הקדמה | העידנים
הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה
הידרוסטית | המערכה | יצירת
דמות
מבוא לאי ההידרוסטי: אקלים, גיאוגרפיה והיסטוריה
4.4: היסטוריה
מודרנית: מנפילת "החצר המרקדת" ועד היום
(2340-2440 לסה"א)
4.4.4:
"שקיעתו של בן השמש": מלחמת הידרוסט-אמ'תוריה (2370-2389)
חזרה לאינדקס | לערך ההיסטורי הבא |
לערך ההיסטורי הקודם
ערכים ספציפיים מפורטים
קרב האלמוגים הירוקים והמעשה
בסעודת הערב של פרידריך הדגול
הטבח הגדול בעיר המקדשים
אומריז'אר
משחרור למלחמה (2369-2372)
המלך החדש של הידרוסט נטל מדינה מוכה, מסוכסכת ומאויימת,
שנמל-הים הדרומי שלה (קאלינגהאם) מצוי עדיין בידי צבאו של "בן השמש"
מרצועת האמתיסט ובידי שרידי צבאו של פרופסור הנקן; ושמחוזות הצפון שלה ממורמרים,
ורואים עצמם מקופחים, חרף האוטונומיה והכיבודים שניתנו לדוכס הזקן מנורהולם.
לכאורה, הרי שכל הגורמים בעלי ההשפעה שחברו
מאחורי הכתר המתחדש הסכימו "בלב שלם" על אותם עקרונות כלליים: החזרת
הסדר הטוב ו"שלום המלך" לאי ההידרוסטי – קרי, נסיון לחזור
ל"שפיות" של שלהי תקופת החצר המרקדת; השבת זכויות נתיני הוד מלכותו אל
כנם; ומניעת פלישה נוספת מצד "הפראים החמדנים ורעי הלב", קרי האמת'ורים
בראשות בן השמש.
אלא שבפועל, נחלקו הצדדים לשני מחנות. מחנה אחד,
שבו תמכו הן רודריק נורהולם הזקן ורבים מאצילי הצפון, כמו גם הגבירה הקוסמת
מרג'ורי, ביקש לחזור במידה רבה למדיניות המסתגרת של תקופת החצר המרקדת, ובמיוחד
להמנע ממלחמה מחוץ לגבולות הידרוסט. לשם כך, הרי שמחנה זה דגל בנסיון להגיע
להבנות, רשמיות או בלתי רשמיות, שישיבו את השלום וישאירו בדרכי שלום את האמת'ורים
מחוץ לגבולות האי ההידרוסטי (ויש אומרים, גם במחיר של התפשרות מסויימת על הריבונות
במחוז הדרומי ונמל קאלינגהאם. המחנה האחר, שהושפע רבות מהנסיכה הקאלידרוסטית
טראלינד ובני-עמה מצפון רצועת האמתיסט, והובל בידי "הכוכב העולה" בחצר
ההידרוסטית, הדוכס הצעיר אדווין סאות'ווש, גרס כי "אין פשרות עם פראים,
עובדי-שמש וסוחרי עבדים", ועל ההידרוסטים להשיב במתקפת נגד שתעביר את המלחמה
אל תוך שטח רצועת האמתיסט, לפני שיעלה בידי המוז'היר להתאושש ולהתעצם די הצורך
בכדי לפלוש. תומכי מחנה זה הצביעו על העובדה, כי כל עוד הנמל הדרומי מוחזק בידי
מורדים רדיקלים, הרי שהאמת'ורים יוכלו לשוב ולנחות בקלות בחופי הידרוסט; והיו גם
כאלו שלחשו על אוזן המלך, כי בלא תצוגת עוצמה מספקת מצידו, לא יוכל להתקבל כשליט
אמיתי שכל הידרוסט, כולל הלורדים הצפוניים, תקבל באמת ובתמים.
