פרק שני: כל כלב בא יומו

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

 

פתיחה: עימות מול ארוס זועם

הדמויות נשארות יום אחד באחוזה של רארדורין, וזוכות למנוחה כאשר הנפח של האחוזה מתקן את שריון הקשקשים המשובח שהדמויות לקחו ממנהיג השודדים, ומתאים אותו למידות הגוף של מית'נאטור (מה שמאפשר לפלדין אורג הערפל חסר האמצעים להחליף את שריון העור הישן שלו בשריון מתכת איכותי יחסית).

אאורלוס בינתיים מקבל את רשותו של אדון הבית להכנס לספריה ולקרוא בכרכים הרבים שנמצאים שם, שרבים מהם נשארו כאן מתקופת האדונים הקודמים של האחוזה – שושלת אנ'מירית עלומה מהאגם השוקע.

בשחר המחרת, משרת מעט מבוהל מקים את הדמויות ומוסר שהאדון רוצה את נוכחותן באופן מיידי בחומה מעל השער הראשי. הוא אומר משהו על אורחים לא רצויים. הדמויות מתלבשות במהירות וחשות לשם, חלקן חוששות שהאחוזה מותקפת או עומדת להיות מותקפת.

בדרך, כמה מהמשרתים מביטים בחבורה באורח מוזר, בעיקר בליארמיר.

 

הדמויות מגלות עד מהרה שהאחוזה לא תחת התקפה, לפחות עדיין לא; אבל חבורה של רוכבים מהודרים, שרכובים על סוסים אמיתיים יושבת על האוכפים שלה מחוץ לשער, ומתווכחת בקולניות עם הסרן רארדורין, שמסרב בתוקף לפתוח בפניהם את השערים.

לפי הקול הזעום של הדובר המרכזי, ליארמיר מבינה מיד שהחבורה שרכבה לשער מונהגת בידי ארוסה הלא רצוי, מפקד המשמר של אבאריל – הוא לאנתוריון הבן. הלה נשמע כל-כך כועס, עד שהקול שלו עולה אוקטבה לפחות מעל הגובה הרגיל שלו. ליארמיר מחליטה לא לעלות על החומה, ולהשאר תחת מחסה כשהיא מקפידה לעטות את הברדס שלה על ראשה.

מאחורי לאנתוריון הבן, יושבים על אוכפיהם ארבעה רוכבים נוספים: שני אבירים בני-אדם, אחד מהם בלונדיני ונראה כטיפוס אכזרי ונבזה, שלא מפסיק להסית את לאנתוריון ולנסות לחמם את המצב; נושא דגל עם נס הנחש הלבן על רקע כחול של אבאריל; ואורג ערפל בשריון מלא, ששותק אבל מתבונן ברארדורין ובחבורה – בעיקר באורגי הערפל שבה – בבוז קר.

רארדורין נהנה מאד להרגיז את לאנתוריון הבן, ולא טורח להסתיר את הבוז העמוק שלו כלפיו. בין היתר, הוא מכנה אותו בלעג "קרנן קטן" (רמז לדרך בה איבד את ארוסתו). לאנתוריון הבן עושה מעצמו צחוק כאשר הוא לא מבין את האמירה, וצועק בכעס "אתה קראת לי פארליל?".

רארדורין לא מתרגש במיוחד מהאיומים ש'הרגע הכרזת מלחמה על לורד אבאריל', ועונה שהוא לא ואסאל של אבאריל, אבל אם היה מקבל איגרת חתומה בידי הלורד, הוא היה כמובן נוהג בה כבוד ראוי.

הרוחות מתלהטות, גם באשמת האביר הבלונדיני מצד אחד, וקריאות לעג שמית'נאטור קורא מהצד השני (למרות נסיונותיה של ליארמיר להסות אותו). אורג הערפל מאחורי לאנתוריון פולט בשקט לעבר מית'נאטור ביטוי בשפתו שמשמעותו הוא "שוטה הכפר", ונענה בכינוי באותה שפתה שמשמעותו הוא "מלקק מגפיים".

