פרק חמישי: לחישות ודובים

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

הערה: זו ההרפתקה ראשונה שהורצה אחרי חילופים של שני שחקנים ושתי דמויות בקבוצה, מה שגם הביא לצורך להסביר את ההעלמות של שתי דמויות באמצע מבוך, וגם לשינוי מיקוד בקמפיין, שחלק גדול ממנו היה קשור לסיפור של שתי הדמויות שעזבו.

 

פתיחה: לילה של צללים וצרחות

בת אצולה צעירה בשם טילמנל היתה בדרכה מאיזור האגם השוקע אל נחלות אבאריל, שם סודר לה תפקיד של חניכה אצל אחד האצילים המקומיים, התגרתה באדם הלא נכון בפונדק דרכים עם הלשון השנונה שלה, ומצאה את עצמה בשבי של כנופיית שודדים ומחפשי אוצרות מפוקפקים, שהשתלטו על מגדל נטוש באיזור אגמי הבוץ שמדרום לאנ'מירלור, וחופרים מתחתיו כדי למצוא את מה שהם מחפשים "האוצר הגדול של הדובונים".

ביחד איתה, נפל בשבי אורמ'ראגנאר - חייל לשעבר בכוחות 'הסערה הכחולה' של אבאריל שהיה בדרכו לכיוון ההפוך: להתרחק מנחלות האדון הקודם שלו כדי לראות עולם.

בשבי, טילמנל הצליחה להשתמש בכשרון השכנוע שלה, כדי להתחבב על המחסנאי המטומטם של השודדים ולגרום לו להאמין שגם היא וגם אורמראגנאר מצטרפים לכנופיה, ושהיא מומחית לחפירת אוצרות. היא ניצלה עד הסוף מזל שנפלה בחלקה – למצוא במקרה שרידים ממסכת אבן בצורה מקורבת של דוב. היא שיכנעה את המחסנאי להותיר אותה ואת אורמראגנאר עם הנשק והציוד שלהם (מסוכן שם למטה), ולחפור במנהרה מבודדת יחסית מתחת למגדל. היא הצליחה לשכנע את המחסנאי שלא לשלוח עוד שודדים לעזור להם, עם רמז שככה הם יתחלקו איתו באוצר ויתנו לו להשיג חלק ממנו לפני שיצטרך להעביר את המציאה למנהיגי הכנופיה.

בין לבין, לדמויות היה העונג המפוקפק להתקל בעוזרת של המחסנאי, שודדת צעירה ובלתי נסבלת בשל מירסיל, נערה עם שתי קוקיות ג'ינג'יות ויומרות להיות בת אצולה, שטוענת שהטירה הסמוכה היא למעשה נכס שהיה שייך לאם-אימות-אימותיה שהיתה קוסמת דגולה, ולכן היא שלה. בפועל, נראה שמדובר בבת טובים לשעבר שהחליטה 'להיות רעה' ולהמלט מהבית כדי להצטרף לכנופיה מפוקפקת. מירסיל מקנאת מאד במוצא של טילמנל, ולכן הרבתה להתגרות בה ולנסות להשפיל אותה – אם כי הדמויות התרשמו, שמאחורי כל זה מדובר בלא הרבה יותר מנערה מרגיזה, שהיא אחת הפחות גרועים בכנופיה שתפסה את המגדל.

החסרון הגדול בתוכנית היה שטילמנל לא מבינה בכריה, והסיכוי שלה למצוא אוצר אמיתי במנהרה שואף לאפס, כאשר מתישהו, השודדים יבינו את התרמית. הרעיון היה להקדים אותם, ולנצל לילה חשוך שבו רוב הכנופיה מפוזרת, ובמגדל למעלה יש שודדים מעטים שחלקם שיכורים, כדי להמלט.

