פרק שלישי: עכברים ולטאות
חלק א'
חזרה
לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה
לאינדקס של הקמפיין | מעבר
לדף הפייסבוק של מלסטרה
|
פתיחה: העכבר
שננעץ לאחר שלושה ימי מסע דלים בארועים, קל'ריס
וראנ'סיל מתקרבות סוף-סוף אל העץ המת של מארווירת', האובך של הקיץ הקדים, האוויר
הופך להיות כבד, עם אד שמגביל את הראיה. החלק האחרון של הדרך לפני החפיר הצפוני
מסביב לעץ המת, מטונפת ובמצב רע; עם פסלות, חלקי מטען שנקרע ופה ושם אפילו נבלה
של פרד או של חיה אחרת. צעקות רחוקות שמגיעות אל הדמויות מעידות,
שיש התגודדות בשער הצפוני של העיירה שמתחת לעץ או בסביבתה; והדמויות רואות גם אורות
של מדורות קרובות יותר – אנשים הקימו מחנה ארעי לא גדול במחלק של כחצי קילומטר
מהשער (קרוב יותר לדמויות), ליד מפגש בין הדרך הראשית לנתיב צדדי שמתפתל אל בין
הגבעות הקודרות ממזרח לדרך. ראנסיל מתגנבת קדימה לרחרח, ומבחינה
שמדובר במחנה אוהלים קטן עם חמש או שש מדורות; הלאה משם, מעבר לחפיר העמוק,
אנשים אכן מתגודדים סביב השער של מארוורית'. הדגל הגדול שתמיד היה תלוי שם (של
ראשת העיר) לא נמצא, ובמקומו תלויות מגוון יריעות גסות מסוגים שונים, ומעליהם
יריעת אריג אדום פשוט שמתדבר ברוח. ראנ'סיל מצליחה באבחנה, וקולטת שמקור
הצחנה שהדמויות חשו הוא לא מהשער הרחוק או מהמחנה, אלא הרבה יותר קרוב: משהו
מסריח בתעלה לצד הדרך. ראנסיל מתגנבת בזהירות קדימה, ומבחינה שבגופה של אדם –
פארליל בשנות ה-30 המאוחרות שלו, שורץ זבובים, שכבר התחיל להרקיב – קרי, הוא
נמצא שם לפחות כמה שעות. הוא נראה באופן חשוד כמו האיש של ראש הכנופיה שמכונה
'הר תינוק' שהדמויות היו אמורות לפגוש אותו. הזהירות של ראנסיל מצילה אותה, ומאפשרת
לה להבחין בשלושה אנשים שאורבים בתוך השיחים שמהצד השני של התעלה לפני שהם
מבחינים בה. הם משוחחים ביניהם, וראנסיל מצוטטת להם. שניים מהם נראים כמו חברים
בכת הקניבלים הנגועים שהדמויות מכירות היטב; השלישי הוא לא מוכר – גבר פראי לבוש
במעט מאד, עם קעקועים אדומים על כל הגוף, זוהרים מעט (יש שם מוטיב חוזר של כס
עשוי מאש) ופטיש גדול. נראה שהשלושה מתווכחים. הקניבלים
הנגועים, מדברים בלהג עירוני מתפנק רגיל, מאשימים את השלישי בכך שהוא לא הקשיב לזה
ש"שושו אמר שלא נועצים עכברים". הפרא המקועקע מכחיש, ואומר שהאיש היה מת
הרבה לפני שהוא הגיע. ראנסיל זוחלת בחזרה אל קל'ריס ומעדכנת
אותה; הדמויות מתכננות תוכנית קרב מהירה שתמשוך את היריבים אל קל'ריס בדרך לא
נוחה, כאשר ראנ'סיל תסתתר בצד ותפתיע אחד מהם בדקירות קטלניות בגב. האויבים מסתערים מיד. אחד הקניבלים
הנגועים צועק משהו כמו: "הי, אולי נאמר לשושו שהיא נעצה את
העכבר?" הפרא צועק משהו כמו "אש קדוש וקשקשי
המלך הקדמון, תנו לי כוח!" הקרב מסתיים במהירות כמעט כפי שהחל;
היריבים מטילים חניתות בקל'ריס, אבל לא מצליחים לפגוע בה; הפרא נהרג מיד כאשר
ראנ'סיל 'מטפלת' בו מאחורה; ועד מהרה, שתי הדמויות מכריעות גם את הקניבלים
הנגועים בלא שום קושי. לאחר מכן, הדמויות בודקות את הגויה בתעלה
– שהיא אכן של השליח שאמור היה לפגוש אותן ולהוביל אותן בחשאי אל תוך העיר. יש
עליו כמה קרעי נייר, ביניהם גם דף גס עם ציורים פרימיטיביים למדי של שת הדמויות ושל
הקוסמת ריי'נואורין (קרי, מי שכתב את זה לא היה מודע שריי'נואורין נשארה מאחור
והלכה לקלסילדי ביחד עם מית'נורן במקום להמשיך עם הדמויות). "ראש – 2500 באן. מידע – 100 באן.