ובעוד ההידרוסטים יושבים על המדוכה, עשה בן-השמש
משגה פאטאלי: שלח איגרת מאיימת ומתרברבת בשפה מליצית ("אנוכי בן השמש, אנוכי
דיברתי"), שכל-כולה דברי רהב ואיומים בהשמדה מוחלטת של הידרוסט והפיכתה
למאכולת אש ו"מזבח ענק לאימי השמש", אם המלך החדש לא יכנע ויכרע ברך
בפני ובפני נציבו באורח מיידי. זאת, כאשר בפועל, כוחו היה חלש בהרבה, בלא כל יכולת
אמיתית להגשים ולו מקצת מן האיומים. בין אם ההידרוסטים הבינו שמאחורי הרהב המאיים
והמליצי באמת'ורית גבוהה אין הרבה, מלבד למעשה יריית פתיחה למשא ומתן נוקשה
(שבסופו, יתכן מאד כי המוז'היר היה מתפשר על השבת רכוש אמת'ורי וזכויות בנמל
קאלינגהאם), ובין אם לאו, האיגרת עשתה רושם עצום ועוררה סערה ציבורית שהכריעה
באורח חותך את הויכוח.
הציבור ההידרוסטי חושמל, על-ידי החדשות כי
לראשונה מזה מאות שנים, "בני התרבות יכו בחזרה בפראים החשוכים, ויענישו אותם
על כל הפשעים שביצעו כנגד אלים ואדם", ולא זאת בלבד, אלא שהמלך עצמו יוביל את
צבאו לשדה הקרב, כמו בזמנים העתיקים והאגדיים.
המלחמה ההידרוסטית-אמת'ורית (2372-2389)
המלחמה בין ההידרוסטים ושארי-בשרם מארליסין לבין
ליגת השמש של רצועת האמתיסט ארכה מעל חמש-עשרה שנים, והיו בה לפחות שלוש הפוגות,
ומספר משאים ומתנים שכשלו או הוכשלו, שלל קרבות גדולים וקטנים ומספר תהפוכות.
קאלינגהאם הרדיקלית הותקפה מן הים ומן היבשה בשנתיים של קרבות, שהוכרעו כאשר צי
שגייסו מספר נסיכים ורוזנים קיידרהרצים מ"נסיכויות חוף העשן" הביס את
הצי האמת'ורי בקרב
"האלמוגים הירוקים", ואילץ את הרדיקלים של קאלינגהאם להכנע
לצבא הוד-מלכותו; קרב האלמוגים הירוקים (אביב 2374) חרץ את גורלה של קאלינגהאם,
שנכנעה שבוע לאחר מכן לכוחות היבשה ההידרוסטים, בתמורה לחנינה לרוזן העיר ומשפחתו,
והבטחה לנהוג במידת החסד ביתר מגיני העיר (קוים למחצה, הגם שהרדיקלים עודם מספרים
על מעשי האכזריות של הצבא המלכותי שכבש את העיר – לא אחת, כשהם מערבבים לתוך
הסיפור פרטים מן הטבח האגדי שבוצע בקאלינגהאם בכיבושה אלף שנים קודם בידי כוחותיה
של קתריליה מצילדן).
מתקופה זו ואילך, החל מתבלט בשורות הוד-מלכותו
קצין צי צעיר ושאפתן בשם סר רוברט סטורמפלייר; הלה, ברנש בעל חשיבה מקורית וחריפה
מאד, הגה רעיון מבריק של שילוב בין שלושה דגמי אוניות שונים (מערב-קיידרהרצי מהסוג
שהיה מקובל גם בהידרוסט, מאסקארי ו'חוצת אוקיאנוסים' של האבירים הירוקים
מפאנולדריס), כדי להגות ולפקח על יצירה של סוג חדש של ספינות מלחמה מהירות וקלות,
שהותאמו במיוחד כנגד ספינות המשוטים האמת'וריות העצומות, ומאוחר יותר כנגד
הגליאונים הכבדים של הקייזר ממזרח קיידרהרץ. סטורמפלייר, שקנה חלק ניכר מחינוכו
בציי הנסיכים של מערב קיידרהרץ, מונה על הקמת צי אוניות חדש, ולאחר מכן מסע מלחמה
כנגד כוחות עויינים בדרום מאסקארו, וביצע זאת על הצד הטוב ביותר.
אלא ששנת 2375 הביאה עימה מהפך במלחמה לרעת
ההידרוסטים; הנסיון להנחית צבא מצפון לאנורדאלה בכדי להתחבר עם כוחותיה של הנסיכה
טראלינד, נחל תבוסה נחרצת. הכוחות ההידרוסטים נתקעו בחופים הבוציים, ספגו אבדות
כבדות, ולאחר מספר שבועות, הדפו אותם האמת'ורים בחזרה אל הים, כאשר המוז'היר עצמו
מתמודד עם צבא ארליסין, בולם אותו ומונע ממנו לבוא לעזרת ההידרוסטים הלחוצים.