בשלב מסוים, רארדורין מוחק את החיוך המרוצה מפניו של האביר הצעיר, ואומר שאם הוא כל-כך נלהב לצחצח חרבות, מול "מית'ווארי זקן וכושל", הוא מציע לו קרב אחד על אחד. אם האביר הצעיר ינצח, הוא וחבריו יוכלו להכנס ולקחת מה שירצו. אם הוא יפסיד... טוב, הוא לא רוצה כלום בתמורה. העונג להזחיל את התרנגול הצעיר מוכה ומושפל הוא פרס מספיק בשבילו.

האביר הצעיר מסנן קללות ודברי לעג לא משכנעים, אבל נראה שהחשק שלו להלחם ירד פלאים משום-מה.

 

לדבריו של לאנתוריון שליארמיר "שייכת לו", רארדורין עונה בלעג שהוא לא ידע שחזרו לסחור בעבדים בנחלות אבאריל. בסופו של דבר, ליארמיר 'מוזמנת' לחומה לדבר בעצמה, והיא עושה זאת כמי שכפאה שד.

ליארמיר מכריזה בקול, שהאירוסין לא נעשו על דעתה או בהסכמתה, והיא למעשה מתכחשת להם ומסרבת בתוקף למסור את עצמה לידיו של לאנתוריון הבן. בשלב מסוים, היא זועמת מספיק כדי לשכוח את הדרך בה היא מסתירה את הכוחות שלך בדרך-כלל, והדמות שלה זוהרת בכחול.  לאנתוריון הבן מתרתח, מאדים כולו, וקולו נעשה גבוה עוד יותר, כאשר הוא צועק שהוא חשב שהשושלת שלה היא בעלת כבוד, אבל כנראה שטעה – הם בוודאי מלאים בדם של פארליל. בשלב מסוים הוא צורח משהו כמו "חוסר כבוד ובושה! בושה לך! בושה לאביך! בושה לכל השושלת שלך!"

אחת הדמויות מחזירה בלגלוג "בושה לסוס" (זה שמרכיב את לאנתוריון, כנראה).

לאנתוריון מאיים ש"זה לא נגמר!", מסובב את הסוס שלו ודוהר משם כרוח סערה. המלווים שלו שועטים משם בעקבותיו. אורג הערפל נשאר אחרון, לא נראה כועס בכלל, ושולח מבט קר וידעני לעבר החבורה. רק אז הוא מסובב את הסוס ודוהר אחרי האחרים.

מית'נאטור וטיר זוכרים שראו את הפנים שלנו מתישהו בקלסוריל החדשה, אבל לא זוכרים מתי, ולא זוכרים את שמו. הם משערים – בצדק – שהוא אחד מאורגי הערפל שמשרתים באחת היחידות המובחרות של אבאריל וחיים רוב הזמן בטירה שלו או לידה.

ליארמיר נבוכה ומעט מפוחדת, ובשלב מסוים מציעה ליתר החבורה לעזוב אותה, משום שהחברה שלה כרוכה בסיכון גדול. יתר הדמויות מסרבות.

 

הערת השה"ם: מי מהצדדים פעל לפי המסורת האנ'מירית ומי הפר אותה?

בניגוד למה שליארמיר טוענת על החומה, המסורת האנ'מירית, בוודאי בבתי האצולה הזוטרים ("שושלות גברים") מקדשת את החובה למשפחה ולהמשך השושלת, ומכירה היטב בנישואין פוליטיים לצורך הזה. מעשים כמו האירוסין של ליארמיר קרו באורח שגרתי גם לפני ההתנפצות, ולא היו שונים אם הבית שלה היה מונהג בידי אישה ולא בידי גבר.

מצד שני, המסורת האנ'מירית מציבה במובהק כוהנות מעל כל הדברים האלו. להשיא פרח כהונה עם כוחות אמיתיים, בוודאי בניגוד לרצונה, נחשב למעשה אסור שגובל בתועבה – בעיקר (אם כי לא רק) כאשר ראש הבית המצווה הוא גבר.

 

 

חזרה אל הכפר מאלג

רארדורין מייעץ לחבורה להמנע מהדרך הראשית שסוסים יכולים לעבור בה, ולרדת מהגבעה בשביל מעקף שעובר בין העצים. הדמויות עושות כך, ומתקרבות – לא בלי היסוס וויכוחים מסוימים.

