הקדמה | העידנים
הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה
הידרוסטית | המערכה | יצירת
דמות
מבוא לאי ההידרוסטי: אקלים, גיאוגרפיה והיסטוריה
4.4: היסטוריה מודרנית: מנפילת "החצר המרקדת" ועד היום
(2340-2440
לסה"א)
4.4.3:
שלטון "צבא התבונה" של פרופ' הנקן (2361-2369)
חזרה לאינדקס | לערך ההיסטורי הבא |
לערך ההיסטורי הקודם
שמונה שנות שלטונו של פרופסור ריינאלד הנקן
כ"מורה העליון של התבונה" ו"אח ורע לבן-השמש הגדול" (למעשה,
תואר מובהק של שליט חסות אמת'ורי), הינה אחת התקופות שצרבו באורח קיצוני את הזכרון
הקולקטיבי של ההידרוסטים, ומהווה עד היום מקור לא אכזב לאגדות ולמאבקים פוליטיים
כאחד.
בעיני רוב-רובם של ההידרוסטים, התקופה היא שם
נרדף לשלטון בגידה ורשע שלא נודע כמוהו מאז ימי הכיבוש של אחוות המוות; שלטונו של
מלומד מטורף, חדור בשנאה לכל דבר שהוא הידרוסטי ותרבותי, שביקש – פשוטו כמשמעו –
לעקור את התרבות ההידרוסטית מהשורש, ולהחליפה בבליל-אימים קוסמופוליטי הסוגד
לתרבות ה"ילידית" של רצועת האמתיסט בפרט, והעממים העתיקים בכלל. הנקן,
שניהל את המדינה בעזרת "ועדות חשיבה", או כנופיות של צעירים מסוממים,
פסאודו-אינטלקטואלים וחדורי מוטיבציה הרסנית, העלה מקדשים עתיקים באש או הפך אותם
למחראות; חילל מונומנטים ובתי אחוזה מהוגנים והפך אותם לבתי אופיום ובתי מרחץ שם
נעשו תועבות נוראות, וסטיות מכל מין וסוג; נכסים הוחרמו מידי בעליהם ונמסרו
לאמת'ורים חמדנים, שלא שבעו מתאווה לנערות (ונערים) הידרוסטיות, וכך הלאה. זאת, עד
ששב המלך החוקי ובעזרת הקוסמת רבת העוצמה מרז'ורי קאנינגהאם הפיל את שלטון הטירוף
והשית עונש ראוי על קצביו של הפרופסור המטורף.
לעומת זאת, מבחינת יורשיו ושרידי תלמידיו של
פרופסור הנקן עצמו, מדובר בשלטון נאור ומלא בכוונות טובות, שניסה לתקן עוול של
שנים וליצור ידידות אמת בין ההידרוסטים לבין המרחב האמת'ורי סביבם. אכן, אף
רוב-רובם של תלמידיו וממשיכי דרכו של הנקן (בגלגולם הנוכחי "הסיעה
הרדיקלית" בפרלמנט של הוד-מלכותו, תחת הנהגת אנטוני בלייק, נכדו של הפרופסור
הידוע) מודים כי "היו הגזמות" מסויימות בכמה ממעשיו של הפרופסור הנערץ,
וכמה מהם מוכנים להודות שבשנה-שנתיים האחרונות עמד הלה על-סף טירוף, אולם לשיטתם,
הכוונות היו טובות – ואילו נפילת "שלטון התבונה" היתה אסון שהוביל באורח
ישיר הן להקמת האימפריה ("חרחור מלחמה וגזל משווע של חירות שכננו
הטובים"), והן לתהפוכות הכלכליות שפגעו קשות כל-כך באיכרים וברבים אחרים בעם
הפשוט.