 

למרבה הצער, התוכנית השתבשה: כנופיה נוספת הגיעה בדיוק באותו לילה כדי לבקר את הכנופיה במגדל, מה שהכפיל את האנשים למעלה; וגרוע מזה, משהו נוסף, מוזר ומטריד, עמד באוויר; אנשים בכל מיני מקומות, גם במגדל וגם במערות הכריה למטה, מתחילים להתנהג באופן מוזר. וגרוע מכל, ממש באמצע כל זה, אחד מראשי הכנופיה – אותו ברנש שטילמנל הסתבכה איתו בפונדק ולא שכח אותה, בא לפתע ביחד עם מלווים בכדי לבחון בעצמו מה היא עושה... בלי לטרוח להסתיר את הכוונות הרעות שלו.

 

באותו זמן, שתי דמויות אחרות מנסות לפלס את דרכן בתוך המנהרות המסוכנות עמוק מתחת למגדל.

הכוהנת הכחולה ליארמיר והמכשף אאורלוס הופרדו מבני החבורה שלהם – האחים אורגי הערפל טיר ומית'נאטור, במארב של צללים חשוכים שהחבורה נפלה אליו. בדיעבד, הדמויות חושדות שהצללים, חלקם בעלי צורה של כורים שפופים עם עיניים סגולות זוהרות – ידעו מראש שהחבורה תגיע, או אולי נמשכו אל הפגיון המקולל שטיר נשא עליו.

החבורה הותקפה מכל הכיוונים. ליארמיר ואארולוס זוכרים במעורפל דמות של אורג ערפל חשוך ומבעית עם נשק נורא; הכוהנת והקוסם הופרדו מהאחרים, והצליחו להמלט במורד מסדרון כשצללים של כורים רודפים אחריהם, הצליחו איכשהו לאבד את הרודפים – במחיר של הסתבכות עמוק בתוך מפלס בוגדני ונמוך של המבוך.

ליארמיר ואאורלוס הצליחו להסתתר ולנוח בחדר מבודד יחסית; אבל לאחר שעזבו אותו כדי לנסות למצוא את היציאה, תעו לגמרי בדרך, ונקלעו לאיזור מפחיד מלא בלחישות אפלוליות. בשלב מסויים, חבורה של ספק צללים וספק אנשים מטורפים בדרכם להפוך לצללים, איתרה אותם והחלה לרדוף אחריהם.

הכוהנת והקוסם נמלטים לתוך מערה צדדית עם שרידים וצורות ישנות בקירות, ולרגע נדמה להם שהם הצליחו פעם נוספת לאבד את הרודפים שלהם. לעומת זאת, אי-שם מעבר לנקבות עתיקות עם ציורים דהויים ומתפוררים, הם שומעים קולות אחרים – הפעם של בני-אדם.

 

 

הקרב במנהרת הכריה

מפקד השודדים נראה מטורף לגמרי; העיניים שלו נוצצות באופן מוזר, והדיבור שלו קוהרנטי רק למחצה. לצד השנאה הרגילה שלו לטילמנל, הוא ממלמל דברים על 'העמוק'. הוא מאלץ את המחסנאי ומירסיל להצטרף אליו ולפמליה שלו, וסוגר על טילמנל ואורמרגנר.

מהמערה למטה, ליארמיר ואאורלוס שומעים את הקולות; בתחילה, הם נכנסים לתא שהוא מבוי סתום, עם עיטורים של דובים פוערי לוע, שרידים של שלדים וטבעת לא קסומה, שמזכירה לאאורלוס במעט עיצובים שעשה אבא שלו. לאחר מכן, הם כורים את המנהרה הנכונה לכיוון הקולות, ממוטטים קיר דק ושומעים את הקרב במנהרת הכריה. מאחור, מגיחים צללי הכורים המיללים, ואאורלוס מצליח לעכב אותם באמצעות לחש של קיר כוח.

ההתערבות של ליארמיר ואאורלוס בקרב במנהרת הכריה מאזנת את הכוחות, והקרב מתחיל ליטות לטובת הדמויות. שני שומרי הראש של מפקד השודדים מופלים; והמפקד עצמו נפצע – ואז, הוא נעשה מטורף יותר ואנושי פחות, ומהגב שלו בוקעות שתי זרועות צל ערפיליות. המחסנאי ומירסיל מנסים להמלט, אבל טירוף אפל תופס את המחסנאי, גורם לעיניים שלו לזהור והוא חוזר מטורף לגמרי אל תוך הקרב, לוחש גם הוא את השם של "העמוק".