אצל שוש בעץ הדמעות". הגבר מת משיסוף גרון שתפס אותו בהפתעה
מוחלטת, לפי שרידי ארשת התדהמה המזוגגת שעל הפנים המרקיבות שלו. כך או כך –
החבורה מבינה שמי שהיה אמור להיות איש הקשר שלהם "הר תינוק" (שדמותו
המפוקפקת זכורה היטב לראנסיל משנותיה במארווירת', כאשר היא היתה נערה סוררת
שברחה מהבית והוא פושע צעיר[1]) או לפחות
אחד מאנשיו בגדו בהם – והיו עלולים להוביל אותם הישר אל הקניבלים הנגועים. הקרב בצומת הדמויות בודקות עקבות, ומגלות שהן
מובילות בין השיחים לכיוון דרום מזרח, לעבר הדרך הצדדית שמתחילה ליד מחנה
האוהלים הקטן, וחומקת מזרחה כשהיא נכנסת לפתח צר יחסית שבין תעלות המים המבאישות
שמסביב לשורשי העץ של מארוורית' לבין גבעה קטנה ותלולה מצפון לעץ המת, שעמודים
עתיקים וחרבים למחצה מנמרים את חלקה העליון. בתוך הצומת עומד כוח גדול יותר של
קניבלים נגועים; כאשר הדמויות ממתחינות וצופות בהם ממרחק, הן מגלות 'תועבה
מגרגרת' – קניבל מנופח וענקי, אנושי רק למחצה, שמסייר הלאה משם בתוך השביל הצר,
ומדי פעם מסיים את הפטרול אצל הקניבלים שעומדים על הדרך. החבורה טומנת לקניבלים מלכודת תיל ממעיד אכזרית
ועשויה היטב, ומשתמשת בקל'ריס כפתיון. קל'ריס מתגלה ממרחק, בזמן שהיא מעריכה
שהתועבה המגרגרת רחוקה מספיק מיתר השומרים, ואז מעמידה פנים שהיא פולטת צרחת
בעתה נשית גבוהה כשהיא רואה את הקניבלים ומתחילה להמלט אל עיקול השביל, לא מהר
מדי. הקניבלים העולזים פותחים במרדף ("הי!
בשר טרי!"), מטילים חניתות שלא מצליחות לעשות נזק משמעותי, ונופלים הישר אל
תוך המלכודת, שממעידה אותם זה על זה, גורמת להם נזק וגורמת להם לאבד סיבוב יקר
המציאות ולהיות בחסרון ומועדים יותר לפגיעות קריטיות לאחר מכן. ראנ'סיל וקל'ריס עושות באויב המופתע שמות;
ואז מתקיפות והורגות גם את התועבה המגרגרת, שמגיע כמתוכנן מאוחר מכדי לעזור
לאחרים. לאחר מכן, הדמויות בוחנות את האיזור;
הדרך הופכת אכן צרה יותר כשהיא עוברת בין שורשים עצומים של העץ המת ומאגרי מים
עמוקים מתחת להם (לפי התנועה שיש שם, ראנסיל יותר מחושדת שחלק מהם לפחות שורצים תנינים
או חיות דומות), ומנגד, יש מעברים על שורשי עצים שאפשר ללכת עליהם שעוברים מעל
המים העכורים – לא ברור להיכן והאם אחד מהם מוליך לתוך מארווירת' עצמה; שביל אחר,
שמתפתל במעלה הגבעה צפונה בדרך הראשית שעולה אליה בין עמודים עתיקים ונפולים,
עולה למה שנראה כמו שרידי מקדש עתיק, שצעקות פראיות רבות עולות ממנו. בשביל המרכזי שבין השורשים לגבעה, שעובר
ממש בנתיב צר בין שתיהן, נדמה לדמויות שיש מספר תבליטים של חיות מסוגים שונים,