כמו כן, חודשיים לאחר מכן, התפוצץ המתח הבלתי
נגמר בין חצר המלך ללורדים הצפוניים בראשות בית נורהולם; רודריק הצעיר, שירש את
אביו (רודריק הזקן) כדוכס נורהולם, השליך את הכפפה; קצה נפשו של הצעיר הנמרץ והגאה
בלך ושוב שנהגו בו, לדעתו, בחצר המלך, וממה שנראה לו, וללורדים צפוניים אחרים,
ככרסום בלתי פוסק מצד הכתר באוטונומיה של האצילים הצפוניים.
למעשה, היו הצדדים חלוקים כמעט בכל דבר עקרוני:
החל מתחולתם של מיסי מלחמה ומכסות גיוס בצפון; השקעת משאבים כאלו ואחרים מצד הכתר,
אי-שילובם הראוי של אצילים צפוניים בצבא החדש, והיחס הלעגני בו זכו לעיתים בעיר
הבירה, ועוד; כאשר מעל הכל, עמד התיעוב האישי העמוק בין הדוכס הצעיר מנורהולם לבין
הדוכס מסאות'שור, ששימש כעת כראש ממשלת הוד-מלכותו ולמעשה, היה השליט דה-פקטו באי
ההידרוסטי, בעוד המלך עצמו מבלה את רוב זמנו בחזית, וגם נפצע פצעים לא קלים
בהסתערות הנפל על חופי אנורדאלה.
הגורם לפיצוץ היה כפול: סירובו הנחרץ של הדוכס
מסאות'שור שלא להחיל את חוקי גיוס החירום דרך "המסננת" של הלורדים
הצפוניים והמסורות הצפוניות (קרי, אי-מוכנות לקבל את קיומן של יחידות צפוניות
בעלות מסורת פאודלית ואוטונומית למחצה בצבא הוד-מלכותו); וניסיונו של הדוכס
מסאות'שור להכשיל את נישואי דוכס נורהולם לאצילה מן הראלזהארק של נימלאנטיר (הגבירה
ארדיניס, נושאת דגל וליוטננט של 'מלכת האש' אקטוריה), וזאת בתואנות מתואנות שונות
– מה שנתפס בעיני הצפון כהפרה גסה של האוטונומיה שלו; בעיני ראש הממשלה, נתפסו
הנישואין הפוליטיים האלו למקורבת לשושלת המלוכה של נימלאנטיר כהתערבות במדיניות
החוץ, וכמעט איום מרומז של הכתר, הגם שמדובר היה בחזרה על מסורת עתיקה שבני
נורהולם נהגו לפיה מפעם לפעם. בסופו של דבר, שב רודריק הצעיר אל הצפון בחמת זעם,
לאחר שטען כי אי-מי ניסה להתנקש בו בהוראת הכתר, או למצער בהוראת ראש הממשלה
השנוא, ובאספה רבת רושם של אצילי הצפון הכריז על ניתוק מהידרוסט "של השחיתות
ושל אצילים בטלנים שמעולם לא נשאו חרב כראוי", ועל עצמו כמלך. הכתר הגיב
בחסימת כל דרכי המסחר אל הצפון, ולכידת כל נושאי הנשק הצפוניים שנמצאו בשטח
הדרומי, ואחזקתם כספק בני-ערובה וספק שבויי מלחמה; אולם בהוראה מגבוה, נמנעו צבאות
המלך מכל התקפה משמעותית על שטחו של המלך החדש – זאת, מתוך מדיניות מוצהרת של
"אמת'וריה תחילה", ונסיון לפתור את המשבר עם הצפון בדרכים אחרות, ישירות
פחות וערמומיות יותר.
לאחר שנתיים של הפוגה יחסית, התחדשו הקרבות
ברצועת האמתיסט בשנת 2077; המלחמה ניטשה, לסירוגין, בשנים 2077-2080, ולאחר הפוגה
קצרה יותר, בשנים 2081-2083, כאשר חלקה האחרון, הסופי והאכזרי ביותר, ניטש בין
השנים 2085-2389.
