פרק שלישי: צל ועצב

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

 

פתיחה: תגליות במרתף של הפונדק

החבורה יורדת בזהירות אל תוך המרתף של הפונדק, ומוצאת את עצמה בחדר עתיק ומלוכלך עם קירות אבן. באחד האגפים של המרתף, הדמויות מוצאות מיטה עם סדינים מוכתמים בני כמה שבועות לכל היותר. קל מאד לגלות, שבמיטה שכב אדם חולה מאד, שכנראה קדח מחום ופלט כמויות גדולות של זיעה, שהתייבשה לכתמים מצחינים. הדמויות מוצאות גם שרידים של מכתב בכתב שהיה יכול להיות רהוט, אבל הפך מקוטע, כנראה בגלל שהכותב היה חולה.

הדמויות מסיקות נכון, ששוליית הקוסם טיר[1] רשם לאחיינית של בעל הפונדק, פונה אליה בתור יקירתי, ומנסה לכתוב משהו על 'קרב היום ש-' או אולי 'קרב היום שלנו'.

באותו זמן, אאורלוס בודק חריטות דהויות, גסות ועתיקות בהרבה על הקירות, ומוצא שהן מתארות דמויות פשוטות של אנשים ודובים בכל מיני תנוחות מוזרות, כנראה של ריקוד. באורח מוזר, הוא נזכר שראה פעם תמונה עם נושא זהה בבית של אבא שלו באבאריל.

 

בסופו של דבר, הדמויות מאתרות דלת סודית בקיר, שמוליכה אל פיר ניקוז אנ'מירי עתיק וסתום למחצה. הדלת לא ממולכדת, אבל ברגע שהחבורה מתקדמת דרכה, היא מותקפת בידי המתנקש מהחבורה של צייד הראשים המנוח. המתנקש משתמש בפגיון קסום ונוצץ, ונראה מטורף לגמרי.

כאשר הוא תוקף, העיניים שלו מתגלגלות והוא צורח דברים כמו "שלי! רק שלי! אתם לא תקחו ממני, גנבים! גנבים!" ו"כולם! כולם גנבים! בוס גנב! בוס רוצה לקחת את האוצר לעצמו! כל האחרים גם! שלי! רק שלי!"

 

הקרב הוא קצר וברוטלי; המתנקש תוקף בהפתעה את מית'נאטור ומוריד יותר מחצי הנק"פ שלו בהתקפה מאחורה; החבורה מתארגנת ומשיבה מלחמה, דוחקת את המתנקש לאחד מקירות הפיר; ליארמיר ואאורלוס תוקפים את המתנקש, מאלצים אותו להשתמש פעמיים בהתחמקות שלו ופוגעים בו פגיעות קלות יחסית; טיר (הכוהן של החבורה) מטיל על הנשק של מית'נאטור ברכה שגורמת לו לזהור בלהבות לבנות; המתנקש עובר להפעיל קריעה לגזרים ותוקף מהר ובאורח מסוכן יותר, אבל לא מצליח להכריע אף אחת מהדמויות; ואז, מית'נאטור מניף בקשת את הלהב המבורך והבוער בלבן שלו, ופוגע במתנקש בפגיעה קריטית כאשר ההתחמקות שלו נשחקה לחצי מהסיכוי הרגיל שלה. המתנקש מאבד יותר מ-50 נק"פ בבת-אחת (הרבה מעבר למה שנשאר לו), כך שמית'נאטור חוצה אותו לשניים ומועך את הראש שלו למאכולת חסרת צורה של אש לבנה בוערת, בעודו קורא בקול מצלצל בשמה של מלכת האור.

האוצר היחיד שיש על המתנקש, מלבד ארנק מטבעות נחושת לא מרשים, הוא הפגיון בו תקף. הפגיון הזה הוא נשק קסום בלא ספק, עם להב מוכסף-שחור וניצב תואם, חד באורח יוצא דופן עם להב קר כמו המוות. הדמויות חשות קסם אפל שקורן ממנו, ונזהרות מלאחוז בו באופן ישיר (טיר לוקח אותו, בסופו של דבר, כשהוא עטוף בבד).

הדבר המעניין לגבי הפגיון, הוא שחרף הכוח האפל שקורן ממנו, הוא נראה במובהק כמו נשק שחושל בידי אורגי ערפל.