חרוטות באבן של קיר הגבעה, שכאן הוא ממש אנכי: זאב מילל,קרנף צמרי מסער, נשר
רוקד, דרקון מוזר בלי כנפיים, אייל בוכה, ודג קופץ; מלמעלה, נשמעות צעקות ביחד
עם קולות תופים; ראנסיל מטפסת מעט למעלה כדי להאזין, ונראה לה שהחוגגים דומים לפרא
המצובע שהחבורה הביסה קודם, והם שרים משהו באופן קצבי מאד. הדמויות בודקות את התבליטים, ומגלים
שמדובר בחתיכות סלע נלחצות שקשורות במנגנון מורכב. ראנסיל מנסה לטפס כלפי מעלה
כדי לבחון את החגיגה במפלס העליון, אולם לא מצליחה, מחליקה באמצע הטיפוס ופוגעת
בטעות באריח עם הקרנף המסתער. הדבר מפעיל מלכודת של להבות שפורצות מהקיר,
ואחריהן גם צעקות מלמעלה. הדמויות נסוגות במהירות לאחור לפני שיתגלו. החבורה מחליטה לסגת ולהחליף כוחות,
ובו-בעת גם לבחון את המחנה הקטן שליד הדרך הראשית – אולי יזדמן לה שם מידע
מועיל. מחנה המנודים הדמויות מגיעות למחנה הקטן בלי התקלויות,
ומוצאות את עצמן בין שלל טיפוסים מסוגים שונים, חלקם מפוקפקים למדי, שכולם מצאו
את עצמם מחוץ למארווירת', מרצון או שלא מרצון. ראנסיל וקל'ריס מתפצלות כדי לדובב
אנשים שונים. ·
אנ'רילניל:
נערה בת 16, שלמרות שניכר שגדלה במעמד גבוה, היא לבושה בלויי סחבות, יש עליה
סימנים של מכות, והיא רועדת מתחת לשמיכה. מסתבר שהיא ממשפחה אנ'מירית, אחת
האחרונות במארוורית'. ההורים שלה הוצאו להורג באשמת בגידה, והיא עצמה נחקרה
באיומים ומכות על כל מיני דברים שהיא לא מבינה. בסופו של דבר, אחד ממנהיגי
העופרים האדוקים חס על חייה, וציווה לשחרר אותה ולהשליך אותה מהעיר במקום לתלות
אותה. היא שבורה, מיואשת, עוברת התעללות מבריונים, ומשיגה כמה מטבעות בצחצוח
מגפיים וניקוי חרבות. הדמויות נותנות לה אוכל, כמה מטבעות ועצות איך להגיע
במהירות לואלקוריל. ·
אנ'לוסיון המשוגע: הניצול הנוסף היחיד, מלחבד הנערה אנ'רילניל,
מהקהילה האנ'מירית שהואשמה בבגידה. הוא עבר עינויים קשים בהרבה מהנערה, וכעת הוא
צל של אדם, שבור בגוף ובנפש. כמה מהאנשים,כולל הנערה, מתייחסים אליו בתור
"המורה" – וראנ'סיל מזהה אותו בתור מי שהיה מורה קפדן למוזיקה שאמא
שלה שלחה אותה אליו לשיעורים כשהיתה נערה – והם לא ממש חיבבו זה את זו. כרגע, הוא
כמובן לא מזהה אותה. חלק מהאנשים מסביב מזעיפים פניו, חשים מפוחדים מהמלמולים
שלו, ורוטנים שמישהו היה צריך לקצר את זה ולהשתיק אותו לתמיד. קשה להוציא ממנו
הרבה מעבר לבליל שנראה כמו שטויות לא קוהרנטיות, שמערבבות קטעי זכרונות מהעבר,
כולל מתלמידים שלו למוסיקה; וקשקושים שנשמעים חסרי פשר על דלת ששרה אליו, יבבות כאב
(אמיתיות); ומדי פעם פלשבקים מהחקירה והעיוניים "אני לא יודע כלום על פה-זבל!