המהפך הסופי במלחמה, החל עם מותו הפתאומי של
בן-השמש שבע הקרבות בשנת 2085, כאשר ליבו פקע בעיצומו של טקס אקסטטי ל"אמו
השמש" בעיר המקדשים אומריז'אר; עד היום, חלוקות הדעות אם היה זה התקף לב או
שבץ "טבעי"; קסם שיצא משליטה, או שמא הרעלה מתוחכמת – בין אם בידי בוגד
שעבד עבור ההידרוסטים (כפי שמאמינים האמת'ורים עד היום, בעודם מבכים את הגיבור
הלאומי המת שלהם), ובין אם בידי בן-משפחה מתוסכל, שנמאס לו מהעובדה כי בן-השמש
הותיק שומר על כוחו חרף גילו המתקדם, ונראה כי לשיני הזמן אין עליו השפעה רבה.
בו-בעת, עלה בידי הצי ההידרוסטי של סר סטורמפלייר, לזכות בניצחון ימי על צי אויב
שעלה מן הדרום, מורכב משכירי חרב אנושיים ומכח עילית של ספינות אפלות ורוכבי בהמות
מכונפות של עריקים קאהרויאנים מזרי אימה, בראשות הנסיך גלריאנד מית'-מונטאר.
לאסונם של האמת'ורים, לא עלה בידי בניו ובנותיו
המרובים של המוז'היר להסכים על יורש או יורשת מוסכמים, ובסופו של דבר נוהלה ליגת
השמש בידי קואליציה רופפת ומלאה בתככים, שמסופר שההידרוסטים בחשו בה בסתר, כשהם
מלבים את התככים והמאבקים, ובעיקר את השנאה בין שני כוהני השמש הגדולים האחרונים,
ראל-אומנור וראל-פאהרור, שכל אחד מהם ניסה לגרור כמה שיותר מבניו ובנותיו של 'בן
השמש' המנוח לצידו.
לפי הגרסה הרשמית למחצה, אך המבוססת למדי,
ראל-פאהרור, מתוסכל מכך כי ידו של יריבו גוברת, נשא ונתן בסתר עם ההידרוסטים
והעביר להם מידע שאפשר להם לזכות בסדרה של נצחונות מכריעים, ששברו את חזית ליגת
השמש. נראה, כי האמין בכל ליבו בכך כי יעלה בידו, לאחר סילוק יריבו השנוא, להגיע
להסכמה נוחה עם ההידרוסטים שתאפשר לו להיות השליט הדתי היחיד ב'עיר המקדשים',
ולמנות אחד מבני חסותו ל'בן שמש' חדש. אלא, שאי-כה, לאחר התבוסה העקובה מדם
שהנחילה הנסיכה טראלינד לכוחות 'הליגה' בקרב נאג-לאוז'ון (2388), נחשפה בגידתו של
ראל-פאהרור ברבים, והמון אנשי-דת זוטרים ומאמינים מטורפים מזעם קרעו אותו לגזרים
בחוצות 'עיר המקדשים'. בחודשי המלחמה הבאים, האחרונים, נוהל הצבא האמת'ורי בידי
"גדודי שמי הארגמן"; כוחות פאנאטיים, חסרי רסן ולא מאורגנים של כוהנים
זוטרים ומאמינים אחוזי יאוש וטירוף; הללו הכריזו הכרזות קיצוניות, על מלחמת נצח עד
להשמדת ההידרוסטים "עד הילד האחרון", משום שהם בני שטן בוגדניים – ובכך,
כמו גם במעשי הטבח הפזורים שביצעו (לא רק בהידרוסטים במסגרת מדיניות 'אין שבויים',
אלא גם בכל מי שנחשד כמשתף פעולה, תבוסתן או מתון מדי), סייעו להעצים את התיעוב
ואת האכזריות של ההידרוסטים עצמם.