 

 

דרום הכפר והעלמה מל'סי

מהפונדק, החבורה יוצאת במהירות והולכת אל החלק הדרומי של הכפר, המקום בו לפי המידע שהדמויות קיבלו, מתגוררת מל'סי, האחיינית המפונקת של בעלת הפונדק.

החלק הדרומי של הכפר, נמצא בין גבעה קטנה עליה מתפרש בית קברות מקומי פשוט, לבין סף היער המטונף שסוגר על מאלג מדרום. חלק מהבתים כאן נראים גדולים ונוחים יותר מהבתים ביתר חלקי הכפר. הדמויות מזהות את הבית הנכון בקלות, ומדברות עם קאלגו - קבצן שיכור וקטוע רגל – כורה בוץ לשעבר – שרובץ בסביבה. לאחר שהוא מקבל כמה מטבעות, הוא משחרר את חרצובות לשונו: הוא מכיר יפה את טילה ואת המשפחה שלה, ושונא את כולם – מלבד את הבת המנוחה של טילה, וארני, שהיתה היחידה שהיתה נחמדה אליו וכיבדה אותו במטבע או במשהו לאכול מדי פעם, אבל "עכשיו היא גרה שמה" – הוא מוסיף כשהוא מצביע על בית הקברות, וחוזר על זה שהיא נפלה, אומרים שמהידיים של שודדים, באיזו מערה ביער בדרום, ואז הביאו את מה שנשאר ממנה ואת החרב השבורה שלה לקבורה – והוא מצביע לכיוון בית הקברות ואחד הקברים שם.

טילה, לעומת זאת, זרקה את הקבצן מהפונדק שלה, ואסרה עליו לחזור לשם; והאחיניית שלה מל'סי, היא הכי גרועה במשפחה ("צפרדעים יש המון וזה לא נורא, הבעיה זה כשצפרדע מתנפחת וחושבת שהיא נסיכה... שום דבר טוב לא יוצא מזה!"). קאלגו מספר שגם כאשר היא עבדה בפונדק, "הפרה הזו היתה הדבר הכי עצלן והכי חצוף ששרץ בחור-תחת ההוא, ועוד חולמת שאיזה אציל יבוא ויקח אותה! זה קצת פחות מהסיכוי שאיזו דוכסית תעבור כאן עם מרכבה ותעשה אותי בעל שלה! הי הי הי!"

 

לאחר השיחה עם קאלגו, החבורה מתקרבת לבית של מל'סי, עוברת חצר מוזנחת עם תרנגולות כחושות ומוזנחות עוד יותר. כאשר הדמויות דופקות על הדלת, מל'סי צועקת להן מהקומה השניה שיסתלקו (היא חושבת בהתחלה שדודה שלה שלחה אותם להחזיר אותה לעבוד בפונדק), ומיללת "כבר אמרתי לה שאני חולה! חולה מאד! כולי חום! ואני גם מדבקת!"

כשהדמויות מנסות להרגיע אותה, היא ממשיכה לילל "מבחינתה שאני ימות! לאף אחד, לאף אחד כאן לא אכפת מעלמה מסכנה עם לב שבור!"

 

ליארמיר מבקשת מהדמויות האחרות לתת לה לדבר על מל'סי, בקשה שנענית ברצון רב בידי טיר ומית'נאטור, שהיללות של העלמה ה'חולה' נמאסות עליהם במהירות. שני אורגי הערפל עוזבים את הבית בשלב מסוים, והולכים לבדוק את בית הקברות המקומי.

ליארמיר לא נרתעת מהיללות ומהצעקות של מל'סי, מתחילה לדבר איתה ("שיחת בנות"), ובהדרגה, בעזרת אמפתיה ואחוות בנות מזוייפת ולשון חלקלקה, היא פורטת על הנימים הנכונים אצל מל'סי – שמתגלה, באופן לא מפתיע, כלא חכמה במיוחד ולא מאד מוכשרת בשמירת סודות.

מל'סי, בעודה מצחקקת עם 'חברתה החדשה' על כמה שכל הבנים טפשים (חוץ מטיר האהוב שלה כמובן), מספרת לליארמיר שכל עניין הלב השבור הוא הצגה, ושלמעשה היא עזרה לאהוב שלה, שהוא למעשה קוסם דגול, למצוא מקום אחר להתאושש בו אחרי שזרקו אותו מהחדר שלו מתחת לפונדק, והוא הבטיח לה שאחרי שיבריא ויגמור איזה עניין שיביא לו הרבה כסף, הוא יחזור לקחת אותה, ושניהם ילכו לעיר הגדולה ויתחתנו שמה, והיא תהיה גברת עם כרכרה ומשרתים והכל.