בסופו של דבר, האויבים האחרונים מופלים, רגע לפני שהצללים החשוכים למטה מצליחים לפרוץ את קיר הכוח ולעלות אחרי ליארמיר ואאורלוס אל מנהרת הכריה. הם מגיעים מאוחר מדי מכדי לעזור לאויבים הקודמים, והחבורה מצליחה ליצור נגד קו הגנה מוצלח ולהביס גם אותם.

שתי החבורות בוחנות זו זו; מעבר לכך שהפגישה ביניהן התחילה באופן חיובי, ושהאפשרות של חבירה לדמויות אחרות, גם אם לא מוכרות, נראית הגיונית ומועילה בהרבה מאשר להסתובב לבד במקום נגוע בצללים מטורפים – מסתבר שליארמיר וטילמנל מכירות זו את זו, גם אם לא באופן הדוק, מהחוגים של האצולה הזוטרה באיזור האגם השוקע ומארועים שונים של משפחות האצולה אלו.

 

החבורה מחליטה להתאחד, ולנסות למצוא דרך החוצה.

 

מכל האויבים, נשארה בחיים רק מירסיל, שמנסה להסתתר בחדר סמוך מאחורי חבית, כשהיא מתנשמת בכבדות ומיבבת. החבורה סוגרת עליה, והיא מתחננת לרחמים, טוענת שהיא אצילה שאסור לגעת בה, שאמא שלה דואגת לה, ושלמעשה היא באה לכאן לחפש אוצר שהוא הירושה שלה מהקוסמת הגדולה שהיתה סבת-סבתה, והיא תתחלק בו עם הדמויות אם רק יחוסו עליה.

החבורה לוקחת אותה בהתחלה בתור שבויה; אבל מאוחר יותר, כאשר הסכנה נעשית גדולה יותר, ומצד יצורים שאין הרבה סיכוי שמירסיל תצטרף אליהם, הדמויות מחזירות לה את את הקשת והחרב שלה; לא לפני שטילמנל מנצלת את ההזדמנות לכמה וכמה בדיחות ארסיות על חשבונה ועל חשבון היומרנות שלה.

 

מנוסה דרך מים מסוכנים

הדמויות יורדות בחזרה אל המערות האפלות למטה, מהן באו הצללים הכורים, מגששות את דרכן בין המעברים הלחים שמלאים הדים של צרחות, יבבות ולחישות. בשלב הזה, כבר ברור למדי שרוב השודדים, גם במנהרות וגם במגדל למעלה, 'הומרו' בידי הלחישות, ואלו שלא כנראה נשחטו בידי החברים שלהם לשעבר.

הדמויות מגיעות לאחר זמן קצר לאחד הפתחים של מנהרה גדולה ורחבה, שאחד הקצוות שלה הוא הכניסה למדרגות שעולות אל המגדל; הצד הרחוק שלה חסום במפולת אבנים; ויש לה עוד שני פתחים צדדיים שהדמויות רואות בקיר מולן: אחד מאוזן, עם עיטורים של דובים, ואחד יורד למטה, עם שקשוק של מים שעולה מההמשך שלו.

המנהרה הגדולה, בעיקר בקצה הרחוק שלה ליד המפולת (שנראית די חדשה), שורצת בשודדים שהולכים והופכים לצללים מטורפים למחצה; חלקם מנסים לכרות את המפולת באורח מרושל; אחרים מסתובבים בלא מטרה; ושניים עומדים כמו שומרים ליד הפתח הצדדים עם עיטורי הדובים.

הדמויות מחליטות שלא להסתכן בקרב ישיר עם נגועי-צל רבים כל-כך, ולכן מוותרות על חקירת הפתח עם צלמיות הדובים, ומנסות להתגנב בשקט אל הפתח הקרוב יותר והלא שמור שיורד למטה. אלא, שאורמ'ראגנר נכשל בגלגול, מקים רעש עם מגפי השריון שלו, והצללים מזהים את החבורה. הם מגיבים בברד של חיצים וחניתות, שאחריהם רבים מהם מסתערים לעבר הדמויות.