הטבח בעיר המקדשים וסיום המלחמה
הטרגדיה של ליגת השמש הגיעה כעת למערכה האחרונה;
בעוד נכבדי אנורדאלה מתכוננים להגנה נואשת על העיר המרכזית, ושוקלים כיצד לשאת
ולתת עם התוקפים, תקף צבא גדול, של ארליסין והידרוסט כאחד, והנחית מהלומה מהירה,
לא מתוכננת ונוראה באכזריותה; תחת לתקוף את הכרך הומה האדם והמוגן היטב של
אנודראלה, הרי שמנהיגו, גנראל סקוט מאלן (ביחד עם הנסיך הצעיר מארליסין, בנה של
טראלינד), ביצע מעקף, ותקף ישירות את 'עיר המקדשים' שבתוך האגם הקדוש למאמיני
השמש.
הטבח היה נורא; וגרועה לא פחות היתה ההשתוללות של
המנצחים, שבזזו ביסודיות ושרפו עד היסוד את המקדשים העתיקים, חלקם בני למעלה מאלף
שנים. מאוחר יותר, יטען הכתר והפיקוד ההידרוסטי, לא באורח מופרך עד היסוד, כי
גנראל מאלן הפר פקודה מפורשת, באותה פעולה שיזם על דעת עצמו. אלא, שחרף האמור, לא
רק שהגנראל זכה בעונש סמלי בלבד, אלא שהזהב והיהלומים שנבזזו מן המקדשים שימש באין
מפריע לתשלום – לא רק לשכירי חרב, אלא גם לחיילי הוד-מלכותו עצמם, וחלק ממנו העשיר
מאד את כיסי כל הקצינים שהשתתפו בהתקפה, וסלל את דרכם של חלקם אל המעמד
העליון. (לערך
מפורט יותר על הטבח ומה שסביבו, לחץ כאן)
רצועת האמתיסט הוכתה בהלם; בטווח הקצר, נראה היה
ש"תצוגת התכלית" עשתה את שלה; אנורדאלה, בירתה המעטירה של ליגת השמש, נכנעה
במהירות, בכדי למנוע מעצמה גורל דומה; וכל הערים והכוחות האחרים של ליגת השמש
נכנעו בזה אחר זה; והגם שכוחות גרילה וכיסי התנגדות באיזורים קשים לגישה יטרידו את
ההידרוסטים במשך שנים, הרי שהמלחמה על רצועת האמתיסט הוכרעה. המלך, ברוב חסדו,
הכריז על שלום ועל מתן חנינה גורפת לכל השבויים והכוהנים האמת'וריים שלא נמנו על
"שמי ארגמן" ויסכימו להניח את נשקם ולהשבע נאמנות ל"שלום
המלך". מכאן, החל תהליך מהיר שהפך את רוב-רובה של רצועת האמתיסט למושבה
הראשונה באימפריה ההידרוסטית שנוצרה זה-עתה; לכהונה הגדולה מונה אחד מבניו של
ראל-פאהרור, צעיר הולל ושוטה, שביזה את הכהונה העתיקה והתרפס בפני המושל
ההידרוסטי, מה שהפך את שארית כבודה של הכהונה הרשמית לעפר ואפר.
אלא שבטווח הארוך, שריפת עיר המקדשים יצרה גל כזה
של שנאה רוחשת, שאיפס למעשה את הסיכוי האחרון להשלמה אמיתית כלשהי בין ההידרוסטים
לאמת'ורים. השנאה שנוצרה, חדלה מלהיות שנאה בין שליטים ואצילים, אלא הפכה – בעיקר
בעיני רבים מן האמת'ורים – לשנאה קדושה, מוחלטת וגורפת בין שני העמים (או הגזעים);
ההידרוסטים התייחסו לאמת'ורים כפראים עלובים, בעלי מורשת צעקנית ומרושעת, שסוף-סוף
הוכו כיאות להם, ויש לשמור עליהם מתחת למגף, פן ירימו את ראשם העלוב ויסכנו שנית
את הידרוסט (וכיום, שוררת הסכנה כי יתמרדו בבוא היום ויכרתו ברית עם כוחות אחוות
המוות שמושלת כיום בכל מזרח קיידרהרץ); בעיני האמת'ורים, ההידרוסטים הם בני-שטן
בוגדניים הראויים למוות, עד לאחרון בהם, ויום יבוא, כאשר ידלקו להבות השמש הקדושה
בשנית, ובניה יעורו ויכו באויב בנקמה נוראה על כל מה שעולל, ועל חורבן עיר המקדשים
העתיקה במיוחד. אך מובן, כי החלקים הפרגמטיים יותר משני העמים למדו להצפין את
הרגשות הללו ולמתן אותם, לפי דרישות השעה – כך למשל, השגשוג הכלכלי בהידרוסט הביא
לכך, שאל בני הערובה והנכבדים האמת'ורים שנשלחו לגלות בהידרוסט עצמה, חברו לא מעט
עובדי כפיים שהקימו קהילה בפאתי עיר הבירה. אולם, מתחת לפני שטח ולכניעה האמת'ורית
לכאורה, רוחשת שנאה נוראה; ונראה שהפרק האחרון במאבק הדמים בין שתי האומות עודו
רחוק מלהכתב.