ליארמיר מוציאה ממל'סי שהכניסה למסתור של טיר נמצאת במרתף של בית נטוש בכפר החרב בצומת הדרכים במערב. היא מראה לליארמיר ציור שהמאהב שלה השאיר לה ("כבר אמרתי שטיר האהובי שלי הוא הצייר הכי טוב בעולם?") – דף קרוע עם ציור מבעית למדי של תמנון עולה מהמצולות ושולח את הזרועות שלו לכל עבר ("אני קוראת לו נוני! הי הי הי!"). מל'סי אומרת לליארמיר לחפש ציור דומה על המשקוף של הבית הנכון בכפר החרב. ליארמיר מבטיחה לגמול לה על-ידי כך שהיא תביא אספקה וחדשות ממנה למאהב שלה כאשר תמצא אותו.

 

 

קברה של וארני

בינתיים, טיר ומית'נאטור נכנסים לבית הקברות, ובוחנים את הקבר של וארני. הוא קבר פשוט מאבן לא לגמרי מסותתת (אבל טוב יותר מרוב הקברים האחרים שמעליהם תקועים רק מוטות או לוחות עץ גסים), ורשום עליו השם 'וארני, בתה של טילה".

כאשר האחים בודקים את הקבר, הם מבחינים שיש סימנים של חפירה. בדיקה מגלה, שעקבות שנראים של בן-אדם עם מגפיים גסות מתקרבות אל הקבר, ואז מתרחקות בחזרה אל תוך היער הדולף והמטונף בדרום. טיר ומית'נאטור מגלים, שהאדם הזה (כנראה) ממש חפר את הקבר, כנראה כדי לחפש חפצי ערך, שבר חלק מהארון וחיטט בשרידים שבתוכו – ובין אם מצא משהו או לא, בעט בעפר ברישול חזרה פנימה, ואז הסתלק.

באורח לא צפוי, כאשר טיר ומית'נאטור בוחנים את שרידי האישה בקבר והמתכת השבורה של השריון שהיא נקברה איתו, הם מגלים סימנים לפגיעות קטלניות של נשק קסום מבתק, שנראה מעל ומעבר למה שטיפוסים כמו 'הכנימות' מחזיקים אצלהם – הם יותר מחושדים, לפי הסימנים, שוארני נהרגה בנשק של אורגי ערפל, דומה אולי לפגיון שהדמויות מצאו מתחת לפונדק.

הדמויות מכסות את הקבר כראוי, וטיר מנסה לברך את המקום ולשאת תפילה להרגיע את נשמתה של העלמה המתה, ואז אורגי הערפל חוזרים לעבר הבית של מל'סי, ונפגשים עם ליארמיר ואאורלוס שבדיוק יצאו משם. הדמויות מגלות זו לזו על התגליות שלהן, והחבורה מחליטה לא להמשיך מיד מערבה לעבר צומת הדרכים, אלא קודם כל דרומה, בעקבות הבוזז – הדמויות מחליטות ששמעו כבר יותר מדי פעמים על המערה ביער מדרום לכפר, בין היתר כמרבץ של כנופיית "הכנימות", ומחליטות שכדאי "לקפוץ לביקור" שם.

 

 

המערה באמצע היער

היער מדרום לא מאד גדול, והדמויות – שמגששות כדי להתחקות אחרי העקבות הישנים - לא צריכות ללכת יותר מחצי שעה בין הגזעים המטפטפים ונגועי החזזיות ותצורות הסלע הלחות ביניהן, כדי למצוא את המערה.

החבורה מגלה מחנה שודדים נטוש, כולל שקע עבור מאורה גדולה, דברים שנזרקו ועקבות מעקבות שונים, שמעידים על כך שבני האדם ששרצו כאן – אולי "הכנימות" עזבו בחפזון גדול, ואולי נמלטו מאימה; הסיבה יכולה להיות עקבות של חיה גדולה שהדמויות מגלות – לדעת החבורה, הן נראות דומות או לפחות בגודל מתאים לעקבות של דוב גדול שמעלות עדיין צחנה דקה.

