ישובים מרכזיים | דמויות חשובות העיירה אסטירן אוכלוסיה: כ-2500 נפש. מושל העיירה: ליוטננט באריק אומ'תון, מפקד חיל
המצב של צבא הנסיך הרם. דמויות חשובות נוספות: מל'דור
קאהר סולמאראן ("המפקד הנעלם"); סרן אות'רוס קורסיריל ("הסרן
האפור"), בעל האחוזה קורטאר וארגראן, מר לודור טאז'יס, רוז'ור הגדול (שניהם
מרובע 'בני השחר'). למפה צבעונית של העיירה, לחץ
כאן. תיאור כללי אסטירן,
הישוב האנושי השני בגודלו ברמת קורדאנג, יושבת על חלקו הצפוני של "המזלג
הגבוה" – צומת הדרכים המרכזי של רמת קורדראנג (הגם שחלקים ממנה גולשים כיום
גם לצידו הדרומי של 'המזלג'). כמו ואראקור-לית', גם אסטירן היא תחנת סחר שתפחה
באיטיות לעיירה גדולה. בנוסף לסחר, העיר התפרנסה בעבר – ובמידה מעטה יותר עד
היום – מבתי מלאכה לייצור צבעים פשוטים, שמרוכזים בחלק המזרחי והעני יותר שלה. במשך
שלושה דורות, מלפני 100 שנים לערך ועד סוף מרד הת'ארילין, העיירה נשלטה בידי
שושלת אצילים בשם ואר-אורדראנג, שהקימה מצודה פשוטה (ששודרגה בהמשך לטירה עשירה)
על הגבעות שחולשות על העיר ועל צומת הדרכים החשובה מצפון-מערב. השושלת לקחה חלק
פעיל במרד הת'ארילין, וכמה וכמה מבניה שירתו כקצינים בצבא של האצילים המורדים –
ומסופר שלפחות שניים מהם עדיין משרתים את הגנרל קור'בארין ומסרבים להכיר בכניעה
של המורדים לכוחות הנסיך של אורמ'תריל. אלו
מבני המשפחה שנותרו בחיים, נמלטו מאסטירן בסוף המלחמה; זמן קצר לאחר מכן, הוכרזו
כל בני השושלת כמבוקשים, ורכושם הוחרם בצו נסיכותי. לאחר תקופה בה היתה הטירה
הגבוה נטושה למחצה, ועברה מיד ליד, לא פעם אגב אלימות קשה, השתלט עליה האדון
מל'דור קאהר-סולמאראן ("המפקד הנעלם"): בנו הלא חוקי של אחד המצביאים
המבריקים ביותר של אורמ'תריל מתקופת המרד, משופע בהון וקשרים, ומלווה בכוח
'ססגוני' למדי שמונה כ-100 אנשים חמושים. המפקד הנעלם ואנשיו: מל'דור ק.סולמאראן,
שמכנה את עצמו "המפקד הנעלם" (על שם דמות מסיפור שאהב פעם, שהוא בטוח
שהוא אגדה עתיקה מאירגורסיל), אמנם אינו נושא שום תפקיד רשמי בשלטון הצבאי של
אנשי הנסיך במחוזות המורדים לשעבר, אבל הדבר לא מפריע לו להתערב שוב ושוב
בענייני המחוז – ובעיקר, לנסות לאכוף בכוח את השקפתו, שיש לבצע 'חריש עמוק'
ולעקור בכוח את כל המסורות הישנות של הת'ארילין, שעמדו בבסיס של סחר העבדים
מאירגורסיל ובסופו של דבר גם המרד כנגד הנסיך. בין היתר, הוא מנסה לגבות מיסים
משפילים מהאוכלוסיה המקומית, להכריח אותה לחגוג את יום כניעת המורדים ואפילו את
יום השנה ל"טבח של יום הפנינה הזכה" כימי חג, לרדוף לוחמים לשעבר בצבא