קץ המרד של אצילי הצפון והסכם סאלאן (2391)
קיצה של אנורדאלה הביא, במידה רבה, גם לקיצה של
ממלכת הצפון העצמאית של רודריק הצעיר לבית נורהולם.
רבים מאצילי הצפון, לא רק שהתרשמו בכל מאודם מן
הנצחון האדיר של שארי-בשרם הדרומיים, אלא שהביטו בעיניים כלות בשלל ובעושר הרב
שזרם אל תוך האי ההידרוסטי. כל זאת, בעוד חסימת הסחר הולכת ונותנת את אותותיה
בממלכת ההרים הדלה והקפואה שלהם עצמם, שנותרה אפלולית ועניה, ולחוצה קשות בהתקפות
של פראים ומפלצות מרמות השלג המקוללות, שהלכו וגברו באותה תקופה. לאסונו של המלך רודריק,
הרי שבאותם שנים התארגנו הקלאנים הפרועים של הדארקירי מרמות השלג תחת "ברית
החץ השחור", שהנחיתה התקפות כואבות לעומק השטח של צפון הידרוסט. בסופו של
דבר, לאחר פגישה נוקבת של האצילים הצפוניים, הכריז רודריק הצעיר – כעת לא צעיר
במיוחד, חלוש ומזועזע – כי הוא מוותר על כתר הצפון, ומותיר לאציליו שיקול דעת
לנהוג כרצונם. תומכיו המעטים, כגון הרוזן מטמפסטווייל והלורד מק'אולסט (נכדה של
הקוסמת הידועה לשמצה אדריאן 'בלאקהאנד' מק'אולסט, יד-ימינו של ראש מועצת המכשפים
המורד), התריעו לשווא כי הזהב הכה את עיני חבריהם, וכי הם מוכרים את עצמם ואת עמם
בנזיד עדשים. אלא, שהאצילים הצפוניים האחרים ביטלו את הטענה, והביעו 'רצון כן
בסיום הסכסוך המטופש וחזרה אל חיק הכתר האמיתי'.
הסכם סאלאן, שנכרת בין הצדדים בשנת 2391, היה
הסכם קשה בהרבה מקודמו, בכל הנוגע ללורדים הצפוניים הסוררים, שחזרו אך במאוחר לחיק
הכתר. האוטונומיה שלהם בטלה, הגם שזכויות האצילים והקהילות עצמן נשמרו. מחוז
סאלאן, על עיר הנמל החשובה שלו, הופקע והפך לדומיניון של הוד-מלכותו, שניתן לנציב
מיוחד של הכתר, שתפקידו היה, במפורש, לפקח מקרוב על האצילים ועל שמירת השלום, ועוד
כהנה וכהנה. לתפקיד נבחר קצין צבא שאפתן בשם פטריק מק'הויסט, שאומרים שהיה שותף
פעיל לטבח ולביזה של עיר המקדשים, ואף התעשר ממנו מאד. חרף העובדה כי מק'הויסט,
כפי ששמו מרמז עליו, היה במקור ממוצא צפוני, מעולם לא ראה עצמו כקשור רגשית לצפון,
אלא להיפך; הוא בז לשארי בשרו כשוטים שעירים ופרימיטיבים שזמנם עבר, ועד מהרה החל
לתכך ולרקום תוכניות כיצד להגביר את השפעתו, ולסבך את הלורדים הצפוניים המוכים
בצרות חדשות, מעל ומעבר לחלומותיהם השחורים ביותר.
חזרה לאינדקס | לערך
ההיסטורי הבא | לערך ההיסטורי הקודם
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.