הקדמה | העידנים
הקדומים | גזעים | גאוגרפיה | היסטוריה
הידרוסטית | המערכה | יצירת
דמות
מבוא לאי ההידרוסטי: אקלים, גיאוגרפיה והיסטוריה
4.4: היסטוריה
מודרנית: מנפילת "החצר המרקדת" ועד היום
(2340-2440 לסה"א)
4.4.2:
מקשר המכשפים ועד הפלישה האמת'ורית (2345-2361)
חזרה לאינדקס | לערך ההיסטורי הבא |
לערך ההיסטורי הקודם
קשר המכשפים
מועצת המכשפים של הוד-מלכותו, שישבה באותם ימים
במגדל המפורסם שבראש רכס הברקים, נוסדה מאות שנים קודם, לאחר שחרור האי ההידרוסטי
מציפורני הכיבוש של אחוות המוות. זאת, בעיקר בכדי להוות משקל נגד למכשפים
רבי-העוצמה של הקיידרהרצים וכוחותיהם המאגיים העצומים של כוהני טוטאנהאגן, ובכדי
לסייע לסכל כל מזימה קיידרהרצית עתידית לשוב ולכבוש את האי ההידרוסטי; לאחר
שהפלישה לא באה, הרי שבתקופת 'החצר המרקדת', היה רוב עיסוקם של המכשפים סיוע
בענייניה השוטפים של הממלכה, לרבות בכלכלת האי, יצור חפצים מכושפים ולימוד
האומנויות הנעלות לחוג נבחר של תלמידים – לצד יעוץ שוטף למלך.
בהדרגה, נראה שאותם מכשפים החלו מתמלאים בבוז לחצר המלך; מצב זה, לצד שאפתנות
ועיסוק גובר בסוגים מפוקפקים יותר של קסם, חבר לקנאה במצב ששרר באותה עת בממלכת
ז'ראל שבצפון הרחוק (שקיומה כמעט לא היה ידוע לפשוטי העם, אבל המכשפים הגדולים
הכירו אותה היטב), שנשלטה מזה מעל מאה שנים בידי מלכה קוסמת; כל אלו, לצד אכזריות
בלתי מתפשרת של לורד קונראד סטורם ('בלאקסטורם'), שעמד החל משנת 2320 לערך בראש
המועצה, וכנראה גם תחושה אמיתית של המכשפים כי המלך מתעלם מהם, ומוליך את הידרוסט
לאבדון, חברו לבסוף לידי מעשה, וליתר דיוק – קשר.
המדובר היה במזימה לתפוס את השלטון, לעשות 'סדר', במובן הפשוט והאכזרי של
המילה, על-ידי חיסול מה שנראה להם כאלמנטים מזיקים (כולל חלק משמעותי מאלו שהסתופפו
בחצר המלך, בעיקר החוגים הפרו-אמת'וריים), ובסופו של דבר – ביטול המונארכיה
ההידרוסטית והפיכת האי למגכוקרטיה (אם כי לא ברור עד כמה כל אותם מכשפים היו
מאוחדים בשאלה אחרונה זו); כך, לשיטתו הנחרצת של לורד בלאקסטורם, תהא וודאות
ש'האידיוטים לא יחזרו לרחוש כמו חרקים סביב הכס', השלטון יהיה של אלו החכמים
והנעלמים באמת, ולא של חבורת 'אווזים שיצאו מבנו-של-בנו-של-בנו של בעל קרקעות
שמן', ועוד כהנה וכהנה. נראה, שלורד בלאקסטורם, או לפחות כמה ממקורביו, הרחיקו עד
לרעיון של משטר פאודלי נוקשה של קוסמים, שכל מי שיתנגד לו ימצא עצמו יעד לניסויים
בחשכת המגדלים שלהם; או כך לפחות מאמינים היום בהיידרקון.