המסע בחזרה אל הכפר מאלג עובר בלי ארועים מיוחדים, אולם כאשר הדמויות מתקרבות לכפר, האוויר מלא בזבובים, וצחנה עזה עומדת באוויר. בניגוד לחשש הראשוני של החבורה, הכפר עצמו לא נראה שרוף או הרוס, ועשן עדיין עולה מארובות. אבל במקומות שונים סביב הכפר, אחד מהם קרוב מאד לסוף השביל המיוער בו הדמויות השתמשו, הוצבו עמודים שנראה שהזבובים מתרכזים סביבם.

כאשר דמויות שהחבורה שלחה מתגנבות לעמוד הקרוב ובוחנות אותו, הן מגלות שהצחנה באה מרגל כרותה של גבר מבוגר שסומרה אליו, ומתחת לה נייר מטונף כתוב בכתב משורבט, כעוס למראה ולא רהוט במיוחד:

 

"גברת כחולה מבוקשת, ושוליית קוסם חוצפן. אם לא תראו את עצמם עד הלילה, יהיו עוד הרבה חלקים כאלו מסביב, ואת הזקן האפור הפטפטן אני אשרוף חי כשהשמש תשקע. אני מחכה לכם בכיכר של מאלג, ותביאו ארונות מתים בשביל השרוך השקרן המזדיין, וכל האחרים-".

 

הכותב הוא צייד הראשים האלים שהדמויות נתקלו בו בפונדק יומיים קודם, ונראה שלא לקח ברוח טובה את האופן בו אאורלוס שיטה בו ושלח אותו לחפש את ליארמיר בחורבות שבמערב.

כך או כך, חלקי הגופה שמסומרים לעמודים השונים נועדו להבהיר שצייד הראשים רציני.

הדמויות, שמבינות שהאויב הראשי נמצא באמצע הכפר הקטן, מקיפות את מאלג בזהירות ממרחק, כשהן מתווכחות על תוכנית ומה לעשות.

בכניסה הדרומית לכפר, בקצה היער המרופש שמוביל אל אגם הבוץ הקרוב, יש מחסה סמוך יותר לכניסה. הדמויות מבחינות בשלושה בריונים לא מרשימים במיוחד שעומדים שם על המשמר, ומבינות שצייד הראשים לא מסתפק בכלבים האימתניים שלו ובמתנקש או גנב שעובד איתו, ושכר עוד אנשים. עד מהרה, הדמויות מבינות ש'סרסור הבריונים' שלו הוא הבריון מאלגו, שאיתו החבורה התעמתה בהיכל השתיה שלשום, וכבר אז הוא ניסה להסגיר את ליארמיר כדי לזכות בחלק מהפרס.

הדמויות מצוטטות לשיחה בין הבריונים, ונראה שהמורל שלהם נמוך למדי. לפחות אחד מהם חושב שהבוס החדש משוגע לגמרי, ויותר גרוע אפילו מהבוס שהיה להם ב"כנימות"; והוא היה בכלל רוצה לחזור למערה שלהם ביער (מה שמקנה לדמויות מידע על המערה).

מאלגו צץ מאחורי הבריונים, נוזף בהם ולועג לדובר, בשאלה אם הוא ציפה שלבוס שהוא "מתוק כמו אביר מזדיין בתחת של מלכת האור", והאם הוא רוצה לחיות כל החיים שלו במערה מטונפת ביער. הבריונים רוטנים ומקבלים את הדין, גם אם נראה שהם לא אוהבים את מאלגו במיוחד.

"חרא על הראש שלו. בוס גדול נעשה לי פתאום. אני עוד זוכר אותו מהכנימות-".

 

הדמויות רוקחות תוכנית. החבורה משתמשת בכשרון העשבונאות של טיר וכשרון הטיפול בבעלי חיים של ליארמיר, כדי למצוא ביער עשבים מתאימים, ולערבב אותם עם בשר באופן שיהיה רעיל למחצה לכלבים (אבל לא לבני אדם) ויוכל לטשטש או אפילו להרדים אותם לזמן-מה.