המרד – וגם לנסות לגרור את הממשל הצבאי של הנסיך למסעות מלחמה כנגד מיקומו
המשוער של גנרל קור'בארן, או לפחות כנגד המאחז המשפחתי של שנוא-נפשו, הסרן גל'רוד
קורסיריל, מעבר לבקע העמוק שבמזרח אסטירן. הגם
שבעיני המושל הצבאי מטעם הנסיך, ואפילו בעיני חלק ניכר מ"מגלגלי
השטיחים" (המתעשרים החדשים שהתנחלו במחוזות המרד לשעבר, והפיקו רווחים
מרכוש נטוש וצווי מלחמה של כוחות הנסיך), המפקד הנעלם נתפס כטרדן תמהוני
ו"קוץ בישבן", הרי שהקשרים שלו עם משפחתו רבת-העוצמה של אביו המנוח,
שתופסת עמדות חשובות בנסיכות האפורה, ועם גורמים נוספים, הופכים אותו לחסין כמעט
לגמרי מסילוק בכוח מהאיזור, או מכל פעולה משמעותית מצד קציני חיל המצב המקומי–
ופעולותיו, כמו גם פעולות כמה מאנשיו, שלפחות אחת מהן קיצונית ומסוכנת עוד יותר
ממנו, מעלים עוד ועוד את המתח באיזור. רבעים ואיזורים שונים בעיירה שדרות קוראדאן (כיום "שדרות החירות") הרחוב
הראשי של אסטירן, בנוי לאורכה של דרך העגלות שעולה צפונה מ'המזלג הגבוה'; זהו
איזור של בתי מידות מאבן ועץ, בני שתיים ושלוש קומות, רבים מהם מרווחים ונאים
(אם כי לא מתקרבים בפאר ובגודל לאחוזות החדשות ב'רובע התפוח הבשל'). כאן,
אפשר למצוא גם פונדקים ואורוות סוסים; וגם רבים מהעסקים שפעילים באסטירן כיום,
כולל אלו שקשורים ב"צווי הבניה מחדש" של כוחות הנסיך הרם: מנסרות עץ,
סדנאות מלאכה מוצלחות (בוודאי יותר מסדנאות הצבעים הישנות ברובע העוני הצפוף
שממזרח), עסקי כספים. מצפון-מערב, טירת ואר-אורדראן (וכיום מעוזו של המפקד
הנעלם) חולש על האיזור מגבוה, כאשר מדרום לה, עומד עדיין בית אחוזה קטן יותר
ונטוש שלצידו פיר עצום באדמה – מעונו הנטוש של אומן מוכשר ומפוקפק (וגם בעל
עבדים ידוע לשמצה), שנעלם בלא להותיר עקבות, והותיר אחריו מעון שנחשב רדוף
ומקולל, עד כדי כך שגם 'מגלגלי השטיחים' ואנשי המפקד הנעלם מעדיפים להתרחק משם. מצפון,
הרובע המרכזי מסתיים בשני מגדלי עץ ושער מוזנח, שממנו הדרך הצפונית ממשיכה אל
החלק הצפוני, הפראי והמסוכן יותר של רמת קורדראנג. האיזור
המרכזי של העיר והפעילות בו נמצאים תחת פיקוח הדוק יחסית של צבא הנסיך, וגם
סובלים במידה הרבה ביותר מההצקות והשגיונות של 'המפקד הנעלם' ואנשיו. בכדי
להחזיק פונדק, סדנה או כל עסק שהוא, יש צורך ברשיון נסיכותי, לפי כל הכללים והדקדוקים
של 'צווי הבניה מחדש' – ובין היתר, עדיף לא להיות בעל עבר ידוע בצבא המורדים, או
מקורב לאחת משושלות האצולה הישנות (ויש אומרים, שבפועל הדבר אומר גם לשמור על
יחס או לפחות 'לשמן' את אחד מ'מגלגלי השטיחים' שהתיישבו מדרום לאסטירן – בוודאי