כך או כך, הרי שבפועל שלטונו של "האח ורע
לבן השמש הגדול", היה בראש ובראשונה שלטון כיבוש: אמנם כיבוש עקיף באמצעות
שליט-חסות (רעיון שמעוגן היטב במסורת האמת'ורית), אולם בכל-זאת כיבוש, כאשר
המוז'היר (בן השמש) מאנורדאלה התעניין הרבה פחות בעקירת המסורת ההידרוסטית (אף כי
כמובן רצה בעקירת הגורמים שבזו לו ולעמו ולחמו מלחמה עיקשת כנגד תומכיו), והרבה
יותר בהחזרת החובות העצומים שהשלטון וגורמים רבים אחרים בהידרוסט חבו לו בפרט,
ולסוחרי וכוהני ליגת השמש בכלל.
זהו, למעשה, הרקע הראשוני והמרכזי לתופעות
הזכורות לרע – של החרמת אחוזות, מבנים ונכסים אחרים ומסירתם לאמת'ורים עשירים או
לנציגיהם (שבאו בדרך-כלל מקרב הצעירים המבולבלים תומכי הנקן); של הצפת המדינה
ההידרוסטית בסחורות אמת'וריות, באמצעות מנגנון משומן היטב שהעמיס את העלויות על
הידרוסט עצמה, וסיפק לסוחרים האמת'ורים רווחים שמנים; ושל הפעולות שנראו כמהלכים
לחידוש בפועל של סחר העבדים, בעיקר נערות צעירות – פרקטיקה מקובלת מאד ברצועת
האמת'יסט, שנחשבת לתועבה לפי כל קנה מידה הידרוסטי.
מעבר למניע הכספי וליוקרה (הלא רבה מדי) שבשליטה
דה-פקטו "באי הגשום תמיד", נראה שבפני המוז'היר, או "בן השמש"
מרצועת האמתיסט עמדו גם מספר מטרות נוספות: ראשית, חרף יחסי הידידות לכאורה עם
הקייזר הצבאי מקיידרהרץ, הרי שהאמת'ורים ניסו לדחוק את השפעתו ככל האפשר ולמנוע
ממנה לגלוש מערבה, ובעיקר למנוע את הפיכת הידרוסט לעמדה קדמית של ברית הנסיכים
הקיידרהרצים דאז; עוד יותר מכך, ביקש בן-השמש לאחוז בהידרוסט בכדי להבטיח שלא
תפריע לו לממש את השאיפה האמת'ורית הישנה-נושנה: לעקור את שארי-בשרם של ההידרוסטים
(הקאלידרוסטים) ממבצריהם בצפון רצועת האמתיסט, ולהשמיד את בית נסיכי ארליסין העתיק
ורב-העוצמה – שאיפה אמת'ורית בת מאות רבות של שנים. מאחר והקרבה לקאלידרוסטים
ולבית ארליסין היתה קונצנזוס גורף בהידרוסט, הרי שאפילו המלכים האדישים של תקופת
"החצר המרקדת" לא היו יכולים להשאר שווי נפש למהלך כזה של "ליגת
השמש"; ומכאן הרצון האמת'ורי להחזיק את הידרוסט באורח כזה שימנע אותה מכל
התערבות בזו הפעם, וטוב מכך – גם יאלץ אותה לסייע לליגת השמש לממן את עלויות
המלחמה.
אין ספק, כי פרופסור הנקן וחבר מרעיו ידעו, גם אם
מעולם לא הודו בכך באורח רשמי, כי אינם יותר משלטון חסות. אלא שאת המרירות שלהם,
בכל הנוגע לאורח בו "נאלצו" לעלות לשלטון, שפכו על בני עמם; ככל שחלפו
השנים, כך האמינו הרדיקלים דאז באדיקות הולכת וגוברת כי התשובה לשנאה שרוחשים
חוגים רבים כל-כך בעם כלפיהם, הינו חינוך מחדש של ההידרוסטים, והטמעתם בתוך המרחב
האמת'ורי, באמצעות התאוריות של הנקן ותלמידיו. אלא, שהמשימה היתה חסרת סיכוי – בין
היתר מן הסיבה, כי הנקן וממשיכיו יצרו אידיאליזציה כזו של האמת'ורים והתרבות שלהם,
עד שבפועל הבינו מעט מאד בתרבות, החשיבה והלכי הרוח האמיתיים ברצועת האמתיסט.