לאחר מכן, טיר מתקדם אל הבריונים עם חיוך ידידותי, כשהוא מעמיד פנים שהוא עשבונאי נודד ועייף. הבריונים מגחכים באכזריות ושולפים נשק, אבל טיר מצליח לשסות אותם זה בזה, עד שהם מגיעים לסף קטטת אגרופים.

לרוע המזל, ברגע האחרון מגיע מאלגו, צועק וזועם; הוא מזהה את טיר, מבין שמדובר במלכודת של החבורה, ומצווה להתקיף. הבריונים מצייתים, יתר הדמויות קופצות מהשיחים, ומתחיל קרב. בשלב מסוים, לאחר שכמה מהבריונים נפגעים קלות, טיר מצית את הנשק של מית'נאטור בלהבה לבנה קדושה; ומיד לאחר מכן, מית'נאטור מכה את מאלגו בפגיעה קריטית מהסוג הקטלני ביותר, כך שפטיש המלחמה הבוער כמעט 'מאכל' את הראש וחלק הגוף העליון של ראש הבריונים, עד מתחת לבית החזה.

הערת שה"ם: מכה שהורידה 63 נקודות נזק, נגד יריב שנשארו לו כ-25 נק"פ.

 

עבור יתר הבריונים, ההדגמה הזו היא די והותר. הם מתחילים לילל בפחד, ונשבעים שהם רוצים להסתלק ולחזור למערה שלהם. החבורה נותנת להם להמלט, תוך הקפדה שכל השלושה נמלטים ליער, ולא אל תוך הכפר.

 

 

"קרב בצהרי היום": סופו של צייד הראשים

הדמויות מתקדמות בזהירות, לאחר שהן מוודאות שהמהומה הקצרה שהקרב הקים לא משכה אויבים נוספים (נראה שהרעש מכיכר הכפר ושריקות הרוח החזקה שנושבת מכיוון הכפר לכיוון בו הדמויות נמצאות אכן בלעו את הרעש).

בכיכר הכפר, עומד כלוב עץ שבתוכו מושלך המלומד הזקן אור'לינד, שנראה חבול ומדמם כאילו ספג מכות רצח. צייד הראשים ניצב לידו, מסתכל על השמש שהולכת ומתקרבת לאופק המערבי, ושניים מהכלבים שלו נמצאים לידו. המתנקש לא נראה בשום מקום.

טיר נפרד מיתר הדמויות ומתקרב בדרך עקיפין אל מה שנראה כשוקת של הכלבים. הוא מספיק לשמוט את הבשר, לפני ששני הכלבים שנמצאים סמוך מתקרבים אליו באיום. אחד הכלבים אוכל את הבשר המורעל, ובתוך זמן קצר מאד מטשטש, הולך במעגלים ואז קורס ונרדם. הכלב השני חש שמשהו לא בסדר, נובח נביחה רמה כמעין אזעקה או אזהרה, ומתנפל על טיר.

 

בינתיים, יתר החבורה מתקדמת לעבר כיכר הכפר, כאשר מית'נאטור מעמיד פנים שבגד בליארמיר ואאורלוס כדי לקבל פרס כספי, וכפת את שניהם. בדרך הזו, הם מצליחים להתקרב למרכז הכיכר בלא שצייד הראשים ירה בהם מרחוק או יציב את הכלבים שלו ביניהם.

מתחילה שיחה, שבו צייד הראשים מעלה על פניו חיוך מטורף, ומתענג על רעיונות כיצד לענות את אאורלוס כל הלילה לפני שיגמור אותו סופית.

השיחה נקטעת, כאשר נשמעת נביחת האזהרה מליד השוקת; צייד הראשים מבין ששיטו בו, ומשתמש בתמרון מהיר של קפיצה לאחור כדי לצאת מטווח פנים אל פנים, כאשר הכלבים שלו – כל אחד ואחד מהם חייה שעוותה לשמש כמכונת הרג אכזרית, מסתערים כדי להגן עליו מהחבורה.