אלא שהקשר, שהחל בהתקפה על ארמון המלך וברצח של
עשרות משוכניו, נכשל. זאת, בראש ובראשונה נוכח העובדה כי מועצת המכשפים לא היתה
מאוחדת. שניים מהקוסמים החזקים ביותר, ריינאלד הנקן הפרו-אמת'ורי, שהיה מאז ומעולם
מקורב למלך, והגבירה מרג'ורי קאנינגהאם, לא הסכימו ליישר קו עם לורד בלאקסטורם;
הראשון נחשב לאויבו מאז ומעולם, והוא זה שהבריח את המלך הצעיר מבעוד מועד, אל מחוץ
להישג ידם של הקושרים; השניה, כך משערים, הסכימה בהתחלה לשתף פעולה עם הקשר, בכדי
להציל את האי ההידרוסטי (וגם בשל בוזה למלך הצעיר ושנאתה להנקן), אבל נרתעה
והזדעזעה מן האכזריות של בלאסטורם ומרעיונותיו מרחיקי הלכת, שנראו לה מטורפים;
בסופו של דבר, סירבה לקבל את מנהיגותו של בלאקסוטרם, שרדה נסיון לחסל אותה,
והוציאה את עצמה לגלות של כמעט שלושה עשורים בז'ראל, שם התקבלה בחצרה של המלכה
הקוסמת ארלינד. מעבר לזה, הרי מה שהכשיל את לורד בלאקסטורם היתה אכזריותו
המשתוללת, שבעיני רבים הפכה לטירוף, גרוע יותר מזה של המלך וכל מי שהמכשפים רצו
לסלק. כך או כך, התנהגותו הגסה, האכזרית והיהירה של ראש הקושרים, הצליחה לאחד נגדו
כמעט את כל גורמי הכח באי ההידרוסטי – האצולה האגררית, הלורדים הצפוניים, הבורגנים
ומסדר אבירי סנט-קלאודור, חרף כל אי ההסכמות שלהם, עשו יד אחד כנגד המכשפים,
והסתייעו לשם כך במכשף המורד, פרופסור ריינאלד הנקן, ובחסידיו הנוהים אחרי כוחות
אמת'וריים. בסופו של דבר, חרף כל עוצמת הכשפים שלהם, מצאו עצמם המכשפים מבודדים,
הובסו בסדרה של קרבות, ורובם נקטלו; לורד בלאקסטורם חיסל את עצמו, כך מסופר, בקסם
חורבן נורא שפוצץ את 'אקדמיית הברקים' והפך את חורבותיה שעל ראש הרכס לקברו
המקולל. מועצת המכשפים הפכה להיסטוריה, ועד היום יורקים בהידרוסט את שמה;
בלאקסטורם וחבריו הפכו עם השנים לפולקלור שלם, החל מאגדות מפחידות לילדים, וכלה
בנוכלים הסוחרים ב'חפצים מקוללים' או בפלדת רקיע מזוייפת 'של המכשפים, בדוק'.
באורח מובן, המכשפים איבדו כל מעמד, וסדרה של חוקים הגבילה את העיסוק בקסם, בעיקר
בחצר המלך ובקשר עם גורמי השלטון (הגם שאכיפתם חלקית וסלקטיבית מאד).
מאבק פנימי: ממותו של בלאקסטורם ועד לפלישה
האמת'ורית (2345-2361)
הידרוסט לאחר מותו של בלאקסטורם היתה מדינה קרועה
לגזרים ושותתת דם, מוכה ושקועה בחובות מעל הראש (שלא לדבר על פארנויה בחוגים
רחבים, כי חלק מהמכשפים לא מת לגמרי, והם זוממים מזימות אפלות כדי לחזור – עניין
שבסופו של דבר לא נמצא בו ממש). באורח כללי, נקרעה המדינה בין שלושה מחנות יריבים:
מחד עמדו האצילים וחלק מהבורגנים, שרצו, פשוטו
כמשמעו, להשיב על כנו את המשטר הקודם נשוא תקופת החצר המרקדת (אם כי בלא המלך
האחרון, שמצבו הדרדר עוד יותר בשנים שחלפו);
לעומתם, ניצבו פרופסור הנקן ומעריציו, שרצו להביא
לשינויים מרחיקי לכת בממשל, ולהפוך אותו ל'נאור ופתוח', מה שנראה למתנגדיו כשם קוד
להידוק הקשר עם האמת'ורים, עימם היה הקוסם המלומד קשור בקשרים מסועפים (כולל קשר
נישואין, שהסתיים ברצח אכזרי של הרעיה בידי אחד ממשרתיו של בלאקסטורם). הנקן
והחוגים הצעירים והמשכילים שליוו אותו, בזו בגלוי לתרבות השמרנית ההידרוסטית,
מצהירים יותר ויותר בגלוי כי היא קרתנית ומטומטמת, ויש להחליף אותה. נסיך השמש
האמת'ורי תמך בכסף ובדרכים אחרות בהנקן, בין היתר כדי להגביר את השפעתו בהידרוסט
ולגבות את החובות העצומים שחבו לנתיניו וכוהניו;
צלע שלישית במשולש הכוחות היה מסדר סנט-קלאודור,
שהתעורר לרנסנס אחרון, עקב הגבורה של רבים מאנשיו בקרבות כנגד המכשפים. הללו, הגם
שנחשבו לבני ברית של האצילים, ניהלו מדיניות עצמאית, וחלמו על שיבה לימי הזוהר
העתיקים, ולאו דווקא לקרתנות של החצר המרקדת.