מעבר לכך, המדובר היה בשלטון שלא הצטיין בסדר
וארגון, בלשון המעטה; של"רועים הרוחניים" שלו היה, ברובם, אפס נסיון
בניהול וממשל, ומעט מאד רצון ללמוד; ותחת זאת, התכנסו בינם לבין עצמם (לא אחת, אגב
הוללות ופריצות ששמה את הגרועים ב'כוכבי החצר המרקדת' בצל) בתחושה של מרירות
ומשטמה כלפי "כפיות הטובה" של "עם קשה עורף, נבער וקרתני",
שאינו רוצה להבין את כל הטובות הגדולות פרי התבונה, אלא חולם על השבת המונארכיה
הנבערת שלו.
למעשה, ככל שעברו השנים, הרי במקום שהכוחות
הרדיקלים יצליחו להכות שורשים בעם, הרי מלבד שכבה דקה מאד של צעירים הוללים ולא
מאורגנים, וכמה כוחות של משתפי פעולה עם האמת'ורים, הלכו הרדיקלים והסתגרו
"בכלוב של צדקה עצמית", וככל שעשו כן, הלכו והקצינו – עד שהגיעו למעשי
זוועה כגון רצח כוהנים הידרוסטים וחטיפת ילדיהם, שריפת אוצרות אומנות (או לא אחת,
התכתם כדי לשלוח את המתכות היקרות לרצועת האמתיסט, באשר יכולתם לגבות מיסים
מסודרים הלכה וירדה), סגידה למיני אלים מפוקפקים (כגון סיימר), שנתפסו בעיני העם
כשדים; ובסופו של דבר גם תוכנית-אב מטורפת לעקור את מוסד המשפחה, שנתפס בידי כמה
מן ההוגים כ"אבן היסוד ושורש השורשים של החברה הדכאנית", על-ידי נטילה
סיטונאית של ילדים קטנים מהוריהם וגידולם ב"היכלות חינוך". בפועל, מעבר
להכרזות המפוצצות של "ועדות חשיבה" כאלו ואחרות, הרי עד לנפילת פרופסור
הנקן, מעט מאד מן התוכנית הגיע לחיי המעשה, ובעיקר דובר היה על נטילה ונסיון לחנך
מחדש את יתומיהם של מוצאים להורג (לא אחת כוהנים), כדי שיהיו "מצבה חיה
לנצחון התבונה על הבערות" – מעשים, שהקימו מניה וביה סיפורים קורעי-לב
שהעשירו לא במעט את עולם הספרות, התאטרון (והדימויים בכלל), בהידרוסט של הדורות
שלאחר מכן.
שלטונם הפרוע של הנקן ו"ועדות החשיבה"
שלו, היה קצר ימים; המוז'היר (בן-השמש) האמת'ורי הסתבך עד מהרה במלחמת ההשמד
שהכריז כנגד נסיכי אנורדאלה; הקאלידרוסטים, בראשות הנסיכה טרלינד ("רועצת
שמש"), הצליחו לעמוד בפרץ, וגולים הידרוסטים שנסו אל נחלותיהם, לרבות שרידים
ממסדר האבירים של סנט-קלאודור, חיזקו את שורותיהם. מעבר לזה, בן-השמש האמת'ורי לא
זכה בתמיכה לה ציפה מהאצילים של דרום מאסקארו – אלו, למרות התיעוב המוצהר שלהם
כלפי נסיכי ארליסין, חששו משליט אמת'ורי חזק מדי, ואי לכך נמנעו כמעט כליל מלהגשים
את הבטחותיהם לסיוע וסגירה הרמטית של ארליסין מצפון.