אני נשבע!". החבורה לא מצליחה להפיק ממנו שום מידע מועיל. ·
בורם:
אדם בשנות ה-30 המאוחרות שלו, שמשחק עם מכוש. הוא ידידותי למדי, מתעניין מאד
בדמויות ומה הביא אותן לכאן (הדמויות משום-מה לא נלהבות לספר לו פרטים, ויוצאות
ידי חובתן בסיפור גנרי למדי). הוא מספר שהוא כורה אומן, והרפתקנים שוכרים אותו
כדי להוציא בשבילם מחצבים ממבוכים ומקומות דומים – התעריף שלו הוא רבע מערך
האוצרות שהוא מחלץ + 250 באן. הוא מודה שהוא לא מספיק חזק כדי להגיע למקומות
כאלו לבד – בין השורשים התחתונים של העץ של מארווירת' יש דברים יקרים, אבל גם
חרקים ענקיים עוקצים ומכשפות קוצים מעוותות. הדמויות נפרדות ממנו בסופו של דבר
בלא לסגור איתו עסקה. ·
נאר:
קשה לראות את זה ממבט ראשון על שכירת חרב מאובקת מהסוג שלה, שעסוקה בלהשחיז את
החרב שלה, אבל היא למעשה מית'ווארית משער חורף, ושמה האמיתי הוא נארטילסה – על שם
הדמות מהרומן הרומנטי המפורסם משער-חורף (והיא שונאת את השם הזה). ראנסיל
מתיישבת לשיחה ארוכה איתה, ודי מצליחה להתיידד איתה. נאר מספרת שהיא באה במקור
ממעמד די גבוה, וצוחקת במעט הומור עצמי קודר על זה שאף אחד היום לא יכול לנחש
שפעם היא לבשה שמלות נשף יקרות ואפילו נראתה די טוב בהן. נאר אומרת שהיא
שכירת חרב שמחפשת עבודה; אבל לא במארווירת', כי העופרים המטומטמים שונאים נשים
לוחמות כמוה, ועכשיו – אחרי האסון שקרה לצבא שלהם – הם עוד יותר משוגעים מהרגיל.
היא לא מאד מתאצמת להסתיר שהיא היתה גם בכנופיה של שודדי דרכים, בהנהגת 'הנסיכה
העליונה' והענק הגדול והמטומטם שלה, אבל 'הנסיכה' נעשתה מטורפת מדי לטעמה, אז
היא הרימה רגליים ומחפשת את המזל במקום אחר – היא שמעה שכולם מדברים על מלחמה
שעומדת לפרוץ, ובמלחמה יש תמיד הרבה עבודה לשכירי חרב כמוה. נאר נוהגת בראנסיל
בידידותיות מחוספסת, ושואלת אותה קצת על עצמה; ראנסיל מגלה לה מעט מהסיפור שלה. ראנסיל
מגלה אגב כך שאכן לא הקניבלים והפרא הרגו את השליח של 'הר תינוק' – נאר פתחה לו
את הגרון וגאה בזה, אחרי שהוא ניסה לשקר לה, ולהוליך אותה לשיחים כדי לבצע בה שם
את זממו. ראנסיל מודה שהיא עצמה 'הסתפקה' רק בהורדת שתי אצבעות למי שניסה לעשות
לה משהו דומה. ·
לארדור
– פארליל צעיר, מלא בסימני מכות; קאל'ריס מגלה שהוא עופר אדוק לשעבר, שיודע
לצייר היטב, וגם להכין אבני משחזת שהופכות כלי נשק באופן זמני למזיקים וחזקים מעט
יותר בכל מיני דרכים. הוא ו'נאר' עויינים מאד זה לזו, ומדי פעם משליכים 'מחמאות'
אחד לשניה. קאל'ריס מדובבת אותו, ומצליחה להפעיל כריזמה כך שהוא יטוש את העוינות
הראשונית שלו כלפי אישה לוחמת. קאל'ריס מגלה
שהוא שלארדור מצייר – ובאופן לא טיפוסי, הוא עובד על רישום של אבירה בשיער בהיר
רוכבת על זוחל מלחמה מאיים הולך על שתי רגליים אחוריות. התמונה היא של 'קפטן
ראלר' המנוחה, בתה המאומצת של ראשת העיר – שלארדור האריך את האדיקות והחיבה שלה
לדת הפארליל ולמעשה אבל כולו על מותה. מידע שהדמויות
מגלות מהשיחה עם לארדור, שקל'ריס, בעזרת כריזמה
והזמנה למשקה משובח ולאוכל, וגם ממידע שראנ'סיל קיבלה מנאר, הדמויות מבינות שמארווירת'
נמצאת בכאוס. ראשת העיר מסתגרת ולא נראתה כבר הרבה זמן, שקועה באבל על בתה והחיילים