החבורה נמלטת במורד מדרגות טבעיות חלקלקות לעבר מפלס מרופש ומטפטף שהרצפה שלו מוצפת במי אפסיים. המנהרה הופכת לאפיק נחל תת-קרקעי שמגיע עד הברכיים, אבל שער שיניים כבד חוסם את המעבר של החבורה, כאשר הצללים באים מאחור ומתחילים להטיל חניתות וחיצים. אאורלוס מטיל פעם נוספת קיר כוח לעכב אותם, כאשר אורמ'ראגנר וטילמנל נאבקים עם השער הכבד, מצליחים להרים אותו... ומגלים שהרעש והתנודות במים הזעיקו להקה של דגי מערות טורפים שנושכים מכל הכיוונים.

החבורה נפצעת ומותשת, כאשר היא נמלטת דרך האפיק שנגוע בדגים; בעת שחבורה נמלטת, היא מפילה את שער השיניים מאחוריה, כדי להקשות על מרדף, והדמויות מתקדמות – "הלוך ונשוך" עד שהן מצליחות לעלות לחלק גבוה יותר של האפיק, שם יש סלע רטוב מעל מפלס המים, מחוץ לטווח ההישג של הדגים הנושכים.

 

בשלב הזה, כל הדמויות, מי יותר ומי פחות, ספגו עוד התשה וגם איבדו זמנית מעט מהנק"פ המקסימלי שלהן, בגלל הנשיכות של הדגים הרעבתניים.

 

למזלה של החבורה, נראה שהדגים מאבדים עניין לאחר מעט זמן, ושוחים בחזרה לאיזור השער, שם אולי יהפכו למכשול עבור נגועי הצל, אם הם יצליחו לפרוץ את השער ולרדוף אחרי החבורה דרך האפיק הרדוד.

 

 

פתחים, דלתות ופסלים

המשך המערה יוצר עיקול; האוויר מלא לחישות מאיימות, שהולכות ומתגברות. בקירות הצדדיים יש פתחים אפלים, זה מול זה. שני הראשונים ביניהם לא חסומים ונראים כמו פתחים של מנהרות כריה עתיקות. ארבעת הרחוקים יותר סגורים בדלתות אבן עתיקות, וליד כל אחד מהם פסל פגום וסדוק של מה שנראה כמו כוהנות או גבירות אנ'מיריות עתיקות (בהמשך יתברר כי שלוש הן אכן כוהנות מצבעים שונים, והרביעית היא אבירת כפור עתיקה)

המנהרה מסתיימת בדלת עצומה עם סמלים דהויים. נראה שהלחישות מגיעות לשיא העוצמה מאחוריה.

 

הדמויות מתחילות לחטט בקירות הצדדיים עוד לפני שהן עוברות את העיקול ורואות את הדלתות והפסלים בהמשך. החבורה חשה כוח מרושע, כנראה אל-מתים, בתוך אחת ממנהרות הכריה ומחליטה להתרחק ממנה. במקום זאת, היא קורעת מסך של אצות ושרכים ונכנסת למערה הפתוחה שמולה. היא מוצאת את עצמה באיזור מרופש עם מים רדודים וירקרקים, אצות על הקירות, שרידים של שלדים של חיות רקובות ומכורסמות, וערמה של ביצים גועליות, ירקרקות, לאורך הקיר הרחוק יותר.

בחדר יש שלושה זוחלי מערה צעירים, שמתקיפים את הדמויות בנשיכות רעילות ויריקות חומצה. החבורה לא מתקשה במיוח'ד להתגבר אליהן, ובוחנת בזהירות את החדר, בדגש על ערימת הביצים, וזוהר מבהיק שעולה מהמרכז שלה. נדמה שיש שם משהו שונה מיתר הביצים. ליארמיר משתמשת בלחש משיכת חפצים כדי להביא אותה אליה – ומגלה שבניגוד ליתר הביצים הרכות והריריות, הביצה הזו קרירה ונוקשה, עם עיטורים רוניים מסובכים עליה.