אם העסק רוצה פטרון שגם יגן עליו, לפחות באופן חלקי מההצקות מצד 'המפקד הנעלם'
ואנשיו). עמק הצבעים: החלק המזרחי של העיר, דחוק בין בתי
המידות של שדרות קורדאראן לבין האדים שעולים מהבקע הגדול, היה תמיד איזור קשה
ומחוספס, שאור השמש בו מועט והעבודה הקשה רבה; ועוד לפני המרד היו שהעירו,
שבניהם של בעלי הסדנאות המצחינות עובדים קשה יותר מהעבדים של האדונים הגדולים,
שלא לדבר על הסכנה התמידית של דלקות ואדי רעל. אלא
שכיום, המצב באיזור הדרדר בהרבה; המסחר התדלדל; העץ הגדול על הגבעה חלה, והמכרה
שממנו הופקו גושי שמן-אדמה צבעוני ננטש ושורץ כיום מפלצות; רבים מצעירי הרובע
שירתו בצבא המורדים –חלקם לא חזרו מעולם, ואחרים חזרו מוכים, ולעיתים סובלים
מפצעים עמוקים שלא נרפאו או מנכויות. כיום, פחות מחצי מהסדנאות עדיין עובדות –
במחירים זולים בהרבה מאשר לפני המרד, וגם אגב תחרות הולכת וגוברת מצד חלק
מהעבדים המשוחררים. עמק
הצבעים של היום הוא מקום דחוס, אפוף יאוש, עוני והתמרמרות. רבים מתושבי הרובע
שונאים, פחות או יותר, את כולם: את שכניהם ברי-המזל יותר משדרות קורדראנג
ש"מלקקים למגלגלי השטיחים ונותנים את הבנות שלהם לחיילים המסריחים של
הנסיך"; למגלגלי השטיחים עצמם, שמעסיקים את צעירי הרובע בשכר נמוך ובתנאים
'גרועים יותר משל עבדים'; וכמובן את העבדים המשוחררים "תראו איך הבני-זונה
תפסו חוצפה. אפילו הכלבים שהם התחילו לגדל אוכלים יותר טוב מהילדים שלנו'. גם
הישוב המבודד יחסית של משפחת קור'סיריל שבין העצים בצד הרחוק של הבקע, אינו
פופולרי במיוחד בעמק הצבעים ("תראו את הזקן השיכור והבנים הזבלים שלו,
מרימים ת'אף ולא עוזרים בכלום למי שנלחמו מתחת לדגל שלהם. יושבים ביחד עם הפרות
שלהם מתחת לעצים ומשקשקים מהמפקד הנעלם ומיתר החרא"). בעמק
הצבעים אפשר למצוא כמה וכמה כנופיות של בריונים אלימים; שלושה בתי זונות ועוד
עסקים מפוקפקים, מבריחים, חותכי גרונות ועוד. יש מי שטוענים שהכנופיה של
"גלימה לבנה" – אותו נוגש עבדים סדיסטי לשעבר, היא בת-בית אצל חלק
מהמקומיים, וכי "גלימה לבנה" מתמרן אותם למטרות שלו, ובעיקר נהנה
להסית אותם כנגד העבדים המשוחררים, גם מטעמי נקמה וגם מרעיונות שיש לרב-הנוגשים
שלעבר כיצד להרוויח ממהומות דמים, אם וכאשר יפרצו בעיירה. הבקע המזרחי וגבעת הקולוסוס: ממזרח לאיזור העני
והנדכא של סדנאות העבודה (רק חלקן עוד פעילות כיום) והצריפים שמקיפים אותם,
שעומד מאחורי האיזור המרכזי, הפעיל והאמיד יותר של העיר, משתרע בקע עצום, שחלקים
ממנו עמוקים מאד. בעבר,
מים חמים שנבעו מכמה מקומות בבקע, סייעו מאד לסדנאות הצבעים של אסטירן; אבל כיום