בסופו של דבר, התקדמות הצבא האמת'ורי נעצרה;
החומות העתיקות של בני ארליסין החזיקו מעמד, ואילו הרווחים המצופים לא הגיעו
לכיסיהם של הכוהנים והסוחרים של ליגת השמש, שהחלו לרטון. בשלהי 2367, ניצל
המוז'היר בקושי מנסיון התנקשות שארגן אחד מאחיו, ונפתחה מלחמה פנימית קצרה, שלוותה
במהומות בדרום רצועת האמתיסט, ובפלישות של שבטים שחורי-עור מקראובנפוגו (וגם של
אנשי תיש מן המדבריות בדרום-מזרח, בשל מאורעות בחברת אנשי-התיש שאיש מבני האנוש
מכל הגזעים לא הבין ולא נתן עליהם את דעתו).
אף אחד מאותן מאורעות לא היה פאטאלי בעצמו בכל
הנוגע לשלטונו ועוצמתו של המוז'היר, שאכן עלה בידו, בתוך שנתיים-שלוש, להדוף הן את
הפולשים בני-האנוש מקראובנפוגו והן את אנשי-התיש, כמו גם לדכא את המרידה של אחיו
ולהוציא אותו להורג בטקס קורבן רב-רושם בסגנון העתיק. אלא, שבשנים אלו לא יכול היה
לתת דעתו להידרוסט – ועד שנתפנה, כבר נתאחרה השעה.
מה שהחל כפלישה מקומית של הכוחות הצפון-הידרוסטים
(תחת "עוצר הצפון" הדוכס רודריק לבית נורהולם) למחוז הלאנס, כנקמה על
רצח אצילים זוטרים שהיו שארי-בשר לכמה מן הואסאלים של הדוכס הצפוני, הצליח מעל
המשוער והפך להתקוממות שהתפשטה כאש בשדה קוצים. עצם השמועה (שהתבררה כנכונה) כי
הקוסמת רבת העוצמה מרג'ורי קאנינגהאם (למעשה, האחרונה ממועצת המכשפים העתיקה) שבה
מן הגלות ועשתה יד אחת עם הצפוניים, ליבתה את המרד, ועד מהרה, איבדו "ועדות
החשיבה" את השליטה ולא יכלו לעמוד בפרץ; העובדה, כי הרדיקלים היו פרועים כל-כך,
מסוכסכים זה עם זה, ורבים מהם חסרי כל הכשרה ממשית, החישה את הנפילה. נראה שכל מי
שיכול היה – החל מקהילות איכרים, והמשך בתושבי ערים ושרידי האצולה, אחז בנשק;
האמ'תורים, השקועים מדי בצרות משל עצמם, איחרו להתערב, וכאשר ניסו – עשו זאת באורח
מהוסס ובכוח לא מספיק, שנמחץ בשני קרבות קטנים יחסית, שהאחרון והמכריע ביניהם הוא
קרב פאלינגהארן, סמוך לעיירה קטנה המצויה כ-
מסופר שהגבירה מרז'ורי קסמה סערה (הגם שיתכן שהיתה זו סערה טבעית לכל דבר ועניין,
שהגבירה הקוסמת אך סייעה לתמרן אותה, או להקשות על היריב לחמוק ממנה), אשר גרמה
לצי האמת'ורי להתנפץ בחלקו על סלעי החוף, ולהנחית חיילים מעטים יחסית לעזרת הכוח
המרכזי של הרדיקלים. פרופסור הנקן, אשר בזו הפעם יצא בעצמו להוביל את אנשיו, ביקש
תחילה לחסות בעיירה בשל הסערה המשתוללת, ואגב כך ביצע שם טיהור דמים אכזרי (נזכר כטבח
האחרון של שלטונו, הגם ששרידי צבאו ביצעו עוד מעשי אכזריות מאוחר יותר, כאשר נסוגו
לעבר קאלינגהאם), ותכנן להגן על העיירה מפני צבא האויב המתקדם. אלא, שהדוכס רודריק
נורהולם הורה לעקוף את העיירה ולהתקדם במישרין לעבר עיר הבירה, אגב פשיטה על
הספינות האמת'וריות שנאבקו עדיין סמוך לחוף. "צבא התבונה", מבולבל ולא
מאורגן, שינה תוכניות במאוחר ויצא לדלוק אחרי צבא האויב; הדוכס מנורהולם, שציפה
למהלך כזה, ביצע תמרון גאוני של שינוי כיוון, ונחת על יריביו משני האגפים בעודם
צועדים ולא מוכנים היטב לקרב הכרעה.