 

ואז, החבורה מופתעת מאחור בידי זוחל מערות גדול וזועם, שמתחיל את הקרב בנשיפה של קונוס רעל שפוגע פגיעה קשה בכל החבורה. היצור שואג, משתולל מזעם, ואחרי הנשיפה הוא תוקף בנשיכות ובהצלפות זנב קטלניות. החבורה מצליחה לשרוד ובוסופו של דבר לקטול את היצור – אבל במחיר קשה של פגיעות, התשה נוספת והשפעות שליליות נמשכות על חלק מהדמויות.

למרות זאת, ליארמיר מרוצה מאד מהמציאה שלה, ותוהה בינה לבינה האם, מלבד השפעה של כמה תכונות קסומות פשוטות שהביצה מקנה למי שמחזיק בה, היא יכולה גם לבקוע ואיזה יצור מעניין ואולי נדיר ויפיפה יכול לצאת ממנה.

 

לאחר שהן יוצאות ממאורת זוחלי המערות עם הביצה הנדירה, הדמויות מתקדמות בזהירות לעבר המשך המנהרה, ומגלות את הפסלים האנ'מיריים ואת השער הגדול והמעוטר שמסיים את המנהרה.

הדמויות מפענחות את הכתובות, שמספרות בשבחי כל אחת מהכוהנות; מהכוהנת הכחולה שמלאכתה היתה יופי מרומם ששחזר את התוגה האצילית של דמעותיה של טילארנים; הכוהנת הזהובה שהכניעה דרקון בלב היכל אפל ועמוק; וכוהנת אדומה שהשמידה כת אפלה שהכתה שורשים, ולא ריחמה גם על בתה ושני המאהבים הנוכלים שלה, שהתגלו כחברי אותה כת.

הדמות הרביעית היא אבירת כפור בשם טאהל'רינד 'חרב הבדולח', שהיתה אחת המפקדות בנצחון של המסדר הקפוא על הבוגד הגדול קאהסארונג; אולם חץ מקולל ננעץ בחזה ממש בשיא נצחונה; חלק מטושטש בכתובת מדבר על פנסי בדולח נתחי שהונחו סביבה, כדי לשמור-

 

הדמויות, בעיקר ליארמיר, מתעניינות תחילה בפסל של הכוהנת הכחולה ומצליחות לגלות כיצד לפתוח את הדלת החתומה לידו. אולן, לצערן הן מוצאות בתא מאחוריה רק שברים בלתי ניתנים לזיהוי ואצות.

הדמויות בוחנות את התא מאחורי גבירת הכפור, ומגלות גם שם תא ריק לגמרי.

עם זאת, ליארמיר נושאת תפילה לפני הפסל של הכוהנת העתיקה ומבקשת את עזרתה של טיל'ארניס. היא חשה סוג של כוח שקט ונוגה נכנס לתוכה ומעצים אותה זמנית. הדבר משפיע עליה מאד, כי היא חשה שההשתקפות הכחולה משגיחה אליה, והוכחה נוספת שהיא בדרכה להפוך לכוהנת אמיתית, ולא סתם נערה שגילתה בתוכה כמה כוחות של קסם כהונה.

 

הערת השה"ם: ברמה מכנית,ליארמיר קיבלה בונוס קטן שהיא היתה רשאית 'להוציא' בכל שלב עד סוף ההרפתקה להתקפה נוספת או הפעלת עוצמה; ועד אז, הוא נתן לה מעט הגנה נוספת או חסד נשגב – שהתברר בסופו של דבר כקריטי.

 

החבורה ניגשת כעת אל הדלת הראשית ומתחילה לבחון אותה. הדלת מתגלה כמסובכת ובוגדנית עם מנעול מורכב במיוחד, מוגן ברונות קסומות ובסמלים עתיקים – וזה עוד לפני הלחישות המטרידות שמנסות לפלוש לראשיהן של הדמויות, ובעבועים חשודים של מים.