רבות מהן עומדות נטושות, וגם הבקע האפיל והפך מסוכן יותר בשנים האחרונות. אדים
מבאישים עולים מהסדקים שלו, ואומרים שהמים שקעו עמוק יותר מתחת לפני האדמה,
וחשפו פתחים של מערות עתיקות. כיום,
הולכות ורבות השמועות על צווחות וקולות מאוסים אחרים שעולים משם, וקשר בינם לבין
אדי הרעל שמתמרים מפעם לפעם מהנקיקים העמוקים. מספרים באיזור על אנושואידים
זעירים (חצי מקומת אדם לכל היותר), ירקרקים ומגעילים שבאו מהמעמקים והפכו נועזים
וחצופים יותר, ושלפחות כמה מהם שולטים בקסמי רעל ויודעים לזמן פרחים מהלכים
מאוסים ויצורים דומים לשירותם. המכרה
הישן שעמד מצפון לבקע, ופעם הפיקו מתוכו גושים שמנוניים ירוקים ואדמדמים, שסייעו
מאד לעושי הצבאים, ננטש למחצה עוד כמה שנים לפני פרוץ מרד הת'ארילין, ובשנים
האחרונות הפך מסוכן מאד. גרוע מזה; עם בשנים עברו, חלק גדול מגאוותה של אסטירן
היה על ה'קולוסוס' – עץ קדום וענקי עם פרחי גביע נוטפים עסיס, שעמד בראש הגבעה
שמצפון-מזרח לעיר, מוקף באבנים מוזרות שלא נראות כאילו הן חלק מאבני המקום, נראה
שהעץ עצמו חלה והשתנה, העסיס שלו הפך מצחין, והוא מושך אליו כיום חרקים ענקיים
ויצורים מאוסים אחרים; בין אם הדבר קשור לשמועות על היצורים הירוקים מתחת לפני
האדמה, או לא. המעוז של סרן קורסיריל ואנשיו בחסות
השטח המיוער שממזרח לבקע, במקום בו עמדו קודם חורבות של כמה חוות עשוית אבן
וצריח ישן שננטשו עשרות שנים קודם (יש אומרים בגלל מגפה, ויש אומרים שבגלל פשיטת
שודדים או מפלצות), התיישבו, כמעט מיד לאחר סוף מרד התארילין, קצין בכיר לשעבר
באחד מכוחות צבא המרד, ביחד עם בני משפחתו המורחבת (לסרן יש שלושה אחים, מהם רק
אחד ששרד את המלחמה, ולכולם רעיה ובני משפחה נוספים), חיילים שלחמו תחת פיקודו
של הסרן בצבא המורדים של גנרל לורנול ואר'גארן (Var'garn), ועוד ספיחים מפה ומשם, לרבות כמה מקומיים שהצטרפו אליהם בשנים
הראשונות לאחר שהגיעו לאיזור. לא
ברור, מה הביא את אורת'רוס קורסיריל (או 'הסרן האפור') ואנשיו להתיישב כאן, קרוב
כל-כך לכוחות הממשל הצבאי של הנסיך שחולשים כעת על 'המזלג הגבוה'. יריביו
המושבעים (למשל, 'המפקד הנעלם') טוענים שמדובר בכוח קדמי שמרגל עבור גנרל
קור'בארן, ויתר המורדים שסירבו להניח את הנשק; אחרים חושבים, שסרן קורסיריל רצה
בחסותו של הבן היורש של מפקדו המנוח, גנרל ואר'גארן, ולכן בחר מקום קרוב מאד
לאחוזה של האחרון - אלא שעד מהרה, התאכזב ממנו מרה. כך
או אחרת, סימני השאלה בעניין גברו בשל כתב חנינה שהוציא המושל הצבאי של
ואראקור-לית' לסרן ולאנשיו, שהכיר בזכותם לשבת היכן שהתיישבו, כל עוד הם אינם