ההשפעה המרכזית של הסכסוך, שהחל כסכסוך ומאבק
פוליטי, והלך והדרדר לאלימות ולהקצנה, היתה כי הידרוסט נותרה למעשה נטולת מלך.
אפילו פרופסור הנקן, שתמך באורח רשמי במלך ויליאם, הודה כי בינתו של הלה הסתתרה
לגמרי, והוא בלתי כשיר לשלוט, אולם טען כי עד לבחירת מלך אחר, ויליאם נותר הריבון;
זאת, כאשר בפועל הוא מתקשה להסתיר את אי-רצונו במלך חדש, ואת דעתו כי השליטים
האמיתיים צריכים להיות 'מורי הדרך ואנשי הדעת' (ועל כך זכה בגינוי, כי למעשה הוא
דוגל באותן עמדות של בלאקסטורם, גם אם בכסות מתוחכמת יותר). מנגד, עמדו שני דודיו
של ויליאם הצעיר (הדוכס אלפרד ולורד פרסיבל וייטהולד), שנדחו מן הירושה קודם לכן,
וכעת ארגו רשתות של תככים כדי להשתלט על הכתר, או למצער להבטיח אותו לאחד
מצאצאיהם. ברקע, המתינו לשעתם הן 'נסיכת האריה הזהוב', שארת-הבשר של הכתר
ההידרוסטי מצפון רצועת האמתיסט, טרלינד (שתזכה מאוחר יותר לכינוי 'רועצת-שמש'),
והן ראש אצילי הצפון, הדוכס רודריק 'הזקן' לבית נורהולם, שניהל את הצפון כמדינה
עצמאית עוד מימי הקריסה שלפני קשר המכשפים. יודעי דבר טענו, כי שניהם חיכו לכך כי
הכאוס והקריסה בהידרוסט המרכזית יגיעו לכדי כך, שהם עצמם יקראו 'להושיע'.
כך או כך, הכאוס חגג; סוחרים ובעלי עוצמה
אמת'ורים, שרתחו על אי-פרעון החובות ושאר עוולות אמיתיות או מדומות כלפיהם (הגם
שהריבית הרצחנית שגבו תרמה מאד למצב הזה), ארגנו באורח רשמי ולא רשמי פשיטות על
מחוזות החוף של הידרוסט, כפי שהאי לא ידע מזה מאות שנים; מלך חדש לא מונה, ולא היה
ברור מי בעל הבית. בסופו של דבר, לאחר עשור שלם של מאבק פוליטי לא מוכרע, הגיעו הדברים
לכלל אלימות. פרופסור הנקן הלך והקצין, ככל שסוכלו הרפורמות שרצה להעביר, ובסופו
של דבר יסד צבא פרטי משלו, שנבנה על אידיאולוגיה רדיקלית וכונה 'צבא התבונה' (ככל
הנראה, מכלתחילה במימון ותמיכה אמת'ורית), כאשר הוא מדבר יותר ויותר על עקירה
מהשורש של רוב או כל המסורות ההידרוסטיות, ואיחוד של האי, בכוח אם צריך, עם 'המרחב
התרבותי של שכננו המופלאים, בני התרבויות החמות והאהובות').