 

מתפתח קרב בשני מקומות שונים. טיר מצליח לפגוע מעט בכלב שמולו, ונוקט בטקטיקה הגנתית כדי לעכב אותו כמה שאפשר ולהרוויח זמן, אולם בסופו של דבר, לאחר כמה וכמה סיבובים שהוא מרוויח בדרך הזו, הכלב מצליח להכריע אותו ולהפיל אותו (למרבה מזלו, חסר הכרה ולא במצב גסיסה). הכלב נראה כמהסס האם לבזבז זמן נוסף כדי לקרוע לאורג הערפל המעולף את הגרון, אבל בסופו של דבר, כשהוא שומע או חש שהאדון שלו לחוץ בכיכר, הוא מסתובב ורץ כדי להצטרף לקרב העיקרי.

 

הקרב בכיכר קשה ומסוכן - למרות פגיעות משמעותיות שצייד הראשים סופג מהלחשים של אאורלוס, שגם פוגע בכלבים בנזק משני של לחש חנית ברק, ואחר כך עובר לחזיזי אש וברקים פשוטים יותר, ולמרות שמית'נאטור מפיל מהר יחסית את אחד הכלבים.

בנקודה מסוימת, הקרב כמעט מתהפך, כאשר צייד הראשים פוגע בליארמיר במטח חיצים שפוגע כולו פגיעות קשות (ארבע פגיעות מתוך ארבע, שתיים מהן בקריטי). ליארמיר מתמוטטת חסרת הכרה, כאשר רק שריון הכוח החזק שהטילה על עצמה מבעוד מועד מנע ממנה להיהרג באורח מידי.

בנוסף, צייד הראשים משתמש בשיקוי כדי לרפא את עצמו באופן חלקי, ושלושה בריונים נוספים, מהם סייר עם קשת (הגם שעם יכולות פחות מרשימות מאלו של צייד הראשים) באים במרוצה מאחת היציאות של הכפר ומצטרפים לקרב.

מית'נאטור נלחם עם הכלב ולאחר מכן עם הבריונים; סופג מטח חיצים מהסייר החדש שפוגע בו קלות, אבל לא באורח שמתקרב למה שליארמיר ספגה רגע קצר קודם. במידה רבה, שריון הקשקשים החדש שלו, עם דירוג השריון המשופר, האבן המשובצת שמעלה את קוצץ הנזק ועוד, מציל אותו כמה פעמים מפגיעות שהיו ממוטטות אותו אם היה נשאר עם שריון העור הישן שלו.

 

בסופו של דבר, צייד הראשים סופג חזיז אש מכוון היטב מאאורלוס ולחש מהלומה קדושה (Smite) ממית'נאטור, ונופל גוסס. לאחר הקרב, כאשר הדמויות בודקות אותו, הוא כבר מת, עדיין עם חיוך אכזרי ומטורף שהזדגג על הפנים שלו.

החבורה מנהלת קרב עם הבריונים שנשארו, ובסופו של דבר מפילה את שני התוקפים בטווח פנים אל פנים. הבריון הסייר, שרואה שנשאר לבד, מחליט להמלט במהירות מהכפר; ושקט מוזר נופל על הכיכר של מאלגו, סביב המזרקה האנ'מירית ההרוסה למחצה, מופר רק באנחות של המלומד הפצוע בכלוב, והלחשים של אנשי הכפר שהביטו בקרב ממרחק בטוח, מפתחי הבקתות שסביב הכיכר.

הדמויות מרימות מצייד הראשים המת את קשת הערבה הפארילית שלו, צרור נאה של מטבעות נחושת וקומץ מטבעות כסף, וגם שיקוי של פצצת אש ראמג'ירית שהוא לא הספיק להשתמש בו בקרב (אבל היה משתמש בו בלא ספק אם הדמויות היו מנסות להתקדם לכיכר בלא הטעיה, ונחשפות להתקפות מטווח רחוק שהיו יכולות לפגוע בכל או רוב החבורה). יתר הציוד שלו כבד ולא איכותי די הצורך כדי לקחת אותו.

 

 

אחרי הקרב: חקירה בפונדק המקומי

החבורה משערת, שעם צייד הראשים מת ולאנתוריון הבן שהסתלק בכעס אחרי שהיה טיפש מספיק להביא את ליארמיר לכפור בפומבי באירוסין, ליארמיר בטוחה לפחות לזמן-מה ממרדף נוסף.