מפנים את הנשק שלהם כנגד אנשי הנסיך. לא ברור איזה משא ומתן נוהל, אם נוהל, ומה
הביא את המושל הצבאי של רמת קורדראנג להניח ליריב לשעבר והחיילים שלו לנפשם בדרך
כזו, אבל כך החל 'סטטוס-קוו' עדין שקיים עד היום: קוריסיל ואנשיו חופשיים לעשות
כרצונם במאחז המבודד והמוגן היטב שלהם בין העצים שממזרח לעיר, שם הם מסתובבים
חמושים, ומניפים בגלוי ("רק לאות הזדהות וזכרון עם חברים הרוגים") את
הנס הישן של התארילין. מנגד,
קורסיריל ואנשיו ממעטים מאד להסתובב בחלקים אחרים של העיר, בוודאי שלא בגלוי או
עם סמלים שמנוגדים ל"צווי הבניה מחדש"; ולאחר השנה-שנתיים הראשונות של
שהותם באיזור, כמעט ולא מקבלים לשורותיהם אנשים חדשים, בעיקר לא מ'עמק הצבעים'
העני - מה שגרם להתמרמרות רבה בקרב הנדכאים הממורמרים של אותו איזור, לפיו
קורסיריל ואנשיו הפנו להם עורף, והם אינם טובים יותר מאנשיו של הנסיך. ישנם
מי שמנחשים, שהמושל של רמת קורדראנג מודע לסכנות חדשות שמאיימות על 'המזלג
האדום' מהמרחבים שהופכים מסוכנים יותר ויותר, ושאנשיו של קורסיריל נטלו על עצמם,
באורח לא רשמי, לעשות חלק מהעבודה במקום חיילי הנסיך, ובין היתר להתחקות אחרי
עקבות ולהתמודד עם כנופיות שודדים, אנושואידים עוינים ויצורים אחרים, שהפכו
חצופים יותר ויותר ככל שעברו השנים; טענות אלו קיבלו חיזוק מסויים מהדרך הלא
רשמית שבה הפלדינית מאיגורסיל, הגבירה אינריז', ביכרה לשתף פעולה דווקא עם
המורדים לשעבר, במקום עם 'המפקד הנעלם' או אחרים, ולשהות תחת קורתו של הסרן כאשר
היא עוברת באיזור. כך,
האיזון נשמר, פחות או יותר, למרות התהיות ולמרות עשרות המכתבים הזועמים ששיגר
'המפקד הנעלם' לגורמים שונים; אולם למרות זאת, נראה שבשנים האחרונות המתיחות
הולכת ועולה, וגלשה לפי המסופר גם למתיחות פנימית בקרב אנשיו של קורסיריל עצמו. עד
עכשיו, למרות נסיונות התגרות בלתי פוסקים מצד 'המפקד הנעלם' וכמה אחרים,
קורסיריל הקפיד לשמור על אנשיו החמושים ממזרח לבקע הגדול; ואם הגיב במכות נגד -
עשה זאת באורח חשאי ולא רשמי, שלפחות אנשי הצבא של הנסיך יכלו לחיות איתו. אלא,
שבמרוצת השנים, כמה מאנשיו של הסרן, כולל כמה וכמה מבני הדור הצעיר שלא הספיק
להלחם בשדות הקטל של מרד התארילין, הופכים חסרי נחת יותר ויותר, ופה ושם נלחשים
דברים כנגד מרותו של הסרן המזדקן; והאורח שבה הסרן עצמו אכן נחלש בהדרגה, אינו
מסייע לעניין - יש הלוחשים שהוא שותה יותר ויותר, שקוע במחשבות מדכאות, ולעיתים
כמעט שומע את קולם של חבריו המתים והגנרל המנוח שלו קוראים לו. כמה