כאשר החבורה מנסה להתעסק עם המנעול, היא נכשלת; לרגע, נדמה לדמויות מטילות הלחשים שחלק מהמנעול לובש צורה של ראש של ילדה עם קוקיות בהירות, שמשרבב לשון ומשמיע קול מתגרה של "נה-נה-נה-נה-נה!"

ומיד לאחר מכן, הקרקע רועדת; ושאגה של הרבה מאד מים בולעת את יתר הקולות. הדמויות מבינות מה צפוי להן, ונסות אל עבר התא הריק שליד פסל הכוהנת הכחולה. אורמ'ראגנר בקושי מצליח להגיע לפני שהדלת הגדולה משחררת נחשול עצום של מים, וטילמנל מצליחה איכשהו למשוך אותו פנימה ולהגיף את הדלת ברגע האחרון.

הנחשול העצום מרעיד את המסדרון וממשיך הלאה, לעבר המשך אפיק הנהר ושער הסורגים שבסופו. אחת הדמויות שואלת את מירסיל בלגלוג, האם הדמות של הילדה המרגיזה עם הקוקיות היא אם-אימות-אימותיה הדגולה; מירסיל עונה בכעס שאין שום סיכוי כזה – האם הקדומה שלה היתה קוסמת אדירה, לא נזלנית מרגיזה ומטומטמת; אבל אגב כך, היא ממששת בחוסר נוחות את הקוקיות הכתומות של עצמה.

 

לאחר שהנחשול עובר, הדמויות יוצאות מהמחבוא שלהן; הן בודקות את הדלתות האחרות, ומגלות, מאחורי הדלת של הכוהנת האדומה, שרידים מרקיבים של אדם – אולי סייר של השודדים ואולי מישהו אחר, מכורבלות בתוך התא. נראה שהאומלל גסס כאן ימים, ויש עליו שרידים של פתק שניסה לכתוב- משהו על סכנה, ושיניים אדירות. לחישות, לחישות, הן באות מהמעמקים; כל האחרים אבודים. הוא חייב להזהיר-

הקשת של הסייר המת שבורה והרוסה בלא תקנה; אבל בין השרידים שלו החבורה מוצאת 11 חיצים קסומים חזקים למדי, עם סיכוי משופר לפגיעה קריטית ונזק אש גבוה. הדמויות נותנות אותן, לא בלי היסוס, למירסיל, שנראית מרוצה מאד, ושחצנית קצת יותר ממקודם.

 

 

הקרב מול "העמוק"

הדמויות עוברות את הדלת הלוחשת, ונכנסות למערה מעגלית עם שני מפלסים, אחד גבוה יותר שהדמויות נכנסו אליו, עם פתחים למערות אחרות; ואחד נמוך יותר ומוצף למחצה. הלחישות מתגברות, פולשות אל המחשבות של הדמויות. בתוך הבריכה, הדמויות רואות שרידים מוקעים של אנשים וקורבנות אחרים, ותנועה אפלה של משהו גדול, כנראה בעל זרועות ארוכות.

הדמויות מנסות להתגנב לאורך החלק העליון של המערה אל פתח בקיר הנגדי, אבל נכשלות.

המתקפה הראשונה של 'העמוק' היא קסם השתלטות חזק שתוקף את כל הדמויות בבת אחת; מלבד אאורלוס ומירסיל, כל הדמויות נכשלות, ומתחילות להתנודד בירידה כלפי מטה; כל אחת מהן, במקום את הזרועות הטורפות שמצפות לה, רואה משהו שהיא משתוקקת אליו מאד. אאורלוס מעכב את הירידה של החבורה אל מותה עם קיר כוח, שהדמויות המושפעות דופקות עליו בטפשות מונוטונית. היצור שורק בכעס, והזרועות שלו זוחלות קדימה, כדי להתמודד עם שתי הדמויות שנשארו.

אאורלוס ומירסיל מתמודדים בקרב יריות מול ההצלפות של הזרועות, יריקות של קסם צל ולחשי טירוף ש'העמוק' יורה. החיצים הקסומים, שמירסיל מבזבזת בזה אחר זה, מתבררים כיעילים מאד, ועושים שוב ושוב נזק גבוה, מה שגם מצית את השחצנות של מירסיל ואת האמונה שלה שהיא מיועדת להיות הגבירה של כל המקום הזה.