הדמויות (בעיקר מית'נאטור וטיר) נהנות למדי מהדרך בה מביטים עליהם מסביב, כמי שטיהרו את הכפר ("העיירה"😊) מהפושעים והבריונים שרדו בה.

הפונדק של הכפר, ליד הכיכר, הפוך לגמרי, עם רהיטים שבורים וכלים מנופצים בכל מקום. טילה עדיין חי ולא פצועה, רכונה על הדלפק ומיללת על מר גורלה. הנער אג מכורבל ליד הקיר, נואק, מתנשף ומשמיע בכי מוזר. הטבח 'מסריחון' פצוע קלות בראש וביד, עם תחבושות ומצב רוח מזופת למדי. מנגד, הדמויות מגלות שהשרת השני של טילה – הזקן הצולע שהיה פעם חיל באחת ממלחמות העבר, הוא האדם שנרצח – כאשר ניסה להדוף את צייד הראשים או הכלבים שלו מטילה, והאברים שלו הם אלו שנחתכו ונתלו על העמודים מסביב לכפר.

מנסיון לדובב את אג, הדמויות לא לומדות הרבה, מלבד חשד שהוא בא במקור מהכפר ליד צומת הדרכים שנטבח, ואולי שם נפגע באופן שהפך אותו למה שהוא כעת; והמאורעות האחרונים הציפו את כל הזכרונות הישנים. כמו כן, מהמלמולים שלו, הדמויות לומדות שהגנב או המתנקש שעבד עם צייד הראשים (ולא השתתף בקרב משום-מה) השתתף בחיפוש הפראי בפונדק. אג בטוח ש"איש רע עם סכינים עדיין כאן".

ליארמיר חשה רגשי אשמה על החלק שלה באחריות למה שקרה לטילה ולפונדק, משלמת סכום סמלי של עשרים באן כהשתתפות בנזק, ומנסה לדובב את טילה. מהשיחה איתה, ליארמיר והחבורה בכלל לומדים מידע חשוב – אותה בחורה מקומית שרארדורין הזכיר בלעג בתור הטפשה שהפכה ל'מזרון' של שוליית הקוסם הגנב והנוכל עם הגלימות השחורות (ששמו טיר, ממש כמו השם של הכוהן של החבורה), היא לא אחרת מהאחיינית שלה מל'סי. מאז, מל'סי בקושי באה לעבוד, חולמת בהקיץ על אחוזה ומשרתים. טילה מספרת לדמויות היכן אפשר למצוא את מל'סי – בבית מבודד יחסית מעט מדרום לכפר.

בנוסף, הדמויות מקבלות מידע על טיר עצמו – שהיה בא והולך; הפעם הכמעט אחרונה שטילה ראתה אותו, היה כשהוא היה זועם ולחוץ אחרי שגורש מהאחוזה של רארדורין. הוא הסתלק כרוח סערה והיא קיוותה לא לראות אותו יותר – אבל כמה ימים אחר-כך הוא הגיע, חולה ופצוע קשות מדקירה או משהו דומה. מל'סי התעקשה לטפל בו, והוא שוכן בחדר צדדי במרתף של הפונדק. בשלב מסוים לטילה נמאס שהוא "רק אוכל ולא מביא תועלת", והיא ציוותה עליו להסתלק, למרות המחאות והבכי של מל'סי, שטענה שהוא לא הבריא מספיק.

 

הדמויות מחליטות לחפש בחדר שבו טיר החולה והפצוע שכב, עוברות את המטבח ההפוך שספג נזק כבד, ומוצאות את דלת המלכודת עם הסולם ברצפה, שהאנשים של צייד הראשים כבר פרצו אותה לפני שהחבורה הגיעה.

 

המשך יבוא...

 

 

 

 

חזרה לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה לאינדקס של הקמפיין | מעבר לדף הפייסבוק של מלסטרה

 

 

 

חזרה אל אינדקס הקמפיינים של מלסטרה

 

מלסטרה_קאבר.png

חזרה אל האינדקס של מלסטרה

 

כתב וערך: גדעון אורבך, ‏2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש פרטי שלא בתשלום.