 

הדברים היחידים שחיים כעת במערה וסביבותיה, ונהנים ממה שהשודדים השאירו אחריהם, אלו ארבעה אוכלי נבלות קרומיים, בעלי קשקשים חומים מרופשים ומצבטיים נגועות במחלה; היצורים מסוגלים לנגע במחלה, ומשתמשים מדי פעם בהתקפת קפיצה, שיכולה להפיל דמות על הגב ולאפשר להם התקפה נוספת של נשיכה עם בונוס גדול.

למרות קפיצה שפגעה בליארמיר, החלישה אותה אבל לא הצליחה להפוך אותה על הגב, החבורה מכריעה את אוכלי הנבלות במהירות יחסית, וכאשר היצור האחרון מתהפך על הגב, מצקצק ומפרפר את הפרפורים האחרונים שלו, החבורה נכנסת למערה לבדוק אותה.

 

המערה שורצת בחרקים וזחלים שמתפתלים בכל מקום, ומשמעים 'קראנץ' כאשר החבורה דורכת עליהם, דבר שגורם לליארמיר להשמיע קול מעורר רחמים של מצוקה.

במבט ראשון, אין במהרה שום דבר מעניין מלבד שרידים של צידה וחפצים פשוטים שהשודדים השאירו מאחוריהם כאשר הם נמלטו; וגם כמה סימנים לחיה הגדולה שנברה כאן, הפכה וקרעה דברים, ואז כנראה יצאה מהמערה והסתלקה. בחיפוש טוב יותר, הדמויות מגלות איזור במערה עם שרידים של כתמי דם ישנים ומעט צינה. במקום הזה, החרקים צפופים במיוחד ושורצים במאותיהם על הסלע המוכתם.

נראה שבמערה אין שום דבר מלבד כל זה, וקומץ מטבעות נחושת ישנים שנפלו כנראה מהשק של אחד השודדים. אלא שטיר – ורק הוא (הערת השה"ם: זה לא נקבע בגלגול או בדיקת תכונה, אלא מסיבה אחרת... שהדמויות חשדו מיד שהיא קשורה לכך שהוא מחזיק בכליו את הפגיון הקסום והמקולל), מבחין במשהו שהאחרים לא יכולים לראות – הצללים באוויר מעל הסלע עם הכתמים נעים באורח מוזר, כאילו הם חוטים שמתחברים זה לזה ויוצרים מחסום; ומאחוריו, קורן אור מוזר וחולני.

טיר מתקרב בזהירות, לא בלי לדרוך על הרבה מאד חרקים נוספים שמתפתלים בין המגפיים שלו. לא בלי היסוס, הוא שולף את הפגיון שמפיץ צינה לא נעימה סביבו. טיר מניף את הנשק המקולל, ומבתק בעזרתו את חוטי הצל הבלתי נראים שמתפתלים באוויר.

 

 

מעבר למחסום הצללים

מה שקורה הוא, מעין פיצוץ צל שגורם לכל הדמויות, מלבד טיר, נזק צל קל, וגורם למערה 'להשתנות' מסביבם, ולהראות עמוקה יותר, עם כמה התפצלויות, כולן אפופות צינה ואד לבנוני מוזר וקפוא. באחת הגומחאות, לא מאד רחוק מהדמויות, יש מעין ערמת מפולת קטנה שהאור הבהיר המרצד בא מתוכה – כנראה מחפץ קטן ונוצץ שמוטל שם.

באורח מפחיד למדי, מחסום הצללים שב והתאחה מאחורי הדמויות, חוסם את הדרך החוצה.

 

ברגע הבא, ולפני שהחבורה מצליחה להתייעץ מה לעשות, נשמע שקשוק של רגליים עטויות מתכת והלמות צעדים, אם כי הקול נשמע מוזר, כאילו הוא עולה מתוך מים עמוקים. דמות של אישה עם שיער חום-בהיר, עטויה שריון ומחזיקה חרב, מגיעה בריצה מאחד הפתחים העמוקים, כשהיא מתנשפת; היא קוראת לחבורה לעזור לה – אויב קטלני רודף אחריה – ולסייע לה לצאת מהמערה – אמא שלה צריכה אותה, והיא לא מוצאת את הדרך החוצה.

רק לאחר רגע, הדמויות מבחינות שהלוחמת שקופה למחצה; ושהחרב בידה שקופה למחצה גם היא, ודומה מדי לחרב של וארני המנוחה. הלוחמת קוראת להם שוב, והפעם היא נשמעת יותר כועסת וחסרת סבלנות.