בסופו של דבר, טילמנל מצליחה לשבור גם היא את הלחש מעליה, ומצטרפת לקרב; בכוחות משותפים, ולאחר שהן מצליחות להדוף לחש טירוף נוסף שמשוגר בהן, הדמויות פוצעות די הצורך את 'העמוק' והזרועות שלו; היצור שורק בכעס, מתיז דם כחול-שחור, ונסוג – צולל פצוע קשה אל מעמקי התהום המוצפת ממנה הגיעה.

כאשר היצור שוקע ונעלם עמוק מספיק מתחת למבוך, הלחישות באוויר משתתקות; שארית החבורה מתנערת מהקסם; ונשמעים הדים של צרחות, חרחורים והתפוקקות מאיזורים שונים במבוך.

כפי שהדמויות חושדות, ויגלו בהמשך כי ניחשו נכון – כאשר 'העמוק' נעלם, הצללים המשוטטים קורסים ומתפוגגים; המוחשיים יותר, שהיו לא מזמן בני-אדם, קורסים ונופלים. לא ברור, האם הם כולם מתים או שחלק מהם יתאוששו עם הזמן ויחזרו לתפקד כבני אדם חיים, ובאיזה מחיר.

 

בין שרידי הקורבנות ובבריכה של 'העמוק', הדמויות מוצאות אוצר מרשים למדי של מטבעות, כולל קומץ מטבעות זהב, חרב מכושפת עם יכולת הדיפה ויכולת מנעול תמרון מהיר, וצדפה מכושפת מוזרה שמקרינה הדי מעמקים, וגורמת לי שמחזיק בה לשמוע הדים עמומים ולחישות רחוקות. ליארמיר מגלה, שלהחזיק בצדפה מקנה הגנה מסויימת (בונוס להצלה והפחתת נזק) נגד לחשי אויב, ושאפשר מדי פעם לשחרר את הלחישות בקונכיה בתור קסם צל שגורם 2ק10 נזק הלם לכל האויבים סביבה.

 

 

היכל הדובים

הדמויות מתקדמות דרך מסדרון שמוליך במתינות כלפי מעלה, ונכנסות לאחר זמן-מה להיכל אבן גדול מחוזק בסדרת עמודים, שנראה בבירור ככזה שאנשים חיו בו – גם אם לפני שנים. הקירות מכילים כמעט 20 פתחים צדדיים, וסמלים בצורה של בעלי חיים. בקיר הרחוק, ישובה דמות מפוסלת של ספק אישה וספק דובה, מוארת בפטריות זוהרות. פה ושם יש שרידים של עצמות עתיקות.

הדמויות מתמודדות עם שדונים מרגיזים וצווחים שיורים צל מהצד הרחוק של החדר, ומתגברות עליהן בלא בעיות מיוחדות. לאחר מכן, הן בודקות את החדר ומזהות צורות של בעלי חיים שונים על העמודים, ועוד סמלים דוביים על הקירות.

החבורה מנסה לבדוק את הדלתות הצדדיות ולתור אחרי מעברים אפשריים, בעיקר הדרך שאולי יוצאת החוצה- החבורה כבר מותשת מאד, ולא תצליח להחזיק לעוד הרבה קרבות קשים. שני הפתחים הצדדיים הראשונים שהחבורה בודקת הם גומחאות בוגדניות וחסרות מוצא. באחד מהם מסתתר יריב נוסף, חזק יותר מהשדונים הקודמים, שהדמויות נאלצות להתמודד איתו; באחרת, יש קילוח של מעיין עם כוחות מרפא, שמצליח לפטור שתיים מהדמויות מההשפעות השליליות שהן נושאות – למשל, החולשה והפגיעות מנשיכות הדגים הטורפים.