שלה שנהרגו בסארקראקט; העיר מלאה מהומות ומנוהלת בידי ספק ברית ספק הבנה זמנית
בין כמה מעגלים של עופרים אדוקים קנאים, שמכונה "מועצת הפלגים". לארדור
מודה בכעס, שחלק מהם עברו כל גבול, הדרדרו לטירוף ומחללים את שם האבא בקנאות
שלהם – אם לא די בכך שרבים מהם סיגלו את המנהג לבצע טקסים בהם הם מצליפים בעצמם
עד זוב דם (לארדור מתעקש שאין שום דבר אמיתי בין הטירוף הזה לדת האבא הגדול) ,
אז חלקם גם החלו לטנף על קפטן ראלר המנוחה, למרות שתמיד היתה ידידה של הפארליל ושל
הדת שלהם. מסתבר שהוא ניסה להעיר משהו או להתנגד למשהו, ובתמורה ספג נידוי, מכות
רצח מחבריו לשעבר למעגל האדוק שהפנו לו עורף – דבר שנחרט בו עמוקות. בינתיים, המתח הולך ועולה ומארווירת' על
סף מלחמה: כוחות של הלגיון הצהוב השלישי מתקדמים צפונה ודורשים לעבור בדרך המלך
שעוברת באמצע העיירה, בדרכם לתגבר את לורד אבאריל. העופרים מסרבים בכל תוקף,
בטענה שחוק המעבר החופשי תקף רק לסוחרים ונוסעים, ולא לכוחות צבא כופרים שבאים
לתגבר את הארכי-אויב שלהם; ומפקדת הכוחות הצהובים מאיימת לפלס דרך בכוח עם תסורב,
ולשרוף הכל בדרך שלה. לארדור שמע, ש"מלך העגלונים" מואריטרובסקה מנסה
לפשר בין הצדדים, ושלח איזה אציל נפוח מואריטרובסקה עם פמליה לנסות לפשר – דבר שלא
עולה יפה עד עכשיו. לנאר, לעומת זאת, יש רעיונות אחרים: היא
שמעה על המקדש החרב במזרח ועל הפראים המטומטמים והמשוגעים ששורצים שם (גם לארדור
שמע, וממנו אפשר להבין שמדובר בכת קנאית ומוזרה מאד של פארליל, שסוגדת לרוחות
זוחלים ולמשהו שקשור לאש עתיקה), ושיש מתחת למקדש הזה סיכוי טוב למצוא חלקי דארנידים
וקורלידים. היא יודעת שלבד היא לא מספיק חזקה כדי לשרוד את המקום – אבל מציעה
לדמויות לשתף איתה פעולה בעד חלוקה שווה של האוצר. ראנ'סיל, למרות הידידות לכאורה שהתפתחה
בינה לבין נאר, חוששת ש"החברה החדשה שלה" תתקע לחבורה סכין בגב,
ומחליטה לפקוח עליה עין בשקט. להבדיל מנאר, החבורה מתעניינת לא רק בסיכוי למצוא
אבני חן נדירות מעוצמה שלישית או לפחות חלקים שלהן – אלא גם מכך ש"אחד ועוד
אחד" מהמידע גורם לדמויות לחשוד ש"עץ הדמעות" נמצא במקדש – כלומר
שהפראים של "הכס הבוער" או "כס המאגמה" מסתירים את מנהיג
הקניבלים הנגועים ("דוד שושו"). קל'ריס מנסה לשכנע את לארדור להצטרף לחבורה
באופן זמני, ממש כמו שראנסיל מנסה לעשות את זה עם נאר; לארדור מהסס, אבל מסרב
בסופו של דבר – בין אם מהיסוס להצטרף לנשים לוחמות, ובעיקר מכך שהוא לא מתכוון
להיות 'עם שודדת הדרכים המטונפת והבוגדנית' בחבורה אחת. לאחר זמן נוסף, כאשר האפלה של הלילה
מעמיקה מסביב, החבורה יוצאת מהמחנה בחזרה אל השביל המזרחי, כדי לחזור אל איזור
המקדש של "עץ הדמעות" ולמצוא דרך להכנס אליו – עדיף בלא להקים עליה את
כל הפראים שחוגגים במפלס העליון שלו. [
המשך יבוא ] |
חזרה
לפרק קודם | מעבר לפרק הבא | חזרה
לאינדקס של הקמפיין | מעבר
לדף הפייסבוק של מלסטרה
חזרה אל אינדקס הקמפיינים של
מלסטרה
כתב וערך: גדעון אורבך, 2001 ואילך.
© כל הזכויות שמורות. שימוש מסחרי ו/או למטרת רווח כלשהי אסורים בתכלית, בלא היתר
מפורש מהיוצר, בכתב ומראש. צילום והעתקה מכל סוג שהוא מותרים אך ורק למטרת שימוש
פרטי שלא בתשלום.