 

החבורה חוששת מעימות, הדמויות לא יודעות וחוככות בדעתן איך להסביר לרוח שהיא מתה, בלי לגרום לה להתקיף. טיר נסוג לעבר קיר הצללים במטרה לנסות לחתוך אותו ולפתוח דרך מילוט (אולי בתקווה שזה ישחרר גם הרוח).

לאחר התלבטות של רגע, הסקרנות גוברת על הדמויות, והן שולחות את מית'נאטור לצלול במהירות לעבר הערמה בפינה ולשלות משם את החפץ הנוצץ. הרוח מגיבה בצרחה מזעזעת ("אתם עובדים איתו! אתם כמוהו!") – ואז, הכוחות האפלים משתלטים עליה, והיא משתנה מול פני הדמויות לדמות אימים שקופה עם טפרים ערפיליים, פנים מעוותות ויכולת צרחה מזעזעת, שגורמת נזק צל כבד ומחלישה את כל החבורה.

 

הערת השה"ם: רוח הרפאים חזקה בהרבה מכדי להוות התקלות מאוזנת, גם בגלל נק"פ ושריון גבוהים מדי לרמה של הדמויות, גם בגלל שהיא סופגת נזק מינימלי (1 אוטומטי בכל קוביית הטלה) מנשק והתקפות לא קסומות, וגם בגלל נזק הנוכחות שלה, ויכולות מגע רוח ומדי כמה סיבובים – צרחה נוספת שפוגעת בכל החבורה, ויכולה גם להשתיק מטילי לחשים.

הדרך של החבורה לשרוד, היא לעכב את השינוי המעוות ואת תחילת הקרב, מספיק זמן כדי לאפשר לנושא הפגיון לבתק את מחסום הצללים (הפעם זה קשה בהרבה, ודורש הצלחה בגלגול מורכב של 5ק12, שמקבל בונוס מצטבר על כל סיבוב עם הצלחה חלקית ב-2ק12 ומעלה).

הבחירה של הדמויות לנסות לקחת את החפץ הנוצץ, גורמת לרוח לתקוף מיד, והופכת את האתגר לקשה בהרבה.

 

ליארמיר, מית'נאטור ואאורלוס נלחמים ברוח בקרב נואש, כאשר טיר מתרכז בלנסות לבתק את מחסום הצל – דבר שלוקח לו לא מעט סיבובים. הרוח פוגעת בדמויות, כולל בטיר, פגיעות קשות; ולמרות שהחבורה מתפקדת באורח מוצלח בקרב ומורידות לה יותר מחצי הנק"פ, הדמויות נמצאות ממש רגע לפני חיסול של כל החבורה (TPK) – מית'נאטור מתמוטט חסר הכרה, לאחר שספג את רוב ההתקפות, כולל התקפת מגע רוח מוצלחת מאד; לאאורלוס נשארה נקודת פגיעה אחת, ולמרות שהוא מחוץ לטווח המגע, צרחה נוספת תהרוג אותו בוודאות – וההשהיה של ההתקפה הזו כמעט נגמרת; ושתי הדמויות הנוספות במצב לא טוב בהרבה.

 

ברגע האחרון ממש, טיר מצליח בשארית כוחותיו לבתק את המחסום; המערה שבה ומשתנה; נראה שהרוח חוזרת לצורה הראשונה שלה, והדמויות שומעות אותה שבה וקוראת לעזרה, בוכה שהיא רוצה לחזור לאמא שלה, ולא להשאר כאן לבד בחושך – אלא שלחבורה אין, למרבה צערו של טיר (לפחות) שום דרך לעזור לה.

הדמויות גוררות את מית'נאטור חסר ההכרה החוצה, וקורסות למנוחה מאולתרת: המוות היה קרוב הפעם; קרוב הרבה יותר מדי.

 

אוצר: המדליון הנוצץ שהחבורה הצליחה לקחת מערמת המפולת ליד הרוח, הוא חפץ קסום פשוט אבל בעל מראה מרשים, שמתגלה כעבודה של אורגי ערפל, עשוי כסף עם חריטה של גריפון; אורגי הערפל בחבורה מזהים את הסמל הזה כשייך לאחד המסדרים של האבירים אורגי הערפל מהממלכה במערב, שבעבר הרחוק היו לו רוכבי גריפונים.

 

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

 

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

 

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.

 

 




[1] ששמו, או לפחות הקיצור שלו, זהה לשם של הכוהן אורג הערפל של החבורה.