מאנשיו של הסרן חוששים, כי במוקדם או במאוחר 'המפקד הנעלם' או גרוע יותר - אנשי
הצבא של הנסיכות, בהשפעת אחד מ'מגלגלי השטיחים' המושחתים, יפרו את הסיכומים
ויעלו עליהם, או לפחות יתחילו להצר את צעדיהם (קולות שאכן נשמעים, פה ושם), ויש
כאלו שמעדיפים 'להקדים תרופה למכה' ולהמלט צפונה לעבר אורדורן הנסתרת שעל ההרים,
במקום בו לפי הסיפורים אנשיו של גנרל קור'בארן עדיין מסרבים להניח את נשקם ולהכיר
בשלטון של נסיך אורמ'תריל; אחרים מתמרמרים על הוראתו של הסרן לא להתערב, לפחות
לא בגלוי, בדרך הקשה שבה נוהגים באנשי 'עמק הצבעים' - שחלקם אנשים שלחמו ונפצעו
תחת נס התארילין; וישנן שמועות שלפחות קומץ מאנשיו של קורסיריל אינם מרוצים
מההוראה שלו, להחרים את סורקור 'הגלימה הצחורה' ואת כנופיית נוגשי העבדים לשעבר
שרוכבים איתו, ולאסור עליהם להניח רגל ממזרח לגשרים שחוצים את הבקע הגדול.
לאחרונה, ישנן שמועות עקשניות על משבר אישי בין הסרן הזקן לבין בתו ועלמה צעירה
נוספת מהמחנה שלו, ושאחת מהן נראתה באחוזת וארגארן - שאף אחד מאנשיו של קורסיריל
לא הניח בה רגל במשך שנים. רובע בני-השחר החלק
הדרום-מזרחי של אסטירן, במקום בו פעם עמדו שוק בהמות וגם שוק העבדים האמיתי
היחיד בכל רמת קורדראנג, הפך כיום לרובע בו מתגוררים עבדים לשעבר ממוצא
אירגרוסי. כיום, הרובע התפשט לשני צידי הדרך המערבית שבוקעת מ'המזלג הגבוה'
בכיוון וארמאלור וה'בוהן' של מלהיירי. רובע
העבדים לשעבר הוא מקום צפוף וססגוני מאד, שנמצא בעיצומו של מאבק כוחות פנימי,
כאשר לא פעם כוחות מבחוץ בוחשים בו. הגם שרבים מאנשי הת'ארילין רואים בעבדים
לשעבר מקשה אחת, בפועל קיימות מספר אוכלוסיות נפרדות, שלא בהכרח מחבבות זו את
זו. בין היתר, האיגרוסטים 'המקוריים' של רמת קורדראנג, שבה מספר העבדים היה מועט
יחסית, והיחס אליהם בדרך-כלל טוב יותר, חושדים ולא מחבבים במיוחד את העבדים
לשעבר שבאו מהאחוזות הגדולות של בקעת מלהיירי, ואת שרידי העבדים-חיילים ששירתו
את הנסיך הרם וניצלו מההרג חסר הרחמים בקרב המזלג האדום – ולהיפך. ברובע
מתרחש כיום מאבק לא מוכרז בין משפחת טאז'יס – לשעבר עבדים משכילים שבאו במגע עם
כמה וכמה מאצילי הת'ארילין, ועשו המון ומעמד בדרכים מתונות יחסית בשנים שלאחר
דיכוי המרד (כיום יש להם מהלכים אצל המושל בואראקור-לית' ואצל כמה מ'מגלגלי
השטיחים'), לבין קצין כריזמטי ומצולק בשם רוז'ור הגדול ששרד את קרב המזלג האדום,
ואחוז כולו בשנאה כלפי אנשי הת'ארילין, ובעיקר הגנרל שהורה 'לא לקחת שבויים'
מקרב אנשיו; הלה הפך מקורב יותר, במהלך השנים, אל 'המפקד הנעלם', שלא מפסיק