בשנת 2356, הגיעו הדברים לכדי קרב של ממש; אבירי
סנט-קלאודור אחזו בנשק, כאשר פרופסור הנקן שהה מחוץ לעיר הבירה, תקפו את חסידיו
באחד מחגיגות ההוללות שלהם, הכריזו על לורד פרסיבל כמלך, כשהם מוציאים צווים
המאשימים את הנקן בבגידה ומורים על מאסרו. חלק מהאצילים הצטרפו אליהם, בעוד חלק
אחר – בעיקר הדוכס אלפרד ותומכיו, שומרים על ניטראליות).
המלחמה ארכה חמש שנים, וידעה מספר תהפוכות;
בתחילה, נחלו האבירים ההידרוסטים ותומכיהם מספר נצחונות, פרופסור הנקן נמלט
לקאלינגהאם וניהל את המלחמה משם, והמחוז הדרומי הושם במצור. אלא שהנסיונות לכבוש
את קאלינגהאם נכשלו, גם ובעיקר משום שאבירי סנט-קלאודור חסרו כוח ימי, ונמלי הדרום
העבירו סחורות, אספקה וכוחות מרצועת האמת'יסט. בסופו של דבר, עקב הפילוג בשורות
מתנגדיו של הנקן, וחשש אמת'ורי מפני מהלך אפשרי של מלכת הראל'זאהרק מנימלאנטיר
לפשר בין אבירי סנט-קלאודור לבין בן-בריתה דוכס נורהולם, פלש 'בן השמש' מאנורדאלה
בכבודו ובעצמו להידרוסט (2360). לכוחות ההידרוסטים הלא מאוחדים וחסרי הפיקוד
העליון לא היה כל סיכוי כנגד צבא 'ליגת השמש', ובסופו של דבר, לאחר קרב מר בפאתי
הידרקרון (קרב ביטרהיל), בו הושמדו כמעט כל אבירי סנט-קלאודור (2361), נפלה עיר
הבירה כמעט בלא התנגדות נוספת, ובעקבותיה נפלו או נכנעו כל מחוזות וערי מרכז
הידרוסט.
בתגובה, הכריז רודריק 'הזקן' לבית נורהולם על
עצמו כ'עוצר' (ובאורח לא רשמי, כ'מלך הצפון'); בשני קרבות (ווידאו'ס טיר וקרב
הרציפים הארוכים), הצליחו הצפוניים לבלום את הצבא האמת'ורי ולהדוף אותו בחזרה
למרכז האי – וככל הנראה, נראה שמידת העניין של 'בן השמש' והמאמצים שהיה מוכן
להשקיע בכיבוש הצפון הקר והפראי היו ממילא מוגבלים.
בשלהי 2361, שב 'בן השמש' לארצו, לאחר שהותיר חיל
מצב גדול בהידרקרון, ומינה את פרופסור הנקן לשליט חסות ("אח ורע לבן השמש
הגדול"), כשהוא מחייב אותו בתשלום מס גדול לטובת ליגת השמש, ומנגד מפקיד
בידיו אוטונומיה רבה מאד לעשות בהידרוסט כרצונו – דבר שהפרופסור-המכשף המריר
והקנאי ניצל עד הסוף. המלך ויליאם הלוקה בנפשו לא זכה לראות את נצחון פטרונו, משום
שמת שנה קודם לכן, במה שהוגדר תאונה במקום בו טופל; דודו פרסיבל, שזכה לשלוט זמן
קצר כ"פרסיבל התשיעי" ("מחזיר העטרת"), נפל בקרב ביחד עם בני
בריתו מסנט-קלאודור; יריבו הדוכס אלפרד, לעומת זאת, נמלט מבעוד מועד וישב בגלות
שנים, כאורח בחצרו של מלך פאנולדריס, שם גם מת מוות טבעי; בנו אנדרו עתיד יהיה
לשוב מהגלות מאוחר יותר, ולשים לראשו את הכתר הנחשק.
חזרה לאינדקס | לערך ההיסטורי הבא |
לערך ההיסטורי הקודם
כתב
וערך: גדעון
אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כשלהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.