בקרב, שנערך לא רחוק מפאתי גבעת פאליגנהארן,
הושמדו הרדיקלים כמעט כליל (ויש הטוענים כי יריביהם הורו מראש, שלא לקחת שבויים);
המסורת מספרת על דו-קרב אדיר של כשפים בין שני הקוסמים הגדולים (ואחרוני החברים
במועצת המכשפים של בלאקסטורם), בסיומו השמידה מרג'ורי את פרופסור הנקן וכילתה אותו
בפיצוץ כחול רב-רושם (המהדרין מדברים על להבות מסתחררות שלבשו דמות פרשי רפאים,
שפניהם פני אבירי סנט-קלאודור המתים, שעטו על הרדיקלים הצורחים מתוך הערפל שעלה מן
הים).
בסתיו 2369 התכנס הפרלמנט של הוד-מלכותו, לראשונה
מזה תשע שנים, ואישר שורה של חוקים כנגד הרדיקלים והאמת'וריים (כולל, לא במקרה,
ביטול כל החובות הכספיים כלפי האמת'ורים וליגת השמש בפרט, והכרזה כי בפועל,
בן-השמש הוא שחב לממלכת הידרוסט כספים רבים בשל פלישתו הבלתי-חוקית ואחריותו הן
להשתוללות של 'צבא התבונה' והן ל"אין ספור שערוריות ומעשי נבלה אחרים כנגד
שלום המלך ונתיניו הטובים"). מאחורי הקלעים, התחוללו ויכוחים והתנהלה דרמה
פוליטית לא קטנה, בעיקר נוכח תביעותיהם מרחיקות הלכת של הלורדים מן הצפון, בראשות
הדוכס רודריק נורהולם. הלה, שראה את עצמו כמי שעמד כל העת כנגד הרדיקלים
והאמת'ורים, תבע בתחילה לא פחות ולא יותר מאשר את הכתר, בטענה שביתו עתיק לא פחות
וראוי יותר מאשר בית ויטהולד, שהיה אחראי לשיטתו לקריסת המדינה; הדוכס איים שלא
להכיר בשלטון החדש ולהכתיר עצמו, אם יסורב, למלך צפון-הידרוסט. בסופו של דבר,
נחתמה פשרה אשר עיגנה את מעמד דוכס נורהולם כראש וראשון לאצילי הצפון, בעל
אוטונומיה נרחבת ומעמד טקסי בחצר המלך. את הכתר עצמו קיבל אחד מבניו של הדוכס
הגולה אלפרד ויטהולד, שמת בינתיים בחצרו של מלך 'האבירים הירוקים' מפאנולדריס;
חודשיים לאחר מכן, נכנס המלך החדש – אנדרו השמיני לעיר הבירה – רכוב על גבו של
גריפון צחור כשלג, והוביל את הטקס ש"טיהר" את הארמון ואת המקדש המרכזי
("לב האומה") החרב למחצה מטומאתם של הרדיקלים והאמת'ורים.
שארית הכוחות הרדיקלים והאמת'ורים, מוכים ומלאי
זעם, נסוגו ביני לביני לכיוון עיר הנמל הדרומית קאלינגהאם כדי להתבצר בה, כשהם
שורפים ומחריבים ככל יכולתם בדרכם; אלא, שהאוכלוסיה התקוממה כמעט בכל מקום, להוציא
לב מחוז קאלינגהאם הפרו-רדיקלי ופרו-אמת'ורי, ורק חלק קטן מהנסוגים הצליחו להגיע
בשלום ליעדם. "שלטון התבונה" בן שמונה השנים בא לקיצו, והמונארכיה של
בני וויטהולד חזרה אל כנה.
חזרה לאינדקס | לערך ההיסטורי הבא |
לערך ההיסטורי הקודם
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.