לנסות להסית אותו לנקוט עמדה קיצונית יותר. מסביב לאותו אדם, מתקבצים תומכים –
חלקם עבדים-חיילים לשעבר שניצלו כמוהו מההרג בסוף קרב המזלג האדום; חלקם נוודים
אלימים שחלומות ההתעשרות שלהם לאחר השחרור התנפצו, וחלקם שוליות כהונה לשעבר
שהשקיעו את עצמם ב'פיוס הרוחות' של חבריהם המתים בשדה הקרב האפלולי שעדיין נשקף
במלוא כיעורו מדרום-מערב לעיר, עד שמשהו או מישהו החל להשפיע עליהם; ורובם
המכריע מתעבים הן את אנשי הת'ארילין והן את בני טאז'יס, כוהני אלת האור שעובדים
איתם, וכל האירגרוסים המקורבים להם. למאבק
הכוחות ברובע, כך מספרים, הצטרפה גם דמות מסתורית של מכשפה רבת עוצמה, שנראית אך
לעיתים רחוקות בפומבי (בוודאי לעיני מי שאינו אירגורסי), שיש לה מטרות משל עצמה,
שלא ברורות עד הסוף לאיש; הכל מגנים אותה, אבל נראה שרבים – ולא רק בקרב העבדים
לשעבר – נעזרים מפעם לפעם בשירותים שונים שהיא או אחד מתלמידיה מספקים. דווקא
הפלדינית אינריז', חרף העוצמה שלה והעובדה שהיא 'מביטה בעיניים' ומדברת כשווה אל
שווים אל האדונים לשעבר, זוכה לתמיכה מעטה מאד ברובע; רבים מהעבדים לשעבר חושדים
במי שגינוניה גינונים של בת אצולה, ש"למי אכפת אם היא נראית כמונו? אפילו
את הריח של שלשלאות עבדים היא בחיים שלה לא הכירה" – וכיום היא נחשבת לא
רשמית כ'אישיות לא רצויה' בחלקים רבים שלו. "רובע התפוח הבשל" ואחוזת וארגראן בחלק
הדרומי-מזרחי של העיר, מדרום לדרך המזרחית שמובילה אל ואראקור לית', ומצפון-מזרח
למחנה הצבא של אנשי הנסיך, קמו במהלך השנים בתי מידות מפוארים, חלקם באורח
נובורישי מאד, שבנו לעצמם מספר 'מגלגלי שטיחים' שעסקיהם הצליחו מאד – כמה מהן על
אחוזות ישנות שננטשו או הוחרמו, או כשיפוץ של בתים קטנים יותר שעמדו כאן פעם. איזור
'התפוח הבשל' (שנקרא, תחילה באופן לא רשמי, על שם התבטאות מפורסמת של אחד מאותם
מתעשרים זריזים על נכסי הת'ארילין), הוא למעשה אוסף של אחוזות, שחלקן גדלו באורח
דרסטי במהלך השנים, רבות מהן מוקפות עצים הדורים וצמחים מצועצעים שהובאו לכאן
ממקומות אחרים. לכל אחד מהאדונים החדשים טעם משלו והשקפות משלו, ומסופר שקיימות
לא מעט בריתות רופפות, יריבויות ושנאות בין 'מגלגלי השטיחים' לבין עצמם – חלקן
בענייני כבוד; המשך של מאבקים ישנים מתקופות אחרות; ואחרות על קשרים ותומכים
מהעיירה ובעיקר מחוצה לה. חלק
מהאדונים החדשים משתמשים כיום בכוח העבודה הזול של בני החלק המזרחי של העיירה
שהדרדרו לעוני; אחרים מעדיפים עבדים משוחררים, חיילים מהחיל המצב שמקבלים תוספת
תשלום, או אפילו משרתים זרים לגמרי שהובאו מדרום אורמת'ריל וממקומות אחרים –