בסופו של דבר, החבורה מוצאת מסדרון ארוך יותר שאולי נכנס למעין חדר גנזים או חדר כוהנים עתיק עם סמל הדוב, שהדמויות חשות נוכחות של צל וטירוף עולה ממנה; החבורה מתלבטת האם להסתכן במסדרון הזה או להמשיך לחפש דרך החוצה, אבל רוב הדמויות מעוניינות לחקור – גם מחשד שהמקום קשור אולי למטרה המקורית של ליאמיר ואאורלוס – הקוסם הבוגדני שנמלט לאחר שגנב ספר אסור ועתיק מהספריה של אחוזת רארדורין.

 

 

קרב סופי והמלטות

הניחוש מסתבר כמדויק. כאשר הדמויות מתקדמות אל תוך המסדרון, נשמעת צרחה מטורפת, אנושית רק למחצה, וברק נגוע בצל עף לעבר החבורה, גורם נזק גבוה ומפיל את אחת הדמויות חסרת הכרה או גרוע מזה. הדמויות האחרות מסתערות, ונתקלות במה שהיה פעם הקוסם עם השיער הבהיר שרארדורין תאר- כעת הוא כבר בקושי אנושי, וזרועות חצי שקופות של צל בוקעות מהגוף שלו; הדברים שהוא צועק הם תערובת של שפת בני אדם עם שפה אחרת לא מובנת, ורובן לא קוהרנטיות, מעבר לזה שניסו לסדר אותו, בגדו בו, האוצר שלו, והוא לא יתן לדמויות לגנוב אותו.

מתפתח קרב בין הדמויות לקוסם המעוות ולשדוני הצל שהוא קורא להן. הקרב קשה ומסוכן מאד, ועוד אחת מהדמויות מתמוטטת; ליארמיר נפגעת מלחש קטלני שהיה הורג אותה במצב רגיל; אבל כוח הקדושה של טילארניס שהיא שמרה בתוכה מאז התפילה שלה ולא השתמשה בו, יצר הגנה חלשה נוספת שעשתה את ההבדל, והביאה לכך שהיא תאבד הכרה במקום לההרג.

בסופו של דבר, הדמויות מצליחות להכות בקוסם מספר פעמים; וביחד עם עוד כמה מהחיצים הבוערים של מירסיל (שכעת כבר כמעט נגמרו), החבורה מצליחה לנצח בקרב; הקוסם המטורף צורח, ורובו מתאיין בלחישות שלא מהעולם הזה.

הדמויות בוחנות את החדר, שאכן היה סוג של חדר פולחן עתיק. ליד שרידי הקוסם, הן מוצאות את הספר האסור שעוסק כנראה בכוחות של הצל והמצולה, וליארמיר מתלבטת האם היא רוצה להציץ בו וללמוד אותו. כמו כן, החבורה מוצאת טבעת קסמים שנראית בהתחלה עתיקה – עם סמל הדוב הגדול עליה (היא מקנה עמידות לרעל וחומצה, 12+ לנק"פ והגנה קריטית, ויכולת להטיל 3 פעמים ביום לחש ריפוי של זאגליט – לבלוב מחוזק) – עד שאאורלוס מזהה, לתדהמתו, סימנים מוכרים מאד עליה ומבין שהיא למעשה יצירה של אביו, התכשיטן המנוח שנתלה לפני מספר שנים באשמת בגידה באבאריל וסיוע לאנשי העוצרת של ורד אפור.

 

לאחר הקרב הזה, החבורה – חלשה וכמעט בסוף הכוחות שלה, מצליחה סוף-סוף למצוא את הדרך החוצה, שמוליכה לאחד הצדדים של המסדרון הגדול שמקשר בין יציאה לסלעים שנפלו באמצע המבוך. הדמויות מבחינות שהמקום היה שמור בידי צללים של כורים, חלקם עם קשתות – אבל הם כולם קרסו ורובם כנראה התכלו לגמרי כאשר "העמוק" הובס ונסוג.

החבורה לא מחכה לברר האם יש באיזור צללים ששרדו, ונמלטת מהר ככל שהיא יכולה החוצה, במטרה להגיע בחזרה אל אחוזת רארדורין (שמירסיל עדיין טוענת שהיא למעשה שלה...) עם הספר הגנוב ולנוח שם.

 

 

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

 

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

 

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.