איש-איש וטעמו. לפחות שניים מהאדונים הם גם מאמינים אדוקים ב"תורה
הגדולה" של דם הגאבוטו בנוסח המלומד העליון, וכל אחד מהם מחזיק 'מלומד
גאבוטו' אחר – כאשר מספרים, ששני המלומדים הללו מתעבים זה את זה בתיעוב עז, עוד
מאז ימי ההכשרה שלהם כגברים צעירים אצל המלומד העליון בכבודו ובעצמו. אחוזת וארגראן: מצפון לרובע,מעבר לדרך המלך שמוליכה
מאסטירן אל ואראקור לית', עומדת אחוזה גדולה ומפוארת בהרבה מהאחרות, מוקפת גנים
יפיפיים ופונה אל אגם מוקף עצי ערבה שמשתרע מעברה האחר. האחוזה הזו היתה שייכת
לגנרל לורנל וארגראן, קרוב משפחה של בני ואר-אורדראנג, ומצביא לשעבר בצבא המרד,
שדעך ומת פחות משנתיים לאחר סופו, וכיום הוא קבור לצד רעייתו בקריפט מאחורי
האחוזה. האחוזה
מוחזקת, למרבה הפלא, בידי אחד מבניו של הגנרל, קורטאר. קורטאר
נראה ומתנהג כהיפוכו הגמור של אביו; הוא בריה חיוורת, שמנמנה ורפויה, שלא שירת
מעולם באף כוח חמוש, ומתעב אפילו רכיבה פשוטה על סוס. בעבר, זכה ללעג בתור הבן
המפונק והלא מוצלח של אביו; אבל מנגד, בעוד אחיו המוצלחים ממנו נפלו בקרבות או
התפזרו לכל עבר לאחר המרד (יש אומרים, שהוא זה שדחף אותם לכך, או לפחות הבהיר
להם, שאין לו שום כוונה לשתף אותם ברכוש שהוא עצמו 'הציל' מאנשי הנסיך), קורטאר
מחזיק ברכוש עצום, שנים לאחר שקנה מחדש את האחוזה המשפחתית מכוחות הכיבוש של
הנסיך, כנראה לאחר ש'שימן' או הבטיח הבטחות, ועד היום הוא מתמרן בחוכמה בין
'מגלגלי השטיחים' למיניהם, כולל יחסי חברות (ואפילו שותפות עסקית פה ושם!) עם
כמה מהם; המושל הצבאי והקצינים שלו, ואפילו 'המפקד הנעלם' פה ושם. כמה
מהמקומיים עדייין מכבדים את קורטאר בגלל שמו ושם אביו, ואומרים ש"עשה מה
שיכול היה לעשות", כשהם מצביעים על מעט צדקה או סיוע פה ושם מצידו לאנשים
כאלו ואחרים מהמרד (למרותש באורח רשמי, הוא מתרחק מהם - גם אם באורח עמום מכפי
שאנשי הנסיך ובוודאי 'המפקד הנעלם' היו רוצים); רבים אחרים נגעלים ממנו,
ומתייחסים אליו כנבל ערמומי וציני שירק על המורשת של אבא שלו, מתרועע ומשיק
כוסות עם הפולשים והכובשים, ועושה איתם עסקים כדי להמשיך ולחיות כמו מלך. קורטאר
אינו נשוי; את אשתו הראשונה, גירש בלא נקיפות מצפון עם תיק קטן של כסף, זמן קצר
לאחר שקנה מחדש את האחוזה, בטענות כאלו ואחרות; ומאז, הוא הספיק להחזיק כמה וכמה
פילגשים, שהוחלפו בתדירות של כמה שנים - ואם יש לו ילדים, אזי מדובר בילדים לא
חוקיים. ישנה שמועה, שלאחרונה הוא שם עיין על אחת מקרובות המשפחה הצעירות של סרן
קורסיריל, ו"אין ספק שרק צרות צרורות יצאו מזה". |
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.